א' (33), תושבת אשקלון ואם לשניים, מנהלת בחודשים האחרונים חיים די מאתגרים: בבקרים היא נדרשת לשירות מילואים פעיל כנהגת רכבים כבדים בצה"ל, לא פעם ממש בכניסות לעזה, ובערבים היא חוזרת הביתה – לתפקיד האמא לילדיה הקטנים, וללימודים אקדמיים להסבת הנדסאים להוראה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט.
לרגל השבוע הראשון של שנת הלימודים, תכירו את א', מורה לעתיד מאשקלון. היא החלה את דרכה כהנדסאית תעשייה וניהול ועבדה במחסני לוגיסטיקה סמוך לאשדוד, אך בשנת 2017 בחרה לעזוב את התחום כדי להתקרב למשפחתה. מאז היא פועלת במסגרות החינוך הביתי בעיר – מערך ייחודי של משרד החינוך המיועד לילדים שאינם יכולים להגיע לבית הספר מסיבות רפואיות.
ההחלטה על שינוי מסלול התקבלה אצלה לפני כשנה, לאחר שעבדה בצהרון ששילב ילדי מהגרים וילדים ממשפחות מעוטות יכולת. "העבודה הזו מילאה אותי באנרגיה ובתובנה שאני נועדה להיות מורה", היא מספרת. בשנת 2024 הצטרפה לתוכנית להסבת הנדסאים להוראה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, ובמקביל המשיכה בליווי תלמידים בביתם. "כשהתחילה המלחמה, הרגשתי שאני לא יכולה לוותר – לא על הצבא, ולא על הילדים שאני מלווה. כולם זקוקים לי".
במהלך שירותה במילואים היא קיבלה חיבוק רחב – מבעלה, מקרן שסייעה במימון שמרטפות, ובעיקר מהמרצות והמרצים בתוכנית. "עזרו לי להשלים חומר שהחמצתי, התאימו מועדי מבחנים ודאגו לי ברמה האישית. פשוט עטפו אותי. זה נתן לי כוח להמשיך", היא מתארת.
ד"ר עדית ליבנה, ראש התוכנית להסבת הנדסאים להוראה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, מתארת את סיפורה של א' כמעורר השראה ונוגע ללב: "כבר בשיחה הראשונה שלנו א' שיתפה בכך שהחזון החינוכי שלה מתבסס על ילדותה כעולה מברית המועצות לשעבר. ילדה קטנה, שלא מדברת עברית ועם תחושת זרות עמוקה.
"היא סיפרה שהיא זוכרת היטב את התחושה שלה כילדה שקופה בכיתה. אין לי ספק שבזכות הזיכרונות הללו, ועם מגוון היכולות והמיומנויות הבולטות שלה, א' תהיה מורה שמאמינה בתלמידים שלה בכלל ובילדים השקופים בפרט. היא תיתן להם בדיוק את מה שהם זקוקים לו כל כך – מילה טובה ומבט מחזק".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו:
⇔
⇔
⇔ 
