פנים חדשות במרוץ לראשות המועצה האזורית חוף אשקלון. יריב קלרמן הודיע על התמודדותו לתפקיד הנחשק. קלרמן הוא חבר הקיבוץ היחידי המתמודד על התפקיד בין כל 6 המועמדים תושבי ישובים כפריים ומושבים חקלאיים המתמודדים כרגע על התפקיד, ביניהם גם ראש המועצה המכהן, יאיר פרג'ון, המתגורר בישוב ניצן.
קלרמן, בן 46, דמות ידועה ומוכרת בקיבוץ יד מרדכי ובכלל באגפי ומחלקות המועצה. בשנים האחרונות צבר ניסיון רב בתפקידים שמילא כמנהל קהילה ביד מרדכי, מנהל קהילה ומזכיר בקיבוץ דורות וחבר מליאת המועצה. שירת כמ"פ בשריון בסדיר ובמילואים ולאחר מכן כמג"ד בחטיבה הצפונית של עזה.
בתפקידיו הוביל תהליכים ששינו את פני הישובים: גייס משאבים לשדרוג תשתיות הכבישים והמדרכות, הקים קומפלקס בית אבות ממוגן וגייס לכך משאבים מהממשלה, יזם את הקמת בתי הספר הממוגנים "שקמה" ו"חופים" והוביל את התכנון לבנייתם. הפך את חדר האוכל לקייטרינג מצליח, הקים מפעלון לתעסוקת האוכלוסייה הבוגרת ועוד.
"כשאני מסתכל על המועצה בעוד 10 שנים, אני רואה אותה עם חינוך פורץ דרך שמהווה מקור לגאווה וחינוך חברתי מושקע ופעיל, שני פארקי תעשייה חדשים ותקציבי מועצה מוגדלים: אמר קלרמן בהכרזתו על ההתמודדות "אני רואה מועצה ששמה לה למטרה להיות לעזר לישובים, להקשיב לצרכים ולהגדיר תכניות עבודה מותאמות להם. פעילויות תרבות וספורט משותפות, בית אבות שישרת את ותיקי האזור עם מגוון תכנים ועוד".
בית המשפט קבע את עונשם של שורה של נאשמים וחברות שהורשעו ביצירת קרטל הגיזום. קבלני הגיזום היו ניגשים למרכזים של חברת החשמל, מתאמים את הצעותיהם ובכך יוצרים קרטל שבאמצעותו הם מונעים את התחרות עם אחרים, זוכים במכרזים ומשלשלים לכיסם בניגוד לחוק סכומי עתק.
בין הנאשמים גם שלושה אשקלונים: רמי ברזילי, בנו נאש ברזילי וניסים קסנטיני. האשקלונים היו חלק מהקרטל, אם כי נגזרו עליהם עונשים יחסית קלים ביחס לנאשמים האחרים הדומיננטיים יותר.
זה החל לפני שמונה שנים. החוקרים החלו בחקירה סמויה שכללה האזנות סתר לקווי הטלפונים של החשודים. בשנת 2010, לאחר שהבשילה החקירה היא הפכה לגלויה. הנאשמים נחקרו שעות רבות ונדרשו להסביר את מה שהושמע להם בהקלטות ולהתעמת עם גרסאות שמסרו מעורבים אחרים.. רק לאחר שנתיים וחצי הוגשו כתבי אישום ולאחר שנתיים נוספות נפתח המשפט והחל שלב ההוכחות בדיונים בבית המשפט המחוזי בירושלים.
בית המשפט המחוזי בירושלים. צילום: ארנון בוסאני
אז איך זה עבד? חברת החשמל מוציאה מעת לעת מכרזי גיזום על מנת למנוע פגיעה של צמחיה בקווי המתח, במיוחד בימי החורף הסוערים בכל רחבי הארץ. בין קבלני הגיזום השונים שבעבר התחרו אחד מול השני התגבש "הסכם שלום" שבמסגרתו חולקה הארץ בין הקבלנים "הצפונים" לבין אלה "הדרומים". למשל, לקבלן אחד הובטח "שקט" בירושלים תמורת זה שלא יתחרה במכרזי הדרום. הוא התבקש להגיש 'הצעת גיבוי' למכרזי הדרום ובתמורה אף הוגשו עבורו הצעות גיבוי במכרז בירושלים. כלומר, מהתארגנויות "מקומיות", בין קבלנים אלה, התפתח קרטל מקיף של כלל העוסקים בגיזום עבור חברת החשמל.
מקדימים תרופה למכה. עובדי חברת חשמל. צילום: אלירם משה
מדובר בתיאום מכרזים ציבוריים ובכך הייתה פגיעה כפולה: הן בתחרות החופשית והן בערך השוויון וטוהר ההליך המכרזי. התיאום במכרזים כלל הגשת הצעות גיבוי מטעמם של אלה שלא אמורים היו לזכות, על מנת ליצור מראית עין של תחרות. נוצר 'פרויקט' של איסוף המעטפות – חלקן ריקות וחלקן מלאות בהצעות גיבוי. כחלק מתחזוקו של הקרטל קוימו מפגשים על מנת לקבוע מי יהיו הזוכים במכרזים השונים ומי יקבל, בתמורה לשיתוף פעולה מצדו, עבודה בקבלנות משנה, או יזכה במכרז אחר.
"ה'מנהג' לתאם מכרזים בין המעורבים השונים הפך כה טבעי ומובן מאליו עבורם, עד כי לא חששו לדבר על כך האחד עם השני" כתבה בהכרעת הדין השופטת נאוה בן אור "איש מהם לא ראה לנכון למחות על פעולות התיאום, לטעון כי אינו רוצה להיות מעורב בהן, או לטעון באוזני מי מן הדוברים השונים, שהתבטאו בגלוי על ההסדרים המתגבשים, כי אינו יודע מה הוא שח".
פסק הדין מציין כי "התמונה המצטיירת ממכלול העדויות ומן השיחות המואזנות והמוקלטות היא תמונה של פעילות עבריינית רחבת היקף, של דומיננטיות רבה, של "חזון" לקרטל את כל השוק עד כי לא ניתן יהיה עוד להימנע מהעסקת קבלנים שהם חלק מן הקרטל (חזון שהתגשם במידה רבה כשחברת החשמל התקשתה למצוא תחליפים לאחר שהפרשה נחשפה, ונאלצה להמשיך בהתקשרויות עם הקבלנים שתיאמו ביניהם את המכרזים). הכל במשך תקופה לא מבוטלת, בת כשנה וחצי" כתבה השופטת.
גוזמים את העצים. צילומים: עובדי חברת החשמל אשקלון
המעורב האשקלוני שהיה הכי דומיננטי ועליו נגזרו עונשי מאסר הוא רמי ברזילי. "מעורבותו של רמי ברזילאי בתיאום מכרז ירושלים 2010 מתועדת כבר במפגש מסובים, שעסק, בחמשת מכרזי הדרום. באותה פגישה נשמע רמי אומר לחבריו כי יבטיח לירון שלא "יפריעו" לו בירושלים על מנת "להוריד" אותו ממכרזי הדרום" כך כותבת השופט בפסיקתה "לאחר מכן, עם פרסום המכרז, הוא נשמע משוחח עם ירון ושואל אותו אם הוא רוצה שיופיע לסיור הקבלנים או שיימנע מכך. בשיחה אחרת שאל את ירון אם התחיל כבר "לדבר" עם גדליה או שמא כדאי לתת לו "להתבשל" עוד קצת, ובהמשך עדכן את ירון שהייתה "הבטחה" מזוהר, ולכן עליו לברר מדוע הגיע לסיור נציג מטעמו למרות ההבטחה. רוצה לומר, רמי ברזילאי היה מעורה עד מאוד בנעשה והיה מעורב עד מעל לראשו בתיאום המכרז".
"כך גם במכרז רעננה, בפגישת התיאום שנכח בה. אמנם, לא היה מיועד לזכות במכרז, אולם היה לו אינטרס ליטול חלק בתיאום לשם העלאת מחירי המכרזים בשוק הרלוונטי, אינטרס ארוך טווח של מניעת הפרעה בעתיד במכרזי תל אביב שעוד יבואו, ואינטרס לשמור על מערכת יחסים טובה עם השביל הירוק, שיועדה לזכות במכרז רעננה, על מנת שלא "תפריע" לו במכרזי גינון של עיריית תל אביב, שהן מנהרת אשקלון והן השביל הירוק נטלו בהם חלק. ברזילאי לא רק שנטל חלק בפגישת התיאום, כי אם הגיש הצעת גיבוי והגיע לפגישת משא ומתן שניהלה חברת החשמל עם כלל המציעים, מבלי לדווח, כמובן, לגורמים המוסמכים שהמדובר במכרז מתואם".
במכרז תל-אביב, מייחס בית המשפט לברזילי תשלום של 57,500 שקלים לקבלן מהקרטל בתמורה שלא יגש למכרז. החברה של ברזילי, 'מנהרת אשקלון' זכתה במכרז והרוויחה במסגרתו כ-1.75 מיליון שקלים עד שהפרשה נחשפה.
תשלום עבור אי הגשת הצעה למכרז. אילוסטרציה: אושרי צימר
בית המשפט כאמור גזר על ברזילי – 7 חודשי מאסר בפועל ושנה נוספת על תנאי. כמו כן קנס בסך 110,000 שקלים. לחברת שבבעלותו 'מנהרת אשקלון' נגזר קנס בגובה 175,000 שקלים ובנוסף חילוט 150,000 שקלים מהנכסים שנתפסו כשהתפוצצה הפרשה.
גם בנו של רמי מעורב בעסקי הגיזום. ניסים ברזילי, או בשמו השני נאש היה דומיננטי בתיאום חמשת מכרזי הדרום. לאחר סיור הקבלנים נפגשו הקבלנים ונאש האיץ בהם להגיע להסדר כי לגרום להעלאת מחירי המכרזים של חברת החשמל. עוד הוברר כי הוא ואביו רכשו את מעטפות המכרז.
דיקן הסטודנטים במכללה האקדמית אשקלון, יואל ישורון, מכהן במקביל כסגן ראש עיריית חולון. בתור שכזה הוא מפעיל גם דף פייסבוק תחת הטייטל המוניציפאלי בו הוא מפרסם את הגיגיו בנושאים שונים.
אתמול כתב ישורון פוסט שהסעיר את הרשת ובו כתב: "במדינת תל אביב צמחו גידולי פרא, מפלצות בסגנון סרט "היורה" שרקחו ממוחם הננסי והמעוות מצעדי חיות דו-רגליות, מבחילות ודוחות. בראש הפירמידה עומד ראש עירייה דפוק, קשיש בלוי, אנין טעם להחריד, ספק יהודי, החוגג על המנגל עם בשר כלבים (!!!) עד שבא לעם ישראל להקיא עליו ועל צלחתו. ועירו של אוכל הכלבים??? שם בחוצות העיר תל אביב, צועדים על שתיים ובגאווה, שרוטים לעומק, חרמני מישכב זכר (בעעעעע) ואסופת חיות ממין נקבה, מכוערות עם קעקועי "אני שרמוטה"(!!!)".
מצעד הגאווה באשדוד. צילום: אילן אסייג
מכאן עבר ישורון לתקוף את כלי התקשורת ומחה על כך שהצועדים כונו "נושאי הדגל" וכינה את הלהט"בים "חבורות הזבל".
"התקשורת מציגה ומעצימה את המטורללים הללו כנושאי דגל(!!!), לוחמי שוויון חופש וחירות. דחילק, השתגעתם??? אלה נושאי הדגל???", כתב ישורון. "על אלה, החושך, הברבריות והגהינום הזה אתם מפנטזים בעולם כמקור גאווה??? כאור לגויים??? עוד לא הבנתם בתקשורת שאתם מייצגים שיברי אחוזים בעם ורוב רובו של העם נגעל ממצעדי הבהמות הללו???".
המועצה האזורית חוף אשקלון מקדמת את נושא התכנון בין היתר באמצעות הועדה המקומית במגוון נושאים, ביניהם הרחבות בישובים, הכנת תכנית מתאר חדשה, פיתוח שטחי תעשיה ומסחר וקידום פרויקטים הנדסיים. לאחרונה, לאחר שנים של עשיה מבורכת, נפרדה המועצה מהמהנדס שלה- דודי דרורי, אשר עשה חיל במועצה ובנוסף לקידום התכניות, שימש גם כמהנדס הועדה המקומית. המועצה מודה לו על פעילותו המקצועית והאיכותית.
וילה בבניה בבאר גנים. צילום: הראל מעוז משה
ועדת האיתור במועצה בחרה במסגרת מכרז במהנדס הבא: יורי לוברסקי (40), תושב ערד נשוי ואב לשלושה ילדים. יורי הוא מהנדס קונסטרוקציה במקצועו, בוגר תואר ראשון להנדסה אזרחית בפקולטה להנדסת מבנים באוניברסיטת אריאל ובוגר תואר ראשון במכללה האקדמית סמי שמעון בבאר שבע בפקולטה לניהול ובניה. מתחילת דרכו לפני 16 שנים, עסק בתכנון מבני פלדה ובטון במגזר הפרטי. בתשע השנים האחרונות תפקד כמהנדס מפעל הפלדה הכי גדול בארץ "ברנד תעשיות בע"מ" בירוחם וניהל תחתיו צוות של 20 מהנדסים והנדסאים
מי שנסע בימים האחרונים בכבישי אשקלון וסביבתה, בטח נתקל בשלטי חוצות ענקיים בהם מציצות הפנים החדשות של המכללה האקדמית אשקלון, יפה טבג'ה. טבג'ה, רק בת 29, יושבת ראש אגודת הסטודנטים של המכללה, נבחרה להיות הפרזנטורית של היום הפתוח במכללה האקדמית אשקלון שיתקיים ב-6 ביולי. בתגובה נרגשת לבחירה אמרה טבג'ה "זה מרגש אותי מאוד, גם אמא שלי שהתקשרה לברך לא יכלה לדבר מרוב בכי".
היום התקיים בכנסת ישראל בירושלים טקס מגן שר הבריאות ובו חולקו אותות שונים. ד"ר חזי לוי, מנהל המרכז הרפואי ברזילי קיבל אות הוקרה על מפעל חיים המוענק לעובדים שהטביעו חותם ואבני דרך במערכת הבריאות בישראל, ובכך תרמו תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
האות הוענקה לד"ר לוי בגין עשייה יוצאת דופן לקידום מערך שירותי הבריאות בישראל על מגוון תפקידים שביצע בהצלחה יתרה, כחייל וכאזרח למען הקהילה ולשיפור תחום הרפואה בישראל. בין היתר כיהן ד"ר לוי כקצין רפואה ראשי בצה"ל בדרגת תא"ל וכן כיהן כראש מינהל רפואה במשרד הבריאות. פעילותו הציבורית של ד"ר לוי נפרשת על פני 45 שנה.
ד"ר חזי לוי ובני משפחתו
בשנת 2012 החל ד"ר חזי לוי לנהל את המרכז הרפואי ברזילי. מאז ועד היום התקדם בית החולים כמעט בכל תחום: נוספו תחומי טיפול ופעילות, גויסו רופאים חדשים, שופרה הטכנולוגיה, שופרו תהליכים באיכות ובטיחות המטופל.
הרב יעקב אביטן, חבר מועצת העיר מטעם ש"ס פנה בשבוע שעבר לממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, לילי פיינטוך כדי שזו תאלץ את ראש העירייה בפועל, תומר גלאם לכנס ישיבת מועצת עיר שלא מן המניין ולדון בנושאים אותם העלו חברי האופוזיציה לסדר היום.
לדברי אביטן זו לא הפעם הראשונה שבה גלאם מקבל דרישה לקיים ישיבה שלא מן המניין החתומה על ידי שמונה מחברי המועצה, שהם למעלה משליש כמו שמחייב החוק, אך מתעלם מהדרישה.
גלאם ואביטן בימים יותר טובים. צילום: דוברות העירייה
על פי פקודת העיריות, כשלמעלה משליש מחברי המועצה פונים בבקשה לכנס את מליאת המועצה ולקיים ישיבה, מחוייב יו"ר המועצה וראש הרשות לכנס את הישיבה בתוך 7 ימים.
"אין זו פעם ראשונה שבה מר תומר גלאם מנסה להתחמק מקיום חובתו על פי חוק ומחכה שמשרד הפנים יזכיר לו את חובתו או לחלופין מחכה שחברי המועצה שדרשו את כינוס המועצה, יגררו אותו לעתירה מנהלית שאותה יצטרך להסביר" מסר היום הרב אביטן שכאמור יזם את הפניה למשרד הפנים.
מתעלם. גלאם. צילום: אורי קריספין
בהצעה ששלחו חברי המועצה לגלאם הם ביקשו לדון ב-11 נושאים. בין היתר הם דורשים לקבל הסברים על ליקויים לכאורה בהכנת תקציב 2018 שנחשפו עם פיטוריו של מנכ"ל העירייה חיים סופר לאחרונה. עוד מבקשים חברי המועצה לדון בנעשה ברשת המתנ"סים של העירייה 'פי כמה' ולקבל הסברים על טענות להעלאת משכורות עובדים תוך אפליית עובדים אחרים. נושאים נוספים הם מעורבותה של העירייה בהעלאת עצמות צדיקים לארץ, הקמת מנהלת עסקים וסיוע להם, הקמת חדר אוכל לעובדי העירייה ועוד…
אחרי שהתקיים בערים רבות בארץ, כולל בערים ירושלים ואשדוד, מצעד הגאווה מגיע גם לאשקלון, אך בגירסה מעט שונה: לא בדיוק מצעד שיעבור בין רחובות, אלא יותר אירוע במיקום אחד.
למרות שקהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנס, בי) באשקלון היא לא כל כך פעילה ופחות מיוצגת בציבוריות העירונית, הפעם היא החליטה לעשות צעד אחד גדול קדימה.
כמידי שנה, העיר אשקלון מייחדת שבוע שלם בו היא חושפת לכלל הציבור ולקהילות החינוכיות בעיר את המצוינות הפדגוגית והמדעית שקיימת במוסדות החינוך בעיר.
תלמידים בבית הספר אומנויות. צילום: דוברות העירייה
שבוע המצוינות השנה נערך בסימן '70 שנות מצוינות' ובמסגרתו כלל מוסדות החינוך, בהם בתי הספר וגני ילדים, הובילו אירועים מרכזיים ופעילויות חינוכיות והציגו מיזמים ותוצרים של מצוינות מדעית עבור כלל המשתתפים: תלמידים, הורים, מורים ומבקרים.
תלמידים בבית הספר ארלוזורוב. צילום: דוברות העירייה
כמו כן, מוסדות פדגוגיים רבים לקחו חלק בשבוע זה, בהם: המטה העירוני לבטיחות בדרכים, מרכז פסגה, הספרייה העירונית, המרכז למחוננים ולמצוינים, הגן המדעי, החווה החקלאית, אשכול הפיס, בית ציפורה ועוד.
לפני מספר חודשים החל אגף רחו"ק במועצה האזורית חוף אשקלון (אגף רווחה, חברה וקהילה) ביישום הרפורמה של משרד הרווחה.
הרפורמה כוללת מחשוב, יישום שיטות טיפול חדשות, שינוי ארגוני וקליטת עובדים חדשים. האגף הצליח לבצע את כל מטלות הרפורמה בצורה מהירה ומיטבית וממשיך לתת שירות יעיל ומהיר לתושבים ככל הנדרש.
לפני כשבוע קיים משרד הרווחה טקס חגיגי להענקת תעודות הוקרה לרשויות אשר סיימו בהצלחה להטמיע את הרפורמה. גם אגף רחו"ק של המועצה זכה להוקרה בטקס החגיגי שהתקיים במועצה האזורית שפיר במעמד מנכ"ל משרד הרווחה- אביגדור קפלן ומנהלת ארגון מנהל ופיתוח ברשויות המקומיות- ד"ר דיצה מורלי-שגיב.
מתי התחלת לאהוד את הנבחרת ולמה דווקא אותה? "אני אוהד את ברזיל, התחלתי לאהוב אותה מגיל 10 בערך בגלל ההערצה הגדולה לרומאריו".
לאן אתה חושב שהנבחרת שלך תגיע במונדיאל? "לדעתי תגיע עד הגמר".
ברזיל בגלל רומאריו. יצחקי
מי הפייבוריטית שלך לזכייה? "ברזיל כמובן".
מי הנבחרת שתפתיע? "בלגיה".
מה הזיכרון הכי חזק שלך מהמונדיאל? "דווקא משחק מאכזב בו ברזיל הפסידה בגמר לצרפת ב-1998 עם צמד של זידאן".
פלה Cחגיגות הזכיHה של ברזיל במונדיאל 1970. צילום: AP
מתי לדעתך נבחרת ישראל תגיע למעמד כזה? "כרגע עם כל ההתנהלות של הפוליטיקה וראשי הנבחרת זה לא נראה באופק. לא נגיע לכלום".
זוהר מאיר – פורטוגל
מתי התחלת לאהוד את הנבחרת ולמה דווקא אותה? "זה התחיל בילדות, גדלנו על ארגנטינה של מראדונה. זה הדבר שהכי זכור יחד עם השיר הידוע – שיר המונדיאל של אריק איינשטיין. עכשיו אני אוהד את פורטוגל בגלל רונאלדו".
מי הפייבוריטית שלך לזכייה? "הפייבוריטית שלי היא פורטוגל כי אני אדם שבאופי שלו מאמין במישהו והולך איתו עד הסוף (רונאלדו) ".
מה הזיכרון הכי חזק שלך מהמונדיאל? "הזיכרון הכי חזק שלי מהמונדיאל הוא מראדונה".
מתי לדעתך נבחרת ישראל תגיע למעמד כזה? "לדעתי לנבחרת ישראל יהיה קשה להגיע למעמד כזה. עד שלא יהיה שינוי בתרבות של הכדורגל ודרך התרבות זה יחלחל לאופי ולחשיבה של השחקן, אני לא רואה את הכדורגל הישראלי מגיע למעמד כזה".
ליאור חדריאן – ברזיל
מתי התחלת לאהוד את הנבחרת ולמה דווקא אותה? "אני אוהב את נבחרת ברזיל. היא מציגה יכולת טובה במשך שנים במונדיאל וכיף לראות אותה".
לאן אתה חושב שהנבחרת שלך תגיע במונדיאל? "מאמין שהיא תגיע לפחות לחצי הגמר".
כיף לראות את ברזיל. חדריאן. צילום: אורי קריספין
מי הפייבוריטית שלך לזכייה? "ספרד".
מי הנבחרת שתפתיע? "צרפת".
מה הזיכרון הכי חזק שלך מהמונדיאל? "הגמר ב-1998 של צרפת על ברזיל בו צרפת ניצחה 3:0".
מתי לדעתך נבחרת ישראל תגיע למעמד כזה? "מאוד מקווה שבמונדיאל הבא".
טל מכלוף – ספרד
מתי התחלת לאהוד את הנבחרת ולמה דווקא אותה? "יש לי סימפתיה לספרד בגלל סגנון הכדורגל שלה בשנים האחרונות".
לאן אתה חושב שהנבחרת שלך תגיע במונדיאל? "תגיע עד הגמר לפחות".
מי הפייבוריטית שלך לזכייה? "ספרד וברזיל".
יש לו סימפטיה. מכלוף. צילום: אורי קריספין
מי הנבחרת שתפתיע? "בלגיה. יש לה דור מוכשר מאוד".
מה הזיכרון הכי חזק שלך מהמונדיאל? "הזיכרון הכי חזק שלי הוא מנבחרת הכוכבים של ברזיל שכללה את רונאלדו השמנמן. נבחרת מרגשת".
מתי לדעתך נבחרת ישראל תגיע למעמד כזה? "לדעתי ייקח עוד המון שנים שדבר כזה יקרה. הכדורגל שלנו הולך לכיוון ההפוך".
אחיעד בוקרה – ספרד
מתי התחלת לאהוד את הנבחרת ולמה דווקא אותה? "אני אוהד את ספרד כי תמיד התחברתי לקבוצות הספרדיות בכל ענף".
לאן אתה חושב שהנבחרת שלך תגיע במונדיאל? "אני חושב שספרד תעשה לפחות חצי גמר".
מי הפייבוריטית שלך לזכייה? "לדעתי במונדיאל הזה הברזילאים הם הפייבוריטים לקחת את גביע העולם".
אוהב ספרדיות. אחיעד בוקרה
מי הנבחרת שתפתיע? "רוסיה בגלל שהיא המארחת של הטורניר".
מה הזיכרון הכי חזק שלך מהמונדיאל? "גמר מונדיאל 2006 זידאן נוגח במטראצי במשחק בין צרפת לאיטליה. לדעתי זה גם עזר משמעותית לאיטליה לקחת את הגביע".
מתי לדעתך נבחרת ישראל תגיע למעמד כזה? "אין סיכוי שישראל תעלה למונדיאל ב-25 שנים הקרובות לצערי".
מני יאסו – צרפת
מתי התחלת לאהוד את הנבחרת ולמה דווקא אותה? "מאז שאני זוכר את נבחרת צרפת, ולא רק בגלל היכולת שהיא מציגה, אלא גם בגלל מגוון השחקנים שיש בנבחרת. חשוב לציין שגם הנבחרות האפריקאיות הן קבוצות אהובות עליי, ואני עוקב מקרוב".
לאן אתה חושב שהנבחרת שלך תגיע במונדיאל? "ללא ספק עד הסוף. אם צרפת לא תגיע לפחות לחצי הגמר זה יהיה כישלון".
מי הפייבוריטית שלך לזכייה? "ברזיל או צרפת".
אוהב את האפריקאיות אבל את צרפת יותר. מני יאסו.
מי הנבחרת שתפתיע? "בלגיה".
מה הזיכרון הכי חזק שלך מהמונדיאל? "הזכייה של צרפת לפני 20 שנה (מונדיאל 1998)".
מתי לדעתך נבחרת ישראל תגיע למעמד כזה? "נבחרת ישראל תגיע למפעל כלשהו רק בתנאים הבאים: כשהפוליטיקה תתנתק לחלוטין מהספורט, לפחות בחלקו העיקרי, כששחקנים יילחמו בשביל הסמל ולא בשביל הכסף או איזה כותרת בעיתון או במדיה כלשהי, כשהקומבינות והשחיתויות ייפסקו, כשיפסיקו לתת יותר מדי תירוצים על כישלונות במקום לעבוד בצורה נכונה ומקצועית, והכי חשוב: כשהספורט ובעיקר הכדורגל יהיה נגיש ומונגש לכולם ולא רק לאלו שמקורבים לצלחת".
עומרי כהן – ברזיל
מתי התחלת לאהוד את הנבחרת ולמה דווקא אותה? "תמיד העדפתי את ברזיל עוד מילדות, הם משחקים כדורגל שמח והתקפי שכולם אוהבים לראות ואת הפנומן ניימאר".
לאן אתה חושב שהנבחרת שלך תגיע במונדיאל? "ברזיל תגיע לגמר".
מי הפייבוריטית שלך לזכייה? "ברזיל או ספרד".
מאמן הילדים שמעריץ את ברזיל עוד מילדות. כהן. צילום: אורי קריספין
מי הנבחרת שתפתיע? "ניגריה עם ג'ון אוגו תהיה ההפתעה של המונדיאל".
מה הזיכרון הכי חזק שלך מהמונדיאל? "התקופה הגדולה של מאראדונה במונדיאל. הוא היה הגדול מכולם".
מתי לדעתך נבחרת ישראל תגיע למעמד כזה? "רק דרך התכנית של 'חלומות בהקיציס' אולי".
מופע הסטנדאפ של קובי מימון הוא מסע הומוריסטי בין עולמות ותובנות בקצב אש. קובי עולה על הבמה, וההנאה שלו מדבקת. אהבת הבמה, ההבחנות הקטנות וההגשה האותנטית יוצרים מופע שתופס אותך מהרגע הראשון, מסתובב לך את הראש וגורם לך לצחוק מהבטן.
קובי חי את המופע, מתחבר אל הקהל ושולף. זהו מסע סטנדאפ עשיר ומהיר עם זוויות מפתיעות, אז להכין לסתות ולהיכנס לקצב ההומור של קובי מימון. קומדיה עברית, לייב של איש אחד מצחיק מאוד.
ברזומה של קובי מימון בשנים האחרונות: ב“מלחמת המינים” בערוץ 2 הוא שבר את שיא הגינס במופע הסטנדאפ הארוך ביותר כאשר הופיע 42 שעות ו-20 דקות ברציפות!
מוצאי שבת 16.6, בשעה 21:30, היכל התרבות אשקלון
מופע התוועדות: שולי רנד ורמי קלינשטיין על הבמה
בראשון 17.6 בהיכל הספורט באשקלון יתקיים אירוע התוועדות והשקה חגיגית לסדרת הספרים "היהדות" מאת הרב עדין אבן-ישראל, בהשתתפות האמנים שולי רנד ורמי קליינשטיין לציון יום ג’ תמוז, יום ההילולא של הרבי מליובוויטש. במופע הפתיחה אסף הרוש, לאחר מכן דברי ברכה והתעוררות מפי הרב מנחם ליברמן שליט”א.
האמנים שולי רנד ורמי קליינשטיין ילהיבו את הקהל בניגוני נשמה ובסיפורי חסידים. הרב מנחם ליברמן שליט”א, השליח הראשי של הרבי באשקלון ויו”ר המוסדות, יישא את הנאום המרכזי לכבוד יום ההילולא.
נרד וקליינשטיין חוזרים לאשקלון. צילום: יח"צ
כשאומרים “הרבי”, הכוונה ברורה – הרבי מליובוויטש – מנהיג ישראל ואוהבם. אלפים רבים של יהודים מכל שכבות האוכלוסייה מרגישים קרבה עזה לרבי ולדרכו. גם כשחלפו 24 שנים מאז הסתלקותו של הרבי בשנת תשנ”ד (1994), נראה כי הרבי נוכח בחייהם של רבים רבים בעם ישראל.
התעניינות גוברת נרשמת בקרב תושבי אשקלון, הפוגשים את שליחיו המסורים של הרבי במוסדות החינוך ובבתי חב”ד הפזורים בשכונות העיר. רבים כבר הבטיחו את מקומם באירוע שכולו אהבת ישראל וקירוב לבבות בדרכו הייחודית של הרבי.
כרטיסים ניתן להשיג באתר, אצל רבני חב”ד ובמוסדות החינוך.
ראשון 17.6, בשעה 20:00, בהיכל הספורט באשקלון
קשרי משפחה: ההצגה “הצמה של אבא” בהיכל
השבוע תתקיים בהיכל התרבות ההצגה “הצמה של אבא”, מחזה מאת אמנון לוי ורמי דנון, בבימוי רוני פינקוביץ’.
עזרא ספיר, לשעבר ספדייה, גוסס ממחלה. ליד מיטתו נאספים אשתו, בתו הנכה ובנו בכורו, מקור גאוותו. היחיד שנעדר הוא אמיר, הבן הצעיר והמורד, שברח מהציפיות החונקות של אביו. כולם מחכים שאמיר יבוא להתפייס, אבל אמיר מעדיף ללכת לפסיכולוג שלו ולנתח שם באופן כמעט אכזרי את דרכה של משפחתו, משפחה מזרחית מודרנית, שבדרכה להשתלב בחברה הישראלית ויתרה על ייחודה.
הצמה של אבא. צילום: יח"צ
זהו המחזה השלישי של צמד היוצרים אמנון לוי ורמי דנון (“תיקון חצות”, “שיינדלה”), והוא עוסק בשקר כגורם מחבר, כמעט הכרחי, בחייה של משפחה.
המחזה עוסק ביחסי הורים וילדים, בקושי של הורים לאהוב את כל ילדיהם כל הזמן, בצורה שווה ובהתמודדות הבלתי אפשרית עם תפקיד ההורה.
שחקנים: יעקב כהן, רובי פורת-שובל, גאיה שליטא כץ, קובי מאור, מיקי פלג-רוטשטיין, תום גרציאני ורותם קינן.
שני (18.6) עד חמישי (21.6), בשעה 20:30, היכל התרבות אשקלון
את השף מיקי סויסה אין צורך להציג, הוא כבר מזמן הפך לשם דבר בתחום הקולינריה בעיר. שמן של המסעדות שהחזיק וניהל נודע למרחקים, וסדנאות הבישול שהוא מעביר כבר שנים הפכו לפופולאריות ומלאות עד אפס מקום. אבל האיש והמטבח הסתיר בתוכו סוד קטן שנוצר במהלך מבצע צוק איתן, הלך ותפח בתוך פתקי התזכורות במכשיר הטלפון שלו ולאחרונה יצא לאוויר העולם בדמות שיר חדש שכתב, ואותו הלחין ומבצע הזמר האשקלוני הצעיר שי הראל.
חיבור אשקלוני נפלא. סוייסה והראל. צילום: אורי קריספין
למעשה, הפעם הראשונה שבה כתב סויסה הייתה בכיתה ה', זה נמשך בכל תקופת מלחמת המפרץ, נגמר יחד עם המלחמה ונשכח מלבו. "בצוק איתן ישבתי בבית שלושה חודשים כי לא הייתה עבודה והרגשתי שמשהו בתוכי בוער. לקחתי דף ועט וכתבתי את השיר הראשון שלי על שלושת הנערים החטופים", משחזר סויסה, "כשסיפרתי את זה אחר כך לאימא שלי היא הזכירה לי את השירים שכתבתי במהלך מלחמת המפרץ, מסתבר שהיא גם שמרה אותם, ואני בכלל לא זכרתי את זה. אני משער שזה לא מקרי שזה פרץ החוצה פעמיים דווקא בתקופות של מלחמה". במשך תקופה ארוכה כתב סויסה למגירה, או לאייפון ליתר דיוק. אף על פי שהוא מוקף באנשים שעוסקים במוזיקה, החשיפה של החומרים הייתה לא קלה עבורו.
אתה יכול להסביר את הקושי הזה? "אתה מרגיש מאוד חשוף, ולכן היה לי מאוד קשה לתת לאנשים לקרוא את החומרים. כשעשיתי את הצעד הזה סוף-סוף נתתי להם את החומרים בחיל ורעדה, מאוד פחדתי מהתגובות".
על מה אתה כותב? "על הכול, אין משהו ספציפי שמוציא ממני את הכתיבה. מאז שזה התחיל קשה לי לעצור את זה, אפילו משפט שזורק טבח במטבח יכול לעורר אצלי משהו, אני הולך לצד וכותב. זה הדבר הראשון שאני עושה כשאני פוקח עיניים בבוקר, הכתיבה הפכה למשהו שהוא מאוד מרוקן עבורי".
גם במטבח, הולך לצד וכותב. מיקי סוויסה. צילום: אורי קריספין
"פעם היה אכפת לי מה אנשים אומרים"
התגובות שקיבל סויסה היו חיוביות ומפרגנות, ומהר מאוד הוא כבר התחיל לחשוב צעד אחד קדימה. "תהיתי מה אני יכול לעשות עם זה, אני בן אדם פרקטי שאוהב לראות תוצאות, לא יכול לשבת ולחכות שמשהו יקרה. נוצר קשר בין שי לביני, הוא היה אז מלצר אצלי, וגיליתי אדם מחונן מבחינה מוזיקלית, שעושה דברים מדהימים. הוא ביקש לראות טקסטים שלי, שלחתי אחד ועוד אחד ופתאום קיבלתי סקיצה לשיר 'חזרתי לחיות'".
מה מרגישים כששומעים בפעם הראשונה? "המילים שכתבתי הפכו לשיר, וזה היה רגע מאוד מרגש, הרגשתי שזו סוג של יציאה מהארון. שנים שמרתי את החומרים שלי קרוב ללב, ופתאום זה נחשף. זה כמו בלון שאף אחד לא ניפח, ואז בא מישהו שניפח אותו וגרם לו לעוף. לא דמיינתי שזה יכול לצאת החוצה בצורה כזאת. במהלך השנים פגשתי כמה וכמה אנשים שעוסקים בתחום, והיו ניסיונות לשיתופי פעולה, אבל עם שי היה חיבור אחר. מעבר לזה שהוא זמר מחונן ומלחין מטורף, שנינו רעבים למשהו ורוצים שזה יעוף קדימה".
שמר את החומרים קרוב ללב. מיקי סוויסה. צילום: אורי קריספין
חשוב לך לדעת מה אנשים חושבים? "פעם היה אכפת לי ממה שאנשים אומרים, היה לי חשוב שיגידו עליי את הדברים הנכונים, את אלה שאני רוצה לשמוע, ולא יכולתי לקבל ביקורת. היום אני מבין שאני לא יכול לרצות את כולם ולקלוע לטעם של כולם, כמו במטבח ככה גם במוזיקה. אני עושה את הטוב ביותר שאני יכול ויודע שמבחינתי זה הכול".
על מה השיר? "קשה להסביר שיר, זה כמו לנסות ולהסביר בדיחה. אני כתבתי אותו על התקופה האחרונה שעברתי, בדיוק על התהליך הזה שאני מספר עליו עכשיו. 17 שנה הייתי תקוע במטבח, לא האמנתי שאני יכול לעשות משהו אחר, ופתאום גיליתי משהו חדש והרגשתי שאני חוזר לחיות. יש שם משפט שאומר 'את רוצה מסיבות בשעות הקטנות, אני בורח משם, חזרתי לחיות', אני כתבתי את זה על המטבח, על היכולת הזאת שמצאתי בעצמי פתאום להגיד 'די', לעצור, לנשום ולא להשקיע את כל כולי במטבח, למתן את זה. ואז מישהו בא ואומר לי שהוא עבר גירושין, וזה משפט שמאוד דיבר אליו. כאן הבנתי את הקסם, אתה יכול לכתוב מהמקום הכי אישי שלך, אבל זה ייגע בכל אדם במקום אחר. ברגע ששיר יוצא הוא כבר לא שלי, אני נפרד ממנו ומשחרר אותו, וכל אחד יבין אותו איך שהוא רוצה".
חותך בבשר החי. צילום: אורי קריספין
סויסה לא נעצר כאן, הוא נרשם לסדנת כתיבה של הפזמונאי נועם חורב, שנמשכה ארבעה חודשים, והחל ללמוד לנגן על גיטרה. "הסדנה של נועם העשירה וליטשה אותי, ולמדתי ממנה הרבה. הכתיבה הפזמונאית היא אחרת, היא נכתבת כך שהשיר כבר מולחן לך בתוך הראש. אחד מהחברים הכי טובים שלי הוא אבי אוחיון, שכתב את הלהיטים הכי גדולים לזמרים המובילים. שלחתי את החומרים גם לו וביקשתי פידבקים. ואז הרגשתי שאני תקוע כי אני לא יודע לנגן ותלוי באנשים אחרים, אז לקחתי גיטרה והתחלתי ללמוד מהיוטיוב, בהמשך נרשמתי לקורס. אני עדיין לא יודע להלחין, אבל גם דודו אהרון, שמלחין 90 אחוז מהשירים שלו, עושה את זה למרות שהוא לא יודע לנגן באף כלי. הוא מקליט את עצמו שר וכשמגיע הרגע וצריך להפוך את זה לתווים ואקורדים הוא מעביר את זה לאדם שמדבר את השפה הזאת".
לאן זה יגיע? "אני לא יודע, אבל הבנתי על עצמי שבכל פעם שאני עושה משהו חדש במקום ליהנות ממנו, להתרפק ולהגיד 'איזה כיף', אני שואל את עצמי 'מה, זהו?' ומציב כל פעם רף נוסף, אתגר חדש. הגעתי למסקנה שאני אדם שאוהב שהאדמה רועדת לו מתחת לרגליים, כל יום צריך לקרות לי משהו חדש. אני תמיד מחפש עוד שיא להגיע אליו, אז בטח יש עוד דברים שאפילו לא גיליתי".
"הקיסריה הפרטית שלי"
סויסה (39), נשוי לנטלי ואב לרון (11.5) ומיקה (5.5), חי ונושם בישול מאז שהוא זוכר את עצמו. "הייתי חוזר מבית הספר ומבשל צהריים. גדלתי בבית מרוקאי שהיה מלא באוכל, סבתות שמבשלות וניחוחות של אוכל שליוו אותי כל חיי. תמיד הייתי בסביבת מטבח, אבל לא תמיד ידעתי שזה מה שאני הולך לעסוק בו בחיי".
זה התפרץ בגיל 19. לאחר הגיוס לצה"ל הוא שבר את הרגל, יצא לחופש מחלה וכשחזר הורידו לו את הפרופיל, והוא שובץ כטבח באחד הבסיסים. "שם הבנתי שזה זה. עשיתי שירות של שבוע-שבוע, כשגם בשבוע שלא הייתי במטבח בבסיס עבדתי במטבחים", הוא מספר. כשהשתחרר ניסה עדיין להדחיק וחיפש מקצוע "רציני" יותר, כזה שיתקבל טוב בעיניי הסביבה. הוא התלבט, לבסוף נרשם ללימודי מינהל עסקים במכללה, אך הנפש שלו לא מצאה מנוחה. "הרגשתי שאני חייב לעשות מה שאני אוהב, ללכת עם הלב שלי. דיברתי עם נטלי, שהייתה אז חברה שלי, ואמרתי לה שאני מרגיש שהמסלול שבו בחרתי לא בשבילי. היא אמרה שאעשה רק מה שאני אוהב, אז ביטלתי את הרישום, את דמי הרישום לא קיבלתי בחזרה, אבל הרגשתי שלם", הוא צוחק.
סוויה והראל. צילום: אורי קריספין
הוא נרשם ללימודי בישול בבית הספר תדמור, בהמשך עשה סטאז' במסעדה של אידי באשדוד ולאחר מכן ניהל והחזיק את כל המסעדות המובילות באשקלון וערך אירועים פרטיים. בשנת 2007 רשם נקודת ציון נוספת בקריירת הבישול שלו ופתח מסעדה במדריד. כעבור שנה וחצי חזרו בני המשפחה ארצה.
מה קרה שם? "פתחתי מסעדה עם שני חברי ילדות מישראל. נחשפתי שם לתרבות אחרת, למדתי המון דברים על אוכל וקולינריה, החכמתי. למרות שזאת לא הייתה מסעדה כשרה, הבאנו לשם גם טעמים ישראליים. זאת הייתה מסעדה כיפית ומעניינת, וקיבלנו פידבקים חיוביים. הבן הגדול שלי היה אז בן שנה וחצי, והגן הראשון שהוא נכנס אליו היה במדריד, למרות שזה היה גן יהודי לא דיברו בו עברית והוא עבר סוג של משבר, וגם אנחנו ביחד איתו. בסופו של דבר הוא התאקלם, אבל הגיעו קשיים ממקומות לא צפויים, לא אישרו לנו את השהייה שם ובמקביל התחיל בארץ מבצע עופרת יצוקה, אז הרגשנו שזה לא הטיימינג הנכון".
זה היה סוג של חלום שהתנפץ? "כן, לגמרי. יחד עם זאת, לא הייתי מוותר על החוויה הזאת, היא הייתה מעניינת ומיוחדת במינה, ולא משהו שאני לוקח כמובן מאליו. בתוך תוכי אני יודע שיום יבוא ואני אעשה את הצעד הזה שוב, אולי במדריד, אולי במקום אחר. אני מדמיין את עצמי עושה את זה שוב, בגדול".
הם חזרו ארצה, וסויסה צלל שוב אל תוך העשייה, בעיקר התמקד בהדרכות וסדנאות בישול, שאותן הוא מכנה "הקיסריה הפרטית שלי". "זה כמו לשים את שלמה ארצי או אייל גולן להופיע מול 20 אנשים חשובים מאוד. למרות הניסיון שלהם, הביטחון והשם, אין לי ספק שהם יתרגשו. ככה אני מרגיש, אנשים משלמים כסף כדי לראות אותי וללמוד ממני, זה עד היום מביך אותי ובלתי נתפס. אז אני רוצה לתת להם הרבה מעבר, זאת הופעה של ממש. אחרי שלוש שעות כאלה אני חוזר הביתה מפורק".
במהלך הריאיון מוצא סויסה לא פעם את נקודת הממשק בין המוזיקה לאוכל, כמעט בלי לשים לב הוא מדמה סיטואציות וממשיל. זאת כנראה גם הסיבה שבאופן טבעי וכמעט בלתי נשלט הוא משלב בימים אלה את שני הדברים. "בן אדם שיוצר לא יכול להיות מוגבל רק לתחום אחד, הוא תמיד יתחבר לכיוונים נוספים שנותנים ליצירתיות שלו לבוא לידי ביטוי. בישול זאת יצירה, הטעמים, ההרכבה, הצבעים, הסגנונות, הטקסטורה וככה גם שירה, ציור, פיסול, ריקוד".
"בריאליטי מתבססים על סיפור חיים סוחט דמעות"
ב-14 השנים האחרונות הוא כותב גם מדור אוכל שעושה בימים אלה מעבר ל"כאן דרום". גם זה התחיל מתוך רצון לגעת באנשים ולהגיע לכמה שיותר לבבות, או פיות. "זה כמו שאתה כותב שיר ואתה רוצה שיגיע וייגע באנשים. כיף לדעת שמישהי יושבת בבית ביום שישי, קוראת את המדור, עורכת קניות בהתאם ומכינה לפי המתכון שלי. בסופו של דבר האוכל שלי נמצא שם עם המשפחה על שולחן השבת, בעיניי זאת זכות. בהתחלה כתבתי באוויר, אבל לאט לאט התחלתי לפגוש את האנשים האלה, לשמוע תגובות, בעיות שנתקלו בהן, שאלות. ואז ביקשתי שיצרפו למדור את מספר הטלפון שלי, וכך כל יום שישי אני מוצא עצמי עונה לטלפונים, עוזר ומכוון. אנשים אומרים לי שאני משוגע, אבל אני מרגיש שזה מחובתי. אני לא יכול לנטוש את מי שמבשל מתכון שלי רגע לפני שבת, אני מרגיש שזה תחת אחריותי. אז נכון שאהרוני לא יכול לפרסם את הטלפון שלו ב'ידיעות', אבל אני פה באשקלון ויכול להרשות לעצמי לעשות את הדבר הזה עבור האנשים שקוראים אותי, אני עושה את זה באהבה גדולה".
מיקי סוויסה בפעולה. צילום: אורי קריספין
לא מזמן הוא גם ניסה את מזלו בתכנית הריאליטי "משחקי השף", ולמרות שלא הגיע רחוק כמו שציפה, הוא עדיין לא שולל להשתתף בזה שוב. "לריאליטי צריך לבוא ממקום נכון ולהציב מטרה. אני רואה שמגיעים אנשים צעירים שמקבלים חשיפה גדולה, אבל הכתפיים שלהם לא מספיק רחבות כדי לסחוב אותה. ברגע שכבות המצלמות וכלום לא קורה – הם קורסים. הבעיה בתכניות הללו שהן הרבה פעמים מתבססות על סיפור חיים סוחט דמעות, ואז כשהם יוצאים משם הם אבודים".
מאיזה מקום אתה באת? "קודם כול הגעתי בשל נפשית, להצלחה וגם לכישלון. להיות שף זה הרבה מעבר ללדעת לבשל, זה אישיות. ידעתי שגם אם אני לא אצליח להתקדם בתכנית, אני יודע מה אני שווה, וזה לא אומר כלום מבחינתי ולא ישבור אותי. באותה תקופה לימדתי באורט אדיבי, והם ביקשו ממני להביא איתי תלמיד שלי ולא הסכמתי להקריב ילד שאני אוהב על מזבח הריאליטי, לא רציתי שיחוו את תחושת הכישלון בגיל צעיר כל כך. בסופו של דבר אני המבקר הכי גדול של עצמי, ולמרות שאני בדרך כלל עמוס בביקורת, יצאתי משם עם הרגשה שעשיתי את הכי טוב מכל מי שהיה שם".
מה שקורה בנושא פגיעה בעצים באשקלון, עקירה של עצים עתיקים, אקליפטוסים, שקמים, דקלים, ברושים ועוד, לא היה כדבר הזה בשדותינו. שנים עמלנו על נטיעה ושתילה והגדלנו את המסה הירוקה ברחבי העיר. הנוף הגבוה בעיר אשקלון היה מהאפקטיביים ביותר בערי ישראל.
התהליך החל בשלוש השנים האחרונות, בחלקו גיזומים עד כדי השחתה, עקירות של עצים, לכאורה בניגוד לחוק וללא היתרים כנדרש. דבר שלא היה חלק מהדנ"א הארגוני והמקצועי של אגף שפ”ע בעיריית אשקלון.
ניסים סויסה
נכמר לבי כאשר ראיתי עצי תמר עקורים שוכבים ירוקים ובריאים, כפגרים על כביש רבין ואף אחד מכל מאות העובדים שנסעו הלוך ושוב לאורך הכביש לא הזדעק ומחה על התועבה שנעשתה מול עינם. פניתי למנהלים ולפקיד היערות בקק״ל. לצערי קראתי את התגובות של הדוברות, ומבחינתי לא נעשה דבר וזה סימן לבאות. עצים שנעקרו מגני ילדים במהלך שיפוצים, שהיו הדבר הטוב היחיד שהיה בגן, ותחתיהם מתקינים דשא סינתטי והצללת פלסטיק. במקום לשלבם בכל מחיר בשיפוץ כי הם מקטיני הקרינה הטובים ביותר, יצרני החמצן קולטי חלקיקים ומקטינים את הרעש. אז למה? למה לעקור?
למה לא לעקור? עץ כרות באשקלון
לאחרונה הגדילו לעשות והבנתי שבשכונת האגמים לא שותלים עצי דקל כי הם “מלכלכים ומתים ממחלות, והטיפול בהם יקר”. כשנסעתי לבקר בשכונת אגמים אכן ראיתי שכל עצי הדקל שהיו אמורים להיות פשוט הוסרו מהתכניות.
אבי עייש, המועמד לראשות העיר אשקלון פנה באיגרת אישית לכמה חברי כנסת בעלי השפעה להגיש הצעת חוק שתרחיק את ראש העירייה מוועדת בניין עיר ומכל עיסוק הקשור לקבלנים הבונים בתחום השיפוט של עירם.
מטה הבחירות של אבי עייש
לדבריו, רוב ראשי העיר שהושעו ושנאלצו לפרוש מתפקידם לאחר שהורשעו וכאלה שעדיין משפטם מתנהל כמו איתמר שמעוני, ראש העירייה המושעה של אשקלון, הואשמו בקבלת ובמתן שוחד ובעבירות של הפרת אמונים.
קוראים וקוראות יקרים, זה כתשעה חודשים שאני כותב את עמדותיי, את המחשבות, את הרעיונות ומשתף על העשייה שלי. הכול התחיל בטקסט שכתבתי שארוך מדי לפרסם אותו בדף הפייסבוק, ומפה לשם הגיעה בקשה שאכתוב מדי שבוע. בהתחלה חששתי שלא יהיה לי מספיק על מה לכתוב, מאיפה אשלוף רעיונות פתאום ואיך אמצא את הזמן לזה. אט אט מצאתי את עצמי יושב כל תחילת שבוע ומחפש אחר רעיונות לכתוב ולשתף את הציבור, לפעמים נגרר עם זה עד הרגעים האחרונים של סגירת הגיליון ובתוך שעה יוצא חיבור לטור השבועי, כל זה בגילוי נאות ללא כל תמורה כספית.
ברק חדריאן
מגיל קטן תמיד פעלתי למען אנשים. כילד אני זוכר רגעים שבהם התהלכתי ברחובות העיר ודמיינתי איך אפשר להפוך את החברה לטובה יותר ואת אשקלון למשגשגת ולעיר הכי טובה בעולם. השבוע במקרה פגשתי את אסתר אורן, מנהלת התיכון שלי אורט אפרידר, ונזכרתי איך בכיתה י”ב הייתי יו”ר מועצת התלמידים. דאגתי להקמת חדר הרדיו של בית הספר, שהפך להיות הסנונית הראשונה להקמה של מגמת תקשורת ואיך ניהלתי מול בית הספר ומול העירייה מאבק עיקש לאחר שהתקבלה החלטה לקצץ בתקציבי מסיבות הסיום של כל כיתות י"ב באשקלון ולהפוך את זה לאירוע מצומצם וקצר.
“מאבק השמיניסטים” נקראה הכותרת בעיתון עם הריאיון הראשון שלי לאחר שאיגדתי את כל הנציגים מכל בתי הספר והובלנו מאבק מול החלטת העירייה. פגישות עם נציגי מועצה, עם האחראי על החינוך משה ינאי ז”ל ועם כל מנהלות בתי הספר. השיא היה במחאה שכבתית שבה כל התלמידים לא נכנסנו לשיעורים וקיימנו הפגנה ספונטנית ברחבת בית הספר. נקראתי אל חדר המנהלת ולקחתי איתי בכוונה את התלמידים הכי רעשניים שהביעו מחאה קולנית ביותר בפני ההנהלה ואת מורת הרוח מהפגיעה, שהייתה עבורנו לכואבת ומשפילה עם סיום רגע מרגש של 12 שנות לימוד ויציאה אל השירות בצה”ל ואל החיים האמיתיים. לאחר כמה ימים נקראתי שוב אל המנהלת לשיחה יחד הרכזת החברתית ועם המפיק של האירוע וביקשו להרגיע את גובה הלהבות והבטיחו לי מסיבת סיום מכובדת ומרשימה. העברתי את המסר לשכבה: קדימה, יש מסיבת סיום להיערך אליה ועל כולם לקחת חלק במשימה להצלחת הערב.
ישראלי אשקלוני בין עשרות נציגים מעשרות מדינות. חדריאן בתחילת הסמינר
לפני מסיבת הסיום קיבלתי הצעה מרגשת: להיות נציג התלמידים ולנאום בטקס הסיום. זה היה הנאום הראשון בחיי (ובאו עוד לא מעט אחריי). אני זוכר את ההכנה עם אסתר באולם היכל התרבות, את ההדגשות של מילים מסוימות ושל תנועות הידיים. לאחר הנאום החל טקס מצטיינים, ואני נקראתי לבמה וקיבלתי תעודת מצטיין חברתי – רגע שאני מאוד גאה בו. נדמה שלי שזו הייתה הפעם הראשונה שלי על במה, מול 800 איש, ואחריו כבר הייתי משוחרר להשתתף במופע ולבצע מערכון, אולי המביך ביותר שעשיתי בחיי, כמובן שלא ויתרתי על להשתתף בריקוד המשותף של כל השכבה לשירי הלהקות הצבאיות.
ברכות לנבחרת הקט-רגל של מקיף עירוני ד' על זכיה במקום הראשון באליפות העירונית לכיתות ז' -ח'! במשחק שנערך בהיכל הספורט העירוני במעמד ראש העיר ומכובדים נוספים התקיים משחק הגמר של הליגה העירונית לכיתות ז'-ח' בקט-רגל.
נבחרת מקיף ד
בסופו זכו תלמידי מקיף עירוני ד' בהובלת המאמנים פליקס סימדובסקי וניר חיון במקום הראשון.
חגיגה במשפחת אובייקטיבי. בעל רשת המקומונים שמעון בן חיים ואישתו מלי חגגו יחד עם מאות מוזמנים באולמי טליה את בת המצווה של בתם.
המדור יכול לגלות לכם שבין יתר המוזמנים ניתן היה לזהות את איתמר שמעוני, מישל בוסקילה, משה אטיאס, ריקי שי, הרב יעקב אביטן והרב עשור ואפילו ראש עיריית שדרות אלון דוידי.
