הדר בלייך, בת 51, אמא לארבעה וסבתא לנכדה, היא גננת ביום יום וסטודנטית לתואר שני בחינוך ותעודת הוראה לחטיבות הביניים. הערב היא תעמוד על הבמה במשכן לאמנויות הבמה באשדוד כחלק מ-30 המועמדות בתחרות "סבתוש" הסבתא היפה בישראל 2021, שמפיק הצלם אורי קריספין זו השנה השישית.
בלייך מספרת כי מאז שהייתה נערה היא חלמה להיות דוגמנית אבל דבר אחד מנע ממנה זאת – עיוורון בעין אחת, דבר שבלט גם כלפי חוץ. "תמיד רציתי ודמיינתי את עצמי מדגמנת על המסלול ואף סיגלתי כילדה לעצמי הליכה בסגנון זה", היא מספרת, "אהבתי לראות תצוגות אופנה, בילדותי הייתה הכוכבת תמי בן עמי, התלהבתי ממנה וחלמתי להיות כמוה. אך מכיוון שבינקותי, חלו עיניי במחלה חשוכת מרפא וכתוצאה מכך, עין אחת התעוורה והשנייה ניצלה בזכות ניתוחים מרובים, לא יכולתי להגשים את החלום הנכסף לדגמן. תמיד אמרו עלי שאני יפה, אך השונות הוויזואלית בגלל העין העיוורת הייתה ניכרת ולכן, לא ניתנה לי האפשרות להגשים את חלומי – דוגמניות הרי הן אמורות להיראות מושלמות ולכן, ההחלטה שלי להשתתף נובעת מהסיבה הזו, סגירת המעגל והגשמת חלום ילדות. כיום, על העין אשר נראתה שונה מולבשת עדשה מיוחדת אשר גורמת לי להראות כמו כולם. תמיד רציתי לפרסם את העדשה הייחודית הזו כיוון יש באפשרותה לתרום ולעזור לנשים וילדים אשר סובלים מבעיית השונות אשר ממנה סבלתי ולהעצים את נפשם ואת ביטחונם העצמי ובהתאם לזאת, לחסוך מהם הדרה חברתית עקב השונות".
הדר בלייך. צילום: אורי קריספין
איך הגיבו במשפחה שלך על ההשתתפות בתחרות?
"למען האמת, משפחתי מאוד שמחה עבורי על חלומי לדגמן, אך יחד עם זאת, הם מאוד רגילים להגשמת כל חלומותיי ולכן ידעו שגם את החלום הזה אעשה הכל כדי להגשימו. זה לא היה קורה ללא העדשה ובמיוחד זה קרה בזכות אורי קריספין המפיק והצלם של התחרות ולו התודה והברכה. כאמור, ילדיי ומשפחתי המורחבת מאוד תומכים ומעודדים, הם שם בשבילי לכל דבר ועניין ובזכותם בעצם אני מתמודדת בתחרות המדהימה – סבתוש, תחרות הסבתא היפה בישראל 2021 . הוריי גידלו אותי ועיצבו את התנהלותי כילדה ללא שונות על אף שחוויתי קשיים עקב המוגבלות בראייה. לכן, האופן שבו ניהלתי את חיי ועיצבתי את המסוגלות שלי הינם בזכות הוריי אשר נתנו לי את התחושה והאפשרות להיות ילדה בעלת יכולת הגשמה עצמית למרות מגבלת העיוורון".
היכן שמעת על התחרות?
"אורי קריספין המפיק של התחרות פרסם את התחרות בפייסבוק. למען השקיפות וההומור, לפני שנה, ראיתי את הפרסום ועשיתי כל שביכולתי כדי להתקבל, על אף שידעתי שבתי שני עדיין בהריון. ערכתי את כל ההכנות לאודישן והודעתי לאורי שאני סבתא, אך לא עדכנתי שהנכדה עדיין לא נולדה. מרוב שרציתי להיות שם שכחתי לציין את העובדה החשובה הזו מכיוון שהתואר יהיה קביל משפטית באם יכתירו אותי כמלכת היופי של הסבתות. אך כשנודע לאורי שאני עדיין לא סבתא בפועל, הוא התנצל אך הבטיח לי שתינתן לי האפשרות להגיש את מועמדותי שוב כאשר נכדתי תיוולד וכך היה".
אורי קריספין והמתמודדות. צילום עצמי
איך התרשמת מאורי?
"אצטט ברכה שכתבתי לאורי ביום הולדתו וזה אומר הכל: 'האיש המיוחד האמיתי והרגיש בנשמה חוגג היום יום הולדת, מה אאחל לך אורי קריספין היקר?' – הפתיח של הברכה בעצם אומר הכל. לפני שש שנים הוא החליט להפיק את תחרות 'סבתוש', תחרות לסבתות. השאיפה שלו היתה להקים 'קן' בו הסבתות יתכנסו פעם בשבוע, ייהנו, ישתוללו, יחייכו ויתנתקו מרעשי הרקע בחייהן, הן מגיעות מאילת בדרום ועד נהריה בצפון, הן מוותרות על הרבה רגעים אחרים בחייהן כדי להשתתף בקמפיין סבתוש – הסבתא היפה בישראל. הוא בעל הערכה עצומה כלפינו, הסבתות, מקשיב, מחבק, מלמד אותנו מהי משמעת עצמית וכי בלעדי זאת אין התקדמות בחיים לאף מקום. המסר שלו אלינו הינו: 'תיהנו מהדרך ומהחשיפה ומהחוויה, תפרגנו אחת לשנייה ותהיו שם אחת למען השנייה' ואכן, זה עשה את שלו. אנו קבוצת נשים מאוד מגובשת, מפרגנת ואוהבת. כשלעצמי אני בוודאות יודעת, שאם לא אזכה בכתר, אז זכיתי בחברות נפש אמיתיות, ממש אחיות וכל זה בזכות אורי קריספין".
מתי הגעת להתגורר באשקלון?
"בשנת 2013 עברתי מגדרה להתגורר באשקלון. הסיבה לכך הינה הרצון לחיות במקום אשר יש בו ים ושיהיה ניתן לצפות בים מהמרפסת ולהירגע".
הדר בלייך. צילום: אורי קריספין
מה את חושבת על העיר אשקלון?
"כאשר עברתי אל העיר אשקלון, ללא קרובי משפחה או חברים וחברות או מכרים, פשוט מקום חדש מכל הבחינות, לא תיארתי לעצמי שהחיים שלי יהיו הרבה יותר מאושרים, עשירים, מהנים ומלאי התפתחות אישית באשקלון. 'משנה מקום משנה מזל'? זה הפתגם הנכון לי. אני מאושרת בעיר אשקלון. פה התפתחתי מבחינת ההשכלה, נרשמתי בגיל מבוגר יחסית ללימודי התואר הראשון בחינוך במכללת ספיר וכעת אני מסיימת את התואר השני שלי בחינוך המשולב בתעודת הוראה בספרות לחטיבת הביניים ואני בטוחה שבהמשך גם אעסוק באחד מהחטיבות כאן בעיר שלנו ואתרום מהידע האישי וההשכלתי למען התלמידים שלי.
"אנשי אשקלון הינם אנשים חמים, מסבירי פנים ויש פה הכל מהכל! אין צורך לצאת מהעיר הזו לצורך קניות או אפילו שלא נדע יש פה את ברזילי שהוא בית חולים מפותח טכנולוגית וצוותים רפואיים מדהימים. לצערי ב'שומרי החומות' נפצעתי עקב נפילה בבית במטחים הראשונים והתפניתי על ידי מד"א לביה"ח. היחס היה נפלא, עוטף ומעודד".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
איך את מסתדרת עם הלימודים שדורשים קריאה רבה?
"למזלי הטכנולוגיה מפותחת מאוד ובנוסף כל נושא המוגבלות והנגישות מאוד נפוץ. המכללות מנגישות עבור אנשים עם בעיית כבדות ראיה על ידי עבודה ומבחנים מול מחשב וכן הגדלת טקסטים".
היא מספרת כי מוגבלות הראיה שלה החלה כבר כשהייתה פעוטה, "בגיל שמונה חודשים, באחד הבקרים אמי הבחינה כי אחת מעיניי שינתה את צבעה לצבע לבן.", היא מספרת, "כמובן שהיא נבהלה ומיד נסעה איתי לבית חולים אסף הרופא. שם הרופאים הבחינו מיד כי מדובר במחלה בשם גלאוקומה (מחלת עין שקטה אשר מתבטאת בלחץ תוך עיני בעין). נכנסתי במידי לסדרת ניתוחים אך לצערי, לא הצליחו להציל את העין החולה מאוד, אך את העין השנייה אשר גם היא חלתה, הצליחו להצילה בעזרת ניתוחים, תרופות ובהמשך חיי, ביקורות תכופות בבית החולים. בעצם, ילדותי עברה בבית החולים. לא חוויתי שיגרת ילדות רגילה. בדיקות בהרדמה מלאה עד גיל מאוחר יחסית. לא פשוט לחיות כשעין אחת בלבד רואה ועליה צריך לשמור. התרגלתי לחיות ולראות רק בעין אחת, זו המציאות אותה אני יודעת ומכירה ובהרגשתי ומחשבתי, אני רואה ככל בני האדם האחרים הרואים בשתי עיניים".
בלייך מספרת כי המוגבלות הזאת לא מנעה ממנה מעולם ולא מונעת ממנה ליהנות מהתחביבים שלה, "אני רוקדת ריקודי עם מגיל ילדות, כי אני אוהבת את המחול", מספרת בלייך, "גם רקדתי הרבה מאוד שנים בלהקת מחול 'הילולי אדר' בניהולה של סילבי נאמן היקרה, אשר ידעה על המגבלה ונתנה לי את ההזדמנות לרקוד על הבמה ככל הרקדנים ולהרגיש שווה כמו כולם. חיידק הבמה הוא מאוד חזק אצלי ואני מאוד אוהבת להופיע ולכן אני גם משתתפת בתחרות, הצעידה על בימת בגמר התחרות עבורי היא הזכייה עצמה. כגננת, אני עוסקת במקצוע זה מתוך מקום של אהבת כל ילד באופן אישי. אני מעניקה להם את כל כולי ולדעתי זה המקום הכי נכון לתת אהבה כי ילדים זקוקים לפני הכל לחום ואהבה. אני אוהבת להעניק להם מעצמי את כל שרק באפשרותי. כמו כן, אני מלמדת אותם מהי קבלת האחר. מהי שונות.
"בשנים האחרונות אני מתנדבת בעמותה של סוניה משה – עמותה למשפחות נזקקות, אמהות חד הוריות בעלות ילדים עם צרכים מיוחדים. נתמזל מזלי על כך, שאני פעם בשנה מארגנת בגן תרומות עבור משפחות אלו, הילדים לומדים מהי תרומה לקהילה, מהי נתינה ומהי קבלת השונה והאחר. זוהי זכות עבורי וזה השכר הנוסף לעיסוקי כגננת".
הדר בלייך. צילום: אורי קריספין
יש לה גם טיפים למראה צעיר: "ראשית, ספורט ותזונה נכונה ובריאותית. נמנעת מגלוטן ולקטוז. בנוסף אני דואגת ללכת לטיפולי פנים אצל ד"ר בן מכאל וקוסמטיקה אצל יוסף גבות".
המתמודדות. צילום: אורי קריספין
מה המסר שאת רוצה להעביר למי שקוראים את הריאיון איתך?
"המסר שאני מבקשת להעביר הוא: אין דבר העומד בפני הרצון. הכל תלוי בנו ובחשיבה שלנו והכי חשוב, העדשה אשר מורכבת על העין חוללה אצלי פלאים ומשום כך, אשמח לספר עליה ולהדריך את כל מי שיבקש וזקוק ובעיקר לילדים כדי למנוע שונות והדרה חברתית כפי שאני חוויתי בילדות".
