תלמיד כיתה ג' בבית הספר חמ"ד תורני ברנע באשקלון זכה לאחרונה בשלב הארצי של תחרות הכתיבה "מרוץ הצבי" – תחרות יוקרתית לכתיבת סיפורים המיועדת לתלמידי כיתות ב' עד ו' מכל הארץ.
נועם ארסלן, בן 9, בחר לכתוב סיפור אישי ומרגש במיוחד – על חייו. במסגרת התחרות נדרשו התלמידים לכתוב סיפור קצר של עד 500 מילים, אישי או דמיוני, ולעבור שלושה שלבים: בית-ספרי, מחוזי וארצי, עד להכרזה על הסיפורים הזוכים.
מסע שהחל בגיל שלוש
הסיפור שבחר נועם לספר ונקרא "מאחורי זכוכית", אינו סיפור דמיוני – אלא סיפור חייו, מאז שאובחן בגיל 3 על הרצף האוטיסטי ועד גיל 8, כשאובחן כמחונן. דרך מפתיעה שעבר ילד אחד, עם אתגרים שרבים לא יכולים לתאר לעצמם.
נועם ארסלן. צילום: אלבום משפחתי
אמו של נועם, גלית, שיתפה בשיחה עם כאן דרום את המסע המורכב שעבר בנה – מסע שלדבריה היה רצוף אתגרים, אבל גם התמדה, השקעה ואמונה בלתי פוסקת ביכולות שלו.
"נועם אובחן על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה בגיל שלוש. עד גיל ארבע כמעט שלא דיבר, וגם כשהחל לדבר, בגיל 5, המשפטים לא תמיד היו ברורים", סיפרה. לאורך השנים עבר נועם עם משפחתו מסע טיפולי ארוך שכלל קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק וחוגים שונים שנועדו לסייע לו להתקדם.
בסיפור שכתב נועם הוא התייחס לתקופה הזאת וכתב כך: "אמא שלי לא חיכתה שאדבר כדי לאהוב אותי. היא אהבה אותי לפני שדיברתי. היא אהבה אותי בשקט, בעיניים, בחיבוק. היא האמינה בי כשאף אחד לא שמע אותי".
אלרגיות מסכנות חיים
לצד ההתמודדות ההתפתחותית, המשפחה נאלצה להתמודד גם עם שורה של בעיות רפואיות מורכבות. "גילינו אלרגיה מסכנת חיים להמון סוגי מזון – אגוזי לוז, אגוזי מלך, קוקוס, בוטנים, דגים, שומשום, פירות, ירקות, אבוקדו, בננה, אבטיח. אחר כך גילינו גם מחלת עור קשה – אטופיק דרמטיטיס – שהתפרצה פתאום", תיארה גלית.
נועם ארסלן. צילום: אלבום משפחתי
היא מתארת תקופה ארוכה של חיפושים, ניסיונות וטיפולים רבים שלא הועילו. "מה לא ניסינו – משחות, טיפולים, דיקור, פוטותרפיה, מכשיר גלים, קרינה – ובסוף הגענו לתרופה ביולוגית שהוא לוקח פעמיים בחודש. לאלרגיות הוא מסתובב עם מזרק. הוא נמנע מהמון דברים ועדיין, הוא מצליח להתמודד עם זה טוב", סיפרה.
מחינוך מיוחד למצטיין הכיתה
למרות כל האתגרים, נועם המשיך להתקדם. בכיתה א' למד בכיתת חינוך מיוחד בבית הספר רמב"ם.
אך בהמשך, בעקבות ההתקדמות שלו והמלצת הצוות החינוכי, עבר לכיתה רגילה עם סייעת ושוב החל את כיתה א'. "שם ראו שיש התקדמות, שהילד מדבר ולומד ברמה גבוהה", סיפרה אמו. "דיברתי עם אחת המורות והיא אמרה לי להעביר אותו לכיתה רגילה עם סייעת, ומהר מאוד הוא הפך להיות מצטיין הכיתה וכל הציונים שלו מאיות. הדבר המדהים הוא שבגיל 8 הוא אובחן כמחונן".
לאחר שסיים את כיתה ב' נסגר בית הספר רמב"ם ובתחילת השנה הוא עבר לחמ"ד ברנע.
הזכייה שמגיעה אחרי דרך ארוכה
האהבה לסיפורים ולכתיבה היא זו שהובילה את נועם להשתתף בתחרות. כאשר הגיעה הבשורה על הזכייה, ההתרגשות בבית הייתה גדולה.
הכרזה על הזוכים בתחרות
"הוא מאוד שמח והתרגש", סיפרה אמו. "עברנו דרך ארוכה מאוד, עם הרבה מכשולים בדרך. ידעתי שבסוף הוא יצליח להגיע רחוק ולא הופתעתי מהזכייה כי הסיפור שלו באמת מיוחד וראוי להשראה".
הסיפור שכתב נועם הוא תזכורת חיה לכך שאבחנות רפואיות הן רק נקודת פתיחה. עבור אמו גלית, ועבור כל מי שקרא את מילותיו, נועם הוא ההוכחה שגם כשמדובר במסלול רצוף מכשולים – עם אמונה בלתי מתפשרת וסביבה שלא מוותרת – אפשר להגיע לאן שרוצים.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו:
⇔
⇔
⇔ 
