ימים עמוסים מאוד עוברים על ישראל זיו. הוא מתחיל את היום שלו בשעה שש בבוקר ומסיים הרבה אחרי חצות, לאחר שפגש פעילים ותושבים, תלה שלטים וערך חוגי בית או מפגשים אקראיים. “אין לי דקה אחת זמן”, הוא אומר, “אבל אני מרגיש את אהדת הציבור, וזה מחמם את הלב. אם הייתי יכול לדחות את הבחירות בעוד חודשיים ולפגוש עוד ועוד אנשים, אין לי ספק שמצבי היה טוב הרבה יותר”.
זיו באמת זקוק לזמן נוסף להיערכות, כי במקביל לבחירות הוא עסוק במאורע נוסף משמח ומשמעותי מאוד בחייו: החתונה של בנו גבי, שתתקיים ביום שלישי הבא באולמי נסיה. לפני כ-10 שנים נפצע גבי אנושות בפעילות מבצעית בעזה, ומאז ועד היום מלווה אותו ישראל באופן צמוד. “אנחנו עדיין מתמודדים עם ההשלכות של הפציעה וככה זה יהיה עד 120, מרגע הפציעה לא עזבתי אותו ואני מלווה אותו גם היום, על בסיס יומי לטיפולים כאלה ואחרים. אהיה לצדו עד סוף ימיי” (ראו בהמשך).
"אני רוצה לייצג את הציבור ולסייע לו". ישראל זיו עם תושב אשקלון
זיו חשב תחילה ברצינות להגיש את מועמדותו לראשות עיריית אשקלון, ערך שיחות ומפגשים עם יו"ר מפלגת העבודה וניסה לצאת למסע הזה בתמיכה של המפלגה. כשזה לא התקדם והזמן התחיל ללחוץ, ההתמודדות לראשות ירדה מהפרק, והוא החליט לרוץ למועצה. “נכון שהתבזבז לי כאן זמן יקר מאוד, אבל אני לא מאשים את עצמי”, הוא מסביר, “רציתי להגיע לבחירות הללו עם תקציב. לא הייתי מוכן להיכנס למערכה הזאת מבלי לדעת אם יש לי בכלל את היכולת לסיים אותה. יש מועמדים שפרשו לא בגלל שלא היה להם סיכוי, אלא בגלל שנגמר הכסף. היה לי כוח, רצון ואהבה, אבל לא היה תקציב. אימא שלי לימדה אותי שמי שלא מכניס יד לחור, עקרב לא עוקץ אותו. יכולתי לעשות יש מאין, לקחת הלוואות ולהתחייב לאנשים כאלה ואחרים תמורת כסף, אבל אז הייתי מוצא את עצמי מהר מאוד מסתבך. אז אמרתי: ‘סוף מעשה במחשבה תחילה’, לא רציתי חלילה להיות יום למחרת חסר כול ולהיות חייב לכאלה שעזרו לי כלכלית כדי שאמנף את החלומות שלהם אחר כך”.
התאכזבת?
“לא. ירדתי מהעניין של הראשות גם כי לא היה לי סיכוי, אני אדם ריאלי ואמיתי עם כולם ועם עצמי. אז חוסר הסיכוי בשילוב המחסור בתקציב גרמו לי להוריד הילוך, לאסוף את עצמי ולעשות חושבים מחדש. הגעתי למסקנה שאני רוצה לייצג את הציבור ולסייע לו, וזה לא משנה תחת איזה כובע זה יהיה. אני מביא את היכולות שלי לטובת התושבים, וזה לא יהיה תחת טייטל של ראש העיר, זה לגמרי בסדר מבחינתי כי זה לא מה שחשוב. יש הרבה מאוד אנשים חשובים שתומכים בי, ויש לי את היכולת להביא אותם לכאן, לגייס תקציבים גדולים ולמנף את העיר הזאת”.
הפרגון של יו”ר קק”ל
אחד מהתומכים הללו שעליהם מדבר זיו הוא יו"ר קק”ל דני עטר. “זיו מגיע לבחירות מוכן ובשל ועם הרבה ניסיון ויכולות וקשרים רבים, וזאת אחרי פעילות ציבורית ופוליטית בהתנדבות של 40 שנה. הוא מופיע לעיתים בוועדות הכנסת והוא מחובר בקשריו ללובי 99, המיצג את הציבור”, מסביר עטר. “אני רואה את ישראל כמועמד הטוב ביותר להוביל בשנים הקרובות את אשקלון לשיאים בכל התחומים, הוא יודע לקדם תהליכים לטובת התושבים, ואני אשמח לעבוד איתו מיד לאחר הבחירות בסוף אוקטובר הקרוב. אני מכיר את ישראל שנים רבות ואת הניסיון הרב שלו ועוקב בהערכה רבה אחר פעילותו המוצלחת למען אשקלון בכלל והתושבים המיוחדים שלה. אין לי ספק שישראל הוא האדם המתאים ביותר להיות בהנהגת העיר, ואני מחכה לרגע בו אוכל להוביל יחד איתו את הפיתוח והשגשוג של העיר, שהיא מהיפות ביותר בארץ”, מסכם עטר. “נביא את הפרויקטים האדירים של הקק”ל בחינוך, בציונות ובתרבות הפנאי גם לאשקלון”, מוסיף זיו.
דני עטר: "זיו מגיע לבחירות מוכן ובשל ועם הרבה ניסיון". זיו עם דני עטר יו"ר קקל ובוז'י הרצוג יו"ר הסוכנות היהודית
לדבריו, בעבודת השטח המאומצת שהוא עושה בשבועות האחרונים הוא פוגש מספר גדול מאוד של תושבים שכלל לא מביעים עניין בבחירות למועצת העיר ואינם מבינים כיצד הדבר מתנהל. “אנשים לא שם, הם מתעסקים בעיקר במי יהיה ראש העיר הבא וכמעט שלא מכירים את הרשימות למועצה ולא מתעניינים בהן. אני מוצא את עצמי מסתובב במקומות הבילוי עד שתיים לפנות בוקר ומסביר. אני חייב לציין שכ-50 אחוז מהאנשים בהם אני פוגש במרינה הם לא אשקלונים. ובכל זאת, אני מבקש דקה מזמנם ומספר להם על העיר ועל האני מאמין שלי. ואחרי שאני מסיים אני מבקש שיעבירו את זה הלאה לחברים האשקלונים שלהם. מי שאומר לי שאין לו חברים באשקלון, אני מיד אומר שהנה אני החבר הראשון שלו. אני לא מחפש רק תמיכה או קול, חשוב לי שאנשים יכירו את העיר הזאת, יאהבו אותה ויבקרו באשקלון מטופחת ומתפתחת. במידה ואבחר אני אהיה השגריר של העיר הזאת והגשר בינה לבין אנשים מבחוץ. כולנו רק נרוויח מזה”.
במתחם הבחירות של "כאן דרום" כבר ביקרתם?
לחצו כאן לכל החדשות וכל העדכונים הכי חמים!
“לא עשיתי מיליונים, אבל עשיתי אלפי חברים”
זיו בן ה-62, אב לחמישה וסבא לשלושה נכדים, הוא איש ציבור המשמש כיום יו"ר פורום מזכירי סניפי הדרום של מפלגת העבודה מאשדוד ועד אילת ומתפרנס מהיותו איש עסקים בתחום הנדל”ן. הוא גרוש ומנהל כיום זוגיות פרק ב’ עם בת שבע, שהייתה במשך 42 שנים קצינת המודיעין של מרחב לכיש.
בעבר עבד שנים ארוכות בעשות והיה שם יו"ר ועד העובדים. “אני סיימתי את עבודתי בעשות עם המעמד הבכיר ביותר ובדרגה הנמוכה ביותר, ולמה? כי במשך שנים עשיתי למען העובדים שאותם ייצגתי. אם הייתי עושה למען עצמי, זה היה מגביל אותי בעשייה למען הציבור שבחר בי. יצאתי משם עם מצפון נקי והשארתי דור שלם של עובדים שעדיין נהנים מהנדוניה שהשארתי להם שם, ואני שמח על כך. במשך כל שנות חיי לא עשיתי מיליונים, אבל עשיתי אלפים של חברים. ואם אני שם את שני הדברים הללו על המשקל, אז ללא ספק זה שוקל יותר מכסף. מה שמוביל אותי זו הגישה שאין לנו חיי נצח, אבל מעשינו נשארים לנצח”.
"במשך שנים עשיתי למען עובדי עשות שאותם ייצגתי". מפעל עשות אשקלון
נשמע שזה לא בדיוק אופי שמשתלב היטב עם פוליטיקה.
“זה אני ואת זה אני מביא איתי. הידיים שלי נקיות וגם הלב. תודה לאל אני לא נסחף וקשה מאוד להניא אותי מלעשות טוב. ככה אני בכל התחומים, גם בעשייה הציבורית וגם בעבודה. מעולם לא מעדתי ותודה לאל יצר הרע לא השתלט עליי. אני אמיתי עם כולם ולא עשיתי רע לאיש, ולכן אני גם לא מסתובב אחורה כדי לבדוק שלא שמו לי סכין בגב, כי אין שום סיבה בעולם שמישהו יעשה לי את זה. אני יכול להתווכח על דרך, אבל אני שומר על כבודו של אדם, יודע להתייחס לכולם באופן שווה, קשוב וסובלני”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הפכת להיות הפנים של מפלגת העבודה בעיר, אתה לא חושב שזה פועל דווקא לרעתך?
“אני ברשימת בת של מפלגת העבודה, וזה אומר שאני משוחרר ממחויבות כלפיה. כלומר, אף אחד לא יכול להכתיב לי מי יהיו האנשים ברשימה שלי, ולכן הם לאו דווקא מהשמאל או מהעבודה. ההפך, מדובר ברשימה מגוונת, שאין בה שמאל או ימין. כשמדובר בבחירות מוניציפליות השמאל והימין בכלל לא רלוונטיים, כולם צריכים להיות מלוכדים למען טובת העיר ותושביה. המפלגה גם לא מתערבת ולא קובעת מצע או מדיניות”.
ואיך השיוך שלך לעבודה מסתדר עם הפוסטים המפרגנים שלך לביבי?
“כשאני חושב או מרגיש משהו אני אומר אותו בקול רם ולא מתבייש או מסתיר. אם ביבי נתן נאום טוב, שגרם לי להתרגש ואפילו לדמוע אני אפרגן לו על כך בקול גדול. קיבלתי על כך הערות ואפילו חסמתי מספר חברים בפייסבוק בעקבות זאת. לפני הכול אני אדם אינדיבידואלי שמתאים את עצמו למציאות שבה הוא חי וכך אהיה גם כחבר מועצה. אז פרגנתי לביבי אפילו במספר פוסטים, למרות היותי איש מפלגת העבודה, מה רע בכך?! אני איש של אחדות ובזה נמדד הכוח שלנו. מותר להביע ביקורת ולא להסכים, אבל מותר ואף רצוי גם לפרגן ולחבק כשצריך, לא חייב ללכת ראש בקיר. אגב, אני תמיד אומר שאין הבדל מהותי בין ימין לשמאל, הציבור מורעל, וזה נועד רק לטובת מבחן המנדטים. בסופו של דבר כולם רוצים שלום וביטחון, רק שהמילים הן קצת שונות”.
"אני אמיתי עם כולם ולא עשיתי רע לאיש". ישראל זיו
“העיר אשקלון נקלעה למצב מורכב”
גם זיו מתקשה לפספס את העניין שמגלה התקשורת הארצית בבחירות המקומיות, והוא מבין מהיכן זה מגיע, “הבחירות באשקלון מעניינות ומסקרנות, אפילו ברמה הארצית, והסיבות לכך מובנות. לו איתמר לא היה מסתבך ומושעה, זה היה נראה אחרת לגמרי, ואני חושב שאולי אפילו לא היה מולו אף מתמודד. כיוון שנקלענו למצב מורכב קצת, אז גם יש ריבוי מועמדים ויש יצרים והרוחות מתלהטות”.
במי אתה תומך לראשות העיר?
“את זה תצטרכי לשאול אותי רגע לפני שאני אכנס לקלפי, כי באמת ועם יד על הלב אין לי כרגע אף מועמד מועדף. אני מכבד ומעריך את כולם ולא מתפקידי לחוות דעה על אף אחד. לכל ראש עיר שייבחר אני אומר שאני לימון, אפשר לסחוט אותי טוב טוב ולעשות לימונדה למען העיר אשקלון”.
מה אתה חושב על המועמדים?
“אני חושב שאשרי הבן אדם אשר מאמין בחפותו ונלחם על צדקתו ומתמודד למרות ההליך המשפטי וכתב האישום. לא נשאר עוד הרבה זמן, ואני מעריך שתוך מספר חודשים נדע את האמת בבית המשפט. מצד שני יש לנו ראש עירייה מכהן, שמשתדל וממנף את הקשרים שלו עם שר האוצר ובאמת עושה הכול כדי להצליח. אני מאוד מעריך ומכבד את אבי עייש, שמתמודד שוב ולא מוותר בדרך למטרה. ולגבי החבר’ה הצעירים, אני חושב שקצת מוקדם מדי ומי שרץ נופל. משה אטיאס, הגולנצ’יק שלנו, היה חבר מועצה נהדר, אבל הוא מעט מקדים את זמנו. וגם איתי סהר הוא אדם מוכשר ונפלא, אבל עליו לעבור דרך”.
“אני מודה לקב”ה שהשאיר את הבן שלי חי”
גבי, בנו של ישראל, שכאמור, יתחתן בשבוע הבא, שירת בגדוד 51 בגולני. עוד קודם לאירוע שגרם לפציעתו הוא גילה אומץ לב במהלך מלחמת לבנון השנייה, כאשר הציל את מפקד המחלקה שלו עשהאל לובוצקי וסיכן עבורו את חייו תחת אש. לובוצקי נפצע קשה, החלים ועבר שיקום ארוך. כיום הוא רופא ילדים בשערי צדק. “גבי הציל אותו תחת אש וסיכן את חייו שלו”, מספר זיו, “זה היה אירוע לא קל, אבל אחריו חשבתי שזהו, גבי עבר אותו בשלום וברוך השם יצא משם בריא ושלם, חשבתי שהניסיונות הקשים כבר מאחורינו”.
ישראל ובנו גבי זיו
זיו חשב, אולי קיווה, אבל טעה ובגדול. בשנת 2006 נכנס הגדוד של גבי לרצועת עזה וגבי נפצע במהלך פעילות מבצעית. הפציעה שלו הייתה קלה יחסית, הוא החלים וחזר לגדוד. “בעקבות הפציעה הורידו אותו מהפעילות המבצעית ושלחו אותו להדריך קורס מ”כים. הוא הדריך מחזור אחד בהצטיינות, אבל אז חבר טוב שלנו נהרג בפעילות בעזה, וגבי ביקש לחזור ולהילחם”.
את שיחת הטלפון שבה בישר גבי לאביו על כוונתו לחזור לעזה, זיו זוכר היטב עד היום. “אמרתי לו שיעזוב את זה. זהו, זה מספיק. אבל הוא אמר שהוא לא יכול לראות את החברים שלו נהרגים ולשבת מהצד ולא לעשות כלום. התייעצתי עם חבר טוב שלי, שהיה אז אלוף בצה”ל ושיתפתי אותו בדילמה. הוא אמר לי להניח לילד. התקשרתי לגבי ואמרתי לו, ‘לך עם הלב שלך. אלוהים איתך’”. כעבור כחודשיים ראה זיו כתבת שער בעיתון "במחנה", ובה סופר על הגדוד של גבי שחוזר לפעילות אינטנסיבית ומלאה בעזה. “ראיתי את זהו והרגשתי לא טוב, הלב שלי ניבא רעות”, הוא מספר.
אחרי תקופה קצרה בחודש דצמבר 2007 נכנס גבי יחד עם חבריו לביצוע פעולה צבאית מורכבת, סביב חטיפתו של גלעד שליט. זיו סיים באותו זמן פגישה בכפר סבא ועשה את דרכו חזרה לאשקלון, כשקיבל טלפון מגיסו שבישר לו שגבי נפצע. “אמרו לי שנציג קצין העיר יפגוש אותי בצומת אשקלון, ומשם ניסע לבית החולים. חרב עליי עולמי. זאת הפעם השנייה שבה גבי נפצע, ושמתי לב להבדל המובהק בדרך שבה בישרו לי על הפציעה ובצורה שבה זה נעשה. היה לי ברור שהפעם זה לא דומה אפילו לפציעה הקודמת. הנסיעה הייתה עבורי כמו נצח. אני לא זוכר על מה חשבתי, רק התנתקתי מהכול והתפללתי לבורא עולם שישמור לי על הילד”.
במשך שבועיים היה גבי בין חיים למוות. הוא נפצע פציעת ראש קשה ובנוסף קיבל כדורים ביד וברגל. מצבו הוגדר אנוש, והרופאים לא נתנו לו סיכוי. “כל החבר’ה ניצלו בנס, וגבי היה הפצוע הקשה ביותר, עבר ניתוחי ראש מורכבים ושרד. במשך שנה וחצי שלאחר מכן היינו בבית לווינשטיין בשיקום, ישנתי על מזרן על הרצפה ולא זזתי ממנו שנה וחצי. קומה 5 בבית לווינשטיין היא קומת פגועי הראש, הקומה הקשה ביותר”.
בתום הליך ארוך וממושך, שנמשך בצורה כזאת או אחרת עד היום, גבי השתקם, ולאביו אין בכלל ספק שכל זה קרה בזכות התפילות הרבות של כל תושבי העיר. “הפציעה שלו עוררה המון עניין, אבל הייתי אנטי תקשורת ולא הסכמתי להתראיין בשום אופן. ביקשתי רק מכל עם ישראל שיתפללו עליו. הרגשתי את התפילה של הציבור, והיא נתנה לנו כוח יום-יום ובכל מקום. אני אזכור את ההתגייסות הזאת של הציבור עד סוף ימיי. עד היום הרבה מאוד אנשים לא שוכחים אותו ושואלים אותי מה שלומו”.
לו זה היה תלוי בישראל, הוא היה עורך את החתונה של גבי באצטדיון עם עשרות אלפי אנשים, עם כל אלה שהתפללו לבריאותו לפני כעשור וקצת. “מהיום שבו הוא נפצע ועד עצם היום הזה אני מודה לקדוש ברוך הוא כל יום שהשאיר לי אותו חי ומתפלל ליום החתונה שלו, והנה הוא הגיע. תמיד אמרתי שזאת תהיה התודה שלנו. חתונה פתוחה וציבורית, אליה יבואו כל תושבי אשקלון, אבל הוא בחר קצת אחרת וסגר אולם. ועדיין מבחינתי זאת החתונה של כולם, כי בלי התפילות של הציבור לא היינו מגיעים ליום המאושר הזה”.
