צ'יקו יצא להפלגה מסביב לעולם – אבל היאכטה קרסה ברגע הראשון

צ'יקו מרציאנו, מטפל אלטרנטיבי מאילת, תכנן את הרגע הזה במשך שנים. לקראת יום הולדתו ה-55 החליט שהגיע הזמן להגשים חלום ישן – לעצור הכל ולצאת לראות עולם. בעשור וחצי האחרון, התגורר מרציאנו באוטובוס משופץ ובזולה בהר, ועכשיו היאכטה הוורודה הייתה אמורה להיות השלב הבא בחיי החופש שלו.

חלום בוורוד

"אני איש אדמה", מספר מרציאנו, "אבל רציתי לראות את העולם מזווית אחרת". כדי להפוך את החלום למציאות רכש עבורו בנו סירה ישנה שדרשה עבודה רבה. מרציאנו השקיע בה את כל כולו – זמן, כסף ואנרגיה. הוא הוציא אותה להספנה באשדוד, שיפץ, צבע וסידר, ולמד תוך כדי תנועה את עולם השייט.

הסירה 'אנג'לינה ג'ולי". צילום: צ'יקו מרציאנו

לסירה קרא "אנג'לינה ג'ולי" ודאג שתיראה בהתאם. "רציתי שהיא תהיה הכי יפה שיש, משהו נועז, שונה, שלא רואים כל יום", הוא מספר. את הסירה צבע בוורוד בולט, כזה שאי אפשר לפספס בלב הים. הוא הוציא רישיון משיט בינלאומי וקורסים נלווים, ואת היציאה למסע קבע לסוף חודש מרץ.

יום הולדת שהפך לסיוט

התכנון היה פשוט – לעלות על הסירה ולצאת לחמש שנים, לבד, כשבהמשך יצרף אליו שותפים למסע. בשבועות שלפני היציאה כבר עזב את שגרת חייו, נדד בין ילדיו ברחבי הארץ, ובימים האחרונים ישן על הסירה באשקלון כדי להשלים את ההכנות האחרונות.

בית על אוטובוס, וזולה. כאן היה גר צ'יקו. צילום: צ'יקו מרציאנו

ב-17 במרץ, יום הולדתו ה-55, יצא להפלגת פרידה. על הסירה היו בתו, נכדתו התינוקת, איש צוות וסקיפר נוסף. "קניתי אוכל, ציוד, סידרתי הכל – הסירה הייתה מוכנה למסע. הייתה התרגשות מטורפת", הוא מספר.

אלא שההתרגשות הזו לא החזיקה זמן רב. "ביציאה מהמרינה נתקעתי על שרטון", הוא משחזר. "השוקע שם היה בערך מטר ארבעים במקום שני מטר. הסירה שלי עם שוקע של כמעט מטר שמונים – נכנסתי ישר לחול ולא יכולתי לזוז".

"כל גל שבר אותה עוד ועוד"

מכאן הכל הידרדר במהירות. "כל גל שלח אותי לכיוון הסלעים. ניסיתי לבקש מהים שיירגע, אמרתי לו – קח את הגלים למקום אחר, אבל כל גל היה יותר חזק מהקודם. היא הייתה יושבת על החול, וכל גל פשוט דחף אותה ושבר אותה עוד ועוד", הוא מתאר.

לפני ואחרי – הסירה הוורודה אחרי השיפוץ. צילום: צ'יקו מרציאנו

כוחות חילוץ הוזעקו למקום והעלו את הנוסעים לחוף, אך מרציאנו נאלץ לעזוב את הסירה מאחור. "לא נתנו לי להישאר ולהוציא ציוד. אמרו לי שאני בסכנה. בסוף יצאתי עם תיק וארנק – כל השאר נשאר בפנים".

בימים שלאחר מכן, הסירה המשיכה להישבר עד שטבעה לחלוטין. "תוך ארבעה ימים היא פשוט נעלמה. שקעה", הוא מספר בכאב.

"ניסו לעשות עליי קופה"

לצד האכזבה מהאירוע עצמו, מרציאנו מתאר תחושת תסכול עמוקה מההתנהלות סביבו בזמן אמת. "ראיתי סירות עוברות ולא עוצרות. היו כאלה שהציעו לעזור – אבל דרשו 25 אלף שקל. אמרתי להם, יש לי רכב בחניה עם מחיר מחירון 27 אלף, קחו אותו – אבל הם התעקשו על מזומן. זה היה מזעזע. במקום לעזור, ניסו לעשות עליי קופה".

הסירה עולה על שרטון. צילום: פרטי

הסירה שוקעת. צילום: צ'יקו מרציאנו

לטענתו, המרינה לא מתוחזקת כמו שצריך. "לא שאבו חול, לא עדכנו את הגובה, לא הודיעו לשייטים. זה לא תקין. יש להם מצלמות – ביקשתי לראות את הצילומים של אותו יום, ואמרו לי שזה נמחק. אשקלון השאירה טעם רע. לא הייתי רוצה לחזור לשם", הוא אומר בכאב.

"כל החיים שלי שקעו"

המחיר ששילם מרציאנו כבד מאוד. "כל הציוד שלי היה שם – אוכל, בגדים, ציוד למסע, הכל. כל החיים שלי שקעו יחד עם הסירה. אני היום חסר כל. גם אם הייתי רוצה לתבוע אותם אני לא יכול. אני מרושש לחלוטין", הוא מספר.

צ'יקו מרציאנו. צילום: פרטי

ובכל זאת, בתוך כל זה, הוא מנסה למצוא גם משמעות. "אני מטפל באנשים, אני צריך להיות מאוזן. אני מאמין שהכל קורה מדויק. אולי לא הייתי צריך לצאת למסע הזה. אם עם שני אנשים לא הצלחתי לשלוט – לבד זה היה נגמר אחרת. אלוהים עצר אותי בזמן, בלי לפגוע בי", הוא אומר.

המשפחה מנסה כעת לעזור לו להשתקם ואף פתחה עבורו קבוצת תרומות בפייבוקס. אבל החלום – לפחות לעת עתה – נשאר מתחת למים.

• אם גם אתם רוצים לסייע לצ'יקו, לחצו כאן לתרומה בקבוצת הפייבוקס שפתחה המשפחה למענו

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו:
⇔⇔⇔