נעדר נוסף תושב אשקלון
משטרת ישראל מבקשת עזרת הציבור באיתור הנעדר מאיר עזרא יליד 1959, תושב אשקלון.
נראה לאחרונה בתאריך 1/10/2020 בשעה 13:30 ברחוב אורי אליאב 35, אשקלון.
תיאורו:
מבנה גוף רזה, גובהו 1.65-1.70 מטר. ככל הנראה יצא עם עגלת סופר/שוק. לבש חולצה בהירה מכופתרת משובצת, שורט ברמודה צבע חאקי, סנדלים שחורים. חבישה אלסטית בברך.
כל היודע דבר אודות מקום המצאו מתבקש לפנות למוקד 100 של משטרת ישראל או למשטרת אשקלון בטל' 08-6771440.
יחסיהן של עיריית אשקלון וחברת קצא"א המפעילה בדרום אשקלון מתחם בגודל 4,000 דונם לקליטת ואחסון מוצרי נפט וגז יודעים עליות ומורדות. לאחרונה ניטש מאבק משפטי בין העירייה לבין עורכי דינה של קצא"א שעשוי לאלץ את העירייה לחשוף מידע שאותו היא מתעקשת להסתיר ולא למסור – מידע על הרכב הוועדה שדנה בעררים והשגות על חיובי ארנונה.
מיכל נפט במתחם קצא"א
באוקטובר 2019 פנה משרד עורכי דין כץ, גבע, איצקוביץ המייצגים את קצא"א לעיריית אשקלון בבקשה לקבלת מידע אודות מינויה של ועדת הערר לענייני ארנונה. הבקשה הוגשה מבלי לקשור אותה לחברת קצא"א. העירייה הודיעה שקיבלה את הבקשה אך התעלמה ממנה ולא מסרה את המידע לעורכי הדין של קצא"א. בתגובה החליטו עורכי הדין להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע שתחייב את העירייה למסור להם את המידע שביקשו. עורכי הדין טענו כי זכותם לקבל את המידע שביקשו מכוח חוק חופש המידע, ובין היתר מנת לגלות כיצד ממנה העירייה את חברי ועדת הערר. לטענתם המידע נדרש על מנת לגלות האם ועדת הערר פועלת בסמכות או לא, והאם מינוי חבריה נעשה בצורה תקינה.
עיריית אשקלון
העירייה שיוצגה על ידי עורכי הדין אופיר ארגמן ומישאל שרעבי ממשרד אברהם בר טענה בין היתר, כי יש לדחות את העתירה, כיוון שעורכי הדין שהגישו את העתירה, מבקשים את המידע שלא בתום לב ומי שעומדת מאחורי העתירה היא בעצם חברת קצא"א המנהלת הליכים בפני וועדת הערר, אותה מייצג משרד עורכי הדין. עוד טענה העירייה טענה כי מטרת הבקשה לקבלת המידע היא להשפיע על עררי הארנונה שהגישה קצא"א ושממתינים להחלטה של ועדת הערר לענייני ארנונה. "העתירה נועדה להטיל מורא על ועדת הערר", נכתב בתגובה של העירייה. בנוסף טענה העירייה כדי להצדיק את התנגדותה כי חלק מהמידע אותו דורש משרד עורכי הדין מידע שאין למסרו בהתאם לסעיף 9 לחוק חופש המידע.
תריסי דקל, היא אחת החברות המובילות בארץ בתחום ייצור מוצרי אלומיניום לבית ולעסק. חברתנו מציעה מגוון רחב של פתרונות אלומיניום באיכות בלתי מתפשרת, תחת קורת גג אחת.
האקלים הישראלי והשמש הקופחת מחייבים פתרונות הצללה איכותיים המשלבים פרקטיות ואסתטיות. על מנת שנקבל מענה מקצועי המותאם למאפייני החלון והתריס, מיקומו וטעמו האישי של הלקוח יש לפנות לתריסי דקל, המתמחים בביצוע עבודות אלומיניום בהתאמה אישית ועם איכות ושירות– ללא תחרות ללקוחות פרטיים ועסקיים כאחד.
בכניסה למתחם האורגים 4, בניין פלד (צמוד לבאולינג), אנו פוגשים בלקוחות ותיקים ומזדמנים: "תריסי דקל, בניהול של נוריאל, בעל 30 שנות מוניטין. ידוע באזור אשדוד והסביבה בשירות האמין והמהיר" הוא מסביר בחיוך מרוצה.
ואכן, המוניטין האיכותי של תריסי דקל הולך לפניו כעסק משפחתי בו מועסקים מקצוענים מהשורה הראשונה. החברה מתמחה בביצוע עבודות אלומיניום, מכל הסוגים והצבעים, ללקוחות פרטים ועסקיים:
חלונות -חלונות בלגיים, חלונות הזזה, חלונות פתיחה, חלונות קיפ ורפרפות למקלחות וחדרי שירותים. תריסים -תריסי הזזה, תריס ערבי, תריסי כיס והתקנה מקצועית של תריסים חשמליים. רשתות – רשתות נגד יתושים. כמו כן, מתמחים בשירות אמין ומקצועי לתיקון כלל סוגי החלונות, התריסים והרשתות. במקום נמכרים מבחר פרופילי אלומיניום וזכוכית – תריסים, ויטרינות, רשתות, מעקות, מקלחונים, גגות הזזה, חיתוך לפי מידה, מכירת פרופילים, פרזול ועוד.
נוריאל, מנהל החברה מוסיף: "תוכלו להזמין אצלנו את כל סוגי החלונות והתריסים המובילים והמודרניים ביותר לפי מידה ובהתאם לצרכים שלכם כולל חלונות פרופיל 7000, הפרופיל הפופולרי ביותר בשל גמישותו, עמידותו והיכולות להתאים אותו למפתחים בינונים באופן מיטבי. חלונות מסוג זה משתייכים לסדרה איכותית ביותר, עמידה ונוחה לתפעול לאורך השנים.
גם חלונות מסוג פרופיל 9000 גרסה קלאסית, עמידה וחזקה המתאימה למפתחים גדולים ניתן למצוא בתריסי דקל. חלונות מסוג זה יכולים לשאת משקלי זיגוג כבדים, בעלי רמת איטום גבוהה בפני מזג האוויר ומתאימים לרוחב כנף גדולה. ניתן למצוא גם זכוכית 4 מ"מ ועד 15 מ"מ ,זכוכיות טריפלקס , זכוכית בידודית וזכוכית מחוסמת. כמו כן, ניתן לרכוש אלומיניום וזכוכית חתוכים לפי מידה ופרזול. הצוות המיומן של תריסי דקל נודע בעיקר בשל שירות ויחס אישי לכל לקוח ועבודה מקצועית על פי תוכניות אדריכליות, קבלת יעוץ והצעות מחיר ללא תשלום".
פתרונות הצללה איכותיים
כשמדברים על פתרונות הצללה לחלונות נמצא בשוק היצע רחב של אפשרויות, הכוללות בין היתר תריסים חשמליים, תריסי הזזה ופתיחה, רשתות ליתושים וסוככים. פתרון ההצללה הנבחר צריך להתאים באופן מושלם לחלון, גודלו, צורתו ואופן פתיחתו.
"אנו בתריסי דקל יודעים להתאים את הפתרון האידיאלי בהתאם לצורכי הלקוח תוך התחשבות בחלל החדר, הגוונים שלו ועיצובו. במידה ומדובר בחלון בסלון הבית נדרש גם ויסות טמפרטורה וגם הענקת פרטיות לדיירים. מאידך, חלון בחדר האמבטיה נדרש לעמידות גבוהה למים וכו'. גם שיקולים של נוחות וניקיון הם חלק מהפרמטרים שלנו בייעוץ המקצועי וההתאמה ללקוח תוך שילוב מענה אסתטי ופונקציונלי גם יחד".
תריסי דקל הבחירה של המעצבים והאדריכלים באשדוד
עם השנים הפכה תריסי דקל לחברה שנותנת פתרונות עיצוביים לאדריכלים, מעצבים ולקוחות פרטיים, תוך ליווי מלא בכל שלבי התכנון והפיתוח להתאמה מושלמת של פרופיל אלומיניום. באמצעות הידע והניסיון שנצבר לאורך השנים נותנים מענה לכל צרכי הבנייה הציבורית והפרטית. "המוצרים שלנו" אמר נוריאל בגאווה "מתייחדים בעיצוב מודרני ויוקרתי ובטכנולוגיות המתקדמות ביותר בשוק, באיכות ללא פשרות, תוך מתן אחריות מלאה.
חברת תריסי דקל נוסדה בשנת 1980 ומאז ועד היום היא פועלת לפי החזון שלה: להוביל את תחום האלומיניום תוך מתן פתרונות קלים ומהירים ללקוחות פרטיים ועסקיים כאחד. בין לקוחות החברה ישנם מוסדות, חנויות, בתי עסק ולקוחות פרטיים. תריסי דקל מקפידה על רמת גימור גבוהה, איכות, שירות ואמינות, תוך עמידה בלוחות זמנים – וכל זאת במחירים נוחים לכל כיס".
תריסי דקל
כתובת: אשדוד, רח' האורגים 4, אזור תעשיה, בניין פלד (צמוד לבאולינג)
אזורי השרות: אשדוד והסביבה. שעות פעילות: א'-ה' 8:30-17:30, ו' 8:30-14:00
טלפון ראשי: 052-2753393 טלפון נוסף: 08-8524207, טלפון נוסף: 052-2658357
פקס: 08-8526532
האסונות המתרחשים לעיתים קרובות במסיבות טבע שנערכות בניגוד לחוק כבר גבו חיי אדם יקרים וכעת לסיכון של צריכת אלכוהול מופרזת ולעתים גם צריכת סמים יחד עם החום בחוץ מצטרפת גם העבירה על התקהלות בניגוד לתקנות בריאות העם בשל מגיפת הקורונה.
בימים האחרונים התבצע פעילות סמויה של המשטרה שזיהתה התארגנות של צעירים לקיים מסיבות טבע בדרום, סמוך לאשקלון וסמוך לקיבוץ רעים.
אתמול הפכה הפעילות לגלויה. כוחות של שוטרים ולוחמים ממרחב נגב מרחב וממרחב לכיש יחד עם היחידה האווירית נפרסו באזורים שבהם על פי המידע שהתקבל צפויה להתקיים מסיבת טבע.
מסיבה. צילום אילוסטרציה: תומר אפלבאום
כשהתקבל במוקד 100 של המשטרה דיווח של אזרח על מסיבת טבע הבינו השוטרים שזו בדיוק המסיבה שלה הם ממתינים. שוטרי תחנת קרית מלאכי יצאו למקום שדווח ובמהלך הסריקות יחד עם המסוק המשטרתי הצליחו לאתר מסיבת טבע ביער הודיה בסמוך לבית העלמין ובמקביל שוטרי תחנת אופקים איתרו מסיבת טבע סמוך לנחל הבשור, באזור שבין קיבוץ רעים לקיבוץ אורים.
כשהמבלים שהספיקו להגיע למקום הבחינו במסוק המשטרתי שחג מעל לראשם הם הבינו שבתוך רגעים צריכים להגיע השוטרים ולתפוס אותם והחלו להימלט מהמקום.
זה מה שאמר הדי.ג'יי לשוטרים:
https://www.facebook.com/kanashkelon.co.il/videos/2758279387778112
במהלך הפעילות המשטרתית במסיבת הטבע ביער הודיה, בבדיקה שנערכה לכלל אלה שנמצאו במקום, נמצא שאחד המבלים, צעיר המתגורר במושב ברכיה, חולה מאומת שאמור לשהות בבידוד ביתי. בתחילה הוא אמר לשוטרים שאינו חולה, לאחר מכן אמר שהיה חולה וכבר לא חולה ורק לאחר שנשאל באופן יותר מעמיק, סיפר שהוא חולה מאומת שהיה בבידוד. רק לפני שבוע, ביום 25.09 הוא אומת כחולה בקורונה.
השוטרים רשמו לו קנס בסך של 5,000 ש"ח וליוו אותו חזרה לביתו שם הוא אמור לשהות. ייתכן שכמה מהמבלים יגלו בימים הקרובים שנבדקו בנגיף כששהו בקרבתו של החולה במסיבה.
חוקרי המשטרה בקרית מלאכי המשיכו היום בחקירת מארגני המסיבה ביער הודיה ויחד איתם גם את החולה המאומת שהפר את הבידוד. הבוקר הוא הגיע למחסום המשטרתי בקרית מלאכי וטען כי יש בידיו אישור רפואי לכך שהוא סיים את הבידוד ואינו חולה והוא מבקש להציגו בפני המשטרה על מנת לבטל את הדו"ח.
בדיקת קורונה. צילום: שירותי בריאות כללית
השוטרים מיד התמגנו ובודדו אותו עד לסיום הבירור בעניינו. מהבירור עלה כי אין בידיו כל אישור רפואי תקף וכי הוא הונחה להישאר בבידוד למרות שביקש לצאת ממנו.
בסיום החקירה, תחת מגבלות הקורונה, הוא נעצר והובא להארכת מעצר בבית המשפט, שם טען נציג המשטרה עו"ד ערן צמיר כי כאשר אדם יודע שהוא חולה מאומת ועושה לעצמו דין ולא נמצא בבידוד, "לא רק שמפר בידוד, הוא גם נמצא בקהל של אנשים, זאת לא אחרת מאשר פצצה מתקתקת. מזה תקופה מנסים להילחם בהידבקות העצומה הקיימת במדינת ישראל. אנחנו בתקופת סגר ומנסים כל שניתן לפנות לתושבים להקפיד על תנאי הסגר, קל וחומר אדם שיודע שהוא חולה מאומת, נמצא במסיבת טבע. אין דבר יותר מקומם ויותר מסוכן כאשר ברור שכשאדם נמצא במקום שיש בו עמדת אלכוהול, כאשר יש שימוש באלכוהול, גם שיקול הדעת הולך ונפגע עוד יותר והמשמעות היא קירבה, חיכוך בין האנשים והדבקה המונית. אותם אנשים שיידבקו ידביקו עוד מספר רב של אנשים שאפילו לא יודעים", אמר צמיר.
סנגורו טען כי לעצור את החולה זאת אכיפה בררנית וכי במקרים אחרים המשטהר הסתפקה בקנס בלבד.
זהו זה, בשבוע שעבר, סוף כל סוף, הסתיימה הסאגה המעייפת סביב רכישתה של הפועל אשקלון. השופט יעקב פרסקי הכריז כי יש לקבל את הצעתו של יאיר דנאל שירכוש את הקבוצה תמורת 890 אלף שקלים ביחד עם שותפו שניר נפתלי. כרגע הם שני חברי העמותה היחידים, והם מתכוונים לבנות את היסודות של המועדון מאפס. בשלב הראשוני גם המפרק ליאור דגן שמונה לנאמן מטעם השופט יעקב פרסקי, ונציגו של דגן, רובי רגב ששימש בעונה שעברה כמנכ”ל הקבוצה, ימשיכו לעמוד לצד הרוכשים החדשים ולסייע להם.
ימשיך בתפקידו. רובי רגב. צילום: פבל
את הרוכש החדש יאיר דנאל ואת השותף שלו שניר נפתלי מעטים האנשים שמכירים. הם עבדו לאורך כל הזמן מתחת לרדאר, לא הסכימו כמעט לדבר עד פסיקת בית המשפט, ולפי גורמים בעירייה גם לא רצו להיפגש עימם עד החלטת בית המשפט. זה לא סוד שהעירייה תמכה במתמודד השני לרכישת הקבוצה, דרור אלמלם, ככל הנראה מטעמי היכרות וחוסר וודאות לגבי השניים. כעת לאחר שהשניים הוכרזו כרוכשים החדשים של המועדון הבכיר של העיר אשקלון, העירייה וכלל הגורמים יצטרכו להחליט אם ליישר קו ולהכיר בעובדה שישנם בעלים חדשים או להפנות להם עורף.
יישר איתם קו? סגן ראש העירייה, דורון נקשרי
בריאיון מיוחד ל-“כאן דרום”, האנשים החדשים שעומדים בראשה של הפועל אשקלון, יאיר דנאל ושניר נפתלי נחשפים, מספרים על עצמם ומדברים על הכל.
יאיר, אנשים סקרנים מאוד לגביך, ספר לנו על עצמך. מי אתה?
“אני יאיר דנאל, בן 47 ממרכז הארץ”, אומר הרוכש החדש של הפועל אשקלון. לשיחה מצטרף שותפו לרכישת הקבוצה, שניר נפתלי שמציג את עצמו: “ואני שניר נפתלי, בן 38 מרמת גן”.
“אנחנו מבינים את הסקרנות של האוהדים ושל תושבי העיר לגבינו כי אנחנו לא מקומיים והם עדיין לא מכירים אותנו כל כך”, הם אומרים, “אנחנו שותפים מעל עשור ועוסקים בתחום הנדל”ן, היזמות והבנייה. אנחנו אנשים פרטיים ויש לנו עסקים פרטיים ופחות נרצה להרחיב על זה כי זה לא רלוונטי כל כך”.
למה כל המסתוריות הזאת? ולמה לא הסכמתם לדבר ולחשוף את עצמכם עד עכשיו?
“אין שום מסתוריות”, הם עונים, “אנחנו נמצאים כמה ימים בלבד אחרי החלטת בית המשפט שלא רצינו לדבר לפניה כי אנחנו אנשים שאוהבים יותר מעשים ופחות דיבורים. יש עכשיו תקופה מאוד מאתגרת במדינה עם הסגר והקורונה, גם יום כיפור היה השבוע ובין כל האילוצים האלו אנחנו מנסים לעבוד קשה ואין לנו זמן לכלום. האמת שעוד לפני החלטת בית המשפט כבר עבדנו מתחת לפני השטח”.
"לא היה ולא נברא". פרוספר אזגי. צילום: אילן אסייג
ונפתלי מחדד: “רק לפי זה שההצעה שלנו הייתה גבוהה משל המציע השני אפשר להבין שאנחנו אנשים מאוד רציניים. אנחנו לא מדברים אלא עושים. יאיר דנאל היה האדם היחיד שנחלץ לעזרת הפועל אשקלון והזרים לה כסף שהיווה חמצן עבור הקבוצה בניסיונותיה לשרוד בליגה הלאומית. דיבורים היו הרבה, אבל בסופו של דבר אף אחד מכל מי שדיבר בחצי שנה האחרונה לא עשה כלום ובטח לא את מה שיאיר עשה. יאיר היה היחיד שדגל במעשים ולא בדיבורים והכניס את היד עמוק לכיס כדי שהקבוצה תצליח לשרוד בליגה הלאומית. מבחינתנו אנחנו ממשיכים באותו הקו – לדבר מעט ולעשות הרבה”.
היו טענות שיש לכם קשר לפרוספר אזגי. זה נכון?
נפתלי: “אני חושב שצריך להמליץ לך ולכל האוהדים שנמצאים בקבוצות בוואטסאפ בהן מעבירים שמועות כאלה לצאת מהקבוצה. לא היה ולא נברא, לא דיברנו עם פרוספר אזגי מעולם, אני מכבד את כל תושבי אשקלון וכל גורם בעיר שירצה לעזור לנו מוזמן, כרגע אף אחד לא פנה אלינו”. דנאל הוסיף בגיחוך: “אין שותף שלא הדביקו לנו כבר, אפילו את המתחרה שהיה לנו לרכישה הדביקו לנו כשותף”.
קוראים להם לחזור. אוהדי הפועל אשקלון. צילום: אורי קריספין
מה באמת איתו? יצא לכם לשוחח עם דרור אלמלם?
“שמענו עליו שהוא בחור על הכיפאק וגם קיבלנו ממנו ברכת בהצלחה לאחר החלטת בית המשפט ואנחנו מעריכים את זה מאוד. אם הוא ירצה לעזור לנו ולתמוך הוא תמיד מוזמן בשמחה”.
איך עלה הרעיון לרכוש את המועדון?
“אנחנו אנשי עסקים פרטיים ונקלעה לנו ההזדמנות והאפשרות להיות חלק מהפועל אשקלון ובזמנו (בחודש פברואר האחרון) יאיר למעשה ניסה להציל את הפועל אשקלון והזרים כספים במטרה שתישאר בליגה הלאומית. לצערנו למרות זאת הקבוצה לא הצליחה להישאר וירדה והייתה לנו את האופציה לרכוש את המועדון. אנחנו שמחים שבית המשפט נתן לנו את הזכות לנהל את הפועל אשקלון”.
"בחור על הכיפאק". דרור אלמלם. צילום: אורי קריספין
נפתלי אמר: “כבעלים של הקבוצה אנחנו מבינים שהיא שייכת קודם לעיר ולאוהדים וכדי להצעיד אותה כולם יצטרכו להיות ביחד עבור מטרה אחת. הפועל אשקלון כיום היא לא קבוצה גדולה אבל עדיין מועדון גדול”.
דנאל הוסיף: “אנחנו רוצים קודם כל לייצב את הקבוצה והמערכת ולתת לה להתרכז בספורט ומאמינים שנדע למצות את הפוטנציאל שיש בעיר ובמועדון כי כרגע אין מיצוי אפילו לא של אחוזים בודדים מהפוטנציאל הגדול שיש פה”.
יאיר דנאל
נפתלי סיכם: “אנחנו אנשים שמביאים סולם ערכים גבוה ורוצים להקנות רצף תרבותי חדש במועדון ואני מאמין שזה יחלחל גם מטה. כל מי שיהיה בהפועל אשקלון יהיה כמונו, כמו שאנחנו ניתן הכל עבור הצלחת המועדון כך כל מי שירצה להיות חלק בהפועל אשקלון ושיהיה סביב המועדון יהיה חייב לתת מזמנו ולתת הכל מעצמו, בין אם זה בתור שחקן, מאמן, אפסנאי או כל דבר אחר”.
במהלך הדיונים האחרונים בבית המשפט, תמכה העירייה בגלוי ברוכש דרור אלמלם. באמצעות החברה העירונית אפילו ניתנו הסברים מדוע יש להעדיף את אלמלם כרוכש. מנגד, מתחה העירייה ביקורת על התנהלותו של דנאל, וטענה כי אין היא יודעת מי הוא וכי הוא מסרב להיפגש עם נציגי העירייה בתוקף. בעירייה אף איימו במרומז כי לא יתקצבו את הקבוצה במידה ודנאל יהיה הרוכש. וכשמדובר בתקציב התמיכות של העירייה, לא מדובר בסכום קטן, אלא בסדר גודל של לפחות 3 מיליון ש”ח בשנה.
האם יש לכם יכולת כלכליות להפעיל קבוצת כדורגל? העירייה אמרה לפני המשפט שלא תתמוך בקבוצה אם הרוכש לא יהיה דרור אלמלם.
דנאל: “אם העירייה אמרה שתתמוך בקבוצה, אם הרוכש השני ירכוש את הקבוצה אז זה אומר שהם כן רוצים לתמוך בקבוצה. יכולות כלכליות יש לנו אבל העניין זה עד כמה נרצה לפתוח את הכיס. אנחנו לא מתכוונים להיות ספונסרים של עיר שלמה, נביא מה שנביא, נראה איך יקבלו אותנו ועם הזמן גם נראה כמה נשקיע. מה שאני יכול להבטיח זה שכל שקל שנשקיע ילך למועדון, לא לכל מיני ג’ובים ועסקנים”.
שניר נפתלי
נפתלי: “קבוצת כדורגל היא חלק מהתרבות של העיר. אנחנו לא מחליפים את העיר ולא מחליפים את הגורמים שמנהלים את העיר. אנחנו אנשים פרטיים שבאו עם רצון ענק לתרום לחברה, רצון ענק שהניע אותנו לרכוש את הפועל אשקלון. יש פה מועדון בעיר עם 150 אלף תושבים, מועדון עם מחלקת נוער ובית ספר לכדורגל שלא מנצלים אפילו עשירית מהפוטנציאל שלהם. אנחנו דמויות חיוביות, כל ההורים יידעו שכשהם שמים את הילדים שלהם אצלנו הם מקבלים מכלול של תרבות ספורט נקייה מכל אינטרס. אני מאמין שנשלב ביחד כוחות עם העירייה ועם ראש העיר שטובת העיר לנגד עיניו ונרים מועדון ומחלקת נוער לתפארת. זה לא יקרה בשנייה, אין הוקוס פוקוס, אבל אנחנו מאמינים שאפשר לייצר פה תהליכים ארוכי טווח שישתלמו לכולם, לעיר, לתושבים ולכל מי שהפועל אשקלון תהיה חשובה לו. ספורט וכדורגל לעיר כמו אשקלון זה המפתח לחינוך טוב, אנחנו רוצים שאצלנו במועדון יהיו אנשים טובים ואיכותיים עם ערכים, ואם על הדרך, יגדל כוכב על אצלנו בהפועל אשקלון אז אשרינו ואשרי חלקינו. קנינו את המועדון קודם כל כי יש פה פוטנציאל נוער וילדים גדול מאוד שהם יהיו הבסיס”.
מה אתם חושבים על כך שהעירייה העדיפה לאורך כל הדרך מועמד אחר לרכישת הקבוצה והתנגדה לרכישה שלכם?
נפתלי: “העירייה אמרה באמצעות נציגיה שאין להם שום התנגדות כלפינו. ההעדפה שלהם למועמד נבעה רק מכך שיש להם היכרות איתו ואיתנו פחות. אני יכול להגיד לך שבסיום הדיון יישרנו את ההדורים עם גורמים מהעירייה והם אמרו לנו שאין להם שום התנגדות לעבוד איתנו. אין מהות פרסונלית להתנגדות כי בסוף העירייה יודעת שהקבוצה היא חלק מהעיר והעירייה תבין ככל שהזמן יעבור שבאמת הגיעו אנשים שרוצים לעשות רק טוב”.
אולי זה שהעירייה לא הכירה אתכם זה אשמתכם? לפי גורמים בעירייה, הם פנו כמה פעמים כדי לפגוש אתכם ולשמוע מה התוכניות שלכם לעתיד הקבוצה ואתם לא רציתם להיפגש. זה נכון?
דנאל אמר: “לא פנו אלינו מהעירייה כדי להיפגש. אולי פנו לאנשים מסוימים כדי שיפגישו אותנו אבל אלינו ישירות אף אחד מהעירייה לא פנה. אם היו פונים אלינו אני בטוח שהיינו מגיבים ונפגשים. זה שהעירייה לא רצתה שנרכוש את הקבוצה זה שקוף. זה לא סוד, זה עלה בבית המשפט במשך כמה פעמים וזה דבר ברור וידוע. אבל עכשיו, גם בעירייה מבינים שכמו בשידוך בסופו של דבר אנחנו חייבים להתחבר, אינטרס הקבוצה גובר על כל אינטרס אחר, נצטרך לעבוד ביחד ואני מאמין שכולם יישרו קו בשביל המטרה. מבחינתי כל מה שהיה נסלח ומחול גם אם התנגדו לרכישה שלנו. אני בטוח שאף אחד לא עשה שום דבר מקטע אישי, כל אחד ראה את טובת הקבוצה לנגד עיניו וחשב בדרך אחרת”.
"אין זמן למשחקים". ראש העירייה, תומר גלאם
נפתלי: “ברגע שקיבלנו את בעלות הקבוצה העברנו מסרים לעירייה שאנחנו מעוניינים ורוצים להיפגש. אני חושב שאנחנו צריכים פגישות עבודה סדירות עם גורמים בעירייה, אין זמן למשחקים, כולנו כאן למטרה אחת ויש הרבה עבודה”.
השניים, שבחלק גדול מהשיחה דיברו יחד והשלימו משפטים זה לזה, אומרים כי בעלות על קבוצת כדורגל זה חלום ילדות עבורם, “כמו אצל כמעט כל אחד שנכנס לתחום הזה, אנחנו רוצים להגשים חלום ילדות. לא הסתייע לנו להיות שחקנים גדולים, אבל ברוך השם זכינו להיות חלק ממערכת כזאת של קבוצת כדורגל בתפקיד אחר. נראה שהשידוך עבד בצורה טובה, הפועל אשקלון רצתה אותנו ואנחנו אותה ובית המשפט החליט את ההחלטה הכי טובה. אנחנו אנשי כדורגל, אוהבים ומבינים בכדורגל, יש לנו היכרות עם מגוון גורמים מנוסים בתוך עולם הכדורגל ואנחנו מקווים שבעזרת השם הכל יתחבר”.
למה דווקא הפועל אשקלון? יש לכם זיקה לעיר או לקבוצה?
דנאל: “ראיתי והבנתי את הפוטנציאל שיש באשקלון במחלקות הנוער והילדים, פוטנציאל שפשוט לא ממומש”.
נפתלי: “אני לא אשכח את היום שקיבלתי מיאיר טלפון בו הוא הציע לי להיכנס לפרויקט הענק הזה ואמרתי לו: ‘אני אחריך’. אני חושב שמה שהוביל אותנו זה בעיקר הרבה אינטואיציה והברקה אחת של שכל”.
"אינטואיציה". שחקני הפועל אשקלון. צילום: פבל
למה לדעתכם אתם האנשים הכי מתאימים לקחת את הקבוצה?
“לפני שופט בית המשפט המחוזי שהוא איש אינטליגנט ביותר, איש ‘חריף’, עמדו שתי הצעות. עמדו לפניו גם מכלול שיקולים ביניהם טובת העיר, טובת הקבוצה, המועדון והנושים והוא גם ראה בדיוק מה הוביל למקום שהקבוצה נמצאת בו. בשורה התחתונה הוא החליט ובצדק שהיינו ההצעה הטובה ביותר לרכישת הקבוצה. זה לא שהיו עשרות מציעים לרכוש את הקבוצה, היו בסך הכל שתיים ושלנו הייתה טובה בצורה משמעותית מהשנייה”, אמרו השניים.
נפתלי הוסיף לשבח את חברו: “יש אדם אחד שהכניס את היד עמוק לכיס כדי שהקבוצה לא תרד ליגה וקוראים לו יאיר, כלל הגורמים צריכים לבוא ולהגיד ליאיר תודה על זה שניסה לעשות הכל כדי שהפועל אשקלון לא תרד ליגה. כעת אנחנו צריכים שילוב כוחות של כל הגורמים בעיר כדי שהקבוצה תחזור למקומה הטבעי”.
הליגה הייתה אמורה להיפתח בעוד שבועות ספורים. אלא שלקורונה תוכניות משלה והכל עדיין לוט בערפל. בליגות הגבוהות המצב מעט ברור יותר, אך בליגה א’, לא ברור מתי יחלו המשחקים ומנהלי הקבוצות כבר קיבלו הודעה מההתאחדות כי לא תתקיים פעילות במהלך הסגר.
במושבים רבים ברחבי הארץ פזורות עשרות אלפי חממות שמשמשות כבתי גידול לירקות או פרחים אבל מסתבר שהמצב הקשה בחקלאות הביא תושבים במושב שלווה שבתחום המועצה האזורית שפיר, לנצל את החממות שפעם עוד שימשו לגידולים חוקיים אבל אולי לא כלכליים ולהפוך אותם לבית גידול לצמחי הקנאביס האסורים לגידול שלא במסגרת החוק.
מידע מודיעיני שהתקבל בימים האחרונים במשטרה הוביל אתמול את בלשי היחידה המרכזית של משמר הגבול לפשיטה על משק במושב שלווה שבדרום.
בפעילות אותרה חממה גדולה לגידול קנאביס ובה אלפי שתילים בשלבי גידול מתקדמים.
חממת הקנאביס שהתגלתה במושב שלווה. צילום: דוברות המשטרה
תוצרי הקנאביס משמשים כסמים המוכרים כגראס, מריחואנה וחשיש.
בחודשים האחרונים נולד משהו חדש, מסקרן ומרגש מאוד במועדון הנוער ‘הפידבק’ בשכונת שיכונים בעיר. במשך חודשים ארוכים התקבצה שם, אחת לשבוע, קבוצה של 17 יוצרים מקומיים, שהגיעו כל אחד מהם מרקע שונה וביחד הם היוו את קבוצת “מקורוק” האשקלונית. “זה היה המחזור הראשון של העיר אשקלון ואני מקווה שמיד אחרי החגים נפתח את המחזור השני” אומר דויד אביב, מנהל ומקים הפרויקט הארצי.
“מקורוק” שהוא הלחם בין המילים “מקורות” ו”רוקנרול” יצא לדרך לראשונה אי שם בשנת 2010 בעמק חפר. במהלך השנים הצטרפו לפרויקט עוד ועוד רשויות והשנה הוא הופעל ב-30 רשויות מרמת הגולן ועד אילת. “זה פרויקט של יצירה מוזיקאלית טקסטואלית, שבו המשתתפים כותבים, מלחינים ומבצעים את השירים שלהם” מסביר אביב. “אנחנו בנים ובנות לעם שיש לו תרבות טקסטואלית עשירה ומפוארת, מימי התנ”ך ועד ימינו. אנחנו שייכים לעם שאין דומה לו, שמסוגל לקרוא טקסט בן 2,500 שנה בשפת המקור ולהבין אותו. אז אנחנו מזכירים את זה לעצמנו”.
“זה לא פרויקט דתי”, הוא מסביר, “הוא פועל בישובים חילוניים ודתיים ומעורבים. אנחנו לא עסוקים באמונה, כל אחד מגיע עם מי שהוא, אנחנו מתעסקים ביצירה מקורית ואישית. הם מביאים את העולם שלהם לתוך היצירה שלהם. יש לנו עולם טקסטואלי שלם, יהודי-ישראלי, שבדרך כלל לא מתעסקים בו. כי המציאות הישראלית היא כזאת שהדתיים-חרדים אומרים ‘כל זה שלי’ והחילונים שואלים ‘מה לי ולזה?’. אז אנחנו באים ואומרים עזבו את החלוקה הזאת, כי התרבות היהודית- ישראלית שייכת לכולם, אז בואו נלמד ביחד, בואו נתעסק עם זה. אז החלטתי שאני רוצה לייצר קבוצות לומדות כאלה”.
ואיך זה התחבר למוזיקה?
“אז זהו, שיש כל מיני קבוצות כאלה של לימוד מהמקורות בכל רחבי הארץ, אבל מבדיקה שעשיתי גיליתי שאנשים לא מגיעים. אז החלטנו לעשות את זה מגניב ולשלב בזה מוזיקה. אם נפתח את הרדיו היום נגלה הרי, שיש הרבה מאוד שילוב של מקורות בשירים שכולנו שומעים היום. עושים לזה כל מיני ‘רפרנסים’ ורואים את זה בכל מקום, מ’כוורת’ ועד ישי ריבו. אז החלטנו שיהיה מעניין לשלב את שני הדברים – לימוד מהמקורות ויצירת מוזיקה. אנחנו עושים מוזיקה ולומדים, זה בית מדרש מוזיקאלי”.
איך זה עובד בפועל?
“אנחנו מחברים מוזיקאי יוצר בעל ניסיון רב למומחה תוכן בנושא לימוד מהמקורות לקבוצה של מוזיקאים בקהילה, שמתעסקים במוזיקה כתחביב וזה לא המקצוע העיקרי שלהם, אבל הם מעוניינים ליצור. במפגשים המשותפים הללו מעלים נושא כלשהו ולומדים עליו מהמקורות. מתוך זה יוצאים המשתתפים לתרגילי כתיבה בנושא הזה, כשהכתיבה שלהם חייבת לשלב אזכור מהמקורות. הם לומדים וכותבים כל הזמן, משתכללים ובסופו של תהליך כל אחד בוחר שיר אחד שלו ומקליט אותו”.
השנה סיים הפרויקט את השנה ה-11 שלו. הוא נתמך על ידי מפעל הפיס, עיריית אשקלון, החברה למתנ”סים, עמותת “אלול” וחברת “חלילית”. במהלך כל שנות פעילותו הוא הוציא למעלה מ-3,500 בוגרים. בכל שנה יוצא קול קורא של מפעל הפיס, שמזמין את הרשויות לקחת חלק בפרויקטים שהם תומכים בו. השנה הגישה גם עיריית אשקלון מועמדות לקחת חלק במקורוק ונבחרה מתוך עשרות רשויות. “לפני הכל אני עושה סבב בין הרשויות שמעוניינות, כדי לבחון האם הרשות מוכנה לקחת על עצמה את הפרויקט ומבינה את המשמעויות, התקציביות, הלוגיסטיות והאחרות ואת המחויבות שצריכה להיות לה כלפיי הפרויקט”, מסביר אביב, “מצאתי שאשקלון מוכנה ורוצה לתת את כל המעטפת הזאת. פגשתי את דפנה עמירה, שהיא מנהלת אגף תרבות נוער וספורט ויצאנו לדרך”.
הקבוצה עם יהלי סובול
מי שהוביל את הפרויקט בעיר היה היוצר והזמר יהלי סובול, שבמקרה שלו היה גם מומחה התוכן שלימד את הנושאים מהמקורות. “בדרך כלל יש שני אנשים, שכל אחד מהם אחראי על החלק שלו, אבל במקרה של יהלי הוא משלב את שניהם כי מעבר להיותו אומן יוצר הוא גם מומחה תוכן”.
איזו קבוצה נוצרה באשקלון?
“קבוצה מעניינת ויציבה. מדובר בפרויקט תובעני והחבר’ה באשקלון לקחו אותו ברצינות. בדרך כלל יש נשירה במהלך הפרויקט, באשקלון כמעט ולא הייתה. נוצרה שם דינמיקה מאוד יפה. זה לא ‘כוכב נולד’, שאתה בא ו’זוהר’ על חשבון החבר שלידך. כולם כאן צריכים את כולם ויוצרים ביחד. מדובר בקבוצה אינטליגנטית ונוצרה שם אינטימיות שאפשרה יצירה משובחת”.
אז לפני כעשרה ימים, בתום למעלה משמונה חודשים, יצא לדרך פרויקט “מקורוק” 2020. השירים עלו לערוץ היוטיוב “מקורוק ישראל” ולרשתות החברתיות ויש סביבם סקרנות רבה. בדרך כלל, בסיומו של כל פרויקט, יוצאים המשתתפים בו גם להופעה, שבה הם מהווים את מופע החימום של זמר מוביל כלשהו. אך השנה הקורונה שיבשה גם כאן את התוכניות.
“בדרך הזאת אנחנו ‘מהדהדים’ את התוצרים החוצה כי בסוף, גם אומן חובב רוצה להופיע. אני מודה שבימים כמו אלה, הפרויקט הזה עלול להיתפס כסוג של מותרות במונחים תרבותיים. אז אני מבין מאוד את המגבלות שיש כרגע. אבל גם לעשות מופע עם 50 בני משפחה נראה לי סוג של פספוס. אז כרגע אנחנו מריצים את הפרויקט ברשתות החברתיות וחושבים מה נעשה הלאה, אחרי שנצא ממנהרת הקורונה הזאת”, מסביר דויד אביב.
יחד עם זאת, לדבריו מה שמעניין בפרויקט הזה הוא לא התוצאה הסופית, אלא התהליך שעשו המשתתפים בו ואחריו ההתייחסות שלהם לתרבות היהודית-ישראלית. “אלה חבר’ה שרוצים ליצור מוזיקה כי זה מה שהם אוהבים לעשות, אבל העיסוק שלהם בחיים הוא שונה לגמרי. אף אחד לא נתן להם הזדמנות לעשות איזשהו תהליך משמעותי של כתיבה ויצירה שמצריך גם התבוננות פנימית, במסגרת קבוצתית עוטפת. הם עוברים תהליך מאוד משמעותי, נוצרים הרכבים וחברויות. חשוב לזכור שכשאתה כותב אז יש כאן גם מימד של חשיפה אינטימית וזה תהליך נוסף שעוברים המשתתפים. הם לא בהכרח יהיו מוזיקאים מקצועיים אחרי הפרויקט הזה, זה לא העניין. העניין הוא שנוצר שם חיבור, משהו נפתח שם, וזה בעיקר הלב. זה תהליך מרתק שיפה לראות אותו”.
מי שהפיק וריכז את הפרויקט באשקלון היה המפיק המוזיקאלי, תאיר סיבוני, תושב ראשון-לציון, אותו מכנה אביב “מוכשר, מסור ומקצועי”. גם הוא הצטרף לפרויקט רק השנה והגיע אליו ממש במקרה. הוא ליווה את המשתתפים באופן צמוד ועבר יחד איתם את התהליכים המרתקים והחוויה הייחודית.
החזרות עם תאיר סיבוני. צילום: סיגל אמסלם
“דויד התקשר אליי, הוא חיפש רכז מוזיקאלי לפרויקט בדימונה. היות ואני במקור מדימונה המליצו לו עליי”, מספר סיבוני, “הוא חשב שאני עדיין גר בעיר ושזה יכול להסתדר. אמרתי שאני כבר לא גר בעיר, אבל שזה מאוד מעניין אותי ובהמשך הציעו לי לרכז את הפרויקט החדש באשקלון. אני בא מבית מסורתי, יש לי חיבור למסורת ומקורות ואני עושה מוזיקה ביום-יום, אז החיבור הזה הוא משהו שסיקרן אותי מאוד. אני גם עובד עם קבוצות בכל מיני מסגרות אחרות, מעביר סדנאות כתיבה, עובד עם נוער בסיכון ועוד. כלומר, יש לי כל מיני קבוצות, אבל עם קבוצה כזאת עוד לא עבדתי וזה מאוד סיקרן אותי”.
את העיר אשקלון הוא לא ממש הכיר עד עכשיו: “כשגרתי בדימונה היינו נוסעים לים באשקלון”, הוא צוחק, “זה הכי קרוב שהכרתי את העיר”. כשהגיע לכאן, במסגרת הפרויקט, הוא אומנם לא מצא את הזמן להכיר את העיר עצמה מקרוב, אבל הוא מעיד שהכיר כאן אנשים מיוחדים ומוכשרים. “הקבוצה היא קבוצה מדהימה. 17 אנשים שהתמידו והגיעו כל שבוע, זאת נחשבת קבוצה גדולה בהשוואה לקבוצות בערים אחרות. פגשתי אנשים שצמאים לעשות מוזיקה. לכל אחד יש את החיים האישיים שלו, אבל כשהתכנסנו הרגשתי שכולם באו בחדווה גדולה ורצון ליצור. הבערה הזאת בלטה בהם מאוד. הם חבר’ה ממש-ממש מוכשרים. הפער הזה כשאתה רואה מישהו מאוד-מאוד מוכשר, אבל שהוא לא עסוק במוזיקה באופן מקצועי, הוא מדהים בעיני. בקבוצות מהסוג הזה המרקם האנושי של הקבוצה הוא חלק משמעותי מהתהליך ומהדרך, אבל גם מהחזון והם מתווים את הכיוון שאליו זה ילך. הרגשתי שזו הייתה קבוצה ממש מיוחדת. הם בגילאים שונים ורקעים שונים וכולם התחברו בצורה יוצאת דופן. הם פרגנו אחד לשני מאוד ונפגשו גם מחוץ למסגרת הקבוצה. נוצרו חברויות ואני רואה שהם ממשיכים להיות בקשר. זה היה מאוד מרגש ויפה לראות את זה. בכללי כל החוויה הזאת הייתה מאוד טובה ומרגשת”.
נדב כהן (35) תסריטאי וסופר
בוגר תואר בקולנוע וטלוויזיה במכלל ‘ספיר’ עם התמקצעות בכתיבה תסריטאית. “אני כותב כל מיני. תסריטים, טקסטים וגם הוצאתי ספר לפני מספר שנים. באופן כללי, אני בעיקר כותב כל הזמן,. ל’מקורוק’ הוא הגיע במקרה, בעקבות עבודתו כרכז תרבות ב’בית ווסק’. “עשינו איזשהו מופע בעקבותיו הגעתי לפגישה עם דפנה עמירה והקמנו צוות היגוי, שבמהלכו עלה הרעיון של להביא את ‘מקורוק’ לאשקלון. הגיע דוד אביב, שהוא איש מאוד מיוחד, שהציג לנו את הפרויקט, שהיה חדש למנהלים בעירייה. למרות שזה פרויקט שרץ עשר שנים ברחבי הארץ. היה נשמע שהוא מאוד מקצועי, יודע מה הוא עושה ושלוקחים בו חלק אמנים מובילים מהשורה הראשונה”.
נדב כהן
הם החלו לחפש יוצרים מקומיים, שיהיו מעוניינים לקחת חלק בפרויקט, ובמהלך החיפושים החליט כהן להשתתף בעצמו. “החלטתי להגיע למפגש הראשון ולראות איך זה, כי אני אוהב לכתוב, ועוד סדנת כתיבה זה תמיד משהו שמעניין אותי”.
איך היה המפגש הראשון?
“הגיע יהלי סובול, שהוא אישיות בפני עצמו. התחלנו לקרוא איזשהו טקסט מקראי ולנתח אותו. לא הכרתי טקסטים מהתנ”ך לפני זה, אני די רחוק מיהדות ומהמקורות. אבל מצאתי בזה עניין רב, כי אני אוהב טקסטים. אני אוהב לקרוא טקסטים, לנתח אותם ולכתוב משהו חדש בהשארתם”.
הפתיע אותך שמצאת עניין בטקסטים הללו?
“אולי קצת כי אני רחוק מהדת. אבל כשזה לא בא בכפייה, ואתה בוחר ללמוד ולקחת חלק כי זה מעניין אותך לחקור אז זה הופך למסקרן מאוד. הטקסטים עצמם מעניינים מאוד. טקסטים היסטוריים שאתה לומד אותם ומוציא מהם משהו חדש, זה תמיד מעניין”.
אז מה הוצאת מהם?
“כל אחד כתב במהלך התהליך מספר שירים. השיר שבסופו של דבר בחרתי להקליט הוא ‘ויהי אור-איזה בוקר’, שהוא התפתחת מתוך מנטרה שאתה אומר לעצמך בכל בוקר. זה די דומה לסיפור הבריאה ‘ויהי ערב ויהי בוקר יום…’ זה שיר העצמה, שהייתי מאוד צריך גם בשביל עצמי והוא התחבר לי עם הסדנה”.
ואתה גם שר?
“נכון. אני לא זמר ולא למדתי מוזיקה, אבל איכשהו פתאום מצאתי את עצמי עובד עם נגנים וזה מגניב. אנשים מאוד-מאוד נתנו מעצמם עבור המשתתפים האחרים בפרויקט הזה. זאת פעם ראשונה שאני שר ומקליט את עצמי. אני לא יודע אם ארצה לפתח את תחום השירה דווקא, אבל אני כן ארצה לכתוב יותר לזמרים אחרים. אני מקווה שזה ייתן לי במה להתפתח בתחום הזה”.
מה עוד אתה לוקח איתך מהחוויה הזאת?
“את החברויות שנוצרו בה. נוצר חיבור מדהים בין אנשים ואנחנו שומרים על קשר ועובדים ביחד על מוזיקה וזה משהו שימשיך. בגדול, בתקופה כל כך מאתגרת של מרחק, בידוד חברתי וקושי ביצירה – הפרויקט הזה הציל לי את הנשמה”.
בוֹּקֶר וִיהִי אוֹר, אֵיזֶה בֹּקֶר,
בֹּוקֶר. וִיהִי אוֹר, אֵיזֶה בֹּקֶר,
מַנְטְרוֹת שֶׁל בֹּקֶר, בַּחֲשַׁאי מִתְנַגְּנוֹת,
בתוך הראי יֵשׁ, פָּנִים יְשָׁנוֹת,
זאת מִין הִשְׁתַּקְּפוּת, שֶׁל פַּחַד אוּלַי
ושוב כָּל הַתִּקְווֹת, מתגלות.
מקווה שהַיּוֹם, יִהְיֶה לִי יוֹם מוּאָר
אֲמִירָה מְמֻחְזֶרֶת, ספק מיותר
רק אצְלִי בַּגָּרוֹן הזמן לא ברור,
ובטַעַם המַּר, קוֹלִי שוב נבחר.
בֹּקֶר. וִיהִי אוֹר, אֵיזֶה בֹּקֶר
בֹּקֶר. וִיהִי אוֹר, אֵיזֶה בֹּקֶר
הָאוֹר מְהַדְהֵד, אדרנלין מתרוצץ,
פְּעִימָות של הלב, נעלם מִתְכַּווֵּץ
המילים מרחפות, לחוץ היקום,
נאום מדוקלם, והוא לא פּוֹרֵץ.
המנטרה ערה, ומְכַוֶּנֶת דַּרְכִּי
מחר בבוקר, את שוכנת בתוכי
את החִיּוּךְ מְאֻלָּץ, בסרט תדמית
מעריץ אותך, מַּחְשָׁבָה פרטית.
בֹּקֶר. וִיהִי אוֹר, אֵיזֶה בֹּקֶר
בֹּקֶר, וִיהִי אוֹר, אֵיזֶה בֹּקֶר.
בֹּקֶר. גַּם כְּשֶׁלַּיְלָה, אָז בֹּקֶר,
בֹּקֶר. גַּם כְּשֶׁלַּיְלָה, אָז בֹּקֶר.
מעמד מרגש במיוחד נערך ביום רביעי שעבר בבית העלמין בגבעת ציון באשקלון, כאשר נערכה אזכרה לחלל מלחמת יום הכיפורים – אנדרש גוטמן ז”ל. האזכרה נערכה ביוזמת המורה לאנגלית מבית הספר “אורט רונסון” שגוטמן היה מבוגריו.
האזכרה של אנדרש גוטמן השבוע בחלקה הצבאית בבית העלמין באשקלון
אנדרש גוטמן עלה מהונגריה עם הוריו שני ניצולי שואה, שהכירו לאחר השואה והתחתנו, בשנת 1964 כשהיה בן 10 הוא עלה לישראל והמשפחה השתכנה באשקלון. גוטמן החל ללמוד בבית הספר תגר (רונסון בשמו הקודם), ושם הצטיין בעיקר בלימודי פיזיקה ומתמטיקה. הוא היה מוזיקאי שאהב לנגן. גוטמן התגייס לחיל השריון, ובחופשות מהצבא עזר לאביו בעבודתו במוסך, הוא נפל במלחמת יום הכיפורים.
אוטודידקט. אנדרש גוטמן מנגן בלהקה
“אנדרש היה מבריק כתלמיד, היה חד כתער וידע הכל. הוא היה נגן מחונן שלימד את עצמו לבד לנגן. באופן כללי הוא היה אוטודידקט”, סיפר השבוע מי שהיה חברו הקרוב מוטי אליעזר, “תכננו ללכת יחד לטכניון והתקבלנו. אבל בסוף העדפנו ללכת לשרות קרבי. היינו ביחד כל בצבא. אפילו ברחנו יחד בכל יום שישי יחד. במזל השתבצנו לאותה מחלקה. הוא בלט מאוד גם במוזיקה במסיבת סיום הצמ”פ הוא אפילו חיבר שיר. אני חושב המון איפה הוא היה היום. אני בטוח שהוא היה מטביע חותם כי היו לו יכולות אדירות ודמיון, אני בטוח שהוא היה ממציא איזה סטארט אפ”.
הסגר השני והסמכויות המיוחדות לשעת חירום שאושרו השבוע בכנסת הם למעשה סוג של הרמת דגל לבן הצהרתי של המדינה לומר: “מודים, טעינו”. הלוואי והיה ניתן להפעיל כאן את סעיף “מודה ועוזב ירוחם”. הלוואי והייתי יכול להיות רגוע שזה לא מאוחר מידי, שההחלטות והתקנות החדשות לא רק שתיושמנה על מלא, אלא שבעקבותיהן התחלואה תרד ומהר לרמה נסבלת. רמה נסבלת משמע חזרה למספרים שבעקבותיהם שוחררנו לצאת לבלות. צפיתי והקשבתי רוב קשב, לישיבת הכנסת שהתקיימה בליל שלישי לתוך הלילה עד לשעות הבוקר. ישיבה שבסופה אושרה הצעת חוק סמכויות מיוחדות לממשלה לתקופת הקורונה. לצערי, גולת הכותרת של הדיון הייתה “כן הפגנות, לא הפגנות”. למעשה רוב ההסתייגויות התייחסו לנושא ההפגנות. אכן נושא ההפגנות הפך פתאום לקריטי. קריטי עבור המפגינים וקריטי עבור המתנגדים להפגנות.
האמת חייבת להיאמר, ההפגנות עצמן אינן מהוות גורם ההדבקה המרכזי בחברה שלנו. בחברה המורכבת מקבוצות רבות כל כך, שחלקן חיות ממש בתוך מערכת סגורה, זה אך טבעי שתהיינה הדבקות רבות הנובעות מההתנהלות של הקבוצות עצמן. ובאין משמעת אחידה וכוללת זה אך טבעי שלא ניתן יהיה באמת לשלוט בתחלואה. גם אני תומך נמרצות בהפסקת ההפגנות. לא בגלל שהוכח כי הן הגורם המרכזי לתחלואה באופן מובהק. אני בטוח שנדבקים שם. אני לא באמת יודע כמה נדבקים שם. בדבר אחד אני בטוח: ההפגנות מדביקות את מרבית הציבור במחלת חוסר האמון בהנהגה וזאת כבר בעיה אמיתית.
חוסר אמון של הציבור מוליד התנהגות מופקרת לעיתים בדווקא. נכון, ברמה האישית הייתי אפילו אומר שזה קטע מטומטם. מה נסגר אתכם? מה אכפת לכם אם אנשים רוצים להתאבד? כלום המספרים העולים של החולים הקשים והמתים אין בהם די כדי לשכנע אתכם שהקורונה פשוט הורגת? כלום בריאותכם אינה קודמת לכל? לשאלות הגיוניות אלה לא אקבל תשובות הגיוניות מן הסתם. אולי בעוד מספר שנים כשהכל יהיה מאחורינו (בע"ה) יתבצע מחקר שינפק תשובות להתנהגות מוזרה זו של אזרחים. אבל עד אז יש כאן מציאות. והמציאות הקשה מספרת לנו שהאדם הבודד פועל על פי מנגנונים שלא תמיד מתחברים לשכל הישר. כי אם השכל הישר היה מנחה את כולנו אולי לא היו צריכים בכלל הנחיות. מספיק היה להראות את מצב התחלואה בבתי החולים בכדי שהציבור יפחד ויחשב צעדיו.
נזהרים מהידבקות הנגיף הקורונה. צעירה במקום ציבורי. אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב / INGIMAGE
עובדתית הציבור מושפע מאוד ממראית עין. וההפגנות לצערנו כולל הסעודה ההפגנתית הבזויה ההיא בערב החג מבחינת מראית העין, היו הקש ששובר את גב הגמל אצל ציבור גדול כל כך. האמת חייבת להיאמר, בציבורים ההומוגניים קרי הציבור החרדי והחברה הערבית קיים עדיין ריבוי הדבקות. ולא יעזרו כאן שום תקנות אם לא נגיע לכל הקבוצות האלה ונפעל נחרצות לשינוי מהותי בהתנהלות שלהן.
קוראיי היקרים, אנחנו נמצאים בשעה קשה מאוד. כשרמת התחלואה ממשיכה ונוסקת מעלה, כשמספרית המצב במדינה הוא שאחד מתוך 40 נדבק בקורונה. זה אומר שאין אדם אחד במדינה שלא מכיר לפחות חולה אחד. הרוב מכירים הרבה יותר מחולה אחד. חלקנו הגדול כבר מכירים הרבה יותר מנפטר אחד מהמחלה. זאת המציאות, אלה המספרים ועכשיו יש תקנות חדשות. יש מי שהתקנות לא נראות לו מספיקות. יש מי שחושב שהן מוגזמות ויש (כמוני) מי שלא מתעסק בזה בכלל ופשוט ממשיך להתנהג על פי הכללים. הסגר החדש מביא אתו תקווה לירידה ברמת התחלואה מחד, ומאידך חשש נוראי לתוצאותיו ההרסניות על המשק ועל מצבנו הכלכלי. אין ספק שאנשים הולכים להיפגע קשות בכיסם. אין ספק ששוב נראה תמונות של עסקים שנסגרים ומפעלי חיים של אנשים שקורסים לנגד עיניהם.
וכאן אני מצפה לשינוי מהותי בהתנהלות הממשלה. תראה ביבי היקר, הדרך היחידה לענות לכל מי שטוען שכל הסגר נועד רק כדי למנוע את הפגנות נגדך היא שינוי דרסטי בהתנהלות הממשלה בניגוד לסגר הקודם. היה לכם את כל הזמן להיערך לוגיסטית על מנת שאנשים יראו כסף ומהר לנוכח הנזקים העצומים ההולכים להיגרם להם שוב. יהיה עוד זמן לבדוק אם הסגר החדש במתכונתו היה נכון או לא. למי שאין זמן, זה לציבור שהולך להיפגע שוב והפעם כנראה יותר קשה מהפעם הראשונה! ויפה שעה אחת קודם.
אבא שלי היה לוחם גולני, גדוד 51, פלוגה ב’, חייל סדיר במלחמת יום כיפור באותו קרב כואב על החרמון. רק בשנים האחרונות הוא מספר יותר על 18 ימי הלחימה הכואבת, הניסים הגלויים שפגש בדרך וההתשה הבלתי פוסקת חודשים ארוכים אחרי. הוא נמנע מלבקר שם באמתלות שונות למרות שהזדמן לנו לטייל רבות באזור בשנים האחרונות. הזיכרונות מתעוררים אצלו כשאנחנו שולחים תמונה, מצולמים ליד התל ההוא או האנדרטה ההיא עם השמות שאת חלקם הוא מזהה.
לא רק התמונות אלא התקופה הזו שמעירה נימים חשופים של לנצח חיילים שנלחמו על המדינה הזו בגופם. הכתבות על יום כיפור שנת 1973 מביאות עדויות על הבלתי אפשרי בתוך תחושת אובדן ואסון. 47 שנים שנחרטו על ידיה המדממות של הארץ החובקת הזו, על פסי הדגל של המדינה ועל ליבם של צעירים, הורים, אחים ואחיות, בני זוג, ילדים, משפחות, דורות. כשאבא מספר הוא מתאר בפרטים, הוא זוכר את החוויה בכל חושיו על המראות, התחושות והריחות שמלווים אותו. הוא מספר עליהם בשמותיהם, לא ניצבים בסרט זיכרונותיו הרחוקים ותמיד נשמע מלא תקווה.
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
עם כל הכאב יש לסיפור שלו מנגינה של סוף טוב. אני חושבת שזה מה שמחזיק אותו כל השנים, האפשרות להיות בתופת ולצאת ממנה. גם השבוע הוא נשמע לי ככה כששוב המלחמה ההיא עלתה על ראש דאגותינו. "איך היה המורל אז בקרב החיילים, בקרב הציבור?" שאלתי אותו, מעזה להשוות בראשי בין המלחמה המיליטנטית למלחמה שאנחנו עוברים עכשיו. "המורל היה גבוה למרות הפחד, העורף היה חזק ותמך בנו מאד אפילו כששר הביטחון, משה דיין היה האחראי לפגיעה במורל", הוא ענה בביטחון.
זה יהיה בוודאי יומרני מצדי להשוות בין מלחמת יום הכיפורים למערכה הבריאותית שאנחנו חווים כבר מעל לחצי שנה. האויב לא דומה לנו, אין לנו עסק עם בני אדם אלא עם נגיף שאנחנו עדיין לא מכירים לחלוטין. אבל בסופו של דבר, ההשפעה על המציאות שלנו, על השיקום הרגשי והפיזי נתונה כמו אז בידי בני אדם, בידינו. מסתבר שהפוליטיקאים מאז ומעולם לא הוכיחו את עצמם ברגעי משבר אלא מנהיגות השטח, במקרה של מלחמת יום הכיפורים – הרמטכ"ל דוד אלעזר – דדו, יצחק חופי – אלוף פיקוד הצפון וחיים בר-לב שאמנם כיהן כשר המסחר והתעשייה אך תפקד כראוי בכובעו המנהיגותי כאיש שטח כשהתמנה לפקד על חזית הדרום וסייע רבות בבלימת המתקפה המצרית. איני מצפה שאנשי צבא יישאו באחריות השטח בימים אלו אלא מנהיגות משדות אחרים, אנשי מדע ורפואה ולא אחרים מאשר הנהגת השלטון המקומי.
הרמתי ידיים מהממשלה הזו וחבריה, ברור לי שלא להם הפתרון והאחריות להובלת היציאה מהמשבר, הם עסוקים ביצירת משברים נוספים. ראשי הרשויות הם כרגע הכוח המנהיגותי להוביל אותנו מחוץ לכאוס ושאנחנו מתבוססים בו. הם אנשי השטח שיכולים וחייבים לנהל את עירם בביטחון ואחריות וודאית, כמו טל אוחנה, ראשת המועצה המקומית ירוחם. מכלל המהלכים שעשתה בתוך הרשות שלה מכוח סמכותה ולרווחת הציבור היא פעלה להקמת מערך אפידימיולוגי עירוני ולא חיכתה למשרד הבריאות הקורס תחת הנטל. למעשה, אם נשוב להשוואה למלחמת יום הכיפורים ניווכח שההצלחה של מצביאיה כנגד כל הסיכויים הייתה קשורה בשני אלמנטים מרכזיים – אסטרטגיה ואמונה.
טל אוחנה ונציג פיקוד העורף. צילום: מועצה מקומית ירוחם
ראש עיר שפועל מתוך שני העקרונות הללו יצליח להשטיח את העקומה או כל שם גנאי לחירום שתרצו. אסטרטגיה שעיקרה מינוי פרויקטור רשותי לטיפול בקורונה שיסנכרן עבודה בין אגפים שונים בעיר. ניהול דשבורד עירוני (לוח מחוונים) אופרטיבי שמתפקד כחדר בקרה ומציג ביצועים מבוססי מדדים בזמן אמת. ניהול סיכונים, תסריטים אפשריים ויצירת תכנית פעולה הדרגתית ומענים לטווח המידי ולטווח הארוך. להיות פרו-אקטיביים, לא לחכות להנחיות הממשלה או משרד הבריאות. ראש עיר חזק שולט בזמן אמת במצב התושבים בעירו ומקבל החלטות משמעותיות שאינן רק קריאה מצולמת בפייסבוק אלא ניהול אכיפה פעילה במרכזי ההתקהלות השונים. במשך 3 חודשים ואולי יותר המרינה הייתה גדושה לעייפה במבקרים נטולי מסכות וממש לא שומרי מרחק לעומת פעילות אכיפה והסברה חסרה מאד, ולא רק במרינה. אמונה כאמור חשובה לא פחות, להאמין ביכולת של אנשי מקצוע איכותיים ומנוסים שיכולים להוביל מהלך בסדר גודל כזה. הכרה במגבלות אישיות לא מעידה על מנהיגות פחותה, בדיוק להיפך!
חג הסוכות הוא חג שכולו שמחה לאחר עשרה ימים “נוראים” וחשבון נפש גדול.
השמחה השנה מלווה בדאגה גדולה – רפואית, כלכלית וחברתית.
אחרי שביקשנו סליחה מחברים צריך שכל אדם יבין שהכי קשה לסלוח לעצמך: על טעויות, על אי עמידה בציפיות, על חוסר הצלחות וזו טעות. כל כישלון הוא הבסיס להצלחה הבאה.
בעת האחרונה התרגלנו לחיות במציאות עמוסה בשיפוטיות וביקורת, אבל דלה מאד באהבה עצמית. לא פלא שהפכנו לחברה שאין בה מספיק סובלנות לאחר, חברה שטובעת בפילוג ושסעים. אם בגל הראשון לקורונה גילינו מחדש את הערבות ההדדית, הדלקנו ניצוץ של תקווה לשינוי, בא הגל השני, עכור מקודמו, ולימד אותנו שלא למדנו כלום. איש באמונתו יחיה, אבל מי שלא אימץ את האמונה שלנו – הוא יריב.
אייל חסאן. צילום: פבל
כמה עצוב שנשאי קורונה נכנסים להתפלל, אחרים מפרים בידוד, זמרים חוגגים בלא היתר, אלפים יוצאים להפגנות מסכנות, רבבות מתפללים בסיכון נפש, אחרים מבצעים חאפלות בבחינת "אחריי המבול" ועוד ועוד.
מה קורה פה?
אני מאחל לעצמי לחבריי ולתלמידיי שיהיו לנו הכלים והתבונה להכיל שונות ומגוון צבעים חברתיים, שנשכיל להקים כאן דור שיהיה התיקון של כולנו. דור שיידע לציית ולאהוב – את עצמו, כמו גם את זולתו, דור שיידע למחול ולהכיל. סממני הסוכות הלא הם ארבעת המינים.
התורה ציוותה אותנו "ולקחת… פרי עץ הדר כפות תמרים ענף עץ אבות וערבי נחל…" וידוע שכל מין שונה מחברו, לאתרוג יש טעם וריח, ללולב יש טעם ואין בו ריח, להדס יש ריח ואין בו טעם ולערבה אין בה טעם וגם לא ריח. אבל התורה אומרת לנו לאגוד יחד את ארבעת מינים ולהצמידם אחד לשני.
יש כאן מסר חשוב מאוד שעלינו לעשות והוא עניין האחדות, שצריך להרבות אהבה ואחווה בעם ישראל.
זאת אף זאת, חג הסוכות נקרא בשם חג האסיף ואסיף הוא גם מלשון התאספות שמורה גם על עניין האחדות. (השנה לא מתאספים – פיקוח נפש)
אני מייחל שמנהיגי העם רבני העם וכל מי שחינוך ואהבת ישראל בליבו יאמצו שיח של אחדות הכלה ונתינה.
חג סוכות שמח!
פעמים רבות פציעה במרחב הציבורי היא תוצאה של שבריר שניה של חוסר תשומת לב, אחרים יגידו אף חוסר מזל. זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו וכך גם קרה לצעירה כבת 30 תושבת אשקלון.
לפני כשנתיים וחצי במהלך בילוי משפחתי בדשא של הגן הלאומי, היא לא הבחינה בבור קטן בדשא שנבע עקב הפרשי גבהים ואשר היה נסתר בשל הדשא או הצמחייה הגבוהה שכיסתה אותו, והכניסה את רגלה אליו. לרוע המזל, היא חשה בכאב בקרסול איבדה את שווי משקלה ונפלה ארצה. למקום הגיע במהירות חובש הגן הלאומי, שהעניק לה טיפול ראשוני, חבש אותה והפנה אותה להמשך קבלת טיפול רפואי.
הפארק הלאומי. צילום: גלעד חזון
לכאורה נראה כי מדובר בנקע תמים שבעוד כמה ימים יעבור. במסגרת הטיפול הרפואי היא נבדקה על ידי אורטופד שנתן לה משככי כאבים. מספר ימים לאחר מכן כשהכאבים לא חלפו היא הופנתה לבדיקת אולטרסאונד, שם התברר כי היא סובלת מנקע בקרסול כתוצאה מאותה מכה. בנוסף היא נעדרה מעבודתה 13 ימים בעקבות הפגיעה, ואף הופנה לסדרת טיפולי פיזיותרפיה.
הבוקר התקבל במוקד המשטרה דיווח על חשש לחייה של אישה בדירה ברחוב זבוטינסקי בשכונת שמשון.
צוות שוטרי הסיור של תחנת אשקלון הוזעק למקום כשבמקביל נמסרה הודעה למד"א ששלחו למקום אמבולנס. בדירה נמצאה אישה בת 40 כשהיא ללא רוח חיים. פראמדיק מד"א קבע רשמית את מותה.
צוותי משטרה וזק"א ליד הבניין בו נמצאה גופת האישה. צילום: אלירם משה
אלא שלשוטרים שהגיעו למקום עלה החשד הקל שייתכן שמאחורי סיפור מותה של האישה מעורב גורם נוסף שאינו ברור כרגע.
על רצפת הדירה נמצאו שברי זכוכיות מעלים כאמור את החשש הקל שאין מדובר במוות טבעי.
ליתר ביטחון החליטה המשטרה לעכב את בעלה של האישה לחקירה שתנסה לברר את השתלשלות האירועים שהביאו לסופה העצוב של האישה.
לפני שעה קלה פרצה שריפה בדירת מגורים בבניין בן 4 קומות ברחוב גיורא בדרום אשקלון. צוותי כיבוי אש ומד"א יחד עם כוננים מארגוני ההצלה הוזנקו למקום.
לוחמי האש אשרהגיעו למקום זיהו כי מדובר בשריפה בקומה הרביעית והחלו מיד בפעולות סריקה לאיתור לכודים. מדובר בדירה שמחולקת למספר דירות כשאר באחת מהן היה לכוד שחולץ ע"י לוחמי האש והועבר לטיפול מד"א במקום כשהוא במצב אנוש ובמקביל המשיכו בפעולות סריקה וכיבוי של מוקד השריפה.
הדירה שנשרפה. צילום: כב"ה
חובשים ופראמדיקים של מד"א מדווחים על גבר, כבן 60, עם כוויות בכל חלקי גופו ללא סימני חיים וקובעים את מותו.
פראמדיק מד"א מתן דהן סיפר: "כשהגענו לבניין חברנו לכוחות הכיבוי שפעלו במקום וחילצו מתוך הדירה לחדר המדרגות בקומה האחרונה גבר כבן 60 מחוסר הכרה עם כוויות קשות בכל חלקי גופו. ביצענו בדיקות רפואיות אבל הוא היה ללא סימני חיים ולא נותר לנו אלא לקבוע את מותו".
https://www.facebook.com/kanashkelon.co.il/videos/396805351717039
מפקד תחנת הכיבוי טפסר משנה שלום מכלוף אשר נוכח במקום מסר: "מדובר בדירה שמחולקת ל 3 דירות כאשר כל דירה הייתה נעולה וזה אילץ את לוחמי האש לפרוץ כל אחת מהן בנפרד בכדי לשלול לכודים. פעלנו מתוך הדירה וגם בעזרת מנוף גבהים לאחר שזיהינו לשונות אש ולכוד בתוך אחת הדירות. הלכוד חולץ במהירות בזכות נחישותם של לוחמי האש והועבר לידי מד"א שם לצערנו קבעו את מותו".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו:
⇔
⇔
⇔ 
צוותים של כיבוי אש עדיין במקום פועלים בשטח. חוקר שריפות יחקור את נסיבות השריפה.
גמלאי המשטרה באשקלון ובאזור זוכרים היטב את דמותה של רס"ר (גימ') אהובה זילביגר שבמשך עשרות שנים הכניסה צבע וחיים לתחנת המשטרה באשקלון במשך עשרות שנים, עוד לפני עידן האינטרנט והמחשוב, שימשה כמזכירה של תחנת המשטרה והייתה למעשה השוטרת הראשונה של אשקלון.
"היא הייתה המזכירה המיתולוגית והראשונה של משטרת אשקלון. עברו תחת ידיה המון שוטרים, המון קצינים, המון מפקדים והמון מפקדי תחנות", סיפר היום אבינועם יחיאל ששירת באותן שנים במשטרת אשקלון.
תחנת משטרת אשקלון. צילום: אלירם משה
אהובה, נולדה בירושלים, שירתה בצבא בחיל האוויר, שם הכירה את בעלה איתו התחתנה בשנת 1954. היא התגוררה בצפון הארץ ולאחר מכן עברה לתל אביב ולאחר שנולדו לה שני ילדיה היא עזבה את תל אביב והמשפחה קבעה את מושבה באשקלון. המעבר לאשקלון היה בעקבות מעברו של מפעל "קייזר אילין" להרכבת מכוניות שיובאו מיפן, שם עבד בעלה כמהנדס.
כשהגיעה לאשקלון היא כבר הייתה לאחר 11 שנות שירות במשטרה והיא החלה לשרת בתחנת אשקלון והייתה השוטרת הראשונה בתחנה.
שוטר לשעבר, בשם עופר כהן, הצליח לאתר צילום כתבה שפורסמה בשנות השישים ובה מספרת העיתונאית צלה אפל על המהלך החריג של המשטרה בהצבתה של אהובה בתחנת אשקלון, שכן באותם שנים היה נהוג להעסיק נשים אך ורק במטות המשטרה ובתפקידים משרדיים, כך על פי הכתבה.
הכתבה על אהובה זילביגר מהימים ההם. רפרודוקציה
אהובה גרה עשרות שנים בשכונת אפרידר באשקלון ולפני פחות מחודש ימים הועברה לגור בהוספיס מחוץ לאשקלון כשהיא כבר בת 88.
נתוני מגפת הקורונה ממשיכים לעלות גם באשקלון. עד כה 3,451 מתושבי העיר נדבק בקורונה מאז פרצה המגיפה בעולם. 2,427 מהם כבר החלימו כשרק ביממה האחרונה 79 מתושבי העיר קיבלו את הבשורה המשמחת הורשו לחזור לשגרת חיים בצל המגבלות הכלליות.
נכון ליום רביעי, 1,003 מתושבי אשקלון עדיין מוגדרים חולים פעילים, אם זה בבידוד ביתו או באשפוז במחלקת קורונה באחד מבתי החולים ברחבי הארץ. אתמול 43 מתושבי העיר קיבלו את ההודעה על כך שהם אומתו כנשאי הנגיף וכי עליהם להיות בבידוד ולהודיע למשרד הבריאות ולרופא המטפל ברגע שהם חשים בתסמיני המחלה.
עד כה נפטרו 28 מתושבי העיר לאחר שחלו בקורונה.
מחלקת הקורונה במרכז הרפואי ברזילי. צילום: דוד אביעוז, דוברות ברזילי
נתון מדאיג נוסף מגיע מהמרכז הרפואי ברזילי שכבר פתח מחלקת קורונה רביעית וכיום מאושפזים בהן 72 חולי קורונה: 14 במצב קל, 13 במצב בינוני ו-45 במצב קשה כשחמישה מתוכם מונשמים.
למרות האזהרות ולמרות בקשות של רבנים להעדיף תפילה ביחיד על פני תפילה ברבים בחגי תשרי בשל מגיפת הקורונה, מסתבר שלא רבים נשמעו לכך באשקלון. תושבים רבים פקדו את בתי כנסת בעיר וכעת הם נדרשים להיכנס לבידוד מאחר ולאותם בתי כנסת הגיעו גם מי שהתגלו בדיעבד כחולי קורונה.
בדיקת קורונה. צילום: אוהד צויגנברג
כך למשל, על פי דיווחי משרד הבריאות, בבית כנסת שפעל במרתף בניין ברחוב איילה 9, השתתף אדם שנשא בגופו את הנגיף במהלך התפילות. על פי נתוני משרד הבריאות הוא השתתף אתמול בכל התפילות בשעות 16:00 עד 19:30 וכן בשעות 07:00 עד 12:00. יום לפני כן הוא השתתף כך נראה בתפילת ערבית בשעות 18:30 ועד 20:00. גם ביום שבת הוא התפלל באותו מקלט בשעות 18:45 ועד 20:00, באותן שעות בדיוק הוא נכח בתפילות גם ביום שישי.
רחוב איילה אשקלון
דבר דומה התרחש גם בראש השנה, בתאריך 20/9 השתתף אדם שנשא בגופו את נגיף הקורונה בתפילות בבית הכנסת "אוהבי ישראל" ברחוב שיבת ציון 38, בשעות 18:00 עד 20:00 וכן בשעות 07:45 ועד 10:30. גם יום קודם לכן, היום הראשון של ראש השנה הוא השתתף בתפילות בשעות 18:00 עד 19:00 וכן בשעות 07:45 עד 10:30. הדבר התרחש גם בתפילות של ערב החג, יום שישי בערב בשעות 18:00 עד 20:00.
אחד מסמלי אווירת חג הסוכות באשקלון הוא שוק ארבעת המינים הגדול שמתקיים מידי שנה לאחר יום הכיפורים בכניסה למרכז הרוחני אוהל משה ברחוב ההסתדרות.
העירייה כבר הודיעה לפני שבועיים שתאפשר קיום שוק ארבעת המינים בשני מקומות בלבד אלא שהחניות הממשלה מהימים האחרונים שבהן נאסר על הפעלת שווקי ארבעתה מינים החליטו בעירייה לפזר את הדוכנים למספר מוקדים בכל רחבי העיר.
שוק ארבעת המינים בסוכות 2017 באוהל משה באשקלון. צילום ארכיון: אלירם משה
בשלושת הימים בין יום הכיפורים לערב חג הסוכות, יוצבו דוכני מכירת ארבעת המינים בכניסה למוקדים הבאים בין השעות 09:00 עד 18:00 החל ממחר (רביעי) ועד ליום שישי:
שוק ארבעת המינים בסוכות 2017 באוהל משה באשקלון. צילום ארכיון: אלירם משה
בעירייה ביקשו מהציבור להקפיד על ההנחיות של הימנעות מהתקהלות, שמירת המרחק ועטיית המסכות ומסרו כי פקחים עירוניים יסיירו בין הדוכנים ויעמדו מקרוב אחר ביצוע ההוראות.
בנוסף, ארגון חב"ד באשקלון מזמין תושבים שנבצר מהם לצאת ולרכוש את ארבעת המינים, ליצור עמם קשר במספר 08-6454949 (מספר קווי + וואטסאפ) ונציגי חב"ד יגיעו עד אליהם למכירת ארבעת המינים. היוזמה בתשלום.