חברת הבנייה אפגד היא אחת החברות הידועות בארץ בכלל ובאשקלון בפרט, והפרויקטים הרבים שבנתה בעיר הפכו אותה לשם דבר. אלא שבניגוד לחברות בנייה אחרות בעיר, בעליה של אפגד משפחת הניג אינה מתוקשרת. שמו של אבי המשפחה ומייסד החברה, אפרים הניג, אינו שגור בפי רבים, וככלל הוא נוטה להצטנע ולהותיר את הבמה לחברה שלו.
בימים אלה מציינת החברה 30 שנים להיווסדה, וזאת בהחלט שעה יפה לשלוח מבט ארוך אל ההיסטוריה של מדינת ישראל, הנשזרת בהיסטוריה הפרטית של אפרים הניג.
תעודת זהות של ארבע ספרות
הניג נולד לפני 78 שנים בירושלים ובה גדל. כשמדינת ישראל הצעירה החליטה לערוך את מפקד האוכלוסין הראשון שלה, היא בחרה בשכונה שלו להיות הראשונה. "הייתי ילד קטן", מספר הניג בגעגועים על הימים ההם בירושלים, "הגיעו אנשים מהממשלה ונתנו לכל אחד את מספר הזהות שלו, המספרים היו מורכבים מארבע ספרות בלבד, זאת הייתה התרגשות גדולה".
אפרים הניג במשרדו במטה החברה. צילום: פבל
אימו הייתה דור חמישי בארץ, ואביו עלה מגליציה, לאחר שהוברח ארצה על ידי הוריו בשל גילויי אנטישמיות. בני הזוג נפגשו, התאהבו, נישאו ופתחו אטליז בשוק מחנה יהודה בירושלים. כשאפרים הצעיר היה בן 9, נפטר האב. בתום לימודי התיכון שלו חלם ללכת לקורס טיס, אולם בני המשפחה לחצו עליו שיוותר. הוא נענה לדרישה בלב כבד ולבסוף שירת כחובש קרבי בחיל ההנדסה הקרבית.
בתום השירות הצבאי הגיע הרגע שבו היה צריך אפרים הצעיר לחשוב ברצינות על עתידו. "רציתי ללמוד כימיה והתקבלתי", הוא מספר. אבל אז שוב טפחה המציאות על פניו, והוא נאלץ לחשב מסלול מחדש. "היה לי ברור שאני צריך לעבוד תוך כדי הלימודים והבנתי שאם אלמד כימיה, לא אוכל לשלב עם עבודה כי הלימודים דרשו גם שעות מעבדה רבות".
הוא עבר לחוג לכלכלה, למד בימים ובלילות עבד כחובש בבית החולים שערי צדק. "היה לי מזל שהמרצה שלי באוניברסיטה היה המורה שלי לאזרחות בתיכון", צוחק הניג, "יכולתי לדבר איתו חופשי, הוא גם היה זה שהכניס אותי לתלם". הדיבור החופשי הזה שעליו מדבר הניג נוצר גם בזכות העובדה שלשניים היה נושא שיח משותף, מלבד הכלכלה. "אז בדיוק יצא הספר ‘ילקוט הכזבים’ של חיים חפר ודן בן אמוץ, אוסף סיפורים על תרבות הפלמ"ח, שאני מאוד אהבתי. והמרצה היה פלמ"חניק".
רצה ללמוד כימיה. אפרים הניג בתקופת יובל גד. צילום: אלבום משפחתי
הוא סיים את לימודיו בציון גבוה והמשיך ללימודי תואר שני במינהל עסקים. במהלך לימודיו הכיר את אשתו לימים, דניאלה. זה היה מפגש אקראי במועדון הסטודנטים בית הילל, הנמצא צמוד למגורי ראש הממשלה היום. דניאלה הגיעה לירושלים מקריית חיים, כדי ללמוד הוראה ויצאה למועדון בתום עוד יום לימודים מפרך. והניג בדיוק באותו היום נפרד מחברה ויצא עם חבר לרקוד קצת ולאוורר את הראש. הוא בוודאי לא דמיין שבאותו ערב יפגוש את מי שתהיה אשתו ואם ילדיו. "רקדנו במעגל", נזכר אפרים.
"והוא לא רקדן גדול", צוחקת בתו יעל ומצטרפת גם היא לריאיון המשפחתי הנדיר, שבו לוקח חלק גם הבן שי, מנכ"ל החברה. שנה אחרי אותו ריקוד מפורסם נולד כבר בנם הבכור איציק, שנקרא על שם אביו של אפרים – יצחק.
רווח של 30%
עם סיום התואר במינהל עסקים חיפש הניג עבודה במקצוע שזה עתה רכש ונקלט לניסיון של חצי שנה כאיש כספים בחברת יובל גד באשקלון. חצי השנה הזאת הפכה ל-15 שנים של עשייה ענפה, שכללה הרבה מאוד נקודות ציון משמעותיות למדינת ישראל, למפעל ולהניג עצמו.
בעקבות העבודה ביובל גד בשנת 1970 עברה משפחת הניג להתגורר באשקלון, כאשר מה שקסם לדניאלה בעיקר היה חוף הים המרהיב של העיר.
הפרויקט הראשון שקיבל לידיו היה בניין חדש בשכונת שמשון, הבניין הראשון של השכונה. הניג מספר כי הם בנו בשיטה חדשה וייחודית "אלמנט בתוך אלמנט" ולאחר מכן הוא נקרא על ידי משרד השיכון כדי ללמד את השיטה. "בנינו כמו לגו, וראשי משרד השיכון הגיעו לצפות, התפעלו וביקשו ממני לערוך יום עיון בנושא".
פועלים במפעל יובל גד. צילום: פריץ כהן, באדיבות לע"מ
כשהגיע ליובל גד, לא הייתה למפעל הנהלה, והניג לקח פיקוד. הוא חילק את המפעל לאגפים, הרכיב צוותים והפך נהגים למנהלי צוותים. הוקמו ועדי עובדים, וגם הרווחים החלו להיות מחולקים בין העובדים. למפעל היה חוזה עבודה רב שנתי עם הממשלה למינימום הזמנות לבנייה. כשראו שהיא אינה עומדת בהתחייבויות, נאלצו לחפש לעובדים תעסוקה במקומות אחרים. הם החלו לבנות ברחבי הארץ בתי ספר בשיטה הטרומית, בנו כ-400 כאלה ברחבי הארץ. במצפה רמון בנו בית ספר של 18 כיתות בשלושה חודשים וחצי בלבד. הניג התחיל לערוך תחרות סמויה עם משרד השיכון, ותמיד ניצח. "אני סיימתי בניין בן שמונה קומות שנה לפני שהם סיימו בנייה של בתים יבילים. אז בסוף משרד השיכון הלך איתנו. יובל גד היה המפעל הכי רווחי. יום אחד הגיע אליי ללא הודעה מוקדמת מאיר עמית, מנכ"ל כור תעשיות, ואמר, ‘תסביר לי איך אנחנו מנסים להרוויח 2% על מחזור, בעוד שאתם מרוויחים 30%’. סיפרתי לו על בית הספר במצפה רמון, והוא נתן הוראה שכל המנכ"לים יהיו גם אנשי כספים".
"אנחנו תמיד מכוונים גבוה"
בהמשך נרכש המפעל על ידי כור, והניג הפך למנהל. הוא החל לצאת לחו"ל, לראות עולם ועד מהרה הגיעו גם הצעות לפרויקטים מעבר לים. הם זכו בפרויקט של 600 יחידות דיור בדרום אפריקה, הניג הביא אותו לאישור מזכ"ל ההסתדרות דאז ישראל קיסר. "זה היה בתקופה שבה העובדים השחורים השתחררו, המדינה הייתה מדינת אפרטהייד, וזה היה מורכב. ניסיתי להסביר שמדובר בדירות לשחורים, מסובסדות. אבל הוא פחד מביקורת בעיתונות. אמרו לי למסור את הפרויקט לקבלן אחר, והייתה חברה שהסכימה לקנות את הפרויקט בתנאי שאני אנהל אותו. כך עבדתי שנתיים בדרום אפריקה".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הפרויקט הניב רווחים גבוהים, אך הקבלן סירב לתת להניג את חלקו. החריגה הזאת מהסכם ההתקשרות בין השניים הובילה לכך שאפרים יצא לדרך עצמאית וכך נולדה אפגד. "השם יובל גד נולד כי הקימו את החברה לבניית המוביל הארצי, מהכינרת עד שדרות גד. אני אימצתי את ‘גד’ והוספתי את האותיות של תחילת השם שלי", מסביר הניג על מקור השם.
מאז הוקמה אפגד בשנת 1989 היא ביצעה עשרות פרויקטים עם אלפי יחידות דיור בכל רחבי הארץ ורבים עוד לפניה. "כשהקמתי את אפגד, ידעתי את העבודה, והיו לי כבר קשרי עבודה", הוא אומר, "זה מתחיל בנייר ופתאום יש בית עם ילדים שמתרוצצים, גנים וחנויות. זה החזון והתגשמותו. אנחנו חברה שעונה לדיירים שלה בכל קריאה, עוזרת גם כשעובר הזמן. אנחנו נותנים את הטוב ביותר. זה עולה לנו קצת יותר, אבל זה כדאי. אנחנו מאוד מאמינים בטכנולוגיות בנייה מתקדמות, בפיתוחים טכנולוגיים וביתרונות שיש לבנייה ירוקה, מבודדת ואיכותית. אני רואה בעיתונים שכשאנשים מפרסמים דירה למכירה, הם מציינים שהיא של אפגד כגורם המזרז מכירה. החברה במעמד יציב, אבל אנחנו תמיד מכוונים גבוה".
"לא חשבתי שמישהו מהילדים שלי יאהב את זה". הבנים שי ויעל. צילום: פבל
"בשנים הראשונות בנינו בעיר בלבד. אחר כך יצאנו לכל רחבי הארץ ועכשיו חזרנו לאשקלון", מוסיפה יעל, בתו של אפרים, "אנחנו תמיד בחרנו להישאר בעיר, מבחינתנו זו סגירת מעגל".
הפרויקט הבא של החברה באשקלון יקום בשכונת עיר היין, והוא יכלול ארבעה בנייני מגורים ו-247 דירות שיתנשאו לגובה של 15-13 קומות. הפרויקט, כך הם אומרים בחברה, ישלב אלמנטים של בנייה ירוקה, שימוש בחומרים בעלי תו תקן ירוק, גופי תאורה חסכוניים שיופעלו על ידי חיישנים ועוד. בעוד כשלושה חודשים תחל הבנייה בשטח. משרד המכירות נפתח לקהל וממוקם בקניון חוצות.
הדמיית הפרויקט בעיר היין
"שכונת עיר היין ובכלל כל תכנית הפיתוח לאשקלון תשים את אשקלון על המפה כאחת הערים המשמעותיות בישראל לאור גודלה העתידי עם מעל 300 אלף תושבים", אומרת יעל, "כחברה ותיקה אשר הייתה שותפה להקמה ובנייה של שכונות חדשות בעיר, ממש מן היסוד, כמו ברנע ואגמים, אני חושבת שיש חשיבות רבה שהחברות אשר בונות את השכונה הגדולה – עיר היין – שהינה כמעט בסדר גודל של עיר חדשה, יהיו חברות מקומיות שמצד אחד מכירות את הצרכים של תושבי העיר ואת האיזון שצריך להיות בין מרכז העיר לבין השכונות החדשות ומצד שני כבר התנסו בהבאת הגירה חיובית אל העיר בשכונות הקודמות שבהן הן בנו".
הכול נשאר במשפחה
יעל היא גם מנהלת משאבי האנוש והאחראית על השיווק בחברה. יחד איתה עובדים האחים איציק, שאחראי על מחלקת ההתחדשות העירונית בחברה, הילה, שאחראית על תחום הדיגיטל, ושי, שהוא כאמור, מנכ"ל החברה.
איך זה לעבוד עם בני המשפחה?
שי: "כבר בתחילת הלימודים שלי באוניברסיטה סימנתי לי שאני הולך לעבוד עם אבא".
אפרים: "האמת, כשאני ניהלתי את יובל גד, לא חשבתי שמישהו מהילדים שלי יאהב את זה. איציק היה הראשון שהצטרף בפרויקט שעשינו בהר נוף בירושלים. אחריו שי ואז גם יעל. כשראיתי שהם מצטרפים, ידעתי שהם נאמנים לחברה וזו תוספת של אנשים מוכשרים. אנחנו לא מביאים את העבודה הביתה".
מלבד הפרויקט בעיר היין, בימים אלה מבצעת החברה פרויקטים נוספים ברחבי העיר. אחד מהם הוא מגדל יוקרה בגובה 23 קומות בשם בריזה, שנבנה קו שני לים. "חלק מהדירות בפרויקט כבר נמכרו, ויש לי רשימת המתנה עוד טרם יציאתנו לשיווק", אומר אפרים.
"מי שרוכש דירות מהסוג הזה אלה מצמצמי דיור", מסבירה יעל, "לא משקיעים, אלא אלה שמשקיעים בעצמם. בדרך כלל מדובר בזוגות מבוגרים יחסית, שחיו עד עכשיו בווילה רחבת ידיים. הילדים עזבו את הקן, ההורים מתבגרים, והבית הגדול הזה כבר לא רלוונטי. אז הם מעדיפים לעבור לדירה בבניין מהסוג הזה, שמותאם למידותיהם".
של אפגד ברחוב מודיעין באשקלון. צילום: פבל
הפרויקט שישווק בהמשך הוא פרויקט בשכונת אגמים, בתכנון האדריכל גיורא שפיר, שאותו מכיר הניג עוד מימיהם המשותפים ביובל גד.
מה דעתכם על משבר הדיור?
אפרים: "לצערי, 95% מקרקעות המדינה נמצאות בידי המדינה. אם הממשלה הייתה נותנת ליזמים קרקעות לבנות עליהן, כמו בטורקיה למשל, זה לא היה קורה. אז מה הם עשו במקום? מחיר למשתכן. הרגו את שוק הדירות להשכרה והמחירים טיפסו".
שי: "מחיר למשתכן הוא פתרון בתחילת הדרך, לומדים אותו תוך כדי תנועה, שללא ספק צריך עוד תיקונים ושיפורים. למשל היום הוא לא רק לזוגות צעירים, אלא גם לאוכלוסייה שאנחנו קוראים לה משפרי דיור -כלומר 30% מהדירות שמשווקות בפרויקט כל אחד יכול לקנות. המשמעות היא שזוג צעיר עם דירה קטנה יכול להגדיל את הנכס".
יעל: "הביקוש היום גדול כי פעם הייתה דירה אחת למשפחה. היום שוק הקונים משתנה, עם המשפחות החדשות והגירושין. חוץ מזה, אנשים למדו שכדאי לקנות דירה להבטיח את הפנסיה".
אפשר לפתור את משבר הדיור?
"בהחלט וזה מאוד פשוט. צריך לשחרר קרקעות ולאפשר ליזמים לפתח תכניות על מגרשים, שמנהל מקרקעי ישראל לא מספיק לפתח, לקנות קרקע בתולה מהממשלה. בקרואטיה הממשלה עשתה פרויקט של בנייה ותעשייה וסבסדה את המחיר. אני באתי ואמרתי: 'אני לא צריך סבסוד, תנו לי את הקרקע, ואני כבר אפתח ואבנה'. למדינה זה היה כדאי".
אפרים הניג. צילום: פבל
מחירי הדיור ירדו אי פעם?
"זה יקרה אך ורק כשההיצע יהיה יותר מהביקוש. זה חוק בכלכלה".
מה סוד ההצלחה של אפגד?
שי: "לאיכות טובה יש ביקוש גדול. לוח הזמנים שלנו קצר יותר ואנשים חוזרים לקנות אצלנו שוב ושוב כי הם יודעים שהאהבה של כולנו לנושא היא עצומה. אני מאמין שבלי אהבה אי אפשר לעשות כלום. ‘להרגיש בבית’ זאת לא רק סיסמה, זה היחס שלנו לכולם. לעובדים שלנו ולדיירים".
אפרים הניג וילדיו שי ויעל. צילום: פבל
