ארגוני הטרור ברצועת עזה לא נחים לרגע ומנסים בכל דרך לפגוע באזרחי ישראל. במהלך הימים האחרונים טופלו על ידי משטרת ישראל חפצים חשודים ומטעני נפץ שהיו מחוברים לבלונים שנשלחו מרצועת עזה ונמצאו באזור הדרום, ובפרט מרחב לכיש ועוטף עזה.
רק לפני זמן קצר, כוחות משטרה הוזעקו אל גן שעשועים ציבורי בעיר שדרות בשל צרור בלונים חשוד שאותר. למקום הוזעק גם חבלן המשטרה שטיפל במקצועיות ובזהירות הנדרשת בחפץ החשוד האמור ונטרל את הסכנה בו.
בלון תבערה. צילום: דוברות המשטרה
אמש (יום שישי) חבלני משטרת ישראל הוזעקו לטפל בחפץ חשוד שחובר אל מספר בלונים ונחת לאורך קו החוף בעיר אשדוד.
שלשום (יום חמישי) בעקבות דיווח אודות זר בלונים בשטח פתוח בשדות נגב, הוקפצו למקום חבלני משטרת ישראל. בעת הגעתם, זר הבלונים התפוצץ וחבלני המשטרה אספו מהמקום את השרידים. מהפיצוץ לא נגרם נזק ולא היו נפגעים.
בלון נפץ שנמצא השבוע. צילום: דוברות המשטרה
בעקבות דיווח שהתקבל במשטרה ביום רביעי האחרון, חבלני משטרת ישראל הוזעקו לטפל בחפץ חשוד שחובר אל מספר בלונים ונחת באחת משכונות העיר שדרות. גם במקרה זה האיום נוטרל על ידי החבלנים.
אירועים אלו הסתיימו כאמור, ללא נזק או נפגעים, זאת בשל פעילות מקצועית של כוחות המשטרה, אך בראש ובראשונה: בשל משמעת ואחריות אזרחית של אזרחים אחראים, אשר דיווחו למוקד החירום של המשטרה תוך הקפדה על כל כללי הבטיחות והזהירות.
להלן כללי זהירות, הוראות בטיחות והנחיות בדבר התנהלות נכונה בנושא זה:
בכל מקרה בו מבחינים בחפץ חשוד, לרבות בלונים, עפיפון ואחרים- יש לדווח על כך מיד וללא דיחוי למשטרת ישראל בטלפון: 100.
אין לגעת בחפצים חשודים, בהם בלונים או עפיפונים הנמצאים זרוקים/מונחים בשטח.
בעת זיהוי של חפץ חשוד- יש להרחיק סקרנים לטווח ביטחון של כ-50 מטרים לפחות ולא להתקרב לחפץ עד להגעת כוחות המשטרה.
זכרו כי משמעת אזרחית מצילה חיים – יש להישמע להנחיות המשטרה וכוחות הביטחון ולפעול בהתאם.
משטרת ישראל באמצעות כוחות השיטור וחבלני המשטרה, ערוכה לתת מענה מקצועי ומיידי ולנטרל כל איום של חפץ חשוד או מטען חבלני שעלול חלילה לפגוע בחפים מפשע.
להורים: שוחחו עם ילדיכם, והגבירו את המודעות שלהם לאיום זה והסכנה הגלומה בו. יש להתאים את השיח לגילו של הילד. חשוב לחדד כי בעת זיהוי חפץ חשוד: אין לגעת בו, יש להתרחק מהמקום ולהתריע מיד בפני מבוגר ו/או להזעיק את המשטרה.
תאו סספורטה מאשקלון תמיד ידע שיהיה לו עסק עצמאי. אולי זה בשל העובדה שלאביו יש עסק עצמאי שנים רבות או משום שאינו מסתדר עם מסגרות ולא אוהב כשאומרים לו מה לעשות. אולי זה השילוב של שתי הסיבות גם יחד. תהיה הסיבה אשר תהיה, אי אפשר להתעלם מהאומץ, הנחישות ואמביציה שיש לבחור הצעיר הזה.
המחמסים בקרית האקדמיה. צילום: mediadome
הוא רק בן 24 וזה כשנה וחודשיים שהוא מנהל ביד רמה את המחמסים, מסעדת חומוס קטנה ואינטימית בקריית האקדמיה. את העסק הראשון שלו הוא פתח כשעוד לא מלאו לו 23. "היו הרבה מאוד חששות בהתחלה", הוא מספר, "פחדתי שזה לא ילך, חשבתי אולי ללכת על משהו יותר רווחי, אולי אפילו לא בתחום המזון בכלל. המון התלבטויות ושאלות. הפחד הכי גדול שלי היה שאני אקום עוד חמש שנים ואגלה שדרכתי במקום, שלא התקדמתי ולא מימשתי את עצמי. השאיפה שלי היא תמיד לפרוץ קדימה ולעשות עוד ועוד".
למרות החששות והפחדים, הוא החליט לעשות את המהלך, אולם כעשרה ימים לפני הפתיחה המיוחלת הוא כמעט חטף רגליים קרות. "נכנסתי ממש לחץ, כי חששתי מאוד שלא אצליח לעשות את זה. בסוף התגברתי".
תאו סספורטה. צילום: mediadome
מה חיזק אותך? "מה שהרגיע אותי זאת המחשבה שמה שלא אהיה, אני לפחות אתנסה, אצבור ניסיון ובסופו של דבר אצא חכם יותר. זאת ללא ספק חוויה מאוד משמעותית בגיל צעיר".
מה אמרו ההורים על המהלך? "כשהרעיון רק עלה, אבא שלי היה מאוד נגד, הוא לא רצה שאני אעשה את זה וייעץ לי לעשות דברים אחרים. הציע גם מספר אופציות. אבל כשהוא הבין שאני בכל זאת מתכוון להמשיך ובטוח בעצמי, הוא שינה פאזה ומאז הוא תומך בכל דרך אפשרית".
המחמסים. צילום: mediadome
"יאללה, נפתח חומוסייה"
הוא למד בבית הספר מקיף ד’, לאחר מכן התגייס לצבא. כאמור, הוא מגדיר את עצמו כאחד שלא ממש מסתדר עם מסגרות: "אני לא אוהב מסגרות, כי הן מאוד מגבילות אותי. יש אנשים שזה מתאים להם, לי לא. כשאני עושה דברים לבד, יש לי מוטיבציה גדולה יותר. כשאני במסגרת, העובדה שאין לי חופש מורידה לי את המוטיבציה. כך שכשאני עצמי, הכוחות שמניעים אותי הם אחרים".
במחמסים תוכלו למצוא חומוס משובח עם 13 סוגי תוספות שאתם בוחרים ומרכיבים. ההחלטה לפתוח מסעדת חומוס דווקא נבעה מסיבה אחת פשוטה מאוד – האהבה שלו לחומוס. "בתקופת השירות הצבאי אכלתי חומוס בין פעמיים לשלוש בשבוע כי אני מאוד אוהב. כשהשתחררתי, חיפשתי באשקלון מקום עם חומוס טוב ולא מצאתי, אז אמרתי, ‘יאללה, נפתח חומוסייה’".
לא מצא איפה לאכול חומוס באשקלון. תאו סספורטה. צילום: mediadome
חשבת אולי לפתוח במקום אחר ולא באשקלון? "לא. היה לי ברור שאני עושה את זה בעיר שלי. אני מכיר את אשקלון ואת הלך הרוח בעיר, והרגשתי שאני רוצה לעשות את זה כאן, בבית".
"חטפנו כאפה די רצינית"
במקום שבו הוא פתח את החומוסייה פעלו בעבר כמה עסקי מזון, כמו בית קפה, מסעדה ועוד, וכולן נסגרו. סספורטה אומר כי זה לא גרם לו לחשוש לפתוח במקום, "חשבתי לפתוח דווקא שם כי זה בסופו של דבר אוכל מהיר וזול, ויש בסביבה הרבה סטודנטים ותלמידים. כשראיתי את המקום, ראיתי כבר מסעדה יפה ומושקעת, אז כל הקלפים הסתדרו לי בדיוק במקום. לא חששתי, דווקא הרגשתי שאני מכה בברזל כל עוד הוא חם. אני חושב שזה שילוב של נאיביות ואמונה. חשבתי שאני מביא קונספט אחר שמתאים לקהל היעד שבאזור".
את המקום הוא מנהל יחד עם אנה, בת זוגו בשנתיים האחרונות. "לא חשבתי שהיא תשתלב בעסק, וזה לא היה משהו מתכונן, אבל זה קרה כמעט באופן טבעי. היום היא שותפה מלאה, תומכת ועוזרת, ובלעדיה לא הייתי מסתדר יום אחד. היא הרבה יותר טובה ממני".
לאיזו מטרה תרצו שתלך התרומה? צילום: mediadome
איך היו החודשים הראשונים? "חטפנו כאפה די רצינית. ראינו ולמדנו המון. לא שיערנו את נפח העבודה ואת מה שזה ידרוש מאיתנו. אתה גם לא מבין את גודל האחריות שיש עליך עד שאתה לא נכנס לזה. הכול מוטל על הכתפיים שלנו, לטוב ולרע. ההצלחות הן שלנו, אבל גם הכישלונות. גם לא שיערתי את המטען הרגשי שזה מצריך, אבל ברוך ה’, אין תלונות".
אז הבייבי שלו כבר בן שנה וחודשיים, ולאט לאט לומד ללכת בכוחות עצמו. את המסעדה פוקדים מדי יום אינספור לקוחות מרוצים, ויש גם הרבה מאוד לקוחות קבועים. "היום הולך מעולה, יש לנו שם טוב ומוצר טוב. גם אם הדרך עד עכשיו יכלה להיות קלה יותר, לא הייתי משנה דבר. אני מודה על המכשולים וקשיים של ההתחלה, כי הם בנו אותנו".
שמענו לא מעט את שמו של עו"ד ליאור דגן, מפרק הקבוצה, אבל מי שמנהל את העניינים בהפועל אשקלון הוא רובי רגב. אם השם שלו נשמע לכם מוכר, אז בעבר הוא ניהל את הפועל תל אביב במשך שנה וחצי, גם כשהייתה בליגת העל, וניהל את הפועל כפר סבא במשך שלוש שנים, שנתיים מהן בליגת העל.
השבוע הוא ישב באיצטדיון "סלה" באשקלון ועקב בדריכות אחר קרב התחתית שבו הפועל אשקלון נכנעה בתוצאה 1-0 לבני לוד, לאחר שספגה מרגליו של שקד חתוכה בדקה ה-78 את השער שהכריע את המשחק. הוא ראה איך החניכים של מוטי איווניר לא הצליחו להבקיע מול ההגנה של לוד, שהיא הגרועה בליגה, וירדו אל מתחת לקו האדום, למקום ה-15. "כמובן שהתחושות לא טובות, וזה מאוד מאכזב להפסיד בבית לעיני הקהל במשחק נגד קבוצה שמתמודדת איתך על אותה המטרה. יחד עם זאת, אין אפשרות לשקוע, כיוון שממתין בשבוע הבא משחק חשוב נוסף".
הפועל אשקלון מאכזבת מול בני לוד
בתור מה אתה מוגדר בהפועל אשקלון? בקבוצה מגדירים אותך מנהל של הקבוצה. "אני מנהל בפועל את הקבוצה הבוגרת של הפועל אשקלון. המפרק ליאור דגן מינה אותי למנהל מטעמו, הוא לקח אותי כדי לנהל את המועדון בפועל, בשטח. אני לא מתערב מקצועית. יש למוטי איוניר את המנדט בנושא המקצועי. מקצועית, אני מכיר את העבודה בכדורגל, יש לי ניסיון מהפועל תל אביב והפועל כפר סבא. אני מתעסק בלוגיסטיקה, ניהול פיננסי, ספקים, ניהול תזרים. כמובן שלא הכול זה אני, ויש עוד המון אנשים במערכת, דובר, מזכירה וכו’".
פורסם שאתה מייעץ לקבוצות נוספות בליגה הלאומית. "בתחילת העונה הייתי מייעץ לכמה קבוצות שלא הכירו את הליגה, כמו העולות החדשות מליגה א’ מ.ס כפר קאסם ואום אל פאחם. מייעץ להן בקשר לבקרה התקציבית, איך בונים תקציב, איך מתנהלים מול מינהלת הליגה. זה היה רק בפתיחת העונה, לפני שמוניתי על ידי המפרק ליאור דגן להיות המנהל מטעמו, כעת כל כולי אך ורק בהפועל אשקלון".
המפרק הזמני של הפועל אשקלון. עו"ד ליאור דגן. צילום: שלומי לוי, דוברות הפועל אשקלון
אתה מתעסק גם במחלקת הנוער של המועדון? "לא. מחלקת הנוער נמצאת תחת החברה העירונית".
שחקני בית – זה חשוב
יש ימים שרגב מגיע לאשקלון ומגיע לאימונים, ויש ימים שהעבודה שלו נעשית מהמשרד של המפרק עו"ד ליאור דגן בתל אביב. אם שואלים אותו על סיכום העונה עד כה, הוא מחלק את תשובתו לשניים: "1. מבחינת התשתית שיש פה. 2. תוצאות. מבחינת התשתית, אני חושב שהיום כל רוכש שיבוא להפועל אשקלון ייהנה מתשתית טובה של שחקני בית: אוהד עטיה, גל אזולאי, ליאור חדריאן, אליעזר יוסף, לידור נקשרי, מישל סריצקי ועוד. זה דבר שאני חושב שלא היה באשקלון שנים וחושב שזה דבר חשוב למען עתיד המועדון, זאת תשתית טובה של שחקני בית, וזה יכול לשפר את מחלקת הנוער כי זה נותן אופק. הורים וילדים רואים ששחקני הבית שגדלים במחלקת הנוער של הפועל אשקלון מגיעים לקבוצה הבוגרת ומקבלים דקות משמעותיות. זה ישפיע לטובה על מחלקת הנוער. מבחינה ניהולית הכול שקט ומסודר, סביבת עבודה שקטה ובטוחה.
תשתית של שחקני בית. הפועל אשקלון מול בני לוד. צילום: פבל
"מבחינת תוצאות, אנחנו נמצאים בול במחצית העונה, ואני חושב שצריך לשפוט את הפועל אשקלון מנקודת הפתיחה בה היא התחילה ולא מנקודת הפתיחה שכל שאר קבוצות הליגה התחילו. אשקלון היא קבוצה שפתחה את העונה כשבועיים לפני המשחק הראשון וללא מחנה אימונים, קבוצה שעברה בקרה והתחילה להחתים שחקנים רק שבוע לפני גביע הטוטו, ומעל הכול – פתחה את העונה עם מינוס משמעותי של 9 נקודות. אם היית אומר לכל מי שהפועל אשקלון יקרה לו שהקבוצה תהיה תלויה בעצמה ותהיה מעל הקו האדום בחודש ינואר, אני חושב שכולם היו מחבקים את זה לנוכח התקציב הנמוך, ובטח לנוכח כל הנסיבות שציינתי. אני חושב שלהיות בסיטואציה הזאת זה בסדר, יחד עם זאת, היו לנו הזדמנויות לעשות מעבר, אבל אין על מה להתלונן".
בכל זאת, מה עושים כדי להשתפר? "אני חושב שמגיע קרדיט גדול למוטי איוניר והצוות המקצועי. הם הצליחו ליצור תשתית טובה לעתיד טוב ולייצר קבוצה טובה, שסומנה כיורדת בטוחה וכעת היא כבר ממש לא יורדת בטוחה. אסור לשכוח שהמינוס 9 הזה הוא גם דבר מנטלי. אם אתה מתחיל בצורה לא טובה בשלושת-ארבעת המשחקים הראשונים, אתה בפער אדיר מהקו האדום ונגמרה העונה. ההתחלה הייתה מאוד קריטית, הלחץ הגדול הוא בהתחלה, ומגיע קרדיט גדול לאיוניר והצוות וכמובן לשחקנים על ההתחלה הטובה של העונה. האתגר הגדול ביותר שהיה לקבוצה זה לסגור את הפער כבר בתחילת העונה, והקבוצה עמדה בזה. ההתחלה המוצלחת נותנת מוטיבציות ואנרגיות להמשך".
"לא נהיים מיליונרים מכדורגל"
רגב, בן 39, נשוי פלוס שניים, מתגורר באורנית שליד ראש העיר. בעבר שיחק כדורגל בעצמו ופרש בשנת 2014. כאמור, הוא היה מנכ"ל של הפועל תל אביב והפועל כפר סבא ומגדיר את עצמו מנכ"ל שקט, "אני לא מהברברנים", הוא אומר.
לא מברבר. רובי רגב. צילום: פבל
הוא מחזיק בתואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, תואר מנכ"ל בכיר בספורט מווינגייט, תעודה מאופ"א CFM לאחר שעבר קורס של עשרה חודשים ואפילו מחזיק בתעודת מאמן, "אבל אני לא מכוון לזה", הוא מסביר,."לכל שחקן אני תמיד אומר שחשוב ללכת ללמוד משהו ולהיות מוכן ליום שאחרי הפרישה. כדורגלנים חיים בסדר בתקופת הקריירה, ובזה זה נגמר. רובם לא נהיים מיליונרים מהכדורגל. בכדורגל הישראלי רמת השכר לא גבוהה, חוץ מארבע-חמש קבוצות גדולות בליגת העל שמשלמות שכר שיכול לסדר כדורגלנים לכל החיים".
האבדות הקשות שחווינו לאחרונה בעקבות פגעי מזג האוויר רק חידדו אצלי את ההבנה וההכרה (שכבר הועלתה כאן על ידי עבדכם הנאמן, זוכרים?) שמשהו גדול אכן קורה. משהו גדול קורה, ואנחנו לא באמת ערוכים אליו. בוודאי לא ברמה הלאומית. הביקור של ביבי בנהריה לניחום משפחתו של הגיבור מוטי בן שבת זכר צדיק לברכה, וההבטחות לסיוע כלכלי מיידי בטיפול בבעיה של ההצפות מנחל הגעתון, היא אולי סנונית מבשרת לגבי ההבנה המחלחלת אצל ההנהגה המרכזית לגבי המוכנות שלנו כמדינה למזג אוויר קיצון.
כבר כתבתי כאן שהמצב הנדיר של 100 מ"מ גשם בכמה שעות, מה שקרה כאן כבר מספר פעמים, הופך אט אט לשכיח, משמע הוא כאן. הוא חלק משגרת החורף החדשה, ושגרה היא לא משהו שניתן להדחיק עד יעבור זעם, כי הוא לא יעבור. היטיב לבטא זאת ראש העירייה תומר גלאם לאחר הסופה הקודמת. היטיבה להיערך מקסימלית מחלקת אחזקת הדרכים שלנו גם בפרק האחרון, שלשמחתנו לא התפתח לאירוע קיצון, אבל זהו, חייבים לחשב מסלול מחדש.
פיני ביטון. צילום: פבל
העיר אשקלון היא רק עוד נקודה חמה במפת התרחישים הארצית. העיר אשקלון ערוכה היטב (יחסית) לאירועי קיצון, אבל לא לכל תרחיש. גם באשקלון שערוכה היטב 100 מ"מ בשעתיים-שלוש זה אומר הצפות ופגיעה ברכוש ואפילו סכנת חיים במקרים מסוימים. לצערנו, גם עיריית אשקלון על כל צוותיה, עם כל ההיערכות והמוכנות, לא יכולה לתת מענה מלא. גם הפתרונות הנקודתיים שעליהם שוקדת העירייה, ויש לשבח אותה על כך, אין בהם כדי לפתור את הבעיה ברמה מיטבית.
עובדתית, מזג האוויר החדש והבלתי צפוי מנצח את כל התחזיות. מזג האוויר החדש קורא לנו להתעורר ברמה הלאומית. התמודדות עם בעיית הניקוז באשקלון לבדה דורשות תקציבים של עשרות מיליונים. תקציבים שרק מדינה יכולה לספק. יותר מזה, העובדה שמזג האוויר החדש כבר כאן לא מאפשרת לאיש, בטח לא למי שמנהל עיר, מרווח נשימה והיערכות. מן הידועות הן שטיפול בתשתיות לוקח זמן. קל וחומר בעיר ותיקה היושבת על שטח עצום ביחס לכמות האוכלוסייה. אני סמוך ובטוח שהערוץ שפתח תומר גלאם לשלטון המרכזי מאפשר לו להתדפק על הדלתות הנכונות. יחד עם זאת, אסור שהעובדה שאנחנו בתקופת אין ממשלה תהווה חסם המעכב דיון דחוף למתן מענה ברמה לאומית. לא מחכים לאסון הבא.
להתרחק עוד קצת
הקרקס התורן שנסוב סביב החיבורים בתוך הגושים שעות ספורות לפני סגירת מועד הגשות הרשימות לכנסת מזכיר לי את קריאתי אליכם בשנה שעברה ארבעה ימים לפני הבחירות להתרחק מהמסכים.
הפעם, כמעט חודשיים לפני הבחירות (שנקווה בע"ה, שתהיינה אחרונות לארבע השנים הקרובות), אני שב וקורא לכם, קוראיי היקרים, להתרחק ולו לפרק זמן קצוב עד שמלאכת המרכבה תסתיים.
לפני שעה קלה ארעה תאונת דרכים ברחוב ההסתדרות בדרום אשקלון. רוכב אופניים חשמליים בן 65 שעקף רכב עומד התנגש בדלת הרכב שנפתחה. הרוכב נחבל בראשו, נשכב על הכביש ואיבד את הכרתו.
צוותי מד"א הוזעקו למקום. כוננים ממד"א ומאיחוד הצלה טיפלו באיש, העניקו לו סיוע ראשוני. "כשהגענו למקום ראינו אופניים חשמלים ובסמוך במרכז הכביש שכב גבר כבן 65 מחוסר הכרה עם חבלת ראש קשה" סיפר פראמדיק מד"א, ישראל לוגסי שהגיע למקום עם אופנוע של מד"א והוסיף "הענקנו לו טיפול רפואי מציל חיים ופינינו אותו לבית החולים שם הוא הורדם והונשם".
הפצוע מטופל כעת בחדר הטראומה במרכז הרפואי ברזילי, שם מסרו כי מצבו של האיש עדיין קשה.
מהמשטרה נמסר כי בוחני תאונות הדרכים של מרחב לכיש הגיעו כבר למקום התאונה והחלו בחקירת נסיבות המקרה.
בבית הספר אורט צור ברק ציינו את חג החנוכה בצורה מיוחדת. חודש שלם עבדו תלמידי בית הספר על חנוכיות מעשי ידיהם, וביום שני האחרון הציגו את התוצרים המרהיבים שלהם בפני האורחים. גם מנהל בית הספר עופר יחיא היה שם. "זה מקסים לראות את הדברים שהם יוצרים", אומר יחיא, "הרעיון המרכזי בהכנת החנוכיות הללו היה אחדות – ערבות הדדית, והם ביטאו את הרעיון הזה, כל כיתה בדרכה שלה. זה מפעים בעיניי, לא פחות מזה. בכל פעם שאני רואה את התוצרים של הילדים הללו עבורי זו התרוממות רוח. הם ילדים עם לא מעט בעיות, אבל ילדים מקסימים שאין גבול ליכולות שלהם, והם יכולים להגיע להישגים מדהימים, צריך רק להאמין בהם".
יחיא עבר בין החנוכיות ונפעם, עבורו זאת לא הייתה עוד תערוכה. עבורו היה זה ציון דרך נוסף בחייהם של התלמידים שלו, הוכחה נוספת לאמרה שטבע הרב שלמה קרליבך – "כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו". יחיא והצוות שלו הם ללא ספק המבוגר הזה שמפיח בבני הנוער הללו רוח חדשה של תקווה ואמונה ביכולות שלהם ובמסוגלות שלהם להצליח. והם עושים זאת ובגדול.
ילד מספר 9
תיכון אורט צור ברק הוא בית ספר ייחודי, היחיד מסוגו בארץ. הוא ממוקם בתוך מחנה עמונאל (ג’וליס) על כביש 3 בין קריית מלאכי לאשקלון. בית הספר נוסד על ידי רשת צור ביוזמתו של התעשיין סטף ורטהיימר ופועל בשיתוף עם חיל חימוש ובפיקוח משרד העבודה והרווחה. אל בית הספר מגיעים בני נוער מרקעים שונים ומורכבים, נערים שלא הסתדרו במוסדות החינוך הרגילים, נפלטו מהם ומצאו את עצמם מיואשים ברחובות. צור ברק הוקם בדיוק עבורם, הוא נותן מענה של שילוב חיי חברה מהנים עם הצלחה בלימודים. המטרה של בית הספר היא להקנות לתלמידים מקצוע לחיים, לפתח יכולות ומיומנויות חברתיות שיאפשרו להם מוביליות חברתית ומיצוי מרב הפוטנציאל הלימודי שלהם.
לבית הספר מתקבלים מסיימי כיתות ח’ ומעלה המעוניינים בחינוך מקצועי באווירה משפחתית ותומכת. כיום לומדים בו 100 תלמידים, הנהנים ממגוון מגמות מקצועיות המוצעות לבחירה, כגון עיבוד שבבי, מסגרות מבנים, רתכות ומולטימדיה – עיצוב גרפי. מגמות אלו מקנות תעודת הסמכה ממשרד העבודה. בנוסף, מתקיימות בבית הספר סדנאות העשרה מגוונות בנגרות, גננות, צורפות וקרמיקה. וכחלק מההכשרה המקצועית עובדים התלמידים במסגרות מקצועיות ואף מקבלים שכר על עבודתם.
על כל זה מנצח, כאמור, בגאווה מנהל בית הספר,עופר יחיא. יחיא בן ה-52 נשוי לשלומית. השניים הורים לארבעה ילדים ומתגוררים ביישוב נס הרים. הם מגדירים את עצמם משפחה דתית הדוגלת בשילוב בין דתיים לחילונים. שלומית גם היא אשת חינוך ומנהלת את בית הספר יחד במודיעין, בית ספר אשר משלב דתיים וחילונים. בתם הבכורה תמר בת ה-22 לומדת גמרא בארצות הברית. נדב, בנם השני, הוא חייל במגל"ן. ושני הקטנים, אביגיל בת ה-16 והילל בן ה-11, לומדים גם הם בבתי ספר משלבים.
עופר יחיא במשרדו. צילום: פבל
יחיא תמיד ידע שיעסוק בחינוך. הוא בן תשיעי למשפחה של עשרה ילדים. הוריו עלו ארצה מכורדיסטן בשנת 1951 והשתקעו בירושלים בשכונת מקור ברוך. "ההורים שלי הקימו פה משפחה מאוד גדולה, עשרה ילדים. הם לא ידעו קרוא וכתוב והתפרנסו מעבודות דחק. אנחנו, הילדים, עברנו גם כן משבר מאוד-מאוד גדול. גדלנו בתנאים לא פשוטים. יש הרבה מאוד סיפורים על הקליטה של העלייה מארצות המזרח, אנחנו עוד אחד מהסיפורים הללו", אומר יחיא.
אביו היה ירקן בשוק מחנה יהודה, וכל המעגל הקרוב של חבריו היו בניהם של הירקנים. "היינו חבורה שלמה שגדלה ביחד. בסופו של דבר כל אחד מצא את כיוונו, רובם הלכו לכיוונים לא טובים. בכלל כל המעגלים הקרובים שלי, האחים, החברים והילדים שגדלו איתי בשכונה היו תמיד חבר’ה עם רקע מאוד מורכב. אלה היו נערים שבהמשך נפלטו ממערכת החינוך והסתבכו בבעיות".
מה גרם לך לא לאבד כיוון? "אני תמיד אומר שזו העובדה שהייתי ילד מספר 9 מתוך 10. כלומר, האחים הגדולים שלי עברו את משבר ההגירה והזהות בצורה חריפה הרבה יותר, והיו לזה השלכות. סביר להניח שאם הייתי מספר 2 או 3, הייתי באותו מצב".
"זיכרונות כואבים בהחלט"
את לימודי היסודי העביר יחיא בבית הספר השכונתי. בכיתה ז’ העבירו כ-100 תלמידים לבית הספר הכי יוקרתי בירושלים – התיכון ליד האוניברסיטה – זהו שמו עד היום. "למדנו שם בכיתות נפרדות. זה היה בית ספר שבו למדו כל הילדים של הפרופסורים, כשבכל שכבה הייתה כיתה אחת נפרדת לילדי ה’שכונה’. בסוף כיתה ט’ זרקו כ-80 ילדים ונשארנו רק 20 תלמידים בכיתה, שהייתה קרויה ‘כיתת פרויקט’. המורים עבדו בה בדרכי הוראה מיוחדות, כאלה שבסופו של דבר הובילו אותנו לקבל תעודת בגרות מלאה".
תלמידי צור ברק עם המורה יהודה קרן ישועה בגדנ"ע בחודש האחרון
ואיך הייתה התחושה להיות חלק מכיתה שמתויגת כ"פרויקט"? "לפני ארבע שנים עשיתי אצלי בבית כנס מחזור, והתברר שלכולם יש זיכרונות כואבים בהחלט. זיכרונות שהחוויה העיקרית שנצרבה בהם זו החוויה הזאת של השונה והאחר של ההפרדה. התחושות שלי היו יותר מורכבות. אני בהחלט מזדהה גם עם התחושה הזו שלהם, אבל יש בי גם הרבה הכרת תודה".
תסביר. "אני חושב שזו השהות עם אוכלוסייה אחרת, תרבות אחרת ומורים אחרים ואיכותיים מאוד, שבסופו של דבר מאוד רצו שנצליח. זה בהחלט תרם לי הרבה. אז כן, זאת גם הכרת תודה על ההובלה והדרך ועל כך שהגעתי לאן שהגעתי".
"משרד החינוך לא נותן מענה"
בתום לימודיו התגייס יחיא לצה"ל ושירת כלוחם ביחידת גבעתי. לאחר השחרור פנה ללימודים אקדמיים ועשה תואר ראשון ביחסים בינלאומיים והיסטוריה, תואר שני במדעי המדינה ובמקביל עשה גם תעודות הוראה. לאחר מכן טסו בני המשפחה לשליחות של שלוש שנים בפרו מטעם הסוכנות היהודית.
כשחזרו ארצה, החל יחיא לעבוד במשרד החינוך. שלוש שנים ריכז את פרויקט "אומץ" מטעם המשרד, אשר מחזיר לבתי הספר ילדים שנשרו ממערכת החינוך. לאחר מכן הקים את התיכון בכפר הנוער קריית יערים וניהל אותו. בתום ארבע שנים בתפקיד משהו בו השתנה והוא החל להרגיש מעט לא בנוח על היותו חלק מהמערכת. "הגעתי למסקנה שזה לא מתאים. שמשרד החינוך לא נותן מענה לילדים שמגיעים מרקעים מורכבים ועם כל כך הרבה פערים. ילדים ממשפחות חד-הוריות, ילדי עולים או ילדים ממשפחות קשות יום כאלה ואחרות. אלה ילדים שצריכים להתמודד אחרת עם החיים, הרבה פעמים הם גם מסייעים להורים וצריכים כלים אחרים שיעזרו להם להצליח. אז חשבתי שיותר נכון לי ללכת לכיוון של הכשרה מקצועית בתחום הזה".
יחיא עזב הכול והלך ללמוד במכון מנדל למנהיגות בירושלים. "זה מכון יוקרתי שאפשר לי לחקור לעומק את כל הסוגיה הזאת של החינוך המקצועי. למדתי שנתיים, במהלכן קיבלתי קצבת קיום. במהלך הלימודים בניתי תכנית ייחודית שמתמקדת כולה בחינוך המקצועי".
פנייה מסטף ורטהיימר
לקראת סוף הלימודים פנה אליו סטף ורטהיימר וביקש ממנו לבוא ולנהל את צור ברק, בית הספר שיחיא לא שמע עליו מעולם. "זה התלבש לי כמו כפפה ליד. בדקתי על בית הספר, והוא דיבר אל לבי, הרעיון הזה שאני יכול להיכנס לבית ספר מקצועי בלי כל הלחץ הזה של משרד החינוך, זכאויות, יעדים ובגרויות. באתי עם התכנית שלי, שאני בניתי, והם אפשרו לי ליישם אותה במלואה בבית הספר. זה מה שהיה הכי חשוב לי. סטף תמך גם תפיסתית ברעיון וגם כספית".
התכנית של יחיא משלבת, למעשה, בין הכשרה מקצועית לאמנות ויזמות עסקית. בבית הספר קיימות כמה מגמות במקצועות איכותיים ונדרשים במשק, זאת לצד סדנאות בתחום האמנות, כמו צורפות, קרמיקה, נגרות ונפחות. "אלה סדנאות שיש להן שני כובעים", מסביר יחיא, "מדובר בסדנאות תרפויטיות, בהן הילדים יוצרים דברים, וזה מאפשר להם גם להירגע, גם ליהנות וגם לעשות דברים מקסימים. בחלק של היזמות העסקית הם מוכרים את התוצרים שלהם, והכסף שהם מרוויחים משמש אותם לכל מיני דברים שקשורים לבית הספר".
עופר יחיא. מנהל בית הספר צור ברק. צילום: פבל
בית הספר אינו שייך למשרד החינוך, אלא למשרד העבודה. יש כמה בתי ספר כאלה ברחבי הארץ, אולם רק בצור ברק מתקיימת התכנית הייחודית. התלמידים שמעוניינים יכולים לעשות תעודת בגרות, מלאה או חלקית. "אבל אנחנו לא מתמקדים בזה", מדגיש יחיא, "ההתמקדות העיקרית שלנו היא בתעודת מקצוע, תעודה לסיום 12 שנות לימוד ועבודת גמר. כלומר ילד שסיים 12 שנות לימוד יוצא עם מקצוע ביד. במהלך הלימודים בתיכון התלמידים גם יוצאים לעבוד פעמיים בשבוע במפעל אלתא. הם עובדים במקצוע שלהם ומקבלים שכר ככל העובדים. אחר כך יש להם גם אפשרות לחזור ולעבוד במפעל אם הם רוצים", מסביר יחיא.
"נוער שחווה חוויות לא טובות"
כאמור, ייחודיות נוספת שיש לבית הספר היא העובדה שהוא נמצא בתוך מחנה צבאי. לדברי יחיא, הדבר תורם מאוד לבני הנוער. "יש לנו שיתוף פעולה מלא עם הצבא. אנחנו עושים טקסים ביחד, קצינים מגיעים אלינו כדי להרצות בפני התלמידים, ואנחנו אוכלים יחד בחדר האוכל של הבסיס. זה מאפשר לילדים היכרות קרובה יותר עם הצבא, מפיג את החשש שיש להם לפעמים מהמערכת הצבאית ומעודד גיוס. יש לנו אחוזי גיוס מדהימים. 90% מהתלמידים שלנו מתגייסים, הרבה מאוד מהם ליחידות קרביות ואחרים לחיל הטכנולוגיה, שם הם מיישמים את המקצוע שהם רכשו במהלך הלימודים".
לדברי יחיא, סוד ההצלחה של בית הספר הוא האמונה האמיתית שיש לצוות החינוכי בכל תלמיד ומתן חוויית למידה אחרת. "אנחנו בית ספר קטן ואינטימי, ויש לנו צוות של מורים מקצועי, מכיל ובעיקר כזה שאוהב את הילדים. יש לנו ראש אחר", הוא אומר.
איך זה בא לידי ביטוי? "אנחנו מאפשרים להם חוויית לימודים אחרת, כך אני מקווה. מעבר לזה שזו לא רק חוויה לימודית, אלא חוויה רגשית. אנחנו מאפשרים להם ללמוד ותוך כדי גם ליהנות, להתמקצע ולהרוויח כסף. מגיעים אלינו הרבה פעמים ילדים עם חוויות לא טובות ממערכת החינוך, ואצלנו הם עושים קפיצה אדירה גם בכל מה שקשור לאמון במערכת וגם בהישגים והתמדה".
עופר יחיא. מנהל בית הספר צור ברק. צילום: פבל
לוקח זמן לרכוש את אמונם בחזרה? "הרבה זמן. זה תהליך של לפחות שנתיים. הם באים סקפטיים, ויש אצלם ‘אנחנו’ ו’הם’. אני תמיד אומר שאצלנו אין את ההפרדה הזאת, אנחנו ביחד, שותפים. הצלחה שלהם זו הצלחה שלנו וכישלון שלהם זה כישלון שלנו. השותפות הזאת לא מוכרת להם, היא מפחידה אותם, והם הרבה פעמים גם לא מאמינים לה. אבל בסופו של תהליך אנחנו עושים דרך נהדרת".
לאיזה סוג של אוכלוסייה בית הספר מכוון? "הנוער שמגיע אלינו הוא בעיקר כזה שחווה חוויות לא טובות בבתי הספר של משרד החינוך. אני לא שיפוטי כלפי בתי הספר הללו. אני מכיר את המצוקות של משרד החינוך, את הכיתות הגדולות והצוותים שעובדים כמו משוגעים, ויש גם מנהלים מאוד מסורים. אבל יש ילדים שהמסגרת הזאת לא מתאימה להם. הם צריכים למידה אחרת, הם יכולים לבטא את עצמם בדרכים אחרות, והם פורחים בסדנאות או ביצירה. הלמידה הזאת היא לא פחות משמעותית, אולי אפילו יותר".
לא מפחדים מתיקים פליליים
בגדול, אומר יחיא, אין כמעט תנאי סף, ותלמידים עם מגוון רחב של בעיות מתקבלים, "אלא אם כן אלה ילדים עם בעיות פסיכיאטריות, אז אנחנו לא יכולים להתמודד איתם. אבל רוב הילדים שמגיעים אלינו הם ילדים שיש להם יכולות והם מסוגלים, הם פשוט לומדים אחרת. הם רוצים מקום שייתן להם חוויה לימודית שונה ומשמעותית".
גם בני נוער עם תיקים פליליים? "אנחנו בהחלט מקבלים אותם, ויש לנו לא מעט ילדים כאלה. זה לא מפחיד אותנו, ממש לא. דרך אגב, הרבה מהילדים הללו, עם התיקים הפליליים, אתה רואה שבסופו של דבר זה יכול להיות חבורה שהלכה יחד, אחד מהם זרק אבן, ותפסו את כולם, אז פתחו לכולם תיקים. למה? כי לא יודעים מי זרק את האבן".
עופר יחיא. מנהל בית הספר צור ברק. צילום: פבל
אני מתכוונת לעבירות קצת יותר קשות מזריקת אבן. "יכולות להיות גם עבירות יותר רציניות, סמים או פריצה ואלימות. אבל בגדול אלה ילדים שיש להם רצון להתחיל מחדש, והם מאוד משתפים פעולה. זה בהחלט לא פשוט, זה תהליך שלוקח זמן, ואנחנו עובדים מאוד קשה. אבל המאמץ הגדול הוא באמת לשנות אצלם את התפיסה, שאנחנו איתם ולא נגדם. בסוף הם מבינים את זה, וזה הופך להיות שיתוף פעולה נהדר. המסגרת הזאת מחזירה להם את האמון במבוגר ובמערכת, שרוצה בטובתם ומאמינה ביכולות שלהם".
מה זה אומר לגבי החוקים בבית הספר והמשמעת? "זה בהחלט לא אומר שאנחנו לא שמים גבולות, לא מענישים ולא צועקים. בהחלט כן. אבל החוויה היא חוויה חיובית, חוויה של שיתוף פעולה של התקדמות ביחד אל היעד בסופו של תהליך. אנחנו מאוד מאוד שמחים על היותנו ועל הייחודיות של בית הספר, שהיא יוצאת דופן מהבחינה הזאת".
ידוע לנו כי השינה משפיעה על בריאותנו, על הגדילה, על החשיבה, על היעילות בעשייה ועוד. מחקרים רבים מראים כי המחסור בשעות השינה משפיע לרעה על חילוף החומרים בגופנו ובכך גם על סיכויינו להרזות.
לצערנו, בשנים האחרונות, התקצרו שעות השינה שלנו בעקבות אורח החיים המודרני. יש לזכור כי השינה היא תהליך חיוני לבריאות הגופנית והמנטלית, אשר חשיבותה לא נופלת מתזונה נכונה ופעילות גופנית סדירה. חוסר בשעות שינה מוריד את כמות הלפטין (זהו הורמון המפחית תיאבון ואחד מהאחראים במוח על הרעב והשובע) ומעלה את רמת הגרלין (הורמון זה מגביר תיאבון, שרמתו עולה בתחילת הארוחה ויורדת בסיומה) – שתי תופעות הורמונליות אלו גורמות לעליה במשקל. מכאן נבין שכאשר מאבדים שעות שינה, הרעב גובר והחשק למזון עתיר פחמימות פשוטות גובר אף הוא.
מספר שעות השינה הדרושות לאדם משתנה עם הגיל: תינוק זקוק לכ-14 שעות שינה ביממה. ילד בן 5 שנים זקוק לכ-12 שעות שינה ביממה. אדם מבוגר זקוק בין 7 ל-9 שעות שינה ביממה. ונשים זקוקות ליותר שעות שינה מאשר הגברים.
ישנן מספר הפרעות שינה עיקריות שקשורות להשמנה: 1. הנרקולפסיה – הפרעת שינה שמתבטאת בנטייה להירדם במהלך היום בעת ביצוע פעולות מונוטוניות, שיתוק זמני בעת התעוררות והזיות בעת ההירדמות. 2. נדודי שינה – תופעה זו מאופיינת בחוסר יכולת להתחיל את מהלך השינה התקינה ואף לשמור עליה. 3. דום נשימתי בשינה – זוהי תופעה אשר מתאפיינת בהפסקת הנשימה במהלך השינה שנגרמת בדרך כלל מחסימה בדרכי הנשימה העליונות. היא מאופיינת גם ביקיצות מרובות במהלך השינה, בניקורי הירדמות במהלך היום, בעייפות ניכרת, נחירות בלילה ועוד.
לסיכום: שינה עמוקה ורצופה תסייע לנו רבות בריכוז, בבריאות הנפש, ברעננות, וכמובן – בתהליך ההרזיה. לכן חשוב לישון שינה רצופה ויעילה וכן לטפל בכל הגורמים שידועים לנו כמעכבים/מפריעים לנו בשינה (רעשים, אור וכדומה).
מומלץ ביותר להימנע מלאכול פחמימות פשוטות לפני השינה וכן לאכול ארוחה קטנה הכוללת פחמימה מורכבת עם מעט חלבון.
פעוט כבן שנתיים ננעל היום בצהריים, בשגגה ברכב לעיני אימו במתחם הקוסמוס בצומת אשקלון.
המקרה דווח למוקד "ידידים" ומי שהוזעק למקום לחלץ את הפעוט הוא יצחק סבג, סג"מ סניף קרית גת. הוא הגיע במהירות למקום ובאמצעות הציוד הייעודי שברשותו חילץ את הילד בשלום ומבלי לגרום נזק לרכב.
"הייתי באמצע פגישה עם לקוח כשקיבלתי את הקריאה", סיפר סבג, "יצאתי במהירות למקום והגעתי תוך דקות ספורות. באמצעות הערכה הייעודית שנמצאת אצלי דרך קבע פתחתי במהירות וביעילות את דלת הרכב, כשכוחות חירום שהגיעו אף הם למקום מאפשרים לי לפעול מבלי שיהיה צורך בשבירת חלון. לאחר שסיימתי את פעולת החילוץ והשבתי את הילד המבוהל לחיק אימו הנרגשת, היא ביקשה להודות על החילוץ הנקי והמהיר, שחסך לה דקות ארוכות של חרדה ועוגמת נפש רבה".
בידידים שבים ומבקשים מההורים שלא להשאיר ילד ברכב סגור גם לא לרגע קצר מחשש לנעילת הרכב.
ספר בראשית סיים את תקופת האבות, והספר החדש חומש שמות מעביר אותנו מסיפור של משפחה בודדת לסיפורו של עם ישראל. אחרי השיא של פגישת יעקב ויוסף באות הנפילות והצרות, והן מגיעות וכואבות מאוד. יעקב ובניו שיורדים מצרימה זוכים ליחס מועדף מהשלטון בזכות יוסף. בני יעקב מתרבים ומתעצמים מאוד. פרעה, החושש מהם, משעבד אותם ומנסה בעצם לחסל אותם. אימותינו שרה, רבקה ורחל גילו אסרטיביות, אבל בדרך כלל התורה מציבה את הנשים בצד, והגברים הם הגיבורים – הפעם לא ולא.
פרעה, הדואג מעם ישראל, פוקד על הנשים "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", מרגע זה יופיעו גיבורות רבות בפרשה:
הראשונה, שתופיע גם בהמשך, אחות משה מרים. המסורת מספרת כי בעת גזרת פרעה החליט עמרם אבי משה שמוטב להתגרש מהנשים כדי שלא ייוולדו תינוקות. ואמר: "לשווא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזרתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות! … עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן". סיפור מרתק – כן, כן, אותה ילדה קטנה, מרים שמה, איחדה משפחות, הובילה לשלום בית ודאגה להמשך הדורות. גיבורה נוספת – יוכבד, אם משה, לא קיבלה את הדין של פרעה והניחה את משה בתיבה בתקווה להצלתו.
אייל חסאן. צילום: פבל
ומכאן לשתי גיבורות נוספות – שפרה ופועה (רש"י מפרש בעקבות התלמוד, ששפרה ופועה הן יוכבד ומרים, שד"ל ואחרים מסבירים שאלו מצריות). פרעה, שראה שהעבריות לא משמידות את ילדיהן, עלה שלב ודרש מהמיילדות שפרה ופועה להרוג כל תינוק זכר שייוולד. פרעה המלך הכול-יכול דורש מנשים, שאמורות להביא חיים לעולם, לקחת חיים. שפרה ופועה המיילדות נדרשות להרוג זכרים, אולי במסווה של סיבוך בלידה (אחוזי התמותה של תינוקות היו גבוהים אז). שתי הגיבורות הללו סירבו למלך בנימוק שהעבריות החזקות יולדות לפני שהן באות – "וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ".
כמה יפה לראות: מרים, שהצילה נשים מגורשות, שפרה ופועה החלוצות, ובהמשך שוב מרים – כולן תצאנה כנגד צו המלך בדרך מיוחדת וחכמה למען החיים. בשפרה ופועה חבוי מסר נוסף: בתוך ים של רשע ועריצות הפרט יכול לעמוד נגד הרשעות, להתקומם לפקודה, לא לציית לה, לעשות את הדבר נכון בכל מצב ובכל סיטואציה. גם אם קשה, תמיד לבחור בצד המוסרי והטוב, ולא בצד של החזק והרשע.
אבל בפרשה עוד גיבורה נוספת. גיבורה שיוצאת נגד צו המלך – וזוהי בת פרעה. בת פרעה רוחצת בנהר ורואה תיבה ובה תינוק (כשאחותו מרים הגיבורה משקיפה ושומרת מרחוק). הגמרא במסכת סוטה דף י"ב מספרת כיצד בת פרעה רוצה להציל את משה, ונערותיה מנסות למנוע ממנה: "אמרו לה: גברתנו, מנהגו של עולם שמלך בשר ודם גוזר גזרה, גם אם כל העולם אין מקיימים אותה לפחות בניו ובני ביתו מקיימים אותה ואת עוברת על גזרת אביך. בא המלאך גבריאל וחבטן בקרקע ומתו". בהמשך מסופר: "ותשלח את אמתה ותקחה ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה". בת פרעה היא ללא ספק חסידת אומות עולם שאלוהים שולח. היא ולא אחרת יוצאת נגד צו אביה, חומלת על משה, מצילה אותו ומגדלת אותו.
משה יגדל, ואחרי שאלוהים יתגלה אליו ינהיג את עם ישראל בשעת השיעבוד הקשה הזו.
העבריין שלום דומרני, מרצה בימים אלה מאסר בבית הכלא השרון. אלא שלפני שבוע נולד לו, בשעה טובה, בן ומחר אמורה להתקיים חגיגת ברית המילה של הרך הנולד באולם באשקלון.
ראש ארגון הפשיעה, בן 45, רצה להשתתף באירוע המשמח, אך כעת הוא מרצה מאסר בן 6 שנים שנגזר עליו. על כן, הוא פנה אל בית המשפט המחוזי מרכז וביקש לאפשר לצאת לחופשה מיוחדת בת כמה שעות על מנת ליטול חלק באירוע.
כלא השרון. צילום: רמי שלוש
אתמול התקיים דיון בבית המשפט, כאשר סנגורו טען כי דומרני מרצה כעת את שנת המאסר האחרונה שלו וכי יש לאפשר לו להגיע לאירוע ולהשתתף בו למשך שעה על מנת שיוכל לראות את התינוק.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
המדינה התנגדה לכך, סביר להניח כי הרקע לכך הוא גם התלקחות המאבקים בין ארגון הפשיעה של דומרני לארגון הפשיעה של יריבו בני שלמה, במסגרתו אף התרחש ניסיון חיסול של מקורב לדומרני לפני שבוע.
לאור זאת, השופט עידו דרויאן-גמליאל הציע מתווה שלפיו דומרני יקבל ביקור משפחתי בו ישתתפו בת הזוג שלו, הרך הנולד ובני משפחה מדרגה ראשונה.
לפני כחודש הכריע יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בעניין העתירה נגד מימון הפייסבוק הפרטי של ראש עיריית אשקלון, תומר גלאם על ידי העירייה. ההכרעה הייתה מהדהדת ועשתה גלים בכל רחבי הארץ. נקבע כי העירייה לא תממן עוד דפי פייסבוק פרטיים וכי הדף של גלאם יהפוך להיות עירוני.
במסגרת ההליכים בעתירה שהוגשה על ידי שלמה סויסה באמצעות עו"ד תמר קידר הצהיר ראש העירייה כי מימון הפייסבוק הסתכם בסכום של 180 אלף שקלים. אלא שבמהלך הדיונים הוגש מסמך על ידי העותרים, ולפיו הוצאות מימון הפרסום בפייסבוק הינן בסכומים של 700 אלף שקל. הם טענו כי המסמך התקבל אצלם מידי גורם שביקש להישאר בעילום שם ולבסוף התברר כחבר מועצת העיר רמי סופר.
בעירייה טענו כי הם עמדו המומים אל מול הנתון והחלו בבדיקה של המסמך, והבדיקה שלהם העלתה שמדובר במסמך אשר אינו תואם את המסמכים המצויים בספרי עיריית אשקלון, וכי הסכומים הנקובים בו גבוהים באופן מהותי מאלו המופיעים בספרי העירייה.
"המסמך המזויף"
בשלב הזה עלה החשד של גורמים מקצועיים בעיריית אשקלון שהמסמך זויף במטרה להטעות את ועדת הבחירות הארצית והיושב בראשה השופט חנן מלצר תוך כדי שיבוש הליכי המשפט לכאורה. בשל כך הגישה עיריית אשקלון תלונה רשמית במשטרת ישראל, ובעירייה קיוו כי המשטרה תזמן גורמים שונים להעיד בנושא ותגלה מה האמת.
אלא שבשבוע שעבר במהלך ישיבת המועצה טען רמי סופר כי קיבל את המסמך באופן רשמי מהעירייה, "זה המייל מחופית גולן", נופף סופר בדף בידו, "אני לא יודע מי היא. מי הולך למשטרה? אני הולך למשטרה. אני אוכיח לכם מי זה רמי סופר. זה הדף שקיבלתי ממנכ"לית העירייה ומראש העיר".
"זה הדף שקיבלתי". סופר מציג את המסמכים בישיבת המועצה
בעקבות הטענות של סופר נעשו בדיקות נוספות בעירייה ואז התברר: "המסמך המזויף" אכן נשלח על ידי העירייה לרמי סופר. גורם בכיר בעירייה אישר כי אכן לא מדובר במסמך מזויף, אלא במסמך שהופק באמצעות חברה חיצונית, "ובכל מקרה הסכומים אינם נכונים", הדגיש.
"יש לי חומרים קשים על העירייה"
השבוע שוחחנו עם סופר, והוא הסביר מדוע העביר את המסמך בכלל, "כאיש ציבור שהיה סגן ראש העיר, אני מצפה מראש העירייה וממנכ"לית העירייה וכל עובדי העירייה לעבוד ביושרה, כי הם לא פחות ממני מייצגים את הציבור. אני במצב מאוד קשה בריאותי, ואף אחד לא פנה אליי ולא הגיע ולא שאל לשלומי. למרות זאת אני מהבית מנסה לעשות את עבודתי נאמנה. אני שמונה חודשים מבקש לקבל מסמכים מהעירייה, וכשאני מקבל חומרים, אני רוצה לראות בזה דבר ראוי ואמיתי. כשאני רואה שבעתירה מול שופט העליון חנן מלצר מוסרים חומר בעניין הפייסבוק, ואני מחזיק בטופס שמראה אחרת, אז אני, כאיש ציבור, חייב למסור את הטופס. זאת חובתי. אבל אז הם אומרים ‘רמי סופר שקרן’, ‘רמי סופר זייף מסמך’, והגישו תלונה במשטרה".
ישיבת מועצת העיר
סופר רומז כי בקרוב המשטרה תיכנס לעובי הקורה, "בקרוב נעשה מעשה שאף אחד לא עשה, ויאספו את כל המסמכים מהעירייה. עד היום עשיתי הכול בשקט… החומר הזה לא ישב בבית, ויש מהלכים קשים, ומי שצריך להרגיש את המכה ירגיש אותה… יש לי חומרים קשים על העירייה, והם יצאו לאור, ואני מנוע מלדבר. מישהו יאכל את הכובע… יש לי כרגע חומרים שהייתי בתוך העירייה ואני לא סתם מדבר. אני ישבתי שם כסגן ראש העיר ועשיתי עבודה נקייה. אני מגיש מסמכים למקום הכי נכון ואמשיך להגיש את המסמכים למקום הכי נכון".
בישיבת המועצה, לאחר שסופר החל לדרוש מסמכים ולהתעמת עם הנהלת העירייה, ביקש יו"ר המועצה מישל בוסקילה לסגור את הישיבה. "מה שעשו בישיבת המועצה זה ביזיון, ‘אני סוגר את הישיבה’, מי אתה, בוסקילה, שתסגור את הישיבה? שנה שאני לא מגיע לשם, אני אדם שנפגע בתפקיד סגן ראש העיר ונפצעתי מרקטה. במקום לחבק אותי, אתה מקבל סטירה לפנים. זה לא ראוי לחברי המועצה ולא מכבד אותם ובטח לא ליו"ר שדופק בפטיש".
במסגרת תביעה שהגיש חבר מועצת העיר רמי סופר נגד עיריית אשקלון הוא טוען כי אף על פי שהובטח לו שכר, הוא לא קיבל אותו במשך תקופה ארוכה.
כזכור, עם בחירתו של תומר גלאם לכהונה כראש עירייה בפועל בחודש אפריל 2017 נבחר סופר לתפקיד סגן ראש העירייה. אלא שמשרד הפנים סירב לאשר לו את שכרו מאחר שגיסו חיים סופר כיהן אז כמנכ"ל העירייה, ומדובר בניגוד עניינים.
הגיסים: חיים סופר ורמי סופר
על פי כתב התביעה שהוגש לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, לאחר בחירתו לתפקיד קיבל סופר "חדר, מזכירה, מייל וטלפון. כן קיבל משימות מראש העיר ופעל לקידום פעולות הרווחה בעיר, הקמת בית ספר לבעלי צרכים מיוחדים וטיפול באוכלוסיות מוחלשות. כן מונה לו כעוזר אישי מר דותן חיים, שאף לו נמסרה כתובת מייל, טלפון, חדר, ושמו אף פורסם באתר האינטרנט הרשמי של העירייה כעוזר ראש העיר".
לטענתו, הוא ועוזרו קיבלו משימות מראש העיר והתכתבו עם כל הגורמים המוסמכים בעירייה, כולל היועצת המשפטית ומנכ"ל העירייה ולשכת משאבי אנוש. "במשך כל תקופת עבודתו בעירייה ולמצער לפחות עד ינואר 2018 לא נאמר לו כי אינו זכאי לשכר בגין תפקודו האמור. ולהפך, נאמר לו כי מאחר והעסקתו דורשת את אישור משרד הפנים, הרי שהעניין יסתדר תוך מספר חודשים, כפי שאף קרה לגבי הסגנים האחרים שנתמנו באותה התקופה, וכי יקבל את שכרו רטרואקטיבית".
לכן דורש סופר כי העירייה תשלם לו כחצי מיליון שקלים עבור שכרו וכן 250 אלף שקלים עבור הוצאות שונות, פיצויים, קרנות, ימי חופש ועוד.
העירייה מצדה הגיבה לתביעה וטענה כי דין התביעה להידחות מאחר שהיא צריכה להיות מוגשת כנגד משרד הפנים, שהוא מאשר את השכר, ולא כנגד העירייה.
תושב אשקלון, בן 29, מואשם כי השליך בקבוקי תבערה על תחנת המשטרה באשקלון. אחד הבקבוקים התלקח ליד תחנת הדלק של התחנה, ורק ערנותם של שוטר ומתנדב הביאה לסיומו המהיר של האירוע.
על פי כתב האישום שהוגש באמצעות עו"ד חן עסיס לביא נגד גרגורי ברונשטיין, הוא החליט להצית את תחנת המשטרה באשקלון. לשם כך ביום 20.6.2019 הוא הצטייד בשלושה בקבוקי בירה ריקים, שפך לתוכם בנזין והכניס לתוך כל אחד מהבקבוקים פיסת בד ששימשה פתיל.
בשעה 23:20 או סמוך לכך הגיע ברונשטיין סמוך לגדר המערבית המקיפה את התחנה כשברשותו שלושת הבקבוקים. הוא הצית אותם והשליך אותם בעודם בוערים מעבר לגדר לתוך חצר התחנה האחורית.
תחנת משטרת אשקלון. צילום: אלירם משה
אחד הבקבוקים נפל ארצה סמוך למקום זריקתו, ושניים נוספים נפלו בשטח התחנה.
אחד הבקבוקים התנפץ סמוך לתחנת הדלק שבחצר התחנה סמוך למכלי מצבורי דלק, והאש שהוצתה החלה להתלקח סמוך למכלים. מתנדב שהיה במקום הבחין באש וכיבה אותה מהר באמצעות מטף לכיבוי אש. הבקבוק השני התנפץ בחניה האחורית של התחנה. האש שהוצתה החלה לבעור אך דעכה מאליה.
"לולא ערנותו של שוטר ששמע את רעש התפוצצות הזכוכיות והמתנדב שהצליח לכבות את האש באמצעות מטף לכיבוי אש, הפגיעה והנזק היו חמורים לאין ערוך, וזאת לאור העובדה שאחד מהבקבוקים נפל ליד תחנת הדלק שבחניית התחנה סמוך ליד מצבור דלק", נכתב בבקשה להארכת מעצרו של ברונשטיין.
לאחרונה נשמעה ביקורת על כך שתושבים אשר אינם נגישים לטלפונים חכמים כמו מבוגרים או אלה המשתייכים למגזר החרדי אינם יכולים להחנות כחוק את רכבם במקומות החניה המסומנים כחול לבן היות והאפשרות היחידה היא באמצעות יישומוני חניה. כעת הוהחלט בעירייה להנגיש את הסדרי החניה גם לציבור אשר אינו משתמש בטלפונים החכמים.
מועצת עיריית אשקלון אישרה לאחרונה הוספת אמצעי תשלום נוסף במקומות חנייה המסומנים בכחול-לבן. מדובר בכרטיס חנייה פיזי.
חונים בכחול לבן גם במרכז אפרידר. צילום: דודי לוי
בשלב הראשון הכרטיס יימכר במסלול אחד, שעתי, בו יוכל הנהג להחנות את רכבו למשך שעה אחת בעלות שעת חנייה כדין בנוסף לשעת חנייה חינם הניתנת לכלל הנהגים החונים.
בעתיד, מתכננת העירייה לאפשר מסלול נוסף של כרטיס חודשי, שגם בו תינתן הטבה לשעת חנייה חינם. בחירת שעות החנייה תיעשה בשיטה הישנה המוכרת בערי הארץ האחרות על ידי גירוד התאריך והשעות המצויין על גבי הכרטיס. לאחר מכן הכרטיס מאבד את תוקפו.
את הכרטיס ניתן יהיה לרכוש בקופת העירייה במשרדי מינהל ההכנסות, רחוב הגבורה 1,בימים ראשון, שני וחמישי בין השעות 08:30-13:00 וביום שלישי בין השעות 08:30-12:00 ו-16:15-18:15.
אישה בת 50 אשר פרצה לשטח המסילה, בניגוד להנחיות, מדרום לתחנת אשדוד עד הלום, נפגעה מרכבת חולפת שיצאה מתחנת אשדוד בדרכה לתחנת אשקלון. חובשים ופראמדיקים של מד"א שהגיעו לזירה קבעו את מותה.
בהנחיית המשטרה, הופסקה באופן זמני תנועת הרכבות בין אשדוד לאשקלון.
זירת התאונה. צילום: דוברות מד"א-הצלה דרום
לפי שעה ובאופן זמני, רכבות בקו הנגב המערבי (ת"א ההגנה-ראשל"צ משה דיין-אשקלון-באר שבע) וכן רכבות בקו הפרברי הנוסע בין תחנות אשקלון ובנימינה, תחלנה ותסיימנה את נסיעתן מכיוון צפון בתחנת אשדוד עד הלום.
לנוסעי הרכבת אל/מ באר שבע מומלץ לעשות שימוש בקו המזרחי לבאר שבע העובר דרך תחנות לוד, קריית גת ולהבים רהט, אשר פעיל כסדרו.
אומרים שכדי לדעת למה נגישות היא דבר חשוב, צריך להתחלף איתם לכמה שעות, בדומה ל"דיאלוג בחשיכה" שמדמה עיוורון.
עובדי העירייה מדמים עיוורון. צילום: דוברות עיריית אשקלון
זה מה שעושה עמותת "נגישות ישראל" שפועלת לקידום הנגישות בישראל. ברגעים אלה בהיכל הספורט משתתפים עובדי עיריית אשקלון בכנס נגישות – לומדים, מתנסים וחווים מקרוב התמודדויות שונות של אנשים עם צרכים מיוחדים בליווי מדרכים מטעם 'נגישות ישראל'.
עובדי העירייה מתניידים על כיסא גלגלים. צילום: דוברות עיריית אשקלון
האירוע ביוזמת העירייה ובמטרה להעלות את המודעות לצרכי אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים במסגרת הפעילות והשירותיות העירונית.
ראש העירייה תומר גלאם משחק כדורסל. צילום: דוברות עיריית אשקלון
גם ראש העירייה, תומר גלאם, היה שם והשתתף במשחק כדורסל כשהוא על כיסא גלגלים.
עובדי העירייה בכנס נגישות. צילום: דוברות עיריית אשקלון
עובדי העירייה בכנס נגישות. צילום: דוברות עיריית אשקלון
רפאל גונצ’ריוק, בן 17 בלבד, אבל מסומן כאחת מההבטחות הגדולות של ישראל בענף הכדורעף. רפאל גר באשקלון ולומד בבית הספר אורט אפרידר בעיר. הגובה שלו הוא 1.85. הציפייה היא שבעוד שנים בודדות יככב באחת ממדינות אירופה החזקות בענף. האשקלוני הצעיר משחק כבר מגיל 13.5 בבוגרים וכבר מגיל 15 בליגת העל ומככב בנבחרת ישראל לנוער. בשבוע שעבר הוא כיכב במדי נבחרת ישראל במשחקי ההכנה למוקדמות אליפות אירופה ונבחר לליברו מצטיין בטורניר שנערך בסלובניה.
אז מה גורם לילד לבחור דווקא בענף ספורט כמו כדורעף על פני כדורגל או כדורסל הפופולריים יותר. אצל רפאל, כך מסתבר, זה קרה בגלל המשפחה. "הגעתי דרך אחי הגדול, הוא משחק באליצור אשקלון בליגה הלאומית", הוא מסביר, "ראיתי אותו משחק כשהייתי בן 10 בערך, וזה עניין אותי, הלכתי לאימון ניסיון והמשכתי. שיחקתי באליצור אשקלון שלוש שנים, שנתיים בליגה הלאומית ושנה בליגת העל. כבר בגיל 13.5 התחלתי לשחק בבוגרים. חבל שאין יותר פרסום לענף הכדורעף, אם היו משדרים אותו ומעניקים לו חשיפה כמו שמעניקים לכדורגל ולכדורסל, אז הוא היה מתרומם ומגיעים יותר צופים למשחקים".
גונצ'וריוק בפעולה. צילום: מכבי AOV אשדוד
איך זה לשחק בליגת בוגרים מגיל 13.5? יש פערי פיזיות? קשיים? "אתה מקבל ניסיון, לשחק נגד בוגרים. זה קשה לשחק בעיקר מבחינה פסיכולוגית. היה מפחיד כי היריבים יותר גדולים ממני, אך למדתי להשתחרר, ונהיה לי יותר קל. היו הבדלים בעוצמות, והכול היה חדש לי, היה קשה המעבר החד הזה, עכשיו כבר התרגלתי".
"נדלקתי על הכישרון שיש לילד הזה"
גונצ’וריוק החל את דרכו כמו אחיו, באליצור אשקלון, ושיחק בה עד לעונה שעברה. את העונה הנוכחית הוא כבר פתח במדי מכבי AOV אשדוד. הפעם הראשונה שהאשדודים הבחינו בכישרון של גונצ’ריוק הייתה לפני כשלוש שנים. אלכס בובריק, ממייסדי המועדון, צפה בו משחק כדורעף חופים: "הוא היה אז בכיתה ט’. נדלקתי על הכישרון שיש לילד הזה והזמנתי אותו לשחק איתי כזוג בחופים. אף פעם לא שיחקתי עם מישהו צעיר וטוב כל כך. ניצחנו ביחד כמה טורנירים בזירה המקומית, ומכאן נרקם הקשר הראשון. מאז שמנו עליו עין".
"ניצחנו ביחד". אורי שפירא ואלכס בובריק. צילום: טניה קולנוגורוב
אורי שפירא, שותפו של אלכס, מוסיף: "בעונה הקודמת הוא שיחק בליגת העל עם אליצור אשקלון, הוא צבר ניסיון, וזה היה מצוין מבחינתנו. בקיץ רצו שהוא יגיע לווינגייט ויצטרף לנבחרת, אבל הוא הגיע למסקנה שאם הוא ישחק ויתאמן כל יום מול שחקנים בוגרים וזרים, ולא מול שחקנים בני גילו, הוא יוכל להתקדם בצורה משמעותית יותר. אנחנו מסכימים ומקבלים את ההחלטה שלו.
"רפאל הוא אחד הכישרונות הבולטים בשנים האחרונות בכדורעף. נער מאוד מוכשר, חרוץ, חביב וחברותי בחדר ההלבשה. אנחנו רואים את ההתקדמות שלו משבוע לשבוע, את ההבנה של המשחק. הוא משדר שקט, ריכוז, ויחסית לגילו הצעיר הוא מראה ביצועים ברמה גבוהה. בתחילת הקיץ החתמנו אותו לחוזה לעונה אחת. בעקבות היכולת הטובה שהוא מציג פתחנו את החוזה לפני כחודש והארכנו אותו לתקופה ארוכה כדי לתת לו את השקט והביטחון להתקדם וגם לטעות. אנו מאמינים שהוא יכול להפוך לעמוד תווך במועדון, שחקן מרכזי שיוביל את הקבוצה גם בשנים הבאות".
רפאל, למה עברת מאליצור אשקלון למכבי אשדוד?
"אמרו לי שיש קבוצה רצינית באשדוד, שמכוונת גבוה בליגת העל. בנו עליי לכמה שנים. זה עניין אותי מאוד, יש פה תנאים טובים ואימונים מסודרים, ההנהלה עוזרת לי לשלב את הכדורעף עם הלימודים. יש פה באמת הנהלה טובה שעוזרת, מעניקה לשחקנים הכול. בהתחלה היה לי קשה להתאקלם בקבוצה, עכשיו כבר התאקלמתי, היה עליי לחץ בתור שחקן צעיר שנכנס להרכב של קבוצה בליגה הראשונה, פחדתי לפשל. מנהלי המועדון אלכס בובריק ואורי שפירא עושים עבודה מצוינת. יש למכבי אשדוד קבוצות בליגה הבכירה גם בגברים וגם בנשים, והמועדון קיים רק כשלוש שנים. הם עובדים קשה מאוד, ואני בטוח שהם יגשימו את כל המטרות והשאיפות שלהם".
"אני מחכה לכל משחק". גונצ'וריוק על המגרש. צילום: מכבי AOV אשדוד
איך זה לשחק בנבחרת ישראל לנוער?
"המאמן גל גלילי והצוות המקצועי נתנו לי את הצ’אנס הראשון שלי בנבחרת בטורניר בסלובניה, נבחרתי לליברו הכי טוב בטורניר, הרגשה נפלאה. הרבה מזה בזכות המאמן גל גלילי ועוזר המאמן לירן שפירא, שעזרו לי בהכול. רק חבל שלא הגענו לפודיום, כי זה הכי חשוב לי. הגענו למקום חמישי מתוך שבעה. חשובה לי קודם כול הנבחרת ורק אחר כך הפן אישי. בלי השחקנים והצוות המקצועי לא הייתי זוכה בפרס הזה. יש לנו טורניר מוקדמות אליפות אירופה בחודש אפריל, ואנחנו רוצים לעלות לאליפות אירופה ונעבוד קשה באימונים על מנת לעשות זאת".
למה אמרת לא למכון וינגייט?
"לא התחברתי ללגור שם, העדפתי להישאר לגור באשקלון, ההורים תמכו ורצו שאעבור למכבי אשדוד כדי שאתקדם לליגת העל ולקבוצה בעיר קרובה אליי כדי שאוכל להשקיע בלימודים תוך כדי שאני מתפתח בתחום הכדורעף".
