קולעים בול: הכירו את המועדון האשקלוני ששלח ספורטאים לאולימפיאדה
Leave a Commentאם יש ענף ספורט שאשקלון צריכה להיות גאה בו, הוא לא ספק ענף הקליעה. הענף הזה הצמיח ספורטאים שהעפילו לרמות הגבוהות בעולם. כך למשל, ארבעה מהם השתתפו באולימפיאדות: בוריס פולק, יאיר דוידוביץ’, זליג שטורך ויצחק יונסי. שטורך אגב, הוא ניצול טבח הספורטאים במינכן. יונסי הוא הקלע שהביא את התוצאה האולימפית הטובה ביותר מטעם ישראל והגיע למקום השמיני במשחקים האולימפיים שהתקיימו בלוס אנג’לס בשנת 84’. וזאת מבלי שנזכיר כמה מהם שהיו אלופי עולם ואלופי אירופה.
ניקח למשל את בוריס פולק בן ה-66 שמאמן עד היום במועדון הקליעה המקומי. הו נולד בקישינב בברית המועצות, כיום במולדובה, והתחיל מאז ילדותו להתעסק בקליעה. הוא עלה לישראל בשנת 1992 ולאחר שנה בה נדד מאשדוד, להרצליה ואז לרחובות, עבר בשנת 1993 לאשקלון והצטרף למועדון הקליעה בעיר, גם כמאמן וגם כקלעי בעצמו. בין הישגיו בקריירה יש זכייה באליפות העולם, שבירת שיאי עולם, 3 זכיות בגביע העולם (היום נקרא "גראנד פרי"), 12 זכיות באליפות ברית המועצות, זכייה באליפות אירופה, 7 זכיות באליפות ישראל (האחרונה לפני 4 שנים בלבד), והשתתפות באולימפיאדת אטלנטה בשנת 1996.
היום, כך הוא מספר, הגיל השפיע על יכולותיו והוא עדיין מתחרה רק בשביל הכיף, אך כמאמן הוא עדיין בתוך הקליעה ב-100 אחוז, ואפילו שתי בנותיו התעסקו בתחום וזכו באליפות אירופה. עד היום פולק מאמן ומדריך במטווחים במועדון הקליעה באשקלון, ולא מתכוון להפסיק בקרוב.
בוריס פולק משמאל) במקום השני באליפות לסופר סניורים גיל 65+) באקדח אוויר. צילום: מועדון הקליעה הפועל אשקלון
"התחלתי בקליעה בשנת 1968, כשהייתי בן 14 שני ילדים מהכיתה שלי הלכו לקליעה וסיפרו בכיתה בהתלהבות על כך", הוא נזכר, "רציתי לנסות גם, הלכתי לנסות והנה עד היום אני מתעסק בקליעה. לאט לאט עליתי ברמה, הייתי אלוף ברית המועצות 12 פעמים, שברתי שיא עולמי, השתתפתי בהרבה תחרויות, כולל האולימפיאדה".
אתה עדיין ממשיך להתחרות?
"רק בארץ אני ממשיך להתחרות בשביל הכיף בקטגוריה לקלעים ותיקים (מעל גיל 65). השנה זכיתי במקום השני באליפות הארץ בקטגוריה הזו. אני כבר לא מה שהייתי פעם, זה הרבה יותר קשה, הגיל עושה את שלו ויש לי בעיות בריאותיות. יותר קשה לעשות ככה תוצאות, מהירות התגובה שלך היא אחרת, ללא ספק זה דבר שהושפע מהגיל, גם הראייה שלי פחות טובה מפעם. לא רק בקליעה אגב, מאז שהייתי בן 50, שכשאני נוהג התחלתי לקחת מרחק גדול מהאוטו שלפניי כדי שיהיה לי זמן לעשות ברקס במקרה והוא עוצר, כי אני יודע שמהירות התגובה שלי נפגעה".
“זה לא ספורט אגרסיבי”
אז מה זה הספורט הזה? פולק מסביר כי מדובר בענף ספורט מאוד עתיק, “מתחרים בו שנים רבות גם בחו”ל וגם בישראל. אני לא חושב שהרבה אנשים יודעים שיש לנו קלעי בשם זליג שטורך שהיה חלק מהנבחרת האולימפית שלנו של מינכן 1972, וחי עד היום. הספורט הזה במשחקים האולימפיים המון שנים. זה הכי פשוט בעולם. יורים 60 כדורים ובסוף יוצא סכום נקודות, מי שדייק ופגע יותר, הניקוד שלו גבוה יותר והוא מנצח. זה ספורט אינדיבידואלי, הבן אדם לא משתתף נגד מישהו אחר אלא פשוט יורה את הכדורים שלו ויודע שעשה את המקסימום, ואז מקווה לטוב. גם אם הוא מפסיד כי משהו השיג ניקוד גבוה יותר אבל הוא השיג ניקוד גבוה אז לא אכפת לו אם הוא ראשון או לא, כי הוא יודע שהוא הצליח בניקוד שלו ועשה הכל כדי לנצח. בענפי ספורט אחרים מנצחים בפוקס לפעמים וזה פשוט לא שווה את אותה ההרגשה, לנצח בפוקס זה לא כיף. בקליעה יורים ברובה אוויר, רובה טוטו, אקדח אוויר ואקדח טוטו. אצלנו במועדון מתעסקים בכדורים בערך של 5.6 מילימטר, כמו באולימפיאדה בערך. אנחנו יורים אצלנו במועדון תרגילים אולימפיים. כל מי שמגיע אלינו למועדון הקליעה באשקלון אנחנו מלמדים אותו הכל”.
בוריס פולק במקום אליו הוא רגיל – המקום הראשון על הפודיום. צילום: מועדון הקליעה הפועל אשקלון
למה הספורט הזה כמעט ולא מוכר?
"כולם חושבים שהקליעה הוא ספורט אגרסיבי, אבל זה הפוך. בניגוד לספורט אחר, אף קלעי לא יכנס לשטויות ולפינות עם ספורטאים אחרים, אין ריבים ומכות כמו שיש ברוב ענפי הספורט. בניגוד למה שהרבה חושבים, הדבר הראשון והכי חשוב בקליעה הוא הבטיחות, פליטות כדורים ודברים כאלה זה דברים שלא קיימים אצלנו, אין דבר כזה. הקליעה הוא ספורט שנותן לילדים כלים לחיים, אלה דברים פשוטים ובסיסיים מאוד אבל דברים שחסרים בתרבות שלנו בישראל. לפני 18 שנים עשו סקר בחו"ל איך הקליעה משפיעה על תלמידים ויצא שמי שמתעסק בקליעה הייתה לו משמעת גבוהה יותר, ריכוז גבוה יותר, עמד בלחץ בצורה טובה וכמובן שגם הציונים הושפעו מכך והם טובים יותר. כשאתה שמתעסק בקליעה אתה חייב להעלות את הריכוז שלך ולכן זה משפר את הריכוז ומשפיע גם בעוד תחומים בחיים. היה לי מקרה מאוד מעניין, עבדתי בעבר בירושלים כמאמן ואחד מהקלעים שלי היה מבוגר, אבל ממש היפראקטיבי, ממש ברמה שהוא לא יכול היה לירות שני כדורים בלי לזוז. אחרי שנתיים שהיה בחוג שלנו הוא יכול היה לירות 40 כדורים בלי לזוז מילימטר, ולהיות בריכוז גדול מאוד. אנשים צריכים להבין שקליעה זה רק לטובת אנשים ולא נגד, היה לי מצב הזוי כזה שדיברתי עם סגנית מנהלת בבית ספר בעיר ורציתי להביא ילדים מבית הספר לקליעה, אך היא אמרה לי שהקליעה הוא ספורט מאוד אגרסיבי בזמן שמאחורי הגב שלה היה שלט של חוג טאקוואנדו. נו באמת, זה רציני? אנשים לא מבינים שקליעה נותנת תרבות וחבל לי על כך. אני זוכר שחבר'ה ממכבי רעננה סיפרו פעם ש-50 אחוז מקלעים שהלכו לצבא התקבלו לקורס טיס".
האם הספורט הזה מתוקצב ע”י העירייה?
"כן. אבל תקצוב מאוד קטן ביחס לענפי הספורט האחרים".
מה אתה חושב על תקצוב היתר שמקבלים שאר הענפים?
"לקראת המשחקים האולימפיים של שנת 1996 הייתה פגישה בין מנכ"ל הועד האולימפי גילי לוסטיג לבין הקלעים שהיו אמורים לצאת למשלחת. הוא אמר להם שהוא יודע שהם ספורטאים אולימפיים ויודע איך הם חיים, אבל מודה שהמשכורת של כדורגלן גבוהה יותר משל כולם ביחד. אין מה לעשות, זה העולם. איפה שיש פרסום, כמו כדורגל וכדורסל, אז שם יש טעם לאנשים להשקיע משאבים. אני הייתי בזמנו אלוף העולם הראשון בהיסטוריה של ישראל. כשחיפשתי ספונסר הדבר הראשון שאנשים שהתעניינו שאלו אותי זה כמה זמן אופיע בטלוויזיה. אנשים רוצים להשקיע כסף רק בדברים עם חשיפה גבוהה, רוצים לשים כסף רק איפה שיש פרסום ויוצא להם מזה משהו".
