פרשת מקץ: על חוסר מנהיגות ולקיחת אחריות
Leave a Commentפרשת מקץ מציגה משפחה במשבר, דפוסי מנהיגות, אחריות וכוחה של תשובה. יוסף שפתר את חלומות השרים ואחר כך את חלום פרעה הופך למשנה למלך מצרים ואחראי על תכנית כלכלית שמצילה את מצרים בתקופת רעב כבד. ומה קורה בכנען? שם יש בצורת והאחים כולם, למעט בנימין הקטן מגיעים למצרים לקנות אוכל.
ממי? מיוסף המשנה למלך ושר האוצר. יוסף מכיר אותם אחד אחד, והם לא מכירים אותו. למה? הם כמעט לא השתנו במראה, הוא השתנה: לבושו מצרי, שפתו ואורחותיו של מצרי, ובנוסף, הוא כן ציפה אולי לבואם והם? לא חלמו.
איזו סיטואציה דרמטית: האחים עומדים מול יוסף. אותם אחים שביקשו לרצוח אותו, והוא שומר על ארשת קפואה: "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם”. יוסף לא מגיב באימפולסיביות נקמנית, לא בגעגוע, אלא בדיבור קר. “וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת” – הוא מאשימם בריגול – עבירה שדינה מוות. והם משיבים “שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ־אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת־אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד (יוסף) אֵינֶנּוּ”. יוסף מכין עלילה מרתקת. הוא אומר להם כך: אני לא מאמין לכם, אתם מרגלים, רוצים להוכיח שהאמת בפיכם – תביאו גם את אחיכם הקטן שאתם מדברים עליו, ובינתיים – הוא גם שם אותם שלושה ימים במאסר.
אייל חסאן. צילום: פבל
זאת סיטואציה קצת דומה למה שהם עשו לו: לשים אותם בכלא, בבור, לבודד אותם. זו גם הזדמנות לתת להם זמן לחשוב, להתבונן, להצטער, אולי קצת להבין מה עשו לו. ואז, נוצר מצב הזכור להם מהעבר שאח אחד בצרה (שמעון) והשאר חופשיים. ברגע של כנות נדירה הם מודים: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ" ומוסיפים (בפלאשבק מדהים) שיוסף שנזרק לבור התחנן אליהם והם נאטמו. (מידע זה לא נמסר לנו בעת האירועים בפרשה הקודמת). האחים בעיצומו של חשבון נפש שעד עכשיו הודחק. הם קובעים כי בעולם מושגח הכל חוזר אליך ולכן, הדרישות הקשות של השליט המצרי ביחס לבנימין ומאסר שמעון הם גלגול חוזר (מידה כנגד מידה) של מה שהדחיקו, עונש על מה שעוללו לאחיהם, יוסף.
הרמב"ם, בהלכות תשובה, כותב כי התשובה האמיתית נעשית כאשר אדם נמצא בדיוק באותה סיטואציה בה נעשה החטא, ומחליט באותו רגע לשנות את דרכיו ולנהוג אחרת. זהו בדיוק הניסיון שעיצב יוסף עבור אחיו, והם עמדו בו, (גם אם בדרך הוא פוגע בקרובים לו ביותר), ממש סדרת חינוך מתישה ומתסכלת שבסופה הצלה והרווחה גדולה לכל המשפחה.
אחי יוסף בטוחים כי הצרות הן עונש על מה שעוללו ליוסף והקב"ה מענישם. אבל, ייתכן גם שיוסף רוצה להענישם, לנסותם, כדי לגרום להם לתשובה אמיתית.
זה לא דמו שנדרש, זה דמו שדורש. זה יוסף בעצמו. הם באמת אשמים וטוב שיעשו תשובה, במילים אחרות, יוסף מקשה עמם בכוונה, ולטובתם כדי שייטהרו באמת.
בתנ"ך הגיבורים והמנהיגים הם לרוב, לא הבכורים (יצחק, יעקב, משה, דוד, שלמה ועוד) התזה הזאת נכונה גם כאן כאשר ראובן הבכור מוכיח חוסר מנהיגות – ברגע הנעת תהליך התשובה ראובן, מתנער מאחריות – מוציא עצמו מחבורת החוטאים ומטיח בהם: "הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וְגַם-דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָש!”. ראובן שוגה. האם זה הרגע לבדל עצמך מהאחרים? האם זה לא הרגע לשתוק ולהפנים שכולם יחד בצרה?
ראובן שחטא בעוד מקרים, מלמד אותנו בדרך השלילה מהי מנהיגות, מטעותו של ראובן לומדים כי בעת משבר שותקים, מתכנסים ולוקחים אחריות לא בורחים ממנה. מנהיגות ואחריות תמיד הולכים ביחד. אין מנהיגות ללא לקיחת אחריות. כמה עצוב שמנהיגנו לא תמיד לוקחים אחריות על המצב, ועל מה שהתחייבו עבורנו בראש חוצות במצב כלכלי, רפואי וחברתי לא פשוט.
ויוסף, בשיטה פסיכודרמטית שולח את אחיו להביא את אחיהם הקטן, הלוא הוא בנימין, אחיו הביולוגי היחיד. יוסף השליט הקר והמנוכר, הכועס על אחיו והמבקש שיתקנו חטאם הוא בכל זאת אדם – הוא עוזב אותם ובוכה כאשר הוא שומע את אחיו מדברים עליו ומבין כי הטראומה עודנה חיה גם אצל אחיו. הבכי נשמר בסתר. ואז בגלוי ממשיך יוסף במשחקו הקשוח מול האחים, אוסר את שמעון לנגד עיניהם וממלא את שקיהם בכסף, לקראת המסע להבאת בנימין. האחים חוזרים לאביהם, יעקב האב מסרב בתחילה לשלוח גם את בנימין איתם. הוא חושש. ראובן מנסה לשכנעו לשלוח אותם עם בנימין ונכשל, ורק בעקבות מנהיגותו של יהודה וערבותו לנער (לבנימין) יעקב מתרצה, ומברך בניו "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין”. בפשוטו של מקרא הדברים “אחיכם אחר” הוא שמעון שנשאר אסור ובן ערובה במצרים, אבל רש”י קובע שיעקב יכול היה לומר ולהסתפק ב”אחיכם”. ה”אחר” שנפלט לו מציג את הרצון, התפילה והידע הפנימי שיש עוד מישהו (יוסף) שהאל הולך לשלח בחזרה למשפחה.
