יולי זיו לא מתגעגעת לעולם הזוהר

מי שצפה בשידורי טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות אולי זיהה שם את הקצינה המחויכת שהחזיקה את המיקרופון ליו”ר הכנסת יולי אדלשטיין והשגיחה שהכול מתקתק.

מדובר בסגן יולי זיו, כיום קצינת איתור ועידוד הגיוס לחיל הים ובעבר דוגמנית. היא משרתת בתל השומר, סמוך לבקו”ם, בת 20 וחצי, נולדה וגדלה באשדוד, למדה במקיף ח’. לפני כשנתיים החליטה המשפחה לעבור לכפר והגיעה למושב בית שקמה שליד אשקלון.

אולי שמה מצלצל לכם מוכר, כי בעבר זיו גם כיכבה בתכנית הטלוויזיה “פושרז” כשהייתה בת 15, כשלצדה האב הדוחף שמנהל את העניינים.

אבל כל זה לדידה רחוק ממנה מאוד. כיום, היא מדגישה, היא לא בעסקי הדוגמנות והיופי אלא מתרכזת בשירותה הצבאי.

עד לטקס היא וחבריה החיילים והקצינים עברו אימונים מפרכים. “זה התחיל”, מתארת זיו, “במיונים ממושכים, תחילה בחיל הים, עוד בחודש נובמבר. עברתי את הסינונים, ובחודש מרץ החלו האימונים והחזרות. הלכנו בכל יום 15 ק”מ בקלות. בהתחלה הייתי חלק מהצועדים במסגרת חוליית העברת הדגל, ואז שבוע לפני יום העצמאות, מפקד הטקס שמעון דרעי שלף אותי ושאל אם אני רוצה להיות על הבמה לצד משיאי המשואות. הסתכלתי עליו ושאלתי ‘אני?’ מיד הסכמתי, ‘זה כבוד מטורף’, אמרתי”.

מה בעצם היה התפקיד שלך בטקס?
“לעמוד לצד משיא המשואה, להחזיק את המיקרופון ולעזור במידת הצורך. למעשה לתפעל כדי שהכול יתקתק כמו שצריך. אני עצמי הייתי עם יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין. זו הייתה הפעם הראשונה שלי על הבמה. לאחר מכן עמדתי מאחורי שישה מתוך 12 ממשיאי המשואות, כולל מוריס קאהן, שהצליח להצחיק אותי, יהודה פוליקר ואבי נשר”.

בין חזרה לחזרה. יולי זיו

בתמונות נראית מחויכת.
“הייתי ייצוגית וקיבלתי רשות, נקרא לזה ככה, לחייך כשאני חושבת שזה נכון ומתאים. בכל פעם שאמרו ‘לתפארת מדינת ישראל’, זה עשה לי טוב וחייכתי מכל הלב”.

איך הייתה החוויה במבט לאחור?
“חוויה מדהימה, רכשתי חברים חדשים ומיוחדים. כולנו נזכור את זה לעוד הרבה שנים”.

את מבסוטית שהשתתפת בזה?
“בהתחלה כשנבחרתי לצאת למיונים לא כל כך רציתי, כי התחלתי תפקיד חדש, וזה לא הרגיש לי לעניין. אבל מהר מאוד הבנתי שטעיתי. אני הכי מרוצה בעולם, זאת אחת החוויות הכי מטורפות שעשיתי בחיים שלי. אני חושבת שזה מאוד מייצג את מה שאנחנו מרגישים כחיילים וקצינים בצבא, וזה לא בא לידי ביטוי ביומיום. כשאתה רואה את הניצוץ בעיניים של האזרחים כשהם רואים את החיילים במצעד…”

רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"

נשמע שאת מאוד פטריוטית. את כזאת מורעלת או איך אומרים היום "צהובה"?
“אני לא מחשיבה את עצמי כקצינה צהובה. יש המון דברים שהייתי שמחה לשנות בצבא, הרבה דברים שאני פועלת כדי לעשות אותם יותר טוב. אבל כן, אני אוהבת את הצבא שלנו ואוהבת את המדינה שלנו”.

עד מתי את חתומה?
“כרגע עד מרץ 20’”.

את רוצה להמשיך בצבא?
“אני עדיין לא יודעת. אי אפשר לדעת לאן הגורל ייקח אותי”.

סגן יולי זיו. צילום מהאלבום הפרטי

יש לך חלום להיות קצינה בכירה?
“יש לי חלום להצליח במה שאבחר בו וליהנות ממה שאני עושה”.

ואם לא תמשיכי בצבא, מה תעשי?
“אז כנראה שאלך ללימודי משפטים”.

ת’אמת, מה יותר טוב – אשדוד או בית שקמה?
“אפשר להוציא את הבן אדם מאשדוד, אבל אי אפשר להוציא את האשדודיות מהבן אדם. אני אשדודית עד עמקי נשמתי וגם אוהבת את השקט של המושב. אני אוהבת את הפינה שלי, וזה שיש לי שני כלבים, אני אוהבת לצאת עם הטרקטורון בסופי שבוע, אבל אשדוד היא אשדוד. אני באה לעיר הרבה, משפחה, חברים ולים כמובן”.

בעבר עסקת בדוגמנות. זה תחום שעוד מדבר אלייך?
“לגמרי בעבר. אני מאוד אוהבת את עולם האופנה, פחות רואה את עצמי חוזרת לזה, אבל אני לעולם לא אומרת ‘לעולם לא’”.

את רואה איזשהו חוט מקשר בין הניסיון בדוגמנות לתפקיד בצבא ולהשתתפות בטקס? תקני אותי אם אני טועה, את למעשה "הפנים של חיל הים".
“אני לא רואה את זה ככה. מבחינתי באתי לצבא עם כלים שרכשתי, ואם יש משהו שאני אוהבת לעשות, זה ליחצן את זרוע הים לכל עובר אורח שאני פוגשת ולכל מלש”ב. אז כן, אני מנצלת את מה שלמדתי ועסקתי בו לתפקיד שלי היום, בעיניי זו מתנה וברכה לי ולחיל הים”.

ספרי משהו שלא יודעים עלייך.
“אני בזוגיות עוד מעט כבר ארבע שנים. חבר שלי הוא מתן וקנין, הכרנו בכיתה י”א כשלמדנו יחד לבגרות בהיסטוריה, כרגע הוא בקורס קצינים בבה”ד 1”.