בשעה חמש לפנות בוקר, לפני ארבע שנים, הפך בית משפחת אלמקייס באשקלון מבית מגורים תמים לזירת חקירה. כ-20 אנשי שב"כ פרצו פנימה, העירו את אורי – אז נער בן 17 – והפכו את חדרו בחיפוש אחר ראיות. התשובה שלו הייתה ברורה מבחינתו: "אני עובד איתכם", אמר לחוקרים. אבל אז התברר לו שמבחינתם הוא לא עובד איתם. הוא החשוד.
אלמקייס נולד באשדוד ועבר בילדותו לאשקלון, שם גדל בשכונת ברנע ולמד בבית הספר לאמנויות במגמת תיאטרון. עד גיל 15 שיחק טניס תחרותי, עד שפציעה קטעה את המסלול. בתוך מציאות של אזעקות יומיומיות, הוא נחשף לחדשות – אבל בניגוד לאחרים, לא הסתפק בצפייה. הוא נכנס לעולם הטלגרם, הצטרף לקבוצות, למד לזהות מקורות מידע – והקים ערוץ משלו.
"התחלתי לגייס מקורות באינטרנט, להצליב נתונים, לפענח תצלומי לוויין, ממש למדתי את זה", הוא מספר ל'כאן דרום'. "התחלתי בגיל 15, ותוך שנה וחצי העמוד כבר היה חזק עם עשרות אלפי עוקבים בארץ ובעולם".
טלגרם. צילום אילוסטרציה: viralyft, pexels
הערוץ שפתח הפך במהרה לכתובת לא מעט אנשים. "חברים ומורים ידעו שאני מפעיל את הערוץ, היו שואלים אותי מה המצב ומבקשים שאפענח להם דברים בתקשורת", הוא מספר. קיבל פניות מגופי תקשורת מוכרים ואף בחן אפשרות להשתלב בתחום. אבל במקביל נפתח בפניו כיוון אחר – החליט להתגייס ליחידת מודיעין, עשה מיונים והתקבל ליחידה מובחרת.
"הוא אמר לי בוואטסאפ – בוא נעבוד יחד למען מבצע מיוחד"
בשלב מסוים פנה אליו בוואטסאפ אדם שהציג את עצמו כקצין מודיעין. "קיבלתי הודעה מאדם שהציג את עצמו בשם 'צור', קצין מודיעין. הוא אמר שהוא התרשם מיכולת המודיעין שלי ורוצה שנעבוד יחד למען מבצע מיוחד", אלמקייס מספר. הוא בדק את הפרטים מול גורמים שהכיר – והשתכנע שמדובר בדמות אמיתית.
הפעילות, לדבריו, הייתה חשאית לחלוטין. "המטרה של שיתוף הפעולה היה שנפרסם דברים בעמוד הטלגרם שלי על מנת למנוע פעולות טרור. ההפעלה הייתה בהתנדבות מלאה למען ביטחון המדינה. זה היה סודי ואסור היה לי לספר את זה לאף אחד", הוא מתאר.
עם הזמן, השליחות גדלה. "בהמשך הבינו במודיעין שאני יכול להביא יותר, להפעיל גם מקורות אנושיים ומרגלים במדינות זרות ומדינות אויב, ולמעשה – שאני יכול לעשות להם מודיעין, וכך היה", הוא אומר.
ואז, יום בהיר אחד, הכל נעצר. אלמקייס מצא את עצמו באותו בוקר בצד השני של המערכה: בחקירה – בחשד לעבירות ביטחוניות.
"בהתחלה חשבתי שמדובר בתרגיל – עד שראיתי את המחבלים"
"באותו בוקר – חוקר שב"כ ניסה להעיר אותי כמה פעמים, וכשלא התעוררתי ניער אותי מהכתף", אלמקייס משחזר. "כבר מהרגע הראשון התחילו לשאול אותי על ערוץ הטלגרם ואמרו לי: 'תגיד לנו אתה למה אנחנו פה'".
"אמרו לי להתארגן ושנדבר במתקן", הוא מספר. בשש בבוקר הוא הוצא מהבית, השיירה יצאה מאשקלון לכיוון מתקן שב"כ במרכז. "לא פחדתי, אפילו לא אזקו אותי. ידעתי שלא עשיתי שום דבר בעייתי", הוא אומר – עד לרגע שבו הגיעו למתקן.
אורי אלמקייס. צילום: חדשות 12
"ירדתי מהאוטו ואזקו אותי במהירות, שמו לי מסכה על הפנים והובילו אותי אל דלת הכניסה למתקן", הוא משחזר. "הורידו לי את המסכה לרגע, פתחו את הדלת – ואני רואה שם שני מחבלים שזיהיתי באופן אישי. אלו מחבלים שבמסגרת ההפעלה שלי, סייעתי להביא למעצר שלהם אחרי פיגוע גרזנים באילת. הם נעצרו יומיים לפניי".
לדבריו, הבחין מיד במצבם. "ראיתי על הפנים שלהם חבלות – לאחד הייתה לסת שבורה ושמוטה, ולשני סימנים על הפנים. שם הבנתי לאן הגעתי – למקום שבו מוציאים תשובות בדרכים אחרות".
ההאשמות החמורות: "סחר בנשק ומגע עם סוכן זר"
מיד לאחר מכן הובל לחדר חקירות. "כשהורידו לי אותה, ישב מולי איש שב"כ ואמר לי שאני עצור בגין עבירות ביטחוניות. שאלתי איזה – והוא ענה 'תגיד לנו אתה'. נשארתי בחוסר ודאות מוחלט. אמרו לי שאין לי אפשרות לפגוש עורך דין כי מדובר בעבירות ביטחוניות ושאשאר שם זמן מה", הוא מספר.
בהמשך הובל לחדר כליאה. "זיהיתי הרבה מנעולים נפתחים בדרך, ואז קיבלתי דחיפה לחדר קטן. הראש שלי השתפשף בתקרה. זה חדר בגובה של בערך 1.60 מטר, מרובע, בלי שום דבר – רק בור באמצע. לא יכולתי לעמוד כמו שצריך ולא לשכב בנוחות. חדר שבי, שמשמש, לדעתי, מחבלים – בטח לא קטינים", הוא מתאר.
שם, לדבריו, שהה כשבוע. במהלכו הוטחו בו האשמות חמורות. "אמרו שאני חשוד בפרסום ידיעות מסווגות, סחר בנשק, מגע עם סוכן זר. זה נשמע לי 'מפוצץ', לא הבנתי למה. ניסיתי להסביר שלב אחרי שלב שאני מופעל, אמרתי להם שייקחו ויראו בטלפון שלי, בהודעות, שיבדקו עם קצין המודיעין שהפעיל אותי", הוא אומר.
בסך הכול הוחזק שבעה ימים במתקן, ולאחר מכן הועבר לכלא אופק לקטינים. "לאורך כל התקופה הזו עברתי חקירות קשות, מנעו ממני שינה, היו רגעים של אובדן הכרה", הוא טוען.
"אמא שלי לא ידעה כלום – פשוט חטפו לה את הילד"
רק לאחר כשבוע מהמעצר הראשוני הותר לו לראשונה לשוחח עם עורך דין. "רק שבועיים אחרי המעצר הרשו לי לדבר עם אמא שלי", הוא מספר. "לה זה היה הכי קשה – מבחינתה פשוט חטפו לה את הילד. היא לא ידעה כלום. לא ידעה שאני מופעל, לא ידעה מה סדר הגודל של הערוץ שלי, לא הצליחה לחבר את הנקודות".
אחרי 44 ימים בכלא אופק, הוא שוחרר לבית עם אזיק אלקטרוני שהמשיך ללוות אותו במשך שנה ושבעה חודשים.
כלא אופק לקטינים. מתוך אתר שב"ס
גם עבור הוריו, אמו עקרת בית ואביו משווק משקאות, המציאות התפרקה בבת אחת. "הכול היה תעלומה אחת גדולה", הוא אומר. במקביל החברים והמורים לא הבינו איך נעלם בן אדם ביום אחד. "היו שמועות. חלק חשבו שאני בתוכנית ריאליטי, אחרים חשבו שאני במיונים לצבא, או שאולי אני מאושפז בגלל מצב בריאותי. אף אחד לא באמת ידע מה קרה", הוא מספר.
רק לאחר שפורסמה הודעה רשמית על מעצרו של נער ב-24 במאי, התחילו לחבר את החלקים. "עשו אחד ועוד אחד והבינו שזה אני", הוא אומר. "אבל אנחנו, המשפחה ואני, לא יכולנו להודות בזה – אסור היה לנו לדבר על זה".
מה ההורים שלך אמרו לך כשהבינו מה המצב?
"הם כעסו בהתחלתי, אבל הסברתי להם במסגרת הסודיות את מה שיכולתי לומר – שעשיתי את זה כי אלו הערכים שגדלתי וחונכתי עליהם למען אהבת המדינה. הסברתי להם שלא שגיתי והם הבינו אותי ואמרו שאני צודק ושהם איתי לכל אורך הדרך", אלמקייס מספר.
הראיות שהוכיחו: "המידע על ההפעלה שלי הוסתר מהפרקליטות"
דווקא בתוך הבידוד הזה החליט להתחיל להיאבק על הגרסה שלו, בסיוע עורכי דינו אורית חיון ודין כוכבי. "בזמן הזה התחלתי לאסוף הוכחות – צילומים של הודעות והתכתבויות, כל מה שהיה לי. העברנו את זה לפרקליטות", הוא מספר.
לדבריו, בשלב הזה התברר שהמידע על ההפעלה שלו כלל לא הועבר. "המידע הוסתר מהפרקליטות, וכששאלו את הצבא – הכל הוכחש. טענו שלא הופעלתי, וגם גופמן – מפקד אוגדה 210 שהפעילה אותי – הכחיש קשר להפעלה", הוא טוען.
"בהמשך החקירה בדקו וראו שכל הטענות שלי נכונות, שום דבר לא היה סודי או מסווג, והכל פורסם באישור, וביטלו את כתב האישום. מחקו אותו לגמרי", אלמקייס מספר.
"גופמן טען שלא ידע מי אני – אבל הקצין שלו עדכן אותו בזמן אמת"
בגיל 19 קיבל אלמקייס את החופש שלו בחזרה. אבל מבחינתו, הסיפור לא הסתיים שם. "אחרי השחרור, פרטים חדשים על הפרשה התחילו להתבהר", הוא מספר. "התחקירים הצבאיים הובאו לידיעתנו, ואז גם התחילו להיחשף הסתירות. המפעילים מאוגדה 210 התכחשו, וגופמן טען שהוא אמנם אישר להפעיל – אבל לא ידע באמת מי אני, ושינה גרסאות".
אורי אלמקייס. צילום: פרטי
לדבריו, בתחילה אף טען גופמן שכלל לא התקיימו מבצעי השפעה. "על בסיס העדות הזו הציגו אותי כשקרן, כאדם לא אמין שמנסה לשקר", הוא אומר. בהמשך, כך הוא טוען, עלו ממצאים שסותרים את הגרסה. "הסתבר שגם צור, הקצין של גופמן שהפעיל אותי, עדכן אותו בזמן אמת על המצב שלי במהלך החקירה, בעוד שגופמן טען שלא ידע. הוא אמר שאמרו לו שמישהו נעצר שקשור לאוגדה, אבל שאסרו עליו לדעת פרטים – בזמן שצור עצמו אמר שהוא כן עדכן אותו".
"גופמן היה צריך לדעת מי הבחור שהופעל ונעצר", הוא אומר באופן נחרץ. "הוא ניסה לגרום לחוקרים לחשוב שהוא לא חטא, שהוא לא עשה את זה – כי הוא פחד על עצמו. אבל בפועל הוא קיבל נזיפה פיקודית על מה שקרה, ובחר לשתוק ולהפקיר אותי".
המינוי שהביא לנקודת השבירה: "הוא יפקיר גם סוכן מוסד"
הסיפור קיבל תפנית דרמטית נוספת בחודשים האחרונים. אלוף רומן גופמן – שקודם מאז למזכיר הצבאי של ראש הממשלה, מונה לאחרונה לתפקיד ראש המוסד הבא. המינוי הזה היה מבחינת אלמקייס נקודת השבירה.
"ברגע שהבנתי שמי שלדבריי הפקיר אותי אמור לעמוד בראש הגוף הכי רגיש במדינה – הבנתי שאני לא יכול לשתוק", הוא אומר. אלמקייס חשף את הסיפור שלו בגופי התקשורת כדי להעלות לסדר היום את התנגדותו למינויו של גופמן.
רה"מ נתניהו והאלוף גופמן. צילום: מעיין טואף/לע"מ
"אנשים מנסים לשייך את זה לסיפור פוליטי. אני לא נלחם מלחמה פוליטית, אלא נגד גופמן. לא משנה לי מי מינה אותו וזה לא עניין אותי מעולם. אני מבהיר – זה לא סיפור פוליטי אלא סיפור של צדק, ואדם שהוא מסוכן", הוא אומר.
בתור בחור צעיר, לא חשבת לעצמך – כל החיים לפניי, למה לי להתעסק עכשיו עם ראש המוסד?
"אני מודע לאפשרות שזה יפגע בי – כי בכל זאת אני מתעסק עם גורמים גדולים אבל אני עושה משהו נכון", מסביר אלמקייס, "הרסו לי את החיים. מי שאמור להתמנות לראש המוסד הפקיר אותי. ואני אלחם בכל מחיר. הידיעה שהוא הפקיר אותי – קטין, שאני מניח שניצלו את תמימותו, גורמת לי להבין שהוא גם יפקיר סוכן מוסד שיסתבך במדינה עוינת. אני טוען שגופמן מסוכן לביטחון המדינה. אני נלחם למען כולם באמצעות הסיפור האישי שלי, ואני מאמין באמת שלי ובצדקת הדרך – ועם כל ההשלכות של הדבר – זה לא יעצור אותי".
"הייתי אומר לילד הבא לבדוק שהכול חתום ומאושר"
"אני שמח על מה שעשינו ועל כך שהצלנו חיי אדם", הוא אומר כשנשאל אם היה עושה זאת שוב. "אבל לילד הבא הייתי אומר לבדוק שהכול מאושר, חתום, ושגורמי הביטחון והאכיפה מודעים לזה. אני מקווה שלא יהיה עוד אדם שינוצל ויופקר כמו שאני הרגשתי – ושבאמת יופקו הלקחים".
לדבריו, הצלקת מורגשת כל יום. "יש לי פגיעה קשה באמון במערכת הביטחון. החלום שלי היה לעשות קריירה צבאית ארוכה בתוכה, אבל בסוף הרגשתי שהשתמשו בי וזרקו אותי", הוא מספר. "יש בי גם הערכה גדולה למערכת. ראיתי מקרוב כמה העבודה שלה חשובה וכמה היא מצילה חיים. אני פגוע ויש בי חוסר אמון – אבל זה לא כלפי כל המערכת. להפך, הלוואי ויכולתי להמשיך לסייע לה".
כיום מנהל אלמקייס תביעת פיצויים מול המדינה.
חזרת להפעיל את ערוץ הטלגרם?
"לא חזרתי להפעיל. אני מתעסק בשיקום שלי, נמצא בטיפולים פסיכיאטריים. כל התקופה הזאת השאירה בי דברים שאני צריך לטפל בהם", הוא משיב. לדבריו, יש חלקים מהחוויה שהוא בוחר שלא לחשוף. "אני לא משתף בהכול, כי אני רוצה לשמור על עצמי ועל ההורים שלי. בסוף, אני עדיין הילד הקטן שלהם".
מה עם הגיוס לצה"ל?
"עברתי כבר את גיל הגיוס, ובכל מקרה לא רצו לגייס אותי ליחידת המודיעין אליה התקבלתי", הוא אומר. "ניסיתי להתמיין לקרבי, אבל אמא שלי לא חתמה כי אני בן יחיד, ואחרי כל מה שהיא עברה בתקופת המעצר שלי, לא רציתי להעמיד אותה שוב בפחד הזה. הבנתי את זה, וויתרתי".
עותר לבג"צ: "זה המלחמה של כולנו"
כעת אלמקייס עותר לבג"צ בבקשה לעצור את מינויו של גופמן לראש המוסד עד שיקח אחריות על מעשיו. מדובר בהליך משפטי יקר ואלמקייס יוצא במימון המונים לכיסוי ההוצאות. "אני מבקש מהציבור לתמוך במה שהם יכולים, להתגייס למאבק, כדי שאממן את כל ההוצאות. זה הסיפור האישי שלי אבל הוא גם המלחמה של כולנו", הוא אומר.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו:
⇔
⇔
⇔ 
