"הפעם האחרונה שהם יצרו קשר הייתה באותה שבת בשעה 9:00. מאז הקשר נותק", שיחזרו גד ויעל סובול, סביהם של התאומים, גלי וזיו ברמן את יום חטיפתם לעזה.
במשך עשרה ימים, שעברו כמו נצח, לא ידעה משפחתם מה עלה בגורלם. "אחרי עשרה ימים עדכנו אותנו שהם כנראה חטופים. הממצאים היו שאין עקבות דם שלהם, ושהטלפון שלהם על פי האיכון נמצא בעזה".
מאז, יותר מחודש אחרי, המשפחה עוברת מסע מטלטל של כאב בלתי פוסק וחוסר אונים, בציפייה לדעת מה איתם, ותקווה לראות אותם בריאים ושלמים.
"רק לא מזמן הם חזרו מטיול ארוך בדרום אמריקה", סיפר גד. "הם התחילו בנפרד, ואז חברו אחד לשני בטיול. הם מאוד חברותיים ומאוד אהובים. הם אוהבים לעזור בהכל. בכל פעם שהם היו שומעים שנשרפה לנו מנורה בבית, הם היו מגיעים מיד כדי להחליף מנורה, העיקר שאני בגילי לא אטפס על סולם".
זיו ברמן
גלי ברמן
גלי וזיו הם ילדיהם של טליה ודורון ברמן, ולהם שני אחים נוספים. הם מתגוררים בקיבוץ כפר עזה מעל 35 שנה. דורון, אביהם, חולה פרקינסון ומוגדר כמאה אחוז נכה. כשמלאו להם 18 הם עברו לדירה במתחם 'הדור הצעיר' בקיבוץ. שם הם גם גם התעוררו בשבת ה-7.10, לקול האזעקות. "בשעה 7:00 התקשרה אליהם טליה, אמא שלהם, כדי לשאול אותם מה קורה", שחזר גד. "כולם נכנסו לממ"ד, גם היא, בעלה והמטפלת שלו נכנסו לממ"ד, ובמקביל הם שומעים קולות של ערבית וצעקות מחוץ לבית".
"אנחנו היינו בקשר עם טליה, שאלנו אותה מה קורה איתם, והיא אמרה שהם התפצלו כי אחד הלך למגורים של חברת ילדות בקיבוץ, שביקשה ממנו להישאר איתה בממ"ד כי היא מפחדת להיות לבד. אבל מהשעה 9:00 בבוקר כבר לא שמענו מהם. כשהתקשרתי לבת שלי לשאול שוב מה קורה, היא אמרה שהיא לא מצליחה להשיג אותם, ושהיא שומעת לחימה קשה מאוד מהאזור שלהם, עד כמה שהיא יכולה הייתה לשמוע מהממ"ד. היא שמעה רעש של אופנועים וטנדרים וצעקות וצרחות, והם לא ידעו מה קורה".
"חוסר אונים מטורף"
"אמרתי לה שאפשר לפתוח את הממ"ד מבחוץ, וביקשתי ממנה שתקשור את הידית של החדר עם סדין ותחבר את זה למיטה של בעלה ששוכב שם", שיחזרה יעל. "היא לא ידעה איך לעשות את זה כי הידית הייתה קצת מפורקת והיא נכנסה לחוסר אונים מטורף יחד עם הדאגה לילדים, עד שבשעה 2:00 לפנות בוקר הגיעו חיילים לפנות אותם".
טלי בנופש עם הבנים באוגוסט 2023
הפינוי היה מאוד מורכב בשל העובדה שדורון מחובר לכיסא גלגלים. החיילים שהגיעו לחלץ את טליה, דורון והמטפלת מדירתם סייעו לטליה לסחוב את כסא הגלגלים במהרה למועדון הקיבוץ, שם התקבצו כל הדיירים שניצלו. אחד מהם היה נכד נוסף של גד, לירי, בן 20. הוא היה לבד במשך כל אותה שבת. אביו ואחיו היו מחוץ לעיר, והוא התחבא במשך יום שלם מתחת למזוודות בחדר, עד שהצבא הגיע לחלץ גם אותו".
"כמה רגעים אחרי שהם התקבצו במועדון הדיירים, כשכולם בלחץ ומתח אדיר, הצבא ביקש מכולם לרוץ מהר לתחנת הדלק אלונית, ולעלות על אוטובוס שיאסוף אותם לנקודה אחרת. "את דורון לא ניתן היה להעלות לאוטובוס, אז אירגנו להם מכונית עם הנגשה, וככה הם נסעו למושב הודיה, שם הם היו צריכים לחכות לפינוי לשפיים" סיפר גד. "אבל הבת הנוספת שלנו, מכבית, שמתגוררת בקיבוץ בית גוברין, התגייסה למען אחותה ויחד עם חברי הקיבוץ היא הגיעה להודיה לפנות בוקר, הם סייעו לדורון לעלות על רכב, ולקחו אותם אליהם לקיבוץ. שם הם נמצאים עד היום, מנסים להשתקם, בתמיכה יוצאת דופן של חברי הקיבוץ, שיצאו מגדרם כדי לספק להם בית משופץ, הנגשה לדורון, והרבה חום ואהבה".
"הבת שלי ניצלה וזה נס גדול"
"כמעט כל השנים, את כל החגים אנחנו חוגגים בכפר עזה. את ראש השנה חגגנו שם, וזו הפעם האחרונה שראיתי אותם. את שמחת התורה במקרה לא חגגנו שם. הבן הבכור שלי היה אמור לבלות איתם בחג עם שני הקטנים שלו – בן 5 ותינוקת בת חצי שנה. אבל הם נדבקו בקורונה לילה לפני וטלי הבת שלי אמרה לו שעדיף שהם לא יבואו. וזה היה נס גדול שהם ניצלו".
"הדאגה שלי היא לא רק לחטופים, אלא גם לבת שלי, לשיקום שלה", הוסיף גד. "היא עברה טראומה. עד לפני המלחמה, טלי הייתה פקידת שיווק במפעל כפרית בכפר עזה. כעת היא עובדת במזכירות בבית גוברין, נתנו לה פינה שם והיא חוזרת לתפקד, זה הכי חשוב בשבילה, זה חלק מעיסוק פסיכולוגי. בעלה דורון לא הגיב טוב למצב. אני לא יודע עד כמה הוא מבין מה קורה, אולי הוא מרגיש. אבל מאז הוא מאושפז בהדסה, ומטפלים בו שם".
החטופים גלי וזיו על פוסטר בארה"ב
כיצד הגבתם כששמעתם שהם נחטפו?
"זה היה קשה מאוד", סיפרה הסבתא יעל. "כששמעתי התחלתי לבכות מבלי יכולת להפסיק. לא יכולתי לשלוט בעצמי, ועכשיו כל הזמן מתרוצצות לי בראש מחשבות על איפה הם, מה הם עושים, אם מרביצים להם, אם הם ביחד.
"לנו יש מזל גדול שאנחנו יודעים שהם בחיים וכנראה גם בריאים. הם צעירים חסונים, אין סיבה שלא. אבל אני חושבת על אם ישחררו נשים וילדים, מה יהיה איתם? הם בחורים צעירים בסה"כ. ועם המחשבות האלה, אין לי מצב רוח ולא בא לי שום דבר".
"אני גם מנסה להעסיק את עצמי במחקר היסטורי בלילה, אבל לישון טוב אני לא ישן", הוסיף גד. "אני מנסה להיות פעיל עד כמה שאני יכול. חוץ מהדאגה של מה איתם, אני לא יכול לעשות כלום, וזה פשוט מתסכל".
כיצד אתם פועלים מאז?
"הנכד הבכור היה במשלחת בוושינגטון. יחד עם שליחים נוספים הוא התארח בבית הנבחרים בקונגרס, הם דיברו בפני רפובליקנים ודמוקרטיים, הם פגשו המון אנשים וזכו לאהדה גדולה מאוד. משלחות כאלה מפוזרות בכל אירופה, אבל מה שמתסכל אותנו – את משפחות החטופים, זה אזלת היד וההתעלמות של הצלב האדום. זה מרגיז, זה מאכזב. ידענו מה מעמדה של ישראל באו"ם, אבל העובדה שהצלב האדום לא נכנס עד היום לעזה כדי לוודא ולראות כמה חטופים יש ומה מצבם, מאכזבת מאוד. יש שם תינוקות בני 9 חודשים. המדיה שלנו לא עושה מספיק רעש עם הסיפור הזה".
טלי ובניה בנופש בחו"ל
יש הירתמות מצד החברים והמשפחה?
"לפני שבועיים פנו אליי מבית כנסת זמני שבנו בבניין שלנו, ושאלו אותי אם אני רוצה להגיע לתפילה בשבת. כמובן שנעניתי בשמחה. יש ברשותי תלית בת למעלה ממאה שנה, וירדתי לבן הכנסת בשישי וכיבדו אותי בחום. העלו אותי רביעי לתורה. זה מראה כמה אחווה יש במדינה.
"גם ראש העיר התקשר לתמוך, סגנית ראש העיר, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים בקשר איתי. אנחנו זוכים לחיבוק. הבת שלי במקביל מקבלת דיווחים מהצבא ותמיכה. הצבא לא עוזב אותם".
גד סובול
"שחרור כל האסירים תמורת כל החטופים"
נכון להיום ישנה עסקה שדווחה בכלי התקשורת בעולם ולפיה ישוחררו חלק קטן מהחטופים – 50 מהם, בעיקר נשים וילדים, בתמורה לשחרור נשים וקטינים אסירים שהיו מעורבים במעשי טרור וכן כמה ימי הפסקת אש.
מה דעתך על העסקה לשחרור חטופים?
"אני לא יודע את פרטי העסקה, אבל לדעתי צריך לשחרר את כולם בבת אחת. שחרור טיפין טיפין יוביל בסוף לעסקת גלעד שליט 2. ואני מבין שיש בעיה, כי כל זמן שיש שם תינוקות ונשים ומבוגרים לא בריאים, זה מכניס לחץ. אבל ברגע שהחמאס משחררים את הקבוצה הזאת קודם, זה מתכון לכך שכל השאר יכולים להמשיך לשבת שם גם שנתיים".
אתה חושב שצריך לשחרר את כל האסירים תמורת כל החטופים?
"אני חושב שכל דבר שיכול לסייע לשחרור כל החטופים בבת אחת, הוא נכון לעשות. אבל לא לשחרר את האסירים לעזה. מניסיון עסקת גלעד שליט, אסור להחזיר אותם לעזה. שילכו לקטאר או למצרים או לאן שהם רוצים. שיסתובבו בעולם עם אות קין. אבל מצידי, שירוקנו את כל בתי הסוהר".
שחרור האסירים לא ייחשב ככניעה שלנו בעיניהם?
"אין שום כניעה לחמאס. שמנהיגי החמאס יצאו מהבונקר שלהם, יראו את עזה, ויגידו הם אם זה ניצחון או לא. ואני לא חושב שצריך לחפש ניצחון ולחשוב מי ניצח או לא, אלא צריך למצוא פתרון נורמלי למצב הזה. שחרור כל החטופים תמורת שחרור של האסירים".
ומה לגביי הטענה ששחרור אסירים יוסיף לטרור?
"טרור זה תולדה של שנאת יהודית של יותר מ-2,000 שנה. אי אפשר להרוג את הטרור. חמאס זה דאעש. העולם צריך להבין שהוא חי בעולם של איסלאם וג'יהאד טרוריסטי. הטרור יימשך כל עוד האסלאם קיים".
האחים גלי ברמן (שמאל) וזיו ברמן (ימין), חטופים בעזה
"מה שקרה לנו זה מה שיקרה לצרפת, בלגיה, אנגליה, הם פשוט לא התעוררו עדיין כדי להבין את זה, בארה"ב אולי התחילו להבין קצת. אבל זה רק עניין של זמן עד שזה יקרה גם שם. המוני מוסלמים נרצחו על ידי מוסלמים בחמש השנים האחרונות. בסוריה, סעודיה, תימן, אפגניסטן. בכל מקום. פוטין מפציץ אזרחים. כל זה – זה טרור, והטרור לא יגמר. הוא תמיד יהיה. מסביבנו עולם איסלאמי שהוא בור ועם הארץ, שלא מסוגל לעבור למאה ה-21. ואנחנו צריכים לחיות על חרבנו".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
