במרכז הכנסים של המכללה האקדמית באשקלון התקיים משפט מבוים, ראשון מסוגו "האנושות כנגד ארגון הטרור חמאס".
מדובר בפרויקט חינוכי המהווה את פרויקט הדגל של הפורום למצוינות חברתית שיזם והוביל עו"ד ד"ר אבי עומר.
מטרת הפרויקט לגרום לשינוי תודעתי, להרחיב את הידע ונקודות המבט של בני נוער, ולשמש ככלי הסברה משמעותי ורב עוצמה של הדור הצעיר שניזון לרוב מהמידע המופץ ברשתות החברתיות.
המשפט נעשה כמחווה ליישובי העוטף והדרום, שעמדו בחזית מתקפת ה-7.10. הפרויקט יוצג גם בראשות כב' השופטת ד"ר איילה פרוקצ'יה, שופטת ביהמ"ש העליון (בדימוס), ובהמשך הוא מתוכנן לפריסה ארצית ויוצג בפני עשרות אלפי תלמידי החטיבה העליונה של מערכת החינוך בישראל, בשיתוף עם משרד החינוך.
המשפט הופק ביוזמת עיריית אשקלון, ובשיתוף המכללה האקדמית אשקלון ומינהל חברה ונוער במשרד החינוך, והתקיים בראשות השופטים הבכירים השופט פרופ' אליקים רובינשטיין, והמשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון (בדימוס), פרופ' שמעון שיטרית – הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, שר בממשלות ישראל, השופט ד"ר פנחס חליוה מנכ"ל מכללת אשקלון, והעידו בו מומחים ביניהם ד"ר כרמית קלר חלמיש, ראש תחום מחקר באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל, מגישת הדו"ח על פשעי המין של החמאס, השייח' מוחמד שריף ראש קהילת חמדייה באסלאם שהעיד על יסודות השלום וההתנגדות לאלימות, חטיפה או ואונס בדת האסלאם.
במשפט השתתפו בת שבע יהלומי שבנה איתן נחטף ושוחרר משבי חמאס ובעלה אוהד עדיין חטוף, ומיכל אוחנה ניצולת מסיבת הנובה שתיעדה את ״המרוץ לחיים". השתיים העידו במשפט וחפשו פרטים מאירוע החטיפה והשבת השחורה.
נועם בר שלום וליה פוזניאקוב מאשקלון שימשו כתובעים. גיסו של נועם, ששירת כאיש שב"כ, נרצח על ידי מחבלים באזור אשקלון לאחר שיצא באותה השבת עם נשקו האישי להגן על העיר. דודה של ליה, אליק פוזניאקוב נרצח במסיבת ה׳נובה׳ כשהוא בן 32.
פסק הדין והחלטת ביהמ"ש המיוחד ישמשו אסמכתא אקדמית ומוסרית גם לזירה הבינלאומית. ההחלטה במשפט תועבר לשגרירויות בעולם וכן תונח על שולחנו של מזכ"ל האו"ם, תוך הבהרת חובתו להכריז על החמאס כארגון טרור רצחני והטלת הסנקציות ההכרחיות.
מעדותה של בת שבע יהלומי במשפט שהתקיים היום על בוקר ה-7.10: "הצעקות בחוץ היו קשות מאוד וללא הפסקה. בהתחלה מה שהפריד בינינו לבין המחבלים היה רק קיר אחד. אוהד, בעלי החליט לצאת מהממ"ד ולשמור על הדלת מבחוץ עם נשק אישי שהיה לו. בשלב מסוים הצליחו המחבלים להיכנס לבית, לפצוע את אוהד ולפתוח את דלת הממ"ד. אוהד לא הפסיק לצעוק לנו שהוא אוהב אותנו, גם אחר שנפצע. אחד המחבלים כיוון עלינו את הרובה ואמר 'אני יורה', לא הייתה לנו ברירה.
"רציתי להשאיר את התינוקת הקטנה על אוהד, שישב פצוע בכניסה לבית, כדי שכך היא תינצל. חשבתי שעליה יוותרו, אבל אחד המחבלים הרים אותה והחזיר לי אותה. דחפו אותנו החוצה והשיבו אותנו על שני אופנועים איתן נחטף לעזה על אופנוע נפרד. התחלנו בנסיעה דרך הקיבוץ לכיוון עזה והמראות היו מאוד קשים. הם בזזו הכל".
על רגעי ההימלטות סיפרה: "כמה מטרים לפני הגדר הגיעו פתאום שני טנקים צה"ליים שדהרו במהירות בשטח. האופנוע שעליו ישבתי עם הבנות החליק ונפל, ניצלתי את ההמולה ורצתי עם שתי הבנות, מנסה לנופף בחוזקה לטנקים שלא הבחינו בנו. רצתי יחפה לבושה בפיג'מות, והקטנות על הידיים כל הזמן. באיזשהו שלב התעייפנו נשכבנו על האדמה והעמדנו פני מתות. גם התינוקת בת השנתיים שכבה איתנו שם – היא הבינה שקורה משהו מאוד מאוד שונה. למרות שהיינו מרוחקות מהכביש הגיעו אלינו שני מחבלים ודרשו שנבוא אתם לעזה בטענה שבניר עוז הכול שרוף. ראיתי שהם לא חמושים אז אמרתי 'לא' ופשוט לקחתי את הבנות והתקדמנו לחלקו הצפוני של הקיבוץ, שם נתקלנו באוטובוס שהוריד חיילים להילחם, אשר חילץ אותנו צפונה".
בת שבע סיפרה על חזרתו של איתן ותקופתו בשבי: "איתן בודד מכל האחרים ושהה לבדו 16 ימים, המחשבה על כך מעוררת בי עד היום חלחלה נוראית. לאחר מכן הוא צורף לחטופים אחרים בתנאים קשים של הרעבה בבית החולים נאצר בחאן יונס, עד לשחרורו כעבור 52 ימים. הוא אולץ לראות את סרטוני הזוועות של החמאס, אכל פיתה ביום. תנאים נוראיים".
מיכל אוחנה שנפצעה במסיבת הנובה ותיעדה את מסע הימלטותה סיפרה: "בשעה 7:27 התחלנו לשמוע ירי שהולך ומתקרב לעברנו אך עדין לא הבנו שאלו מחבלים שחדרו לארץ. בשעה 8 בבוקר קבוצה של מחבלים ירו על הרכב שהייתי בו ורק אז הבנתי שזו חדירת מחבלים. בשעה 8 שכבר שמענו יריות ממש קרובות התחלנו לראות אנשים רצים עלינו לרכב והתחלנו לנסוע. נסענו בערך 2 דקות וממולנו הופיע טנדר של מחבלים שריסס את הרכב שלנו. יצאנו מהרכב והתחלנו לרוץ בחזרה לשטח המסיבה. בריצה אני כבר מתחילה לראות שריפות בכל מקום, עשן שחור, צרחות של אנשים וכאוס אחד ענק. קיבלתי כדור ברגל ורסיסים של אר פי ג׳י עפו לי לכל הגוף ורימון הלם שהושלך לעבר הטנק שהתחבאתי בו ובעקבות כך נפגעה לי השמיעה. שכבתי שם פצועה מתחננת לכל החברים שלי והמשפחה שמישהו יגיע להציל אותי עד שנגמרה לי הסוללה ומה שנותר לי זה להתפלל. כשהתחיל כל הבאלגן המשכתי לצלם כאינסטינקט וברגע שהבנתי שיש חדירת מחבלים הבנתי שיכול להיות שאני לא אצא מפה והטלפון הפך להיות העיניים שלי. שמרתי עליו ותיעדתי הכל כדי שגם אם אמות מישהו ימצא את הטלפון שלי ויראה מה קרה לי מה קרה לנו. ראיתי זוועות שלא חשבתי שאראה בחיים. אנשים ורכבים שרופים, פגעו בחברים שלי. עד היום לא החלמתי באופן מלא, וההתמודדות היא בעיקר עם סיוטים בלילות, עם התקפי חרדה, עם טריגרים כי בכל זאת אנחנו עדיין במלחמה ועדיין יש חטופים".
מנכ"ל המכללה האקדמית אשקלון, ד"ר פנחס חליוה, שכיהן כשופט: "המשפט המבוים נועד להעביר מסר לעולם ולתושבי ישראל על מה חושב המשפט הבינלאומי על ההתנהגות החייתית של מחבלי הנוח'בה, כשלמעשה העולם חווה במעשיהם של דאעש. על העולם הנאור והדמוקרטי להתקומם נגד מי שמאיים עליו ועל ערכיו. מעשי החמאס כלפי ישראל חשפו את מטרתם האמיתית והיא כפיית ערכים חשוכים על העולם המערבי".
ראש העיר אשקלון, תומר גלאם: "היום יותר מתמיד חשוב להשמיע את קולנו ולהעלות לשיח הציבורי והבינלאומי את מה שעשו אותם בני עוולה לבנותינו ובנינו. במיוחד כשזה מגיע מדור איכותי של צעירות וצעירים, דור מנהיגי העתיד שבמשך חודשים שלמים שקדו על הפרויקט החשוב, הערכי והמוסרי כדי להניח על שולחן האו"ם את פסק דינם ולהציג את האמת האחת והיחידה, לצד יצירת שינוי תודעתי לטובת מדינת ישראל וצדקת דרכנו. אני מברך את כל העוסקים במלאכה. יישר כוח".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"