ממתקין מזגנים לפרופסור: זאת הדרך שעשה מוטי חזיזה לצמרת האקדמיה

מרדכי (מוטי) חזיזה גדל בבית שבו השכלה הייתה ערך עליון – הוריו תמיד חלמו שבנם ילמד באוניברסיטה. אמו, שלא זכתה ללמוד בבית ספר בעצמה, התייתמה מאביה בגיל צעיר, גידלה את אחיה ובהמשך שישה ילדים משלה, ובכל זאת דחפה את ילדיה קדימה. "בבית שלנו אף פעם לא אמרו לי 'תעשה כסף' או 'תתחתן'. תמיד דיברו על לימודים", הוא מספר.

כילד גדל חזיזה בשכונת עתיקות ד' באשקלון ולמד בבית הספר היסודי ממ"ד נווה ציון, שם זכורה לו במיוחד המחנכת ישראלה קבסה, שממנה למד המון. בהמשך למד בתיכון רוגוזין, שם הותירה בו חותם המורה לאזרחות שרה ינאי – דמות חינוכית משמעותית מאוד עבורו.

הרגע בעבודה ששינה את חייו

אחרי שחרורו משירות צבאי בגולני, עבד חזיזה במשך כמה שנים בהתקנת מזגנים יחד עם בן דודו, בעל חנות בשם 'ענק המזגנים'. יום אחד, במהלך התקנה בגובה רב, הגיעה נקודת המפנה. "התקנו מזגן בקומה 8. בן הדוד שלי החזיק אותי חזק ואמר בהומור 'אם אתה נופל ומת מה אני אגיד לאבא שלך?'", הוא משחזר. "אבל המילים האלה גרמו לי לחשוב שלא ככה ארצה לסיים את החיים – ובאותו שבוע נרשמתי לפסיכומטרי והתחלתי ללמוד. זה גרם לי לעשות סוויץ' בראש ושעבודות מסוכנות מסוג זה הן לא התחום שלי".

בשנת 2003 החל את לימודיו במכללה האקדמית אשקלון, אך גם אז לא חלם על קריירה אקדמית. הוא עבד כמורה לאזרחות, היסטוריה ותנ"ך ברחבי הדרום – בשדרות, בקריית מלאכי ובמקיף ד' באשקלון – ושאף בכלל להיות מנהל בית ספר. "רציתי להיות איש חינוך. האקדמיה הגיעה כמעט במקרה. כתבתי מאמר אחד והיה לי כיף, אז כתבתי עוד אחד. אחר כך מישהו הציע שאכתוב ספר, ואז עוד ספר. פתאום אתה מבין שמצאת את הייעוד שלך".

"פרופסור זה לא רק קישוט בקורות החיים"

לפני מספר שבועות, אחרי שנים של עבודה קשה, לקח חזיזה את החלום של הוריו הכי רחוק שאפשר, כשקיבל את דרגת פרופסור חבר – והפך לראשון מבוגרי החוג למדעי המדינה במכללה האקדמית אשקלון שעשה את כל הדרך, מתואר ראשון ועד לפרופסורה. "מתוך אלפי סטודנטים שלמדו בחוג, אני הראשון שעשה את הדרך הזאת", הוא אומר.

פרופ' מרדכי חזיזה והסטודנטים. צילום: פרטי

"זה רגע מאוד מרגש בשבילי, אבל גם בשביל המשפחה שלי", הוא מספר. "אמא שלי תמיד האמינה בכוח של השכלה". אלא שהוריו לא זכו לראות אותו מקבל את התואר החדש: אביו, שעבד בחברת סולל בונה, נפטר לפני חמש שנים, ואמו, עקרת בית, הלכה לעולמה אחריו. "הם היו גאים בכל שלב בדרך, אבל אני מודה שהייתי שמח שהם יהיו כאן כדי לראות את הרגע הזה. אני חושב שהם היו מתרגשים מאוד".

ומה בעצם השתנה מאז שקיבל את התואר?
"יש הבדל בין דוקטור לפרופסור. זה פותח דלתות, היחס אליך אחרת. אנשים בתחום המקצועי יודעים להעריך את המשמעות של התואר הזה. השגת משהו שלא כולם משיגים. זה לא רק קישוט בקורות חיים".

פרופ' מרדכי חזיזה. צילום: פרטי

לצד ההכרה המקצועית, ההתרגשות שלו מגיעה ממקום אחר. "המשפחה שלי התרגשה מאוד. בבית הכנסת, בקהילה, במשפחה המורחבת. קיבלתי אינספור טלפונים והודעות, וגם המון הודעות מסטודנטים שלימדתי בעבר. זה כיף שזוכרים אותך. אחד הדברים הכי מרגשים היה לראות את הדוד שלי שלא הצליח להוריד את החיוך מהפנים. גודל ההתרגשות והגאווה שלו על ההישג שלי ריגש אותי מאוד".

"מכללת אשקלון לא נופלת מבר אילן"

העובדה שהגיע לפרופסורה דווקא מהמכללה האקדמית אשקלון היא מבחינתו הוכחה לכך שההבחנה שעושים רבים בין מכללות לאוניברסיטאות כבר אינה רלוונטית. "בתואר הראשון שלי – שהיה שילוב של האקדמית אשקלון ובר אילן – הגעתי לבר אילן עם חשש שאולי יהיה לי קשה יותר שם, בגלל התפיסה לגבי אוניברסיטאות, אבל גיליתי שרמת ההוראה והסטודנטים במכללה באשקלון לא נופלת – ולעיתים אפילו גבוהה יותר. צריך להבין שאלה אותם מבחנים, אותן הרצאות ואותם סטנדרטים. ודווקא במכללות הדרישות לפעמים גבוהות יותר".

פרופ' מרדכי חזיזה. צילום: פרטי

ההצלחה האקדמית שלו מגיעה דווקא בעידן שבו רבים מטילים ספק בצורך בלימודים אקדמיים, כשהבינה המלאכותית יודעת לענות כמעט על כל שאלה.

האם תואר אקדמי עדיין רלוונטי?
"כמעט לכל תפקיד משמעותי ורציני היום מצפים שתגיע עם תואר ראשון, ואני לא מכיר תחליף אמיתי לזה. אבל מעבר לשורה בקורות החיים, הלימודים עצמם מלמדים אותך לחשוב, לחקור, להעמיק, לשאול שאלות ולהסתכל על דברים בצורה ביקורתית".

"תרשמו בגוגל מרדכי חזיזה ותבינו"

לדבריו, גם הבינה המלאכותית לא משנה את התמונה. "הצ'אט לא יכול להחליף מחקר אנושי. הוא לא יביא את הרעיון כי רק המוח האנושי יודע לחבר בין דברים ולהגיע לתובנות". בניגוד לרבים, הוא כלל לא חושש מהטכנולוגיה – להפך. "אני אפילו בעד לשלב בינה מלאכותית בעבודות סמינריון. לא צריך לפחד מהקדמה. אם סטודנט יודע להשתמש בכלים האלה בצורה נכונה, ובמקביל גם לבדוק את המידע ולאמת אותו, זה דבר טוב".

בעת קבלת תואר דוקטור. צילום: פרטי

גם הדרך שהובילה אותו לתחום המחקר שבו בנה את שמו האקדמי הייתה מקרית למדי. לאחר שחקר בתואר השני את תנועת הליכוד, החליט שבדוקטורט הוא רוצה לעסוק בתחום בינלאומי. אחד המרצים הציע לו לבחור בין הודו לסין – והוא בחר בסין. "בדיעבד, זו הייתה אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי. סין הפכה למעצמה חשובה במערכת הבינלאומית, ואני חוקר אותה מכיוונים שונים – כלכלה, אנרגיה, רכבים חשמליים, טרור ויחסים בינלאומיים. אני כל הזמן בודק עוד ועוד כיווני מחקר".

היום, הוא מציין בחיוך, הוא נמנה עם המובילים בתחומו: "תרשמו בגוגל מרדכי חזיזה ותבינו מי עומד מולכם. פעם סטודנט אמר לי שהוא נכנס לגוגל והעמודים פשוט לא נגמרו".

האם הסינים באמת עוקבים אחרינו?
"אני חושב שהשאלה היא לא אם הסינים עוקבים אחרינו, אלא אם אנחנו מבינים שבמאה ה-21 המושג פרטיות בכלל אינו קיים. כל דבר שיש בו שבב – טלפון, מחשב, טלוויזיה, מצלמות ואפילו רכב – אוסף מידע". התופעה, לדבריו, אינה ייחודית רק לסין. "יש היום אלגוריתמים שיודעים לזהות דפוסים, לאסוף מידע ולהבין מה מעניין אותנו. אנחנו חיים בעידן שבו הפרטיות הופכת למושג הרבה יותר מורכב ממה שהכרנו בעבר".

"הילדים שלי גאים אבל שילמו מחיר"

אחרי שבנה קריירה אקדמית סביב חקר סין, פרסם עשרות מחקרים והגיע לתואר הנכסף, חזיזה כבר חושב על השלב הבא.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
"תמיד רציתי להיות איש חינוך. פעם חלמתי להיות מנהל בית ספר. היום אני שואף להגיע לעמדות שבהן אוכל להשפיע בקנה מידה רחב יותר – להיות רקטור, נשיא או מנכ"ל של מוסד אקדמי. אני רוצה לתת הזדמנויות לעוד אנשים מהפריפריה, שלא ייצא רק פרופסור אחד מהחוג שלנו, אלא עוד הרבה".

אבל הוא גם יודע היטב שהדרך לצמרת האקדמית אינה פשוטה. "כדי להגיע לאן שהגעתי, צריך לשלם מחיר. מי שלא מוכן לשלם מחיר, כנראה לא יגיע להישגים. אשתי, הילדים וההורים שלי שילמו את המחיר יחד איתי. תמיד הייתי באמצע כתיבה או מחקר עד שעות מאוחרות. הייתי פחות עם הילדים, פחות עם המשפחה, פחות בחופשות. הילדים אמנם גאים בי היום, אבל הם שילמו מחיר".

פרופ' מרדכי חזיזה והוריו. צילום: פרטי

והאם בדיעבד היה עושה משהו אחרת? התשובה שלו נוגעת ללב: "כשאמא שלי הייתה מתקשרת אליי, לא פעם הייתי עונה לה 'אמא אני לא יכול עכשיו, אני באמצע משהו, יש לי דד-ליין'. היום, כשאני בלי שני הוריי, הייתי מוותר על עוד מאמר או ספר בשביל עוד שעה איתם".

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו:
⇔⇔⇔