משפחת חמו: מאיר, סימה, הראל ויהונתן

מאיר וסימה חמו מספרים איך מנהלים זוגיות לפי לו"ז צבאי

איך מנהלים זוגיות כששני בני הזוג הם קצינים בצה"ל? ומה עושים כשמגיעים החגים ואבא לא בבית? מאיר וסימה חמו הכירו בצבא, התחתנו בצבא ומנהלים את חייהם על פי הלו"ז הצבאי, גם כשזה בא על חשבון המשפחה. אם תשאלו אותם, הם לא מתחרטים לרגע. "בסוף יש תחושת סיפוק. אנחנו שומרים על המדינה, וצריך להשקיע זמן בהגנה על המולדת", הם מסכימים

פורסם בתאריך: 15.10.19 13:47

את ערב חג ראש השנה האחרון חגגו בני הזוג סימה ומאיר חמו בנפרד. בעוד מאיר סגר חג בבסיס, סימה חגגה עם שני ילדיהם הקטנים בבית הוריה בגן יבנה.

אף על פי שזו לא הפעם הראשונה שהם נאלצים לחגוג בנפרד, נדמה שזה תמיד יהיה משהו שקצת קשה להתרגל אליו: "אני לא יכול להגיד שאני לא מתבאס מזה", אומר מאיר, "ראש השנה הוא חג שיש בו הרבה סימנים משפחתיים. הייתי רוצה להיות עם אשתי וללכת עם הילד שלי לבית הכנסת, אז זה צובט בלב. אבל בסוף יש תחושת סיפוק למרות הכול. אנחנו שומרים על המדינה, וצריך להשקיע זמן בהגנה על המולדת".

"לצערי, זה לא החג הראשון בלעדיו", מוסיפה סימה, "אבל אני שמחה שיש לנו עורף חזק". "ואני שמח שאתם עורף חזק", אומר מאיר, "זה לא ברור מאליו שיש שקט תעשייתי בבית. הכול בידיים של סימה, והיא העורף החזק. ביחד אנחנו מצליחים ליצור את האיזון הזה".

בערב החג השני כבר התאחדה המשפחה, כשסימה הגיעה יחד עם הילדים לבסיס. "הילדים חיכו בכיליון עיניים לעשות חג עם אבא בבסיס", היא אומרת.

 

זוגיות טלפונית

רס"ן מאיר חמו (33) הוא קצין לוגיסטיקה המשרת בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה. אשתו רס"ן סימה חמו (32) היא קצינת משאבי אנוש בפיקוד העורף ומשרתת במחוז ירושלים. השניים נשואים שש שנים וחצי והורים לשני ילדים: הראל בן ה-5 ויהונתן בן ה-1.10. מאיר משרת בבסיס סגור וחוזר הביתה בסופי שבוע, אחת לשלושה שבועות הוא גם סוגר שבת בבסיס. סימה משרתת יומיות, אך העובדה שהבסיס מרוחק מביתם שבאשקלון דורשת ממנה לצאת מוקדם מאוד בבוקר ולחזור בשעות הערב המאוחרות.

"יש ימים שאני מספיקה לקחת את הילדים לגן בבוקר ויש פעמים שלא. בימים שמאיר באפטר, אז הוא לוקח אותם, ואני מנצלת את העובדה שהוא בבית ויוצאת יותר מוקדם כדי להשלים עוד שעות בעבודה. אחר הצהריים, לצערי, אני לא מספיקה להוציא אותם מהגנים, אז אני נעזרת במשפחה הקרובה, בעיקר באימא שלי ובאחותי".

זה לא בפורים. מאיר חמו אוסף את הבן הראל מהגן על מדים

איך מנהלים זוגיות ומשפחה בתוך הלו"ז הזה?
סימה: "הזוגיות היא בעיקר טלפונית. כשמאיר מגיע הביתה, אנחנו מנסים למצות את מעט הזמן שיש לנו ביחד כמה שאפשר ולעשות כמה שיותר דברים".
מאיר: "אני חושב שזו לא הכמות, אלא האיכות. ואכן, כשאני בבית אנחנו עושים הרבה מאוד דברים יחד ומנצלים כל רגע".

אין קצת תחושת פספוס לפעמים?
מאיר: "כשאתה לא בבית, תמיד יש תחושת פספוס. את הצעדים הראשונים של הבן הגדול שלי חוויתי דרך סרטון שסימה שלחה לי בפלאפון. מזל שהיום יש לפחות את האופציה הזאת והטלפונים החכמים מאפשרים גם שיחות וידיאו. כשאני נמצא, אני מפצה על הפער הזה".
סימה: "לדעתי, שנינו נשקר אם נגיד שאנחנו לא מרגישים פספוס משפחתי, אבל זו המציאות שלנו. הילדים נולדו לתוך זה, הם רגילים, וזה נראה להם לגיטימי כי הם לא מכירים משהו אחר. את החסך משלימים בסופי השבוע. אנחנו בעיקר משתדלים לשדר להם כל הזמן שאבא לא נמצא בבית כי הוא שומר עלינו ועל הארץ שלנו. הם מדקלמים את זה לכולם".

זה לא רק אבא. גם אימא אשת צבא בתפקיד תובעני.
"כן, לפעמים גם אימא קצת פחות בבית. אנחנו מחליפים תפקידים ומיקומים כל שנתיים בערך. הייתי בעבר בבסיסים יותר קרובים, עכשיו אני בבסיס שהוא רחוק משמעותית מהבית. מצד שני, בעבר הייתי בעיקר בבסיסים סגורים, כך שאני רגילה. זה משהו שלוקחים בחשבון כשמנהלים את כל הפאזל הזה שנקרא צבא-משפחה".

רחוקה מהבית. רס"ן סימה חמו

ובכל זאת, מישהו נאלץ לעשות ויתורים אחרי שהילדים נולדו?
"כן. לפני הולדת הבכור גם אני הייתי רק בבסיסים סגורים. ילדתי את הראל והבנתי שאני הולכת לעשות תפקיד עורפי בבסיסים פתוחים כדי שגם בבית יהיה עורף ודמות של אחד מההורים לפחות. בכל תפקיד שאנחנו עושים תמיד יש משהו שמהדהד בראש. זה המשפחה והילדים אל מול הגאווה והסיפוק שבעשייה שלנו. שנינו מאוד אוהבים את המסגרת הצבאית, ולכן אנחנו לא משחררים ולא מוותרים לא מפה ולא מפה".

קצין וג’נטלמן

הם הכירו בצבא, כמובן, כשסימה נכנסה לתפקיד שלישה בגדוד 890 בצנחנים, ששם שירת מאיר. הוא סיים את שירותו כלוחם צנחנים, עלה לפלוגה הוותיקה והיה נגד בקבע כשסימה הגיעה לבסיס. "עכשיו היא תגיד שהיא הוציאה אותי לקורס קצינים", הוא צוחק. "חד משמעית אני הוצאתי אותו לקורס קצינים", אומרת סימה נחרצות.

מתברר שהוויכוח הזה קיים ביניהם כבר שנים, קצת כמו ה"מי התחיל עם מי" של הצבא. "אני גדלתי בבית צבאי ומאוד אהבתי את המערכת הצבאית מגיל קטן", מסביר מאיר, "אבא שלי היה איש קבע בחרמון 27 שנה, ואת כל החופשים ביליתי עם אבא בבסיס. מגיל קטן היה לי ברור שאעשה קריירה צבאית, והיה נראה לי טריוויאלי להיות דור ההמשך של המשפחה בצבא. אז תמיד ידעתי שזה יהיה המסלול, אבל איכשהו התגלגלתי לקבע והייתי נגד".
"עד שאני הגעתי והוצאתי אותך לקצונה", אומרת סימה. עכשיו גם מאיר כבר מבין שהגיע הזמן לשים סוף פסוק לוויכוח ארוך השנים הזה ואומר: "את הוצאת אותי לקצונה, סימה. הנה, אני מודה בזה לראשונה".

דווקא ויכוח של "מי התחיל עם מי" אין ביניהם, פשוט כי שום דבר לא קרה. לפחות לא בהתחלה. "לא היה בינינו שום קשר רומנטי ולא היה מעבר לשני אנשים שמשרתים יחד, חברים לבסיס. מאיר יצא לקצינים וחזר לתפקיד סמ"פ מפקדה. שירתנו באותה מסגרת, אבל לא היה בינינו שום קשר".

לא מצאתם עניין אחד בשנייה?
סימה: "האמת ששנינו היינו בקשרים אחרים. אני לגמרי לא חשבתי בכיוון שלו באותה תקופה. לא היה בינינו מעולם קשר של מפקד-פקוד, אז מהבחינה הזאת לא הייתה בעיה, פשוט לא הייתי בעניין שלו".
מאיר (צוחק): "גם אני לא הייתי בעניין שלה".

דייט בהפתעה

כשנה וחצי שירתו השניים באותה יחידה, ואז התפצלו הדרכים. בהמשך מאיר עבר לתפקיד חונך לוגיסטי במרכז לאימונים לוגיסטיים בבסיס צאלים, וסימה יצאה לשנתיים לימודי תואר ראשון.

המרכז לאימונים לוגיסטיים בצאלים. צילום: דו"צ

ערב אחד נפגשו שוב. חברים הזמינו אותם לצאת איתם לבר. לשניים זה נראה בילוי תמים, אבל מתחת לפני השטח נרקמה מזימה על ידי קצינות החינוך והת"ש רעות ושיר ואיציק המפקד של מאיר. כולם הכירו את מאיר וסימה והחליטו לשדך.
"אז הם קבעו פגישה משותפת ובכלל לא אמרו לנו שזו המטרה של המפגש", אומרת סימה, "הם ידעו שאם יגידו לי, אין סיכוי שאני אגיע. הכרתי את מאיר הרבה זמן קודם לכן, וחיבור רומנטי בינינו היה נראה לי מוזר ולא קשור". "אני הגעתי מהצפון לשתות בירה עם חברים. זה מה שנאמר לי, אבל שמחתי בסופו של דבר שככה זה התגלגל", מוסיף מאיר.

אז איך זה התגלגל?
מאיר: "התחלנו לדבר, והדברים פשוט התגלגלו".
סימה: "בדיעבד התברר שזה היה הדייט הראשון של מאיר ושלי. דרינק קבוצתי בבר 15 בתל אביב, שנסגר כבר. אחרי הפגישה הזאת היו שיחות טלפון, ואז כבר קבענו לצאת לדייט ראשון על באמת, רק שנינו".

הדייט הראשון האמיתי התקיים כחודש וחצי אחרי הדייט הקבוצתי, אך שניהם כבר מזמן לא זוכרים איפה הוא היה. "שם גיליתי לראשונה מאיר אחר. האמת שגם הבנתי שלא באמת הכרנו בשירות שלנו בגדוד, ההיכרות הייתה מינורית. פתאום גיליתי במאיר הרבה דברים יפים שלא הכרתי. גיליתי בן אדם עם לב ענק ורחב, מלא בנתינה, אוהב אדם, שמח ותמיד מוקף בחברים".

חתונה על פי הלו"ז

אחרי שנה של זוגיות מאיר כרע ברך, ממש כמו בסרטים, וסימה אמרה כן.

"האמת, אני לא יודע אם סימה זוכרת, אבל כבר אחרי חודשיים אמרתי לה שהיא תהיה האימא של הילדים שלי. זה משפט שמבחינתי מסכם הכול" אומר מאיר. "אבל הרי צריך גם הצעה וכל המסביב, אז תכננתי בשקט בשקט את ההפתעה, אבל הסתבר שסימה ידעה הכול כי היא חייבת להיות בקונטרול". "עליתי עליו", צוחקת סימה, "הלכנו לגלבוע, היה שם כדור פורח, וכשנחתנו חיכתה לי ארוחת בוקר בטבע, טבעת ושלט גדול ‘התינשאי לי?’. האמת שלמרות שידעתי, מאוד התרגשתי. אי אפשר להתכונן לרגע הזה, שהוא למעשה מיסוד הקשר שלנו לעולמים". "כרעתי ברך והכול", מציין מאיר, "באמת היה מרגש".


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות באשקלון? 

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כאן דרום אשקלון"


החתונה נערכה שנה לאחר מכן, ב-17.6.2014, באולמי "אלגריה" ותוכננה בקפידה על פי הלו"ז הצבאי שלו ושלה.

"עבדנו מול גרף האימונים והלו"ז. דאגנו שזה לא היה בתקופה לחוצה, ושכולם יוכלו להגיע", אומרת סימה. כבר מאותו הרגע הבינו השניים שכך החיים שלהם הולכים להיראות וקיבלו את זה באהבה והבנה גדולה. "אנחנו רגילים להיפגש אחת לשבועיים או שלושה, ככה זה היה תמיד", אומרת סימה.

מתוך ההבנה הזאת הם גם בחרו להקים את ביתם באשקלון. "אני מגן יבנה במקור, ומאיר מקריית אתא", אומר סימה, "תמיד גרנו איפשהו באזור, אבל אז אחותי עברה לאשקלון, ואנחנו באנו בעקבותיה כי הבנו שאנחנו צריכים את המעטפת המשפחתית והעזרה. אנחנו גרים באותו בניין, באותה קומה, דלת מול דלת. אין שכנה טובה יותר ממנה", צוחקת סימה, "אין שכנה טובה יותר מגיסתי," מאשר מאיר.

כבר ארבע שנים שהם גרים באשקלון ומאוד אוהבים אותה: "היה לי חשש, בעיקר בכל מה שקשור לחינוך של הילדים", אומרת סימה, "אבל אנחנו מאוד מרוצים, גם מהעיר וההתפתחות שלה וגם מההשקעה בחינוך. אין ספק שעשינו בחירה נכונה".

לקראת סוף הריאיון חשוב לשניים להבהיר כי למרות המורכבות, הסיפוק שבעבודה שלהם שווה הכול: "האתגרים ניצבים בפנינו כל יום, אבל מה שמנצח זה הביחד", מסכמת סימה, "לכולם יש אתגרים כאלה ואחרים, וזה האתגר שלנו. למרות זאת הצלחנו להתקדם בתפקידים מורכבים ואינטנסיביים ולהקים משפחה לתפארת. הכול, כמובן, בזכות העזרה הגדולה מהמשפחה. אפשר לצלוח את הכול אם רק באמת רוצים ומאמינים בדרך. במקרה שלנו תחושת השליחות והסיפוק גוברים על הכול".

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר