הימים האלה, ימי החגים, מאופיינים במשפחתיות ובארוחות חג. במשפחת טיפליצקי הייתה זאת האימא פנינה שאיחדה את כל המשפחה, וכעת בימי החגים מורגש חסרונה עוד יותר. “חגים, משפחתיות זה הדבר של אימא, היא זאת שהייתה מאחדת את המשפחה”, מספר בנה שי.
זה קרה ביום שני שעבר, יום לפני יום הכיפורים, אז יצאה פנינה טיפליצקי מביתה שברחוב אריה בן אליעזר שבברנע והלכה לכיוון הגן של נכדתה. היא יצאה לאסוף אותה בסוף היום בגן. “אימא שלי בדיוק הכינה דגים לארוחה מפסקת, ואז היא אמרה לאבא שלי, ‘אני יוצאת להביא את הנכדה’ ואמרה לו, ‘אני הולכת וחוזרת’, וזאת הפעם האחרונה שהיא דיברה איתו. היא הלכה ולא חזרה”, מספר שי.
משפחת טיפליצקי, פנינה ז"ל במרכז:
היא הלכה על רחוב האצ”ל, וכשחצתה מעבר חציה במקום, הגיע רכב ופגע בה. למקום הוזעקו כוחות הצלה והחלו להעניק לה טיפול רפואי. חובש רפואת חירום במד”א בן טטרו סיפר: “האישה שכבה על הכביש, כשהיא מחוסרת הכרה. ביצענו בדיקות רפואית וזיהינו שהיא סובלת מחבלת ראש קשה. הענקנו לה טיפול רפואי מציל חיים ופינינו אותה במהירות לבית החולים, כשהיא מורדמת ומונשמת”.
זירת התאונה ברחוב האצ"ל בברנע
היא פונתה לחדר הטראומה במרכז הרפואי ברזילי, ושם עברה סדרת בדיקות וצילומים, ולנוכח חומרת הפגיעה בראשה הוחלט להעבירה לטיפול מתקדם בבית החולים סורוקה בבאר שבע. בתוך זמן קצר התארגן צוות הטיפול נמרץ לפנות אותה במהירות לבאר שבע. לאחר הגיעה לסורוקה היא עברה סדרת בדיקות, אך לאחר שעה קלה נאלצו הרופאים לקבוע את מותה.
לזירת התאונה הגיעו גם חוקרי משטרת התנועה שבדקו את הרכב ואת הזירה. הנהג נלקח לחקירה ולאחריה נשלל רישיונו ל-90 ימים.
זירת התאונה ברחוב האצ"ל
שי מתגורר בקריות. הוא היה בדרך חזרה הביתה ממקום עבודתו כשהוא קיבל טלפון מאחותו המתגוררת באשקלון, “היא אמרה לי שאימא עברה תאונה וששולחים אותה לסורוקה לניתוח ושאני אגיע. ישר לקחתי רכבת לכיוון סורוקה. כשהגעתי עם הרכבת לאזור תל אביב, אז אבא שלי התקשר ושאל איפה אני, אמרתי לו שבתל אביב ואני בדרך לסורוקה. אז הוא אמר לי, ‘אין לך למה לבוא לפה, היא נפטרה’. אני מיד החלפתי רכבת ובאתי הביתה לאשקלון. קיבלתי את זה בהפתעה גמורה, אימא הייתה העוגן של הבית”.
שי מספר כי אביו היה חולה במשך תקופה ארוכה והיה מאושפז בבית החולים סורוקה, ואימו הייתה נוסעת ומטפלת בו. “אימא נסעה כל יום לסורוקה וטיפלה בו. כל יום להיות איתו ולא לעזוב אותו. אנחנו היינו צריכים לחגוג להם 50 שנות נישואים ושיתפתי את אימא בזה, אז היא אמרה לי: ‘למה אתם מתכננים? לכו תדעו מה יהיה עם אבא?’ היא לא דיברה עליה, תמיד דאגה על אבא. פתאום זה קרה לאימא, לא חשבנו על זה לרגע, כי כמעט איבדנו את אבא שלי”.
פנינה ז”ל הייתה בת 69 בפטירתה, היא נולדה ברחובות. “צברית בנשמה”, מגדיר אותה בנה. עד גיל שלוש גדלה במושב אביגדור, אז עברה משפחתה לשכונת אפרידר והייתה מראשוני השכונה. בגיל 19 היא נישאה לדב, והם עברו להתגורר בשכונת שמשון. דב עסק כל חייו במסגרות ויש לו מסגרייה ברחוב העבודה.
פנינה הייתה עקרת בית שגילדה וחינכה את ארבעת ילדיה וגם את נכדיה. “אימא הייתה האישה שמחברת ומגדלת את הילדים בבית. אימא הייתה אישה חזקה ויציבה, אישה שאיגדה את כל המשפחה, תמיד דאגה לדעת איפה כולם נמצאים ומה קורה איתנו ואיפה אנחנו בחגים, איפה חוגגים כולם. אם לא דיברתי עם אחי, אז היא הייתה שואלת, ‘דיברת עם אחיך? עכשיו הוא ברכבת, הוא יכול לדבר איתך’. היא ידעה מה כל אחד עושה בכל רגע. ימי הולדת של אחיינים ודודים, כל מי שאתה רוצה, היא הייתה הגוגל שלנו. אם קיבלתי שיעורי בית לילדה והייתה לה שאלה, הייתי אומר לה, ‘חכי אני מתקשר לאימא’. היה הייתה אישה עם ידע אדיר, כל הזמן שאלנו אותה למה היא לא הולכת לשעשועונים, כי היא הייתה רואה אותם בטלוויזיה וכל הזמן שואלת, ‘איך הוא לא יודע את זה?’ היא הייתה רחבת אופקים ותולעת ספרים. עכשיו ליד המיטה שלה יש שישה ספרים, כל אחד מאות עמודים. היה לה מינוי ל’ידיעות’ ו’מעריב’, היא הייתה אוהבת ללכת להצגות ותרבות עם חברות ושכנות”.
פנינה טיפליצקי ז"ל
שי אומר כי הם ניסו לברר מה בדיוק קרה בתאונה, “במהלך יום הכיפורים הלכנו אני ואחי למעבר החציה כדי לפגוש את השכנים, והיו שם אנשים שאמרו שהם ראו את המקרה”, הוא מספר, “הם סיפרו שהאוטו הגיע מכיוון בית ספר ונסע בכיכר שמאלה. הוא אמר שהרכב לא נסע במהירות, לא בלם בפתאומיות, הוא נסע לאט ואימא שלי כבר הייתה על מעבר החציה והוא פגע בה. היא נפלה על מכסה המנוע ועל הכביש. הם אמרו שהוא לא עצר מיד, הוא בלם רק אחרי התאונה. והם אומרים שהוא יצא מהאוטו ואמר, ‘לא ראיתי’”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
בחודש הבא הייתה אמורה פנינה לחגוג יום הולדת 69. בשנת 2010 חגגה לה המשפחה יום הולדת 60, ובנה שי, כתב והלחין לה שיר שהקליטו האחים והוא נערך לקליפ עם תמונות משפחתיות. הפזמון החוזר בשיר הוא: “אימא, תודה לך על כל השנים”.
“כתבתי לה את השיר כי היא האימא הכי מיוחדת במינה. להגיד לה תודה על כל השנים”, אומר שי.
השיר שהוקדש לפנינה:
הלווייתה נערכה רק ביום שישי, זאת לאחר שחיכו לבן משפחה שהיה צריך להגיע מחו”ל.
