סביר להניח שבשל הצניעות המופרזת שניחנה באלכסנדר שפיץ ז"ל, הוא היה אומר שהכתבה הזו עליו אינה נחוצה. הוא אהב להשאיר את הדברים ההירואים שעשה, בשקט. בצניעות. אבל המלחמה הזאת גודעת עוד ועוד חיים של טובי בנינו. של הטובים ביותר. ואין ראוי מהם שיזכרו אותם, שידעו מי הם היו, ולמי אנחנו חייבים את חיינו. אלכסנדר שפיץ היה אחד מהם.
ב-22.12.23, נפל אלכסנדר שפיץ בקרב בעזה. הוא היה בן 41 במותו. הוא, כמו גיבורים נוספים במדינה, היה מאלה שלא היו "חייבים" לצאת לקרב. הוא עבר את גיל המילואים, אבל עדיין הרגיש שזה מה שנכון לעשות. "כשהוא התקשר למפקד שלו ב-7.10, המפקד עצמו אמר לו, אלכס, אתה לא חייב", סיפרה בת זוגתו של אלכס, מרגריטה לויט. "אבל אלכס ענה ואמר 'אם אני לא חייב וההוא לא חייב, אז מי יגן על המדינה?".
בראיון קורע לב וסוחט דמעות סיפרה מרגריטה על אלכס. על האדם שהיה עבורה ועבור כל הסובבים אותו. "הוא היה חזק, היה גיבור, היה אריה. ועדיין, היה לו לב של חמאה", אמרה. "הוא הלך ולא יחזור, ואין שמש יותר בשמים. אין אור. הכאב עם האובדן שלו, הוא בלתי נסבל".
אלכסנדר שפיץ ז"ל עם בת זוגתו מרגריטה לויט. צילום: אלבום פרטי
אלכסנדר שפיץ נולד במולדובה. הוא עלה לארץ לבד, בגיל 18 כספורטאי מצטיין באיגרוף. לאחר שנפצע, החליט שהוא לא חוזר למולדובה, אלא נשאר בארץ, ומתגייס לצבא. הוא ניסה להסתיר את זה מהוריו כדי שלא ידאגו, אבל אחרי זמן קצר הם גם הצטרפו אליו, עלו לארץ והתגוררו בכרמיאל.
"אלכס אמר לי שהדבר היחיד שהוא ידע לעשות זה להילחם, הוא היה איש חזק, ולהתגייס דאז לצבא ההגנה לישראל היה הדבר הטבעי עבורו. הוא תמיד היה איש של ביטחון. ב-13 השנים האחרונות הוא היה קצין הבטיחות של תנובה באשקלון, זה מה שהוא ידע לעשות הכי טוב. לתת ביטחון, בכל תחום בחיים".
אלכנסדר שפיץ ז"ל. צילום: אלבום פרטי
איפה הכרת את אלכס?
"הכרנו בחג סוכות לפני כמה שנים. גרנו שנינו בבניין ברחוב הציונות באשקלון, וכל השכנים בבניין עשו סוכה עבור השכנים. ערב אחד הוא ראה אותי יורדת עם סירים לסוכה, וביקש לעזור לי. הוא היה ג'נטלמן. כנראה שכבר אז היה ניצוץ אבל הוא התבייש לעשות צעד. בהתחלה הוא היה מגיע לסוכה בדיוק בזמן שאני מגיעה, כאילו במקרה, אבל ידעתי שהוא ראה אותי כמה רגעים קודם מהחלון. אחרי שהתחלנו לצאת יחד, הוא הודה בזה".
במשך שלוש שנים היו אלכסנדר ומרגריטה זוג. 'זוג יונים' תיארו אותם החברים. "לא הרבה זוכים לאהבה כזאת", היא אומרת.
למרגריטה יש ילדה בת 8 מנישואים קודמים ולאלכס ילד בן 11 מנישואים קודמים. אלכס דאג לחבר את כולם לכדי משפחה אחת גדולה. "אלכס היה לבת שלי אב לכל דבר, והוא חיבר את שני הילדים, שלו ושלי יחד כמו אחים. היה לאלכס כל כך הרבה רוך וסובלנות לחבר את המשפחה הזאת ביחד".
אלכסנדר שפיץ ז"ל עם בת זוגתו מרגריטה לויט. צילום: אלבום פרטי
איזה אדם הוא היה?
"הוא היה עושה הכל בשקט, הכל בצניעות. הוא היה אדם צנוע. נותן בסתר. אני זוכרת שפעם הצטרכתי להחליף כמה רהיטים בבית וניסיתי למכור אותם. אלכס החליט שהוא לוקח את המשימה. אחרי כמה ימים הוא הביא לי כסף ואמר לי שהצליח למכור אותם, כשבדיעבד גיליתי שהוא מסר אותם למשפחה שנזקקה לרהיטים, הוא הביא לי כסף מהכיס שלו כדי שאוכל לקנות בהם רהיטים אחרים במקום. כשגיליתי על זה בדיעבד זה הבנתי עוד יותר איזה אדם הוא. אדם שאוהב לתת".
"דפקו לנו בדלת. אלכס נהרג"
"הוא היה כזה גם במוות שלו. כשסיפרו לי על הדרך בה הוא נהרג הבנתי שהוא הציל חיים שניות ספורות קודם לכן. הוא עצר והתכופף במהלך הקרב כדי לעשות חוסם עורקים לחייל שנפצע. כשהוא פנה לקום והרים את היד כדי לקחת את הנשק, הוא חשף את היד באזור שאין אפוד וקיבל ירי מצלף הישר אל תוך הלב. הוא הציל חיים לפני שהוא נהרג. ועם כל הכאב הבלתי נסבל הזה, זה מנחם שיש מישהו שניצל בזכותו. כל כך הייתי רוצה לפגוש ולדבר עם החייל שהוא הציל, הוא עדיין מאושפז בבית החולים. מקווה שאצליח להגיע אליו".
היכן היית כשבישרו לך?
"זה היה בערב שישי, בסביבות השעה 22:00. הייתי אצל חברה שלי באשקלון ואחותו של אלכס התקשרה אליי. עניתי לה בשמחה ופתאום שמעתי בכי בקו. היא אמרה לי 'מאמי, אני מצטערת'. ולא הבנתי על מה. ואז היא אמרה 'דפקו לנו בדלת. אלכס נהרג. ואז קצין העיר לקח את הטלפון שלה ודיבר איתי. ובאותו רגע פשוט נפלתי על הרצפה. הרגשתי שאין לי אוויר. עד היום אין לי אוויר. אני לא מצליחה לנשום ואני לא רוצה להתעורר בבוקר".
אלכסנדר שפיץ ז"ל עם בת זוגתו מרגריטה לויט. צילום: אלבום פרטי
איך הילדים מגיבים לאובדן?
"הילדים חזקים. הילד של אלכס הוא בדיוק כמוהו. הם דומים גם במראה וגם באופי. הוא חזק, הוא גיבור ואמיץ. הוא מנסה להרגיע אותי ואומר לי 'אל תבכי. אי אפשר להחזיר את אבא'.
"אלכס אהב את הבן שלו עידן יותר מכל. הוא היה אבא מיוחד. הוא רשם אותו לקראטה כשהוא היה קטן, ואמר לו שכשהוא יגדל קצת, הוא יצטרף אליו לחוג של הבוגרים והם ילחמו יחד, וכך היה. הוא נרשם איתו והיה הולך איתו לחוג וחוטף מכות מילדים בני 13. והוא אהב את זה".
אלכסנדר שפיץ ז"ל עם בת זוגתו מרגריטה לויט. צילום: אלבום פרטי
"היה אבא של כולם"
"אלכס ידע לעשות הכל. הוא ידע לבנות ולתקן ולשפץ וליצור. הוא היה העוגן שלי. בבית הוא יצר לי פינת עבודה כי אני עובדת כקוסמטיקאית. במילואים הוא יצר לחיילים פינת קפה, עשה להם מרק, וכשלא היה מקום להניח את הקסדות הוא אילתר פינה ותלה ווים. הוא היה אבא של כולם. הסיפורים שאני שומעת מחברי הצוות שלו עוד יותר מחזקים את האדם שהוא היה".
"הוא אהב לשמוע מה קורה בארץ ובעולם. היה תמיד סביב החדשות. גם כשהייתי רואה תכנית טלוויזיה ואומרת לו שיצטרף אליי, הוא היה אומר 'כן כן' ועדיין מחובר לחדשות. הוא היה המבוגר האחראי. הוא היה נאמן למדינה. הוא היה חוד החנית. תמיד רוצה לעזור ולא אכפת לו מה יקרה".
"הוא יצא להגן על המדינה"
"הוא היה מפקד חוליה פיקודית, תמיד רץ ראשון", סיפרה מרגריטה. "אלכס לא היה חייב ללכת למילואים. אבל הוא לא יכול היה שלא ללכת. זה היה חזק ממנו. בשבת השחורה הוא שמע מה קורה, לקח את הנשק ויצא לשדרות להציל אנשים. ניסיתי למנוע ממנו ללכת כי פחדתי, והוא אמר לי 'אם היית מתקשרת אליי ואומרת לי שיורים עלייך, לא הייתי בא?', אמרתי לו שלפחות יחכה לצו 8. והוא ענה 'בשביל להציל אנשים אני לא צריך צו 8'.
"הוא התקשר למפקד שלו באותה שבת ואמר לו שהוא מתגייס. המפקד אמר לו שהוא לא חייב בגלל הגיל. אז הוא ענה 'אם אני לא חייב וההוא לא חייב אז מי יגן על המדינה?'. בלי לחשוב פעמיים הוא יצא לשדרות, חיסל מחבלים, הציל אנשים. הוא סיפר לי שבשדרות ובכפר עזה הוא טיהר את השטח לזק"א. אז שאלתי אותו אם זה אומר שהוא ראה את כל הזוועות. הוא אישר לי, ושאלתי איך הוא מרגיש אחרי המראות האלו. אז הוא ענה 'אני אהיה בסדר. אבל כל השאר מפורקים ממה שראו, ולבטח יצאו מהצבא על נפשי. הוא היה חזק, הוא היה גיבור. היה לו רק דבר אחד לנגד עיניו וזה להציל אנשים".
אלכסנדר שפיץ ז"ל עם בת זוגתו מרגריטה לויט. צילום: אלבום פרטי
מתי היה המפגש האחרון שלכם?
"הוא היה בסופ"ש של ה-2.12 בבית. עשינו ארוחה עם חברים. חברה שלי צילמה תמונות שנשארו הזיכרון האחרון שלי ממנו. למחרת כשהוא יצא להילחם, אמרתי לו שאני לא אצליח לחיות בלעדיו ושהוא חייב לחזור. הוא אמר לי 'בטח שאחזור. אני מבטיח'. מאז הטלפון שלו היה סגור. לא שמעתי אותו שלושה שבועות, וגם לא אשמע".
"אני רוצה להאמין שאלכס לא נהרג לשווא"
מאז החלה המלחמה מספרם של החללים שנופלים הולך וגדל, ואין ספק שכל אחד מהם הוא גיבור ישראל. הם יוצאים להילחם מתוך אמונה שהדבר שהם נלחמים למענו גדול יותר מהחיים שלהם עצמם, אך יחד עם זאת, הקושי והכאב של יקירהם קשה מנשוא. "אני לא רוצה להרגיש שאלכס נהרג לשווא. אנחנו עושים טעות שאנחנו לא משטחים את עזה. המטוסים צריכים להוריד את כל הבניינים בעזה, להשאיר רק חולות, שאף מחבל לא יוכל להסתתר בבניינים ולהרוג עוד. אם לא נעשה את זה, זה לא יגמר".
מי מלווה אותך בימים אלה?
"בעלי לשעבר הוא חבר מאוד טוב שלי, והוא עם הילדה, והוא בא לבקר ולראות מה שלומי כל הזמן. אימא שלי ישנה אצלי. האנשים בבניין נרתמו בצורה שקשה לתאר במילים. כשחזרתי מההלוויה בכרמיאל חיכה פה חמ"ל שאנשי הבניין עשו. הם הביאו מקרר ואוכל ללא הגבלה. אלו אנשים עם לב ענק, כל כך מדהימים ואני הייתי פשוט בשוק. אני שומעת ורואה מה הם עושים וזה מחמם את הלב. אבל אני לא מצליחה להפסיק לבכות. לא הייתי רוצה להיות במצב הזה".
הבית שנשאר מלא בחפצים של אלכס. זה היה בית של חום ואהבה, של אורחים וחברים, וילדים משחקים. בית של אוכל וריחות טעימים מבישולים של אלכס. "אבל עכשיו הכל נגמר". אני לא מצליחה לפתוח את הדלת של החדר. כל פינה מזכירה לי אותו", אמרה מרגריטה. "אני רואה את השקיות של הבגדים שקניתי לו והוא עדיין לא פתח. קניתי לו חליפות חדשות ובגדים חמים כי הוא תמיד היה אומר לי שקר לו כשהוא יושב במרפסת. על כל דבר שאני מסתכלת בבית אני רואה בו את אלכס. אני מסתכלת על המטבח ורואה איך הוא עושה שקשוקה. אני לא מבינה איך אני יושבת פה עם תמונה שלו, נרות נשמה לידו, והוא לא נמצא".
מתוך עמוד הפייסבוק של פולינה שפיץ
לאלכס כאמור היו נישואים קודמים. הוא היה חי באשדוד מספר שנים יחד עם אשתו לשעבר, פולינה, שנפרדה ממנו בפוסט מרגש בפייסבוק: "היי אלכס, אלצ'קו שלנו. היום ליווינו אותך בדרכך האחרונה", כתבה.
"אני בטוחה שצפית בנו מלמעלה, וראית כמה אהוב היית. כמה מוערך, ולכמה אנשים השארת חותם בלב. אני לנצח אהיה אסירת תודה לך אלצ'קו, על המתנה הכי טובה והכי יפה שהבאת לי בחיים, הבן האהוב והמדהים שלנו. המורשת שלך תמשיך להתקיים וחלק ממך נשאר כאן איתנו. עידן תמיד ידע ויזכור איזה גיבור אבא שלו היה. מכל המילים הטובות והחמות שנאמרו עלייך, אני יודעת שמשימת חייך בראש ובראשונה הייתה להיות אב. והיית וואחד אבא. אחד כזה שאני מאחלת לכל ילד – לא מפספס שום אירוע, שום מסיבה, שום תחרות, תמיד היית שם בשביל עידן. אני יודעת שהוא היה הגאווה הכי גדולה שלך, ואתה שלו".
"עידן מעריץ אותך ורוצה להיות כמוך, והוא תמיד יזכור את האבא המדהים שהיית לו. אני יודעת שתמיד תלווה אותו מלמעלה, תסתכל עליו ותמשיך להתגאות בו. תשמור עליו מלמעלה אלכס, ואני מבטיחה שאנחנו נשמור עליו פה".
"ובבקשה תשלח לכולם מלמעלה את הכוחות להמשיך כאן בלעדייך, אני יודעת שאתה רוצה שכולם יהיו מאושרים. תנוח על משכבך בשלום אלצ'קו. אוהבים תמיד ומתגעגעים".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
