“גיבור”, זאת הייתה המילה שחזרה על עצמה השבוע שוב-ושוב בהקשר למותו הטראגי של מיכאל בן זיקרי. הטרגדיה של משפחת בן זיקרי נגעה בכולם. מראש הממשלה, דרך נשיא המדינה והשרים ועד אחרון האזרחים. אבל היא בעיקר הטרגדיה האישית של משפחתו של אלמנתו, ילדיו, אחיו ואחיותיו של מיכאל, שנותרו על החלל העצום שהוא הותיר אחריו, הגעגועים והזיכרונות.
“קשה לי אפילו להגיד את זה, אבל אם כבר הוא היה צריך ללכת שלא בשיבה טובה, אז רק ככה. זה אבא שלי, זה מיכאל בן זיקרי”, אומרת השבוע ביתו מיתר. היא בת 21 קצינה בצה”ל, בתו הבכורה. בימי השבעה הקשים מנשוא היא לא מוצאת מנוח. “אני לא מצליחה לישון בכלל, אפילו לא קצת. מחשיכה את הכל ומנסה בכל הכוח להירדם ולא יכולה. במהלך היום באים לכאן הרבה מאוד אנשים, מדברים ונזכרים, אז זה מעט מסיח את הדעת. בלילה זה כבר משהו אחר. הגוף עייף מאוד פיזית, אבל אני פשוט לא נרדמת”.
מיתר בן זיקרי. צילום: יוסי פרטוק
הם יושבים שבעה בשכונת גבעת הפרחים בעיר, בבית שהיה שייך להוריו של בן זיקרי, שהלכו לעולמם. בחודשים האחרונים הוא חזר להתגורר בו בגפו. ועכשיו, שלושת ילדיו וארבעת אחיו מקבלים בו את מאות המנחמים שמתעקשים להגיע ולו לרגע, למרות מגבלות הקורונה. “אי אפשר לעכל את זה, זה פשוט בלתי נתפס. אני מרגישה כמו בסרט. סבא שלי נפטר עוד לפני שנולדתי, וזה היה הבית של סבתא שלי ז”ל. היינו נפגשים כאן בכל יום שישי ואחרי שסבתא נפטרה התחלנו לעשות כאן את האזכרות של שניהם. זה בית שהוא חלק בלתי נפרד מהילדות שלי. ועכשיו אני יושבת כאן עם כולם וזאת השבעה של אבא שלי. אני לא מצליחה לתפוס את זה. לרגעים זה מרגיש לי כאילו זאת האזכרה של סבתא שלי ותיכף אני אראה את אבא בחוץ יושב ומתפלל. לא יכול להיות שזה בשבילו, זה פשוט לא יכול להיות”, אומרת מיתר.
מיכאל בן זיקרי ז"ל
“אני מתחרטת”
את סוף השבוע האחרון היא ואחיה היו אמורים לבלות עם אביהם. זאת הייתה השגרה שלהם כבר כשלוש שנים, מאז שהתגרשו הוריהם. אלא שבסוף התברר למיתר שהיא קצינה תורנית והיא נאלצה לסגור את השבת בבסיס. “היינו אצלו כל שבת שניה. בכל יום שישי הוא היה לוקח את אחי הקטן לגלוש בחוף הים באשקלון. אני ואחותי היינו מגיעות בערב, חוזרות לישון בבית בתלמי יפה ואז בשבת בצוהריים באות שוב. יצא שבגלל הקורונה ועוד כל מיני דברים בדרך לא התראינו כבר שלושה שבועות. ואז נאלצתי לסגור את השבת הזאת, שהייתה ‘שלו’, בבסיס. אבל אמרתי שזה לא נורא, מקסימום ניפגש בשבת הבאה. אבא תמיד כעס עליי שאני לא מתקשרת מספיק ולא מתעניינת. אבל זה לא היה ממקום רע, הייתי פשוט עסוקה יותר בחיים שלי ובצבא אז זה לא היה בראש מעיניי להרים טלפון לאבא. הוא היה איש משפחה למופת, וזה היה מאוד-מאוד חשוב לו. אם רק הייתי יודעת שלא תהיה לנו עוד הזדמנות”.
כמה חרטה יש בך?
“אני הכי מתחרטת בעולם, שהפרידה שלי ממנו הייתה בצורה כזאת ושלא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן לפני שזה קרה. אבל המפגש האחרון שלנו, לפני שלושה שבועות, היה מושלם. בחודשים האחרונים הוא חי לבד, אז הוא למד לבשל. הוא התחיל ‘להפציץ’ בחמין, מפרום ומטבוחה. היה לו הכי חשוב בעולם שהכל יהיה מושלם עבורנו”.
ילדיו של מיכאל: מיתר, נועם ואוריין. צילום: יוסי פרטוק
על מה דיברתם בפגישה האחרונה?
“לא היה שם משהו מיוחד. בעיקר שיתפתי אותו בהתלבטויות שלי וביקשתי את העצה שלו. אני בשנה אחרונה לקבע שלי ויש לי הרבה התלבטויות על מה אני רוצה לעשות בחיים. הוא תמיד היה שם בשבילי וכיוון אותי. הדבר היחיד שהוא אמר לי הוא שאני אעשה מה שטוב לי, ואלך תמיד אחרי הלב שלי. גם הוא היה כזה, תמיד הלך עם הלב”.
“אבא במצב קשה”
ביום שישי בשעה אחת וחצי בצהריים עוד הספיק מיכאל לשלוח לביתו הבכורה את השיר “מספרת לי עולם” של אלירן אסלן, שחודש לאחרונה על ידי ‘”היוצרים”. “את, את בעינייך מספרת לי עולם. ובשפתייך את אומרת לי מילים שלא שמעתי אף פעם. וביופייך את הצליחה לגרום לי לא להישבר. כי ליבך, ליבך עושה אותי חזק יותר” אומר הפזמון. הוא שלח לה את השיר ולא הוסיף עליו מילים, אבל זה הספיק למיתר כדי לפרוץ בבכי. “שמעתי את השיר ובכיתי בטירוף, אני אפילו לא יודעת למה. זה לא היה נדיר שאבא שולח שירים, זאת הייתה הדרך שלו להעביר מסרים ולהגיד שהוא מתגעגע. ובכל זאת, השיר הזה עורר בי משהו אחר. לצערי גם באותו היום לא הספקנו לדבר”.
הספקת לענות לו?
“כן. כתבתי לו ‘וואו איזה שיר מרגש’ והוספתי אייקון של לב”.
והוא ענה לך?
“כבר לא”.
אז היא עדיין לא ידעה שאלה השעות האחרונות בחייו של אביה, שבילה באותה העת באגם הסמוך לחוף ‘זיקים’, יחד עם אישתו הטרייה חלי, לה נישא רק לפני חודשים אחדים. בין המתרחצים בחוף המסוכן והבלתי מוכרז, שלא היו בו שירותי הצלה, היו באותו הזמן גם חמשת בני משפחת אל-חראם מהישוב הבדואי חורה. האב ג’מיל, אישתו, שני ילדיהם מוחמד בן ה-9 ומייס בת ה-6 ואחייניתו של ג’מיל שיריין בת ה-22. לפתע זיהה בן זיקרי שהילדים החלו לטבוע ביחד עם הדודה ומיד זינק למים כדי להצילם. הוא משה מהמים תחילה את מוחמד, עשה לו החייאה על החוף ולאחר מכן שב לאגם המסוכן. אחרי דקות ארוכות הצליח להוציא גם את דודתם של הילדים. למרות שהתעייף מאוד מהחילוץ הוא לא ויתר ושב למים בפעם השלישית כדי לחלץ את מייס הקטנה, שכבר שקעה עמוק בקרקעית. בשניות הללו כבר הספיק מישהו אחר להוציא את הילדה אל החוף, אלא שבן זיקרי, ככל הנראה, לא הבחין בכך. הוא צלל דקות ארוכות עד שאזל כוחו.
העד לטביעה מסביר לשוטר איפה בדיוק ראה את האיש טובע. צילום: אלירם משה
זמן קצר לאחר מכן קיבלה מיתר שיחת טלפון מסבא שלה, מצד אימה, שסיפר לה שאביה טבע והוא במצב קשה. “למזלי אני לא מחוברת לכל האפליקציות האלה של החדשות. גם פייסבוק פתחתי רק לפני כמה ימים כי אני מחפשת דירה במרכז. אז כל הדיווחים האלה רחוקים ממני. אחרת, כנראה, הייתי מתבשרת ככה שהוא נפטר. אבל סבא התקשר ואמר שאבא במצב קשה ושאגיע מיד. התקשרתי למפקד שלי וביקשתי שימצאו לי מחליף ונסעתי הביתה”. הנסיעה הביתה לאשקלון נמשכה כשעה, כשעל קו הטלפון היה כל הזמן המפקד של מיתר, שסירב לנתק עד שהיא הגיעה בבטחה.
מה עבר לך בראש בזמן הזה?
“מה לא?! כל התסריטים הכי נוראיים שיכולים להיות. אבל במקביל כל הזמן שכנעת את עצמי שהכל יהיה בסדר. הרי אמרו לי רק שהוא במצב קשה, אז הוא ייצא מזה”.
איך קיבלת את הבשורה הקשה?
“הגעתי לבית של סבא וסבתא שלי, אחים שלי ואמא שלי היו שם. ראיתי את כולם בוכים, מרוסקים. הבנתי. ובכל זאת בשנייה שנכנסתי שאלתי אותם מה מצבו ואותי אמרה לי ‘קשה מאוד’, היא לא הצליחה להגיד לי. ואז סבא שלי אמר לי שהוא נפטר”.
צוותי מד"א במקום לאחר חילוץ שלושת הנפגעים הראשונים עוד לפני שידעו שיש טובע נוסף. צילום: אלירם משה
מה חשבת כששמעת על נסיבות המוות של אבא?
“באותו רגע לא חשבתי על כלום חוץ מזה שאבא שלי נפטר. זה בכלל לא עניין אותי למה ואיך הכל קרה. אחרי זה, כשהתחילו להגיע הפרטים לא הופתעתי”.
לא הופתעת?
“בשום צורה לא. הוא היה בחור חסון וחזק, שחיין מעולה. זה ברור שאם מישהו יעשה מעשה כזה, זה יהיה אבא שלי. הוא הציל אותם בזה אחר זה, עד שהותש בעצמו ופשוט טבע”.
סוף עצוב: גבר בן 45 טבע למוות לאחר שחילץ משפחה שטבעה>> https://bit.ly/2Zxqc9X
Publiée par כאן דרום אשקלון sur Vendredi 3 juillet 2020
“כאילו ישן”
דקות בודדות לפני שהובא מיכאל למנוחות ביקשה בתו הבכורה לראות אותו בפעם האחרונה ולהיפרד ממנו. “אמרו לי שלא כדאי, אבל הרגשתי שאני חייבת. לא הייתי סולחת לעצמי אם לא וגם בדיעבד אני חושבת שזו הייתה החלטה נכונה. רגע לפני שנכנסתי הייתי בטוחה שאני אתעלף, שהלב שלי פשוט יצא מהמקום. אבל דווקא בשניות הראשונות שראיתי אותו הרגשתי הקלה מאוד גדולה. הוא היה שקט ושליו כל כך כאילו ישן”.
אמרת לו משהו?
“לא. לא הייתי מסוגלת, המילים לא יצאו ממני. אלה היו פשוט הרגעים האחרונים שלנו ביחד. רגעים של שקט, רק הוא ואני”.
מאות רבות של בני משפחה, חברים ומכרים הגיעו ללוות את בן זיקרי בדרכו האחרונה. “אבא, איך בכלל מתחילים לכתוב הספד, זה לא מרגיש לי אמיתי, זה מרגיש לי סיוט”, ספדה לו מיתר, “היה לנו קשר לא רגיל, חווינו עליות ומורדות ובסוף גישרנו על הכל. אף פעם לא אמרתי לך את זה, אבל הייתה לך השפעה לא רגילה עליי. אני יודעת שעשיתי לך חיים לא קלים, אבל אני אוהבת אותך עד כאב. אני מבקשת סליחה, שורף לי בנשמה, הנפש שלי פצועה וזועקת. באותו יום ארור באגם שלחת לי שיר, אחרי שלושה שבועות שלא דיברנו, כי זאת הדרך שלך להתפייס. שלחת לי שיר זה כאילו ידעת. אתה לא תלווה אותי לחופה והנכדים לא יכירו אותך. הלכת גיבור והצלת הרבה נפשות וזה מעיד על האדם שהיית. עשית מעשה טהור ואתה מלאך ואנחנו גאים בך”.
מיתר סופדת לאביה. צילום: יוסי פרטוק
חבר נעוריו של מיכאל, שר הדתות הרב יעקב אביטן סיפר כי קיבל שיחת טלפון בשישי ובה הבשורה המרה, “ככה קיבלתי את השבת במרה שחורה, בדמעות של בצאתכם לשלום מלאכי השלום כי אתה מיכאל כמו האותיות של השם שלך, היית מלאך שיצאת מאיתנו בערב שבת. לכם הוא גיבור אבל מיכאל לנו זו ילדות מופלאה. גדלנו בשכונת שמשון דלת מול דלת במשך שנים, גדלנו ביחד במגרש המשחקים, בבית הספר. בכל משעול ובכל צומת נפגשנו, ותמיד היה מתקשר לעצה ולשאלה. כל מי שהכיר את מיכאל יודע איזה לב גדול וענק היה לו. לא היה אדם שהיה נתון במיצר בעת משבר, בעת צרה, בכל רגע, מיכאל עם הלב הגדול שלו ועם הפנים הבורקות שלו ועם החיוך הנצחי שלו ושמחת חיים, הוא ניגש לעזור. מיכאל, הצלת נפשות רבות. כל מדינת ישראל, ללא הבדלים יודעים להוקיר את המעשה שלך”.
שר הדתות, הרב יעקב אביטן בהלווייתו של מיכאל בן זיקרי
מאות רבות של מנחמים הגיעו לבית המשפחה, בהם נכבדי העדה הבדואית ואישי ציבור מהמגזר הערבי. ביום שלישי בערב הגיע גם ח”כ אחמד טיבי יחד עם שר הדתות הרב יעקב אביטן. “אמרתי לנעם החמוד הבן הקטן של מיכאל: אבא שלך גיבור, ולמיתר הבת כי ריגשת את כולנו בפוסט שלך על אבא שהקריב את חייו והציל 4 נפשות ושבר מחסומים וקירב לבבות בארץ ובעולם. איזה אדם. יהי זכרו ברוך”, סיפר ח”כ טיבי בטוויטר.
ח"כ אחמד טיבי והרב יעקב אביטן בניחום אצל משפחת בן זיקרי
גם ראש העירייה, תומר גלאם, קיים ניחום אבלים בבית המשפחה ואמר: “הגעתי הבוקר לנחם את בני משפחת בן זיקרי שאיבדו את מיכאל ז”ל היקר באירוע הטביעה הטראגי. העברתי בשם כל תושבי אשקלון את תנחומינו ואת ההערכה הרבה שכולם רוחשים למעשה האצילי שעשה ועליו שילם בחייו. הבטחתי לבני המשפחה שנקדם מהלך להנצחתו בעיר אשקלון, בה התגורר מרבית חייו, כדי שמעשה הגבורה הזה וזכרו של מיכאל ז”ל יישארו איתנו לנצח”.
“אני מתפוצצת מגאווה”
“אבא היה בן אדם כובש, צ’ארמר”, מספרת מיתר, “אי אפשר היה שלא לאהוב אותו. איש שמח, תמיד צוחק ותמיד עם חיוך על הפנים. האווירה איתו תמיד כיפית, חיובית ואנשים מתחברים אליו באופן מידי. אדם עם מלא נתינה. אי אפשר היה שלא לאהוב אותו. הוא עסק הרבה מאוד שנים בגינון, הוא אהב את זה הכי בעולם ועשה הכל בצורה מושלמת. הוא היה גם ‘הנדי מאן’ כזה, תמיד עושה הכל בבית, מתקן, בונה, משפץ וצובע. הוא היה מאוד ציוני ואהב את הארץ. היה בהנדסה קרבית וצבא היה עבורו ערך עליון. הוא גם זה שדחף אותי לצאת לקצונה, זה היה מאוד חשוב לו. הוא היה איש משפחה, ואנחנו היינו הדבר הכי חשוב לו בחיים. כשהיינו קטנים היינו יוצאים לטייל המון. כל שבת במקום אחר, כל פעם אטרקציה חדשה שהוא הכין עבורנו. פעם הוא קנה לאחותי ולי שני זוגות אופניים הכי מושקעים שיש ולקח אותנו לטייל איתו בטבע. אני לא אשכח איך הוא נהנה מכל רגע ואני ואחותי רק התמרמרנו על הקושי ועל החום. היה לו חשוב שנכיר את הארץ ונאהב אותה כמוהו”.
מיכאל בן זיקרי ז"ל
להלוויה של בן זיקרי הגיעו גם בני משפחת אלחראם ובראשם ג’מיל, אביהם של הילדים שטבעו. ביום שלישי האחרון, אחרי שכולם השחררו מבית החולים, הם גם הגיעו לנחם את בני המשפחה.
ג'מיל ושניים מילדיו בבית החולים
“אבא של הילדים התעלף בהלוויה, היה לו מאוד קשה”, אומרת מיתר, “הם מגיעים לכאן והגיעו גם נציגים מהשבט. אמרו לנו גם שיקראו רחוב על שמו בחורה ומנהל בית הספר שם מתכוון להקים ספרייה שגם היא תהיה על שמו של אבא. הבנתי גם שאנחנו נקבל בשמו של אבא אות הוקרה מנשיא המדינה”.
איך זה גורם לך להרגיש?
“אני מתפוצצת מגאווה. שום דבר לא יחזיר לי אותו, לא יצליח לנחם ולהעלים את הכאב. אבל זה כל כך מגיע לו ואני גאה בו”.
מיכאל בן זיקרי ז"ל.
איפה הוא הכי יחסר לך?
“אבא היה מאוד מחובר ליהדות ולמסורת. בערבי שישי, בשבתות ובחגים, כשכולם יושבים יחד והוא מברך, שם הוא הכי יחסר לי”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
מה היית אומרת לו אם היית יודעת שזו הפגישה האחרונה שלכם?
“שאני מתנצלת וסולחת. אני ואבא שלי היינו אותו בן אדם. שנינו נדלקים בשנייה ונרגעים בשנייה. בסוף אנחנו אבא ובת, יש ריבים אבל תוך רגע הכל נשכח כלא היה. אז סליחה, על כל מה שאמרתי שלא היה במקום. אני הכי אוהבת אותך בעולם וגאה בך”.
