בשעה 9:21 התקבלה קריאה במוקד מד"א לכיש על תאונת דרכים קשה ברחוב אריה באשקלון. למקום הוזנקו כונני מד"א לכיש וניידת טיפול נמרץ של מד"א.
מדובר בתאונה בה נהגת ביקשה להחנות את מכוניתה במחני הצמודה לבניין. לדבריה, כשנסעה אחורנית כדי למקם את המכונית צפצף מחסום אלקטרונית שהותקן בחניה הסמוכה והלחיץ אותה. היא התבלבלה ובמקום ללחוץ על דוושת העצירה לחצה על דוושת הגז והאוטו זינק אחרונית ופגע בהולך הרגל.
חובשי רפואת חירום ופארמדיקים של מד"א העניקו טיפול רפואי להולך הרגל בן 89 ופינו אותו שהוא במצב בינוני עם שברים בגפיים התחתונות לחדר הטראומה בבית החולים ברזילי באשקלון.
המנהג הזה של מכירת החמץ בפסח עובר לכולנו מתחת לרדאר. זה עוד מנהג נחמד שאנחנו רואים בו חלק מהמסורת היהודית של העלמת והסתרת הבצקים, הלחמים, החטיפים והשאר למשך שבוע אחד. אלא שאם מתבוננים מעט בהליך הזה, מגלים שמדובר במכירה של ממש. יושב אדם שאינו יהודי ובעצם רוכש את החמץ שלנו, שזה יכול להיות כמה שקיות בבית, אבל זה גם יכול להיות עסק של חמץ כמו מאפייה לדוגמה. אז מה קורה אם אותו גוי מחליט שלא להחזיר את המאפייה בצאת החג או אפילו למכור אותה במהלך החג?
עם הרעיון הזה יצאה הדר אוזן לדרך ויצרה את הסרט קצר “חמץ”, שקיבל לאחרונה את פרס ציון לשבח על מוזיקה, פסקול והלחנה במהלך אירועי פסטיבל קולנוע דרום במכללת ספיר. “עבדתי יחד עם אחיעד אוהלי על הלחן, הוא כתב את המנגינה המקורית שמשמשת מבחינתי חלק משמעותי בסגנון האמנותי ובאופי הייחודי של הסרט”, מספרת אוזן. “מודי בראון היה החונך האישי של הפרויקט וליווה אותי לכל אורכו”.
צוות השחקנים
מבחינה ויזואלית, את הסרט צילם גל גינוסר, גם הוא בוגר ותיק של המכללה, שהספיק לצלם בעבר כמה סרטים עבור יוצרי קולנוע צעירים מספיר. “ראיתי סרט קודם שהוא צילם, בשם ‘בבואות’, ואמרתי לעצמי, 'זו טלוויזיה טובה, וכזה אני רוצה'. התקשרתי אליו, והיה לי מזל שהוא אהב את התסריט”.
איך בכלל נולד הרעיון ל"חמץ"? “עוד כשהייתי, בשנה א’ בלימודים, אח שלי זרק לי הערה,” משחזרת אוזן, תושבת אשקלון. “תחשבי על הסיטואציה שבמהלך חופשת פסח בעלי מאפייה מוכרים את העסק שלהם, במקום להכשיר את המקום מחמץ, ובסוף הח, לא מחזירים להם את המאפייה!” אכן, מציאות הזויה. וכך נולד התסריט ל"חמץ", סרט קצר באורך 14 דקות, שכתבה וביימה הדר אוזן, בוגרת מכללת ספיר למסלול אמנויות הקול והמסך.
“מכירת החמץ היא רק הגימיק”
במרכז העלילה מתרחשת העברת בעלות ספונטנית בין עובד ערבי של מאפייה ובין בעלת המקום למשך תקופה קצרה של החג וחול המועד פסח. המאורע מתפתח למכירה חריגה ובלתי רצונית של המאפייה לידי גורם שלישי – פיליפינית זרה – וזאת כמהלך של נקמה מצדו של הבחור ערבי. רק כדי להבין את הסוגיה המשפטית לסיטואציה המעט מוזרה שאליה נקלעו הדמויות, אוזן מסבירה, “יש עניין במכירה הזו, גם אם היא רק פיקטיבית, מבחינת ההלכה היא הופכת להיות סגורה וסופית”.
“מכירת החמץ היא רק הגימיק, היא לא באמת הסיפור”, מגלה אוזן. “הסיפור זה היחסים בין בעלת המאפייה ובין העובד הערבי שלה ובין הילדים שלהם. ניצלתי את העניין של מכירת החמץ כדי להגיד משהו על איך אנחנו מתייחסים למי שחלש מאיתנו. בסופו של דבר, הכול יוצא על הפיליפינית שהיא במקום הכי נמוך בסולם החברתי.
הדר אוזן. צילום: לי כהן
"כשאני כותבת, אני רוצה עוד עין נוספת שרואה, זה תמיד טוב”, אומרת היוצרת הצעירה וממשיכה לשתף בתחושות מתוך תקופת ההפקה של סרטה הראשון. “במהלך ההכנות הייתה עבודת ליהוק ובחירת שחקנים מאוד ארוכה. פניתי לסוכנויות וערכתי בעצמי אודישנים בבתי ספר. הייתי צריכה להשיג שחקנית פיליפינית, אז פנינו לשגרירות הפיליפינית ועזרו לנו להגיע לאחת שרציתי,” מספרת אוזן ונשמעת מרוצה מהתוצאה הסופית שיצרה.
מה אומרות התגובות? ואיך מתכוננים לפרמיירה? “העבודה על הסט הייתה קשה. היו לצדי אנשים מוכשרים ומסורים, אנשים שקורעים את עצמם בהתנדבות רק בשביל הרגשה של אמנות. 30 אנשי צוות רק בשביל התסריט שלי, זה מטורף לגמרי. אני זוכרת את עצמי על הסט, ולא מאמינה שכולם עושים את זה בשבילי. אני לא אישה של מופע אחד”, היא מתוודה, בתרגום חופשי מאנגלית, “אני בעד להיעזר בחברים ובאנשים מקצועיים. היו תגובות טובות, הרבה יותר ממה שציפיתי, ויותר ממה ששמעתי בוועדות המקדימות שעורכים במסלול קולנוע במכללה. איך התכוננתי? בעיקר לא ישנתי בלילה”, אוזן מתבדחת ונשמעת נלהבת, “אני מנסה לנשום עמוק ולקחת הכול בפרופורציה. הרי לא משנה מה אני אעשה, אני לא ארגיש מוכנה לגמרי עם הסרט. כן, רציתי לעשות שינויים עד הרגע האחרון. רק אחרי כמה חודשים שסיימנו לצלם, התחלתי לערוך לעצמי. ולא יכולתי לראות את החומרים. כעסתי על עצמי, חשבתי שאני שונאת את הסרט. נפגשתי עם שקד חננאל, העורכת הראשונה, שעשתה לי סדר בראש. קיצרנו בקלות את הסרט מ-25 דקות ל-14. בהמשך חן זילברברג, חברה טובה, עשתה את עריכת הפיין-קאט. זה לקח שנה וחצי של תסכול”.
פסטיבל עם אג’נדה
אוזן מסיימת בימים אלה את השנה החמישית שלה בספיר ויודעת טוב מאוד מה המשמעות של הביטוי "דד-ליין סופי". “סיימתי ללמוד לפני שנה, אבל איחרתי את המועד של ההגשה, אז הייתי צריכה לחכות ולהגיש שנה אחרי”.
השנה של הדר הגיעה. ומספר רב של סרטי סטודנטים נצפו על המסכים בסינמטק שדרות, אשר מארח מדי שנה את הפסטיבל. הסרט “גבות” נבחר לזוכה בפסטיבל בקטגוריית סרטי בוגרים. מדובר בקומדיה מרירה על נערה בת 12 שהולכת עם אימה למכון יופי לעשות לראשונה בחייה גבות לקראת בת-המצווה. “עשבים שוטים” של יאיר ולר מציג את סיפור ההתמודדות של צוות מילואימניקים ושגרת חייהם לאחר מבצע צוק איתן. הוא הזוכה בקטגוריית הפיילוט הטוב ביותר משמונת פיילוטים חדשניים שהופקו לסדרות טלוויזיה עתידיות. עוד בלטו בין הפיילוטים “גאולה” שהקרינה מיכל בכר ו”משולשים” של היוצרת זואי קרבי על גבר שביום הולדתו החברה שלו מארגנת לו מסיבת הפתעה ובצעד נועז מזמינה את בת הזוג הנוספת שלו.
בחמישי 5.7 בהיכל התרבות באשקלון הקומדיה “קנאביס” שכתב וביים גדי צדקה לתיאטרון העברי. הצמח הידוע והשנוי במחלוקת עומד במרכז הקומדיה החדשה.
אברום וזהבה חולמים להפוך להורים, אך כל טיפולי הפוריות והטיפולים הפסיכולוגיים האמורים לשחרר את בני הזוג מעכבותיהם אינם מועילים. מצב זה מעיב על מערכת היחסים ביניהם ועל חלומותיהם המשותפים. שמועות על אודות פרח פלאי בשם קנאביס, היכול לשחרר כל אדם מעכבותיו ולחולל ניסים ונפלאות רפואיים, גורמות לזהבה לעשות מעשה לא שגרתי.
האם תעז זהבה להושיט ידה אל הפרח הלא חוקי ולזכות להגשים את חלומה להיות לאם? האם יסכים אברום לשאוף לקרבו את הפרח האסור ולהשתחרר מעכבותיו ולזכות בהערכתו של מפקדו? ומה תהיינה השפעותיו על חייהם? האם יצליח שמוליק, האסיר המשוחרר לגאול את עצמו מעולם הפשע ומהשפעתו של אחיו הקרימינלי, ניסים?
שחקנים: פזית ירון-מינקובסקי, רמי חזקיהו, גיל וסרמן, ורדי מוסקוביץ’, ערן בן זאב, ארז וייס.
חמישי 5.7, בשעה 20:30, היכל התרבות אשקלון
סינמה בשישי: הקרנת הסרט “עושות סדר”
עושות סדר. יח"צ
בשישי 29.6 במרכז הכנסים, הקרנת הסרט “עושות סדר” של הבמאי פטרה וולפה.
שווייץ, 1971. נורה היא עקרת בית שגרה עם בעלה האוהב ושני ילדיהם בכפר קטן, יפהפה וציורי, שבו החיים מתנהלים על מי מנוחות. לכן, כשהיא – אישה שקטה, מנומסת ונחבאת אל הכלים – מחליטה לארגן את הפגישה הראשונה לתמיכה במאבק לאפשר זכות הצבעה לנשים, תגובת אנשי הכפר נעה בין כעס, פליאה ואדישות מוחלטת.
הסטודיו לתיאטרון “הבמה של סלין” יקיים ביום ראשון ערב הצדעה לשחקן אילי גורליצקי במרכז הכנסים באשקלון.
את “הבמה של סלין” הקימה סלין אבוטבול לפני כשני עשורים כסטודיו לתיאטרון לילדים בני חמש עד 18, ובכל שנה בוחר הסטודיו מכובד ציבור בכל תחומי החיים, והפרמיירה מוקדשת עבור פועלו.
סלין אבוטבול. צילום: אורי קריספין.
השנה מקדיש הסטודיו את הערב לשחקן אילי גורליצקי שבאמתחתו רפרטואר עשיר של תרבות שעשתה היסטוריה בשלהי פריחתה של מדינת ישראלית. הפקת הסטודיו כוללת את ”קונצ’רטינה וגיטרה”, “שלמה המלך ושלמי הסנדלר” ו”ברנשים וחלומות”.
בתחילת שנות ה-80 ייסד גורליצקי את ארגון אמ”י (ארגון אמני ישראל) ומונה למנהלה הראשון, וכיום הוא משמש מנכ”ל ויו”ר “אשכולות” האחראית על חלוקת תמלוגים לאמנים מבצעים.
רחובות יפה נוף, משה דורות ומודיעין משנים פניהם בחלק הסמוך לחוף דלילה. הלילה הושלמו ריבודי הכבישים והכיכרות החדשים שבהסדרי התנועה החדשים. מעתה רחוב יפה נוף שמתחיל סמוך לחוף בר כוכבא נמשך דרומה צמוד למרכז המסחרי של חוף דלילה וממשיך עוד דרומה עד כיכר החוף הנפרד שגם הוא זכה לחידוש, הרחבה ושדרוג. הכבישים החדשים גם נצבעו בסימונים כנדרש.
רחוב יפה נוף החדש עובד צמוד לחניות חוף דלילה. צילום: אלירם משה
גם מורד רחוב משה דורות זה לשינוי. בעבר היה מתחבר ישירות ליפה נוף ומעתה הוא מסתיים בכיכר החדש שהוקם עם רחוב מודיעין. בכדי להגיע ממשה דורות לאזור המרינה יש לפנות שמאלה בכיכר ומיד בכיכר חדש נוסף שהוקם לפנות ימינה אל רחוב יפה נוף.
סך הכל הוקמו שני כיכרות חדשים ותוואי הכביש שונה. מגרש החניה הישן של חוף דלילה אמנם הצטמצם אך כפיצוי הוקם מגרש חניה נוסף מצפון לו.
כנס ההכרזה של ראש העירייה בפועל תומר גלאם ביום שני השבוע משך אליו תושבים רבים, פעילים ואנשי תקשורת שבאו לשמוע מהאיש כי הוא הולך לרוץ גם לבחירות הקרובות שייערכו באוקטובר. עבור אוהדי הפועל אשקלון הייתה זו הזדמנות מצוינת להפגין נוכחות אף הם, אך בניגוד לאחרים, הם גם בחרו להשמיע את קולם.
אין זה סוד כי מאז הסתיימה העונה המועדון נמצא בקיפאון מוחלט וחוסר ודאות משווע. במצב נורמלי, הרי שכעת כבר היה אמור להיות מאמן לקבוצה, שחקנים חתומים, תאריך לפתיחת האימונים ומועד יציאה למחנה אימונים מעבר לים. האוהדים הבינו כי למרות הבטחותיו של גלאם כי יעניק רוח גבית לקבוצת הכדורגל, בפועל קורה ההפך הגמור, והוא עצמו עסוק בסגירת חשבונות עם אנשיו הפוליטיים של איתמר שמעוני: דרור אלמלם, צ’יקו מגיה וזוהר מאיר.
כ-20 מיליון שקלים תובע רונן טבקול מכל מי שהיה מעורב, לטענתו, במאבק הבלתי פוסק נגדו ומנע ממנו לקבל היתרי בנייה ורישיון עסק להפעלת הסוכה הלבנה. התביעה הכספית הוגשה לאחרונה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, והנתבעים בה הם עיריית אשקלון והוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ובאופן אישי מהנדס העירייה לשעבר דוד ירון וראש העירייה המושעה איתמר שמעוני.
כזכור, תחילתה של הפרשה הזאת אי שם בשנת 2010, אז רכש טבקול, מהנדס ויזם, את מתחם הסוכה הלבנה בחוף גוטה בעיר. את הקרקע רכש טבקול מרוזה מגירוב, אשר שנים מספר קודם לכן הגישה תכנית בינוי להקמת מרכז אירועים על הקרקע בתיאום עם הוועדה המקומית ואדריכל העירייה דאז אריק ברששת. על פי כתב התביעה, התכנית אושרה במרץ 2009 עוד לפני שרכש טבקול את הזכויות, ובהמשך לתכנית הבינוי תוכננה על ידי עיריית אשקלון ובתיאום עם אדריכלית מטעמה של מגירוב תכנית לבניית טיילת, תוך שילובה של הסוכה הלבנה בתכנית. אדריכל העיר הציג בפני טבקול, כחלק מהבדיקות שערך לשם רכישת הזכויות, את תכניות הטיילת ותכניות העירייה והוועדה המקומית ביחס לסוכה הלבנה ואת השתלבות הטיילת בהתאם לתכנית הבינוי. בכתב התביעה נטען כי בעקבות מצגי העירייה והוועדה המקומית ולאחר פגישות רבות שערך טבקול עם הגורמים הרלוונטיים והמוסמכים, הוא רכש את המקום בחודש אוגוסט 2010.
גוטה על המים בסוכה הלבנה
אלא שאז חלומו של טבקול להפוך את המתחם לשוקק חיים החל להתנפץ, כאשר לטענתו, העירייה החלה להערים עליו קשיים שונים. תחילה חשב שמדובר בקשיים נקודתיים, מכשולים בירוקרטיים בדרך להגשמת החלום, אולם ככל שחלף הזמן התברר לו, כך לטענתו, שעיריית אשקלון תעשה הכול על מנת למנוע ממנו לפתח את המקום.
80 אלף שקל בחודש
לטענת טבקול, בחודש ינואר 2011 חתם על הסכם שכירות של ארבע שנים עם חברת גוטה על המים, בדמי שכירות חודשיים על סך 80,000 שקל וכן מחצית מהרווחים בגין הכנסות מאירועים. בין בעליה של חברת גוטה ובין טבקול הייתה הסכמה בעל פה כי ההסכם ותנאיו יחולו עד לבניית הסוכה הלבנה הגדולה, ואז יעודכנו התנאים. חברת גוטה על המים החלה לפעול לקבלת רישיון עסק והחלה להשקיע במקום לקראת תחילת פעילות, אלא שאז נתקלו באינספור צווים שיפוטיים שהוציאה העירייה ונסוגו מההסכם.
בהמשך, כך על פי כתב התביעה, התקשר טבקול עם חברה אחרת, שהייתה אמורה להקים במקום מתחם מסעדות ואירועים. היזמים, אשר מפעילים עסקים גדולים ומוכרים בתל אביב, החלו להשקיע במתחם, רכשו ציוד, אך לאחר שנוכחו כי הרשות מונעות כל הפעלה של המקום, נסוגו גם הם מההסכם.
בנוסף, כך נטען, במהלך השנים קיבל טבקול הצעות לרכישת המקום, בכפוף לכך שיהיו לו היתרי בנייה. אך כל יזם אשר פנה לעירייה קיבל חוות דעת שלילית והומלץ לו שלא יתעסק עם המקום.
איתמר שמעוני
לטענתו של טבקול, אף על פי שהיו בידיו היתרי בנייה שחודשו והוארכו, והוא מילא אחר כל הדרישות במלואן, כאשר ביקש לקבל אישור עסק העלתה העירייה טענות ובקשות נוספות. האשימו אותו בסיכון הציבור, בפגיעה במצוק המתמוטט ובמקביל ביצעו ניתוקים של מים וחשמל למקום ואף הציבו חסימה פיזית לכניסת כלי רכב לחניית המסעדה. בהמשך הוא אף התבקש לבצע סקר ימי בעלות של מיליוני שקלים.
בתחילת 2013 הוגש נגד טבקול כתב אישום כולל, וזאת לאחר שביקש לעשות זאת על מנת שיוכל להפריך את הטענות נגדו. יוחסו לו עבירות בנייה, ובתום הליך של יותר משלוש שנים וחצי הוא זוכה, לאחר שהצליח להוכיח כי ההתנהלות כלפיו והסנקציות שהוטלו עליו לא הוטלו על אף מקום אחר. הוועדה המקומית הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ערעור על הכרעת הדין המזכה, הוא התקבל בחלקו והושת על טבקול קנס סמלי על סך 10,000 שקל, וכעת בכוונתו להגיש ערעור לבית המשפט העליון.
רונן טבקול
לאחר חמש שנים ארוכות ומייגעות, כך על פי כתב התביעה, ורק לאחר שוועדת הערער הורתה לוועדה המקומית לפחות ארבע פעמים להנפיק לטבקול את טופס היתרי הבנייה הוא הונפק בחודש יוני 2016, מיד לאחר שמהנדס העירייה דוד ירון סיים את תפקידו. טופס ההיתר, כך נטען, הונפק על בסיס האישורים שהגיש טבקול כבר בשנת 2011. בחודש ינואר 2017 הונפק גם היתר בנייה לפיתוח ולמסלעה בלחצה של היועצת המשפטית, לאחר שמהנדסת הוועדה המקומית החדשה סברה שכל הבנייה כלולה בהיתרים קודמים ויתר הבנייה אינה מצריכה כלל היתר.
לאחר פניות חוזרות ונשנות והערמת קשיים נוספים, כך לטענת טבקול, הונפק רישיון עסק לסוכה הלבנה בספטמבר 2017. לאחר קבלת רישיון העסק ביקש טבקול סוף סוף להפעיל את המתחם, בהתאם לתכנית הנגישות שהינה חלק מרישיון העסק שהונפק לו.
לטענת טבקול, מהנדסת העיר ועיריית אשקלון קבעו כי אם העירייה לא תקיים את חובתה לבצע את דרכי הגישה, אזי הוא יהיה רשאי לבצע את הגישה בעצמו. משלא ביצעה את העבודה, החל טבקול עצמו בביצוע העבודות וקיבל מיד צו הפסקת עבודה.
לפני שעברתי לאשקלון גרתי 10 שנים בתל אביב, עשר שנים שבהן לא הלכתי ולו למצעד גאווה אחד. אני לא גאה בזה, אני פשוט סולדת באופן אישי מאירועים המוניים ורועשים, בעיקר כשחם ומזיעים ביחד בלחות הדביקה של מישור החוף. השנה, לראשונה בחיי, אני הולכת לפקוד אירוע גאווה. לא בתל אביב – ששם כבר היו רבע מיליון איש, והם באמת לא היו זקוקים לי – אלא כאן באשקלון. ב-12.7, ב-16:00 אחר הצהריים אני הולכת להתייצב בחוף דלילה. אני מקווה שיהיה צפוף ורועש ושאני איאלץ לסבול להזיע ולהתחכך בעוד אנשים כמו שאני כל כך שונאת.
ד"ר תמה חלפין
קבוצה של להט”בים מקומיים החליטה שהגיע הזמן לעשות אירוע גאווה באשקלון. חשוב לציין שכבר זה כמה שנים שאירועי הגאווה מתקיימים לא רק בתל אביב או במצעד השנוי במחלוקת בירושלים, אלא גם בערים רבות אחרות: רחובות, חדרה, אשדוד, באר שבע, ראשון לציון ועוד. אז הנה, אשקלון מצטרפת למשפחת הערים שבהן אנשי הקהילה מבקשים להפסיק להתבייש ולהסתתר ותובעים לעצמם יום אחד בשנה שבו יוכלו באופן פומבי וגלוי להיות גאים במי שהם. זה בפני עצמו נהדר בעיניי, ובימים כתיקונם היה גורם לי לסמפט אותם מרחוק ולשלוח להם את ברכתי מהמזגן בסלון. אז למה בכל זאת החלטתי לצאת מהבית?
החלטתי לצאת מהבית כי הבנתי שבאשקלון אנשי הקהילה הלהט”בית זקוקים לי. לא לי באופן אישי. אני באמת לא חשובה. הם זקוקים לכל אחד ואחת שחושבים שזה בסדר גמור להיות הומו או לסבית או טראנס. הם זקוקים לכל אחד שחושב שהם לא צריכים להחביא בבית את הזהות המינית והמגדרית שלהם. ולמה הם זקוקים לנו? כי יש בעיר הזו כל כך הרבה קולות שמנסים לדחוף אותם חזרה לארון, שמנסים להיפטר מהם, שהיו מעדיפים שהם לא יהיו כאן. אני רוצה אותם כאן.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
כשמארגני המצעד הוציאו את ההודעה על האירוע הם יצרו תמונה שבה לצד דגל הגאווה הצבעוני, בפינה השמאלית למעלה, הוצב, בקטן, הלוגו של עיריית אשקלון צבוע בצבעי הגאווה. העירייה המזועזעת מיהרה לדרוש את הסרת הלוגו שכן “מדובר ביוזמה פרטית ולא ביוזמה של העירייה. עיריית אשקלון אינה מארגנת את האירוע ואינה מממנת אותו”, והמארגנים אכן מיהרו להסירו. על פניו העירייה צודקת, הם לא מארגנים ולא מממנים, ואכן אין הצדקה לשימוש בלוגו. ביקום מקביל היו אנשי העירייה צריכים לשמוח שאפילו שלא השקיעו ולו שקל אחד, סמל העיר מתנוסס על אירוע כה חשוב. מה אמורים לחוש תושבי העיר הלהט”בים מההתנערות הזאת של העירייה מהם?
מצעד הגאווה באשדוד. צילום: אילן אסייג
ידוע כי אנחנו כבר עמוק בתוך שנת בחירות, וראש העירייה בפועל, המתמודד על ראשות העיר, רואה רק את הקולות בקלפי ולא את טובת תושבי העיר ורווחתם. ומאחר שהקשרים בין גלאם ובין רבנים בעיר וקהלם ידועים, אין לצפות ממנו לראות מעבר לשיקול הציני של קולות הבוחרים. אך אלו אינם רוב אנשי העיר. הציבור באשקלון הרבה יותר מגוון, מעניין, סובלני ורגיש מנבחריו.
רבים מאיתנו מבשלים (או אוכלים במסעדות לפחות) מאכלי גורמה שיש בהם מסקרפונה, אבל לא ממש יודעים מי הגברת. אז נספר כי מקורה בראשית המאה ה-16 באיטליה באזור מילאנו. היא מיוצרת משילוב של שמנת ולעיתים גם חובצה. אחוז השומן בה גבוה מאוד ויכול להגיע ל-50 אחוז. מקור השם "מסקרפונה" עשוי להיות אחד משניים: שיבוש של הביטוי הספרדי “יותר טוב מטוב” (más que bueno) או כנגזרת של המילה האיטלקית “mascarpia”.
כנאפה גבינת עיזים
כנאפה גבינת עיזים. צילום: עדי תשובה
חומרים: 300 גרם אטריות קדאיף 150 גרם גבינת עיזים 250 גרם גבינת מסקרפונה 100 גרם גבינת ריקוטה 2 כפות אבקת סוכר 100 גרם חמאה לסירופ: 1 כוס סוכר 1 כוס מים מעט תמצית מי ורדים
אופן הכנה: לסירופ: בסיר קטן מביאים לרתיחה את המים והסוכר ומבשלים על אש בינונית עד לקבלת סירופ מעט סמיך, מוסיפים את מי הורדים ומקררים מעט. לכנאפה: בעזרת מטרפה מערבבים היטב את גבינת העיזים יחד עם המסקרפונה, הריקוטה ואבקת הסוכר. ממסים חצי מכמות החמאה במחבת ומסירים מהאש. מרפדים שכבה של אטריות קדאיף בכחצי מהכמות, משטחים מעט ומסדרים מעל את קרם הגבינות. משטחים ומסדרים מעל שכבה נוספת של אטריות קדאיף. מחזירים את המחבת לאש ומבשלים על אש נמוכה עד להזהבה. מוסיפים למחבת את שאר החמאה והופכים לצד השני. לאחר שהצד השני גם מזהיב מסירים מהאש, יוצקים מעל סירופ סוכר וממתינים כמה דקות עד לספיגת הסירופ.
אחרי שהוחלט שלא לחדש את חוזהו של יו”ר מחלקת הנוער חנוך אמר, ולמעשה להפסיק את ההתקשרות איתו, ל”כאן דרום” נודע כי יגאל בוסקילה הוא האיש שנבחר לתפקיד יו”ר המחלקה.
תנאים עמו כבר סוכמו בפגישה עם מנכ”לית החברה העירונית רונית מצליח, שבחרה בו לתפקיד. ביום ראשון הקרוב צפויה לבוסקילה פגישת עבודה ראשונה עם אנשי המחלקה ללו אנקה ומוריס ז’אנו, והשלושה אמורים להיות אלו שינסו להחזיר את המחלקה למסלול הנכון.
בוסקילה הוא שחקן עבר של האשקלונים אשר שימש קפטן הקבוצה בשנות ה-90 ופרש מכדורגל לאחר פציעה קשה. לאחר פרישתו נעלם מעט מנוף הכדורגל, אך תמיד ייזכר כאישיות אהודה במיוחד. לבוסקילה, מלבד ניסיונו כשחקן, אין ניסיון ממשי בתחום הניהול, ועבורו מדובר בדבר חדש.
בחודשים האחרונים עבדו בעיריית אשקלון, מינהל החינוך ובתי הספר היסודיים על פרוייקט ייחודי וראשון מסוגו בישראל לרגל חגיגות ה-70 למדינת ישראל. במסגרת הפרוייקט, תלמידי בתי הספר היסודיים בעיר מהחינוך הממלכתי, הממלכתי דתי והתורני, למדו וחקרו את סמל העיר אשקלון ואף הציעו אלטרנטיבות בעלות משמעות חינוכית ועיצובית לסמל. מנהלי בתי הספר באשקלון, נרתמו כולם למשימה ויחד עם רכזות השפה החלו בהליך למידת סמל העיר בצורה חוויתית וסייעו אף הם לצקת תוכן פדגוגי לפרוייקט.
שיאו של הפרויקט היה אתמול כאשר בשעות הבוקר הזניק ראש העירייה בפועל תומר גלאם, כ-300 תלמידים מבתי הספר הייעודיים בעיר למסע משימות נוסח "המירוץ למיליון" בין אתרים מרכזיים בעיר, מרחבת בית "יד לבנים" באשקלון למסע משימות נוסח "המירוץ למיליון" בין אתרים מרכזיים בעיר. התלמידים רצו בין מוסדות העיר ואתריה הארכאולוגיים ובכל נקודה קיבלו משימה חינוכית הנוגעת לעיר אשקלון והשפה העברית ואף ניסו למצוא פתרונות לבעיות קיימות.
המירוץ למיליון. צילום: אלדד עובדיה
בתי הספר לחינוך מיוחד ״מעיין שרה״ ו״איתן״, הגדילו והכינו סמלים אלטרנטיביים לעיר אשקלון ובזכות היצירתיות וההשקעה, זכו בפרס ״יקירי המירוץ״ על ההשקה והסמלים שהכינו התלמידים.
תחילתו של הפרויקט הוא במירוץ שהתקיים בתוך בתי הספר בעיר בין כלל התלמידים וכלל את חקר סמל העיר אשקלון והצעות אלטרנטיביות לגביו שישקפו את ההיסטורי וההווה של העיר על כלל מרכיביו. בתי הספר בחרו עשרה תלמידים שייצגו את בית הספר במירוץ העירוני.
המורה מיכל רביב, יו"ר פורם ההורים סופי חוטובלי פנחס ומיריי אלטיט לצד תלמידים מהתחרות. צילום: אלדד עובדיה
בסיום המשימות, הגיעו הרצים לפארק העירוני אשקלון שם התקיים הפנינג ענק לכ-2,000 תלמידים עם מתקני ספורט, חוויה ואקסטרים, מכלל בתי הספר היסודיים בעיר. בשעה 13:00 קיבלו התלמידים את הרצים לקראת טקס הכרזת הזוכים במעמד ראש עיריית אשקלון בפועל תומר גלאם, מ"מ ראש מינהל החינוך יובל זוזט, חברת המועצה מיריי אלטיט, יו״ר פורום הורים סופי חוטובלי-פנחס, מנהלי ומפקחות בתי הספר.
רפואת חירום מתקדמת ככל שתהיה אך נחיצותו של מפעם (דפיברילטור) במקרה של החייאה היא קריטית להצלת החולה שתלוי באותם רגעים בין חיים למוות.
בימים הקרובים יוצבו כ-13 ארונות במרכזים הקהילתיים ברחבי אשקלון ובהם מפעם מוכן לפעולה. עלותו של כל מכשיר הוא אלפי שקלים ובעירייה, יחד עם מגן דוד אדום מצאו את התקציב כדי לממן את הפרויקט שעשוי בבוא היום להציל חיים.
ההזמנה לטקס.
מפעם (דפיברילטור) הוא מכשיר מתקדם אשר במקרה של התקף לב שגורם לדום לב או יותר נכון ל'פרפור חדרים' יכול להציל את חייו של המותקף. המכשיר מנחה בצורה קולית וידידותית את מי שמפעיל אותו, הגם שאין לו ידע מתקדם ברפואה ומורה לו מה לעשות שלב אחר שלב.
המכשיר, מאבחן את קצב הלב ובמקרה הצורך נותן שוק חשמלי שמאפס את הפעילות החשמלית של שריר הלב ומוציא אותו מהמצב הקטלני בו הוא נמצא, דבר שעשוי להחזיר את פעילות הלב קצב תקין.
"זה יום היסטורי לאשקלון" אמר מנהל המערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי ברזילי, פרופ' חיים יוספי שהנחה את הערב. יוספי הציג את צוות המערך הקרדיולוגי בברזילי שמטפל בחולים לאחר שהם מובאים לחדר המיום על ידי מד"א. יוספי הרצה על חשיבות השימוש במפעם ועל סיכויי ההחלמה הגבוהים במקרים שנעשה שימוש במפעמים.
מנכ"ל מד"א אלי בין נושא דברים. צילום: אלירם משה
ראש מערך ההדרכה במד"א לכיש, הפראמדיק אריאל פלאוט הציג לנוכחים את יכולותיו המתקדמות של המכשיר ונעשתה הדמיה של החייאה על הבמה.
הנהלת הפועל אשקלון החתימה לפני דקות אחדות את שלומי דורה, כמאמן הקבוצה לעונת המשחקים 2018/19 בליגה הלאומית.
במעמד החתימה אמר שלומי דורה: ״אני שמח לחתום במועדון מכובד כמו הפועל אשקלון, אני מאמין שביחד ובכוחות משותפים נצעיד קדימה את הקבוצה ונחזיר אותה למקומות להם היא שייכת".
דרמה צמוד לשובר הגלים מול חופי אשקלון. זוג ששהה במים נקלע למצוקה כשתקלה במנוע הסירה לא אפשרה את המשך התנועה שלה.
הסירה הגיעה סמוך לשובר הגלים או אז הגיעה למקום בו גלי הים נשברים בעוצמה על הסלעים הגדולים והסירה הוטחה על האבנים.
שוטרי יחידת השיטור הימי במשטרת ישראל הוזעקו למקום. כשהגיעו איתרו את הסירה כשהיא לכודה על שובר הגלים. הגבר נותר על הסירה ואילו האישה נזרקה למים ואחזה עד להגעת השוטרים בגלגל הצלה.
את הדרך הדי קצרה ממושב זיקים למתחם האימונים באשקלון טל מכלוף לא יעשה יותר. במקום זה הוא יעלה על נתיבי איילון צפון ויעשה דרך של כשעה לכפר סבא, ובפקקים של הבוקר הנסיעה אף עלולה להתארך. את התמונה הצדדית שלו בוואטסאפ הוא עדיין לא החליף, גם לא את תמונת הפרופיל בפייסבוק, ששם עדיין ניתן לראות אותו במדים כחולים וסרט הקפטן על הזרוע. גם הוא עדיין מתקשה להשלים עם השינוי, אך מה לעשות, החל מתחילת השבוע האחרון טל מכלוף כבר לא נמנה עם שחקני הפועל אשקלון.
אחרי ארבע שנים בקדנציה השנייה במועדון, שבה שימש קפטן, ו-12 בסך הכללי, מכלוף יתרגל לצבע אחר, זאת לאחר שעטה על עצמו השבוע את הירוק של הפועל כפר סבא. למרות הקושי, גם הוא התחיל להפנים מה שברור כמעט לכל מי שמסקר או אוהד את הקבוצה: תומר גלאם רוצה לבצע שינויים במועדון גם במחיר של פגיעה בהכנות של הקבוצה. על אף כדור ההרגעה שהוציא דובר המועדון שלומי לוי השבוע, ולפיו ההכנות יצברו תאוצה וימונה מאמן, עבור מכלוף זה כבר היה מאוחר מדי.
"שחקן מוביל". מכלוף. צילום: אורי קריספין
“נוצרה סיטואציה לא רגילה”, הוא מספר ל”כאן דרום” על ההחלטה להיפרד מקבוצת נעוריו. “בכללי, בקבוצת כדורגל מקצוענית, בטח קבוצה שנמצאת בליגה הלאומית, לא יכול להיות שהיום אנחנו שבוע לפני פתיחת האימונים ובעצם אף אחד לא יודע מה הולך להיות. אין מאמן, אין תקציב, ויש כאלה שאומרים שאפילו רוצים להחליף את ההנהלה. ממש מצב של חוסר ודאות. לא משנה את מי שאלתי, זה מה שאמרו לי. אחרי מחשבות רבות הייתי צריך לקחת החלטה אם אני מחכה עוד קצת או שאני מקבל את ההצעה מכפר סבא, אחרי שעוד לפני כן דחיתי הרבה אופציות מהליגה הלאומית. כבר נהיה מאוחר עבורי, אופציות אחרות כבר נסגרו, ולא יכולתי לרשות לעצמי להישאר קירח מכל הכיוונים. בנוסף, היה חשוב לי להיות בקבוצה שיש לה יומרות לעלות ליגה. זה היה צעד מאוד קשה וכואב לעזוב את אשקלון, אבל זה צעד מתבקש”.
“ההנהלה רצתה שאהיה שחקן מוביל, אבל אני קורא שבכלל רוצים להחליף אותה”
המטרה בסיום העונה האחרונה הייתה די ברורה בקרב הנהלת הפועל אשקלון: להוריד מכמות שחקני הרכש הישראליים לטובת שחקני הבית של המועדון. באופן קונקרטי, הוחלט שליאור חדריאן יעמוד בין הקורות וישמש שוער הראשון בקבוצה, ומקביל גם טל מכלוף יהיה באנקר במרכז ההגנה. השינוי בתפיסה כלל גם הסברת המצב למאמן החדש שיגיע. גורמים המקורבים להנהלה סיפרו כי למאמן הבא יובהר ששחקני הבית צריכים לקבל עדיפות, גם כאלו שיוקפצו מהנוער.
מכלוף: "אם היו אומרים לחכות, הייתי נשאר". מנכ"ל הפועל אשקלון, דרור אלמלם. צילום: אורי קריספין
הרינונים הללו לא חלפו ליד מכלוף. “מההנהלה אני יכול להגיד שכן קיבלתי מסרים כאלו בסוף העונה האחרונה. אני מעריך את ההערכה שיש להנהלה כלפיי כשחקן וכבן אדם. לא רציתי שזה יבוא ממקום של להכתיב למאמן שייתן לי לשחק כי אני לא כזה. אני לא אוהב להיות בהרגשה כזו. לפני שחשבתי אם לחתום באשקלון לעוד עונה או לא, ביקשתי מהם לדעת מי יהיה המאמן ורציתי לדבר איתו כדי לדעת אם הוא באמת בונה עליי ומחזיק ממני כשחקן. אבל בגלל שאין פה מאמן ואין סמכות מקצועית שתחליט מי ישחק ומי לא, אז זה לא היה אפשרי. אני קורא בתקשורת ואני שומע אנשים שמדברים שרוצים להחליף את ההנהלה. אני יודע שהם רצו מאוד שאני אשאר כשחקן מוביל, אבל מצד שני הם בעצמם לא יודעים מה הולך להיות. אז אתה לא יודע לאן לקחת את זה”.
חלק מהאוהדים התאכזבו שלא המתנת עוד קצת להפועל אשקלון. “אני יכול להגיד שעד עכשיו לא רק שדחיתי את כל ההצעות שהיו לי, גם אמרתי לסוכן שלי ולכולם שאני רוצה להישאר בהפועל אשקלון ושאני לא רוצה לשמוע ממקומות אחרים. ואז זה הגיע למצב ששבוע לפני פתיחת האימונים אני מנתח את השוק, מסתכל על הקבוצות שחסרים בהן בלמים ואני אומר שנשארו רק שתיים-שלושקבוצות כאלו שאני יודע שרוצות לרוץ למעלה. ידעתי שאני צריך לקבל החלטה קשה כי גם הקבוצות האחרות לא יחכו לי לנצח. אני מבין אנשים שאמרו שהייתי צריך לחכות עוד שבוע-שבועיים, אבל אני יכול להגיד ששאלתי אנשים בהנהלה אם הם יכולים להבטיח לי שעוד שבוע-שבועיים תהיה קבוצה, אם יהיה תקציב ומאמן, והם ענו לי: ‘שמע, אנחנו לא יכולים להבטיח לך כרגע כלום, כל מי שיגיד לך אחרת – משקר’. אז אני יכול להגיד בפה מלא, שאם היו אומרים לי, ‘טל תחכה עוד שבוע-שבועיים, תהיה כאן קבוצה’, הייתי נשאר. אבל כשאלו התשובות שאתה מקבל, אז אי אפשר להסתמך על אוויר. אני כבר לא רווק, אני נשוי, ואני צריך לדאוג לפרנסה ולקריירה שלי”.
"אני יודע שחלק מהאוהדים הסתכלו על המעבר שלי בצורה לא הכי טובה". אוהדי הקבוצה. צילום: אורי קריספין
אבא שלך מגיע לכל משחק, אפילו נוסע עם האוהדים בהסעות לכל מגרש בארץ. מה הוא אומר על העזיבה שלך? “זה היה לו מאוד מוזר. אבא שלי אוהד של הפועל אשקלון, והוא ימשיך לאהוד את הפועל אשקלון אם אני אהיה בקבוצה ואם אני לא אהיה. זה נכון גם לגביי. ביחד איתי הוא שומע ורואה מה קורה בקבוצה ומבין שלא היה מנוס מלבצע את הצעד הזה. אני יכול להגיד לך שהוא די התחבט עם עצמו בתגובה שלו אליי כשחתמתי במקום אחר, אבל בסופו של דבר, מעבר לזה שאני הבן שלו והוא רוצה שאני אצליח ושהקריירה שלי תתרומם שוב, גם הוא כמו כל אוהד הייתה לו דעה חלוקה”.
למעלה מ-20 מקהלות יידיש, מכל רחבי הארץ, הגיעו לאשקלון בשבוע שעבר במסגרת כנס ארצי שנערך לרגל חודש חדוות היידיש. בכנס נכחה מ"מ ראש העיר, סופה ביילין, והוא נפתח בשיר מיוחד בסימן 70 שנה למדינת ישראל שבוצע על ידי להקת 'כינור דוד'.
ביילין בכנס. צילום: דוברות העירייה
מספר הלהקות השנה היה הגדול ביותר מזה שנים וביניהן: מקהלות מירושלים, באר שבע, אשדוד, ראשון לציון, כרמיאל, קריית שמונה, אריאל וחיפה.
המועצה האזורית חוף אשקלון מקיימת לאורך כל השנה פעילויות מגוונות ירוקות, החל מחינוך בגיל הרך ובבתי הספר, שמירה על חופי הים כחלק מהמרחב הפתוח, הקמת "שביל האור" בשנים האחרונות מחוף ניצנים עד חוף זיקים (50 ק"מ), הכנת תכנית אב לשבילי אופניים שיקשרו את יישובי המועצה עם תחנות רכבת ועוד.
אחד המיזמים המקוריים שמובילה המועצה היא "יערת הדבש"- השבת צמחים צופניים אל הטבע כחלק מהאיזון האקולוגי הנדרש בשל הבניה והתעשייה שגזלו שטחים טבעיים רבים. השיטה היא נטיעת נטיעת צמחי צוף ברחבי המועצה ועל ידי כך להגביר את פעילותה של דבורת הדבש הנכחדת, אשר תגרום גם להשבחת החקלאות וכמובן לייצור מוגבר של דבש. המועצה אף קיימה כנס אקדמי אקולוגי לפני כחודשיים.
הוועדה הציבורית של הועידה והתערוכה הבינלאומית השנתית קלינטק 2018, החליטה לבחור במועצה האזורית חוף אשקלון כאחת מעשר הרשויות הירוקות בישראל מתוך 256 הרשויות בכל הארץ. ועדת הפרס ציינה: "היישוב שלכם זכה להיכלל בקבוצה נבחרת זו בזכות תרומתכם לקידום איכות הסביבה בעיר בתחומי החיסכון באנרגיה, טיפול בפסולת, קידום הטבע העירוני, תחבורה ציבורית, חינוך סביבתי ועוד".
עשר הרשויות הזוכות: שתי מועצות אזוריות- חוף אשקלון ומרחבים. שלוש ערים קטנות- יבנה, ערד וג'ת. וחמש ערים גדולות- הרצליה, אשדוד, נתניה, ראשל"צ וחולון.
