ב-2014 החלה פתאל לנהל את מלון לאונרדו באשקלון לאחר שחתמה על הסכם ניהול מול בנימין ברון איש עסקים מאשקלון הבעלים של המלון עצמו. על פי ההסכם פתאל תנהל את המלון בן 131 החדרים, ואת אולם האירועים הצמוד למלון, עבור בנימין ברון, למשך עשר שנים.
כמו כן סוכם כי פתאל תקבל דמי ניהול מהמחזור ואחוזים מהרווחים. לאחר שנה, הגיש ברון תביעה נגד פתאל בשל שורה של ליקויים לדבריו בניהול המלון, היעדר שקיפות וחוסר תום לב, וטען כי פתאל מעמיסה הוצאות רשתיות על המלון באשקלון – ומפנה למלונות אחרים בבעלותה. מנגד טענו בפתאל כי ברון מתערב בניהול המלון, שלא לצורך.
בימים טובים יותר – בני ברון ודוד פתאל, בעל השליטה ברשת המלונות. צילום: אבי רוקח
בחלוף שבע שנים של מאבק משפטי, שכלל הגשת תביעות הדדיות והליכים משפטיים נוספים, בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את תביעתה של פתאל, וקיבל את תביעתו של איש העסקים, בנימין ברון וחברה בבעלותו, לפיה הוא היה זכאי לבטל את הסכם הניהול מול רשת מלונות פתאל בשל שורה של הפרות יסודיות מצדה של פתאל, הן של הסכם הניהול שנחתם בין הצדדים והן של חובות האמון המוגברות שחלו עליה. "מטבע הדברים", כתבה השופטת חדווה וינבאום וולצקי,"הסכם כזה מטיל חובות אמון גבוהות על פתאל לנהל ביושר ובהגינות את המלון, זאת גם אם ברון חתם על ההסכם וגם אם מדובר באיש עסקים ולא באדם שאינו מצוי בעסקים".
מפסק הדין עולה כי פתאל הקשתה על ברון לקבל את מלוא המידע החשבונאי והתנהלה בחוסר שקיפות ומסרה מסמכים רק לאחר שבית המשפט הורה לה לעשות כן: "אין חולק כי פתאל עשתה כל שלאל ידה להקשות על ברון לקבל את הנתונים והמידע לאורך הדרך… כאשר פתאל לא הסכימה להעביר נתונים ומסמכים אלא לאחר שניתנו צווי משפט שהורו לה לעשות כן".
מלון לאונרדו אשקלון. צילום: איה בן עזרי
בית המשפט הנכבד קבע, כי "התנהלותה של פתאל, לאורך כל הדרך, נעשתה תוך הפרה של חובת האמון שלה כלפי ברון והיא אף בניגוד להסכם מפורש שבין הצדדים ועל כן מהווה הפרת ההסכם".
בית המשפט דחה את טענות פתאל, לפיהן לא חלו עליה חובות אמון, וכי ניהול המלון נמסר לשיקול דעתה הבלעדי, תוך שהוא קובע, כי "ככל ששיקול הדעת שניתן למנהל רחב יותר, באה איתו אחריות גדולה יותר. מן הצד המשפטי ניתן לומר שככל שהחוזה מעניק שיקול דעת רחב יותר לאחד הצדדים, כך מצופה ממנו לנהוג בתום לב בביצוע כל פרטי החוזה".
כמו כן קבע בית המשפט, כי פתאל ניצלה את כוחה לרעה והעמיסה על המלון הוצאות רשתיות ביתר. מומחה מטעם בית משפט, הגיע למסקנה כי אכן היתה העמסה ביתר על המלון. מפסק הדין עולה כי "בחינת העמסת ההוצאות הרשתיות נעשתה מתוך כלל ההוצאות שהועמסו על מלונות הרשת, במובחן מסך ההוצאת של התנהלות פתאל בכלל". ובנוסף, "לא מצופה ממנה שתתנהג אחרת מאשר היא נוהגת במלונות אחרים, כי אז יש בסיס חזק לטענת ברון להתנהלות לא ראויה מצד פתאל בביצוע ההסכם".
בני ברון במלון לאונרדו. צילום יח"צ
"התנהלות פתאל הביאה לכך שחשדו של ברון, שפתאל אינה מתנהל למולו בהגינות, הוכחה בסופו של יום כנכונה בחלקה", נכתב בפסק הדין. "אם לפתאל, משיקוליה היא, היה רצון עז לשמר את ההסכם עם ברון, כי אז נכון היה לנהוג בהתאם להסכם בדקדקנות, ובוודאי שלא לנסות ולנצל העמסה גדולה יותר של הוצאות רשתיות מזו המקובלת אצלה, משל ברון הדיוט שאינו מבין דבר".
לסיכום קבע בית המשפט, כי חבל ש"הסכם זה לא בטל מן העולם עם תחילתם של ההליכים" וכי פתאל הפרה את התחייבותיה על פי ההסכם: "אני מקבלת את תביעתו של ברון לפיה הוא זכאי היה לבטל את הסכם הניהול שחתם למול פתאל. בהתאם תביעת פתאל לאכיפת ההסכם, נדחית".
השופטת הורתה בתוך 60 ימים תתבצע העברה מסודרת ומתואמת, בין הרשת לבין איש העסקים ברון.
עו"ד אלעד דנוך, מסר בשמו של איש העסקים בנימין ברון: "מאבק משפטי ארוך ואינטנסיבי מגיע היום לסיומו. אנו שמחים על פסיקת בית המשפט, שמעביר כאן מסר ברור – הסכמים חייבים לקיים, בהגינות וביושרה, בטח אם אתה חברה ציבורית שנסחרת בבורסה. מקווים ומייחלים שרשת פתאל תערוך בדק בית רוחבי לאור המסקנות העולות מפסק הדין. מלון לאונרדו ימשיך את פעילותו תחת מותג אחר עם סטנדרטים גבוהים ואיכות בלתי מתפשרת".
את בנימין ברון ייצגו במשותף בהליך עורכי הדין יהושע (שוקי) חורש ואורית יולס-דבי ממשרד ש.הורוביץ ושות', ועורכי הדין גלעד ברגמן ותומר שני, ממשרד ברגמן-שני.
מרשת מלונות פתאל נמסר: "רשת פתאל מנהלת את המלון בהצלחה רבה בשנים האחרונות. קיים חוזה מחייב בין הצדדים. נלמד את פסה"ד כשנקבל אותו".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
