הליצנבולס ואחד הילדים
הליצנבולנס

האם קבוצת נשים מאשקלון תצליח להגשים חלומות לילדים חולים?

קבוצת נשים מאשקלון החליטה להגשים את החלומות של הילדים שמאושפזים בבית החולים ברזילי עם אמבולנס המשאלות. הן החלו בקמפיין מימון המונים, אך עדיין הן רחוקות מהיעד שהציבו. החשש הוא שהפרויקט יבוטל, אבל הן לא מרימות ידיים. "אני מאמינה בציבור האשקלוני", אומרת אחת המארגנות

פורסם בתאריך: 8.11.19 15:08

כמה נשים שהתקבצו יחד כדי לעשות טוב לקהילה ולסביבה החליטו לאחרונה להרים את הכפפה ולהפוך משאלות של ילדים חולים למציאות. בעוד שעבור רוב הילדים היציאה לגן החיות, להצגה או לפארק השעשועים היא דבר שבשגרה, עבור ילדים החולים במחלות קשות זו כמעט משימה בלתי אפשרית. אז הן החליטו להירתם ולהביא לאשקלון את אמבולנס המשאלות, שישמש את בית החולים ברזילי ואת ילדי העיר והדרום.

את גיוס הכספים עבור האמבולנס הן התחילו כבר לפני כשנה. בהרבה עבודה קשה ונחישות הן הצליחו לגייס סכום של 200 אלף שקלים ולרכוש את האמבולנס. "הוא כרגע חונה בחניה של בית החולים ברזילי ומחכה בקוצר רוח לצאת לדרך ולהגשים חלומות של ילדים. זה הולך להיות אמבולנס יפה וצבעוני, שיעניק לילדים חוויה שמחה וחיובית, אחרת לגמרי ממה שהם מכירים". אומרת אורטל ישראל, אשר מנהלת את הפרויקט אמבולנס המשאלות.

אורטל היא אחת מתוך 25 נשים צעירות שחברות בעמותת "מעגל נשים" בעיר. היא בת 35, נשואה ואימא לשתי בנות (4.5, 6), מורה להיסטוריה בבית הספר מקיף עירוני ד' וסטודנטית לתואר שני בתרפיה באמנות בסמינר הקיבוצים. ובתוך כל לוח הזמנים הצפוף הזה היא מוצאת גם את הזמן כדי להתנדב בעמותה. "קורה הרבה שבמהלך היום-יום אנשים לא מוצאים את הפנאי לעשות למען האחר. זה לא בגלל שהם לא רוצים, אלא כי כל אחד טרוד בעיסוקים שלו, והשגרה הזאת בולעת אותנו וסוחפת פנימה. 'מעגל נשים' הוא הוכחה לכך שאפשר לשלב את הכול ביחד. כולן נשים מדהימות, אימהות וקרייריסטיות, ולמרות זאת מוצאות את הפנאי כדי לתת גם לאחר. זה מדהים בעיניי. זה כוח נשי".

אורטל ישראל

"אני חלק קטן בעשיה גדולה". אורטל ישראל

העמותה פועלת בכמה ערים ברחבי הארץ, ומי שהביאה אותה לאשקלון היא יושבת הראש ליאורה צפוני. "ליאורה עברה לאשקלון מגבעתיים, שם היא נחשפה לפעילות העמותה, והחליטה להקים את המעגל גם כאן. המעגל בנוי מיושבת ראש, סגנית, גזברית ומזכירה. העמותה שלנו היא ללא מטרות רווח, כל כולה נתינה ללא תמורה. חברות בה נשים מדהימות, שבוחרות להתנדב בקהילה ולחנך את ילדיהן לנתינה במעשים ומתן דוגמה אישית. אני אמנם מובילה את פרויקט האמבולנס, אבל לכולן חלק מהותי בגיוס ובביצוע של הפרויקט, כל אחת בתחומה. אני רק חלק קטן בעשייה הגדולה כל כך של כל הבנות".

מה גרם לך להצטרף למעגל?
"תמיד התנדבתי בכל מיני פרויקטים פרטיים. במסגרת העבודה שלי נחשפתי להרבה משפחות שהיו זקוקות לעזרה, ולא יכולתי שלא להירתם. נחשפתי לעמותה דרך הפייסבוק, ואז התברר גם שיש לי חברה בעמותה, אז פניתי אליה ושאלתי אם אפשר להצטרף. מאז אנחנו כבר שנה וחצי יחד. יש בעמותה בנות מדהימות, כל אחת נותנת מעצמה מעל ומעבר".

איך אתן בוחרות את הפרויקטים?
"קודם כול יש לנו תכנית עבודה שנתית ומסודרת. אנחנו פונות לפרויקטים קהילתיים מגוונים, מסייעות בסלי מזון לחגים למשפחות נזקקות, מתנדבות עם קשישים וניצולי שואה, מגייסות ציוד לימודי לקראת פתיחת שנת הלימודים ועוד. הרעיון המרכזי הוא לתרום לקהילה ולסייע איפה שצריך. הכול מתבצע בצורה מאוד מסודרת. לכל פרויקט יש מנהלת פרויקט שמובילה אותו, אבל כל שאר הבנות נותנות מעצמן את המקסימום".

גיבוש לבנות מצווה

השבוע, למשל, ערכו חברות המעגל ערב גיבוש ל-24 בנות מצווה, שזכו בזכותן לערב חווייתי ויוצא דופן, שנערך במיוחד עבורן באולם האירועים "סי איוונט". "אלה בנות שההורים שלהן לא יכולים לחגוג להן בת מצווה כמו שצריך, אז האירוע נעשה בשיתוף עם העירייה והרווחה. אבל עוד קודם לכן אנחנו ארגנו עבורן ערב מיוחד שבו הן נהנו מאוכל, מוזיקה, סדנאות מגוונות ומעשירות והרבה מאוד מתנות ופינוקים. רק לראות את השמחה בעיניים שלהן היה שווה את הכול", אומרת אורטל.

בנות המעגל מאשקלון

פרויקט נוסף שהחברות עובדות עליו בימים אלה הוא תערוכת צילומים של ניצולי שואה, שגם יספרו את הסיפור האישי שלהם. "זו הולכת להיות תערוכה גדולה ומרגשת. רצינו להוקיר את האנשים הללו ולשמר את הסיפור האישי שלהם, וזה הולך להיות פרויקט מדהים".

בחגים האחרונים ביקרו נשות המעגל קשישים בודדים והעניקו להם חבילות שי. באחד מהביקור הללו חוותה אורטל חוויה מטלטלת במיוחד. "הגעתי לביתה של קשישה שחיה לגמרי לבד, כי המשפחה ניתקה איתה קשר. בנוסף לכול, היא גם נכה ולא מסוגלת לבשל לעצמה ולדאוג לעצמה. הגעתי להעניק לה שי לחג, אבל אי אפשר היה לעזוב אותה ככה ולהתעלם ממצבה. מיד יצרתי קשר עם הבנות והיה לנו ברור שאנחנו לא עוזבות אותה. היום אני מלווה אותה, דואגת לה לאוכל בסופי שבוע ובחגים ומפיגה מעט את הבדידות שלה".

הליצנבולנס

"נזכרים בדרום רק כשיש טילים"

כעת, כאמור, הפרויקט המרכזי שלהן הוא גיוס כספים עבור הגשמת המשאלות של הילדים החולים. זאת הן עושות יחד עם עמותת "ליצנבולנס", עמותת הליצנים הרפואיים שמפעילה את האמבולנס במרכז ובצפון הארץ, ובשיתוף בית החולים ברזילי.

למה לא היה כאן "ליצנבולנס" עד עכשיו?
"נזכרים באזור הדרום רק כשמדברים על טילים, לצערי. אני לא רוצה להגיד שאנחנו מקופחים, אבל אפשר להגיד שפשוט אף אחד לא ממש חשב עלינו עד עכשיו. אין לכך באמת סיבה מוצדקת, פשוט אף אחד לא הרים את הכפפה. עכשיו אנחנו הרמנו".

הליצנבולנס עם אחד הילדים החולים

אולי בגלל שבברזילי אין ילדים שמאושפזים לאורך זמן?
"זה לא מדויק. נכון שבברזילי אין מחלקה אונקולוגית לילדים, אבל זה לא אומר שאין כאן ילדים שמאושפזים לתקופות ארוכות. יש ילדים עם מחלות כרוניות שנדרשים לאשפוזים תכופים. יש ילדים שנכנסים לבית החולים ויוצאים ממנו כמעט על בסיס יומי. יש ילדים ש'מבלים' חלק מאוד נכבד מהחיים שלהם בבית החולים. מעבר לזה שה'ליצנבולנס' שלנו ייתן מענה לילדי אשקלון והדרום, גם אם הם מאושפזים בבתי חולים אחרים".

"אני עדיין מאמינה שנצליח"

בשנה האחרונה ערכו הבנות מגוון פעילויות ואירועים שנועדו לגייס כספים עבור האמבולנס שכבר נרכש. עכשיו הן זקוקות לכסף על מנת להתחיל להפעיל אותו. ברשימת ההמתנה ההתחלתית שלהן יש 25 ילדים שמחכים להגשמת החלום, ולצורך כך הן זקוקות לכ-70 אלף שקלים. לפני כחודשיים הן החלו בפרויקט מימון המונים 'giveback', דרכו כל אחד יכול לתרום ולקבל גם מתנה עבור התרומה שלו.

"עד כה הצליח הקמפיין לגייס מחצית מהסכום. "נותרו בסך הכול עוד שבועיים, ואנחנו מתחילים קצת לחשוש", אומרת אורטל, "הגיוס בפלטפורמה הזאת הוא קשה, ואם לא נצליח לגייס את הסכום כולו בתום הקמפיין, הכסף שגויס יחזור לתורמים, וכך בעצם לא נרוויח כלום".

אז למה בחרתן דווקא בפלטפורמה הזאת?
"ראינו שפרויקט כזה באזור המרכז הכניס 400 אלף שקל, אז חשבנו שגם כאן זה הולך להצליח. כשמישהו תורם לפרויקט מהסוג הזה, הוא הופך להיות שותף של ממש. החשיבה הייתה שתהיה לציבור איזושהי רגישות לנושא הזה של ילדים חולים, שהם ישמחו לקחת חלק בפרויקט חשוב כל כך".

חברות המעגל: ליאורה צפוני, שני בר נתן, מורן שרף, גילי צבר-אביטל, מורן גאן, אורטל רוזמן נדיבי, הילה גבע, אורטל ישראל, קרן חדד, לבנת ברעם, רותם גולן, יסמין מור, מורן גניש, אורטל כהן, יעל גבאי ארביב, שירן נדיבי יעקב, ליהי בל, אסתר אמון, ענבל גבריאלי, הדר אליסה, בתאל קינן, לירז אטיאס, מגי תהר, ענת זך ומירב אלגרישי

וזה לא קרה.
"כן, לצערי התחושה היא שההיענות נמוכה. קשה לאנשים לתרום כסף. הם רואים, מזדהים ומאוד מתחברים לרעיון, אבל כשמגיע השלב של התרומה, זה לא קורה. אנחנו שומעים על כל כך הרבה סיפורים וגיוסים, שלצערי יש כבר איזושהי אדישות. אבל אני עדיין מאמינה שנצליח. יש לנו גם תורמים מחוץ לעיר, אבל אני מאוד-מאוד מאמינה בציבור האשקלוני".

על מה ילדים חולמים?
"יש להם כל מיני חלומות שעבור ילדים בריאים נראית לפעמים טריוויאליים ויום-יומיים. עבורם אפילו ללכת לגן חיות או לונה פארק עשוי להיות מורכב. יש מי שחולם לעוף על כדור פורח, לפגוש כדורגלן מפורסם, לשיר עם זמרת מוכרת. הכול בר מימוש, אבל הבעיה שכל המסביב עולה הרבה מאוד כסף. התפעול של האמבולנס הוא יקר, מצטרף גם פרמדיק וביטוח. מעבר לזה שגם המשאלה עצמה לפעמים עולה כסף, לא תמיד כולם מעוניינים לתרום. זאת ללא ספק פרוצדורה ולא פשוט כמו שזה אולי נשמע".

כמה זמן אתן משקיעות בפעילות שלכן?
"הרבה מאוד. כרגע הפרויקט הזה דורש ממני את כל הזמן הפנוי שלי. למרות שחשוב לי לציין שוב שכל הבנות לוקחות חלק שווה ופעיל ואני לא לבד. אנחנו מחלקות בינינו את העבודה ומגייסות ביחד. הרבה פעמים אנחנו הולכות פיזית לאנשים ובתי עסק, מציגות את עצמנו, מחלקות דפי מידע ומבקשות כסף. זה הרבה פעמים לא נעים, אבל אין דרך אחרת".


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות באשקלון? 

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כאן דרום אשקלון"


איך אנשים מגיבים?
"קשה מאוד לגייס תרומות ויש אי נעימות. אבל לשמחתי הרבה מאוד, אנשים עוזרים ונרתמים, אפילו אנשים שאין להם. הרבה פעמים אני מכירה את האנשים ויודעת שאין להם עבור עצמם, אבל הם יתרמו את ה-50 או ה-100 שקלים. חשוב מאוד לציין שאלה סכומים חשובים שעוזרים. לפעמים אנשים חושבים שמדובר בסכום שולי, אבל זה ממש לא כך. לא חייב לתת סכום גדול, ברגע שכל אחד ייתן רק קצת – זה מספיק".

איך זה משפיע עלייך ביום-יום? את מביאה את הסיפורים הללו הביתה?
"זה מלווה אותי ביום-יום, וזה קשה לפעמים. אחרי הסיפור עם הקשישה, למשל, יצאתי בבכי ולקח לי כמה ימים להתאושש. אבל הדבר הראשון שעשיתי הוא ליצור קשר עם הבנות. אנחנו שם אחת בשביל השנייה, תומכות, עזרות, מכוונות ואף אחת לא מרגישה לבד. תמיד יש שיתוף פעולה ורצון לעזור".

מה נותנת לך ההתנדבות?
"'הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טוב למישהו אחר', כך אמר הרבי מפיאסצנה. כך אני משתדלת לגדל את ילדיי ולחנך את תלמידיי. ואני מזמינה כל אחד ואחד מהקוראים לחשוב איזה טוב הוא יכול לעשות בחיים האלה ולאמץ את המשפט הזה אליו. כי זאת הכוונה בלהיות אדם משמעותי בעולם הזה. זו השליחות של כל אחת ואחד מאיתנו".

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר