סופיה ברון-אזולאי, בת 55, נשואה, אימא לחמישה ילדים וסבתא לנכד. לפרנסתה היא עובדת כמנהלת חשבונות, מאמנת לשינוי הרגלי אכילה ורצה ללא הפסקה. וכן, זה עמוס בדיוק כמו שזה נשמע, אבל היא נהנית מכל רגע. היא מתמודדת עם אתגרים, מציבה לעצמה עוד ועוד יעדים חדשים וכובשת אותם בלי להניד עפעף, אבל עם המון התמדה, מחויבות ועבודה קשה. בימים אלה, למשל, היא מתכוננת במרץ למרוץ הבוז’ולה היוקרתי ולמרתון התנ"ך המרגש והמאתגר.
סופיה ברון אזולאי
ברון-אזולאי מתאמנת ושומרת על כושר כבר שנים ארוכות, אבל לתחום הריצה הגיעה לגמרי במקרה ולא בנסיבות משמחות כל כך. היא אמנם מעידה על עצמה שהיא גרועה בתאריכים או, כהגדרתה, "יש לי זיכרון של זבוב", אבל את היום שבו אובחנה כחולה בשלבקת חוגרת היא זוכרת היטב. "26 באפריל 2017. התחלתי לסבול מכאבי תופת בגוף", היא משחזרת, "חשבתי תחילה שזו שפעת והתחלתי לקחת כדורים, אך הכאבים לא פחתו. בהתחלה לא היו לי על הגוף הנגעים האופייניים לשלבקת, אלא היו רק כאבים בצד שמאל של הגוף, כאבים מאוד-מאוד חזקים. אחרי מספר ימים דיברתי עם חברה ושאלתי אם גוש בשד יכול לעשות כאבים מהסוג הזה, כבר חשבתי על הגרוע מכול".
החברה ביקשה ממנה לבדוק אם יש על גופה פריחה, ואכן, סופיה איתרה על היד השמאלית שלה שתי נקודות קטנות, שתחילה לא נראו מזיקות כלל. אך החברה בכל זאת המליצה לה לבדוק שלבקת חוגרת. בסוף השבוע שלאחר מכן היא המשיכה להתפתל מכאבים ואף ניגשה למוקד לרפואה דחופה, ושם נאמר לה שאין קשר בין התסמינים שהיא מתארת למחלה. כשהגיעה לרופא המשפחה שלה, התברר שהיא אכן חולה במחלה, וברון-אזולאי קיבלה את הטיפול התרופתי המתאים בו במקום.
סופיה ברון אזולאי
שלבקת חוגרת היא זיהום ממשפחת ההרפס, הגורם למחלה להתבטא בשלפוחיות על פני העור וכאבים עזים. "זה, למעשה, אותו נגיף שגורם לאבעבועות רוח אצל ילדים. רק מי שחלה בילדותו באבעבועות נושא את הנגיף. הוא נשאר רדום בגוף ובשלב מסוים עלול להתפרץ ולהפוך לשלבקת חוגרת", מסבירה סופיה.
אצל מרבית האנשים לא ניתן לזהות את הסיבה להתעוררות הנגיף. אך לרוב מדובר בהתפרצות כתוצאה מהיחלשות של מערכת החיסון, שיכולה לנבוע גם כתוצאה ממצב של סטרס ומתח. השלפוחיות חולפות בדרך כלל בתוך שבועות מספר, אך הכאבים עלולים להימשך תקופה ארוכה, בעיקר אם המחלה מסתבכת, ואצל סופיה אכן היה סיבוך.
יש לך השערה מה גרם להתפרצות הנגיף אצלך?
"אצלי זה קרה בעקבות שינוי במצב הנפשי. בתקופה שקדמה להתפרצות טיפלתי באימא שלי ובאחותי, שהיו זקוקות לעזרה שלי, בצורה מאוד אינטנסיבית. אמרתי לבני המשפחה שאני מרגישה שאני קורסת פיזית ונפשית. שבוע לאחר מכן התפרצה המחלה".
איך הסיבוך של המחלה בא לידי ביטוי אצלך?
"נשארתי עם פגיעה במערכת העצבים בצד שמאל של הגוף, רקמת השריר נפגעה, וזה גרם לרגישות מאוד חזקה. לא הצלחתי לתפקד, כל נגיעה שם גרמה לי לקפוץ וסבלתי מכאבים נוראיים".
"עובדת בלרפא את עצמי"
מיד לאחר האבחון קיבלה סופיה את הטיפול התרופתי המקובל, ובנוסף גם תרופות נרקוטיות חזקות מאוד, שנועדו להקל על הכאבים. אולם הכאבים לא פסקו. "המשכתי לסבול והגעתי לחדר המיון, שם התברר לי שהתרופות הנרקוטיות לא יעילות לכאבים שנובעים ממערכת העצבים, וקיבלתי תרופה חזקה אחרת".
המצב אמנם התחיל לאט לאט להשתפר, אך ברון-אזולאי עדיין הייתה מושבתת והמשיכה לסבול מכאבים. היא החליטה לשים הכול בצד ולהתמקד אך ורק בהבראה שלה. "עשיתי טיפולי פיזיותרפיה, דיקור, מדיטציות, שיניתי תזונה. הגדרתי את זה כך שאני עובדת בלרפא את עצמי. שיניתי את אורח החיים שלי ולאט לאט הצלחתי גם להפסיק עם התרופה, למרות שאמרו לי שיכול להיות שאצטרך לקחת אותה חודשים ארוכים ואפילו שנה".
איך עושים את זה?
"בעזרת המון הקשבה לעצמי ולגוף שלי ומנוחה נפשית. זה לא תמיד פשוט, אבל דווקא בתקופות כאלה את לומדת לפרגן לגוף שלך ולהיות קשובה לו. החלטתי שזו העבודה שלי והבנתי שאני חייבת לשחרר את כל רעשי הרקע מסביב".
איך הצלחת לשחרר?
"בזכות הרבה מאוד אהבה עצמית, וזאת לא מילה גסה. הבנתי שאם אני רוצה שתהיה לי היכולת להעניק לאחרים ולהיות עבורם, אני צריכה בראש ובראשונה לטפל בעצמי, לפרגן לעצמי את המנוחה הזאת ולדאוג לעצמי. זה מה שיאפשר לי להעניק גם לאחרים אחר כך".
"רצה חמש דקות ומתנשפת"
כל אותו הזמן היא, כמובן, גם לא יכלה להתאמן ונאלצה לזנוח את חדר הכושר. כעבור שלושה חודשים היא לקחה מאמן כושר אישי וניסתה לחזור לאימונים שהיא כל כך אוהבת, אך זה לא היה פשוט. "היה לי מאוד קשה להתאמן עם יד אחת שכמעט לא מתפקדת והרגשתי שאני סובלת ממגבלה די רצינית".
סופיה ברון אזולאי. צילום: מיקי כהן
זמן קצר לאחר מכן היא שמעה שמקימים בחדר הכושר שבו היא מתאמנת קבוצת ריצה שהמטרה שלה היא להכשיר רצים שישתתפו במרוץ "סמסונג תל אביב", שהיה אמור להתקיים כחודשיים לאחר מכן, בחודש פברואר 2018. "עד אז לא רצתי בכלל, אבל הבנתי שאני צריכה לנסות עכשיו דברים אחרים. עוד קודם לכן ניסיתי רכיבה על אופניים, אך גם שם הרגשתי את המגבלה ביד. חשבתי שריצה זו יכולה להיות אופציה טובה, כיוון שבה לא צריכים את הידיים".
לא חששת?
"לא. אבל בהתחלה די התאכזבתי מהגוף שלי. הייתי בטוחה שאקח את הריצה בקלות, כאחת שמתאמנת יום-יום ונמצאת בכושר טוב, אבל מסתבר שלא. הייתי הדיסלקטית של הקבוצה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"הייתי תמיד אחרונה. בקושי רצה חמש דקות וכבר מתנשפת ועוצרת ואומרת למאמנת שאני לא מסוגלת יותר. זה היה בכלל לא קל כמו שציפיתי".
למרות הקושי הרב בתחילת הדרך, ברון-אזולאי לא ויתרה. היא המשיכה להגיע לאימונים וראתה את השיפור מדי יום. "אהבתי את זה כי הרגשתי שאני משתפרת ושיש לאן להתקדם". והיא התקדמה די מהר, ואחרי חודש של אימונים כבר רצה חצי שעה ללא הפסקה. "זה היה בשבילי פשוט וואו. הדהים אותי איך הגוף פשוט משתנה מריצה לריצה", היא אומרת.
סופיה ברון אזולאי. צילום: יואב שמעון
חודשיים בלבד אחרי שהתחילה להתאמן היא הגיעה ליעד הראשון ורצה 10 ק"מ במרוץ בתל אביב. "אחרי המרוץ הזה נשארו שבת אצל הבת שלי בתל אביב והייתי מפורקת, לא הצלחתי לזוז כמעט, ונשארנו בבית כל היום. היום כשאני נזכרת בזה, זה מצחיק אותי".
"נפלתי ונפצעתי"
זו הייתה עבורה רק יריית הפתיחה. קצת יותר משנה וחצי חלפה מאז המרוץ הראשון, והיום נמצאת סופיה במקום אחר לגמרי. היא הצטרפה לקבוצת ריצה, השתתפה בכמה מרוצים נוספים והתחילה להציב לעצמה עוד ועוד יעדים.
בהמשך נרשמה לחצי מרתון וינה, 21 ק"מ כביש, שהתקיים בחודש אפריל 2019, שאליו היו לה 10 חודשים להתכונן. היא החלה להתאמן במרץ, אלא שבדרך התקבלה לקבוצת "יעלות המדבר" של חברת מרתון ישראל וניו-באלנס ישראל. "הם נוכחו לדעת שפחות נשים משתתפות במקצי ריצה ארוכים, חצי-מרתון ומרתון, במיוחד אם מדובר בריצת שטח. אז הקימו את הנבחרת הזאת, שאליה בחרו 13 נשים מתוך 300 שהתמודדו. נבחרו נשים שרצו עד אז 10 ק"מ מקסימום במטרה לאמן אותנו לחצי מרתון מדברי תוך שלושה חודשים בלבד. המדריכה, אורנה אלטמן המדהימה, אימנה אותנו בשטחים והכינה אותנו לריצה".
וכך בתוך שלושה חודשים בלבד התייצבה סופיה על קו הזינוק של חצי-מרתון מדברי, והיה זה חצי-המרתון הראשון שלה. "זו הייתה ריצת שטח מאוד-מאוד קשה, עם הרבה עליות וירידות ושטח סלעי. רצתי על חלוקי נחל גדולים מאוד, נפלתי פעמיים ונפצעתי קצת, אבל לא ויתרתי. בזכות הרבה רצון ועזרה מחברים סיימתי את המרוץ הזה".
"לא הכול ורוד"
חודש אחרי שהתחילו להתאמן השתתפו ה"יעלות" גם במרוץ התנ"ך הבינלאומי. המרוץ, שכונה בתחילה "מרוץ איש בנימין", הפך עם השנים למרתון התנ"ך ומתקיים מדי שנה בסוכות בהפקת חברת מרתון ישראל הסוחפת אלפי אצנים מהארץ ומכל העולם. הוא משחזר את הריצה ההיסטורית מהסיפור התנ"כי, מספר שמואל א’ על איש בנימין וריצתו אל עלי הכהן הגדול בשילה הקדומה, בעקבות התבוסה לפלישתים. אורכו של המרתון המלא הוא 42.2 ק"מ. המרוץ כולל ארבעה מקצים, אשר בסופם יקבל כל משתתף מדליית חרס ומגן מיוחד למשתתפי המרתון המלא.
סופיה ברון אזולאי עם המדליות
סופיה וה"יעלות" רצו את מקצה ה-10 ק"מ, ובעוד כחודש היא תעשה אותו שוב. "כל המרוצים של מרתון ישראל הם ייחודיים ומיוחדים, ולכן יש כאלה שאני חוזרת אליהם פעם שנייה, כמו מרוץ התנ"ך. נוכחתי לדעת שיש הרבה רצים באשקלון, אבל מעט מאוד מתחברים לריצות שטח משום מה. אני, באופן אישי, מאוד אוהבת ריצות שטח, זו אמנם ריצה קשה יותר אבל היא גם חווייתית הרבה יותר. הרבה רצים בשביל המהירות, אני רצה בשביל הנפש. בריצת שטח את מתמוגגת מהנוף, עוצרת, פורשת ידיים ומסניפה את האוויר".
משם המשיכה סופיה לחצי-מרתון טבריה ובאפריל 2019 הגיעה לחצי-המרתון בווינה, שבתכנון היה אמור להיות החצי הראשון שלה, אבל היה כבר השלישי. אל המרוץ הזה היא הגיעה עם הקבוצה של המאמנת האשקלונית לי מזרחי: "שקיבלה אותי בידיים פתוחות ומיד אמרה לי, ‘את איתנו’. החוויה בחו"ל הייתה מדהימה, שונה לחלוטין ממה שהכרתי בארץ. הקהל מעודד לאורך כל הדרך, וזה משהו מדהים. כבר נרשמתי גם לחצי-מרתון פראג, שייערך בעוד כחצי שנה".
סופיה ברון אזולאי
כשאת מספרת את כל זה, זה נשמע כמעט קל.
"לא הכול ורוד. הרבה פעמים יש קשיים, אבל מתגברים על הכול. לפעמים היציאה לאימון ריצה היא אימון מנטאלי. בחודשי הקיץ, למשל, מאוד קשה לצאת, אבל מתגברים על הקושי. אני מזכירה לעצמי כל פעם מחדש את הכיף שבמהלך הריצה ובעיקר אחריה. את יוצאת לריצה נוכח כל הקשיים ומגבלות, וכשאת מנצחת את עצמך, זו הרגשה של אושר".
"התחלתי להעניק לעצמי"
בין כל אימוני הריצה והמרוצים האינטנסיביים ברון-אזולאי, הנשואה לאורי, היא, כאמור, גם אימא לחמישה ילדים – קארין (30), ניר (29), מאי (25) והתאומים שחר וטל (23) – וסבתא לנכד בן שנה. היא עובדת במשרה מלאה כמנהלת חשבונות בעסק המשפחתי ובארבע השנים האחרונות גם עוסקת באימון מנטאלי לשינוי הרגלי אכילה. תחילה העבירה גם סדנאות לבישול בריא, אך בגלל חיידק הריצה שדבק בה נאלצה לוותר על זה מפאת חוסר זמן.
לתחום התזונה הבריאה הגיעה גם כן בעקבות בעיה רפואית אישית שממנה סבלה והחלה לחקור וללמוד. "בזכות המידע שיש לנו היום התחלתי ללמוד הכול לבד ולנסות להבין מה קורה לגוף שלי. סבלתי מחומציות בקיבה וקוצר נשימה ולמדתי מה נכון לאכול. חודשיים הייתי צמודה לתפריט בסיסי, ריפאתי את הקיבה שלי ובזכות התהליך הזה גם ירדתי במשקל. ואז התחלתי לקבל פניות מאנשים, שביקשו שאעזור גם להם ואדריך אותם. לא יכולתי להרשות לעצמי להדריך מבלי שלמדתי את התחום בצורה מסודרת, אז התחלתי ללמוד והוסמכתי כמאמנת לשינוי הרגלי אכילה. מאוד אהבתי לעשות את זה, אבל לאחרונה גם זה הצטמצם. היום אין לי הרבה זמן לזה".
איך בכל זאת משלבים את הכול יחד?
"אפשר, הכול עניין של מינון נכון. אז הבית לא תמיד מתוקתק והיום יש לי סדרי עדיפויות אחרים. כשהילדים גדלו אמרתי להם שאנחנו כבר לא אימא, אבא וחמישה ילדים, אלא שבעה שותפים בבית. זה אומר שכולם נותנים יד, ואם לא מסדר לי לעשות משהו בבית, אז זה בסדר. כל מוצ"ש אני יושבת על מערכת האימונים שלי והם בל יעבור. לוח הזמנים שלי מסודר בהתאם לאימונים, והבית כבר לא ראשון בסדר העדיפויות".
סופיה ברון אזולאי
מה אומרים על זה הבעל והילדים?
"אני מקבלת המון פרגון מהם, וזה מדהים ומרגש. כשילדתי את התאומים, הגדולים היו כיתה א’, גן חובה ושנתיים. היו לי חמישה ילדים שתלויים בי באופן מלא. באותה תקופה ויתרתי על עצמי מבחירה, וכל מה שהיה חשוב לי זה לספק את הצרכים שלהם בצורה הכי טובה. הילדים תמיד היו בדרגה הראשונה. ככל שגדלו ופחות היו זקוקים לי, התחלתי להעניק לעצמי".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
בשנים האחרונות הגיעה סופיה להבנה שמותר לה להגיד: "עכשיו אני". "אני בת 55, גידלתי ילדים ועבדתי כל חיי, ועכשיו מותר גם לי. אני נמצאת בגיל שהוא מצד אחד כיפי, כי אף אחד בבית כבר לא תלוי בי. מצד שני, יש לי אימא מבוגרת ואחות לא כל כך בריאה שזקוקות לי. אני גם עוזרת עם הנכד ונוסעת לתל אביב אחת לשבוע כדי להיות איתו. זה אושר עילאי ואני עושה את זה באהבה גדולה.
סופיה ברון אזולאי עם נכדה
אבל יחד עם זאת, בשנים האחרונות אני מרשה לעצמי להגיד שעכשיו תורי לתת מעצמי לעצמי. אני משתפת את העשייה שלי במדיות החברתיות ומקבלת המון אהבה מנשים צעירות ממני וגם מבוגרות. בהשראתי המון נשים חדלו לפחד והצטרפו לעולם הריצה. לפעמים אני שוכחת שהדבר שאני עושה הוא באמת מיוחד. אבל אז אני פוגשת את אותן נשים, שאומרות לי שאני ההשראה. זה מאוד-מאוד מרגש אותי ונותן לי את הכוח להמשיך".
מרתון התנ"ך יתקיים ביום 18.10.19 (שישי) לשילה הקדומה – ארבעה מקצים: מרתון 42.2 ק"מ, חצי-מרתון 21.1 ק"מ, מקצה 10 ק"מ, מקצה 5 ק"מ. ובנוסף יתקיים מקצה צמי"ד לילדים עם צרכים מיוחדים.
