עבודת נמלים, כך אפשר לכנות את סיכומי המשפט של איש העסקים יואל דוידי, אשר מואשם כי נתן שוחד בסכום של כ-370 אלף שקלים לראש העירייה לשעבר איתמר שמעוני באמצעות אחיו עופר שמעוני. דוידי מואשם כי הסתיר את השוחד בכך שהעביר אותו לעופר בדמות עמלות תיווך על עבודות שלכאורה לא ביצע כלל. כמו כן, מואשם דוידי כי העניק לשמעוני שוחד בדמות השבתת אתר “אשקלון 10”, שאותו רכש ואשר היה לעומתי לאיתמר. כמו כן, נטען כנגדו כי העניק סיקור תקשורתי מוטה ומיטיב עם איתמר בעיתון “אשקלון 10”, אשר היה בבעלותו ונסגר לפני כחצי שנה.
במבוא לסיכומים, אשר נכתבו על ידי עו"ד נוית נגב, נכתב: “בחינת העובדות שהוכחו במשפט, מכל זווית ראייה מובילה לאותה תוצאה – אין מקום ואין בסיס להרשיע את יואל דוידי בעבירות בהן הואשם בכתב האישום, ובראשן עבירת מתן השוחד, ממנה נגזרות עבירת הלבנת ההון ועבירת המס… נבקש אפוא מבית המשפט הנכבד, לזכות את יואל דוידי מכל ההאשמות בהן הואשם”.
עופר ויואל חברים
כבר בתחילת הדברים מוכחשת הטענה לאיזשהם יחסי תן וקח משולשים בין דוידי, עופר ואיתמר ונטען כי דוידי קיים מערכת יחסים עם עופר בלבד. “הם היו חברים, היו ביניהם קשרים עסקיים, ומדי פעם דוידי גם ביקש להסתייע, כחבר, בקשרים ובהיכרות של עופר עם גורמים בעירייה. עופר אינו עובד ציבור”, נכתב.
איתמר שמעוני, יואל דוידי ועופר שמעוני. צילום: אורי קריספין
עוד נכתב כי גם אם דוידי ידע שהכספים שהוא משלם לעופר עוברים לאיתמר, אין בכך כל בעיה, “העובדה שעופר נתן לאיתמר חלק מהכספים שהרוויח כתוצאה משירותי התיווך שנתן לדוידי – שוללת את האפשרות שמדובר במתת לאיתמר. משעה שמדובר בכספים שעופר הרוויח – מדובר בכספים שלו, והוא יכול להשתמש בהם כרצונו. אפילו אילו דוידי היה יודע שעופר מסייע לאיתמר באמצעות הכספים שהרוויח (והוא לא ידע), לא היה בכך כדי להפוך את הדבר למתת לאיתמר”.
עוד נטען כי התביעה לא הצליחה להוכיח דבר פשוט במיוחד: שדוידי ידע שחלק מהכסף שהוא משלם לעופר מגיע לאיתמר, “לא זו אף זו, משעה שהמאשימה מייחסת לדוידי מתן שוחד לאיתמר בהיקף של 366 אלף שקלים, היה עליה להוכיח כי דוידי היה מודע שכל הסכום, גם זה שנותר בידיו של עופר, הוא מתת בשביל איתמר בעד פעולה הקשורה בתפקידו. גם בעניין זה המאשימה לא העלתה אף לא טענה אחת בהקשר למודעות של דוידי”.
מי לא רשום בפתק?
אחת מהראיות של התביעה כנגד שמעוני היא הפתק. אותו פתק שלטענת המשטרה נמצא בשולחן שבו ישבו איתמר ויד ימינו משה פונטה. בפתק נמצאו שמות של אנשים שנטען כי חלקם שיחדו (גבי מגנזי) וחלקם הלוו כסף לעופר שמעוני (ללו שמעוני, דרור אלמלם ודוד שמעוני).
אלא ששמו של יואל דוידי נעדר מהפתק, ובסיכומים נטען כי זו ראיה שהכספים של דוידי הם לא כספי שוחד, “לו היה בסיס לטענות המאשימה, הרי שדוידי חייב היה להופיע בפתק”, נכתב, “אין כל היגיון במצב דברים בו דוידי שילם כספים כשוחד בשביל איתמר, אך לא רק שעופר לא דאג ליידע את איתמר שהכספים הועברו מדוידי, באופן שמן הסתם יש בו כדי לסכל את מטרת העברת הכספים כשוחד בשבילו, אלא אף בחר שלא להזכיר את דוידי כמקור הכספים, בעוד שכן הזכיר מקורות לכספים שניתנו לו עצמו כהלוואה, ללא קשר לאיתמר. היעדר שמו של דוידי מהפתק מהווה בפני עצמו ממצא שלילי, המעיד על כך שהכספים לא שולמו כשוחד”.
יואל דוידי על דוכן העדים בבית המשפט
ראיה שלילית נוספת שהוצגה בסיכומים עוסקת בעניין האזנות הסתר, “מדובר בתיק שבו, באופן יוצא דופן, התקיימו האזנות סתר בזמן ביצוע המעשים הנטענים עצמם. משך תקופות ממושכות, ממש בלב הביצוע הנטען של העבירות, היו הטלפונים של איתמר, עופר ופונטה תחת האזנה. למרות התנאים האופטימליים האלה לאיסוף ראיות, המסד הראייתי של המאשימה בענייננו נותר חסר. המאשימה לא מצאה כל ראיה שיש בה אפילו רמז להעברת כספים מדוידי בשביל איתמר או לקישור שנעשה בין עמלות התיווך ששולמו לעופר לבין תפקידו של איתמר. לא בשיחות בין דוידי לעופר, לא בשיחות בין דוידי לאיתמר, לא בשיחות בין איתמר לבין עופר ולא בתכתובות בין כל אלה”.
עופר שווה בין שווים מינוס
אחת הטענות של התביעה היא שדוידי הרעיף כספים על עופר בסכומים חורגים אשר לא הגיעו לו במסגרת עבודת התיווך שלו, אלא דוידי טוען כי לא כך הדבר, אלא להפך: “בבניין פאר דוידי שילם למתווכים אחרים עמלת תיווך בסך 1.5%, ואילו לעופר שילם 1%. בעסקת נאות אשקלון, אשר בוצעו בה פעולות תיווך בהתאם לראיות, קיבל עופר עמלת תיווך של חצי חודש שכירות, אשר מהראיות עולה כי הוא סכום נמוך במיוחד. בעסקת הסטוק – גם בה ביצע עופר פעולות תיווך משמעותיות, מתווכים העידו כי מצופה היה שעמלת התיווך של עופר תהיה גבוהה בהרבה מהעמלה שקיבל. המאשימה טוענת כי עמלות תיווך מופרזות הן אינדיקציה לשוחד, לרצון להיטיב עם עופר ולחריגות במערכת היחסים העסקית בין דוידי לבינו. אם כך הדבר, הרי שעמלות תיווך נמוכות הן אינדיקציה מובהקת לכך שלא מדובר בשוחד, שלא היה רצון מיוחד להיטיב עם עופר, ושהיחס אליו היה כאל ‘שווה בין שווים מינוס’”.
יואל דוידי, עופר שמעוני, משה פונטה, איתמר שמעוני. הארכת מעצר
הופתענו
בכתב האישום נגד דוידי נטען כי הוא רכש והשבית את אתר “אשקלון 10”, אשר מתח ביקורת קשה על שמעוני, אלא שבעלי האתר רועי רביב העיד כי לא כך היה הדבר. “כאשר העיד רביב בבית המשפט, הוא אישר כבר בחקירתו הראשית כי הוא היה זה שהעלה את הכתובית והשבית את האתר כשבועיים לפני המכירה לדוידי. בכך נשמטה סופית הקרקע תחת התזה בכתב האישום. בנסיבות אלה היה מצופה מהמאשימה לחזור בה מהאישום בעניין ‘אשקלון 10’. נודה כי הופתענו שלא כך נעשה”.
השקופית באתר אשקלון 10
עוד נטען כי הרכישה של האתר לא הייתה כלכלית עבוד דוידי, “וזאת מבלי שטרחה לומר מה משמעות טענה זו, ולא בכדי, שכן אף אילו הייתה נכונה, אין בכך כדי להוכיח דבר, בוודאי לא כדי להוכיח במידה הנדרשת במשפט פלילי, שדוידי קנה האתר כשוחד עבור איתמר. המאשימה גם לא חידדה, ולא בכדי, מה פירוש שהרכישה לא הייתה כלכלית, שכן העובדה שהאתר לא היה רווחי כשדוידי קנה אותו, לא רק שאינה מעידה על חוסר הכדאיות של העסקה, אלא להפך. דוידי הוא איש עסקים, והוא יזם ומתמחה באיתור הזדמנויות עסקיות במקום שאחרים אינם רואים הזדמנות. הוא מתמחה בלקיחת דבר קיים, תוך שינויו ובנייתו – כמו שעשה עם ‘קול אשקלון’… רכישת האתר ‘אשקלון 10’ נעשתה משיקולים כלכליים בלבד, על מנת לשמש פלטפורמת פרסומת תומכת למקומון ‘קול אשקלון’ שבבעלותו של דוידי”.
קול אשקלון: קו חיובי
בנוגע לסיקור החיובי שקיבל שמעוני לכאורה בעיתון “קול אשקלון” בהנחייתו של דוידי נטען בסיכומים כי דוידי רכש את “קול אשקלון” מתוך מניעים עסקיים. וכי דאג לסיקור חיובי בקו הכללי של העיתון, “עיקר העיסוק שלו היה בשאלת הרווחיות – בפרסומים בעיתון ובדאגה כי העיתון יהיה ‘מוכר’ – אקטואלי, ערוך היטב ומעניין. בתור בעלים של עיתון, דוידי החזיק באג'נדה לפיה אופן הסיקור בעיתון צריך להיות חיובי ולא שלילי – כלפי כלל המסוקרים – גם לגבי איתמר שמעוני. דוידי האמין כי שמעוני הוא ראש עיר טוב ותמך בו בעיתון. במובן זה, הוא לא שינה מהקו התומך שהעיתון החזיק בו גם לפני הרכישה. האינטראקציות של דוידי ואנשי המערכת עם איתמר שמעוני – נעדרות מאפיינים של מערכת יחסי תן וקח מושחתת. מדובר במערכת יחסים רגילה בין אמצעי תקשורת לפוליטיקאי בכיר – וההתנהלות אינה שונה מהדרך בה התנהל איתמר מול כלי תקשורת אחרים בעיר”, נכתב.
שמעוני בשער עיתון קול אשקלון
מצר על אי אמירת האמת
במהלך חקירתו במשטרה טען יואל דוידי טענות שבהמשך התבררו כלא אמינות. דוידי במהלך עדותו בבית המשפט אף הצטער על כך. על עדותו בבית המשפט נכתב כך בסיכומים: “יואל דוידי העיד בפני בית המשפט הנכבד והעמיד עצמו לחקירה נגדית. לטעמנו, הייתה עדותו כנה, קוהרנטית, אמינה ומשכנעת, הוא לא ניסה ‘למרוח’ או ‘לברוח’, והתמודד גם עם שאלות מורכבות. דוידי עשה מאמץ רב לדייק ולהעיד מזיכרונו בלבד. הוא הקפיד להבחין בין דברים שזוכר בצורה ודאית לדברים שזוכר במידה פחותה, לבין דברים שמסיק מסקנות לגביהם. דוידי הקפיד להעיד רק בהתאם לזיכרונו שלו את האירועים, גם כשזה לא תאם דברים שאמרו עדים אחרים או דברים שאמר עופר. דוידי היה מוכן להחמיר עם עצמו כדי שלא ליצור מצב שמרחיק את עצמו כפי שעשה בחקירה… דוידי לקח אחריות והצר מאוד על שבחקירת המשטרה היו נושאים מסוימים מהם הרחיק עצמו ולא אמר אמת. מעדותו ניכר, כי הפנים את הנזק שההרחקה שנקט בה בנושאים מסוימים בחקירה גרמה לו. הוא העיד באופן שלא מנסה לייפות את המציאות, לא אמר דברים רק כאשר אלה שירתו את טענותיו, ועשה מאמץ אמיתי להציג תמונה נאמנה למציאות, ככל הניתן, של האירועים כפי שזוכר אותם. המאשימה בסיכומיה מנסה להראות סתירות בעדותו, על ידי היתפסות לעניינים שכולם נוגעים לסוגיות צדדיות ושוליות שהמאשימה אינה מבהירה את הרלוונטיות שלהן, חלקם נוגעים לזיכרון, ודווקא לניסיון לדייק, וחלקם כלל אינם בגדר סתירות. נבקש מבית המשפט הנכבד לקבל את עדותו של דוידי ואת הסבריו”.
יואל דוידי עם הסנגורית עו"ד נוית נגב
דוידי מואשם גם בעבירות מס והלבנת הון, בכך שביצע רישומי כזב והעביר לעופר כספים שלא מגיעים לו, “עבירות אלה נגזרות מעבירת השוחד”, נכתב, “דוידי ישוב ויטען כי כל התשלומים שולמו כדין בגין שירותי תיווך ושיווק אשר ניתנו בפועל, כפי שהוכח לעיל. על כן, לא מדובר ברכוש אסור ולא התבצעו פעולות ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, כפי שנטען בכתב האישום. בדומה לכך, גם הרישומים בספרים היו רישומי אמת והוצאות נוכו כדין. נבקש אפוא מבית המשפט הנכבד לזכות את יואל דוידי גם מעבירות הלבנת ההון והמס. לאור כל האמור לעיל נבקש מבית המשפט הנכבד לזכות את יואל דוידי מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום”, נכתב בסיכום.
