בניו של יעקב מביאים לפניו את כתונתו של יוסף. מתוך ויקיפדיה
בניו של יעקב מביאים לפניו את כתונתו של יוסף. מתוך ויקיפדיה

פרשת וישב: על יכולת הבחירה, סכנות ההבלגה וניהול משפחה

איך זה שבניו של יעקב שונאים את אחיהם ממש? ואיזה שינוי תהומי עבר יוסף? אייל חסאן עם פרשת השבוע מזווית קצת אחרת

פורסם בתאריך: 19.12.19 17:35

יעקב מגיע לארץ כנען לאחר שנאבק במלאך, זכה להיקרא ישראל ואחרי עמידה באתגרים לא פשוטים מול דודו לבן ואחיו עשו. יעקב עשיר, בעל משפחה מפוארת לקראת המנוחה והנחלה בארץ אבותיו. אך לא כך קורה – הקשיים בחרן מתגמדים לעומת אירועי פרשת וישב ואלו שבהמשך. למה ואיך? הבה נבחן.

זרעי הפורענות של הפרשה הקודמת שבה מתעדפים אח זה על אחר מתפרצים במלוא כוחם ההרסני. יעקב אהב את יוסף יותר מכל בניו "כי בן זקונים הוא לו". הרגש הזה אולי בלתי נשלט, אבל יעקב בוחר לבטא את רגש אהבתו בצורה לא אחראית ומנקרת עיניים כאשר עשה לו "כתונת פסים" מיוחדת במינה. זו הייתה טעות. טעות קשה.

והאחים מקנאים ב"ילד של אבא" ושונאים ובהמשך כמעט גורמים למותו והוא נזרק כעבד למצרים. האחים יכלו לכעוס על אביהם, לחבב פחות את יוסף, אבל הם בוחרים לשנוא אותו ובהמשך "ויתנכלו אותו להמיתו" – אפילו להרוג אותו. למה?

אייל חסאן. צילום: פבל

אייל חסאן. צילום: פבל

שימו לב בחיים שהבחירה לכעוס או להיעלב או חלילה לשנוא היא בידיים שלנו. וכולם כאן בוחרים בטעויות: יעקב בוחר להעדיף את יוסף באופן גלוי וחד, יוסף "הילד של אבא" בוחר לנצל את העדפת אביו ולהתנשא עליהם, והאחים בוחרים לשנוא אותו ואפילו לנסות להרגו. כמה חשובה יכולת הבחירה, כולנו חייבים ללמוד מכך: כמעט הכול בידיים שלנו.

ומכאן לחשיבות הדיאלוג: האחים השונאים את יוסף לא יכולים אפילו לדבר עמו: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי־אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל־אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". אמנם רש"י מבקש ללמד עליהם זכות, "שלא רצו להיות צבועים", אבל אני נוטה לפרשנות אחרת שמוכרחים לדבר גם אם לא מסכימים או כועסים. הדיאלוג במשפחה, בעבודה ובחיים בכלל הכרחי.

איך זה שהאחים שמהם ייבנה עם ישראל שונאים את אחיהם בלבבם, במקום להוכיח אותו? ויעקב ממשיך במדיניות שגויה זו:  הדעת נותנת שיעקב ידע שהאחים שונאים את בנו יוסף, אבל, ככל הנראה, עבר על שתיקת האחים בשתיקה משלו. גם זוהי טעות. לעיתים רבים מעדיפים "לקנות שקט" בהווה. אבל לא תמיד לבחור בשתיקה ובהתעלמות מהבעיה זה דבר טוב. יעקב היה חייב לפעול לתיקון המעוות: את יוסף להדריך לנהוג אחרת. ומול  האחים לדרוש לעצור את סחף האיבה הגדולה. שתיקת יעקב גרמה לביטויי השנאה להידרדר להתנכלות קיצונית.

ואחרי שהבהרנו כמה יכולת הבחירה חשובה, כמה שתיקה והבלגה אולי מרוויחות זמן אבל מסוכנות, נעבור לקנאה – קנאה מובילה לשנאה. ושנאה הובילה את האחים עד שערי גיהינום. "קשה כשאול קנאה" – קנאה זה סוג של מוות. אבל היא נובעת מתוכנו, ניתנת לשליטה וחובה למגרה. המשימה לשלוט בקנאה לא קלה – יוסף לא קל עם אחיו: הוא קטן מהם, מלשין להורים כנגדם, מתנשא עליהם ומציק להם. התמונה הזו מוכרת כמעט בכל בית, אבל כולנו צריכים למנוע מצבים שיובילו לקנאה, וגם אם הרגש פורץ, בכוחנו לבחור למגר אותו.

עצוב לראות איך רוב המשפחות שייסדו את העם שלנו מסובכות. לאן נעלמת אחוות האחים? מדוע האהבה של הורים לילדיהם מאופיינת באפליה? התנ"ך בא ללמד אותנו מטעויות אלו, לחנך אותנו שיש צורך להשקיע בתשתית המשפחתית. קנאה בין אחים היא תופעה נפוצה, וההדחקה שלה במקרה הטוב או הניסיון של ההורים לתעדף אח זה על אחר, כמו שעושה יעקב וטועה, רק מסכנת את המשפחה.

במילים פשוטות אל תהיה בטוח שאם יש לך ילדים, הם בהכרח יאהבו אחד את השני. עליך לפעול לקרב ביניהם ובהמשך אף בין כלתך ו\או החתן שלך. זכור שאם תשווה ביניהם, אם תזרע בין ילדיך קנאה, היא מסוכנת והרסנית. אם אתה מחנך – אל תשווה בין תלמידים. אל תאמר "גיא, תהיה כמו שי!" אם אתה מנהל בעבודה, דאג ליחסי צוות טובים ללא רגשי קנאה וכו’.

ומכאן לעלייתו של יוסף לתפקיד משנה למלך מצרים: יוסף, שנזרק לבור, הגיע כעבד לבית השר המצרי פוטיפר. שם עלה לגדולה. ואז אשת פוטיפר ניסתה לפתותו יום-יום. יוסף שלט ביצרו, הפגין לויאליות לאדונו ולאלוקים ועמד בניסיון. המדרש מספר כי באותה שעה שניסתה לפתותו עלה דיוקנו של אביו בראשו ולכן סירב.

יוסף זמן רב במצרים, למד את השפה והאורחות המצריות, אבל נשאר "ילד של אבא" (הפעם לטובה) והבין כי הבחירה היא בין "להיות מצרי", להיכנע ליצר ולאשת פוטיפר או לזכור מאיפה בא ולאן הוא הולך. יוסף בחר ב"אבא" ושלט ביצרו.

יוסף, כמו בשיר של מוקי, היה "ילד של אבא", וקורותיו ממש דומים לקורות אביו: שניהם נולדו לעקרות (יש האומרים מהולים), שניהם היו שנואים על ידי אח/ים, שניהם עלו לגדולה בחו"ל, נישאו בחו"ל ומתו בחו"ל ועוד.

ועוד מסר חשוב: דווקא אחרי שעמד בניסיון אדיר מול אשת פוטיפר הוא נזרק לבית האסורים. הרבי מלובביץ’ מסביר שיוסף עבר שינוי תהומי: מחוסר תשומת לב לאחיו הוא מתעניין בזולתו – "מדוע פניכם רעים היום?" שואל יוסף את השרים שיושבים איתו בכלא. הפסוק הזה מלמד הוראה נפלאה: הגיוני שיוסף במצבו יהיה ב"דיכי" ובכעס על כל העולם, ובטח שלא יתעניין בשרי פרעה. ובכל זאת, בלי לחשוב על מצבו שלו יוסף מתעניין איך יכול לעזור להם. יוסף התחיל מחוסר רגישות לקרובים לו, לאחיו, והוא מגיע אל רגישות עצומה אל הזולת שמרוחק ממנו. היש תיקון גדול מזה?

מכאן תיסלל הדרך לגדולה שתכלול יציאה מן הכלא, שלטון על מצרים והצלת משפחתו. חשוב שגם אנו נלמד להתעניין בשלומם של אחרים. לשים לב מה הילד אומר ובעיקר מה לא אומר, להסביר פנים לכל אורח או עובד בארגון. זו מלאכה לא קלה, אבל היא מקפלת בתוכה אחריות, רגישות ומנהיגות.

הנה כי כן, הבה נבין כי יכולת הבחירה שלנו קריטית לעיתים. בואו נזכור משפחה לא בוחרים, אבל כן בוחרים איך לנהל אותה, ורצוי לנהל אותה במינימום טעויות, במקסימום שוויון וללא הצפת רגשי קנאה מיותרים, ובנוסף, כל אדם צריך להשתדל להתעניין בשלומם של אחרים, לשלוט ביצרו ובתאוותיו ולדעת לנהל דיאלוג גם בעת מתחים ומחלוקות.

ולסיום, בראשית השבוע נדליק את נרות החנוכה. בחנוכה אנחנו מאירים את בתינו ואת הרחובות באור חנוכיות. חשוב לזכור:  אין זה אור שנועד לסלק את החושך הפיזי, להאיר את הבית. אור הנרות נועד להאיר את הנפש, לבחור בטוב ולעשות טוב.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר