סיון ז"ל ואימה אסנת. צילום: אלבום פרטי
סיון ז"ל ואימה אסנת. צילום: אלבום פרטי

"אמא, יש חדירת מחבלים. אני אוהבת אותך": אמה של סמלת סיון אסרף ז"ל משחזרת את השיחה האחרונה

חודשיים עברו מאז שסמלת סיון אסרף מאשקלון נפלה בבסיס נחל עוז בשבת השחורה, שגם הייתה אמורה להיות השבת האחרונה שלה בצה"ל. היום, המשפחה מנסה להתמודד עם השבר, עם הגעגוע העמוק, ומנסה להנציח את סיון ככל האפשר. בראיון ל'כאן דרום' מספרת אסנת אסרף, אמה של סיון, על הילדה האהובה שלה, על השירות המשמעותי שבחרה בצה"ל, על החלומות שלא הספיקה להגשים, וגם, על החשש שהיה לסיון מאימוני חמאס שנשמעו היטב בבסיס: "אנחנו דורשים תחקיר, ילדינו הופקרו"

פורסם בתאריך: 8.12.23 09:47

     

"כמה היא חיכתה לשבת הזו, 'השבת האחרונה' כינו אותה החברות בבסיס", סיפרה אסנת, אמה של סיון אסרף ז"ל, שנפלה בבסיס נחל עוז ב-7.10. "בסוף, זו הייתה השבת האחרונה שלה באמת. השבת האחרונה בחייה".

במשך ימים ארוכים תיכננה סיון ז"ל, יחד עם חברותיה, את אותה 'שבת אחרונה' בצבא. היא דאגה לאוכל, שתיה והפתעות, והתעקשה לעשות את השבת יחד עם חברתה הטובה שחף ניסני ז"ל, כדי שיחגגו את השחרור יחד. "הן רצו לגזור יחד את החוגר. סיון רצתה להיפרד מכל החברות באותה שבת. הן חגגו בערב שישי עד השעות הקטנות של הלילה. הכינו לה כתר 'השבת האחרונה', הן שמחו והתרגשו ואכלו ונהנו. היה להן ערב מדהים. ערב פרידה".

חודשיים עברו מאז אותה שבת. ומשפחתה של סיון עוד מנסה להתאקלם למצב החדש. בראיו ל'כאן דרום' אומרת אימה: "זה הזמן להנציח אותה כמה שאפשר, ובמקביל, להילחם על תחקיר המחדל הגדול שהיה שם".

"סיון רצתה לעשות תפקיד משמעותי בצה"ל", סיפרה. "היא התעקשה לשרת רחוק מהבית, לתרום את כולה למען המדינה, היא לא רצתה לעשות משהו פשוט, היא רצתה להיות חלק ממשהו גדול יותר".

סיון אסרף ז"ל. צילום: אלבום פרטי

סיון אסרף ז"ל. צילום: אלבום פרטי

סיון הייתה רכזת אמצעי תקשוב באוגדת עזה. "היא שירתה במוצב נחל עוז, ליד קיבוץ נחל עוז, ממש קרוב לגדר. התפקיד של סיון היה מאוד משמעותי, היא הייתה אחראית על כל ארונות התקשורת בחמ"ל בתוך הבסיס. היא הייתה הראשונה שיוצאת לתקן כל תקלה. התפקיד שלה הצריך ממנה להיות 24/7 סביב השעון סביב תקלות התקשורת. לא משנה אם היא ישנה או אוכלת. אם יש תקלה, היא רצה לתקן".

"היא הרגישה פחד"

"היא אהבה את התפקיד, היא אהבה את הבסיס, את החברים, את ההווי. אבל בחצי שנה האחרונה משהו השתנה: היא הרגישה פחד. היא סיפרה שבזמן ההליכות שהיא הייתה עושה בבסיס, היא הייתה שומעת אימונים, קולות, חפירת מנהרות, והחלה ממש לפחד. הן היו שומעות הכל, וההתרעות של התציפתניות לא עזרו. הם התריעו ודיווחו חודשים קודם, ולא התייחסו אליהן ברצינות". ואז הגיעה אותה שבת. ה-7.10.

אחרי חגיגות השחרור ערב קודם לכן, סיון וחברותיה הלכו לישון בפיג'מות, והתעוררו לאזעקות. התרעות התצפיתניות מהן הן חששו בחודשים האחרונים, התקיימו: מחבלי חמאס פשטו על הבסיס, והחלו לירות לכל כיוון.

את יכולה לתאר לי את השיחה האחרונה שלכן?
"ביום שבת התעוררנו לאזעקות בשעה 6 וחצי. רצתי להביא את הטלפון שלי כדי להתקשר לסיון ולשאול מה קורה איתה, ולא היה מענה. אחרי 5 דקות קיבלתי צלצול ממספר שאני לא מכירה, וזו הייתה סיון. היא לקחה טלפון מאחת הבנות וחייגה אליי. היא אמרה לי: 'אמא, יש חדירת מחבלים. אני אוהבת אותך'. זו פעם ראשונה ששמעתי את הקול שלה ככה. היא הייתה בפחד".

סיון ז"ל ואימה אסנת. צילום: אלבום פרטי

סיון ז"ל ואימה אסנת. צילום: אלבום פרטי

"התחלתי לדאוג. הסתמסתי עם החיילת שמהטלפון שלה סיון התקשרה. היא כתבה לי שהיא מתחבאת באחד החדרים. היא לא יכולה לדבר, רק לכתוב. אז היא כתבה 'יש כאן מלא מחבלים, בבקשה תזעיקי עזרה' ולא ידעתי למי לפנות. התחלתי להתקשר לטלפונים שהיו לי. התקשרתי לסמח"ז, ואשתו ענתה לי. היא אמרה שהוא פצוע קשה והוא בביה"ח. התקשרנו למג"ד ולא ענה. אח"כ הבנו שהוא נהרג. התקשרתי למשטרה, הם אמרו 'זה בטיפול'. לא ידעתי עם מי עוד לדבר וגם לא היה עם מי לדבר. ותוך כדי המשכתי להתכתב עם החיילת. התכתבנו עד השעה 16:30, עד שהגיעו לפנות אותה".

ומה עם סיון?
"דיברתי עם אחת החברות שניצלו. היא סיפרה לי שהן רצו למיגונית, אבל המחבלים זרקו לשם רימון אז הן יצאו מהמיגונית בבהלה והחלו לרוץ, אבל סיון נפלה. היא הצליחה לעזור לה להתרומם ולהמשיך לרוץ ביחד אבל הם זרקו עוד רימון וסיון נפלה שוב. סיון אמרה לה שתתקדם, שתמשיך הלאה. והחיילת המשיכה וברחה לאחד החדרים להתחבא. סיון נפצעה ומאז לא נוצר איתה קשר. במשך יומיים לא ידענו מה קורה עם סיון. בדקנו בברזילי, ובעלי נסע לבדוק בסורוקה כי שמענו שהביאו מסוקים עם פצועים. היא לא הגיעה לשום בית חולים באותו יום. היינו בחרדה ודאגה עצומה במשך יומיים. כל המשפחה הייתה אצלנו וחיכתה לשמוע בשורות על מצבה של סיון, ואז ביום שני בערב הייתה דפיקה בדלת".

חיכיתם לדפיקה בדלת?
"זו הייתה סיטואציה מאוד קשה. היינו בסלון בשעה 8 וחצי בערב. אני חיכיתי שסיון תגיע אליי מאיפשהו ותיכנס הביתה, ובעלי כבר הרגיש. הוא ידע שקצין יהיה זה שיגיע, וזה רק עניין של זמן. אני לא רציתי שהם יגיעו. פחדתי מהרגע הזה. אמרתי להם שלא יכול להיות שהיא נהרגה, זה פשוט לא הגיוני שסיוון שלי נהרגה. היה לי כל כך קשה לקבל את הבשורה הזאת".

סיון אסרף ז"ל. צילום: אלבום פרטי

סיון אסרף ז"ל. צילום: אלבום פרטי

"אגשים לה את החלומות שלה"

"סיון לא מתה סתם. היא נהרגה למען המדינה", אמרה אסנת. "קטפו אותם צעירים. מה הם הספיקו לעשות? סיימו בית ספר והלכו לצבא. זהו. היו לה חלומות להגשים. ואני אגשים לה אותם. לסיון היו הרבה דברים שהיא רצתה לעשות. היא הייתה בת 20 ובאופן טבעי היא התלבטה באיזה דרך לפנות. מצד אחד היא אהבה את הצבא ורצתה לחתום קבע, והיא כנראה הייתה ממשיכה לשנת קבע לולא אותה שבת. במקביל, היא רצתה ללמוד עיצוב פנים, שמאות מקרקעין, ללמוד אנגלית, לטוס לטיול ארוך בניו יורק. היא רצתה לעשות כל כך הרבה דברים. היא מאוד אהבה עיצוב, ועיצבה את החדר שלה בבסיס. היא הלכה לקנות שטיח ועציצים ואקססוריז וסידרה לעצמה שם פינה יפיפיה כדי שהחדר יהיה מעוצב. היא אהבה יופי. היא הייתה דואגת כל הזמן להיות מטופחת ומסודרת, זה היה הכיף שלה".

סיון אסרף ז"ל. צילום: אלבום פרטי

סיון אסרף ז"ל. צילום: אלבום פרטי

היה לה חבר?
"כן. לא הרבה זמן לפני, היא הכירה חייל מגולני ששירת באורים. הוא חיזר אחריה והם התאהבו. זה היה ממש בחיתולים אבל היא מאוד נקשרה אליו. היום הוא נלחם בעזה, ומנציח את סיון שם. הוא כל הזמן שולח לנו תמונות משם עם כיתוב על הקירות 'לזכר סיון'".

"מנסה להנציח בכל דרך"

סיון למדה במקיף ד' וסיימה בהצטיינות. המורות אהבו אותה מאוד. "לא מזמן נפגשתי עם מנהלת בית הספר, כדי לעצב שם ספריה עדכנית עם פופים ומחשבים, שיהיה להם כיף. אני רוצה שהספרייה תהיה לזכר סיון, אני מנסה להנציח אותה בכל דרך אפשרית".

"סיון אהבה מאוד את השיר 'יש לך אותך' של מיקה משה. וביקשתי ממיקה שתבוא לבית העלמין באזכרה של ה-30 ותשיר לסיון את השיר, והיא באמת הגיעה. אבא שלה הביא אותה מכפר בלום, היא הגיעה עם נגן ושרה לסיון את השיר. זה היה מאוד מרגש. זה לא מובן מאליו, היא הגיעה בימים של אזעקות על אשקלון, התאמצה כל כך כדי לעשות את זה. היא ילדה מיוחדת עם קול מיוחד. ואני מאחלת לה שתצליח".

מקיף ד'

מקיף ד'

קיבלתם את החפצים של סיון מהצבא?
"קיבלנו ארגזים עם כל הציוד, פרט לטלפון שלה. במשך הרבה זמן ניסינו למצוא אותו ולא הצלחנו, כמעט ויתרנו. אבל לפני שבועיים קרה מקרה. חברה של סיון ששירתה איתה, הלכה אליה לבית העלמין. היא אמרה שהיא שמעה בראשה את סיון באותו רגע, אומרת בקולה, שהטלפון שלה נמצא בציוד של החברה בבסיס רעים. מסתבר שהחברה לא הלכה לקחת את הציוד שלה משם לאחר אותה שבת, כדי לא להיזכר באותם רגעים. אבל אחרי שסיון כיוונה אותה, היא נסעה מיד אחרי בית העלמין לבסיס רעים, לקחה את הארגזים שלה, פתחה אותם בבית, ומצאה את הטלפון של סיון בתוך סיר. היא הייתה המומה. כל הסרטונים של סיון והתמונות שלה מאותה חגיגת שחרור בבסיס לילה קודם היו שם".

סיון ז"ל עם חברות מהבסיס. צילום: אלבום פרטי

סיון ז"ל עם חברות מהבסיס. צילום: אלבום פרטי

"דורשים שיחקרו את המחדל"

בבסיס נחל עוז נרצחו באותה שבת לא מעט חיילות, יחד עם סיוון ז"ל. ההורים של כולן שומרים על קשר אחד עם השני, כדי לחזק, כדי לתמוך, כדי לעבור את זה יחד. "פתחנו קבוצת וואטסאפ ואנחנו יחד. ואנחנו גם דורשים תחקיר על המחדל שהיה שם. לא הגיוני שהחיילות התריעו והתריעו, במשך חודשים, לא התייחסו אליהן, ובסוף הן מצאו את מותן. אפילו לא היה להן איפה להתמגן. מיגונית אחת עם דלת פתוחה זה לא הגיוני. תמיד תיארתי שיש להן איזה בונקר להיכנס אליו אם קורה מצב כזה.

סיון אסרף ז"ל. צילום: אלבום פרטי

סיון אסרף ז"ל, עם כתר השבת האחרונה. צילום: אלבום פרטי

"לכולם שם היה תפקיד חשוב, כולם שם באו לתרום לצבא ולעשות הכל כדי שדבר כזה לא יקרה, ובסוף לא התייחסו לדיווחים שלהם והם הופקרו. אני דורשת לדעת מה היה הכשל? למה המודיעין ידע ולא עשה דבר? המדינה ידעה והדחיקה? אנחנו רוצים תשובות, רוצים לדעת הכל. רוצים לדעת שהדם של הילדים שלנו לא הופקר לשווא".

מישהו מהמפקדים דיבר איתכם?
"המח"ט הגיע לבקר אותנו. הוא אמר בריש גלי 'אני לוקח את האחריות', אבל זה לא מרגיע. כי הם ידעו לפני כן. מילא הם לא היו יודעים, אבל הבנות התריעו כל הזמן. איך לא קמתם ועשיתם משהו? איך לא הבאתם תגבורת או איישתם את הרצועה? כולם היו צריכים להיות מאורגנים, חיל האוויר היו צריכים לצאת ראשונים. אבל במשך שעות הם הופקרו. כל מה שקרה באותו יום לא היה צריך לקרות לולא הקשיבו לדיווחים של התצפיתניות. כל מי שהיה בבסיס נחל עוז, כולל הבת שלי, הם היו שם כדי לתרום למדינה מכל הלב, והם הופקרו.

"ואחרי המחדל הזה, אני מקווה שצה"ל ימשיך עכשיו עד הסוף. אני אומרת לצה"ל בראש מורם, אל תוותרו להם. תשמידו את כל החמאס ואל תשאירו אפילו אחד מהם. לא מגיע להם לחיות. וצריך לעשות את זה למען עם ישראל. כדי שנמשיך להיות מאוחדים עם ראש מורם כי אין לנו ארץ אחרת".

סיון אסרף ז"ל. צילום: אלבום פרטי

סיון אסרף ז"ל. צילום: אלבום פרטי

"ככה אני רוצה שיזכרו אותה"

"סיון הייתה ילדה יפיפיה, היא אהבה את החיים, הייתה שמחה ומאושרת", היא מספרת, "היה לה צחוק מתגלגל וביישן, היא אהבה לחייך, הייתה טובת לב, אהבה לעזור לכולם. היה לה לב זהב. אין חייל או חיילת שביקשו עזרה והיא לא עזרה להם. אני זוכרת שהגיעה חיילת חדשה לבסיס והייתה קצת ביישנית, וסיון לקחה אותה לסיבוב בבסיס והראתה לה הכל והכירה לה את כולם, ולקחה אותה איתה לכל מקום. הייתה סולחת לכולם ולא שומרת טינה, כולם אהבו אותה, היא הייתה ממגנטת. כל החיילים אהבו אותה, והיה להם כיף להיות ביחד. זו הייתה סיון, ממגנטת מחייכת ושמחה, וככה אני רוצה שיזכרו אותה".

סיוון ז"ל ואחותה תאיר. צילום: אלבום פרטי

סיוון ז"ל ואחותה תאיר. צילום: אלבום פרטי

אחותה הבכורה של סיוון, תאיר, הקדישה לה מילות פרידה: "סיוון אחותי היפה, את היית הילדה הכי טובה בעולם, מלאכית קטנה שהלכה בטרם עת. כל כך טובת לב, עדינה, יפה, בעלת שמחת חיים וצחוק מתגלגל, תמיד מתוקתקת ומסודרת. אין בן אדם שלא יעיד על היותך ילדה כל כך טובת לב, אוהבת תמיד לעזור ולהתנדב, אוהבת לתת מעצמה למען האחר, שוחרת שלום ותמיד שופטת כל אדם לכף זכות. היית אוהבת לעשות שלום בין אנשים ותמיד לחבר בין ריבים. אני אוהבת אותך לעולמי עד, את החצי השני שלי והנשמה הכי יפה טהורה בעולם".


רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"


תגיות:

תגובות

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר