מותו של הבל, גוסטב דורה. מתוך ויקיפדיה
מותו של הבל, גוסטב דורה. מתוך ויקיפדיה

פרשת בראשית: על בריחה מאחריות והשחתת מידות

איזה שליחות מביאה איתה הבריאה בצלם אלוהים? ומהו המודל לאחוות אחים? אייל חסאן עם פרשת השבוע מזווית קצת אחרת

פורסם בתאריך: 24.10.19 21:00

אחרי חגיגות שמחת תורה, לקראת חודש חשוון נטול החגים וממש כמו בשירו של אפי נצר "לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית", אנו מתחילים מחדש את פרשות השבוע שלנו.

פרשת בראשית עוסקת בסיפורי הבריאה וראשית האנושות. ברשותכם נעסוק בבריאת האדם ובמעשיו ונראה לצערנו סיפורים שכולם אכזבות מהתנהגות הנבראים.

הבריאה הנהדרת החלה באור שכולו תקווה ולאחר השלמת הנחת התשתית ובריאת בעלי החיים בורא הקב"ה אדם בצלמו ומפקיד אותו על הבריאה כולה:

הבה נתעכב קמעא על המושג "צלם אלוהים". הרב סולבייצ’יק בספרו "איש האמונה הבודד" מדגיש שצלם האל של האדם הינו בכוח היצירה והחידוש שלו. "דמיונו של האדם לאלוקים מתבטא בשאיפתו וביכולתו של האדם להיות יוצר. האדם הראשון, שנברא בצלם אלוקים, נתברך בתנופה רבתי לפעילות יוצרת ובכוחות כבירים לשם הגשמת מגמה זו, והכוח הבולט היותר הוא השכל האנושי". כוח היצירה כולל לא רק תנופה מעשית אלא גם ערכית, ובלשונו של הרב סולבייצ’יק, "אסתטיקן יוצר, מעצב אידאות".

אייל חסאן. צילום: פבל

אייל חסאן. צילום: פבל

ספורנו מסביר כי ייחודיות האדם כנברא בצלם האל הינה ביכולת הבחירה החופשית: "הצלם האלוהי הוא הבחירה החופשית". מעבר לפירושים הנ"ל, ברור שבריאת האדם בצלם אלוהים כמו גם הציווי "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" מטילים עליו שליחות גדולה, המקפלת בתוכה אחריות רבה. כך גם אומר רבן גמליאל לתלמידיו, "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!" כל אדם, כל מנהיג חייב לדעת כי כל מסע, כל שליחות טומנים בחובם אחריות, ואת זה שכחו אדם וחווה אז, וגם היום בני האדם וחלק ממנהיגנו שוכחים זאת.

האל משכן אותם בגן עדן, שבו הכול מותר להם, למעט לאכול מפרי עץ הדעת. אפילו בגן עדן אין חיים ללא הגבלות, אין תוחלת לאדם ללא ריסון, והם מופיעים באמצעות פרי, המסמל מאכל, צמיחה והתפתחות, שחבוי בו גם גרעין של פורענות אם משתמשים בו שלא בתבונה.

והנחש הצליח לפתות את חווה לאכול דווקא מעץ זה למרות האיסור המפורש, וחווה מצדה פיתתה את אדם בעלה. בפרשה זו אני רוצה בעיקר לגעת בלקיחת אחריות, ודומני שעד היום רבים מאיתנו, כולל מנהיגנו הכמהים ל"מחיאות כפיים" ומחמאות, נמנעים מכך.

מלאכת הפיתוי שנקט הנחש מתוחכמת  – הוא ממעיט בצו האלוקי ומבטיח לחווה תועלת מאכילת הפרי: "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע". הנחש הוא מפתה חיצוני ומבטיח להם יכולת להידמות לאל ולדעת טוב ורע. אבל בכל פיתוי יש גם את הממד הפנימי – וכאן המשיכה הפנימית השלילית של חווה היא שגורמת לה לראות בפרי דבר נחשק. ועולה מכאן שכל מפתה יצליח לפתות לדבר רע רק אם בבן אדם עצמו יש רצון להתפתות ולחטוא. לכן כל אדם שטועה ומאשים את המטעה והמסית, שייקח אחריות ויאשים קודם את עצמו.

ראיתם פעם פוליטיקאי שמאשים את עצמו ולא את קודמיו? ראיתם מנכ"ל של חברה שכשלה שמשאיר את המפתחות כי הכישלון הינו שלו? קשה למצוא. כל זה נרמז בפרשה הראשונה בתורה ללמדנו מהי אחריות, שכן חוסר לקיחת האחריות בולט לאורך כל הפרשה, ובנוסף לחטאים הנוראים, זו אולי בעיית הבעיות: האדם שאוכל מעץ הדעת וחוטא מתנער מאחריות ומאשים את האישה שהאל הביא לו, האישה מאשימה את הנחש שפיתה אותה. איפה ההודאה בחטא ואיפה לקיחת אחריות? נשמע מוכר? ברור.

גם בפרק הבא קין שירצח את אחיו הבל יתנער מאחריות. קין, המקנא שמנחתו של הבל נתקבלה ושלו לא, כועס מאוד. האל מסביר לו כי עליו לשלוט ביצר החטא שבו "לפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל־בּוֹ", אבל קין רוצח את אחיו. האל נותן לו הזדמנות לווידוי ושואל אותו "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ", וקין, שלפני דקות רצח את אחיו, עונה: "מאיפה לי לדעת?" או במילותיו שלו: "וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי". תגובתו של קין לא מתקבלת על הדעת, שכן היא חוטאת לאחריות בסיסית זו של כל אדם באשר הוא – לרעהו, לזולת ולסביבה וגם מלווה בחוסר לקיחת אחריות לחטאו הנורא. סיפור קין והבל יחל מסכת של יחסים עכורים בין אחים – יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, רחל ולאה, יוסף ואחיו – כל אלה אחים ואחיות שיחסים עכורים ביניהם, וכמה עצוב ומרגיז הדבר. אך האם מדובר בגזירת גורל? לא ולא. בשבוע שעבר סיימנו את קריאת התורה בתיאור מותו של משה, ושם המצב שונה: משה בתיבה ואחותו הניצבת למשמר מרים, משה המנהיג ואהרון אחיו הגדול מוכיחים כי הדרך הנכונה בין אחים היא כבוד, אהבה ומסירות – זה המודל.

מסיפורי פרשה נדירה זו נבין כי גם היום שולט בעולמנו כוחם של האהבה, הקנאה, הפיתוי והמוות. אבל החטא הקשה ביותר מאז ועד עולם הוא אי לקיחת אחריות! זהו המסר – הקב"ה מצפה שניקח אחריות על מעשינו במקום להטיח האשמות באחרים: רק מי שזוכה להיות מספיק אמיץ ואמיתי עם עצמו כדי להפסיק להאשים את כל מי שסביבו במגרעותיו, טעויותיו וכישלונותיו, ויהיו הניסיונות אשר יהיו, יכול להתחיל לתקן עצמו. בכך הוא ממלא את שליחותו הבלעדית בעבודה, במשפחה ובכלל.

הלוואי שנשכיל כולנו ללמוד לקחת אחריות, לרסן את היצרים, ליצור ולחדש, להימנע מפיתויים שליליים ולבחור בטוב.


החגיגה נגמרת/ אפי נצר

 

ולפעמים

החגיגה נגמרת

כיבוי אורות

החצוצרה אומרת

שלום לכינורות

אשמורת תיכונה נושקת לשלישית –

לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

 

לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב

לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב

לשמוע חלילים ברוח החופשית

ולהתחיל מבראשית.

 

מבראשית

את עולמך בבוקר תמיד לברוא:

האדמה, העשב וכל המאורות

ואז מן העפר, בצלם אנשים

לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

 

לקום מחר בבוקר…

 

גם אצלך

החגיגה נגמרת

ובחצות

הביתה את הדרך

קשה לך למצוא

מתוך החשכה אנחנו מבקשים –

לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

 

לקום מחר בבוקר…

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר