"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא": אשקלון נפרדת מאיש החינוך האגדי

רבים באשקלון התאבלו השבוע על פטירתו של משה זמברג, איש חינוך וותיק שהלך לעולמו בגיל 79. משפחתו יושבת שבעה ברחוב דובב 20, אשקלון, וקבלת המנחמים נערכת בין השעות 09:00-13:00 ו-16:00-21:30.

אבל הפעם זה לא רק משפחה שמתאבלת. מאות, אולי אלפי תלמידים לשעבר, ממהרים לחלוק את זיכרונותיהם מהמורה שהם מכנים "מיתולוגי", "אדם מופלא" ו"מורה לחיים". כי זמברג לא היה סתם מורה.

מסיביר לכיתות אשקלון

הסיפור של זמברג מתחיל במקום לא צפוי – מחנה עבודה בסיביר, שם נולד ב-1946. בגיל 10 הוא עלה לישראל, גדל לאב קומוניסט שדחק בו ללמוד מקצוע, אך הוא עצמו נמשך דווקא לפילוסופיה והיסטוריה, כך הוא סיפר במסגרת פרויקט "סיפורי עירי" של בית הספר אורט רונסון.

הצבא לקח אותו לחיל השריון, והוא נלחם במלחמות ששת הימים, יום הכיפורים וההתשה. אבל נקודת המפנה הייתה הפציעה במלחמת ששת הימים, שם הוא החליט להקדיש את חייו להוראת הדור הבא.

בתחילה הוא פעל למען נוער נושר ונוער במצוקה, תוך רגישות חברתית גבוהה. אחר כך הגיע למערכת החינוך הממלכתית, שם לימד בבית הספר תגר שהפך מאוחר יותר לאורט רונסון, ובהמשך גם בבית הספר למחוננים בעיר.

"מקצוע ההוראה היה כיף לא נורמלי"

זמברג לימד סוציולוגיה, פסיכולוגיה והיסטוריה, אבל מה שהוא באמת לימד היה משהו אחר. "מקצוע ההוראה היה כיף לא נורמלי, עשיתי איתו אהבה", אמר פעם.

עינב קורן, שלמדה בכיתת החינוך שלו בשלהי שנות ה-90, מתארת אותו כ"קרן אור בחוויה חינוכית משעממת". "הוא היה הדמות היחידה בכל 12 שנות הלימוד שלי שלימד אותי להטיל ספק, לשאול שאלות, לפתח חשיבה ביקורתית", היא כותבת.

היא זוכרת את השיעורים הייחודיים שלו: "בין ניתוח פילוסופי לשירו של ליאונרד כהן, מבט עמוק בציורו של אנרי מאטיס – הריקוד, להליכה בויא דולורוזה בירושלים כדי להבין ממש את התהוות הנצרות ביחידת הלימוד בהיסטוריה".

דגל בחלון ושני כללי חיים

זמברג תלה בחלון הכיתה דגל שיתנופף ויעיד האם הרוח מתאימה לגלישה. כי הוא גם היה גולש נלהב.

הוא נתן לתלמידיו שתי עצות חשובות לחיים: ראשית, "בחיים האמיתיים אין יותר ממועד א', לעיתים רחוקות מועד ב'", כשניסח מועד ט' למבחן בהיסטוריה כדי לאפשר לכולם לגשת ולהצליח כל פעם מחדש. שנית, הוא אמר להם: "אין דבר כזה 'לא נעים', רק כשהילד דומה לשכן".

"נוח על משכבך בשלום, זמברג היקר", סיכמה קורן, "לא קראנו לך משה אף פעם, אבל ממשה עד משה, לא היה כמשה".

"הלוואי וכולם היו כמוך"

מור ארז, תלמידה נוספת שיתפה שכשאמרו לה שהיא "ערכית יתר" וכדאי שתתאים את עצמה, זמברג היה הראשון לבוא ולהגיד לה: "הלוואי וכולם היו כמוך!".

"זה היה האיש", כותבת מור. "המורה שלי בתיכון. האיש שהשפיע עליי מאוד מאז ועד היום".

הדס רגולסקי מתארת אותו כמורה שהיה "שילוב נדיר של מספר הסיפורים הבריטי לאיש אוהב אדם". "הוא ידע להפיח חיים בהיסטוריה", היא כותבת. "יחד איתו גלשנו במורדות הארבל עם הצלבנים מכפר חיטים, השתתפנו במשתה או שניים בטירות הפאר באירופה, ברחנו מהאינקוויזיציה בספרד".

"הוא היה מורה אחד בדורו, מיוחד, חכם וצנוע", היא מסכמת.

"מעורר השראה"

בית הספר אורט רונסון ספד לו בפוסט מרגש: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא… משה זמברג, המורה המיתולוגי להיסטוריה ולפילוסופיה הלך לעולמו. דורות רבים של תלמידים בוגרי תגר-אורט הנרי רונסון התחנכו על ברכיו. אדם מעורר השראה, איש אשכולות מורה לחיים".

זמברג הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, 17 נכדים ו-4 נינים. אבל ברור שהוא הותיר אחריו הרבה יותר מזה – דורות שלמים של תלמידים שהוא לימד לא רק היסטוריה, אלא בעיקר איך לחיות.

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו:
⇔⇔⇔