כבכל שנה, גם השנה 'עיר ללא אלימות' באשקלון בשיתוף מנהל החינוך ורשת 'פיכמה' פעלו יחד למען הגברת המוגנות והביטחון האישי של הילדים בקייטנות.
בהתאם לכך, מדריכי המוגנות של 'עיר ללא אלימות', הרשות לביטחון קהילתי, הפעילו ימי שיא בקייטנות בנושא מניעות אלימות ובריונות. ימי השיא כללו יצירות חווייתיות ומעצימות, ותחרויות בין קבוצות. במהלך הפעילות הועברו תכנים בנושא מניעת אלימות, דרכים להתמודדות במצבי סיכון ורענון כללי זהירות בקיץ, ברחוב וברשתות החברתיות, במטרה לצמצם תופעות של אלימות. הילדים שיתפו פעולה, הביעו את דעותיהם, החכימו ולמדו בדרך חווייתית ומעצימה. בסיום כל פעילות חולקו לתלמידים צמידים אשר עליהם חרוטה האמרה "כן לחברות לא לאלימות".
ילדי הקייטנות אומרים לא לאלימות. צילום: עיר ללא אלימות אשקלון
כיום, ההבנה שספורט הינו כלי טיפולי משלים הפכה לתפיסה שאוחזים בה פסיכולוגים, יועצים ואנשי חינוך, המבינים שלעיסוק בספורט יש השפעות חיוביות והוא עשוי לגרום לשינוי גופני, נפשי וקוגניטיבי. כמו כן נערכה פעילות כדורגל אתגרי כחלופה לאלימות.
הגארד האשקלוני המוכשר, דודו שמריז סגר בקבוצת אליצור 'איתו' אשקלון את תנאיו לעונה הקרובה וצפוי לחתום מחר על חוזה כאשר יגיע ארצה. שמריז נמצא בחופשה פרטית ברומניה ויחזור לקבוצה בה החל את הקריירה וימלא את הנעליים הגדולות שהשאיר ניב ברקוביץ שעזב. שמריז בוגר מחלקת הנוער של הקבוצה, שימש כקפטן שלה עד לשנת 2016 אז עזב להפועל חולון. במדי הקבוצה שמריז שימש ככינור ראשון והיה מלך הסלים הישראלי של הליגה הלאומית.
שמריז בן ה-28 שיחק בשנתיים האחרונות תחת רועי חגאי, מאמנה החדש של אליצור, בקבוצותיו מכבי רחובות ובמכבי ק"ג. מנגד בקבוצה מכחישים את החתמתו וטוענים שהם נמצאים במו"מ עם שחקן אחר בו הם מעוניינים. גם בקרב הקהל האשקלוני נרשמה התנגדות להחתמתו מאחר ושמריז הוא בנו של הרצל שמריז, חבר העמותה בקבוצה בגלגולה הקודם. למרות זאת ישנם קולות בקהל שתומכים בהבאתו מאחר ומדובר בשחקן הבית הבכיר ביותר של הקבוצה ואחד מהשחקנין הטובים בליגה.
הדרמה שהחלה סמוך לשעה 10:00 על כביש גשר הרכבת סמוך לצומת סילבר הסתיימה לפני שעה קלה ללא נפגעים.
האיש, עבר את מעקה הבטיחות ואיים כי כאשר רגע לפני שרכבת תחלוף הוא יקפוץ למסילה ובכך ישים קץ לחייו.
המשטרה קיבלה את הדיווח והקפיצה למקום כוחות מתוגברים.
הצירים המובילים למקום נסגרו ויצרו פקקי ענק ביציאה המרכזית מאשקלון.
כבישים אדומים בwaze
גם תנועת הרכבות מדרום ומצפון סיימנו את נסיעתם תחנה לפני אשקלון: באשדוד מצפון ובשדרות מדרום.
צוות משא ומתן המוכשר לתפקד במקרים מעין אלה הוקפץ למקום ולאחר ניסיונות רבים הצליח לסיים את האירוע כשאר המאיים בהתאבדות שוכנע לסיים את הסאגה והועבר לגורמים המקצועיים המטפלים בו.
רודריגו רוסטסקי, קצין חיל האוויר בן 34, שכב בבית החולים בילינסון בפתח תקווה, במשך תשעה ימים כשהוא מחוסר הכרה וסובל מפציעה אנושה, הבוקר הוא מת מפצעיו. רודריגו נפצע בתאונה, שהתרחשה לפני תשעה ימים, בכביש 7 ליד מחלף בית רבן כאשר משאית עליה נהג תושב אשקלון, התנגשה בעוצמה ברכבו.
בתאונה הקשה נהרגו במקום אשתו סופי ובנו איתן. הבת הקטנה כבת שנתיים נפצעה באורח קל ושחררה לביתה.
זירת התאונה. צילום: דוברות המשטרה
הבוקר כאמור, הוא נפטר מפצעיו, "לפני כשבוע פונה הפצוע מהתאונה בכביש 7 מבית קפלן לבילינסון עם פציעת ראש אנושה", נמסר מבית החולים. "במהלך השבוע הוא עבר מספר ניתוחים. בימים האחרונים חלה הדרדרות משמעותית במצבו ולצערנו למרות מאמצי הצוות הרפואי של המחלקה הנוירוכירורגית בבילינסון הוא נפטר הבוקר".
משפחתו של רודריגו החליטה לתרום את אבריו, "משפחתו האצילה של רודריגו רוסטסקי ביקשה לתרום איברים ולהציל חיים", נמסר מהמרכז הארצי להשתלות.
זירת התאונה. צילום: דוברות המשטרה
נהג המשאית הפוגעת, תושב אשקלון בן 32, נעצר וכאשר נשאל על נסיבת התאונה השיב כי אינו זוכר דבר. בתחילה היה חשד כי נהג תחת השפעת סמים אך לאחר בדיקה לא נמצאו שרידי סם והוא שוחרר למעצר בית.
ישראל נחמיאס, עורך דינו של הנהג אמר בדיון בבית המשפט: “החשוד עצמו נפצע בתאונה, מצבו הנפשי מאוד ירוד. הוא נחבל בראש, סחרחורות ולחצים בחזה ולא מעכל את מה שקרה. במרבית הזמן הוא שקוע ובוכה…".
40 שחקנים עלו השבוע לאימון הפתיחה של הפועל אשקלון במגרש הסינטטי. רובם ככולם אלמוניים, לא עוברים את גיל 22. בימים שבהם לא ברור עדיין תקציב הקבוצה והכלים שיעמדו לרשות הצוות המקצועי, המאמן החדש והמנוסה מוטי איוניר ינסה ללכת בלית ברירה על קונספט של שחקנים צעירים ומוכשרים, להוציא מהם את המיטב ואולי גם להצמיח כוכב כדורגל מתחת לבלטות. הוא מודע היטב לזמן שדוחק ולכך שההכנות החלו מאוחר, אך משדר אופטימיות לקראת העונה הקרובה שתהיה בסימן הישרדות.
עבורו מדובר באתגר להגיע לאשקלון, לקחת קבוצה שנמצאת בקרשים עם נקודת פתיחה של מינוס 9 נקודות ולהצליח להשאיר אותה בליגה. ולא, הוא לא מוכן לקחת חלק במגרש הפוליטי ובמחול השדים בעיר ואפילו מאמין שהגיע בעידן שאחרי חילוקי הדעות והבלגן שרדף את הקבוצה. המטרות, המפתחות להצלחה, ההבטחה והמסר לאוהדים. איוניר בריאיון בכורה אשקלוני ל"כאן דרום".
שחקני הפועל אשקלון צילום: דוברות הפועל אשקלון
מוטי, ברוך הבא להפועל אשקלון. התנאים הם לא הכי אידיאליים ואין סגל שחקנים מגובש. מה בכל זאת עושים כדי לבנות תלכיד שיביא הצלחה? "לפני שאין סגל מגובש, הבעיה היא שאין לנו כל כך זמן, ואנחנו קצרים בעניין הזה. זו הבעיה היותר גדולה, כי לבנות קבוצה ולהביא שחקנים זה לא הכי קל בעולם, אבל אני אדע לעשות את זה די מהר. העניין הוא שאנחנו די לחוצים בזמן, אנחנו מנסים לעשות את הכי טוב שאפשר, צריך גם לזכור שהרבה מאוד שחקנים טובים שהיו פנויים כבר לא פנויים, אבל אני מאמין ויודע שבסוף נעמיד קבוצה טובה".
עלית השבוע לאימון ראשון עם 40 שחקנים אלמוניים, לא הכי טבעי. "אני עוד לא קורא לזה אימונים, זה כרגע שלב המבחנים. שלב של מיונים. הייתי צריך לראות שחקני נוער של אשקלון שסיימו גיל נוער, ראיתי שחקנים אלמוניים, ראיתי מעט שחקנים שהיו פה בעונה שעברה, זה שבוע שמוקדש לעניין הזה. בשבוע הזה יתחילו כבר האימונים ממש של הקבוצה. ייקח קצת זמן".
נגעת בנקודה שהזמן קצר, אז מתי נראה סבב החתמות? "בימים הקרובים. אני מאמין שכבר עד סוף השבוע הזה נראה דברים זזים".
"צריך לסגור איתו". ליאור חדריאן. צילום: אורי קריספין
שמות? "אני קודם כול מדבר על שחקנים שהיו בשנה שעברה והם חשובים ומובילים, כמו השוער ליאור חדריאן שצריך לסגור איתו, שי חדד שאמור להמשיך, ויש לנו עוד כמה שחקנים על הפרק. אנחנו מחכים לראות סופית את התקציב ומחכים לראות שחקנים שהם באמת פנויים ודברים ייסגרו".
"המטרה היא ברורה – להישאר בליגה"
לאיוניר ניסיון רב בכדורגל הישראלי, עבר עשיר כשחקן וכמאמן. הוא נגע בטופ של הכדורגל, נחשב לסמל גדול של מכבי תל אביב וכיכב בה כשחקן, אך זה לא מנע ממנו לאמן בעבר הלא רחוק אצל היריבה העירונית המושבעת.
איוניר הוא גם דמות מאוד מוערכת בארץ ומשמש בין היתר פרשן כדורגל רהוט ואינטילגנט, אחד שיודע על מה הוא מדבר ומה הוא מנתח. הוא שוחה היטב בחומר, והגעתו לאשקלון היא דבר שכל אוהד כאן צריך לברך עליה.
איוניר במדי אשקלון. צילום: שלומי לוי, דובר הפועל אשקלון
החשש לאמן בקבוצה שהיא תחת מפרק לא הרתיע אותו וכמעט ולא קיים, למרות היכולות הכלכליות המצומצמות והכלים המועטים. יחד עם עוזר מאמן בדמותו של אמיר כהן, אחיו של הכדורגלן אלמוג כהן, הוא נוטה להאמין. "זה נכון שאין פה הרבה כסף, אבל אני חושב שראינו שבליגה הלאומית ואפילו בליגת העל לא תמיד תקציב קובע את הצלחת הקבוצה", הוא מסביר. "אם יודעים להביא את השחקנים הצעירים, הטובים והרעבים, אפשר להצליח. נס ציונה עלתה ליגה ככה, חדרה עלתה ליגה ככה, וחדרה גם שרדה את ליגת העל ככה. נכון שכסף עוזר להביא את מי שרוצים, וזה דבר טוב, אבל עדיין אם עושים את העבודה נכון, אפשר להצליח בקבוצה שהיא צנועה. מעבר לזה שהמטרה של אשקלון לאור הסיטואציה שהיא נקלעה אליה היא בסך הכול להישאר בליגה העונה. זה לא הולך להיות קליל כי הליגה תהיה קשה, ואנחנו מתחילים עם מינוס 9, אבל אני מאמין שזה אפשרי".
"מלחמה פוליטית – לא קשור אליי". צילום: אורי קריספין
בחזון שלך, איך אנחנו הולכים לראות את הפועל אשקלון העונה? "קבוצה שיש בה שילוב של כמה שחקנים מובילים שיהיו מנהיגים. בכל זאת, זו ליגה שצריך שיהיו בה גם שחקנים עם ניסיון לצד צעירים מוכשרים שיעבדו קשה כדי להצליח ורוצים להתקדם. אני רוצה שהקבוצה תהיה חזקה וטובה. זו לא ליגה קלה השנה, כי הלאומית בעונה שעברה הייתה ליגה די חלשה, ובשנה הקרובה תהיה ליגה יותר קשה, אנחנו צריכים לבוא מוכנים".
יצא לך כבר להסתובב בעיר, לשמוע את הלך הרוח ואת האוהדים? "לא כל כך. אני בסך הכול יומיים באימונים ובמגרש, הייתי קצת באזור של הקניון ליד העירייה כמה דקות, אבל לא ממש הסתובבתי. עכשיו אני יותר מדי עסוק בשחקנים ובנבחנים ובבניית הקבוצה, ככה שאת הסיבובים בעיר נשמור לאחר כך".
מוטי איווניר. צילום ניר קידר
הסבירו לך כבר מה תפקידה של הפוליטיקה בכדורגל? "אני חושב שבאתי אחרי המלחמות. ברגע שהקבוצה עברה למפרק, אז אני כמה שיותר מתרחק מזה, אין לי עניין ואין לי צד. מעניין אותי דבר אחד, הביאו אותי כדי לבנות באשקלון קבוצה טובה שצריכה להצליח השנה. כל מה שקשור למלחמה הפוליטית – זה לא קשור אליי ואני מקווה שזה גם לא יחלחל לקבוצה כי אלו דברים שבגללם קשה להצליח. מקווה לא להרגיש את הפוליטיקה במועדון".
לרוב הילדות והילדים ישנה פריווילגיה לשחק בבובות שנראות כמוהם, ולרוב הבובות האלה הן ברביות בלונדיניות. גם לי היו כאלה ואיך שאהבתי אותן.
יפה טבג'ה בגרסה הכמעט בלונדינית. צילום: אדי ישראל
אני זוכרת שאני הייתי ילדה, הברבי הייתה כל עולמי, בעולם האגוצנטרי שבניתי. הברבי הבלונדינית הייתה אידיאל יופי לא מציאותי עבור ילדה כמוני, מתולתלת וכהת עור. לא לחינם חלמתי על שיער חלק. הדמויות מחוץ לעולם האגוצנטרי שלי חיזקו את אידאל היופי הזה, הן הופיעו בחלונות ראווה של חנויות בגדים, גם בפרסומות של ערוצי הטלוויזיה פמפמו את אותו אידאל יופי. בובות שאף אחת לא דומה לי או לילדה שחרחורת אחרת.
בשנים האחרונות חל שינוי מדהים, וישנן בובות מכל הצבעים שנעשו לרוב ביוזמות עצמאיות של נשים ואנשים שרצו שיהיה לילדים שלהם עם מי להזדהות, ולאו דווקא מחברות מסחריות וממותגות.
דבר זה מהווה תיקון ונותן מענה וייצוג מלא לכל אותן ילדות עם תלתלים, שיער מקורזל ועור שהוא לא לבן.
ישנם לא מעט מחקרים שהראו כי ילדים וילדות שחורים מתייחסים לבובות שחורות כאל רעות ולבובות הלבנות כטובות. וזה לא בקשר סיבתי מחינוך ההורים, אלא בהיעדר דמויות שאיתן הם יכולים להזדהות ובקשר סביבתי לדימויים שאותם הם רואים ועמם הם גדלים.
ההוכחה לגישה זו ולצורך בבובות אלה הוא הסרט "שיער טוב" של הקומיקאי האפרו אמריקאי כריס רוק. הוא מספר שהרעיון של הסרט צץ אצלו כשבתו הקטנה שאלה אותו למה אין לה "שיער טוב". כריס רוק בסרטו מנסה לברר מה מקור האובססיה של נשים עם שיער מקורזל להחליק את שיערן. הוא טוען כי רוב הנשים עם שיער מקורזל עברו החלקה או שהן עוברות החלקה ממש ברגע זה. מאופרה וינפרי ועד מישל אובמה ועוד. מחקר זה מוכיח כי אידיאל היופי נרכש מהסביבה.
ניתן לאשש את הצורך בבובות אלה ותרומתן עבור ילדות במחקר נוסף של בנדורה, אבי הלמידה החברתית ואחד פסיכולגים המשפיעים ביותר בכל הזמנים. על פי תיאוריית הלמידה החברתית של בנדורה, די שנצפה במודל המקבל חיזוק על התנהגות כלשהי, כדי שתגבר הנעתנו לחזור על התנהגות זאת מתוך ציפייה לחיזוק שאנו מצפים לקבל, המודל יכול להיות אדם בסביבתנו אך גם אמצעי התקשורת, כי יש להם השפעה רבה. את הדעות הקדומות, ככל התנהגות, אפשר ללמוד באותו האופן. בכללן דעות קדומות נרכשות גם באמצעות צפייה במודל המקבל חיזוק על הבעת עמדות או דעות קדומות אלה.
מ.ס אשדוד והפועל אשקלון פועלות בימים אלו אחת למען השנייה.
הקבוצה מעיר הנמל חושבת על העתיד ובדרך עוזרת לשכנה מהדרום, כך שעל פי הסיכום שהגיעו אליו שני המועדונים, מ.ס תסייע בעונה הקרובה לאשקלונים ותשאיל להם כמה שחקנים צעירים ומוכשרים כדי שיחזקו את הקבוצה מהליגה הלאומית, שכזכור נמצאת תחת ניהול של המפרק עו"ד ליאור דגן.
בתחילת השבוע פרסם משרד החינוך את נתוני הזכאות לבגרות בכל בתי הספר באשקלון לשנת הלימודים תשע"ח. מהנתונים עולה כי לאחר שנתיים של עליות באחוזי הזכאות לבגרות חווה העיר ירידה של 2.2% בזכאים לתעודת בגרות, והיא עומדת על 81.6% לעומת 83.8% בשנת הלימודים תשע"ז. "נכון, רשמנו ירידה", אומר ראש מינהל החינוך בעירייה יובל זוזט בהתייחסו לנתונים. "אבל במדיניות שלי יש עוד הרבה פרמטרים שנכנסים לתמונה החינוכית, כמו התמדה והכלה, וזה לא פחות חשוב מאחוז הזכאות לבגרות. חשוב לי שכל תלמיד שיתחיל את לימודיו בכיתה ז’ יסיים בי"ב. בפרמטר של התמדה אנחנו עומדים על 92.5%, וזה אחוז מאוד גבוה. בנושא של נשירה ירדנו ל-0.9%. אז בהתחשב ברבגוניות של האוכלוסייה, זה ממוצע גבוה מאוד".
זכאים לבגרות לפי בתי ספר
אף שנראה שזוזט בסך הכול מרוצה מהנתון הסופי, הוא מבהיר: "אנחנו לא שוקטים על השמרים, גם האחוזים הם מאוד-מאוד חשובים. נעשית כאן מלאכת מחשבת כדי למצוא את הנוסחה. אנחנו לא נרדוף אחר הישגים ונאבד תלמידים בדרך". יש כיתות חינוך מיוחד שהתחילו כיתה ז’ וסיימו י"ב ומראש אנחנו יודעים שלא יהיו זכאים לבגרות, אבל יותר ערכי ויותר חשוב שיתחילו כיתה ז’ ויסיימו כיתה י"ב".
100 אחוזי זכאות. ישיבת צביה
באחוז הזכאות לפי בתי ספר יש בשורות טובות מאוד משני בתי ספר. את המקום הראשון חולקים שני בתי ספר שהגיעו ל-100% זכאות לבגרות. מדובר בישיבת צביה ובתיכון בית יעקב. האחד ממלכתי דתי, ואילו השני חרדי. בשניים הללו כל התלמידים וכל התלמידות שסיימו כיתה י"ב זכאים לתעודת בגרות. במקום השני נמצא בית הספר לאמנויות עם 95.1% של זכאים, ובמקום השלישי בית הספר מקיף ה’ דרכא עם 92.8% זכאים לבגרות. בית הספר מקיף א’, שהוביל במשך שנים את הרשימה הזאת, נותר הרחק מאחור עם 76.8%.
מקיף ה’ הפתיע לטובה?
"אני יכול לומר שמקיף ה’ זאת לא הפתעה מבחינתי. לא היה לנו ספק שבית הספר יצליח. הוא התחיל כבית ספר חדש וצומח, והיו חבלי לידה ראשונים וקשיים. מנהלת בית הספר והצוות החינוכי מוכיחים את עצמם כל שנה, והשנה הגיעו לאחוז מאוד גבוה ונתונים שהם מרשימים. בסופו של יום גם הצלחה וגם, חלילה, כישלון זה המנהל של בית הספר והצוות, ואני זוקף את הנתון הזה לזכותם וגם, כמובן, לזכות התלמידים היקרים".
"אני רוצה להוביל את המערכת להישגים". יובל זוזט. צילום: פבל
אז מה קרה במקיף א’?
"מקיף א’ רשם ירידה משמעותית, וזאת מבחינתי הפתעה. אנחנו לומדים את הנתונים ובוחנים אותם במטרה להבין מה קרה בתוך בית הספר. אני מאמין שיחד נפיק לקחים. כידוע, מדובר באחד מבתי הספר המובילים בעיר. אנחנו נקיים ישיבות מסודרות עם הגורמים המקצועיים, נזהה את הבעיות ונשיב את בית הספר למסלול. כל בית ספר ייבחן לגופו, נקיים הפקות לקחים ונציין את כל הנקודות בפני המנהלים".
"ייבחן לגופו". מקיף עירוני א'
מילה על המובילים – ישיבת צביה ותיכון בית יעקב.
"ישיבת צביה כבר שלוש שנים במקום הראשון ובית הספר גם זכה בתחרות הסייבר הארצית. המנהל והצוותים עושים שם פשוט עבודה מדהימה, אבל מי שמשיג בסופו של יום את התוצאות הם התלמידים היקרים שלנו. תיכון בית יעקב שייך לזרם המוכש"ר (מוכר שאינו רשמי), וזה בית ספר שלאורך שנים נמצא ברמה גבוהה ביותר. גם כאן מגיע יישר כוח לצוות".
מבחינתך העובדה ששני מוסדות דתיים מובילים את הטבלה מלמדת על משהו?
"לא, אין כאן עניין של חינוך דתי או חילוני. יש בטבלה הזאת גם בתי ספר דתיים שהם במקומות פחות טובים, אז זאת לא המשוואה ואין כאן נוסחה לפיה זרם מסוים יותר מצליח מהאחר".
בפסילת מחברות של בגרות בגלל חשד להעתקה, או מה שמוגדר פגיעה בטוהר הבחינות, ישנו נתון מביך במיוחד מבית הספר התיכון לבנות אור חיה, ששם נפסלו 9.8% ממחברות הבחינה. הנתון הזה גבוה משמעותית גם ביחס לארץ, ובית הספר אור חיה ניצב במקום החמישי בארץ בפסילת מחברות, מקום אחד מתחת לבית ספר תיכון באום אל פאחם (10.8%) ומקום אחד יותר מבית ספר תיכון בכסייפה (9.5%). רק לשם השוואה, בשאר בתי הספר בעיר התרחשו פסילות של 1% ומטה מתוך כלל הניגשים לבחינה.
"יטופל בחומרה". בית הספר אור חיה
אתם כבר יודעים מה קרה שם?
"זאת הפעם הראשונה שדבר כזה קורה באשקלון, אנחנו תמיד נמצאים במקומות הכי נמוכים בהעתקות. זה נתון שמאוד מפתיע אותי, מדאיג אותי, ואני אתייחס לזה מאוד בחומרה. אנחנו בסך הכול יום אחד מפרסום הנתונים ואלה דברים שמצריכים בדיקה. הבדיקה תיעשה, והעניין הזה יטופל בחומרה יתרה".
"אני חי את המערכת גם בבית"
בחודש ינואר האחרון מונה זוזט באופן רשמי לראש מינהל חינוך ותנו"ס, זאת לאחר שבמשך שלוש שנים שימש ממלא מקום לאחר עזיבתו של אבי קמינסקי את התפקיד בשנת 2016. הוא בן 48, נשוי ואב לשלושה (3, 4, 8). "אין ספק שהעובדה שיש לי ילדים קטנים שנמצאים במערכת החינוך באשקלון נותנת לי פרספקטיבה לגמרי אחרת", הוא אומר, "אני חי את המערכת גם בבית, מקשיב לבן הבכור שלי, שומע ורואה מה קורה בבתי הספר ובגנים, וזה מסייע לי. כשמדברים על השירות שמקבל התושב בעניין הזה, אני תמיד מסתכל על איזה שירות אני הייתי רוצה לקבל בתור אבא לילדים. אני תמיד אומר למנהלים שלנו שאנחנו מחויבים לרמת שירות גבוהה כי אנחנו מונופול ולא קיים מקום אחר שיכול לספק שירות לחינוך ילדי אשקלון".
"איזה שירות הייתי רוצה לקבל בתור אבא". יובל זוזט. צילום: פבל
זוזט, בעל תואר ראשון בכלכלה ותואר שני, בשלבי סיום, בניהול מערכות חינוך באוניברסיטת בר אילן, החל את עבודתו בעיריית אשקלון בשנת 1997 ומילא שורה של תפקידים באגף החינוך. "זה הפך לסיסמה, אבל החינוך הוא מנוע הצמיחה של העיר", הוא אומר, "אני רוצה להוביל את המערכת להישגים, אבל הערכיות יותר חשובה לי. כל ילד וילדה בעיר הזאת חשובים לי ואני רוצה להוציא תלמידים עם כבוד הדדי, התנדבות ומעורבות חברתית, אני מאמין שאם נגדל דורות של תלמידים ערכיים, כשמשיגים את כל אלה, ההישגים כבר יגיעו מאליהם".
יולי 1998, שדרת האמנים של פסטיבל "בריזה" בפארק הלאומי באשקלון. הייתי אז תלמידת תיכון נרגשת, והפסטיבל היה מסורת קיץ נהדרת שחיכינו לה בהתלהבות רבה. בירה הייתה שם בשפע, אבל ממנה לא נהנינו אלא מההופעות החינמיות שהתקיימו בשדרה מחוץ לאמפי והבטיחו הזדמנות למוזיקה במיטבה ובאופן אינטימי.
אחת ההופעות הכי זכורות לי באותו קיץ הייתה ההופעה הקטנה מדי יש לומר, של מאיר אריאל. מול מיקרופון על סטנד, חמוש בגיטרה ומפוחית הוא שר לנו מופע שלם לקהל צנוע של כ-12 אנשים. השירים שלו לא היו להיטים של ממש, אולי פזמון או שניים עוררו השתתפות – "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". הוא סיפר לנו סיפורים והביע את דאגתו האמיתית למצב המחורבן של הכלכלה הישראלית וגם קצת על חרדת הסוף הקרב עם כניסתנו למילניום (כן, כן, זה היה פחד ממשי שהעסיק את כולנו…כמה שטותי בדיעבד). היו בו שמחה וייסורים גם יחד, נחת וטלטלה, ומלבד העניין הגדול שהוא עורר בי, חשתי כלפיו רחמים במידה מסוימת.
עינב קורן
אמן מיוסר, נטול אהבת קהל, אבל כל כך מאמין ביצירה שלו עד כדי כך שהוא נאבק עליה גם מול 12 אנשים באמצע פסטיבל מוזיקה הומה. היה נדמה שמנקודת המבט שלו הוא שר לאלפים, ואף על פי שהתלבטנו בהתחלה אם להמשיך ולהקשיב לזמר המזדקן והלא רלבנטי, מהר מאד נשביתי בקסמי הפשטות של הדברים. בהססנות רבה ניגשתי אליו אחרי שעה וחצי כשקיפל את הציוד והראיתי לו שיר שכתבתי, לשמוע את דעתו. לא שיר להתגאות בו מהרפרטואר האישי שלי, אבל עיניו נפקחו בשמחה כאילו גיליתי לו את סוד היקום. הוא התרגש שבכלל פניתי אליו והיה אדיב ונעים, אף על פי שבינינו, השיר היה ממש גרוע. הוא נתן לי טיפ חשוב במיוחד – "תכתבי, גם אם תשנאי את כל מה שכתבת בעוד כמה שנים". הוא כנראה קרא את הביקורת העצמית שלי מתוך הדף ומעיניי המדברות.
בימים שאחרי המפגש איתו לקחתי על עצמי להתוודע לשיריו, משימה לא פשוטה בכלל בעידן שאין בו גוגל, ויקיפדיה או סמארטפון. מאז אני נמנית עם חוג מעריציו הגדל. שנה אחר כך בדיוק הוא נפטר בטרם עת – בגיל 57 מקדחת הבהרות שנתקף בה מעקיצת קרצייה. יש אנשים שמסתלקים מעלינו מוקדם, מדי אבל באורח פלא מתחילים מחזור חיים עם לכתם. כזה הוא מאיר אריאל! הוא לא זכה לאהבה והכרה באוצר יצירתו בחייו, אלא רק לאחר מותו נזכרנו כולנו שבתוך הצדף המחוספס מתחבאת פנינה.
השבוע זכיתי לסגור מעגל של 20 שנה במופע המחווה לזכרו של מאיר אריאל שכולו על טהרת שיריו החכמים ומילותיו הקסומות. 26 זמרים וזמרות מהקשת המוזיקלית הישראלית בלייב פארק בראשון לציון. הלוואי והוא יכול היה לעמוד בשולי הפארק עם המפוחית שלו ולהביט בהתרגשות בהמון האוהב, רומז איזה קיץ עומד להיות.
מאיר אריאל. צילום: יח"צ
רבות ביכו כבר את ביטול פסטיבל "בריזה" שפעל כ-20 שנה באשקלון והיה חלק משמעותי ממיצובה כעיר תיירות ותרבות שנהרו אליה כל קיץ. תארו לכם שמופע המחווה הזה היה מתקיים דווקא באשקלון, איזו סגירת מעגל אדירה זו בוודאי יכולה הייתה להיות. השבוע התקיים באשדוד גם הקונצרט "אום כולתום לנצח" של "תזמורת ירושלים מזרח ומערב". ואיך זה קשור? קשור ועוד איך. כי התזמורת הזו עד לפני ארבע שנים נקראה "התזמורת האנדלוסית אשקלון", פעלה פה בעיר והייתה סמל לתרבות ויצירה מקומית ענפה. רבים מהנגנים והפייטנים הם תושבי אשקלון, כמו אמיל זריהן, ששמו הולך לפניו, אלעד לוי הכנר המחונן, גלעד יחיא ועוד.
אין ספק לגבי היותו של שר החינוך הרב רפי פרץ אדם ערכי. באותה נשימה ניתן כבר לומר שהוא פשוט טירון פוליטי. אמרו כבר ש"חכם לא נכנס למקום שרק פיקח יודע לצאת ממנו". והאיש פרץ הוא הרי לא טיפש, אז איך? במקרה הזה הכול קם ונופל על הניסיון. חוסר הניסיון של הרב, ואני מדגיש הרב רפי פרץ, הביא אותו לומר את האמת! מוזר, לא? הרי כולנו מצפים לשמוע תמיד את האמת, אז למה שתהיה כאן ציפייה לשמוע משהו אחר מלבד האמת? טוב נו, זמר ותיק כבר שר על זה ש"אין אמת אחת". ובכל זאת, האמת במקרה הזה נמצאת איפה שהוא בנקודת המבט של כל אחד מאיתנו. נושא הלהט"ב, שנטחן כמעט עד דק, ימשיך להיות מרכזי בחיינו. הוא ימשיך להיות כזה כי אנחנו חיים בעידן אחר.
ההתנגשות החזיתית בין ההלכה לבין נטיות מיניות של בני אדם היא בלתי נמנעת. לצערנו, אנו צפויים לעוד "מלחמות" מגדריות כל עוד את השיח מובילים פוליטיקאים. נושא טיפולי ההמרה, הנושא שלמעשה בגללו "נפל" הרב פרץ בלשונו, הוא בכלל נושא מקצועי-מדעי. הבורות של רובנו בנושא לא מונעת מרבים מאיתנו מלהיכנס אליו ולקבוע קביעות שאין להן על מה להסתמך מלבד תחושות הבטן שלנו. למה אנחנו עושים את זה? למה אנחנו ממהרים לנכס לעצמנו ידענות מופלגת בנושא שאפילו מומחים בתחום לא נשמעים כל כך החלטיים לגביו? התשובה לכך היא פוליטיקאים. כן, חברים, פוליטיקאים חדי עין שמזהים קרקע לניגוח ומובילים את השיח לכיוון שהם רוצים: צביעת היריב בצבעים קודרים והפיכתו ל"מסוכן לדמוקרטיה".
פיני ביטון "בלי חשבון"
אין כאן רגע דל. החדשות, שחלקן מזוויעות, מתחלפות כאן בקצב מטורף, והנושא הזה לכאורה מתחיל לדעוך, אבל אל תטעו. החופש הגדול אמנם כאן, אבל אוטוטו נגיע לפתיחת שנת הלימודים, הבחירות יהיו בדיוק בישורת האחרונה והרי לך, חבית בערה שתהיה נפיצה יותר מיום ליום.
גם הניסיונות של הרב פרץ לברוח מהאמירה הראשונית שלו לגבי טיפולי ההמרה לא יועילו ככל שהדבר נוגע ליריבים הפוליטיים. הרכבת כבר יצאה מהתחנה ואיש אינו יודע היכן תעצור. מה שבטוח הוא שבתווך ימשיכו נערים ונערות להתמודד עם בעיות של זהות מינית. האמת היחידה בנושא זה היא שהכול תלוי בתא המשפחתי היציב. אז אם מישהו עדיין מצפה שפוליטיקאים ייתנו מענה בהיבט חברתי רחב לסוגיה כל כך מהותית בחיינו כאן במדינה היהודית והדמוקרטית, רצוי שינמיך ציפיות.
בכלל רצוי מאוד לכולנו להיות פחות יומרניים ופחות "ידענים". אני עצמי מודה שאני סובל מבורות כלשהי בנושא זה, ולכן אני מרשה לעצמי להיות פחות נחרץ בדעותיי. בדבר אחד אני כן בטוח: אף אחד לא רוצה להתחלף עם מי שנולד שונה. אפילו על ההגדרה "שונה" עוד מעט יקום ויכוח. ככה זה כשאתה חי בחברה פתוחה השואפת לחופש מלא לכל הפרטים החיים בתוכה. ככה זה לטוב ולרע. נשאר רק לקוות שאת השיח הנכון ימשיכו לנהל אנשי מקצוע מול רבנים ומאחורי הקלעים. לא מול מצלמות ולא פוליטיקאים.
ההילה שעל ראשו
ביקורו של ראש הממשלה בעירנו היפה בתחילת השבוע היה עבורי ועבור חבריי מהעיתונות המקומית הזדמנות פז למפגש כמעט בלתי אמצעי עם האיש הכי חשוב, הכי מדובר, הכי שנוי במחלוקת, הכי אהוב, הכי שנוא, הכי נערץ, הכי דחוי, הכי הכי הכי הכי… כן, קוראים יקרים, זה ביבי, הוא הכי הכי.
נתניהו וגלאם בעיריית אשקלון. צילום: סיון מטודי
מעולם לא הסתרתי כאן ולו פעם אחת את תמיכתי הבלתי מסויגת באיש הזה. כידוע, אפילו מתנגדיו הקשים ביותר לא מערערים על יכולותיו המרשימות. העובדה שממש בימים אלה הוא עקף את בן גוריון בשנות הוותק על כיסא ראש הממשלה רק הוסיפה לעוצמת המעמד של הגעתו לכאן. היכולת שלו להתנהל באופן כל כך מרשים כאילו במנותק ממה שמתחולל סביבו ברמה האישית רק מוסיפה להערכתי אותו כאחד שעובד כל בוקר למעני ולמען כולנו.
בחוף דלילה במשך כל החודש במוצאי השבת – הרקדות פתוחות לקהל הרחב. במוצ"ש הקרוב ההרקדה תתקיים עם בני בר.
מוצ"ש 20.7.19, בשעה 21:00, חוף דלילה
אקסטרים בהיכל
במהלך החודש בהיכל הספורט שלושה שבועות של חוויית אקסטרים לכל המשפחה: מתקני נינג’ה, קירות טיפוס, משחקי VR, טרמפולינות, פעילות אתגרית ועוד.
אקסטרים בהיכל. צילום: דוברות עיריית אשקלון
עד גיל שנתיים: 35 שקלים לאחד, כולל הורה מלווה. מגיל שנתיים ומעלה: 50 שקלים לאחד. מתאים לכל הגילים.
רכישת כרטיסים באתר בימות: tickets.bimot.co.il. טלפון 6226*.
החל מיום ראשון 21.7.19 ובמשך כל השבוע, בשעות 21:00-8:30, היכל הספורט, שדרות בן גוריון
משפטו של טד בנדי
הקרנת סרט במרכז הכנסים
בשלישי במרכז הקרנת הסרט "משפטו של טד בנדי" בבימוי ג’ו ברלינגר.
הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של אחד הרוצחים הסדרתיים הכי ידועים לשמצה בעולם. טד, בחור יפה תואר, חכם, חתיך, כריזמטי, אליל הבנות. ליז, אם חד הורית, מגדלת את הילדה שלה בכוחות עצמה ונותנת לה את כל מה שהיא יכולה. כשהיא פוגשת בטד, נראה שחייה משתנים לטובה. החיים ורודים ויפים, עד שטד נעצר ומואשם בסדרה של רציחות סדרתיות זוועתיות. כשהחששות של ליז נהפכות לפרנויה, היא נאלצת לחשוב כמה טוב היא מכירה את האיש שאיתו היא חולקת את חייה, וככל שהעדויות נערמות, היא צריכה להחליט האם טד הוא באמת קורבן או הרוצח הסדרתי הנורא ביותר שאמריקה ידעה מעולם.
אנו מכירים את מושג גיל המעבר בעיקר בקרב נשים (בשפה מקצועית התופעה קרויה ״מנופאוזה״; גיל הבלות), ישנה תקופה מקדימה הנקראת ״פרה-מנופאוזה״ שמופיעים בה התסמינים שילוו את האישה בגיל המעבר (עד 10 שנים לפני הפסקת הווסת). בתקופה זו מתחילים השינויים ההורמונליים, בעיקר ירידה של הורמון האסטרוגן. כמובן שעוצמתם של שינויים אלה משתנה מאישה לאישה וישנם נשים שלא חשות שינויים כלל. עם זאת, בשנים האחרונות אנו מודעים לכך שגם הגברים חווים את גיל המעבר, בסביבות גיל ה-50 לחייהם (בשפה מקצועית קרויה התופעה ״אנדרופאוזה״), אומנם המאפיינים לכך אחרים ועל כך ארחיב בהמשך.
תקופת גיל המעבר אצל נשים מתאפיינת בסביבות גיל 48-52, אך טווח הגילאים יכול להיות רחב יותר. השינוי ההורמונאלי אצל הנשים הוא דרמטי לכן גיל המעבר יכול להפריע באופן משמעותי לאיכות החיים, האישה חווה שינויים גופניים ונפשיים (גלי חום, הפרעות שינה, הזעת לילה, יובש נרתיקי, קושי במתן שתן, כאבי ראש ובטן, דפיקות לב מוגברות, עייפות, נשירת שיער, השמנה, בעיות זיכרון, הפסקת ווסת, מצבי רוח משתנים ועוד).
תקופת גיל המעבר אצל הגברים אינה חדה כמו אצל הנשים, התקופה מתאפיינת בירידה בהפרשת ההורמונים הגבריים, בעיקר הורמון הטסטוסטרון אשר יורד בהדרגתיות כבר בשנות ה-40 לחיי הגבר. השינויים אצל הגברים הינם גם גופניים וגם נפשיים (חולשה, השמנה, קושי בהירדמות ושינה, חוסר באנרגיה, ירידה במסת השריר, ירידה בכושר הגופני, דילול השיער, עצבנות, פגיעה בזיכרון, קשיי ריכוז ועוד), כמובן ישנם גברים ששינויים אלה אינם מורגשים באופן משמעותי או אינם מורגשים כלל.
על אנשים שהצליחו בדברים מסוימים – חלקם אף משמעותיים במיוחד- נהוג לומר כי הם פשוט היו בזמן הנכון ובמקום הנכון. לצערנו, המשוואה גם הפוכה, ואת האכזריות שלה הרגישה היטב על בשרה חיילת בת 20 מאשקלון שפשוט הייתה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.
זה קרה לפני למעלה מחמש שנים. החיילת ישבה במושב האחורי של מכונית שנסעה מחוץ לעיר. בשל עייפותה נרדמה החיילת. במהלך הנסיעה התרחשה תאונת דרכים לא קלה.
לאחר התאונה הוזעקו כוחות ההצלה למקום, והיא פונתה לבית החולים "ברזילי" באשקלון שם אובחנה כסובלת מחבלת ראש, מחבלה בברך שמאל ומפגיעה בעמוד השדרה הצווארי.
פינוי נפגעת מתאונת דרכים. אילוסטרציה: אלירם משה
היא למעשה לא הספיק לראות את התאונה מתרחשת ולמעשה כשפקחה את עיניה לראשונה לאחר התאונה היא לא הבינה מה היא עושה על מיטת בית החולים.
כשהתעוררה כאמור וסיפרו לה מה קרה ומה מצבה, היתה גם בשורה טובה: חבלת הראש שממנה סבלה אינה גוררת עמה נזק מוחי. עם זאת היא סבלה משבר באחת החוליות בגב ומחבלה בברך שמאל.
לאחר המקרה עשתה את מה שרצוי שכל אזרח שנפגע בתאונת דרכים יעשה: פנתה לעורך דין כדי לקבל את זכויותיה. החיילת פנתה לעורך הדין איל כהן – ממשרד עורכי הדין כהן-קריסי המתמחים בדיני נזיקין – בבקשה כי יסייע לה להשיג את זכויותיה.
קשה לאהוב קנאים והתורה וההלכה נזהרות מהם: שמעון ולוי, שקינאו לאחותם, זכו לברכה שכולה קללה מאביהם. גבר קנאי לאשתו נדרש לפסק זמן אצל הכהן הגדול, ועל הטעויות שביצעו הקנאים בימי בית שני אנו בוכים עד היום ובמיוחד בשבועות הבאים – ימי בין המצרים.
אבל יש יוצא מן הכלל – פנחס, שמקנא את קנאת ה’, משפד באופן ספונטני ראש שבט בישראל ונסיכה מדיינית וזוכה לברית שלום ולכהונת עולם. פנחס מקבל שכר וברית אלוהית על מעשהו – ברית שלום.
המעשה היה קיצוני, אבל הוא נצרך לשעתו. אך מכאן ואילך האיזון מוכרח להישמר – השלום הוא ערך נעלה יותר מקנאות. קנאות טהורה מתאפשרת רק אם מתקיימים לצדה שלום ואהבה. וכדי ללמד את פנחס את האיזון הנכון ה’ נותן לו את השלום ולנצח: "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" – ברית שלום שהיא גם תודה וגם תיקון.
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
ומכאן לשני נושאים אחרים ומלמדים יותר בפרשה: כל חובבי הפמינזם וזכויות האישה חייבים לחלק קרדיט קטן לחלוצותמחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה, חמש בנות צלופחד. גיבורות אמיתיות – שאפו.
חמש האחיות לבית צלופחד קמו ועשו מעשה. הן התייצבו מול משה, אלעזר הכהן, הנשיאים וכל העדה וביקשו לרשת את אביהן, בניגוד למקובל עד אותו זמן. הן לא בכו, לא הצטדקו, לא התחננו, לא ניסו לעורר על עצמן רחמים ולא תקפו אף אחד. הן הציגו את טיעוניהן בענייניות ובבהירות. הן יכולות לשמש מודל לכל מי שרוצה לקדם את מטרותיו, והעובדה שהן היו נשים בעולם שבו הגברים מכתיבים את הכללים מעצימה את הישגן עוד יותר.
הפסיכולוגית רבקה נאמן בחנה את המחשבות ואת העמדות האפשריות שהיו עלולות להרתיע אותן מלקום ולהשמיע את קולן וטענה שהן השתמשו בפסיכולוגיה קוגנטיבית, שכן הן יכלו להגיד לעצמן, ולא בלי היגיון, את כל הטיעונים האלה:
מה הסיכוי שלנו, חמש נשים ללא אב וללא אחים, לשנות את החוקים?
אין לנו כל זכות לרשת את אבינו, שהרי החוקים הקיימים אינם מאפשרים זאת.
חבל לטפח ציפיות ולהתאכזב, כי הרי אין סיכוי שיסכימו לבקשתנו.
אם לא נצליח, סתם נשפיל את עצמנו לעיני כולם.
משה, אלעזר וכל השאר יכעסו עלינו שאנחנו מעזות לבקש בקשה כזו.
אבל, למרות כל טיעוני הנגד, למרות כל הסיבות שבעולם, הן עמדו מול משה ושינו נוהג, וזאת גם בגלל שהן יזמו מהלכים, הן קבעו את הכיוון, הן לא חששו, הן הלכו עם הלב והצדק. איזה גישה "מאמנת" ואמיצה.
בנות צלופחד תבעו את המובן מאליו: אין שוויון ללא כבוד, ואין כבוד בלי שוויון.
גם להן מגיעות זכויות ירושה. גם להן מגיע לשאת בגאון את שם אביהן ולשמר את נצר משפחתן. בדיוק כמו לגברים – לא פחות. לדעתי, העדה הייתה בהלם, משה טיפה נבוך, ולכן מיהר לגלגל את תפוח האדמה הלוהט אל אלוהים. וזה עונה: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" .
בנות צלופחד ראויות למחמאות והן מודל לחיקוי, והעובדה היא שהאל התרשם עמוקות מהן ונענה לבקשתן.
לכן כולנו צריכים ללמוד מהן ללכת עם האמת, ליזום ולזכור "והעיקר והעיקר- לא לפחד כלל".
ולסיום. משה רבנו מלמד אותנו, עובדי הציבור, מהו שירות ציבורי נכון, הציבור מעל למנהיג.
אלוהים מבשר למשה על מותו הקרוב ועל כך שרק יראה את הארץ מרחוק, ואפילו מזכיר לו את החטא שבגינו הוא ואהרן נענשו (ושוכח להזכיר לו את כל פעולותיו ההרואיות. למה?).
אבל תגובתו של משה לא פחות ממדהימה – הוא לא מתחנן על חייו, הוא לא מבקש חנינה, הוא לא כועס, אלא רק דואג לעמו. הוא פונה אל האל למנות לו מחליף: "וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה’ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". איפה יש עוד מנהיגים כמשה? האם קיימים מנהיגים שתמיד טובת הציבור היא ורק היא בראש מעייניהם? הלוואי.
וידאל יפרח, תושב אשקלון בשנות ה-40 לחייו נהרג הבוקר בתאונה לאחר שנמחץ בין שתי משאיות ברחוב דרך שלמה בתל אביב. מותו נקבע בזירה על ידי צוות של מד"א שביצע בו פעולות החייאה.
וידאל יפרח ז"ל
"כשהגענו למקום ראינו גבר בשנות ה-40 שוכב מחוסר הכרה בין שתי משאיות כשהוא סובל מחבלה קשה בפלג גופו העליון", סיפר חובש רפואת חירום במד"א, איציק בן דוד. "אנשים שהיו במקום סיפרו לנו שהוא נלכד ביניהן והם הזיזו אותן על מנת לחלצו. ביצענו בו פעולות החייאה מתקדמות שכללו מתן תרופות, הנשמות ועיסויים אבל הפציעה שלו הייתה קשה מאוד ובסופן נאלצנו לקבוע את מותו".
צילום אילוסטרציה: דוברות מד"א הצלה דרום
מבדיקה ראשונית עולה כי וידאל, נהג באחת המשאיות ושירד ממנה ומסיבה שאינה ברורה היא החלה להידרדר והאיש נמחץ למוות. שוטרי משטרת ישראל נמצאים בזירה וחוקרים את האירוע.
הלווייתו התקיימה הערב בשעה 18:00. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.
רב פקד יהב סימן, קצין החקירות של תחנת אשקלון, נאבק במשך תקופה ארוכה על שמו הטוב. הוא הואשם, על ידי המחלקה לחקירות שוטרים, כי תקף באלימות קשה שוהה בלתי חוקי וגרם לו לחבלות בגופו. השופט שדן בתיק הזה מתח ביקורת קשה על המחלקה ועל "חבריו" של הקצין שמסרו עדות "מניפולטיבית".
החקירה נגד סימן, תושב נתיבות בן 36, נפתחה בתקופה רגישה מאוד בתחנת אשקלון, חודשים ספורים לאחר שקצין החקירות הקודם של התחנה הושעה מתפקידו, וסימן הובא להחליף אותו. כחצי שנה לאחר מכן, בחודש יולי 2017, הושעה גם סימן בעצמו מהתפקיד ומאז הוא מקבל רק חצי מהשכר שלו. כתב האישום נגדו הוגש בחודש ספטמבר 2017 והוא ייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית.
על פי כתב האישום, באחד מימי פברואר בשנת 2017 בשעת צהריים הגיעו שני בלשים בבגדים אזרחיים לדירה בעיר אשקלון לצורך איתור חשוד בעבירת התפרצות, אשר, על פי מידע שהתקבל, אמור היה להימצא באותה דירה. על פי החשד אותו חשוד, שוהה בלתי חוקי בישראל התפרץ בין היתר לבית הכנסת המרכזי בשכונת אפרידר וכן לפאב "הנשיא אקספרס".
רפ"ק יהב סימן. באדיבות: פוסטה
בדירה בה התגורר השב"ח ברחוב גבעתי, שהו באותה העת שני חשודים אחרים, וזמן קצר לאחר הגעת השוטרים הגיע למקום שב"ח שלישי, אשר מסר כי הוא מתגורר בדירה. הבלשים הזדהו בפני הנוכחים בדירה וקיבלו את הסכמתם לערוך במקום חיפוש. לאחר שבחיפוש ראשוני נמצאו פריטים אשר חשודים כגנובים – כמו טליתות ותפילין, התקשר אחד הבלשים לסימן, אשר שירת באותה העת כקצין מודיעין ובילוש בתחנת המשטרה באשקלון וביקש סיוע.
סימן יצא למקום ביחד עם בלש נוסף. על פי הנטען בכתב האישום, עם כניסתו של סימן לדירה ניגש לשב"ח וסטר בפניו. לאחר מכן החל לתחקר את הנוכחים בדירה, מי מהם ישן באחד החדרים, ונמסר לו כי השב"ח הוא הישן בחדר זה.
שוטר מבצע חיפוש בדירה. צילום אילוסטרציה: דוברות המשטרה
סימן ניגש לשב"ח, אחז בכתפו והובילו לאותו החדר. בתוך החדר החל לתחקר אותו בעברית, והשב"ח השיב לו כי אינו מכיר את השפה.
בתגובה, כך על פי כתב האישום, נטל סימן מקל מברזל שהיה מונח בחדר והכה את השב"ח כמה פעמים ברגליו, בכתפו ובגבו, תוך כדי שהוא ממשיך לתחקר אותו בשפה העברית, והשב"ח חוזר ואומר כי אינו מבין את השפה. עוד נטען בכתב האישום כי רק כאשר הודה השב"ח כי הפריטים שנמצאו בחדר הם שלו – חדל הקצין להכות אותו והוביל אותו אל מחוץ לחדר.
עצור. צילום: דוברות המשטרה
לאחר שהשב"ח יצא מהחדר אחז סימן במאוורר שהיה בדירה והטיחו בגבו. בשל כך הוא נפל על הרצפה, אך סימן, כך על פי כתב האישום, ניגש אליו ובעט בבטנו. לאחר מכן, נעצרו ה
סימן הכחיש את המיוחס לו. "אני לא השתמשתי בכוח נגדו ולא הכיתי אותו, כמעט ולא הייתי איתו במגע עם המתלונן הספציפי הזה. כשאני נכחתי בדירה לא היה שימוש בכוח לא נגדו ולא נגד אף אחד", אמר סימן בעדותו.
חבלות ישנות
השופט רון סולקין סקר את הראיות ואת העדויות שהובאו לפניו וכתב כי הניסיון של מח"ש לבסס את הפללתו של סימן נסמכה על שני דברים עיקריים:
הראשון והמרכזי הוא עדותו של השב"ח. "לאחר שמיעת עדותו ועיון באמרות הרבות שמסר; כמו גם בדוח השחזור ובתיעוד מהלך חקירתו – מוצא בית המשפט, כי המדובר בעד נעדר כל מאפייני מהימנות, שלא ניתן לבסס ממצא כלשהו, שלא לדבר על ממצא פלילי מרשיע – על דבריו. המדובר במי שעשה רושם, כמעורב בעולם העברייני", כתב השופט.
החבלות על גבו של השב"ח
הוא ציין כי העד מסר מספר גרסאות, שאף הוא עצמו מאשר כיום, שהיו גרסאות כוזבות. בין היתר, הכחיש מעורבותו בהתפרצויות בגינן נעצר; טען כי שותפיו לדירה משקרים; מסר כי היה בהשפעת משקאות אלכוהוליים בעת גביית אמרתו הראשונה. "בלשון המעטה ייאמר, כי האמת אינה נר לרגליו של עד זה", כתב השופט.
בנוגע לחבלות שנמצאו על גופו, ציין השופט כי רופא של שירות בתי הסוהר אשר בדק ותיעד את החבלות, מסר, כי המתלונן לא הצביע על חבלות כלשהן בעת קליטתו ובמועד בו בדק הוא עצמו את החבלות, שזה למחרת מעצרו הרופא התרשם דווקא, כי החבלות אינן טריות ונגרמו לפני עד כשבוע ימים.
איומים מרומזים על עתיד השוטרים
הדבר השני שעליו התבססה מח"ש זה עדויות השוטרים האחרים. על הרקע העדויות האלה ציין השופט כי סימן הגיע, כקצין טרי, "לפקד על יחידה מגובשת, כשפקודיו משרתים יחד שנים רבות, ולהם מפקד קודם, אהוד עליהם, אשר הושעה מתפקידו, אך רוחו עדיין שלטה על המקום", כתב השופט.
על פי העולה מהראיות שנשמעו, נתקל סימן בבעיות משמעת, בעיקר מצדו של אחד מהשוטרים (שהוא גם אחד העדים במשפט), ומיד עם הגעתו, וכצעד פיקודי, נקט סימן אמצעי משמעת שונים כלפיו, אשר היו למורת רוחו. העימותים שנוצרו זכו לתהודה רחבה ועל פי העדויות שנשמעו היו נחלת הכלל.
משרדי מח"ש. צילום: אמיל סלמן
"מקריאת העדויות וגם אמרות החוץ שנגבו בין החקירות השונות או במהלכן, כתרגילי חקירה – עולה, כי מח"ש ניהלו חקירה אינטנסיבית ביותר, ארוכה מאוד, תוך הפעלת לחץ במינון גבוה על הנחקרים השונים, לרבות איומים מרומזים על עתידם המקצועי ועל המשך שירותם במשטרה", כתב השופט וציין כי במהלך החקירה של מח"ש אובחנה החוליה החלשה, שהיא אותו שוטר שנענש על ידי סימן. "בפני עד זה הוטח, הן בעת חקירתו הרשמית והן בשיחות ביניים, שנערכו כתרגילי חקירה ותועדו על ידי היחידה החוקרת, כי הנאשם מחפש את רעתו ונמסר לו, כי מעמדו ותפקידו (של העד) במשטרה – מוטלים בספק. עוד נאמר לו, כי בעוד שהוא חס על הנאשם – זה האחרון אינו חס עליו, ואף אינו חושש להרוס את הקריירה שלו. עולה מתמלילי החקירה כי הדברים הללו העלו את חמתו של העד, אשר אף כינה את הנאשם הכינוי ‘נבלה’ אל מול החוקרים. רק לאחר תרגיל החקירה הלז – מסר העד גרסה מפלילה כלפי הנאשם. דא עקא, כי גרסה זו שונה, בפרטים מהותיים, מגרסאות המתלונן עצמו ואף מפרטים אחרים, שהוכחו באופן אובייקטיבי".
סתירות בעדויות
השופט בחן את עדותו של השוטר הזה ומצא אותה סותרת את עדותו של המתלונן עצמו. כך למשל: השוטר סיפר שכאשר הגיע – החשודים היו אזוקים, המתלונן היה יושב וסימן נאלץ להקימו. אלא שהמתלונן עצמו סיפר כי עמד כאשר הותקף וכי נאזק רק לאחר שנסתיימה התקיפה. עוד סיפר השוטר בעדותו כי סימן הכה את שלושת החשודים באמצעות מוט המאוורר ברגליהם, ואילו המתלונן סיפר על מכות באזורי גוף שונים.
