מזבח העולה במכון המקדש. האמן אסף קדרון
מזבח העולה במכון המקדש. האמן אסף קדרון

פרשת צו: על האמון במשרתי הציבור והכרת הטוב

מדוע חשוב לומר תודה גם כשהכל מתנהל כשורה? ואיך זה שדווקא הקורבן שנאכל על ידי האדם הוא סמל להתקרבות לבורא עולם? אייל חסאן עם פרשת השבוע מזווית קצת אחרת

פורסם בתאריך: 21.3.19 17:06

פרשת השבוע עוסקת שוב בתורת הקורבנות. האדם המקריב קורבן מעביר את הקורבן לכהן וזז הצדה. זהו רגע מכונן במעשה הקורבנות. מעתה ואילך הכול בידיו של הכהן. ומה נלמד מכך? עלינו להאמין ביכולתם של משרתי הציבור לייצג אותנו אחרי שהנחנו בידיהם את המפתחות, ומשרתי הציבור מחויבים להיות ראויים לאמון, חייבים לנהוג ביושרה ובאחריות. בחינוך אנו קוראים לכך אחריותיות (Accountability), נשיאה באחריות כלפי קהילה וממונים, תוך גילוי מחויבות ערכית, מקצועיות ויושרה.

ומכאן נחזור לתורת הקורבנות. הנביא עמוס (כמו אחרים) הבהיר לעם שאין לו כל צורך בפולחן, אלא בצדקה ומשפט: “שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי, חַגֵּיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּעַצְּרֹתֵיכֶם“. בשבוע שעבר כתבתי שעבודת הקורבנות נועדה למנוע את זליגת העם לאקסטזה של העבודה הזרה, שכללה קורבנות אדם. אבל מאחר שעבודת הקורבנות השחיתה את המידות, אלוהים שלח את עבדיו הנביאים לנזוף בעם ולדרוש להבדיל בין עיקר לטפל ובין קודש לחול. והנביאים דרשו גם דרשו לא תורת קורבנות, אלא תורה שכולה צדק ומשפט ושלום. כמה פשוט – מוסר קודם לפולחן. זה המודל היהודי הראוי.

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

ובנוסף, סוגיה מוסרית חשובה – הכרת הטוב. לא פעם דיברנו על החסד שנעשה עם בת פרעה, יעל אשת חבר הקיני, רחב ועוד כביטוי להכרת הטוב שהיהדות כה מכירה ואף השווינו אותן לחסידי אומות עולם.

פרשת השבוע מעלה למודעות את נושא הכרת התודה הגלומה בהקרבת קורבן התודה לאלוהים. לכאורה, הכרת תודה ואמירת התודה שבאה בעקבותיה שייכות לתחום הנימוסים וההליכות ולתחום ההתנהגות החברתית. אנו מחנכים את הילדים לומר בבקשה וגם תודה, וזה נדרש.

אבל להכרת התודה יש גם רובד פנימי, והוא היכולת שלנו לראות את הדברים החיוביים בחיינו ולשמוח בהם. התודה היא לאלוהים, כמו ה”מודה אני לפניך” בתפילה, בקורבן התודה כאן התודה להורים שדואגים או למקום עבודה שמעניק פרנסה וכו’. הדבר לא פשוט כי האדם נוטה להלין כאשר הדברים אינם מתנהלים לשביעות רצונו אולם לקבל כמובן מאליו כשהכול מתנהל כשורה, וזו טעות. לא פעם ההרגלים משבשים את היכולת לראות את חצי הכוס המלאה, ויש מאיתנו שיקטרו לא מעט ויתקשו גם להכיר תודה ולהגיד תודה מכל הלב.

הפסיכולוגית רבקה נאמן רואה בהכרת הטוב והתודה ערך נעלה ומספרת כי הפסיכולוג רוברט אמונס מציע לכל אדם לנהל “יומן תודות” שבו הוא רושם לפחות ארבע פעמים בשבוע, לפחות למשך שלושה שבועות כמה דברים ביום שהוא מכיר תודה עליהם. במחקריו הוא מצא שלנוהג זה יש השפעות חיוביות על תחושת הרווחה של האדם, על גישתו הכללית לחיים ואפילו על השינה, על תחושות גופניות ועל מידת הקשר עם אנשים.

ומדוע זה עובד? רישום התודות ביומן גורם לנו להפנות את הזרקור אל הדברים הטובים בחיינו, גם לאותם דברים שאנחנו בדרך כלל לוקחים כמובנים מאליהם. הרישום היומיומי עובד על המוח ומכוון אותנו להתייחס גם לדברים הקטנים ביותר כמו ההנאה מהקפה של הבוקר, מאור השמש, משיר יפה ששמענו, ממחמאה או מעזרה שקיבלנו (השיר הנפלא של עוזי חיטמן ז”ל המצ”ב מבטא זאת היטב).

 

ברוח זו, אנו בבית הספר דואגים באופן קבוע לפתוח את היום עם שיר השבוע ושיח עליו ולסיים את היום בתיאור שלושה דברים טובים שחווינו היום. פשוט נכון ומקדם אימון – שכן מחשבה יוצרת מציאות.

ועוד רעיון יפה: לפעמים רואים כתות או קהילות המנסות “להתקרב לאל” ולפרוש מן הציבור. פרשת השבוע שלנו מציעה דרך שונה – קורבן השלמים, כפי שמתואר בפרשות צו, הוא חריג וייחודי ומייצג חיים נורמליים בעבודת האל: גם היהודי הפשוט המקריב את הקורבן משתתף בעבודה ואוכל חלק מן הקורבן. לכאורה היינו יכולים להציע שקורבן עולה, המוקרב כליל לה’ ונשרף כולו, הוא המבטא את הקִרבה העילאית לה’, אבל דווקא קורבן השלמים, הכולל גם אכילה אנושית פשוטה, הוא המבטא את ההתקרבות לקב”ה. הקשר בין האלוהים והאדם מגיע לשיאו לא במעשי פרישות וסיגוף, אלא דווקא בחיים אנושיים פשוטים וטבעיים.

ונקודה מנהיגותית נוספת – אהרן ובניו מורמים מעם, אולם הם עדיין אינם כשירים לשמש כוהנים המשרתים את העם. לפניהם עוד דרך ארוכה ועבודה קשה טרם קבלת מינוי רשמי. הדרך עוברת דרך שבעת ימי המילואים שבהם אהרן ובניו יבצעו “תרגול על יבש” לעיני כל העם בפתח אוהל מועד, יעברו חניכה הכוללת לימוד, תרגול, כפרה והתקדשות באמצעות החונך משה.

והמסר הנצחי: אין קפיצות או דילוגים על שלבים. ימי המילואים מלמדים על מידות רבות שראוי שכל איש או אשת ציבור יאמצו לעצמם: מחויבות ושקיפות, יושרה ורצון ללמוד וידיעה עמוקה שאף אם הם ראויים למשרה ציבורית רמה, אין קיצורי דרך, יש צורך בלמידה ובעבודה קשה ורבה.

אז אחרי פורים ולקראת חג הפסח נזכור כי המוסר הוא הוא החשוב ביותר. נקפיד לתת אמון במשרתי הציבור, והם יידרשו למסירות ולאחריותיות, לרצון ללמוד ולשקיפות. וכמובן, נכיר ונוקיר תודה, נחשוב חיובי, וכך נחוש מסופקים יותר.

“תודה”
מילים: עוזי חיטמן

תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על אור עיניים
חבר או שניים
על מה שיש לי בעולם
על שיר קולח
ולב סולח
שבזכותם אני קיים

תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על צחוק של ילד
ושמי התכלת
על אדמה ובית חם
פינה לשבת
אישה אוהבת
שבזכותם אני קיים

תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על יום של אושר
תמימות ויושר
על יום עצוב שנעלם
תשואות אלפיים
וכפיים
שבזכותם אני קיים.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

2 תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר