המלפפון הוא אחד הירקות הכי נפוצים במטבח הישראלי. אפשר למצוא אותו בתוך כריכים בסלטים ואפילו במשקאות אלכוהוליים. אך למרות הפופולריות שלו הוא סובל מדימוי של ירק חסר כל ערך תזונתי וזה די נכון. כי הירק הזה מכיל ויטמינים ומינרלים, אך בשל מבנה מערכת העיכול שלנו איננו יכולים לקבל אותם.
יש בו אחוז גבוה מאוד של מים ולצד הערך הקלורי הנמוך שלו הוא הפך למאכל חובה כמעט בכל דיאטה. רק חשוב לזכור לפני שמקלפים אותו, כי רוב הערכים התזונתיים מרוכזים בקליפתו.
סלט מלפפונים בחמאת בוטנים
חומרים:
5 יחידות מלפפון חתוך לרצועות במנדולינה
חופן נבטים
בוטנים גרוסים
לרוטב:
200 גרם חמאת בוטנים
3 שיני שום
1 ראש ג’ינג’ר טרי
50 מ”ל חומץ
1 כף רוטב סויה
2 כפות סוכר
מיץ מלימון אחד
50 מ”ל צילי חריף
מעט מים
אופן הכנה: את חומרי הרוטב מכניסים למעבד מזון וטוחנים לרוטב חלק. מערבבים את כל החומרים בקערה מעבירים לכלי הגשה ומפזרים מעל בוטנים גרוסים.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
קבב דג ים בפיתה על ציזיקי
קבב דגים בפיתה עם צ'יזיקי. צילום: מיקי סוויסה
חומרים:
500 גרם פילה דג ים טרי (אינטיאס, לוקוס, מוסר)
צרור פטרוזיליה קצוצה
חצי כף צ’ילי גרוס
מלח ים
פלפל שחור גרוס
2 שיני שום קצוצות
רבע כוס שמן זית
לציזיקי:
חצי ליטר יוגורט 3% שומן
2 יחידות מלפפון חתוך גס
חופן שמיר קצוץ
מלח
פלפל שחור גרוס
חצי כף סוכר
כפית לימון כבוש
אופן הכנה: את פילה הדג קוצצים בעזרת סכין מוסיפים את שאר החומרים מתבלים במלח ים ופלפל שחור גרוס ומערבבים למסה אחידה. מעבירים למקרר למשך שעה. לציזיקי: מעבירים את כל החומרים מלבד לימון הכבוש למעבד מזון וטוחנים למחית חלקה. להגשה: יוצרים צורת קבב ומחממים מחבת פסים עם מעט שמן זית, צורבים את קבב הדגים משני הצדדים ומעבירים לתנור בחום של 180 מעלות ל-5 דקות נוספות. מכניסים את הקבב לפיתה יחד עם רבעי עגבנייה ופרוסות בצל סגול. יוצקים מעל ציזיקי ומגישים.
מי ומו: "זה התחום היחיד שנשאר פתוח ומקבל מענה כלכלי בקורונה"
מי ומו צילום באדיבות מי ומו
שנת הקמה: 2020
האנשים שמאחורי העסק: רוני גז (40), אשקלון.
על העסק: לא מדובר רק בקצבייה שמוכרת מגוון רחב של בשרים, דגים ומוצרים נלווים, ואין מדובר רק במקום המוכר אוכל מוכן לבית, אלא בשילוב של השניים ועוד הרבה מעבר. בנוסף אנו מקיימים מדי שבוע ביום שישי שוק אוכל גדול עם ניחוחות ממכרים ומבחר משגע.
איך התחלנו: אני עובד שנים בתחום המסעדנות, המזון והאירועים. לאחר שנוכחתי שהתחום היחיד שנשאר פתוח ומקבל מענה כלכלי בקורונה זה תחום המזון שתפס תאוצה, החלטתי להשקיע בזה.
מה הקורונה לימדה אותנו: למדנו שצריך לשמור כסף ליום שחור, ששום דבר לא בטוח בחיים שלנו ושצריך לשמור על גב חזק.
המספרים היבשים מפלצתיים ומשקפים תמונת מצב מזעזעת לפיה, 1 מכל 5 ילדים הוא קורבן לאלימות מינית. 90 אחוז מהפגיעות נעשות על ידי אדם המוכר לפוגע, 60 אחוז מהן מתרחשות בבית, במקום שאמור להיות עבורם הכי מוגן ובטוח. מאחורי המספרים הללו ניצבים הילדים והמשפחות שלהם, כל אחד מהם עולם ומלואו. “בית לין” שבשדרות עופר באשקלון, מספק לנפגעים הללו בית מסוג אחר, בית שנותן הגנה עוטף ומחבק, המאפשר להם לדבר ולחשוף, לספר את הסיפורים הכי כואבים ומזעזעים, לשתף כיצד נרצחה נפשם הרכה לפעמים פעם אחת ולעיתים קרובות מאוד פעם אחר פעם, על ידי מי שהיה הכי קרוב אליהם והיה אמון על ביטחונם ושלומם.
ולמרות הכל, באופן מפתיע אולי, "בית לין" הוא דווקא מקום של תקווה. מקום שבו הצוות המסור, הרגיש, המיומן והמקצועי, עושה הכל כדי להעניק לילדים הללו ולבני משפחותיהם כתף תומכת, כדי לפתוח וגם לסגור את הפרק הטראגי בחייהם ולהתחיל הליך של שיקום. “המקום הזה מחזיק את התקווה”, אומרת ליאת ספיר, מנהלת המרכז. "נכון שיש פה הרבה רוע, אבל ההתערבות שלנו היא מתוך אמונה, שאפשר לצאת מפה ולהתחיל משהו אחר למרות הקושי והמורכבות. אם לא הייתי אופטימית, לא הייתי עובדת במקום הזה. אני רואה את הרוע, אני רואה אותו הכי מקרוב והכי מפלצתי. ועדיין, אני פוגשת פה ילדים ומשפחות עם המון-המון עוצמות, שמצליחים להתגבר על הפגיעות האלה ומשקמים את החיים שלהם. חלק מזה זה כי אנחנו כחברה, נותנים להם כלים ועושים צדק עם מי שפגע בהם”.
מקום של תקווה. בית לין באשקלון. צילום: עדי תשובה
“בסוף יש תמונה שלמה”
המרכז באשקלון הוא אחד מבין שמונה מרכזים כאלה, הפרוסים בכל רחבי הארץ. הוא קיים כבר חמש שנים ונותן מענה לנפגעים מאזור יבנה ועד מועצה אזורית שער הנגב. המרכז מספק מענה לילדים מגיל 3 ועד גיל 18, אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים עד גיל 21. “המרכז מיועד בעיקר לפגיעות מיניות, אבל גם נותן מענה לכל ספקטרום האלימות הפיזית”, מסבירה ספיר, “השלב הראשוני הוא הכרה בפגיעה כדי לתת לה תוקף ואמון בנפגע וזה מה שקורה אצלנו. בשלב השני, נפנה להמשך טיפול או שיקום ואלה נעשים במרכזים אחרים וייעודיים אחרים של משרד הרווחה ולא אצלנו”.
למה פונים דווקא אליכם? “מגיעים אלינו ילדים שחוו פגיעה על ידי מישהו והם באים לספר את הסיפור שלהם כדי להתחיל בתהליך של החלמה ושיקום. אם בעבר, ילד נפגע עבירה היה צריך לספר את הסיפור שלו במספר מקומות, אז אצלנו כל הפונקציות נמצאות במקום אחד. אם זה חוקר ילדים, עו”ס, רופאה, פרקליטה ואם בית. ראינו שכשילד צריך לספר בכמה מקומות נוצרת אצלו דרמטיזציה משנית ואנחנו רוצים למנוע את זה. אנחנו מאפשרים, למעשה, לספר הכל בפעם אחת, בדרך כלל גם במפגש בודד אחד, ולצאת מפה להתחלה של שיקום והחלמה מהפגיעה”.
"זה שונה מתחנת משטרה". בית לין. צילום: עדי תשובה
זה אומר שאתם תחליף לתחנת המשטרה? “בדיוק. יש אצלנו שוטרת שהיא חוקרת נוער וחוקר ילדים ולמעשה אנחנו מספקים את כל הפונקציות. בנוסף, יש כאן אפשרות לספר את הסיפור מבלי לפתוח בהליך פלילי. יש מקרים של פגיעות, למשל בתוך המשפחה, שההורים או הנערים לא רוצים לפתוח מיד בחקירת משטרה והליך פלילי, שלפעמים יכול רק לפגוע. אז יש כאן עו”ס שמקשיבה ומכוונת להמשך טיפול ויש ועדת פטור מהליך פלילי”.
יש מקרים שבהם יש מהצד שלכם לחץ ללכת על הליך פלילי למרות שהמתלוננים לא רוצים? “אנחנו תמיד ניתן את הבחירה להורים. יש מקרים שיש להם בחירה, בעיקר כשמדובר באנשים זרים שפוגעים. במקרים של פגיעות בתוך המשפחה, כשהן מבוצעות על ידי האחראי ויש עליהן חובת דיווח, אז לא תמיד יש ברירה ולא תמיד תהיה ועדת פטור”.
למשל. “למשל כשמגיע אלינו סיפור של פגיעה מינית מצד סבא, שפגע בנכדה שלו, אז הורים הרבה פעמים מאוד אמביוולנטיים לגבי זה שהילדה תפתח את הסיפור. לפעמים הנערה עצמה לא רוצה כי זה סבא שלה או אבא שלה או קרוב משפחה אחר. שם אנחנו עושים תהליך מותאם, יחד עם הילד. מאוד נשתדל לא לכפות את הדברים, אבל זה תלוי מקרה. עד כמה אנחנו יכולים ללחוץ”.
פגיעה מינית יכולה להיות מצד הסבא. אילוסטרציה. א.ס.א.פ קריאייטיב/ingimage
איך עושים את זה? “אני חושבת שבסופו של דבר הורה מבין את המשמעות. כשהורה מגיע לכאן ויש לו רשת תמיכה, זה אחרת מאשר לבוא לתחנת משטרה. יש פה תהליך שאנחנו עושים, אנחנו נותנים מקום לכל החששות והרגשות שעולים, נותנים מקום לפחדים. מתוך הבנה שזה הליך לא פשוט להחליט שאתה מגיש תלונה במשטרה על פגיעה מינית, בטח אם זה מצד מישהו שהוא מאוד-מאוד קרוב. אז אנחנו תמיד ננסה לדייק, ביחד עם המשפחה וגורמי המקצוע הרלוונטיים, מה הדבר הכי נכון לעשות. בשביל זה יש כאן צוות שלם ואנחנו נשב ונדון מה הדבר הכי נכון לעשות”.
איך נעשית חקירה כזאת כשמדובר בילדים מאוד קטנים? “נכון שהסיפור מסופר באופן וורבלי ועל זה אנחנו מתבססים, גם כי ההליך המשפטי דורש את זה וגם כי זאת הדרך שלנו להבין על הפגיעה. זה הדבר המתסכל בכל הדבר הזה, שלא תמיד יש לילד מילים בכלל לתאר את הפגיעה. כי המילים הללו לא קיימות בעולם המושגים של ילד והוא אפילו לא מבין מה הוא חווה מצד אבא או סבא. לפעמים זה האתגר והקושי. יש פרוטוקול מיוחד של חקירות ילדים, שהוא מתוקף מדעית. יש לחוקרים גם את הניסיון והמומחיות שלהם לדבר עם ילדים מאוד-מאוד צעירים. ועדיין, לפעמים אנחנו יוצאים מפה עם שאלות לגבי מה בדיוק היה ולא תמיד אנחנו מקבלים את כל התמונה באופן מלא. זה המקום שלו לשיתופי פעולה מול גורמי קהילה, להמשיך את הבירור בדרכים אחרות. לפעמים יש ילדים שצריכים קודם טיפול ואחרי הטיפול הם מגיעים באופן יותר שלם ואסוף ויכולים לספר על הפגיעה. המטרה שלנו היא לייצר מוגנות לילד כדי שלא ימשיך להיפגע”.
לילדים קטנים יש לעיתים גם דמיון מאוד פורה, איך יודעים להבדיל? “חלק מהמיומנויות של חוקר ילדים הוא גם קביעת מהימנות. אנחנו יודעים באיזו צורה ילד יספר סיפור כשהוא חווה אותו ואיך יספר על אירוע שלא התרחש במציאות. יש לנו כל מיני קריטריונים שבסוף אנחנו משכללים את כולם ויכול להגיד אם מדובר בילד עם דמיון או ילד שעבר פגיעה. כמובן שכל תיק אינו מבוסס רק על העדות של הילד, יש עוד עדויות ודיווחים של הסובבים אותו ובסוף אתה רואה תמונה שלמה”.
"בזכות הצוות". צוות בית לין אשקלון. צילום: עדי תשובה
“מחשבה מטלטלת”
בכל חודש מגיעים למרכז בין 30 ל-50 משפחות חדשות. “אלה הנתונים של החצי-שנה האחרונה. בקורונה ראינו עלייה די משמעותית. דאגנו לזה שילדים נמצאים יותר בבית ולכן ייפגעו יותר. אבל מה שקרה זה שהשהות בבית הרבה פעמים קרבה מאוד בין ההורים לילדים וכך הם חשפו בפניהם את הפגיעות שחוו מצד בן משפחה אחר. היו לנו מספר גדול מאוד של מקרים שבהם ילד שנפגע באופן תדיר על ידי הסבא או הדוד באירועים או מפגשים משפחתיים תדירים, בחר לחשוף את זה בפני ההורים דווקא בתקופת הקורונה, הודות למרחק שהיה בינו לבין הפוגע בתקופה הזאת”.
כשהפגיעה המינית בילד מתרחשת בתוך הבית, המצב כבר הופך להרבה יותר מורכב. בתקופת הקורונה עלה גם מספר הדיווחים על פגיעות בין אחים. ליאת מבקשת מאוד לשמור על הפרטיות של הפונים למרכז, בעיקר כי מדובר במקום קטן מאוד וכל חשיפה עלולה להיות קריטית. “אני יכולה לדבר על התופעה הזאת, שהיא לצערי מאוד-מאוד שכיחה ואנחנו נתקלים בה כל הזמן. מגיעים אלינו ילדים שמספרים על פגיעות של אחים גדולים שפוגעים באחיות צעירות, לפעמים מקרים בהם שני האחים מתחת לגיל 12, שזה מתחת לגיל אחריות פלילית, שיש כל מיני התנסויות בינם לבין עצמם וזה גולש לפגיעות. ההתערבויות שם מאוד מורכבות. הורה צריך להתמודד עם זה שיש לו בבית גם ילד פוגע וגם ילד נפגע. המחשבה על זה שהילד הפוגע הוא גם שלך, היא מאוד מטלטלת. בטח במקרים בהם צריך לפנות למשטרה, וזה קורה כשמדובר בבגיר מול קטין, כשהפערים הם מאוד משמעותיים בגיל והפגיעות הן קשות מאוד. זו סיטואציה מאוד מורכבת לעמוד מול הורים, שבאו כי הם רוצים לטפל ומבינים שזה חייב לעבור הליך פלילי”.
"היא נפגעה וחוששת". אילוסטרציה: מוטי מילרוד
לאחרונה טיפלו במרכז גם בילדה קטנה ומשפחתה, לאחר שחשפה שעברה התעללות מינית ממושכת מצד הדוד שלה. “הילדה שיתפה במקרה את האמא, סביב בדיקה רפואית שהיא הייתה צריכה לעבור והיא נורא חששה ממנה. כשאמא שאלה אותה, עלה הסיפור שהיא נפגעה וחוששת. הם הגיעו לפה, תחילה הגיעה רק האמא. היה לה מאוד קשה עם זה שאח שלה, פגע בילדה הקטנה שלה. עשינו תהליך והיא קיבלה את התמיכה המשפחתית גם. אחר כך הילדה הגיעה לפה והייתה כבר במקום של לספר ולשתף בפגיעות. אלה היו פגיעות קשות מאוד, שהתמשכו לאורך שנים. בסוף הוגשה גם תלונה במשטרה”.
מקרים בלתי פתורים
מקרה אחר, שטופל ב’בית לין’, נחשף לאחר שהחשוד עצמו הגיע לתחנת המשטרה וסיפר מיוזמתו על כך שהוא פגע בכל מיני ילדים. “זה היה תהליך מאוד ארוך, לאתר את הילדים האלה ולהגיע אליהם ולהורים שלהם”, מספרת ליאת, “זאת הייתה חוויה מאוד לא פשוטה לבשר להורים, שיכול להיות שהילד שלהם נפגע. חלק מהילדים שנפגעו היו מאוד צעירים. ההתערבות מול ההורים הייתה מורכבת, כי ברוב המקרים הורים שמגיעים אלינו יודעים שהייתה פגיעה וכאן זה היה הפוך. אחר כך הסתבר שאותו פדופיל שפעל במשך מספר שנים ופגע במספר לא מבוטל של ילדים. היום הוא עדיין מרצה את עונשו”.
"אני לרגע לא לבד". ספיר במשרדה. צילום: עדי תשובה
ויש גם מקרים שנשארים בלתי פתורים. כמו המקרה של א’ הקטנה, שבעת הליך גירושים של הוריה, דיווחה אימה שהיא חושדת שאביה פוגע בה מינית. “זה היה סיפור מורכב, שמאוד ניסינו להגיע לאמת ולחקור את מה שקרה שם. עשינו התערבות מעמיקה בניסיון להבין מה החשד, הילדה דווקא לא סיפרה כלום. לא ידענו מה לעשות כי אם היא נפגעת היא ממשיכה להיפגש עם האבא ואם לא, אז אין סיבה שהיא לא תתראה איתו. זאת ילדה שהבאנו אותה אלינו פעמיים כדי לעשות שיח ולגרום לשיתוף פעולה. בסוף היא לא שיתפה. יצאנו מאוד מתוסכלים, כי לא באמת ידענו אם יש כאן פגיעה או שזה דיווח כתוצאה מסכסוך גירושים ואינטרס להפיל את האבא. במקומות כאלה המעטפת הקהילתית היא חשובה, שיש שם מישהו שממשיך לעקוב. ההתערבות הזאת נמשכה והמשיכו ליווי, פיקוח והדרכה. אנחנו לא יודעים אם הוא פגע בה או לא, אבל ההתרשמות שאנחנו מקבלים מהקהילה היא שיש שם אבא מאוד מעורב שמיטיב עם הילדה. המדד הוא האם הילד בסוף חוזר אלינו, כי אם יש פגיעה, עם הזמן יצוצו עוד דיווחים עליו ממקומות אחרים. במקרה הזה הקהילה הצליחה להחזיק את זה, לתת מענה לאמא וגם לילדה”.
זינוק בפגיעות בתקופת הקורונה
לדברי ליאת בחודשים האחרונים, מאז פרוץ הקורונה, נרשמה גם עלייה חדה בתחום פגיעה מינית בילדים בתחומי רשת האינטרנט. “ילדים שחושבים שהם מתכתבים עם חבר בן גילם, נופלים בסוף קורבן לפדופיל. זה מתחיל לאט-לאט ובהדרגה. תחילה הם יוצרים קשר סביב תכנים שמעניינים את הילד ואחרים שהילדים נשאבים לזה התכנים הופכים להיות מיניים. במרחב הזה מתרחשות גם כן פגיעות לא פשוטות, החל מבקשות לשלוח תמונות אינטימיות וסרטונים של ביצוע כל מיני אקטים. אלה פגיעות קשות מאוד-מאוד כי בתוך כל הדינמיקה הזאת משתמשים הרבה פעמים באיומים שיפרסמו את התמונות. ילד שמאיימים עליו לא יודע מה לעשות עם זה ואז הוא שולח עוד תמונות וזה גם יכול להגיע למפגשים”.
איך מדברים עם ילדים על להיזהר ולהישמר ומצד שני לא להפחיד אותם יותר מידי? “הבסיס הוא שיח פתוח עם הילד, כל הזמן לדבר, לאו-דווקא על הסכנות. כשאני שואלת את הילד שלי 'איך היה?' לא להסתפק ב’כיף’, אלא לשאול שאלות מעמיקות ומכוונות יותר. חשוב שילד מגיל צעיר מאוד יבין שהוא יכול לספר הכל ולפרט, לא רק כשחלילה קורה משהו חריג ונפגעים. אם מדובר בילדים גדולים יותר אפשר להציף אירועים ששומעים עליהם בחדשות ולהוביל לשיח, לשאול אם אולי הם נתקלו במשהו דומה. תתפלאי איזה תשובות ילדים נותנים, אם רק שואלים אותם ומאפשרים להם לשתף”.
לדבריה השיח הטריוויאלי הזה, לכאורה, לא תמיד מתקיים. “אני מאוד בתחום ולי יש שלוש בנות” היא משתפת “אבל גם כשאני שואלת את הבנות הפרטיות שלי אם קורה שהן נתקלות בתוכן פוגעני התשובה היא לעיתים ‘כן’. זאת לא חייבת להיות פגיעה פיזית או אקטיבית. הבת הגדולה שלי, למשל, סיפרה שקפצה לה בעת משחק איזושהי פרסומת והיא ראתה אישה עם חלק עליון חשוף. אז אמרתי לה שאני שמחה שהיא משתפת אותי, שאלתי איך היא הרגישה עם זה ומה עשתה וחשוב גם לתת כלים מה לעשות בפעם הבאה. צריך להבין שהמרחק בין לראות דבר כזה לבין ללחוץ עליו מסקרנות ולהיכנס, הוא מאוד-מאוד קצר. וכשאתה לוחץ אתה יכול להגיע לתכנים פוגעים. ההשפעות של פורנוגרפיה הן מאוד-מאוד קשות, אנחנו רואים פה ילדים שנחשפים לתוכן כזה ואחר כך גם הולכים עם זה מוצפים, בגלל שזה כל כך לא מתאים לגיל שלהם. לפעמים גם אם מדובר בחשיפה חד פעמית, הם מתנהגים את זה ומתחילים לעשות את זה”.
"בקשות לשלוח תמונות אינטימיות". אילוסטרציה: דוברות המשטרה
את יכולה לתת דוגמה? “כן. היה לנו מקרה באחד מבתי הספר שמספר ילדים נחשפו לפורנוגרפיה ופשוט ביצעו אחד בשני את האקטים האלה בהפסקות. אלה היו אירועים קשים, שמעורבים בהם הרבה ילדים בגיל מאוד-מאוד צעיר. יש לזה השלכות כמו של פגיעה לכל דבר”.
אפשר להתקשר ולהתייעץ
לתפיסתה של ספיר המשימה שלנו כהורים היא קודם כל לייצר תקשורת ולא לפחד לדבר על הדבר הזה. השיחות הללו מציפות לעיתים אירועים קשים, אבל הן מסייעות לטפל בפגיעה בעת הצורך ולמנוע את הפגיעה הבאה. “חשוב לי לציין שאם הורה נתקל באיזשהו קושי ולא יודע בדיוק מה לעשות, אפשר להתקשר אלינו ולהתייעץ גם עם הדברים הללו. פגיעה היא איזשהו רצף, שמתחיל מחשיפה והתנהגות מינית לא מותאמת עד לפגיעות הקשות של אונס. לפעמים ההתייחסות בתחילת הרצף הזה והתערבות מתאימה יכולה למנוע אחר כך החמרה. אז נכון שיש ילדים שרואים פעם אחת וזהו, אבל ברוב המקרים אנחנו רואים שזה חוזר על עצמו. יש בזה משהו שהוא מאוד מסקרן את הילד כי לא מדברים איתו על זה”.
"מחזיקים פה את התקווה". בית לין. צילום: עדי תשובה
עוד היא מוסיפה כי ישנם מקרים בהם ההורים חושדים או חושבים שאולי הם מזהים התנהגויות מיניות חריגות מעט, אך בשל חוסר כלים ודרכים להתמודד הם בוחרים להניח את הנושא בצד. “לא צריך לפנות רק כשיש אונס, לפעמים גם הדברים האלה שנראים כביכול קטנים והתחלתיים, מצריכים טיפול נכון. דווקא שם אפשר לעשות התערבויות טובות ונכונות”.
בעקבות מכרז שפורסם לתפקיד הזה, בחרה ועדת המכרזים של העירייה בעידו לבנה.
האגף לתכנון אסטרטגי מקבל היום תוספת חדשה תרתי משמע ומעתה ייקרא “האגף לתכנון אסטרטגי וחדשנות” לתפקיד מנהל האגף גם נבחר מועמד שניגש למכרז ונבחר בו על ידי ועדת המכרזים של העירייה.
לבנה, תושב קיבוץ רוחמה יהיה אחראי על “תכנון אסטרטגי רב תחומי של העיר”, כך על פי הודעת העירייה. הוא עומד בקריטריונים הנדרשים לתפקיד מנהל אגף ואף למעלה מזה, כמו תואר שני וניסיון בניהול עובדים.
בחלק האחרון של העונה שעברה בליגת העל, אחת הקבוצות המרשימות ביותר הייתה הפועל ת”א. האדומים הלכו לפרויקט חדש, פרויקט שזכה לשם: “תינוקות סיני וקלינגר”. במסגרת הפרויקט, המנהל המקצועי משה סיני והמאמן ניר קלינגר החליטו להעלות מספר רב של שחקנים מקבוצת הנוער של המועדון ולתת להם את המפתחות להוביל את הקבוצה הבוגרת בליגת העל.
אחד מהמרוויחים הגדולים מההחלטה היה החלוץ האשקלוני שביט מזל, שלאחר שנים של הצטיינות במחלקת הנוער של המועדון האדום, כולל שערים וגביעים רבים, בגיל 19 הגיע לקבוצה הבוגרת. מזל פתח לאחרונה בהרכב הקבוצה בדרבי התל אביבי הגדול וביחד עם רז שלמה מהווים נציגות מכובדת לכדורגל האשקלוני בהפועל ת”א. במקביל, הוא משרת בצה”ל בבסיס ג’וליס כעובד רס”ר, ונמצא על תקן ספורטאי מצטיין לאחר שהתגייס לפני כחצי שנה.
שביט מזל במדי הפועל תל אביב. צילום: שמוליק דודפור
מזל הצטיין בתור ילד בבית הספר לכדורגל של הפועל אשקלון, ואף הגיע למספר בלתי נתפס של הבקעת 80 שערים בעונה אחת. מגיל קטן היה במעקב של סקאוטים ומועדונים רבים ובגיל 11 החליט לעבור להפועל ת”א, במדיה הצטיין והתפתח כשחקן, עד שהגיע לנבחרת הנוער של ישראל.
בחודש מאי חתם מזל על חוזה ל-5 שנים בהפועל ת”א ואמר: “אני שמח מאוד להמשיך לשחק במועדון שתמיד תומך בי ונותן לי את כל הכלים להצליח, אני נרגש להיות פה ומקווה להוכיח את עצמי ולהראות את היכולות שלי על הדשא”.
המנהל המקצועי של המועדון משה סיני אמר עליו: “מדובר בשחקן מוכשר שיהיה חלק בלתי נפרד מהקבוצה הבוגרת בשנים הקרובות. אנחנו ניתן לו כמובן את כל הכלים להצליח, אך חובת ההוכחה היא עליו. זו החתמה אסטרטגית וחשובה שמראה על התהליך הבריא שעובר המועדון”.
יהיה חלק בלתי נפרד מהקבוצה הבוגרת. שביט מזל. צילום: שמוליק דודפור
ברכבת לת”א מגיל 11
אביו של שביט, רפי מזל הוא אחד הדמויות המוכרות בכדורגל האשקלוני. רפי מאמן בקבוצות הילדים והנערים של הפועל אשקלון מעל 20 שנה. משפחתו של שביט היא משפחה של כדורגל, משפחה שאוהדת שנים רבות את הפועל ת”א. שביט הוא הילד השישי מתוך שבעה אחים (שישה בנים ובת אחת) ומתגורר גם היום עם ההורים בשכונת גן הוורדים באשקלון.
“את דרכו בכדורגל שביט התחיל בגיל 5 בבית הספר לכדורגל באשקלון”, מספר האב רפי, “מאז ומתמיד הוא היה ילד מאוד מוכשר, תמיד הוא שיחק בקבוצה של השנתון שמעל הגיל שלו ותמיד היה תחת מעקב של כל מיני סוכנים וקבוצות”.
שביט בתור ילד במדי הפועל אשקלון. צילום פרטי
מתי הבנת שהוא יהיה משהו מיוחד? “מאחר ואני איש מקצוע, כבר מגיל קטן ראיתי את הכישרון שלו וידעתי שהוא יגיע לרמות הגבוהות. כמובן שהוא עוד בתחילת דרכו אבל זה המקום שלו. אגב זה לא היה רק אני, הרבה אנשי מקצוע אמרו שהילד הזה יגיע רחוק”.
היית מלווה אותו לכל המשחקים? “האמת שיצא לי גם לאמן אותו בילדים במשך כמה שנים. כל המשפחה שלנו אוהבת כדורגל ואנחנו באים אחריו לכל משחק ומעודדים אותו”.
בתור ילד, מביא כדורים בהפועל תל אביב
למה החלטתם להעביר את שביט להפועל ת”א? “אני אוהב את הפועל אשקלון, עובד הרבה שנים במועדון וגידלתי הרבה דורות מוכשרים בכדורגל בעיר, אבל אצל שביט הלחץ הכל כך גדול שהופעל עלינו כדי שהוא יעבור ויתקדם והרצון של הרבה קבוצות בו גרם לנו להחליט שהוא יעבור. היו לו הצעות ממועדונים גדולים כמו נס טוברוק ומכבי חיפה אבל החלטנו ללכת עם הלב ולעבור להפועל ת”א שאני 50 שנה אוהד שלהם, ובכלל כל המשפחה אוהדת אותם. הפועל ת”א זה מועדון רציני ומקצועני והוא באמת קיבל כל מה שהוא היה צריך שם.
שביט מזל על כר הדשא במדי הפועל תל אביב. צילום: שמוליק דודפור
“בנוסף, באותה התקופה בהפועל אשקלון היה בעלים שאי אפשר להגדיר אותו כבעלים, ואני לא רוצה להזכיר שמות. הפועל אשקלון זה הבית, זה בדם ובגוף שלנו אבל התקופה שהייתה אז עם הבעלים הבעייתי הזה הייתה קשה ואסור היה להשאיר את הילד במועדון אפילו לעוד דקה”
האמנת ששביט יגיע לנבחרת הנוער, יפתח בהרכב בדרבי התל אביב ויקבל חוזה ל5 שנים במועדון כמו הפועל תל אביב? “האמנו בו תמיד כי ידענו מה טומן בו. יש לו משחק ראש מדהים והוא בועט חזק בשתי הרגליים. בנוסף הוא ילד טוב שמשקיע את כל כולו במקצוע, מוותר על חברים ובילויים, הכל כדי להצליח. החיים שלו מתנהלים ככה: מהצבא לאימון, מהאימון לצבא. ואנחנו המשפחה עושים את המיטב כדי לעזור לו. המטרה שלנו היא ששביט מזל יצליח”.
מה המטרות לעתיד? “מאוד מעריכים בהפועל תל אביב את הכישרון שלו. הוא צעיר ואני מאמין בו שיהיה שחקן לגיטימי בליגת העל. העונה המטרה היא שישחק כמה שיותר דקות, ושישתפר מכל הבחינות, פיזית, מנטלית, חברתית וקבוצתית. בוגרים זה עולם אחר מנוער, זה קצב אחר והוא עובד קשה כדי להצליח. הוא לא פוחד משום דבר ומאמין בעצמו”.
“שביט הוא ילד שעבד מאוד קשה ובעל משמעת עצמית גבוהה”, מוסיפה האם תמי, “מגיל 11 הוא נסע בכל יום ברכבת לתל אביב לאימונים ובשבתות היה נוסע במוניות שירות למשחקים. בהפועל ת”א באמת העניקו לו תמיכה ממש גדולה. כל בעל בית, מאמן ומנהל קבוצה תמיד עזרו לו והיו לו לאוזן קשבת. מגיל קטן הייתה בו התעניינות מקבוצות רבות כמו בית”ר ירושלים, מ.ס אשדוד ומכבי פ”ת.
שביט מזל עם אמו, תמי. צילום מהאלבום הפרטי
לבסוף בחרנו בהפועל תל אביב כי זאת הקבוצה שאנחנו אוהדים וזה היה חלום עבור כל המשפחה. כששביט ערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת של הפועל ת”א המון הורים של שחקנים אחרים שהכירו אותו ואותנו עוד מגיל קטן שלחו לנו הודעות וממש התרגשנו. קיבלנו המון טלפונים, כולם אמרו לנו שמגיל קטן כשהוא דרך בדשא כולם ידעו וצפו שהוא יגיע ליום הזה. שביט הצטיין כל הזמן והיה מלך השערים בכל שנה אנחנו מתפללים להצלחה שלו, זה מגיע לו”.
“שביט הוא מנהיג”
גם יוסי בילו, שאימן את שביט בקבוצת נערים א’ של הפועל ת”א, מספר על הכישרון הגדול של הנער: “יש לו חוש מדהים לשערים. מה שהוא עושה בהזדמנות אחת, שחקנים אחרים עושים בעשר הזדמנויות. יש לו משחק ראש פנטסטי, שביט טכני ברמות, הוא ימני ברגל אבל בועט בשני הרגליים בצורה כמעט שווה, בנוסף יש לו דריבל מעולה על שטח קטן. הוא חלוץ 9 אבל יודע לשחק גם כחלוץ שני. הוא מזכיר לי את חלוץ צ’לסי ונבחרת צרפת אוליבייה ז’ירו. שביט הוא מנהיג, לא לכל שחקן יש את זה, הוא יודע לסחוף אחריו שחקנים אחרים במגרש ולשדר להם אמונה שאפשר להבקיע ולנצח גם ביום פחות טוב של הקבוצה או בסיטואציה כשהקבוצה נמצאת בפיגור”.
בילו מוסיף ואומר כי למרות שאימן את שביט רק עונה אחת, הוא נשאר מאוד קשור אליו, “ההתחלה שלי עם שביט לא הייתה קלה, הוא ילד מיוחד בזה שצריך תמיד להרגיש שהמאמן מאמין בו ושהוא הגב שלו. זה נורא חשוב לו כדי למקסם את היכולת שלו, המאמן של שביט תמיד צריך לתת לו את ההרגשה שהוא מאמין ותומך בו. התקשורת בין שביט למאמן חשובה מאוד והאמונה שניתנת בו. ראיתי שמאוד חשוב לו מצד אחד דמות אבהית ומצד שני דמות נורא קשוחה במגרש שתוציא ממנו את המקסימום ולא תוותר לו בקטע המקצועי. לאט לאט, הקשר שלנו הפך להיות כמו אבא ובן מחוץ למגרש, בשיחות בינינו לימדתי אותו מה זה מקצוענות, איך מתנהלים מחוץ לאימון, איך להכין את עצמו למשחק ולאימון. לימדתי אותו על הכנה מנטלית, איך לאכול לפני ואחרי אימון, כישרון תמיד היה לו אבל אלו היו דברים שהוא לא היה מספיק מקצוען בהם. שביט היה פנטסטי תחתיי, היה גולר אדיר, המקצוע שלו זה לתת גולים. לקראת אמצע העונה הרגשתי שהרמה שלו השתפרה פלאים והוא הפך לשחקן הכי משמעותי בקבוצה וממש החזיק את ההתקפה על הגב שלו. הייתה תקופה שהוא קיבל ממני את סרט הקפטן של הקבוצה וזה היה בעצם הגושפנקא שאני מאמין בו ומעריך אותו על העבודה הקשה שלו”.
המקצוע שלו זה לתת גולים. שביט מזל. צילום: שמוליק דודפור
שבועיים לפתיחת שנת הלימודים הם תמיד שיא ההתרגשות, פרפרים בבטן לקראת דלת חדשה שנפתחת ובפרט כשעוז עולה לכיתה א’. קניית הציוד, הילקוט החדש והדפסת סמל בית הספר על החולצות שמריחות חדש. הציפייה והגעגוע של הדר לקראת המפגש עם החברים לכיתה וצוות המורים – כל אלה הם חלק מהטקס הקבוע שלנו בשנים האחרונות.
השנה התחושה מוזרה, פרפרים מסוג אחר מסתובבים בבטן בחוסר ודאות. זה לא בגלל סימן השאלה שמרחף מעל פתיחת השנה, זו דווקא מציאות שהורגלנו בה עם איומי השבתה שיטתיים של ארגוני המורים. זה לא "המתי" שמבלבל אותנו אלא ה"איך". הכל כל כך לא צפוי ודורש גמישות אדירה מהקפיץ שאנחנו מתוחים עליו, נאחזים בכוח כדי שנוכל להחזיק מעמד כשהוא ישתחרר.
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
בתוך הכאוס פתאום מתחוור המתווה לשעת משבר כהזדמנות לשינוי עומק ומציף שאלות עמוקות שמערערות על בית הספר כמו שהכרנו עד עכשיו. 18 תלמידים בכיתה, הרחבת מעגל צוותי ההוראה על ידי גיוס נרחב של מורים למערכת, תומכי הוראה בסיוע למורה, למידה עצמאית ומקוונת, שימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים, שילוב החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, יצירת כיתות עירוניות או רב גילאיות, שלא לדבר על היגיינה במוסדות החינוך (נייר טואלט בשירותים, סבון ידיים ואלכוג'ל) וההקפדה היתרה שלא לשלוח ילדים חולים לגן או לבית ספר. נשמע אידילי במידה רבה בעיקר נוכח הנסיבות שהביאו את המערכת לנער מעליה את האבק וחוסר הרלוונטיות.
אם כן, שינויי התקופה בהכרח לטובתנו כשחושבים על זה ועדיין יש בנו יותר חשש מאשר התרגשות לקראת פתיחת השנה. למה זה? לדעתי זה קשור באופן ישיר לעובדה שאנחנו בוגרי שנת 2020 שיוצאים ממנה חבולים, מותשים וחסרי אמון. החודשים האחרונים לוו בעיקר בחוסר החלטיות ומדיניות סדורה בכל התחומים, בכל הרמות. סינדרום הדקה ה-90 גם לא משרת את המטרה, הכל נעשה ברגע האחרון, כמו אולטימטום דחוק של 48 שעות. השיא מבחינתי היה מודעת הדרושים שרצה בווטסאפ השבוע שקוראת לגיוס עוזרי חינוך בכיתות ג'-ד'. כאמור, המהלך מבורך וחשוב שישמר גם בשגרה בריאה. ההרשמה למשרה הנחשקת הכוללת 75 ש"ח לשעה, הוגבלה עד ל 14/8 אך נסגרה תוך יומיים מיום הפרסום בגלל עומס הביקוש. זה מנחם שיש מקומות עבודה לאנשי חינוך והדרכה פוטנציאליים, בעיקר לאלו מהחינוך הבלתי פורמלי ששילמו את מחיר החל"ת או הפיטורים בתקופה הזו.
פרשת ראה מציגה באופן ברור את עיקרון הבחירה החופשית: “רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם… וְהַקְּלָלָה אִם לא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם…” ומיד אחריהם שכר או עונש:
הפרופסור אסא כשר כותב: "אני לא מתפעל מנאמנות על מנת לקבל פרס, או על מנת שלא לקבל עונש. בוודאי עדיף אדם השומר על חוק מסוים, כדוגמת 'לא תגנוב' כדי שלא יקבל עונש, על פני אדם שאינו שומר על אותו חוק. אולם עדיף על שניהם אדם השומר על החוק מפני שמן הראוי לשמור עליו". זו הדרך המנצחת בחינוך ובכלל – לעשות טוב כי צריך לעשות טוב ולא כדי לזכות בתגמול.
אייל חסאן. צילום: פבל
הפרשה עוסקת במתח בין הטבעי, התאווה, הרצון לפעול ולחיות בצורה מסוימת וההכרה בכך שזהו הרצון, לבין הצורך בגבול, בהבנה שדברים מסוימים נמצאים מעבר לגבול המותר. הלוואי ונדע לראות את הברכה ואת הטוב גם ביכולת הבחירה, במודעות למעשה, בהצבת גבולות אישיים, משפחתיים וקהילתיים. המסר הזה בולט בפרשה.
פרשת ראה פותחת בחוק ריכוז הפולחן. החוק מצווה על טיהור הפולחן מן העבודה הזרה ולאחר מכן ריכוז הפולחן הלגיטימי לאלוהי ישראל במקום אחד ויחיד, כדי שהכל יהיה מפוקח ומסודר ותחת שליטה.
ספר שמות העניק היתר לעבוד את האל בכל מקום. התקופה בה העם עבד את ה' בכל מקום מוצגת בפרשה שלנו כתקופת אנרכיה דתית: "לא תַעֲשֹוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִֹים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו". המסר התמידי ברור – בכל דבר בחיים, בבית ובבית הספר, בעבודה ובחברה צריך סדר, צריך גבולות, צריך פיקוח ולכן התורה דורשת להפסיק לעבוד את האל בכל מקום, אלא במקום אחד ויחיד – בית המקדש. התורה דוגלת בגמילות חסדים ובצדקה ולכן, אפשר להבחין בלשון כפולה בכל פעם שמדובר על צדקה: "נתון תיתן לו", "פתח תפתח את ידך". לפי רש"י: אפילו כמה פעמים. ישנה כאן דרישה לחסד צדקה ורחמים.
ומכאן, לסוגיית נביאי השקר – אלוהים מכין את בני ישראל למצבי פיתוי אפשריים, מצבים בהם אנשים שונים ינסו להדיח אותם לעבודה זרה, או יבטיחו להם הבטחות שווא.
נביאי שקר היו אז וגם עתה. אנשים אשר מדברים בשם אלוהים בביטחון ובסמכותיות, ולפי הנאמר בפרשה הם גם עשויים להצליח לעשות אות ומופת להצדקת דבריהם. הם כריזמטיים, דבריהם מרשימים, הם בקיאים בדברי תורה, מבטיחים גאולה קרובה – אישית וגם עולמית, ואיך אפשר לעמוד כנגדם? עלינו לזכור שאסור לו לאדם לדבר בשם האל, או לנבא עתידות.
ההיסטוריה הנבואית מספרת לנו שכאשר ניצב ירמיהו הנביא כנגד נביאי השקר שבדורו ובראשם חנניה, הם דיברו באותו סגנון, השתמשו ברטוריקה דומה והשומעים אכן נטו לכיוונם. מדוע להאמין לירמיהו שמבטיח שהגאולה רחוקה כאשר נביא השקר, חנניה הבטיח גאולה קרובה "בעוד שנתיים ימים"?
בלוני התבערה ממשיכים להתעופף מרצועת עזה לישראל ולהצית שדות בעוטף עזה. רק היום פעלו כוחות הכיבוי בלא פחות מ-21 שריפות בשדות קוצים באזור מועצה אזורית חוף אשקלון אשכול ואזור שדרות, רוב השריפות קטנות ולא מסכנות. בפעולות הכיבוי השתתפו גם צוותים של קק"ל, רשות הטבע והגנים, בסיוע גרורי צה"ל, רבש"צים ומתנדבים.
שריפה ביער כיסופים. צילום: אליהו הרשקוביץ
בשירותי הכבאות ציינו כי שיתוף הפעולה בין כלל הכוחות ועצם העובדה שפזורים כוחות בשטח מונעים מהשריפות להתפשט ובכך ניתן להגיע לשליטה מהירה. חוקרי שריפות מכבאות והצלה לישראל מחוז דרום קבעו כי השריפות נגרמו מבלוני תבערה.
שריפה בשמורת בארי. צילום: אוהד צויגנברג
בתוך כך, מפקד פיקוד דרום, אלוף הרצי הלוי, הגיע הבוקר לסיור בקיבוץ יד מרדכי שבמועצה האזורית חוף אשקלון בעקבות התגברות הפרחת בלוני התבערה בשבוע האחרון.
רק אמש נחת בקיבוץ יד מרדכי בלון תבערה אשר נוטרל על ידי חבלן משטרתי ובלון נוסף הצית שריפה באתר המורשת בקיבוץ המשחזר את הקרב על יד מרדכי בשנת 1948.
אלוף פיקוד הדרום, הרצי הלוי וראש המועצה האזורית חוף אשקלון, איתמר רביבו
"ההיסטוריה של המועצה האזורית חוף אשקלון חזקה יותר מכל בלון", מסר ראש המועצה, איתמר רביבו, "היישובים שלנו מאורגנים, מלוכדים ומוכנים לכל תרחיש. ארגוני הטרור צריכים לדעת שאף פעולה מצידם לא תשבור את רוחנו האיתנה. על כל ניסיון פגיעה מצידם מצטרפות עוד מספר משפחות חדשות ליישובי המועצה. הם ימשיכו לירות ולשרוף ואנחנו נמשיך לשתול, לבנות ולצמוח".
הנהלת עיריית אשקלון מזמנת את חברי המועצה לישיבת מועצה ראשונה מאז החלה פגרת הקיץ. בישיבה הזאת יועלו מספר סעיפים מעניינים לאישור מועצת העיר. הישיבה צפויה להתקיים ביום שני הקרוב.
תחילה יאושר מינויו של סגן ראש העיר בשכר, אברהם עשור ממפלגת שס"ג. הוא יחליף בתפקידו את הרב יעקב אביטן שנבחר לתפקיד השר לענייני דתות ועזב את מועצת העיר.
אברהם עשור
כמו כן יובא לאישור, מינויה של פאני לוי לחברת מועצה מטעם רשימתו של איתמר שמעוני וזאת במקום חבר המועצה אייל אביטל שפרש לפני כחודשיים ממועצת העיר.
בהמשך יאושר מינויו של ראש העירייה לשעבר, בני וקנין לתפקיד דירקטור בתאגיד "מי אשקלון".
תומר גלאם ובני וקנין. צילום: עדי תשובה
סעיף נוסף שיובא לאישור המועצה הוא מינויו של עוזר ראש העירייה, מרקו סויסה לתפקיד עוזר בכיר. הגדרה של "עוזר בכיר" מביאה להעלאה משמעותית בשכר מטווח של 30 עד 40 משכר מנכ"ל לטווח של 55 עד 65 אחוז משכר מנכ"ל. שזה אומר משכר של עד כ-15 אלף ש"ח בחודש לשכר של עד כ-24 אלף ש"ח בחודש.
הסעיף הזה כבר מעורר ביקורת בקרב חברי מועצה שתוהים על עיתוי הדבר בזמן שהעירייה טוענת לגירעונות כספיים. "זאת בושה וחרפה", סיכם אחד מהם.
היום אתם מתגייסים לחטיבה המנומרת, שבמהרה תהפוך להיות המשפחה והבית השני שלכם.
החברים שישבו לידכם באוטובוס, יצעדו איתכם לאורך כל המסלול, באימונים ובתעסקות המבצעיות אותם תבצעו יישארו לצידכם לכל החיים.
סא"ל יניב מלכה. צילום דובר צה"ל
לאחר שתסיימו את הכשרת הלוחם בבא״ח כפיר תזכו להיות חלק מחטיבה שכותבת את מורשתה בדפי ההיסטוריה יום יום, חטיבה המתמחה בלחימה בשטח בנוי מורכב, חטיבה הפועלת בכלל גזרות הלחימה, חטיבה שנלחמת בטרור ומגנה על הבית!
בעוד זמן קצר תתחילו תקופה בלתי נשכחת. תתאמנו, תעברו הכשרות שונות, ותלמדו להיות לוחמים.
לא פעם זה יראה קשה ובלתי אפשרי, אבל דרך עבודה קשה, התמדה ואמונה בצדקת הדרך תהפכו ללוחמים מקצועיים, ערכיים ומנצחים בכל מפגש עם האויב!
סא"ל יניב מלכה. צילום דובר צה"ל
זכרו שמפקדיכם עברו את הדרך הזו שבה אתם מתחילים לצעוד, מפקדים אלו רוצים תמיד בטובתכם וכאן בשבילכם, בהצלחה!
סא"ל יניב מלכה, בן 37 מאשקלון, נשוי לספיר ואב לשניים הוא מפקד בסיס האימונים של חטיבת כפיר
בתום 3 שנים אינטנסיביות ומאתגרות במיוחד, סיים השבוע סא”ל עידן ורניק, את תפקידו כסגן מפקד החטיבה המרחבית מנשה. “קצרה כאן היריעה מלסכם את התפקיד הזה, אבל אני יכול להגיד שאני מסיים בהרגשה טובה. זאת הייתה תקופה עם הרבה מאוד עשייה, ואני מסיים אותה עם תחושת סיפוק”, אומר סא”ל ורניק בריאיון ל”כאן דרום”.
ספר לנו קצת על "מנשה". “’מנשה’ זו חטיבה מרחבית שאחראית על גזרת החטיבה הצפונית של אוגדת איו”ש. היא חטיבה שאחראית על ההגנה במרחב של הערים ג’נין וטול כרם, שתי ערים פלשתינאיות משמעותיות. חטיבה עם גזרה מאוד-מאוד גדולה של כפרים פלשתינאיים, עם מעט התיישבות בעומק והרבה יישובי תפר, על גדר הבטחון. חטיבה שפועלת יום וליל כדי לייצר הגנה טובה לתושבי האזור ותושבי מדינת ישראל. האזור הזה ידע בעבר תקופה קשה מאוד, עם הרבה מאוד פיגועים ואירועים ביטחוניים שיצאו ממנו. גם בתקופה שלי חווינו כאן כמה וכמה אירועים משמעותיים”.
חיילי חטיבת מנשה בתרגיל. צילום: דובר צה"ל
מה גרם מלכתחילה ללכת על תפקיד הזה? “במהלך השירות שלי עשיתי הרבה מאוד תפקידי שטח ועשייה מהסוג הזה. אז, באופן אישי, הרגיש לי הכי טבעי להמשיך בכיוון הזה. זה גם היה לי מאוד חשוב. בצומת דרכים מסוים, כשהתמודדתי לתפקיד מג”ד שלא קיבלתי, היה לי מאוד טבעי לבוא ולהמשיך את הציר הזה כתפקיד סמח”ט. מבחינתי זה אומר להמשיך בתפקידי ההגנה על מדינת ישראל ועל התושבים. העדפתי לקחת על עצמי את התפקיד הזה מאשר ללכת למקומות של תפקידי מטה או תפקיד משרדי”.
נוסעים צפונה בהסלמות
ורניק בן ה-39, נשוי לסיוון ואבא לארבעה ילדים אלה (9) נועה (6) ארז (4) תמיר (1.5). “אשתי המדהימה והילדים שלי, הכי שמחים עם זה שאני סוף-סוף מסיים תפקיד” הוא צוחק “בתפקיד הבא שלי אני אהיה הרבה יותר בבית ויש לכולם כבר רשימה של תוכניות עבורי”. לקיבוץ ‘יד מרדכי’ הגיעו בני הזוג לפני כשמונה שנים מהמרכז. “תמיד חשבנו להשתקע באיזה ישוב והדרכים הצטלבו ככה שהצטרפנו לפרויקט הקליטה של הקיבוץ והתקבלנו”.
אז זאת בעצם הייתה ההיכרות הראשונה שלכם עם האזור שלנו מוכה סבבי הלחימה? “כן, המציאות הזאת הייתה חדשה לנו. את המרחב הזה הכרתי גם מהילדות שלי וגם מהשירות הצבאי. אבל לסיוון הכל היה חדש”.
משפחת ורניק בהרכב מלא
ואיך היא מתמודדת עם זה? “פיתחנו את השיטות שלנו להסתגל ולהתמודד עם המצבים האלה. אנחנו לא נותנים לעצמנו להישאר בבית ברגע שמתחילה הסלמה. אנחנו תמיד לוקחים את הילדים ונוסעים צפונה. מנסים לעשות מהלימון לימונדה ומשתדלים להפוך את זה לחוויה חיובית ומהנה. אבל בוודאי שיש גם את הטראומות. הגדולה שלי עד לא מזמן ביקשה לישון רק בממ”ד”.
והיו גם סבבים פתאומיים, שבהם אתה בבסיס? “בוודאי שהיו וזה קשה מאוד. אבל אני תמיד משתדל להגיע ולעזור ב’מבצעי החילוץ’ ואז חוזר לבסיס. היו מקרים שסיוון התמודדה עם זה לבד. זה אתגר, אבל פיתחנו יכולות גם במצבים כאלה. חיים עם זה”.
“סוג של פרק ב’אבודים’”
הוא נולד במקסיקו וכשהיה בן חצי שנה עברו בני המשפחה להתגורר בלוס אנג’לס, שם היה אביו רב הקהילה היהודית. כשהיה בן שנתיים בלבד, נפרדו הוריו והוא עלה ארצה יחד עם אימו, לקיבוץ עין השלושה, שהיה קיבוץ ילדותה. “הסיפור המשפחתי שלי הוא ארוך ומורכב, סוג של פרק ב’אבודים’”, הוא אומר בבדיחות, “כשהוריי נפרדו, הקשר עם אבי ניתק. הכרתי אבא שלי רק כשהייתי בן 30 ושנה וחצי לאחר מכן הוא נפטר. רק אחר כך התברר לי שיש לי עוד ארבעה אחים, שנולדו לו מאישה אחרת, עוד לפני שנישא לאימי. הכרתי גם אותם ואנחנו בקשר היום”, מספר ורניק.
מקיבוץ עין השלושה המשיכו בני המשפחה לערבה. לקראת לימודי התיכון שלו עברה אימו להתגורר בבאר שבע וורניק נשלח ללמוד בפנימיית ‘הכפר הירוק’. “את הילדות המוקדמת שלי אני זוכר בעיקר מהערבה. תקופת ילדות מקסימה. הכרתי שם הרבה חבר’ה טובים, שעד היום הם החברים הכי טובים שלי”.
סא"ל עידן ורניק. צילום: דובר צה"ל
כשהגיע הזמן שלו להתגייס לצבא הוא לא ידע הרבה על הדרך אותה הוא עומד לעבור. “עם איך שהייתי עד כיתה י’, סביר שלא היו מגייסים אותי לצבא בכלל. אבל לקראת י”ב התאפסתי על עצמי ונחשפתי לצבא בעיקר בזכות החברים בערבה. ואז ניסיתי את כל המסלולים של ה’מורעלים’, הגיבושים למיניהם. בסוף התגייסתי לחיל ההנדסה ליחידת ‘יעל’”.
הוא עשה מסלול לוחם, יצא לקצונה וחזר לפיקוד הזוטר ביחידה. לאחר מכן יצא ללימודי תואר ראשון ובסיום הלימודים חזר לתפקידי מ”פ מגוונים ביחידה. הוא היה קצין הנדסה חטיבתי של עזה בחטיבה הצפונית (במהלך צוק איתן), סמג"ד 601 וקצין הנדסה של אוגדת עזה משם עבר לתפקיד סמח”ט מנשה.
מתי הבנת שזו הולכת להיות קריירה צבאית? “משלב יחסית מוקדם היה לי חלום לחזור לפקד על סיירת יעל. אהבתי מאוד את העשייה המבצעית של היחידה הזאת. וזה היה נראה לי משהו טבעי, הרצון הזה לחזור למקום שגדלתי בו. זה לקח זמן, ובגיל 29 קיבלתי את הפיקוד וסגרתי את המעגל הזה. אחרי זה כבר הייתי בפנים, היה לי טוב אז המשכתי”.
“הבית משלם מחיר גבוה”
עוד לפני שקיבל את תפקיד הסמח”ט, התמודד ורניק לתפקיד מג”ד בחיל ההנדסה, אולם לא קיבל אותו. “בצומת הזה לראשונה, נאלצתי לסטות מהמסלול שתכננתי לעצמי”, הוא אומר.
התאכזבת? היו מחשבות על פרישה? “לא, לא היו מחשבות לפרוש. ידעתי שיש לי עוד מה לתת. לקח לי זמן לקבל את ההחלטה לקחת את תפקיד הסמח”ט. זה אמר מבחינתי להמשיך בתפקידי שטח ויש לזה משמעות מאוד גדולה על הבית. אבל הרגשתי שזה משהו שאני רוצה לעשות בכל זאת, אז הלכתי על זה. אני לא מצטער, נהניתי מהעשייה ומהאתגרים ואני שמח על הדרך שעשיתי. אני חושב שבסך הכל הדברים הסתדרו לטובה”.
פעילות חטיבת מנשה ללכידת מחבלים. צילום דובר צה"ל
בוא נדבר על ה”מחיר” שמשלם הבית. “יש משמעות גדולה מאוד להחלטה לעבור לתפקיד מהסוג הזה. הבית משלם מחיר גבוה, אשתי והילדים. כל מי שיש לו ילדים יכול להבין את האתגרים שיש בלגדל אותם ביום-יום בלי התמיכה של בן הזוג. לסיים יום עבודה ולהגיע הביתה לארבעה ילדים. ההורים של סיוון גרים בצפון, כך שאין את העזרה של המשפחה הקרובה. לשמחתנו הקהילה מאוד עוזר והחיים בקיבוץ מאוד תומכים. אבל זה אתגר, שאשתי עמדה בו בגבורה ותמכה בי. תמיד אני אומר שבסוף הלוחמת האמיתית זאת היא. גם הילדים לא חווים אותי ביום-יום ורואים אותי רק באיזה ‘אפטר’ קצר ובשבתות. אבל אני חושב שעכשיו, אני אהיה יותר משמעותי בבית וזה עיתוי טוב בחיים שלהם”.
“פעלנו לתפיסת המחבלים”
האזור עליו הופקד סא”ל ורניק בתפקידו כסמח”ט ‘מנשה’ ידע, כאמור, אינספור פיגועים ואירועים קשים. גם בשלוש השנים האחרונות, בהן הוא בתפקיד, הוא פיקד על כמה וכמה כאלה. אחד מהם התרחש בחודש ינואר 2018, אז נרצח בפיגוע ירי ליד חוות גלעד הרב רזיאל שבח ז”ל. לאחר ביצוע הרצח ברחו המחבלים לאזור שכם. כוחות צה”ל החלו במרדף אחר המחבלים, שנמלטו משכם לג’נין. סמח”ט ורניק היה, בין היתר, זה שפיקד על החיפושים. כשבוע לאחר הרצח, אותרו המחבלים. אחד מהם נהרג בחילופי האש והשני נעצר. “המרדף אחר המפגעים התנהל בגזרת החטיבה שלנו, ליד העיר ג’נין והכפרים הסמוכים. פעלנו רבות כדי לתפוס אותם”, אומר ורניק.
אולמי הברון: "רמת הטעמים והביתיות מורגשת בכל מנה ומנה"
אולמי הברון. צילום: ירון ברוך
שנת הקמה: 2005
האנשים שמאחורי העסק: ירון ברוך (52), תלמי יחיאל.
על העסק: אוכל מוכן בכשרות גבוהה לאירועים חיצוניים ולפרטיים. מציעים יותר מ-400 סוגי מאכלים מכל העדות – מגפילטע פיש, קוסקוס ביתי, אורזים במגוון טעמים ושפע של סוגי סלטים. בנוסף יש מוצרים משלימים כמו מוצרי מאפה וחלות, כאשר רמת הטעמים והביתיות מורגשת בכל מנה ומנה.
איך התחלנו: העסק התחיל כאולם אירועים, ומאחר שאנשים מאוד אהבו את האוכל והחלו להזמין אותו לאירועים פרטיים, החלטנו לפתוח אותו. באים אלינו אנשים מכל קצוות הארץ משום שהאוכל ברמה מאוד גבוהה ובמחירים נוחים לכל כיס.
מה הקורונה לימדה אותנו: צריך לעשות מהלימון לימונדה וניתן להזמין אוכל לאירועים מצומצמים בשל המשבר.
מנכ"לית העירייה, אירית נתן, הודיעה לראש העיר על כוונתה לפרוש מתפקידה בתאריך 01.09.20, במקום במועד המתוכנן בחודש דצמבר השנה.
בעירייה טוענים באופן רשמי כי זה נעשה "בשל נסיבות אישיות משפחתיות". אך גורמים בעירייה מספרים על יחסים רעועים עם ראש העירייה, תומר גלאם. יחסים, אשר לדברי אותם גורמים, הידרדרו ממש בשבוע האחרון.
יחסים רעועים? גלאם ואירית נתן. צילום: דוברות העירייה
נתן שתחגוג 70 בעוד שבועיים, נכנסה לתפקידה בתחילת השנה שעברה ומלבד ביקורת על גילה המתקדם, היו מי שביקרו את העובדה שאחיה של נתן, שמעון גלאם, היה פעיל מרכזי בבחירתו של תומר גלאם לראשות העירייה. (אין קשר משפחתי).
האח, שמעון גלאם
כזכור, כפי שפורסם ב"כאן דרום", מנכ"לית העירייה כבר התכוונה לפרוש וראש העירייה אף מצא לה מחליף בדמות ראש מינהל החינוך יובל זוזט. אלא שלחצים שהופעלו עליה גרמו לה להישאר בתפקידה ובכך נדחה מינויו של זוזט לתפקיד. אלא שכעת כאמור, היא הקדימה את שוב את פרישתה ועשתה זאת באופן מהיר במיוחד.
בדירה ברחוב יוספטל פרצה הבוקר שריפה ולמקום הוזעקו כוחות הצלה ורפואה לאחר דיווח על כך שישנו חשש ללכודים במקום.
נזקי השריפה בדירה. צילום: כבאות והצלה
בהגעת לוחמי האש למקום זוהתה דירה בקומה השנייה כשהיא אפופת עשן. עם הגעת הצוותים, האם ושלושת ילדיה חולצו ע"י אנשי המקום במצב קל והועברו לטיפול מתנדבי מד"א ואיחוד הצלה שהעניקו להם טיפול ראשוני ולאחר מכן האם ובנה בן ה-4 פונו למרכז הרפואי ברזילי במצב קל.
מטפלים בכלב. צילום: איחוד הצלה
במקביל התקבל מידע כי הכלב נמצא בדירה, לוחמי האש חילצו את הכלב מהדירה והעבירו אותו לטיפול של השירות הוטרינרי.
לאחר מכן, המשיכו לוחמי האש בסריקות וכיבוי המוקד. נזק רב של פיח ועשן נגרם לדירה.
מגפת הקורונה ממשיכה לתת את אותותיה בעיר אשקלון עם בשורות קשות המגיעות ממחלקת הקורונה שבמרכז הרפואי ברזילי.
שתי חולות קורונה נפטרו במהלך הלילה: האחת היא תושבת בית גבריאל, בת 76 שסבלה גם ממחלות רקע נוספות.
השנייה היא תושבת אשקלון בת 57 שסבלה גם ממחלות רקע. היא אושפזה במחלקת הקורונה של ברזילי לפני חמישה ימים כשהיא במצב קריטי ומאז הייתה מונשמת, עד שכאמור הלילה היא הלכה לעולמה. "המרכז הרפואי משתתף בצער המשפחות", נמסר מברזילי.
עובדות המעבדה לקורונה במרכז הרפואי ברזילי. צילום: דוברות ברזילי
כעת במחלקת הקורונה מאושפזים 29 חולים בנגיף הקורונה, מתוכם ארבעה מונשמים. שבעה במצב קל, 10 במצב בינוני ו-12 במצב קשה.
נכון לעכשיו, מאז תחילת ההתפרצות אובחנו באשקלון 1,176 תושבים שנדבקו בנגיף הקורונה. רובם כבר החלימו וכעת ישנם רק 337 תושבים הנושאים בגופם את הנגיף, 80 מהם התגלו בשבעת הימים האחרונים.
ועדת המכרזים בעיריית אשקלון בחרה בתחילת השבוע באסתי יוסף למנהלת המחלקה לחינוך יסודי בעיר. יוסף, תושבת גדרה, אשת חינוך ותיקה בעלת ניסיון של למעלה מ-25 שנים במערכת החינוך. יוסף תחליף את אמנון אברג'ל שמסיים את תפקידו לאחר שנתיים. "רואה כחלק מתפקידי את המחוייבות למיצוי ההזדמנות להתפתחות אישית של כל תלמיד", מסרה יוסף.
אמנון אברג'ל. צילום: דוברות עיריית אשקלון
יוסף מגיעה לעיר עם ניסיון עשיר במגוון תפקידים שונים במערכת החינוך במספר ערים ובתפקידי פיקוח במשרד החינוך. היא מסיימת את תפקידה הנוכחי בעיריית נתניה כמנהלת האגף לחינוך מיוחד. כמו כן, במשך מספר שנים שימשה כמנהלת האגף לחינוך יסודי בעיריית אשדוד. הובילה את פורום המנהלים בבתי הספר היסודי כמנגנון מרכזי המחולל ומגבש את השותפות ומחויבות ליעדי העבודה העירוניים. היא בעלת תואר B.A ו-M.A במינהל ומדיניות ציבורית, שימשה כמפקחת מטה משרד החינוך וכן ומפקחת שירותי חינוך ורווחה במחוז מרכז.
עיריית אשקלון
בעירייה אומרים כי מתוקף תפקידה תהיה יוסף אחראית, בכפיפות לראש מינהל החינוך, "לפיתוח, תכנון וגיבוש מדיניות העירונית בכל הקשור לחינוך היסודי, תוך התאמתה לאתגרים המאפיינים את העיר ובהתאמה ליעדים העירוניים. כמו כן, תהיה אחראית לליווי והובלה של מנהלים בבתי הספר היסודיים, לצד הפיקוח הכולל של משרד החינוך לשיפור ופיתוח יוזמות עירוניות, רפורמות מקצועיות נדרשות כדי למצות היכולת של מגוון התלמידים הן בתמיכה בתלמידים מתקשים לצד מיצוי יכולות של תלמידים מצטיינים והובלת מצוינות אישית וחברתית".
לפני כמחצית השעה התרחשה תאונת דרכים קשה בכביש 4 בצומת אבא הילל סילבר. רכב שנסע לכיוון צפון פגע בהולכת רגל, בת 50, שככל הנראה חצתה את הכביש.
למקום הוזעקו כוחות של מגן דוד אדום מרחב לכיש, חובשים ופראמדיקים העניקו לה טיפול רפואי ופינו אותה לבית החולים ברזילי כשהיא במצב קשה עם חבלת ראש וכשהיא מורדמת ומונשמת.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
"הפצועה שכבה במרכז הכביש בסמוך לרכב כשהיא מחוסרת הכרה וסובלת מחבלת ראש קשה" סיפרו חובש מד"א בן טטרו ופראמדיק מד"א נסים קרילקר, "הענקנו לה טיפול רפואי מציל חיים שכלל קיבועים, הרדמה והנשמה ופינינו אותה לבי"ח כשמצבה קשה ויציב".
שוטרים נמצאים כעת במקום ונהג הרכב עוכב. נפתחה חקירה בידי בוחן תאונות דרכים.
שר הבריאות יולי אדלשטיין סייר היום במרכז הרפואי ברזילי יחד עם מנכ"ל משרדו פרופ' חזי לוי, ח"כ טלי פלוסקוב, מנהל בית החולים פרופ' יניב שרר וראש עיריית אשקלון, תומר גלאם. הם סיירו במחלקת הקורונה והעניקו לשר סקירה מלאה על הנעשה במחלקה ולאחר מכן ביקרו גם בחדר המיון.
מסיירים בחדר המיון
בפגישה סגורה שהתקיימה קודם הסיור, הציג פרופ' שרר את פעילות בית החולים בשגרה, בחירום וכמובן תקופת הקורונה. הוא גם דיבר על כוח האדם הנדרש לבית החולים ושר הבריאות הבטיח להביא לברזילי תוספת של 19 תקנים לרופאים ועוד 30 תקנים לאחיות שיעבדו גם בקורונה וגם בחדר המיון.
השר אדלשטיין במחלקת הקורונה בברזילי
"אני מכיר את בית החולים משנים עברו וכבר כשאתה נכנס לחנייה אתה רואה את ההבדל בין מה שהיה כאן לפני 10 שנים לבין מה שאנחנו רואים היום", אמר השר אדלשטיין והוסיף: "יש שיתוף פעולה טוב עם משרד הבריאות, כולנו מתמודדים יחדיו בנושא הקורונה. הקורונה כך אנחנו מקווים, תעבור ושמענו את ראש העירייה תומר גלאם שהצטרף לסיור ודיבר על מעבר לקורונה, על הצרכים של העיר אשקלון ובית החולים ויחד עם צמרת המשרד בוודאי שנדון על כל הדרכים לשפר עוד יותר ולפתח עוד יותר את בית החולים. ברזילי נמצא מעט מרוחק מהמרכז, אבל לפי הסטנדרטים מגיע לבתי החולים הטובים במדינה ואני שמח לראות את ההתפתחות".
⇔
⇔
⇔ 
