בנו של אשר אלחייאני ז"ל: “אנחנו נקרעים בין השבעה של אבא, הדאגה לקובי והדאגה לאימא”

ביום שישי הלך לעולמו הקורבן השני של הקורונה באשקלון, אשר אלחייאני ז”ל. ביום ראשון האחרון הוא נטמן בבית העלמין בעיר, כשפחות מ-20 איש מלווים אותו בדרכו האחרונה. “זה מוסיף על התחושות הקשות שלנו”, אומר אבי, בנו של אשר ז”ל, “אבא שלי כיבד בחייו כל אדם והיה מאוד אהוב ומוערך על ידי הרבה מאוד אנשים. אבא היה ראוי להלוויה המונית, אליה היו מגיעים כל האנשים שהוא אהב ושאהבו וכיבדו אותו. לצערנו, גם לזה הוא לא זכה, וזה מאוד כואב”.

גם אשתו של אשר, סימי, ובנו הצעיר קובי לא יכלו להיות שם, בשל העובדה ששניהם נדבקו בנגיף. קובי בן ה-40 מאושפז בטיפול נמרץ נשימתי בבית החולים ברזילי בעיר ומצבו קשה. בעוד שסימי הועברה למלון דן בתל אביב, ושם היא מחלימה ומצבה הרפואי מוגדר טוב. אלחייאני בן ה-76 הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ותשעה נכדים.

חדר בידוד במחלקת הקורונה בברזילי. צילום: דוד אביעוז, דוברות ברזילי

הסיטואציה שבה נמצאים בימים האחרונים בני משפחת אלחייאני בלתי נתפסת וכואבת עד מאוד. “עברנו ימים מאוד-מאוד קשים”, אומר אבי, “לא ראיתי את אבא, את אימא ואת האחים שלי הרבה מאוד זמן. בהלוויה היינו רק אחותי הגדולה, אחי ואני. כל הזמן הזה תקשרנו רק בשיחות וידיאו וטלפונים, עדכונים שוטפים על המצב של אבא, קובי ואימא. אחרי הבשורה הקשה על פטירתו של אבי הדבר הראשון שרציתי זה לחבק אותם ושכולנו נתנחם זה בזרועות של זה. נפגשנו בבית העלמין ואפילו להתחבק נבצר מאיתנו. עכשיו כל אחד יושב שבעה בבית שלו. את הניחומים והחיזוקים אנחנו מקבלים בטלפון. אנחנו נקרעים, למעשה, בין שלוש חזיתות. השבעה של אבא, הדאגה לקובי והדאגה למצבה של אימא, שלא יכולה להיות לידנו. זה פשוט סרט שלא יכולנו לדמיין שיקרה לנו”.

“שלישייה בלתי נפרדת”

אשר אלחייאני ז”ל נולד וגדל במרוקו ועלה ארצה בצעירותו. בהכשרתו היה מסגר, שעבד רוב שנותיו במפעל באשדוד, עד שזה נסגר, ואלחייאני יצא לגמלאות. “הוא היה אבא שכולו נתינה, אהב מאוד את הילדים והנכדים. אדם צנוע ופשוט, ירא שמיים שמכבד כל אדם. לא גדלנו בעושר, אבל אבא תמיד דאג שלא נרגיש שחסר לנו משהו”, מספר אבי.

עד לפני כשלושה שבועות חיו בני משפחת אלחייאני את שגרת יומם הרגילה. בחג הפורים הגיע בנם קובי, מרצה בכיר באוניברסיטת באר שבע, שעושה עכשיו את לימודי הדוקטורט שלו, לביקור אצל הוריו והלך עם אביו לקריאת המגילה בבית הכנסת. “הם היו שלישייה בלתי נפרדת – סימי, אשר וקובי – משהו שלא רואים כל יום”, מספר רפי נבון, אחיה של סימי, “למרות שקובי לא גר בעיר, הוא היה מגיע לעיתים קרובות מאוד, ואי אפשר היה להפריד אותו מההורים שלו, הם כל הזמן היו ביחד. היה ביניהם קשר יוצא דופן”.

אבי אלחייאני. צילום: יוסי פרטוק

בני המשפחה מעריכים שבית הכנסת היה מוקד ההידבקות של השניים. זמן קצר אחר כך הם החלו שלא להרגיש טוב ופיתחו חום גבוה. “הם התקשרו למד”א ואמרו שיש להם חום גבוה, אבל דחו אותם. אז הייתה ההנחיה שבודקים רק את אלה שחזרו מחו”ל או כאלה שבאו במגע עם השבים מחו”ל, כך שעל פניו לא הייתה סיבה לבדוק אותם”, מספר רפי. “אחותי לא ויתרה והתעקשה להזמין להם רופא הביתה. הוא הגיע ובדק אותם, הורה על מנוחה ואמר שזה משהו שיחלוף. אבל הם המשיכו לא להרגיש טוב, והמצב שלהם החל להידרדר. אז אחותי התעקשה שילכו להיבדק בקופת החולים ושיעשו להם בדיקת דם. בבדיקות התברר ששניהם סובלים מדלקת ריאות. אשר וקובי נלקחו למיון, ושם עשו לאשר את בדיקת הקורונה. רק אחרי שהתוצאות שלו היו חיוביות בדקו גם את קובי, והתברר שגם הוא חולה”. מרגע הגיעם לבית החולים החל מצבם הרפואי של הבן ואב להידרדר במהירות. כעבור יומיים אשר כבר הורדם והונשם והועבר לטיפול נמרץ.

ביום השלישי גם קובי החל להתקשות לנשום, גם הוא הורדם והונשם ונמצא בטיפול נמרץ נשימתי זה כשבוע וחצי. “כבר כשהם אובחנו, ביקשה אחותי לבצע בדיקה גם היא, אבל זה לקח זמן. בסוף היא נבדקה וקיבלה גם היא תשובה חיובית ביום שני בשבוע שעבר. היינו צריכים להילחם בשיניים כדי שיעבירו אותה למלון הקורונה. מבחינה רפואית, היא בסך הכול מרגישה טוב וללא תסמינים, אבל היא נמצאת בחרדה גדולה מאוד וסערה. כל המצב הזה הוא מאוד-מאוד עצוב, סרט רע ובלתי נתפס”, אומר רפי.

מעבדה לבדיקת קורונה בברזילי. צילום: דוברות ברזילי

“לא הספקנו להיפרד”

אשר אלחייאני הלך לעולמו בערב שבת האחרון, בדיוק בשעה שבה נהג ללבוש את החליפה שלו, לענוב עניבה ולעשות את דרכו אל בית הכנסת. “הסיטואציה היא פשוט בלתי נתפסת, וכואבת מאוד-מאוד. לא יכולנו לסעוד אותו, להיות איתו ברגעים באחרונים, להחזיק לו את היד, ללטף את הראש ולהגיד לו שאנחנו אוהבים אותו. לא הספקנו להיפרד אפילו. כל הדברים האלה נמנעו מאיתנו והתחושות הן מאוד-מאוד כואבות”, אומר הבן.

את הבשורה על מותו של בעלה האהובה זה יותר מ-50 שנה קיבלה סימי בבית החולים ברזילי. היא הובאה לשם בטענה שעליה לעבור בדיקות רפואיות, אולם זה נעשה כך בשל החשש שהיא תזדקק לטיפול רפואי בעת קבלת הבשורה המרה. “היא הייתה בשיחת וידיאו עם הילדים. רפי מספר, “אחרי שהודיעו לה היא חזרה למלון, ואסור היה לה להשתתף בהלוויה. לדעתי רק עכשיו היא בכלל מתחילה לעכל. זה קשה מאוד, שאף אחד מאיתנו לא יכול להיות לצידה ברגעים הקשים מנשוא הללו. אנחנו מדברים איתה בטלפון כל יום וכל היום. החולים במלון עשו לה מעין קבוצת תמיכה שם, ישבו ודיברו איתה עד השעות הקטנות של הלילה ומנסים לעודד אותה מעט. מבחינה רפואית, היא בסדר, אבל נפשית, היא נמצאת במצב מאוד-מאוד קשה. אנחנו, האחים, לקחנו פה את המושכות ומנסים להיות עם הילדים כמה שאפשר”.

אשר אלחייאני ז"ל

“אנחנו דואגים מאוד לקובי”

כעת מתפללים כל בני המשפחה להחלמתו של קובי. “אחי עדיין במצב די קשה, מורדם ומונשם”, אומר אבי, “בית החולים ברזילי עושה את הכול כדי שהוא יקום על הרגליים, הם מבינים את הרגישות של העניין בשל העובדה שאיבדנו כבר את אבא. הם נלחמים בכל הדרכים כדי שקובי יחזור לאיתנו. בבית החולים עושים עבודת קודש בימים האלה. אנחנו מתפללים ואופטימיים, מאמינים שקובי יצליח להתגבר על הנגיף הארור הזה ויחזור לחיק משפחתו, יחזור אלינו בריא ושלם, יחזור לאימא שלי”.

“אנחנו דואגים מאוד לקובי ועוקבים מקרוב אחר מצבו”, מוסיף רפי, “את אשר כבר איבדנו, עכשיו אנחנו מתפללים שלא יקרה לנו עוד אסון נורא. זה מבעית ומבהיל”.

מתי נפגשתם בפעם האחרונה?
“אני מגלגל את הפגישה הזאת בראש שלי כל הזמן. נפגשנו לפני שלושה שבועות, באזכרה של גיס אחר שלנו, אבי בוקר ז”ל, שהיה עובד עירייה ונפטר באופן פתאומי וקורע לב. עדיין לא התאוששנו מהמוות הקשה שלו, והגיעה עלינו עוד מכה. זאת הייתה האזכרה של השנה. ישבנו זה לצד זה, כאשר אני באמצע, אשר לימיני וקובי לשמאלי. זאת הייתה הפגישה האחרונה”.

איך תזכור אותו?
“בן אדם מקסים באופן יוצא דופן. אדם דתי שידע את התורה וכיבד אותה, כיבד כל אדם באשר הוא. אשר היה מסור למשפחה שלו בצורה יוצאת דופן, גם הגרעינית וגם המורחבת. איש למופת, בעל למופת, אבא וסבא למופת. כל מי ששמע את הבשורה והכיר את אשר היה בהלם מוחלט. זאת אבידה קשה מאוד לכולם, אסון נורא”.

רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"

"אשר היה…"

פיני ביטון נפרד בגעגוע מאשר אלחייאני ז"ל שהיה חבר וקורא ותיק של הטור

הידיעה החדשותית העצובה בשבת בבוקר על מותו של תושב אשקלון מקורונה ועל היותו של בנו מאושפז במצב קשה העציבה והדאיגה אותי כמו כל תושב אשקלון. הידיעה שתושב העיר קיפח את חייו בגלל הנגיף ושגם בנו נמצא במצב קשה הפכה במוצ”ש מידיעה עצובה לאגרוף בבטן.

עם היוודע שמו של הנפטר, שהיה לי ידיד ושכן וגם קורא ותיק, עוד מימי פיני “בלי חשבון”, התחילה לחלחל לתודעה גם העובדה שקובי, הבן היקר – שייבדל לחיים ארוכים וטובים – שרוי במצב של סכנה ממשית לחייו. השם ישמור וירחם, איך?! שני צדיקים שכאלה, אבא ובן מהטובים שהכרתי.

אשר ז”ל היה מה שאנחנו נוהגים לקרוא “מלח הארץ” של ממש. עליו נכתב הפסוק “אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה’”. איש תמים ישר דרך ונעים הליכות. איש שייצג בעבורי את הדת היפה שלנו שהבאנו מהבית, שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. אצלו דרו בכפיפה אחת אהבת התורה ועבודת השם יחד עם אהבתו לספורט ולכדורגל.

אהבתו למשחק ואהדתו לקבוצת הפועל אשקלון של פעם יצרה בינינו סוג של שיח כמעט קבוע מדי שישי או ראשון לאחר שהיה קורא את הטור שלי ומביא את תובנותיו בנעימות האופיינית לו כל כך. בבית הכנסת רשב”י, שבו התפלל עת היה גר בשכנות לנו (לפני שעבר לאפרידר), היו הוא ובנו קובי – שיבדל”א – לסמל של תפילה זכה בכוונה שלמה ללא פניות ובנעימות הייחודית להם.

קשה לי לכתוב עליו בלשון עבר. לצערי הרב, אשר היה ואיננו, נשמתו בגן עדן. כעת נותר להתפלל לרפואתו של קובי הבן הצדיק ולשלומה של האם היקרה סימי, שלמרבה הצער גם היא נדבקה בנגיף הארור.