החודש האחרון התקבל אצל אנשי חינוך רבים במדינת ישראל ברגשות מעורבים. מסיבות הסיום שבימים רגילים היו מתקיימות ברוב פאר והדר, בוטלו עקב משבר הקורונה והפכו למצומצמות או בטלו. אבל עבור המחנכת אביטל טויטו, האושר והסיפוק היו גדולים גם ללא קשר לגודל המסיבה.
טויטו ה-36 מאשקלון, סיימה השנה בסיפוק רב את השנה, כמחנכת כיתה י”ב בתיכון “אורט צור ברק”. בית הספר אשר קולט תלמידים שלא מצאו מקום במסגרות הרגילות של מערכת החינוך וממוקם בבסיס עמנואל הנמצא על כביש 3 בין לקריית מלאכי לאשקלון.
טוויטו עם אחת התלמידות בצור ברק
החודש נערך טקס סיום מצומצם לתלמידי התיכון, כל התלמידים קיבלו תעודת סיום של 12 שנות לימוד, ותעודת מקצוע בתחומי המולטימדיה, עיבוד שבבי (CNC) ומסגרות מבנים. תעודות המקצוע, הן פרקטיות ונותנות לבוגרים כלים להצלחה בעתיד. כך למשל מי שמסיים תעודת מקצוע בעיבוד שבבי יכול להמשיך לעבוד בחברות היי-טק ומפעלים, ואף ללמוד תואר הנדסאי י”ג-י”ד, להשתלב בתחום ולהתפרנס בכבוד.
הטקס הזה הזכיר לטויטו מדוע היא בחרה במקצוע הזה ולא במהנדסת אלקטרוניקה. למה מהנדסת אלקטרוניקה? כי אחרי התיכון היא למדה לתואר הנדסאית אלקטרוניקה ובזמן השירות הצבאי צברה ניסיון מעשי בתור הנדסאית חשמל ואלקטרוניקה של טנקים בבסיס עמנואל וזה לא נגמר שם “בבית, המקצוע של אבי הוא מהנדס אלקטרוניקה ושנים ארוכות עובד בתעשיות הביטחוניות, שתי אחיותיי הן מהנדסות, אחת בתחום הביוכימיה אורגנית והשנייה תעשייה וניהול, אפילו יוסי, בעלי הוא הנדסאי חשמל ואלקטרוניקה, אפשר כבר לנחש מאיפה הכרתי אותו”.
טוויטו עם אחד מתלמידיה בצור ברק
שתפי אותנו.
“הכרתי אותו בשירות הצבאי בבסיס עמנואל, ומאז לא נפרדנו, כיום אנחנו כבר הורים לשני ילדים ומתגוררים באשקלון. מה שמצחיק הוא שכאשר שירתי במחנה עמנואל כלל לא הכרתי את בית הספר, מי היה מאמין שאחרי 14 שנים אחזור למחנה עמנואל ממקום אחר לחלוטין”.
מה גרם לך לשינוי?
“תרומה לחברה היה ערך חשוב עבורי, אפשר לעשות זאת גם כמהנדסת, אבל באופן אישי מצאתי שתחום החינוך הוא השליחות שלי. בגלל זה אני עובדת כבר 9 שנים בבתי ספר עם נוער בסיכון. זו השליחות האמתית של חיי. אני יודעת שנוער שמוצא את עצמו במערכת החינוך הסיכוי שלו גבוה למצוא את מקומו המקצועי בחיים, לעומת זאת מגיעים אלינו לאורט צור ברק תלמידים מדהימים שלא קיבלו תמיד את הפריבילגיות כמו מרבית הנערים האחרים, ואין תמיד מי שיעזור להם לגלות את הכישרון שלהם, ככה שאצלנו מציאת האומנות והמקצועיות היא בסדר עדיפות גבוהה שלנו.
ההשקעה שלכם היא עצומה, יש רגעי שבירה בדרך?
“בוודאי. היו משברים במהלך הדרך, זה חלק מהמסע, לא הכל תמיד ורוד. היה מקרה של תלמיד שהתפתח מבחינה מקצועית והגיע להישגים יפים, ופתאום הוא הודיע לנו שהוא עוזב את בית הספר מסיבה כלכלית, המשפחה שלו נקלעה לחובות והוא יוצא לעבוד עבור משפחתו, זה שורף את הלב”.
טוויטו עם אחד מתלמידיה בצור ברק
אתם יכולים לעזור לתלמיד כזה?
“בוודאי! אנו קשובים לצרכים של תלמידנו ומספקים מעטפת רחבה של סיוע, במיוחד מאחר ובית הספר שייך למשרד העבודה והרווחה יש לנו כלים נוספים לסייע לתלמיד ולמשפחתו".
מה היה הרגע הכי מאושר שלך בשנים האלו?
“סיימנו את השנה ממש עכשיו, והרגשתי סיפוק ענק וגאווה גדולה גם בהם וגם בעצמי, הרעיפו עלי מכתבי תודה ומתנות. התקשרו אלי, לטלי יונה היועצת ולעופר יחיא מנהל ביה”ס להודות לבית הספר ולצוות המורים. אלו רגעים של אושר לא יסולא בפז. שום עבודה לא יכולה לתת סיפוק כזה. אתה פשוט מציל אנשים, ומאפשר להם ליצור לעצמם ולמשפחתם עתיד טוב יותר, זה מדהים. זכיתי שזו השליחות של חיי”.
