"הקש בדלת": אבי עייש בקמפיין גרילה מדלת לדלת
Leave a Commentעו"ד אבי עייש לא מוותר, זאת כבר הפעם הרביעית שהוא מתמודד לראשות עיריית אשקלון, אך הפעם הוא נחוש יותר מתמיד להגיע אל הקומה הרביעית בבניין העירייה. “אנשים שואלים אותי, ‘מה, עוד פעם?’ אז כן, עוד פעם. לפני 15 שנה התחלתי תהליך ועד שהווייז לא יגיד לי, ‘הגעת ליעד’, אני ממשיך. לפעמים יש חישוב מסלול מחדש, אבל בכל הפעמים שבהן לא ניצחתי הייתה סיבה אובייקטיבית לכך. אני הולך בדרך שלי עד הסוף כי אני מאמין בה”, הוא אומר.
אניבאדי הום? אבי עייש בפתח דירה באפרידר
לפני כמה חודשים החליט עייש לנקוט טקטיקה קצת לא שגרתית כדי להגיע ללבו של הציבור. הוא לא מארגן חוגי בית וגם לא כנסים מסודרים ורשמיים, הוא יוצא לשטח ודופק על דלתות בתיהם של התושבים, Door to Door, כפי שהוא מכנה את זה. “פשוט מאוד, בחרתי בקשר ישיר עם התושבים”, הוא מסביר. “התושבים שלנו רגילים לשלטים מתנוססים, מודעות בעיתונים והודעות SMS בתפוצה רחבה, מה שבדרך כלל מעצבן אותם. הם לא רגילים לקשר ישיר ובלתי אמצעי, והרגשתי שזה מה שחסר להם וגם לי”.
הקמפיין הלא שגרתי הזה דורש ממנו עבודת שטח מאומצת, הוא פינה את כל הערבים שלו ויוצא לבתי התושבים בכל יום בין השעות שש לתשע בערב. “אני לוקח את העניין הזה מאוד ברצינות והחלטתי לכתת רגליים ולפגוש אנשים באופן אישי, ללחוץ יד, לשמוע ולדבר”.
איך נראה מפגש כזה?
“אני דופק בדלת, היא נפתחת, ומיד אומרים לי, ‘שלום, אבי עייש’, אני אפילו לא צריך להציג את עצמי, הזיהוי הוא מיידי. הרבה אנשים מכירים אותי, ואחרים מזהים אותי מהשלטים ומרגישים שהאיש מהפוסטר יצא אליהם. אני לא אגזים אם אומר שביקרתי עד עכשיו באלפי בתים, ולא היה מקום אחד שבו לא זיהו אותי, אפילו הילדים הקטנים מזהים”.
המפגש האישי. אבי עייש עם תושבת בפתח ביתה
איזה תגובות אתה מקבל?
“הכול מתחיל בחיוך, נמשך בחיוך ונגמר בחיוך. תמיד מזמינים אותנו פנימה, מציעים לשתות משהו ושמחים לארח אותנו. לא תמיד אנחנו מסכימים כי לפעמים אין זמן להתעכב. לפעמים אנחנו מגיעים לבתים שבמקרה יש בהם אורחים או קבוצה גדולה של אנשים, אז מתפתח במקום חוג בית ספונטני לחלוטין. אני זוכה לפרגון בלתי רגיל, ובגלל זה כשמציגים לנו סקרים כאלה ואחרים אני מגחך, השטח משדר לי משהו אחר”.
מה משדר לך השטח?
“תמיכה של כמעט 100 אחוז, כי אנשים זקוקים לשינוי אמיתי. כל האנשים שפגשתי עד עכשיו הסכימו לתלות שלט ומעבירים לי את הטלפונים שלהם ללא היסוס. מבחינתי, מדובר באינדיקציה בלתי רגילה. הם למעשה אומרים לי שהם סומכים עליי, ולכן אין להם בעיה שאני אטריד אותם ואשלח להם מידע. מי שמסכים לזה מביע נכונות להיות חלק מקבוצת השייכות שלנו”.
“קרובת משפחה של מועמד אחר”
לדברי עייש, לא כל מועמד יכול לקחת על עצמו אתגר כזה ולהפתיע ככה את התושבים במבצרם האישי והפרטי. “זה ייחודי ומתאים למי שמוכר בעיר, כי אם אתה דופק בדלת, ואף אחד לא מכיר את הפנים שלך, אז ייקח לך כמה דקות להציג את עצמך ולהסביר מי אתה, ואין ספק שזה עלול ליצור אי-נעימות. במקרה שלי זה קצר ומיידי והופך את הכול לנינוח הרבה יותר”.
היו מקרים בהם לא הציעו לך להיכנס?
“לא, לא נתקלתי אפילו באחד כזה. יש מקרים שבהם אנשים עסוקים במשהו ומבקשים שנחזור מאוחר יותר, אז אנחנו ממשיכים לדירה הבאה וחוזרים אחר כך. היה מקרה של אישה שאמרה שהיא באמצע מקלחות של הילדים וביקשה שנחזור מאוחר יותר וכך עשינו. היה מקרה נוסף של אישה שאמרה שהיא קרובת משפחה של מועמד אחר, ולכן תומכת בו, היא אפילו הרגישה צורך להתנצל על כך. אלה שני המקרים הכי חריגים שאני זוכר, תמיד מקבלים אותנו בשמחה”.
ובכל זאת, זה לא קצת לא נעים?
“ממש לא. אנשים מביעים התפעלות מזה שאני משקיע ועובר מדלת לדלת. הם מאוד מפרגנים כי אנשים יודעים להעריך עבודה קשה. מבחינתם זה כבוד, זה לא מובן מאליו שמישהו טורח עבורם”.
לא הפסקתי לרוץ. עו"ד אבי עייש
מי מגיע איתך?
“אני מגיע עם צוות של פעילים במטה שלי, יש לנו צוות גדול ומטה מאוד פעיל. בגלל שזה הרבה שעות ויכול להיות מאוד מתיש עבורם, הם עושים תורנויות. אני מקדיש לזה בכל יום כשלוש שעות, אפילו למעלה מזה. הם עושים תורנות של כשעה וחצי, ואני מאוד מעריך את זה ולא רוצה להתיש אותם. נעשית כאן עבודה רצינית, וכולם מתגייסים לטובתה, הם מבינים את האופן שבו אני לוקח את הדברים. גם התושבים מבינים את זה, הרצינות והנחישות משאירות רושם חיובי על כולם”.
קמפיין על גלגלים
גם את חלקו הראשון של היום מקדיש עייש לקמפיין הבחירות שלו ועושה גם את זה בדרך קצת אחרת. בין השעות 11 בבוקר ל-14 הוא מגיע לשכונת שמשון, השכונה שבה גדל, עולה על קווי אוטובוס אקראיים, יורד בתחנות מזדמנות ונפגש עם תושבים. “יש סמול טוק, יש מגע אישי, ויש שיחות שממשיכות גם כשאנחנו יורדים ביחד בתחנה וממשיכים לכיוון הבית”.
מה אתה שומע מהתושבים בשכונות הדרומיות?
“שהם מרגישים אזרחים סוג ב’. הם לוקחים אותי ומראים את המצב ברחובות, ואין ספק שזו החצר האחורית של העיר. שיגעו אותם עם הסיסמה הזאת ‘התחדשות עירונית’, הם מחכים ומחכים כשבפועל לא קורה שום דבר. שדרת הניהול בעיריית אשקלון התפרקה, גזברים הלכו הביתה, מנכ”ל, מהנדס, ואין מדיניות ברורה. אני עוסק בנדל”ן ותכנון ובנייה, זה התחום שלי, וקידמתי פרויקטים כאלה במקומות אחרים, ולכן אני רואה כיצד אפשר לעשות את זה אחרת, לעשות את זה נכון ולהפוך את עתיקות לשכונה שכל השכונות הצפוניות יקנאו בה”.
שכונת שמשון. שנים של הזנחה. צילום: אורי קריספין
אתה חושב שיש להם סיבה לחוש אזרחים סוג ב’?
“לצערי הרב, הרבה אנשים שגרים באזורים הללו לא יודעים לבטא את המצוקות שלהם, להניע מהלכים, לצלם, להתלונן, להתנגד. יש הרבה קשי יום, יש כאלה שגם לא מדברים עברית וצריכים עזרה אפילו בלמסור תלונה כמו שצריך. מנגד, יש אוכלוסייה שיודעת להילחם ולעמוד על שלה. כשהעירייה עסוקה רק בלכבות שריפות, אז התוצאה היא שמטפלים רק באלה שיודעים לדרוש ונלחמים, הכי קל להתעלם מהחלשים. אז אני בהחלט מבין את התחושות שלהם, ועובדתית המצב בשכונות הללו לא דומה לשכונות הצפוניות”.
