בימים אלו מתקיימים בבתי הספר במועצה האזורית חוף אשקלון פעילויות בנושא הפחתת זיהום האוויר, כחלק מהתכנית להתייעלות אנרגטית בחסות המשרד להגנת הסביבה. התוכנית, אשר מוביל האגף לאיכות הסביבה במועצה באמצעות חברת 'צעד ירוק', מתמקדת בין היתר בצמצום צריכת החשמל ובצמצום הנסיעות ברכב פרטי. התכנית מיושמת בבתי הספר היסודיים : באר גנים, ניצן, שדות סילבר, ניצני קטיף, מורשה וחופים.
קבוצות המנהיגות הירוקה בכל אחד מבית הספר לומדות, מתכננות, מבצעות ומוציאות לפועל שבוע שלם של קמפיין להפחתת זיהום האוויר. במסגרת שבוע הקמפיין, יעבירו התלמידים מצגות בכיתות, יפרסמו באמצעות שילוט, יעבירו הפסקות פעילות ותחרויות לכלל בית הספר והכל לטובת העלאת המודעות לנושא.
במקביל, מבצעים התלמידים פעולות חקר על מנת לכמת את מידת ההשפעה של פעולותיהם על הפחתת זיהום האוויר. בהמשך יצאו קבוצות המנהיגות מחוץ לכותלי בית הספר ויעבירו את המידע החשוב אל הקהילות מסביבן.
קבוצת הפייסבוק הפופולרית "אבא פגום" כבר הפכה מזמן לתופעה שחורגת מגבולות הפייסבוק והרשת בכלל. אז מלבד עזרה הדדית לחברים וזריקת חטיפים לרכבים עם מדבקת הקבוצה, הם גם עושים מצוות בשעות הפנאי.
חברות קבוצת "הצודקת"
כך קרה שאתמול בבוקר, התארגנו חברי הקבוצה יחד עם חברות הקבוצה הנשית "הצודקת" מאשקלון וקרית גת והגיעו לחלק משלוחי מנות במחלקות השונות בבת החולים "ברזילי" בעיר.
כשהליגה הלאומית נושפת בעורפה, הפועל אשקלון יצאה לפגוש את מכבי נתניה הלוהטת, שהבטיחה את מקומה בפלייאוף העליון. מסאי דגו שהספיק להפסיד פעמיים, מאז מונה לתפקיד יודע שמדובר במשחק לא קל עבורו ועבור חניכיו במיוחד לאור מכת הפצועים, שנחתה על הסגל הקצר ממילא, של הפועל אשקלון. דויד מנגה, דובב גבאי, אייל משומר וברניסלאב יובאנוביץ' חסרים באשקלון. בקבוצה ינסו לנצל את הפסדה של הפועל רעננה ויחזיקו אצבעות להפסד של מ.ס אשדוד שפוגשת בדקות אלו את מכבי תל אביב, בכדי להפיח רוח חיים במסע ההישארות של הקבוצה.
בדקה ה-14, מירקו אורמוש, עמד במרכז הרחבה, קיבל כדור מישראל זגורי אך ירה כדור שפגע ברשת, מהצד הלא נכון. בדקה ה-25, מכבי נתניה רושמת איום מסוכן ראשון במשחק. ערן לוי, מי אם לא הוא, מצא את מלך שערי הליגה דיא סבע, שמצא את ליאור חדריאן מוכן.
בדקה ה-35, עוז ראלי הרים כדור לרחבה, הכדור עובר את כולם ומושיקו לוגסי דחק מקרוב לשער, אך צביקה לוי פסל את השער עקב עבירה של דבאלשווילי על דני עמוס. 0:0 תוצאת המחצית.
החל מיום חמישי האחרון מקבלת מרפאת "ביקורופא" באשקלון את חיילי צה"ל. עד כה נאלצו החיילים לנסוע למרפאה באשדוד ולקבל שם מענה, תוך צפיפות רבה ולחץ לא קטן.
שעות קבלת החיילים בביקורופא באשקלון
כפי שפורסם ב"כאן דרום" ראש העירייה בפועל, תומר גלאם, פנה לרמטכ"ל, גדי אייזנקוט, על מנת שיינתן מענה רפואי לחיילים בסניף באשקלון.
אל לשכת הרמטכ"ל נעשו פניות גם מהורים לחיילים, בהם גם רונן שירז שקיבל תגובה כי הנושא הועבר לטיפול. היום הביע שירז שביעות רצון מהפתרון המיוחל שיקל על חיילי אשקלון.
נהג המרוצים האשדודי אלון דאי שוב הוכיח שהוא קורץ מחומר של ווינרים, בבוקר יום ראשון הוא התארח בתכנית הבוקר של יעל בר זוהר וסיפר איך הוא גאה מיד אחרי כל מרוץ להניף את דגל ישראל. אלון אגב, עשה השבוע היסטוריה כשלראשונה ישתתף במרוץ הנאסקר היוקרתי.
בעונת 2011/10 רשמה הפועל אשקלון את רצץ ההפסדים השלילי ביותר בעשר האחרון. הרצף כלל שמונה הפסדים רצופים. שיא עגום אשר הוביל אותה בסיום אותה עונה היישר לליגה הלאומית . שמונה שנים מאוחר יותר, והפועל אשקלון יכולה בהחלט לפנות מקום של כבוד לשיא שלילי נוסף, כזה שנרשם רק השבוע: שבעה הפסדים רצופים. הרזומה הזו בחודשיים האחרונים הביאה את אשקלון לבור עמוק ומיקם אותה לפני האחרונה בטבלת ליגת העל.
כהיא מרוחקת ארבע נקודות מהקו האדום, שבו נמצאת מ.ס אשדוד, נדמה כי הסיכויים למזער פערים הם קלושים. לא מדובר רק בפער הנקודות בין הקבוצות, אלא בעיקר בפער האיכויות. גם הסגל הכישרוני והמומנטום נוטה לטובת האשדודים וכן הפועל רעננה, שנמצאת בקלחת התחתית ולא אמורה להיות מודאגת מהפועל אשקלון.
עוד בטרם תסתיים לה העונה בחודש מאי, כבר עכשיו ניתן להבין לאן הרוח נושבת ולהתחיל לסמן את הסיבות לעונה הכושלת שחווה עד כה הקבוצה הדרומית. מהפציעות הטורדניות , יובל נעים שאיבד את חדר ההלבשה, החלשת הסגל בינואר, סף השבירה הנמוך ועד מסאי דגו, שלא מצליח להרים את הקבוצה. כל הדרכים מובילות לליגה הלאומית.
1. יובל נעים איבד את חדר ההלבשה
עם הראש למטה. יובל נעים. צילום: אורי קריספין
במשך שלוש עונות היה יובל נעים מסתובב במתחם האימונים של הפועל אשקלון וברחבי העיר עם נוצות של טווס. המאמן המצליח ביותר בתולדות הפועל אשקלון היה ככל הנראה ראוי להערכה הרבה שקיבל, אך יש יגידו גם המוגזמת מדי. מעבר לסביבה שעטפה אותו, שחקניו הביטו בו ביראת כבוד מסוימת והקיזו דם עבורו בכל שנייה על כר הדשא. בסממנים לכך ניתן היה להבחין במחזורי הסיום של העונה שעברה, כאשר גדול המוטיבטורים ידע להחדיר בהם אש בעיניים, ואלו גמלו לו בכרטיס ההישארות בליגת העל. השחקנים ידעו היטב שיובל נעים הוא בעל הבית בהפועל אשקלון ולכן גם ידעו את מקומם.
השנה, לעומת זאת, משהו בקסם התפוגג. המאמן התעייף, איבד מהמוטיבציה שכל כך מסמלת אותו, והמשמעת של השחקנים התרופפה בהתאם. האחרונים חדלו מלהילחם על כר הדשא ונפצעו בשריר החשק, לפיכך גרמו למאמנם לאבד את חדר ההלבשה. גם השינויים הרבים שביצע המאמן בינואר תרמו לנושא וגרמו לשחקנים הקיימים לפתח אנטגוניזם כלפיו. חלק מהשחקנים לא ספרו אותו, והדבר הגיע לידי ביטוי היטב בתבוסה הביזיונית למכבי פתח תקווה במשחק החוץ של הקבוצה. למרות פרסומים שונים בכלי התקשורת הארציים, ולפיהם השחקנים קיבלו בצורה קשה את דבר עזיבתו, הרי שלא מעט מהם דווקא שחררו אנחת רווחה כאשר הרומן הסתיים בינו ובין המועדון.
מלבד מערכת היחסים הכושלת עם שחקניו העונה, נעים כשל גם בשיטת המשחק שלו. במשחקים מול הקבוצות הגדולות כאשר הסתגר על מנת לצאת למתפרצות ולעקוץ, זה התקבל בהבנה מוחלטת. אך כאשר שיחק במגרש הביתי מול קבוצות ברמה של אשקלון, הציפייה של הקהל הייתה לראות ניסיונות לכדורגל התקפי ויזום יותר. בנקודה הזו הפועל אשקלון בניצוחו של נעים הראתה כדורגל נסוג, ומכאן גם התוצאות היו בהתאם. השיטה הזו פגעה בשחקני ההתקפה, והוכחה ניצחת לכך היא העובדה שלקבוצה אין שחקן עם סך כיבושים דו ספרתי או כזה שמתקרב לכך.
2. פציעות סדרתיות
אלעד גבאי וטל איילה. פציעות קשות. צילום: אורי קריספין
לא מעט דובר על מסכת הפציעות שנפלה על הפועל אשקלון העונה. אדריכלי הפציעות, אם תרצו, הם כמובן טל איילה ואלעד גבאי, שחקני מפתח בהרכב שבנה יובל נעים. השניים חוו פציעה דומה שהתוצאתה היא אחת: קרע ברצועה וסיום עונה מוקדם מהצפוי. איילה היה האיש מספר אחת בהתקפה של יובל נעים והאיש שמנווט את החלק הקדמי. אחת מהטעויות של נעים העונה היא גם העובדה שבנה את הקבוצה סביב איילה ולא היה מוכן למקרה שייאלץ להסתדר בלעדיו. גם אלעד גבאי הפגין במשחקים ששיחק בהם פעלתנות ואחריות באגף הימני, ונדמה היה שאחרי שנים רבות הפועל אשקלון מצאה סוף כל סוף מגן ימני טבעי ראוי. אלא שאם חסרונם של השניים הללו לא מספיק, הרי שביש המזל של אשקלון המשיך לרדוף אותה עד היום, וכמעט אי אפשר להצביע על שחקן במועדון שלא חווה פציעה כזו או אחרת. הרשימה ארוכה ובכללה: שי חדד, רודי חדד, ג’וסיפ איבנצ’יץ’, גודנס אג’איי, עוז ראלי, אייל משומר וברניסלב יובאנוביץ’. יותר מדי פציעות בעונה אחת, ועדיין לא הגענו לסיומה.
3. ביתי הוא לא מבצרי
הנתון הבא מסביר היטב את הכותרת שבחרנו לתת: הפועל אשקלון לא ניצחה בביתה מאז המחזור הרביעי העונה, אי שם בחודש ספטמבר. מאז חלפו להם שישה חודשים ועשרה משחקי בית, שבהם הפועל אשקלון לא מצליחה ללקט שלוש נקודות לעיני הקהל הביתי. לא פעם כאשר יובל נעים נשאל על הרזומה הזה, הוא ידע להסכים שעם נתון זעום שכזה אי אפשר לחשוב על הישארות בליגה, אך מנגד לא ידע לספק הסברים מדוע זה קורה.
אוהדי הפועל אשקלון. צילום: אורי קריספין
אמנם הקהל האשקלוני לא ממלא את האצטדיון, לפחות לא מול הקבוצות שנחשבות לפחות אטרקטיביות, אך הוא מקפיד להשרות אווירה ביתית ולעודד את השחקנים כשאלו עולים לכר הדשא. אם הפועל אשקלון בסופו של דבר תרשום ירידת ליגה, הנתון הזה ללא ספק יהיה בעוכריה ואחת הסיבות המרכזיות לכך.
4. עתיד לוט בערפל
נראה שיש סיבה מדוע השחקנים שהגיעו בחודש ינואר הם לא מספיק איכותיים. למועדון כמו הפועל אשקלון אין את היכולת להנחית שחקנים ולהבטיח להם עתיד. הסיבה לכך היא כמובן שהפועל אשקלון מנוהלת תחת כנפי העירייה ולמעשה מעניקה חוזים לטווח הקצר בלבד. שחקן שמתלבט בחודש ינואר לעבור להפועל אשקלון או לקבוצה אחרת, סביר שיבחר בקבוצה שיכולה להעניק לו חוזה לעונה וחצי מאשר בהפועל אשקלון, שמחתימה שחקנים רק עד תום העונה הנוכחית. דוגמה טובה לכך היא החלוץ ג’ורדן פושה, שהעדיף ללכת לבני סכנין. אם לאשקלון היו בעלים פרטיים עם חוסן וראייה לעתיד, הרי ששחקנים טובים יותר היו מוכנים להגיע בלי לחשוש לעתידם כבר בעוד חצי עונה.
5. החלשה בינואר
ויקי ועקנין, ולדימיר דבאלשווילי וציקו מגיה לאחר החתימה. צילום: דוברות הפועל אשקלון
הפועל אשקלון, שהגיעה לחודש ינואר כשהיא מעט מעל הקו האדום ועם סיכוי ממשי להישאר עונה נוספת בליגת העל, יכולה כבר עכשיו להכות על חטא. מדובר כמובן ברכבת השחקנים שהובאה בינואר, על הנייר על מנת לחזק את הקבוצה. בפועל, לא רק שהפועל אשקלון לא התחזקה, אלא היא הכניסה את עצמה לבור עמוק הרבה יותר ממה שהייתה בו כאשר ירדה מתחת לקו האדום כשהיא במינוס ארבע נקודות ממנו. ההנהלה בצדק נתנה יד חופשית להגעה של רכש, וכהרגלה, לא התערבה בשיקולים מקצועיים. אלא שלא ברור מה חלף בראשו של נעים כשהחליט לגייס שחקנים שכשלו במועדונים הקודמים שלהם ונחשבים לבינוניים מינוס.
מדובר כמובן בישראל זגורי, שעד עכשיו מחכה לקפיצת המדרגה שלו בקריירה; באדריאן רוצ’ט, שמאז האליפות שחווה בקריית שמונה, לפני שש שנים, לא מצליח בשום מקום; בשי בן דוד, מגן צעיר שעדיין לא מכיר קרבות תחתית; בדויד מנגה, שנראה כמו הצל של עצמו; וגולת הכותרת: ולדימיר דבאלישווילי, שהוחתם אחרי עשר דקות של אימון, שבהן כבש צמד שערים, ועל סמך העובדה הזו נקרא למשרד כדי לחתום על חוזה. ברור לכולם שהחלוץ נמצא הרבה מעבר לשיא שלו ולא מזכיר ולו במעט את החלוץ הפורה והנייד שהיה במכבי חיפה. גם ציון צמח, שלא בדיוק מקבל הזדמנויות, ודובב גבאי, שעם השחקנים הנכונים לידו יכול לייצר תפוקה, לא מצליחים לפגוע. לנוכח המצבה החלשה הזו, השאלה שעולה היא אם רמזי ספורי, גודנס אג’איי וג’וסיפ איבנצ’יץ’ היו יכולים לתרום יותר? על פי רוב קולות, כן.
6. היעדר יושב ראש לקבוצה
אלמלם עם קסנטיני. צילום: אורי קריספין
במסיבת העיתונאים שנערכה ערב פתיחת העונה הצהירו בריש גלי ראש העירייה בפועל תומר גלאם והממונה על תיק הספורט בעירייה יוסי כהן שבקרוב מאוד ימונה יושב ראש חדש להפועל אשקלון במקומו של איתן קסנטיני, אשר פיטרו השניים. אלא שהימים עברו, השעות חלפו, והפועל אשקלון נותרה ללא הסמכות הניהולית העליונה ביותר בקרב קבוצת כדורגל. ההבטחות על דמות חזקה במועדון שתירש את מקומו של קסנטיני התפוגגו, ומי שנותר בראש הוא המנכ”ל דרור אלמלם, שנעזר בניסיונו של המנהל הטכני צ’יקו מגיה.
אשתקד השלישייה הניהולית הזו עבדה ביחד ואף הביאה תוצאות וקבלות. העונה, עם תחלופת השלטון, הנגיעות הפוליטיות של גלאם באו לידי ביטוי עם הוצאתו של קסנטיני מהמערכה, וכבר כעת ניתן לומר בפה מלא שההשפעה והרוח של קסנטיני בקבוצה חסרות חיסרון משמעותי במיוחד. מילא שהוחלט על עזיבתו, אנחנו עדיין מחכים לאיש חדש שיאייש את התפקיד.
ביום ראשון השבוע נחנך פסל סביבתי מרשים בכיכר מרכזית במרכז הרפואי ברזילי. הפסל עוצב ונבנה בידי הפסל לב אברמזון. את הפסל תרמה משפחת פתאל, שאחד מבניה גר עם משפחתו בפנמה ושאר חברי המשפחה מתגוררים בארץ, חלקם תושבים ותיקים באשקלון.
הפסל הינו תרומה מרגשת לציון זכר ההורים דוד וחביבה פתאל, שעלו מעיראק בראשית שנות ה-50, התגוררו עד יום מותם בשכונת גבעת ציון באשקלון וגידלו משפחה ענפה ורבת עשייה. בטקס נכח גם השר לשעבר מר משה שחל, שאף הוא אחד מהאחים במשפחת פתאל. שחל נשא דברים מרגשים לזכר הוריו והחינוך שהם כה הקפידו עליו ועל הקשר המיוחד לבית החולים ברזילי. מנכ”ל בית החולים הודה לבני המשפחה על תרומתם ועל הדרך היפה שעשתה המשפחה מילדותה בגבעת ציון באשקלון ועד כה.
אחת ההלכות הנלמדות מפרשתנו היא האיסור למנות את ישראל במספר, כנאמר (שמות ל', י"ב): ”כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו לה‘ בפקוד אותם“, וכדברי רש“י (במקום): ”כשתחפוץ לקבל סכום מניינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגולגולת אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מניינם“. הלכה זו כה חמורה עד כדי כך שאם לא נקפיד על כך ונספור כל אדם מישראל באופן אישי, תהיה התוצאה מגפה ומוות ח“ו (כהמשך הפסוק שם): ”ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם“.
מדוע? מה יש במניין ובספירה של עם ישראל עד כדי גרימתם למגפה ולמוות, חלילה? ניתן לומר שישנן שתי סיבות מרכזיות לאיסור חמור זה: א. המספר הוא פרטי, ספציפי, מוגבל ומסוים ואינו כלל שלם. כל מספר עומד בפני עצמו ולעצמו ותכונת ההכללה חסרה בו. על כן, היות שבעם ישראל חייו של הפרט נובעים מכוח הכלל המהווה את יסודו ושורש קיומו, כלל אשר ממנו יונק הוא את חייו וממנו מקבל הוא את חיותו, כאשר סופרים אנו כל פרט בפני עצמו, הרי אנו מנתקים אותו ממעיין החיים שלו, ממקור חיותו, וממילא מופיע בו המוות ח“ו.
שמונה ילדים במצבי חירום וסיכון מאזור אשקלון ואשדוד מחכים כבר תקופה ארוכה למשפחות אומנה מהאזור שיוכלו לקלוט אותם ולהעניק להם בית חם, שבו יוכלו לקבל את הדרוש להתפתחותם עד שתתאפשר חזרתם להוריהם הביולוגיים. כעת יש מחסור חמור במשפחות אומנה, בעיקר עבור אחים וילדים עם צרכים מיוחדים. “הם נשארים בביתם או מחכים במרכזי חירום בעקבות המצוקה והמחסור”, אומרת מירה ורקר, מגייסת משפחות אומנה במכון סאמיט, המסייע לילדי אומנה ולמשפחות אומנה.
משפחת אומנה מהווה, למעשה, פתרון זמני לתינוקות וילדים בסיכון שהוצאו מחיק משפחתם בעקבות החלטת גורמי הרווחה ובאישור בית משפט. תוך כדי השהות באומנה משקמים גורמי הרווחה השונים את ההורים הביולוגיים, כי השאיפה היא להחזיר את הילד בסופו של יום אל ביתו.
בית משפחת אומנה. אילוסטרציה: דודו בכר
אצל אחת ממשפחות הקלט ממתין גם אושר (כל השמות בכתבה בדויים), בן השנה, שנולד לאימא מכורה לסמים קשים. בחייו הקצרים הוא חווה הרבה. הוא ילד מקסים, סקרן ומלא אנרגיות, שעושה עכשיו את צעדיו הראשונים הרחק מאימו, שנכנסה למוסד לגמילה מסמים.
“מגיעים אלינו ילדים במצבי משבר שחוו טראומה בעצם ההוצאה שלהם מהבית והפרידה מההורים, שיושבת על טראומות נוספות כמו אלימות, הזנחה ומצוקה כלכלית”, אומרת ורקר. “אנחנו מחפשים משפחות חזקות ויציבות שיכולות להתמודד עם המורכבות הזו, שגם יכולות להכיל את הילד וגם לתת מקום למשפחה הביולוגית של הילד”.
באזור אשקלון והסביבה מחפשים אחר משפחות חילוניות ודתיות בעלות יציבות כלכלית ומצב בריאותי תקין, היעדר רישום פלילי ובגילי 55-30. “משפחה אומנת מקבלת סל תקציב חודשי למימון הוצאות של ילד, ויש החזרים על הוצאות בסיס כמו חינוך, טיפולים ועוד. המשפחות מקבלות ליווי מקצועי על ידי עובדת סוציאלית, שמלווה אותם מרגע ההשמה ונותנת הדרכות וייעוץ להורים מתוך תפיסה שהורות באומנה היא לא הורות רגילה”, מסבירה ורקר. “חסרות לנו משפחות לאחים שאנחנו לא רוצים להפריד. בנוסף, יש מחסור בבתים לילדים הגדולים. ילד קטן לוקחים מיד כי קל להכיל אותו ולעצב אותו, אנחנו בהצפה של ילדים גדולים”.
ילדים בסיכון. אילוסטרציה: מוטי מילרוד
מכון סאמיט הוקם ב-1973, ומאז ועד היום עוסק בקידום ושיקום צעירים נפגעי נפש באמצעות מסגרות טיפול ייחודיות ופורצות דרך. בנוסף, המכון מפעיל מרכז טיפול והדרכה עבור הורים למתבגרים. זה כעשור שירות האומנה של מכון סאמיט מסייע למאות ילדים ונוער בסיכון מאזור ירושלים והדרום, אשר הוצאו מחזקת הוריהם לאחר שעברו התעללויות קשות והזנחה. שירות האומנה מפעיל קלטי חירום ומאתר ומכשיר משפחות אומנה שיעניקו בית חם לילדים.
“אפשר להביא אחות בלי היריון”
בני הזוג לוי מאשקלון התוודעו לראשונה לקיומו של מכון סאמיט בעקבות כתבה שפורסמה ב"כאן דרום" לפני כשמונה שנים. היו להם אז שלושה ילדים, בני 11,14 ו-7, והם דיברו על הרחבת המשפחה, אולם ברור היה להם שבשל מצבה הרפואי של האישה, הדבר לא יתאפשר. “הבנו שאין שום סיכוי שהיא תצליח להחזיק היריון והסברנו את זה גם לילדים, שמאוד רצו אחות קטנה”, מספר רפי, אב המשפחה. באחד מימי השישי דפדפה הילדה האמצעית בעיתון ונתקלה בכתבה המדוברת. “היא באה אלינו עם העיתון, שמה אותו על השולחן ואמרה ‘תראו, אפשר להביא אחות קטנה גם בלי להיות בהיריון’”, משחזר רפי.
מה עבר לכם בראש באותו רגע? “לא היה לנו מושג על מה מדובר, לא הכרנו את הדבר הזה קודם. אשתי ואני הסתכלנו אחת על השני, וכבר במבט בינינו הבנו שאולי הילדה צודקת. לא רק שלא ביטלנו את הרעיון, כבר ביום ראשון התקשרתי למספר הטלפון שהיה מצורף לכתבה והתעניינתי. תוך מספר ימים קיבלנו בדואר ערימה של טפסים”.
מה שאלו? “הכול, פשוט הכול. זאת חקירה עד לפרטים הקטנים ביותר. אני הייתי אז בן 40 פלוס ושאלו אותי על הגננת שלי. הרגשתי שעושים בדיקה מקיפה ויסודית ושחשוב להם למצוא בתים ראויים לילדים הללו”.
לאחר שמילאו את הטפסים והחזירו, המתינו בני הזוג לשיחת הטלפון, כפי שהובטח להם, אך עברו חודשיים, וזאת לא הגיעה.
ניסית לברר מה קורה עם זה? “לא, דווקא לא ביררתי. אחרי ששלחתי את הטפסים הם אמרו שייצרו קשר. אנחנו הרגשנו שעשינו את שלנו; אם יחזרו אלינו, זה יהיה הסימן שלנו, ואם לא – אז כנראה שלא נועדנו לזה”.
אחרי חודשיים הגיעה שיחת הטלפון ונקבע ביקור בית. “ציפיתי לביקור רגיל, כוס קפה, עוגה, אבל זה ממש לא היה ככה. הגיעו אלינו הביתה ובדקו את הכול, כולל מה יש בארונות במטבח. זאת לא הייתה התחושה הכי נעימה, אבל הערכתי מאוד את העובדה שעושים עבודה יסודית כל כך והבנתי מאיזה מקום זה מגיע”.
לאחר הביקור התבשרו בני הזוג שהם עוברים לשלב הבא ומוזמנים לקורס של יומיים, שאליו מגיעות משפחות אומנה וילדי אומנה, ובו כולם מספרים את סיפורם. שם הבין רפי לראשונה את המשמעות של המהלך שהם עומדים לעשות. משפט אחד ששמע מפיה של אם אומנה אחרת מלווה אותו עד היום. “היא אמרה, ‘אל תחשבו שזה פיקניק’, וזה איתי עד היום. עד לרגע הזה לא ממש עצרתי לחשוב על המורכבות שיש סביב זה. מבחינתי, מביאים ילד ומגדלים אותו, לא חושבים יותר מדי על הקשיים ועל כל הסיפור שיש מסביב”.
ואז על מה חושבים? “המון חששות, אבל מצד שני זה אתגר גדול יותר שאנחנו היינו מוכנים לקחת אותו. חששתי שנקבל ילד שלא נצליח להתמודד עם הקשיים שלו, ילד שיגיע אלינו הביתה ויזעזע את כל מה שבנינו, ילד שאולי לא נצליח לעזור לו ולהיות לו המשפחה התומכת שהוא כל כך זקוק לה. אלה ילדים שבאים ממשפחות קשות, זה משפיע עליהם מכל הבחינות, ופתאום הבנתי שזה גם עלול להשפיע עלינו”.
ילדי אומנה. אילוסטרציה: דוד בכר
“תמר ננטשה בכניסה לשירותי הרווחה”
בתום הסדנה הוזמנו בני הזוג למפגש נוסף, הפעם עם הילדים הביולוגיים שלהם, על מנת שיהיו שותפים לכל התהליך. “הילדים ידעו, כמובן, אבל השתדלנו עד השלב הזה לא לעדכן אותם יותר מדי, כי חששנו שהם עלולים להתאכזב. זה כבר היה השלב הסופי, שאחרי שעברנו אותו הודיעו לנו באופן רשמי שסיימנו את התהליך ושכעת נותר לנו רק להמתין לילד. ביקשנו אם אפשר שזאת תהיה ילדה וחיכינו לטלפון”.
גם הפעם הציפייה ארכה יותר זמן מהמשוער, אך בפעם הזאת רפי לא ויתר והתקשר למשרדים על בסיס יומי. “כבר התחלנו להתאכזב. אבל מי שמכיר אותי, יודע שאני יכול להיות נודניק לא קטן. אז התקשרתי והתקשרתי, וכל הזמן אמרו לנו שמנסים לאתר”. ארבעה חודשים אחר כך ושבעה חודשים מהיום שבו ראו לראשונה את הכתבה בעיתון הם התבשרו שנמצא מי שזקוק להם, אך מדובר לא בילד אחד אלא בשני אחים שבלתי אפשרי להפריד ביניהם.
איך הגבתם? “היינו קצת בשוק ולא ממש ידענו איך לקבל את זה. זה היה ממש בום כזה שהנחית אותנו לקרקע. זימנו אותנו לפגישה במכון‘סאמיט, שבו יושבים מלאכים שעושים עבודת קודש, ושם נתנו לנו לראות את התיקים האישיים של הילדים”.
מה למדתם עליהם? “עמית היה אז בן שלוש ותשעה חודשים, ותמר בת שנתיים וארבעה חודשים. אלה היו גם גילים שכבר קצת שכחנו מהם, כי הילד הקטן שלנו היה אז בכיתה א’. קראנו שהם נולדו לאבא מכור לסמים קשים שנכנס ויוצא ממכוני גמילה. ואימא שעבדה לפרנסתה במשק בית, רק שעל הדרך היא גם גנבה מהבתים הללו ונשפטה למאסר. היו להם עוד שני אחים גדולים מהם. אחר כך גם למדנו שתמר ננטשה בכניסה לשירותי הרווחה בעיר שבה היא נולדה יום אחרי הלידה. אחר כך האימא הופיעה וביקשה אותה בחזרה, אבל זה לא החזיק מעמד. הם חיכו במשפחת קלט תשעה חודשים, שזה זמן מאוד ממושך ולא משהו שהוא אופייני, אבל העובדת הסוציאלית לא הייתה מוכנה להתפשר על משפחה עבורם. ואז אמרנו, 'או-קיי, אם זה אנחנו, אז איך אנחנו יכולים לסרב לדבר כזה'”.
אתה זוכר את הפגישה הראשונה ביניכם? “בטח. זה היה בבית של משפחת הקלט באחד מהיישובים הסמוכים לעיר. אנחנו רואים ילדים מדהימים, באמת שמדובר באוצרות של ממש, שבפרק הזמן הקצר שהם חיו בו יכלו לכתוב כבר ספרים שלמים. מיד נקשרנו אליהם, וגם מצדם החיבור היה מיידי”.
באיזה מצב הם הגיעו אליכם? “לא גמולים, עם שקית ובה שני טיטולים וכמעט שלא מדברים, שניהם. שעתיים אחרי שהם הגיעו אלינו הביתה, עמית כבר קרא לאשתי ‘אימא’ והתרגשנו. דאגנו לשבץ אותם בהתחלה בגן שפתי, ואחרי שנה של עבודה מאומצת מצד כולם הם עברו לחינוך רגיל. היום הם ילדים מדהימים, חכמים מאוד ולומדים בכיתות ד’ ו-ג’. פשוט פורחים”.
אני בטוחה שזה לא היה קל כמו שזה נשמע? “לא, זה לא קל, אבל אנחנו מקבלים ליווי צמוד של אנשי מקצוע ופסיכולוגים, הם אלה שנותנים לנו את הכלים ונמצאים איתנו לאורך כל הדרך. גם את הילדים מלווים כל הזמן, כל אחד בהתאם לצרכים שלו. אנחנו מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים, אבל לגדל כל ילד זה מאתגר, גם את הילד הביולוגי”.
אילוסטרציה: אלירם משה
איפה הקשיים בעיקר? “נחשפנו להתמודדות אחרת, שלא הכרנו קודם עם הילדים שלנו. אם זה בעיות של קשב וריכוז, רטלין, התפרצויות של אלימות. הם מתמודדים גם עם מצב רגשי לא פשוט. עמית החליט לחשוף בפני החברים שלו בבית הספר את הסיפור שלו, הוא רק לא ידע שהילדים ישתמשו בזה לרעתו, ועכשיו צוחקים עליו שאין לו בית. כל דבר כזה מערער אותם ואת הקרקע שאנחנו מנסים לבנות להם. ביום המשפחה האחרון הם לא רצו להשתתף, לא ניסינו לשכנע כי ידענו שזה רק יקשה עליהם יותר. ילדי אומנה עושים הרבה כדי לרצות, כי עד שהמקום שלהם לא קבוע, הם לא מרגישים בטוחים. אנחנו לא רוצים לתת להם את ההרגשה הזאת, ולכן אף פעם לא לוחצים עליהם”.
במשך השנים שמרו הילדים גם על קשר עם האם. האב נעלם והופיע שוב רק לאחרונה כשבני הזוג לוי החלו להסדיר את האימוץ של האחים. “היינו מקפידים אחת לשבועיים לבקר את אימא שלהם בכלא, וזה לא פשוט, כי כל הדברים האלה משפיעים עליהם, אבל היה לנו חשוב שישמרו איתה על קשר רציף. האבא לא היה בתמונה, הוא הופיע פתאום לפני שנה וחצי והתנגד לחתום על האימוץ. שבוע שעבר קבע בית המשפט שהם יישארו אצלנו עד גיל 21. ישבנו, דיברנו איתם והרגענו אותם. אמרנו להם שהם יישארו איתנו עד החתונה לפחות. קיבלנו ילדים מדהימים, הם האוצרות שלנו והם הכניסו לנו המון אור הביתה. הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה, בדיוק כמו הילדים הביולוגיים שלנו. הם מאוד קשורים לאחים שלהם. עמית ישן עם הבן הגדול, ותמר עם הבת החיילת, הם ביקשו שנקנה עבורן מיטה זוגית וכך עשינו. אנחנו נתנו בית לילדים הללו, המון חום ואהבה, אבל הם לימדו אותנו הרבה יותר. היום הילדים שלי רוצים שנהיה משפחת קלט, שזה אומר שיהיו בבית שלנו בכל רגע נתון כ-12 ילדים. מבחינתי זה אומר הכול”.
משפחות המעוניינות לשמש משפחת אומנה לילדים בסיכון או משפחת קלט חירום מוזמנות ליצור קשר עם מכון סאמיט בטלפון: 08-8504011. פרטים נוספים ניתן לקבל באתר המכון בכתובת: www.summit.org.il
איזה חג יפה זה פורים; לא סתם שרים “חג גדול לילדים”. שמחה, תחפושות, משלוחי מנות, לשתות עדלאידע, הרבה צבע ושמחה מהאפשרות להיות מישהו אחר ליום אחד. הכול בזכות אסתר המלכה ודודה מרדכי שהצליחו לסכל את המזימה להשמיד את כל יהודי פרס, ובמקום זאת הורה המלך אחשוורוש להוציא להורג את הזומם המן הרשע.
אביגדור ליברמן בצסיבת פורים. צילום: מוטי קמחי
ואם נצא רגע מעולם הדימויים של החג, של גיבורי העל והסינדרלות, יש קבוצה של אנשים שפועלים להתחפש במהלך כל השנה כדי להשיג לעצמם דימוי ציבורי, ואני כמובן מדבר על הפוליטיקאים. הם מרבים לעשות זאת בעיקר לפני הבחירות, אבל שוכחים שבחיי היום-יום אין מסכות, יש את מה שנקרא "החיים עצמם".
בעולם התקשורתי של היום הכול נמדד לפי מה הצליח לתפוס כותרת. התקשורת הדיגיטלית עוד יותר מעצימה את זה כשלייקים בפייסבוק הם הביטוי לאהדה. בטח שאסור לפוליטיקאים גם להגיד באמת מה הם חושבים, ועליהם להתחפש למשהו שיירצה את הציבור. אבל תחפושת היא תחפושת, כשם שאדם עוטה על עצמו מסכה, בסוף הזיוף מתגלה. פוליטיקאי אחד מתחפש פתאום לאדם דתי ומתקרב למסורת, אחר אומר שיחסל את הנייה בתוך 48 שעות אם יהיה שר ביטחון, לאחרים יש הבטחות על צמצום הפקקים או מחירי הדיור.
ואם נדבר על המצב המוניציפלי פה אצלנו בעיר, מה לא הבטיחו לנו: 10,000 מקומות עבודה חדשים, עיר תיירות בינלאומית, פארק גולף, פארק היי-טק, 26 תלמידים בכיתה, עירייה קטנה בכל שכונה, בניין עירייה חדש, צמצום זיהום האוויר, התחדשות של מגדל, חיזוק הביטחון האישי, ביטול חטיבות הביניים ועוד.
“אינני יודע מה העם רוצה, אבל אני יודע מה העם צריך”, זהו אחד המשפטים המפורסמים ביותר של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון וזוהי מנהיגות. לא לדבר רק כדי לשגר אמירות פופוליסטיות לאוויר, כאלה עם תכניות ופרוספקטים מרשימים, אלא להגיד משהו שבאמת מתכוונים אליו, שיש בתוכו אמת ומתוך מקום לעשייה ציבורית, לא רדיפה אחר כיסא או מתוך אגו כדי לקבל תמיכה והאדרה עצמית.
באחרונה הודיעה הפרקליטות כי היא תקיים השלמת חקירה במשפטו של ראש העירייה המושעה איתמר שמעוני. צוות ההגנה במשפט נסער מכך וטען כי מדובר ב”חקירה בהמשכים” ומתח ביקורת על הליך זה. הצוות אף הודיע לבית המשפט כי הוא מביע התנגדות להליך זה.
השבוע מסרה הפרקליטות את תגובתה לעניין. את התגובה פתחו הפרקליטות עורכות הדין הילה גבאי וקרן צבירן בכך שהשלמת חקירה היא החלטה בלעדית שלהם וכי הסנגורים אינם יכולים בכלל להתנגד להליך זה והוסיפו: “התנגדותה של ההגנה לקיומה של השלמת חקירה נעדרת כל בסיס חוקי. לפיכך בית המשפט הנכבד אינו מוסמך ליתן כל סעד בעניין”.
התובעות עורכות הדין קרן צבירן והילה גבאי
התובעות אף הוסיפו כי הבקשה של הסנגורים לנמק את ההליך הזה היא גם נטולת בסיס כלשהו, “לאור העובדה שהשלמת החקירה איננה מחייבת את אישורו של בית המשפט הנכבד, הרי שאין כל הכרח לנמק את הטעמים לביצוע השלמת החקירה”, נכתב. יחד עם זאת, הפרקליטות כן הסכימה לנמק את ההחלטה.
“מדובר בחומר חקירה לכל דבר”
תיק החקירה, כך נמסר מהפרקליטות, מכיל חומרי מדיה, אשר הופקו, בין היתר, ממכשירי הטלפון של הנאשמים ומהמחשבים שלהם. לאחר הגשת כתב האישום הועברה לידי ההגנה רשימת חומר חקירה הכוללת את כל חומרי החקירה הקיימים בתיק. רשימה זו כללה, בין היתר, את כל חומרי המדיה אשר הוגדרו על ידי הפרקליטות כרלוונטיים.
תיק ראיות
ברשימת חומר החקירה מצויים חומרים אשר לגביהם לא ניתנה זכות עיון בשל שיקולים של צנעת הפרט, חוסר רלוונטיות או כי מדובר בתרשומות פנימיות. וקיומם של פריטים אלו צוין ברשימת חומרי החקירה ככזה שלא יועבר לעיון הסנגורים. אלא שבכל הנוגע לחומרי המדיה, “לא נרשמה כל הסתייגות בעמודה של סיווג המסמך”, כתבו התובעות.
במהלך חודש מרץ 2017 נמסר לסנגורים חומר החקירה בתיק, כאשר במקביל התקיים דיאלוג בנוגע לחומרי חקירה שונים, כאשר חלקם נמסרו, ואילו לגבי חלק אחר התנהלו דיונים בבתי המשפט.
בפרקליטות אמרו עוד כי כאשר עברו כשלושה חודשים מאז הגשת כתב האישום, והסנגורים כלל לא פנו ולא ביקשו להעתיק את חומרי המדיה, הם עצמם החליטו לעשות מעשה. הפרקליטות פנתה בעצמה לסנגורים וביקשה לדעת אילו פריטים הם צריכים מחומרי המדיה ומה ברצונם להעתיק. “עצם הפנייה בשלב כה מוקדם להגנה בשאלה אילו חומרי מדיה ברצונם להעתיק, מעידה אף היא על כך כי המאשימה סברה שמדובר בחומר חקירה לכל דבר ועניין”, נכתב.
עו”ד נוית נגב מתנגדת
חלק מהסנגורים הגיבו לבקשה וביקשו להעתיק תיבות מייל ותוכן של טלפונים סלולריים, והחומרים אף נמסרו. בהמשך, בחודש דצמבר 2017, לאור הסכמה שנתגבשה עם הסנגורית של יואל דוידי, עו”ד נוית נגב, בוצע חיפוש על ידי היחידה החוקרת בתיבות המייל של עדי התביעה, באמצעות מילות חיפוש שהועברו למאשימה על ידי נגב. במסגרת הסכמה זו הודיעה הפרקליטות כי בכוונתה להוסיף מילות חיפוש מטעמה.
דוידי עם צוות ההגנה שלו בראשות עו"ד נוית נגב
"על אף התעלמות צוות ההגנה מן חומרי המדיה הנמצאים בתיק ומן הפנייה הראשונה, פנתה המאשימה בשנית בחודש ינואר השנה וביקשה לברר האם קיימת הסכמה להעברת חומרי המדיה מנאשם אחד לאחר”.
בתגובה לפנייה השנייה, כך טוענים בפרקליטות, ביקש סנגורו של עופר שמעוני, עו"ד אשר אוחיון, לקבל את החומר שהיה בטלפון של עופר, ואילו סנגורו של איתמר ביקש להעתיק את תיבת המייל ששימשה את איתמר.
ליאור קריספין והאיש והקופיקס דן מימון החלו בדבר הכי מעיק בלהתחתן, חלוקת ההזמנות לחתונה. התאריך למי ששכח הוא 18.3.18, וואלה זאתי אפילו בהודעת וואטסאפ אני בא לחתונה שלה. מברוק קריספין.
החל מהשעה 16:00 נצבעה טיילת בר כוכבא בעיר בתושבים רבים שהגיעו להשתתף ולצפות במרוץ התחפושות הראשון מסוגו שנערך בארץ ומהופעות של מיטב האמנים בישראל.
מרוץ תחפושות. צילום: סיון מטודי
המרוץ כלל משפחות שהגיעו בתחפושת אחידה, בני נוער שהפגינו יצירתיות ומקוריות, גיבורי על ונסיכות ובהישמע האות הם התחילו לרוץ לאורך 800 מטר של מסלול מיוחד שנבנה במקום.
הכישלון המקצועי בהפועל אשקלון נותן את אותותיו וככל הנראה בימים הקרובים צפויה הקבוצה להודיע על צירופם של יו"ר חדש לקבוצה ובמנהל מקצועי. מאז החליט ראש העיר בפועל, תומר גלאם, להסיר את איתן קסנטיני מתפקידו כיו"ר הקבוצה, אין לקבוצה יו"ר שעומד בראשה. העירייה בוחנת בשלב הזה כמה שמות אשר עשויות לשמש בתפקיד. יש לציין כי מי שמוביל את המהלך הוא גלאם אשר פנה לעוד שמות פוטנציאלים, אשר לא ידועים לחברי ההנהלה.
אחד המועמדים הוא יו"ר הקבוצה בעבר, פרוספר וקנין, שקיבל פנייה מטעם העירייה. וקנין, דמות מוכרת היטב בפוליטיקה ובעשייה הציבורית באשקלון, כיהן בכמה תפקידים ציבוריים בעבר. במהלך כהונתו של רוני מהצרי כראש העירייה הוא היה הממונה על הספורט ואף שימש לתקופה מסוימת כיו"ר קבוצת הכדורסל המקומית אליצור אשקלון, כמו גם קבוצת הכדורגל העירונית בתקופת פרוספר אזגי, במקביל לעבודתו כמנכ"ל אגד תעבורה. וקנין מסר בתגובה: "לא מאשר ולא מכחיש".
פורים כבר כאן. אמש התכנסו רבבות בכל בתי הכנסת ברחבי העיר וקראו את מגילת אסתר. "ברוב עם והדרת מלך". גם בבוקר נקראה המגילה בכל בתי הכנסת. מי שטרם קרא את המגילה יכול לעשות זאת בקריאות הנוספות שיתקיימו ברוב בתי הכנסת ובבתי חב"ד הרבים פזורים ברחבי העיר.
איפה עוד ניתן לשמוע את קריאת המגילה? באדיבות חב"ד אשקלון
שלוש מצוות נוספות שניתן לקיים עד רדת החשיכה משלימות את ארבעת מצוות החג: 'משלוח מנות', 'מתנות לאביונים' ו'משתה'. קיימתם את הארבע? יצאתם ידי חובתכם ההילכתית.
אבל עם ישראל אוהב לחגוג ובגדול. על כן קיבצנו עבורכם את האירועים היותר משמעותיים שיתקיימו במהלך היום הזה באשקלון.
הפנינג פורים במדרחוב
נתחיל עם האירוע הראשון שיחל כבר בשעות הבוקר. האירוע, שנועד לחזק את העסקים במקום, יחל בשעה 10.00 עד לשעה 13:00, ומי שיגיע למדרחוב יוכל ליהנות ממגוון פעילויות לכל המשפחה, בהן סדנאות יצירה, מתחמי איפור, קעקועים, מתחם צילום, סדנת ג’אגלינג, תיאטרון רחוב, סדנת תיפוף, הצגות ילדים ועוד, וכל זה ללא תשלום.
היום, 10:00-13:00, מדרחוב אשקלון
במה מרכזית
האירוע הגדול של אשקלון היום יהיה בטיילת בר כוכבא. על הבמה המרכזית יופיעו עדן בן זקן, נועה קירל, אביאור מלסה, דוד חיים וקופיקו. בנוסף, יקשטו את הטיילת מופעי קרקס אווירי עוצרי נשימה, להטוטנים ואקרובטים, מתחמי צילום חווייתיים, מתחמי איפור וקעקועים, שחקנים ואמני רחוב, דוכני יצירה לילדים ועוד הפתעות.
שונאים לעמוד שעות מול הבמה עד שהאומן שלו חיכיתם יעלה להופיע? קבלו את הדלפת השעות המדוייקות שבהן האמנים אמורים לעלות לבמה, אם לא יהיו עיכובים לא צפויים:
17:30 – קופיקו 18:30 – דוד חיים 19:30 – אדיר גץ 20:20 – נעה קירל 21:00 – עדן בן זקן 21:50 – אביאור מלסה
חמישי 1.3, החל מהשעה 16:00, טיילת בר כוכבא, אשקלון
מרוץ תחפושות
משנכנס אדר מרבים בריצה: מרוץ תחפושות ראשון מסוגו בישראל ייערך באשקלון ויציע לתושבי העיר והסביבה חוויה ייחודית ומיוחדת שטרם נראתה כמותה בארץ.
המסלול יהיה באורך של כ-800 מטר בטיילת בר כוכבא, יתחיל ויסתיים באותה הנקודה ויורכב מארבעה מקצים: 16:30 – מרוץ משפחות; 16:45 – מרוץ נסיכות; 17:00 – מרוץ גיבורי על; 17:15 – מרוץ בני נוער. ההרשמה נעשתה בעמוד אינטרנט שהוקם לטובת העניין כבר נסגרה. אם לא נרשמתם בואו לראות את אלה שכן נרשמה. יתכן שלא תראו את זה במקום אחר ובשנה אחרת.
במקביל יקשטו את הטיילת מופעי קרקס אווירי עוצרי נשימה, להטוטנים ואקרובטים, מתחמי צילום חווייתיים, מתחמי איפור וקעקועים, שחקנים ואמני רחוב, דוכני יצירה לילדים ועוד הפתעות.
גם להקות המחול המקומיות ישתתפו בחגיגות ויופיעו על הבמה. בסיום תיערך מסיבת DJ.
זוגיות חדשה בביצה המקומית, הסוכרזית קארין שריקי עושה את זה מתחת לאף שלכם ושלי והיא בזוגיות עם ניב מישלס שפעם זכה לכינוי צ'אנינג טאטום הישראלי. סלקטור רואה הכל
בשורה משמעותית לתושבי מועצה אזורית שפיר: שר הכלכלה, אלי כהן, הודיע במהלך ביקור שקיים במועצה, כי חלה התקדמות משמעותית בהליך הענקת מעמד אזור עדיפות לאומית א' למועצה -מהלך שיאפשר למועצה להעניק תמיכה, סיוע, הנחות, הטבות ותמריצים שונים, כדי למשוך תושבים ויזמים.
השר פתח את ביקורו בסיור במפעל 'עלבד' שבקיבוץ 'משואות יצחק', שם קיבל סקירה מקיפה על פעילות המפעל ואף קיבל סיור מודרך לאורך קווי הייצור השונים. אשר אברג'ל, ראש המועצה, אמר לשר במהלך הסיור כי מפעל 'עלבד' הוא פאר התעשייה הדתית-לאומית ומקור גאווה למועצה ולמדינה, כמפעל שמעסיק למעלה מ-700 עובדים, מרוויח וגם תורם לחברה.
השר אלי כהן בדיון עם בכירי וחברי המועצה. צילום: דוברות מוא"ז שפיר
בתום הסיור קיים השר פגישת עבודה בישיבת 'אור עציון', יחד עם צוות בכיר ממשרדו שהתלווה אליו, במהלכה נתן ראש המועצה, סקירה מקיפה על המועצה, בעבר, בהווה וצפי התפתחות לעתיד. כמו-כן, סקר גם הישגי מערכת החינוך המקומית.
"אני רואה את הפיתוח הכלכלי העתידי של המועצה כאחד הצירים המרכזיים להתפתחות המועצה, הן בהיבט של יצירת מקומות עבודה חדשים, והן בהיבט של ביסוס חוזקה הכלכלי של המועצה" מסר ראש המועצה, אברג'ל "הצבתי לעצמי, כחלק מהיעדים, לייצר כאן עוגן כלכלי חזק. אני רוצה לייצר מקורות הכנסה חדשים למועצה, ועוגנים כלכליים כדי שלא נזדקק עוד למענקי איזון. אנו רוצים כלים לפיתוח תעסוקה ותעשייה. אם שכנינו נהנים כיום ממעמד של עדיפות לאומית א', אין שום סיבה שגם המועצה לא תיהנה מכך" עוד הוסיף ואמר אברג'ל "יש לנו תוכנית מוכנה להקמת אזור תעסוקה חדש בתחום המועצה על שטח של כ-400 דונם ובצמוד אליו אזור תיירות. אני מקווה שבקרוב נוכל לשווק את השטחים שם ולמשוך אלינו תעשיינים וחברות. הצלחנו להעביר את זה סטטוטורית ואנו עובדים כעת על תוכניות הפיתוח".
