תאו סספורטה מאשקלון תמיד ידע שיהיה לו עסק עצמאי. אולי זה בשל העובדה שלאביו יש עסק עצמאי שנים רבות או משום שאינו מסתדר עם מסגרות ולא אוהב כשאומרים לו מה לעשות. אולי זה השילוב של שתי הסיבות גם יחד. תהיה הסיבה אשר תהיה, אי אפשר להתעלם מהאומץ, הנחישות ואמביציה שיש לבחור הצעיר הזה.
המחמסים בקרית האקדמיה. צילום: mediadome
הוא רק בן 24 וזה כשנה וחודשיים שהוא מנהל ביד רמה את המחמסים, מסעדת חומוס קטנה ואינטימית בקריית האקדמיה. את העסק הראשון שלו הוא פתח כשעוד לא מלאו לו 23. "היו הרבה מאוד חששות בהתחלה", הוא מספר, "פחדתי שזה לא ילך, חשבתי אולי ללכת על משהו יותר רווחי, אולי אפילו לא בתחום המזון בכלל. המון התלבטויות ושאלות. הפחד הכי גדול שלי היה שאני אקום עוד חמש שנים ואגלה שדרכתי במקום, שלא התקדמתי ולא מימשתי את עצמי. השאיפה שלי היא תמיד לפרוץ קדימה ולעשות עוד ועוד".
למרות החששות והפחדים, הוא החליט לעשות את המהלך, אולם כעשרה ימים לפני הפתיחה המיוחלת הוא כמעט חטף רגליים קרות. "נכנסתי ממש לחץ, כי חששתי מאוד שלא אצליח לעשות את זה. בסוף התגברתי".
תאו סספורטה. צילום: mediadome
מה חיזק אותך?
"מה שהרגיע אותי זאת המחשבה שמה שלא אהיה, אני לפחות אתנסה, אצבור ניסיון ובסופו של דבר אצא חכם יותר. זאת ללא ספק חוויה מאוד משמעותית בגיל צעיר".
מה אמרו ההורים על המהלך?
"כשהרעיון רק עלה, אבא שלי היה מאוד נגד, הוא לא רצה שאני אעשה את זה וייעץ לי לעשות דברים אחרים. הציע גם מספר אופציות. אבל כשהוא הבין שאני בכל זאת מתכוון להמשיך ובטוח בעצמי, הוא שינה פאזה ומאז הוא תומך בכל דרך אפשרית".
המחמסים. צילום: mediadome
"יאללה, נפתח חומוסייה"
הוא למד בבית הספר מקיף ד’, לאחר מכן התגייס לצבא. כאמור, הוא מגדיר את עצמו כאחד שלא ממש מסתדר עם מסגרות: "אני לא אוהב מסגרות, כי הן מאוד מגבילות אותי. יש אנשים שזה מתאים להם, לי לא. כשאני עושה דברים לבד, יש לי מוטיבציה גדולה יותר. כשאני במסגרת, העובדה שאין לי חופש מורידה לי את המוטיבציה. כך שכשאני עצמי, הכוחות שמניעים אותי הם אחרים".
במחמסים תוכלו למצוא חומוס משובח עם 13 סוגי תוספות שאתם בוחרים ומרכיבים. ההחלטה לפתוח מסעדת חומוס דווקא נבעה מסיבה אחת פשוטה מאוד – האהבה שלו לחומוס. "בתקופת השירות הצבאי אכלתי חומוס בין פעמיים לשלוש בשבוע כי אני מאוד אוהב. כשהשתחררתי, חיפשתי באשקלון מקום עם חומוס טוב ולא מצאתי, אז אמרתי, ‘יאללה, נפתח חומוסייה’".
לא מצא איפה לאכול חומוס באשקלון. תאו סספורטה. צילום: mediadome
חשבת אולי לפתוח במקום אחר ולא באשקלון?
"לא. היה לי ברור שאני עושה את זה בעיר שלי. אני מכיר את אשקלון ואת הלך הרוח בעיר, והרגשתי שאני רוצה לעשות את זה כאן, בבית".
"חטפנו כאפה די רצינית"
במקום שבו הוא פתח את החומוסייה פעלו בעבר כמה עסקי מזון, כמו בית קפה, מסעדה ועוד, וכולן נסגרו. סספורטה אומר כי זה לא גרם לו לחשוש לפתוח במקום, "חשבתי לפתוח דווקא שם כי זה בסופו של דבר אוכל מהיר וזול, ויש בסביבה הרבה סטודנטים ותלמידים. כשראיתי את המקום, ראיתי כבר מסעדה יפה ומושקעת, אז כל הקלפים הסתדרו לי בדיוק במקום. לא חששתי, דווקא הרגשתי שאני מכה בברזל כל עוד הוא חם. אני חושב שזה שילוב של נאיביות ואמונה. חשבתי שאני מביא קונספט אחר שמתאים לקהל היעד שבאזור".
את המקום הוא מנהל יחד עם אנה, בת זוגו בשנתיים האחרונות. "לא חשבתי שהיא תשתלב בעסק, וזה לא היה משהו מתכונן, אבל זה קרה כמעט באופן טבעי. היום היא שותפה מלאה, תומכת ועוזרת, ובלעדיה לא הייתי מסתדר יום אחד. היא הרבה יותר טובה ממני".
לאיזו מטרה תרצו שתלך התרומה? צילום: mediadome
איך היו החודשים הראשונים?
"חטפנו כאפה די רצינית. ראינו ולמדנו המון. לא שיערנו את נפח העבודה ואת מה שזה ידרוש מאיתנו. אתה גם לא מבין את גודל האחריות שיש עליך עד שאתה לא נכנס לזה. הכול מוטל על הכתפיים שלנו, לטוב ולרע. ההצלחות הן שלנו, אבל גם הכישלונות. גם לא שיערתי את המטען הרגשי שזה מצריך, אבל ברוך ה’, אין תלונות".
אז הבייבי שלו כבר בן שנה וחודשיים, ולאט לאט לומד ללכת בכוחות עצמו. את המסעדה פוקדים מדי יום אינספור לקוחות מרוצים, ויש גם הרבה מאוד לקוחות קבועים. "היום הולך מעולה, יש לנו שם טוב ומוצר טוב. גם אם הדרך עד עכשיו יכלה להיות קלה יותר, לא הייתי משנה דבר. אני מודה על המכשולים וקשיים של ההתחלה, כי הם בנו אותנו".
צנצנות ועמותות
הערך המוסף והחשוב ביותר שיש למחמסים הוא העובדה שמדובר במסעדה חברתית שלקחה על עצמה כמה פרויקטים של תרומה לקהילה. ראשית, הם תורמים באופן קבוע ארוחות למשפחות קשות יום ונרתמים תמיד לסייע לאנשים במצוקה. "כשפונים אליי, אני תמיד אומר כן. בחודש שעבר, למשל, ביקשו מאיתנו להירתם לחגיגת בר מצווה, אז תרמנו את האוכל לאירוע. לפני זה האכלנו נערות בסיכון באחת מהפנימיות, ויש עוד הרבה דוגמאות. אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים ובאהבה גדולה". המקום גם תורם באופן קבוע 10% מרווחים. למי הם תורמים? את זה אתם קובעים.
"בלעדיה לא הייתי מסתדר יום אחד". אנה ותאו. צילום: mediadome
איך זה עובד?
"יש לנו שלוש צנצנות זכוכית ליד הקופה, כשעל כל אחת מהן מופיע שם של עמותה כלשהי או גוף כזה או אחר. בסוף כל ארוחה מקבלים הסועדים גרגיר חומוס והם בוחרים באיזו צנצנת לשים אותו. בסוף כל חודש אנחנו סופרים את הגרגירים שיש בכל צנצנת ותורמים את הסכום היחסי. בכל חודש אנחנו מחליפים את הגופים".
בנוסף, פועל במקום גם מיזם "מנה בהמתנה", שבו יש ללקוחות אפשרות לרכוש מנות לחיילים. הלקוח משלם עבור הארוחה וקונה דיסקית, שנשארת במקום ומסמלת ארוחה. ברגע שחייל על מדים נכנס למסעדה הוא לוקח את הדיסקית ופודה את הארוחה שמחכה לו.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
איך הגעתם לרעיון הזה?
"האמת שזה רעיון שנתקלתי בו באיזה מקום בתל אביב והתלהבתי מאוד. היה לי ברור שברגע שאוכל אני אאמץ אותו גם אצלי. אנשים משתפים פעולה בצורה יוצאת דופן, וזה הולך נהדר".
איזו תגובות אתה מקבל מהלקוחות?
"הלקוחות מפרגנים מאוד. הקהל הישראלי מאוד אוהב לפרגן, אבל יודע גם מה מגיע לו ולא חושש להעביר ביקורת כשהוא רואה לנכון. אנחנו מקבלים כל ביקורת באהבה ולומדים מהכול. אתה אף פעם לא יכול לפגוע ב-100% לבלוטות הטעם של כולם, אבל אנחנו משתדלים ויודעים שאנחנו מגישים מוצר טוב שאנחנו מרוצים ממנו ושלמים איתו".
לאן היית רוצה להתפתח?
"אני רוצה להשריש שורשים עמוקים באשקלון ולהפוך את המסעדה למוסד עירוני. בהמשך, אם ירצה ה’, להתרחב גם לערים נוספות".
