אב לשלושה מאשקלון, שהביטוח הלאומי דחה תביעתו להכיר במחלת הסיליקוזיס כמחלת מקצוע שנגרמה מחשיפה לאבק הסיליקה, הוכר לבסוף על ידי הביטוח הלאומי לאחר שערער לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, באמצעות עורכי הדין ניצן וגיל הראל. התובע בן 47, עבד כ-12 שנים, 16 שעות ביום כמפעיל מכונה במפעל באשקלון, כשהוא חשוף כל הזמן לאבק מזיק ולסיליקה. על פי כתב התביעה כתוצאה מהחשיפה הממושכת והיום-יומית לסיליקה החל התובע לפתח תסמינים של שיעול טורדני וקוצר נשימה. בחודש יולי שנה שעברה הביטוח לאומי דחה תביעתו להכיר במחלת הסיליקוזיס, מחלת ריאות קשה, כמחלת מקצוע, בטענה כי: “בהתייעצות עם רופאי המוסד נקבע כי מדובר במחלת ריאות כרונית על רקע עישון”. באי כוחו טענו בכתב הערעור לבית הדין לעבודה בבאר שבע, כי מפעיל המכונה עישן בסך הכל משך חודשים מספר סיגריה אחת ליום והפסיק לעשן לפני 30 שנה, כך שטענת הביטוח הלאומי כי מדובר במחלה כרונית הקשורה לעישון היא מגוחכת וחסרת כל תוכן. לכתב התביעה צרפו תיעוד רפואי המוכיח כי גם רופאי קופת החולים ורופא תעסוקתי קבעו לאחר ביצוע בדיקות ממוקדות כי מפעיל המכונה חולה במחלת הסיליקוזיס. הבדיקות כללה צילומי רנטגן ו-CT, תפקודי ריאות ועוד המוכיחים כי הוא סובל מהסימפטומים של סיליקוזיס המתבטאים בשינויים פיברוטיים קשים באונות העליונות של הריאות. בשבוע שעבר, ארבעה חודשים לאחר הגשת הערעור לבית הדין, הביטוח הלאומי חזר בו מהדחיה והודיע כי: “לאחר עיון חוזר בתיק ולאור הטענות שהועלו בכתב התביעה, החליט הביטוח הלאומי לחזור זו מקביעתו ולהכיר בפגיעה מסוג סיליקוזיס כפגיעה בעבודה”. בשבוע שעבר בית הדין נתן תוקף של פסק דין לקביעה.
ארגון ה-JCI (בשמו המלא: Joint Commission International) הינו ארגון אמריקאי, אשר קבע כללים מחמירים, המופיעים בספר בן שישה פרקים ו- 1200 היגדים, אשר על פיהם הוא בודק בתי חולים ברחבי העולם ומעניק להם תו תקן בינלאומי, במידה ועמדו בבקרה. תהליך האקרדיטציה מסמיך למעשה את בית החולים כבית חולים מצוין, אשר מתקיימים בו תהליכי בטיחות, איכות, מניעת זיהומים, הוראה, מחקר ופרסומים, תשתיות ובטיחות העובד, תהליכי אספקה ורכש מבוקרים ואיכותיים וכן מערכות לוגיסטיות, לרבות פינוי פסולת מזוהמת ובדיקת מעבדות. שבוע הבדיקה הינו שבוע קשה ואינטנסיבי, שמסכם תהליך הכנה של כשלוש שנים, אשר במהלכו התבצע סקר דמה לפני כעשרה חודשים, המחקה בצורה מדויקת את הסקר אשר נערך בשבוע שעבר.
בכירי בית החולים ברזילי וארגון ה-JCI
“ההכנות כללו שינויים מרחיקי לכת בבית החולים, מתיחת פנים, חידוש תשתיות ושיפור הבטיחות ומעל הכל בדיקת כל התהליכים בבית החולים והתאמתם לסטנדרטים המתבקשים. הכנות מדוקדקות וארוכות אלו, שאליהן נרתמו כלל עובדי בית החולים במסירות רבה, הביאו לשיפור עצום בכלל התהליכים בבית החולים. אנו גאים על הירתמות כלל העובדים, על העבודה הקשה שהושקעה לילות כימים. בעצם המעבר של המבדק בהצלחה הפכנו לבית חולים אוניברסיטאי ואקדמי, אשר הוסמך על ידי תו תקן בינלאומי מחמיר מאוד המחייב אותנו לעקרונות איכות ומצוינות במתן השירות הרפואי לכל רבדיו. בית החולים התחייב להמשיך ולטפל בחולים ולנהל את מהלכיו ברוח ההישג ההיסטורי שהושג בבקרת ה-JCI בשבוע שעבר”, נמסר מבית החולים.
חברי קבוצות הנוער של עמותת ‘אור ירוק’ יצאו באחרונה, יחד עם חונכי פר”ח, לסיור מפגעי בטיחות במוסדות חינוך ובסביבתם, בעשרות יישובים בכל רחבי הארץ. מטרת הסיור לוודא כי הסביבה בה מבלים התלמידים חפה ממפגעי בטיחות, למען ביטחון התלמידים. בני הנוער בדקו בסך הכל 401 מוסדות חינוך ב- 93 רשויות מקומיות שונות. בין היתר נבדקה הסביבה של בתי הספר אילנות, אורט אפרידר, מקיף ב’, דרכא ה’, אורט הנרי רונסון ומקיף עירוני א’. בין הדברים אותם בדקו בני הנוער היו תקינות מעברי החצייה, שילוט מתאים המתריע מפני הימצאות ילדים באזור, מעקה בטיחות, מפרץ להורדה בטוחה של התלמידים, הימצאות פס האטה בקרבת מוסד הלימוד ומפגעים כלליים. מממצאי הבדיקה ברחבי העיר עולה, כי בבתי הספר אילנות, אורט אפרידר, מקיף ב’, מקיף א’ ורונסון אין מעבר חצייה, או שהוא מחוק ודהוי, ואין פסי האטה. בבית הספר דרכא ה’ כל הפרמטרים נמצאו תקינים.
איפה התמרורים?
“השמירה על סביבת מוסדות החינוך, בה מבלים הילדים ובני הנוער מידי יום, כסביבה תקינה ובטיחותית, הינה מרכיב מרכזי וחשוב בשמירה על ביטחונם ובמאמץ להפחתת הנפגעים בכבישים”, אמר מנכ”ל עמותת ‘אור ירוק’ ארז קיטה. “על הרשויות המקומיות לוודא כי סביבת מוסדות החינוך בטוחה לתלמידים וכוללת מעברי חציה צבועים, שילוט מתאים, מעקות בטיחות ואמצעי ריסון מהירות כמו פסי האטה סביבם”. על פי נתוני עמותת אור ירוק, בשנת 2016 נפגעו בתאונות דרכים כמעט 5,000 ילדים ובני נוער בגילאי 0-19, מהם נהרגו 67 ילדים ובני נוער ועוד 411 נפצעו באורח קשה. מרבית הנפגעים, למעלה מ-3,000, נפגעו בתאונות דרכים בתוך הערים, מתוכם 28 ילדים ובני נוער שנהרגו. מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: גם הפעם, כמו בפעמים הקודמות, ממצאי העמותה הועברו לתקשורת טרם שהועברו לידי הגורמים הרלוונטיים בעירייה להתייחסותם. בכל מקרה, על פי הנחיות משרד התחבורה מעברי חצייה מסמנים במקומות בטוחים לחציית כביש כמו צמתים מרומזרים ומעגלי תנועה. סימון מעברי חצייה במקומות לא מתאימים (קטעי דרך) מהווה סכנה ממשית להולכי רגל. נוסיף כי, בסיור שהתקיים השבוע עם סמנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הוא דווקא התרשם לטובה מנושא הבטיחות והתשתיות סמוך למוסדות חינוך.
בימים אלו מתבצעות עבודות רחבות היקף לשיקום מדרכות במתחם ‘שיכון עובדים’ בשכונת ברנע בעיר. העבודות, שעלותן נאמדת בכמיליון וחצי שקלים, מתמקדות ברחובות פרץ ברנשטיין, טרומפלדור, אלבז, אלעד והבנים. לאחרונה, בוצע גם שדרוג משמעותי של גן המשחקים ברחוב פרץ ברנשטיין בשכונה שכלל החלפת מתקני משחק, דשא, הצללה, פינות ישיבה ונוי. בנוסף, מתקיימות עבודות לתוספת 22 מקומות חנייה לאורך שדרות בן גוריון, שייתנו מענה לתושבי הרחוב, זאת בגין פרויקט שבילי האופניים שמתבצע באזור, מצומת ביאליק ועד הכניסה המערבית לבית החולים ברזילי, וצפוי להסתיים בעוד כחודשיים.
סלילת כבישים. צילום: פוטו יוסי את עוזי
במקביל, הסתיים שדרוג הכביש ברחוב קק”ל, ציר תנועה מרכזי, המוביל בין היתר לבית הספר “אמנויות” ומשמש מאות כלי רכב מידי יום, שסבל מליקויים חמורים והיה במצב רעוע מזה עשרות שנים. עבודות השדרוג, בעלות של 100 אלף שקלים, כללו קרצוף וריבוד מחדש של הכביש וכן צביעה וסימון מחדש של חניות והסדרי תנועה לאורך הרחוב.
החלפת מדרכות רחוב הבנים. צילום: תומר שונם הלוי
“בכלל המקרים, מדובר בבשורה של ממש, הן עבור התושבים והן עבור בעלי העסקים באזור, זאת לאחר עשרות שנים בהן לא טופלו הליקויים במקומות אלו”, אמר ראש העיר בפועל, תומר גלאם. “אני רוצה להודות לעובדי מינהל תפעול על ביצוע העבודות בצורה מהירה, יעילה ומקצועית ולהבטיח לתושבים, כי זוהי רק ההתחלה. שיקום התשתיות בעיר, במיוחד בשכונות הוותיקות, הוא אחד מהנושאים הקרובים ללבי והחשובים לי ביותר והם ירגישו את זה היטב בשטח”, סיכם גלאם.
על אף שעונת הכדורגל הסתיימה באופן מדהים מבחינתה של הפועל אשקלון, קשה לומר כי המועדון הדרומי אכן יכול לנוח ברוגע על זרי הדפנה. כל זאת, בזמן שמגרש הכדורגל שלו, אצטדיון 'סלה', איננו מאושר בשלב זה לקיום משחקים בעונה הבאה, כך נודע ל"כאן דרום". במכתב ששוגר לראשי המועדון ועיריית אשקלון מטעם משטרת ישראל צוין, כי על-מנת לקיים פעילות באצטדיון העירוני גם בעונת המשחקים 2017/18, עליהם לתקן ליקויים שנסחבים למעשה עוד מהעונה החולפת. כזכור, בראשית העונה, נאסר על הפועל אשקלון לשחק במגרשה הביתי, ועקב כך היא נאלצה לנדוד למגרש בראשון לציון במשחקי גביע הטוטו. לאשקלון הוצגה בזמנו רשימת ליקויים על ידי מנהלת הליגה, אותה הייתה עליה ליישם בפועל. באשקלון תיקנו רק חלק מהליקויים, אך לאחר שבמנהלת ראו כי ישנה היענות מצד האשקלונים ולאור התערבותו של ראש העיר דאז, איתמר שמעוני, החליטו לאשר בכל זאת את האצטדיון, בכפוף להמשך העבודות במהלך העונה.
המשטרה דורשת קרוסלות בכניסה ליציעים. צילום: אורי קריספין
עד כה הורכבו למעשה גופי תאורה חדישים, נבנה חדר הלבשה חדש ובו הורחבו תאי המקלחות והשירותים והוקם יציע עיתונאים שנוי במחלוקת. מדובר למעשה רק ב-50% תקינות, כאשר נוסף על כך יש להקים עמדת שידור חדשה שנדרשת להיות מועתקת לצד השני של המגרש ולהיות ממוקמת מעל יציע הכבוד ויש לבנות מסך עם לוח תוצאות דיגיטלי. יש לציין כי מדובר בדרישות המנהלת מהעונה שעברה, וכי בתקופה הקרובה אמורים להגיע נציגים מטעמה לאצטדיון באשקלון בכדי לערוך ביקורת מעמיקה, בה עלולים לצוץ ליקויים נוספים. אם זה לא מספיק, כחלק מטעמי הבטיחות שנוקטת משטרת ישראל, גם לה דרישות משלה, והיא מצידה דורשת הקמת מעגל מצלמות מרושת בכל פינה באצטדיון, כמו גם בניית קרוסלות מבודקות בכניסה ליציעי האצטדיון, כתנאים הכרחיים לאישור האצטדיון. "תיקוני הליקויים הופסקו בעונה שעברה בשל חוסר בתקציב", גילה ל"כאן דרום" גורם המעורה בהתרחשויות. "רק התקנת מצלמות חדשות בסדר גודל כזה יכולות להגיע לכדי מיליון ש"ח", הוסיף הגורם. אוהדי הפועל אשקלון מבחינתם מתלוננים על ליקויים נוספים שאינם נמנים באשר לרשימת הליקויים של מנהלת הליגה או המשטרה. אחת התלונות נוגעת לאיכות כר הדשא, שלאורך תקופה לא נראה טוב ובלא מעט פעמים נראה מוכתם, למרות טיפולים קודמים בו. בנוסף, תאי השירותים באצטדיון נמצאים מתחת לכל ביקורת וגם כן לא ראויים לשימוש.
אוהדי אשקלון במשחק ההישארות. רוצים יציע נוסף. צילום: אורי קריספין
אלא שעם כל הכבוד לכך, בראש ובראשונה עומד נושא היציע הצפוני, שכידוע לא עומד בתקנים ולכן לא אושר לשימוש בשנים האחרונות. אותו יציע צריך לעבור שיפוץ והכשרה מקיפה, כשלנכון לעכשיו הוא נראה כמו החצר האחורית של עירית אשקלון, ומשמש בעיקר כאחסון למתקני גן שעשועים הממוקמים במרומי היציע. האצטדיון העירוני מכיל כיום רק 5,250 כיסאות ישיבה הניתנים לאיוש. 3,100 מהם ביציע המרכזי, 2,000 ביציע הדרומי ו-150 ביציע הכבוד. אכלוס היציע הצפוני מוערך בכ-2,500 מושבים נוספים שאינם מאוישים ואף גורמים להפסדים כספיים, שכן, במיוחד נגד הקבוצות הגדולות שמגיעות לשחק באשקלון, ניתן למלא גם אותו. אוהדי הקבוצה יותר ממעוניינים לשפץ את אותו יציע ולהעביר לשם את אוהדי קבוצות החוץ, כך שהיציע המקביל, הדרומי, יוכל לשרת את אוהדי הקבוצה כיציע עידוד לכל דבר. ראש העיר הטרי, תומר גלאם, הוכיח בשבועות האחרונים מאז נכנס לתפקיד, כמה ענף הכדורגל קרוב לליבו ונדמה כי הוא אכן מעוניין להשקיע בכדורגל, לא פחות מקודמו. נדמה כי אם ילך לטובת מהלך בו ישופץ היציע הצפוני, הוא ישמח את אוהדי הכדורגל ואף יזכה למניות רבות לקראת הבחירות הקרובות לראשות העירייה. דובר משטרת מרחב לכיש, פקד שמעון כהן, אישר את הידיעה: "אכן הועבר לידיי הפועל אשקלון מכתב בנושא וזאת על-מנת לאפשר להם פרק זמן סביר להיערך לקראת עונת הכדורגל הבאה". ממנהלת הליגה נמסר בתגובה: "אנחנו מתחילים בימים אלו ביקורות במגרשים. במסגרת הביקורת, נצטרך לעקוב אחר מה שנעשה עד כה ולפיכך נדע מה עוד חסר". מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: ״ראש העיר בפועל, תומר גלאם, הנחה את הגורמים המקצועיים בעירייה, לפעול באופן מידיי כדי לעמוד בכלל הדרישות על מנת שקבוצת 'הפועל אשקלון' תפתח את עונת המשחקים 2017/2018 באצטדיון העירוני״.
במוצאי השבת הבאה יתקיים גמר ליגת האלופות בכדורגל בין יובנטוס לריאל מדריד.
המקום מספר 1 לצפייה באירועי ספורט באשקלון הוא הבר ספורט wembley במתחם המרינה באשקלון. צוות המקום מבטיח פינוקים ומבצע משתלם של 1+1 על כל הבירות מהחבית.
אז אם אתם רוצים ליהנות מחוויית צפייה מושלמת יחד עם אוכל טעים , זה המקום בשבילכם. שריקת הפתיחה ב21:45, אבל אם אתם רוצים מקום טוב, היינו ממליצים לכם להקדים.
קארין אלקסלסי מאשקלון היא רק בת 25 וכבר מייצגת את ישראל כ’שגריר עם מוצ’ילה’ מטעם המחלקה לפעילות בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית. שגרירים צעירים מכל רחבי הארץ ארזו את המוצ’ילות (תרמילי גב) ויצאו לפרויקט ‘מוצי’לרוס’ בדרום אמריקה, במטרה לחזק את הקשר של קהילות יהודיות קטנות ומבודדות לישראל ולציונות. אלקסלסי, שסיימה תואר ראשון בייעוץ חינוכי וסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן, היא שגרירת המחלקה לפעילות בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית בקהילה היהודית באנטרה ריוס, בה חיים מעל 2,500 יהודים. חברי הקהילה מאופיינים בקשר הדוק למקום בו הם חיים והם צאצא של המושבות היהודיות הראשונות בארגנטינה. קהילה שגאה בשורשים שלה, עם רוח יהודית וציונית מיוחדת. באנטרה ריוס לא מוצב שגריר רשמי אחר מטעם מדינת ישראל, כך שקארין מהווה את הקשר הישיר של חברי הקהילה לישראל ולציונות. את הרעיון לחבר בין המוצ’ילרוס הישראלים, היוצאים לטיול הגדול שאחרי הצבא לדרום אמריקה, לקהילות היהודיות הקטנות ביבשת, העלתה יו”ר המחלקה לפעילות בתפוצות, בהסתדרות הציונית העולמית, גוסטי יהושע ברוורמן.
קארין אלקסלסי וחברים
המוצ’ילרוס שוהים חודשים מספר באחת הקהילות הקטנות ביבשת, בהן אין שליחים קבועים של המוסדות הלאומיים, מעבירים פעילויות ציוניות לילדים, לנוער ולמבוגרים בקהילה כאשר עצם נוכחותם מהווה משב רוח ישראלי ציוני לחברי הקהילה. במהלך שהותה של קארין בקהילה, היא גילתה קהילה קטנה ומיוחדת מאוד. “החיבור לישראל נוכח בשיחות יומיומיות, בבית הספר היהודי ואפילו בפלייליסט. בקהילה פועל קן של תנועת הנוער ‘הנוער הציוני’, שם מצאתי מדריכים ומדריכות המשקיעים זמן רב בעשייה ציונית כחול-לבן גם אלפי קילומטרים ממדינת ישראל” אומרת קארין. “אחד הרגעים המצחיקים שלי בשליחות קרה בערב חומוס שערכתי עם המדריכים והמדריכות של הקן. תוך כדי הכנת החומוס וממש לקראת ההגשה אומרת לי לארה, אחת המדריכות, ‘או קיי, ואיפה הבשר?’ זה פתח דיון שלם על אוכל ישראלי וארגנטינאי והעביר לנו את הערב באווירה טובה”. עוד היא מספרת כי יש בה רצון עז לפעול למען חיזוק הקשר בין מדינת ישראל לבין יהודי התפוצות. “אני גם מאוד מאמינה ברעיון השליחות – אני מגיעה לקהילה שמארחת אותי, אני חיה את חיי הקהילה ותורמת לה בעצמי. השתלבות בחיי הקהילה ותחושת השותפות יכולות להוליד הרבה ביטחון הדדי ופתיחות, לשם אני מכוונת. חשובה לי העלאת קרנה של ישראל בפני אנשי הקהילה. אם בעקבות המפגש איתי חשיבותה של מדינת ישראל עבור חברי הקהילה באנטרה-ריוס תעלה והם ירגישו חיבור מחודש או מחוזק, הדבר יחשב בעיניי כהצלחה” היא אומרת. מיזם “סיירת מוצ’ילרוס” חותם את שנתו הראשונה בהצלחה יתרה, אחרי שיגור של שני מחזורים, וכבר מגייס את המוצ’ילרוס הבאים. “פרויקט מוצ’ילרוס מצליח להגשים את החשוב שביעדינו, חיזוקו של העם היהודי היושב בתפוצות וחיבורו לציונות. אנו בוחרים ומכשירים בקפידה את הצעירים המשתתפים בפרויקט ומאמינים ביכולתם להוות שגרירים לכל דבר בקהילות בהן הם מתארחים” מסבירה גוסטי יהושע ברוורמן. בשנה הבאה צפוי הפרויקט להתרחב לקהילות יהודיות ולמדינות נוספות. “אני מעודדת צעירים חדורי מוטיבציה, שמחפשים חוויה שונה ומאתגרת, דוברי ספרדית, להירשם לפרויקט ולהמשיך את הקשר הייחודי שנבנה בין המחלקה לפעילות בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית לבין הקהילות היהודיות של דרום אמריקה”, מסכמת יהושע-ברוומן.
המחלקה הווטרינרית בעיריית אשקלון חוברת לימי אימוץ משותפים עם המרפאה הווטרינרית של עמותת ‘תנו לחיות לחיות’. ביום שישי האחרון של כל חודש, יתקיים יום האימוץ המשותף לכלביה העירונית ולעמותה, בחצר מרפאת העמותה, אשר ממוקמת במרכז העיר אשקלון, ברחוב העבודה פינת בורכוב. יום האימוץ המשותף הראשון יתקיים ב-26.5, בשעות 10:00 עד 14:00.
לאוהבי הכלבים והחתולים, שעדיין לא זכו לראות את המרפאה החברתית החדשה של עמותת ‘תנו לחיות לחיות’ באשקלון, זו הזדמנות להכיר אותה גם מבפנים. מדובר במרפאה הראשונה מסוגה בישראל, מרפאה מרווחת ומתקדמת המיועדת הן לחיות בית והן לכלבים וחתולים חסרי בית, המטופלים באזורים נפרדים במרפאה בעלת הקירות השקופים. בכל יום שכזה יוצעו לאימוץ כלבים וגם חתולים. אזרחים המעוניינים לתרום מגבות, שמיכות ומצעים ישנים מוזמנים להביאם למרפאת העמותה במהלך יום האימוץ.
שר האוצר, משה כחלון, הגיע לפגישת עבודה באשקלון ונפגש עם ראש העירייה בפועל, תומר גלאם. בין הנושאים שעלו בפניו היו מתן תקציב עבור מימון שיקום בניינים ותשתיות בשכונות הוותיקות – גבעת ציון, שמשון ורמת אשכול, סיוע בהסרת חסמים מהמשרדים הממשלתיים השונים בנושאי תחבורה, כמו: קידום וזירוז פרויקט כביש רבין; העתקת מתחם הרכבת לשכונת עיר היין וסיוע בתקציב לטובת בינוי המחלפים ‘סילבר’ ו’בן גוריון’; בקשה להשתתפות המשרד במימון הקמת שלב ב’ במרכז רב תכליתי לבעלי צרכים מיוחדים; הרשאות לבניית גני ילדים וכיתות לימוד בשנת הלימודים הקרובה ושדרוג מקלטים ציבוריים משותפים ומקלטים במוסדות החינוך.
גלאם וכחלון עם פעיל הציבור צבי צור
“אשקלון עיר אסטרטגית וחשובה ונעזור לקדם אותה. אנחנו יודעים מה החשיבות של העיר הזאת ומה הפוטנציאל שלה. אנחנו רוצים לסייע ואנחנו מאמינים שאפשר לעזור, לקדם ולדחוף את העיר הזו קדימה”, אמר כחלון. כבר במהלך הדיון הנחה שר האוצר את אגף התקציבים לפעול לאיגום משאבים מהמשרדים הממשלתיים לטובת קידום שלב ב’ בהקמת המרכז הרב תכליתי לבעלי צרכים מיוחדים. כמו כן, הורה לצוות משרדו לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם העירייה על מנת להסיר את כלל החסמים העומדים בפני פתרונות התחבורה, במסגרת יישום הסכם הגג ולהאיץ את מיזם שיקוע כביש רבין ותחנת הרכבת.
פגישת עבודה. צילום: אלדד עובדיה
בנוסף, קיבלה העירייה הרשאות לבניית גני ילדים וכיתות לימוד כבר לשנת הלימודים הקרובה, בהם גנים חדשים בשכונת אגמים, הרצוג, ברנע, אפרידר ונווה הדרים והרשאה עבור הרחבה ושיפוץ בית הספר “מעיין שרה”. “זכינו בשותף אמיתי לדרך ולחזון שלנו”, אמר ראש העירייה בפועל, תומר גלאם, איש מפגלתו של כחלון – ‘כולנו’. “בשמי ובשם כל תושבי אשקלון אני רוצה להודות לידידי, שר האוצר, על הסיוע, הנכונות ושיתוף הפעולה לטובת קידומה של העיר. זכינו בשותף אמיתי לדרך ולחזון שלנו לשיקום השכונות הוותיקות ולצמצום הפערים החברתיים”.
משה כחלון, תומר גלאם וחברי המועצה. צילום: אלדד עובדיה
ספירת הקולות בבחירות להסתדרות הגיעו לסיומן עם זכייתו של אבי ניסקורן בראשות הארצית של הסתדרות העובדים. אלא שגם נציגיו של ניסנקורן במרחב אשקלון רשמו לעצמם ניצחון לא קטן.
רמי גואטה, היו"ר הוותיק של מרחב אשקלון, ניצח את המועמד של שלי יחימוביץ', בני בובליל, עם 65.75% מקולות המצביעים מול 34.25%. בהצבעה לנעמ"ת זכתה יהודית אוליאל-מלכה ל-65.91% מקולות המצביעים מול 34.09% קולות לרחל נחום מטעם שלי יחימוביץ'.
עם פרסום תוצאות הבחירות להסתדרות, אנו מודים לכם מקרב לב על הבעת האמון המחודשת בעשייתנו למענכם כל השנים", מסרו השניים. "בלב נרגש אנו מתחייבים להמשיך ולפעול בכל כוחנו למען קידום מעמד העובדים במרחב אשקלון בפרט ובמדינת ישראל בכלל. ברכתנו שלוחה ליו"ר ההסתדרות הכללית החדשה, אבי ניסנקורן, וליו"ר נעמת, גליה וולך, על היבחרם להנהגת ההסתדרות בשנים הבאות".
קבוצת הנוער של 'הפועל אשקלון' הבטיחה את הישארותה בליגת העל לנוער, לאחר משחק מותח שהוכרע קרוב מאוד לתוספת הזמן בתוצאה 2:1. ימים ספורים לאחר המשחק הקודם שהסתיים בתיקו 2:2, הגיעה הפועל אשקלון לפגוש שוב את בני לוד במגרשם הביתי. תחילה, הייתה זו הקבוצה המארחת שהובילה עם 1:0, אך שער של דקל משה, רגע לפני הירידה למחיצת, השווה את הניקוד.
תוצאת השוויון הזו נמשכה לאורך כל המחצית השנייה, עד לדקות האחרונות בהן התרחש המהפך. בעיטת קרן של דולב אברג'יל יחד עם נגיחה של דמולה אוליאה, הכניעו את שוערה של בני לוד וזה הספיק לשחקנים הצעירים בשביל להתחיל לחגוג.
מאמן הקבוצה, עומרי כהן, אמר לאחר ההישג ההיסטורי של קבוצתו, כי מדובר באחד הימים המאושרים בחייו והקדיש את המשחק לאמו שהלכה לעולמה לפני מספר חודשים.
עונת הרחצה חזרה ועמה גם מקרי הטביעה: הערב, בשעה 19:31 נמסר למוקד מד"א מרחב לכיש על צעירה שנמשתה מהים בחוף בר כוכבא באשקלון. חובשים ופאראמדיקים של מד"א העניקו לצעירה, כבת 18, טיפול רפואי ופינו אותה לבית החולים ברזילי כשהיא במצב בינוני ומעורפלת הכרה.
ארבע שנים נלחמו חברי עמותת המש"ב (משפחות מיוחדות עושות שינוי באשקלון) על הקמת מבנה רב-תכליתי, שישמש ילדים עם צרכים מיוחדים ויספק להם תחת קורת גג אחת את כל הטיפולים הפרא-רפואיים שהם זקוקים להם. ארבע שנים של מאבק, הבטחות, אור בקצה המנהרה ושוב אכזבה. גם עכשיו, לאחר שגויס כל הסכום עבור הפרויקט, הם עדיין לא נושמים לרווחה. "שבענו מהבטחות ואכזבות, כבר היו מקרים שפיתחנו ציפיות וזה היה לחינם. אין ספק שהבשורה שהביא עמו השר כחלון מאוד משמחת, אבל אנחנו דרוכים וזה עדיין חלום שלא התגשם", אומר השבוע יורם גניש, יושב ראש עמותת המש"ב.
"תומר רגיש בצורה יוצאת דופן". גניש וגלאם
"המקום הזה יהיה גאוות העיר"
הבשורה שעליה מדבר גניש, היא סכום של 10 מיליון שקלים, שהורה שר האוצר, משה כחלון, להעביר לטובת הפרויקט. הם שמעו את זה ממנו, במסגרת ביקור שערך בשבוע שעבר בעיר. מי שהזמין אותם לביקור היה ראש העיר בפועל, תומר גלאם, שגניש מגדיר אותו: "רגיש בצורה יוצאת דופן". במהלך הפגישה שיתפה אחת האמהות בתלאות שהיא עוברת עם בתה המיוחדת ובעובדה שהיא נאלצת להסיע אותה בכל יום לבאר שבע, שם היא מקבלת טיפולים. "תומר שמע את זה ובכה, ממש ראיתי שהלב שלו נפתח והוא גם אמר שיעשה הכל כדי שהמבנה הזה, שאנחנו נלחמים עליו כבר שנים, יקום. הוא אמר לשר כחלון שהחלום של ההורים זה החלום שלו וביקש להעביר את התקציב הדרוש, גם אם זה יבוא על חשבון דברים אחרים", אומר גניש. בסופה של הפגישה הורה השר כחלון לפקידי משרדו להעביר את עשרת מיליון השקלים, שנדרשו על מנת לאפשר למבנה הרב-תכליתי לצאת לדרך. עלותו הכוללת נאמדת על 25 מיליון שקלים, מתוכם 4.8 מתוקצבים על ידי ביטוח לאומי, 11 מיליון הקציבה עיריית אשקלון ועל ה-10 הנותרים הורה שר האוצר. המבנה צפוי לקום על שטח של ארבעה דונם, ברחוב כסלו בנווה דקלים, על כביש מנחם בגין הראשי. "היו מספר אופציות למקום, עלו גם אזורים נידחים ומרוחקים ואנחנו לא הסכמנו. אני לא מחביא את הילדים האלה ולא מתבייש בהם, הם יהיו גאוות העיר והמבנה הזה יהיה גם הוא גאוות העיר. חברה חזקה וערכית נמדדת ביחס שלה לשונה ולחלש", אומר גניש.
"שלוש שנים ניהלנו מאבק". גניש. צילום: דוד לוי
את כל התכנון של המבנה עשו חברי המש"ב בעצמם, הם גייסו פרויקטורית שעבדה שנה בהתנדבות ובנתה את התכנית לפרטי פרטים. לאחר מכן פנו לאדריכל שתכנן את 'בית איזי שפירא' ברעננה והוא בנה את התכנית האדריכלית והציג אותה לעירייה. גניש: "כולם נשארו פעורי פה, זאת תכנית מדהימה שכוללת בתוכה את כל מה שילדים עם צרכים מיוחדים זקוקים לו. תהיה שם בריכה טיפולית, חדרים לריפוי בעיסוק, פעילות פנאי, טיפולים פרא-רפואיים מכל הסוגים ויהיה שם גם מרכז יום לאוטיסטים וילדי CP. לא ייתכן שההורים של הילדים האלה, שגם ככה מתמודדים עם קושי יום-יומי נאלצים לקבוע תורים לטיפולים בבאר שבע ובערים אחרות וגם לחכות חודשים ארוכים כי יש עומסים. המקום הזה יהיה מיועד לכלל הלקויות וייתן מענה למגוון רחב מאוד של בעיות, אנחנו לא פונים רק לאוטיסטים", הוא מדגיש.
"ילדים שקופים"
ארבע שנים עברו מאז הקימו יורם ואישתו, אדית, את עמותת המש"ב באשקלון, מתוך כוונה לתת מסגרת תומכת ומחבקת להורים לילדים עם צרכים מיוחדים. במהלך השנים הללו עברה העמותה מהפך של ממש, יותר ויותר הורים נחשפו לפעילות שלה וכיום רשומים בה 600 משפחות מאשקלון. 40 הורים פועלים באופן קבוע ושוטף, הם נפגשים מידי יום שלישי מקשיבים ומחבקים וגם חושבים על עוד דרכים לקדם את הילדים ולתת מענה לצרכים שלהם ולקשיים. "אין ספק שהמודעות עלתה ואנחנו מקבלים הרבה יותר פניות ומסייעים בכל התחומים. אנחנו מטפלים בבעיות אישיות, בעיות בירוקרטיה ומעבירים סדנאות להורים, על מנת להקל עליהם ולו במקצת את ההתמודדות. חשוב לי שהורים יכירו את הפעילות שלנו ויפנו אלינו בעת הצורך. חשוב שידעו שהם לא לבד, יש עוד כמוהם וההתמודדות הזאת ביחד הופכת לקלה הרבה יותר", אומר גניש.
הקימו את עמותת המש"ב. יורם ואדית גניש
המבנה הרב תכליתי מהווה רק חלק קטן מהפעילות של חברי המש"ב והמלחמה שהם מנהלים עבור הילדים המיוחדים שלהם. נדמה שכל מה שהוא מובן מאליו להורים עם ילדים "רגילים", הופך למאבק של ממש עבור ההורים המיוחדים. "אין תחום אחד שלא נלחמנו עליו בשיניים. שלוש שנים ניהלנו מאבק על חוגים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, לא היה אף חוג אחד כזה שמותאם להם בשום מתנ"ס בעיר", הוא מוסיף. במסגרת המאבק על החוגים נאלצו ההורים עצמם לגייס ילדים, לערוך רשימות ולפנות למתנ"סים באופן עצמאי. היום המצב הרבה יותר טוב ויש מגוון של חוגים, שהילדים יכולים להשתלב בהם. כעת הם מבקשים מעיריית אשקלון לתקצב רכז חוגים אחד, שיטפל בכל החוגים שהם הצליחו לפתוח, אך גם זה ללא הצלחה. גניש: "יש בכל מתנ"ס בעיר שני רכזי חוגים, אנחנו מבקשים רק אחד, שירכז את כל החוגים שמתקיימים בכל המתנ"סים ואומרים שאין תקציב. חושבים כנראה שהילדים האלה לא צריכים פעילות פנאי, הכי קל לסגור אותם בבית ולתעלם מהקיום שלהם, לעצום עיניים. אנחנו לא ניתן להפוך את הילדים שלנו לשקופים, הגיע הזמן שכולם יראו אותם. בתקציב 2016 של עיריית אשקלון הוקצו 10 מיליון שקלים לטובת פעילות פנאי של ילדים ובני נוער ואפס שקלים עבור ילדים עם צרכים מיוחדים. ב-2017 חלה התקדמות מסוימת ומתוך 22 מיליון שקלים, נתנו 50 אלף לילדים האלה. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. אנחנו מכירים 1180 ילדים עם צרכים מיוחדים באשקלון ויש עוד הרבה כאלה שלא מדווחים ועדיין מתביישים. במשרד הרווחה מוכרים 6 אחוזים, כשבפועל אני מעריך שיש קרוב ל-11 אחוזים ילדים מיוחדים והם מקבלים 50 אלף שקלים. בשלב הזה אנחנו אומרים תודה גם על זה, כי בהשוואה לכלום שהיה זו התקדמות, אבל זה כמובן לא היעד מבחינתנו".
הבן דור התנדב לגיוס. משפחת גניש בלשכת הגיוס
גניש מספר כי במשך שנים חווים הילדים הללו התעלמות כמעט מוחלטת, בעיקר מצד גורמים בעירייה, שאינם משתפים אותם באף פרויקט. כך למשל בכל גני השעשועים החדשים שהוקמו בעיר אין מתקן אחד שמותאם לילדים נכים: "יש מתקנים ייעודיים לנכים בהמון ערים בארץ, באשקלון שיפצו אינספור גני שעשועים והקימו גם הרבה חדשים ולא הציבו מתקן אחד כזה. אנחנו פנינו וביקשנו והצגנו חומרים וספקים ולאף אחד לא איכפת. ילד נכה שמגיע לגן שעשועים ליד הבית שלו אמור לשבת על הכיסא שלו ולבהות, כי חושבים שאין להם צרכים. העירייה חילקה 3600 מחשבים במסגרת פרויקט 'מחשב לכל ילד', שהוא בכלל פרויקט ממשלתי ואף ילד עם צרכים מיוחדים לא קיבל מחשב. צריך להבין שברוב המקרים המחשב הוא החבר הכי טוב שלהם, הם מתקשרים דרכו ומעבירים את הזמן ויש משפחות שאין להם מחשב בבית. אף אחד אפילו לא מצא לנכון לשלב אותם בפרויקט הזה". לדברי גניש פרויקט נוסף שהגיע לסוף דרכו באשקלון, בעקבות חוסר תקציב הוא 'החבר המיוחד שלי', במסגרתו חונכים תלמידי תיכון ילדים מיוחדים ודואגים להם לפעילויות מחוץ לבית. במשך שנתיים פעל הפרויקט הזה באשקלון במימון עמותת קשר וקצר הצלחה רבה, אך כשקשר נאלצה להפסיק את המימון הפרויקט נסגר. "זה היה דבר מדהים, שתרם מאוד גם לילדים המתנדבים וגם לילדים המיוחדים ועבד נהדר, אבל ברגע שזה הגיע לעירייה זה נפל על תקציב של חצי משרה עבור רכזת לפרויקט" אומר גניש.
"נמאס מהמפגרים האלה"
הרשימה שמציג גניש עוד ארוכה, ונדמה שגם היום בשנת 2017 למרות שמספר הילדים עם הצרכים המיוחדים רק עולה בכל שנה, ההתעלמות עדיין נמשכת. "זה לא משהו שולי, בהקשר של אוטיסטים מדברים היום על אחד לשבעים, לעומת נתוני עבר שדיברו על אחד לאלף ילדים וזה רק אוטיסטים, יש עוד מגוון של לקויות. בלתי אפשרי להמשיך להתעלם מהילדים האלה, עברו הימים שהם היו סגורים ומבודדים. אנחנו עושים ככל יכולתנו על מנת לשלב אותם בקהילה, שיכירו אותם ויפסיקו עם הרתיעה והדעות הקדומות", אומר גניש. במסגרת הפעילויות שעורכים חברי המש"ב עבור הילדים, נערכה בשבוע שעבר גם פעילות ל"ג בעומר בדשא הגדול באפרידר, אליה הגיעו כ-700 ילדים. הפעילות הייתה פתוחה גם לילדים "רגילים", במסגרת הניסיון לשלב אותם בקהילה. אך למרות רצונם של ההורים לאיטגרציה וקבלה, מספר תקריות במקום העידו שאנחנו רחוקים מאוד מהיעד.
הבטיח 10 מיליון שקלים. שר האוצר משה כחלון באשקלון
נעה גבסו-דהרי שנכחה במקום כתבה פוסט בקבוצת האמהות 'מאמאשקלון': "הוחלט שם שילד עם צרכים מיוחדים עונד צמיד צהוב ולא מחכה בתור למתקנים, תחת הכותרת 'גם אני יכול'. אבל חשבתם שזה יעבור ככה בכיף? חלילה! עשרות אימהות לילדים, לא מהאוכלוסייה המיוחדת, צורחות שגם הילדים שלהן מחכים בתור, אימהות ששולחות את הילדים לאסוף צמידים צהובים מהפח כדי לא לחכות בתור- מה שיצר בלאגן נוראי וכמעט כל הילדים שם היו פתאום עם צמידים. כך, אפילו בפעילות שמיועדת לילדי הצרכים המיוחדים, מצאתי את עצמי רבה עם אמהות על התור. אבא שאומר בקול ש'נמאס לו מהילדים המפגרים האלה', אמא שאומרת 'לאן באנו לכל המפגרים' עוד אבא חמוד שצועק 'הילד הזה גדול מה אתה מעלה אותו למתקן'. פשוט בושה. אם ההורים מתנהגים ככה אני לא יכולה לבוא בטענות לילדים, ככה לא מקבלים את האחר". הקולות האלה הגיעו גם לגניש, שעדיין לא הצליח לפתח חסינות לאירועים מסוג זה. "אנחנו נתקלים בזה לא פעם, לצערי אני לא יכול לחנך גם את ההורים. אם אני אשב עם האבא הזה שצעק שנמאס לו כבר מהמפגרים האלה, הוא יבקש לבסוף סליחה. הבעיה שאנחנו לא יכולים לשבת עם כל הורה ולכן אנחנו עסוקים בלהעלות את המודעות, ככל שידעו יותר ויחשפו יותר לילדים האלה ככה ניתקל פחות באירועים מסוג זה. הצהרות כאלה לא באות מרוע, אין אנשים רעים יש אנשים שלא יודעים מספיק ואני בעיקר מרחם עליהם כי הם מפסידים המון. אם יש מישהו שלימד אותי הכי הרבה על החיים האלה, זה הילד המיוחד שלי. אני לומד ממנו כל יום על פרופורציות לחיים, חמלה ואהבה אמיתית", אומר גניש.
זה דור
הילד המיוחד של גניש, דור, כבר בן 21 ויש לו שלושה אחים, ירדן הבכורה ושניר וליטן הקטנים ממנו. דור עושה היום שירות לאומי בארכיון של בית החולים ברזילי. הוא כבר הספיק להתגייס לצה"ל בהתנדבות ולשרת בחיל האוויר. אל יום הגיוס שלו הגיע גם הרמטכ"ל בני גנץ וברך אותו באופן אישי. בימים אלה הוא גם משלים בגרויות ומתכנן ללמוד תנ"ך במכללה. "דור לוקה בתסמונת אספרגר, שנמצאת על הקשת של הספקטרום האוטיסטי. זה אומר שהוא מוגדר בתפקוד גבוה יחסית", מסביר האב. למרות העובדה שעברו כמעט 20 שנה מהיום בו אובחן דור, גניש זוכר את התקופה הזאת לפרטי פרטים. הם הרגישו שמשהו לא בסדר, אך אמרו להם שוב ושוב שאין שום בעיה. "היה לנו כבר את ירדן, הבת הבכורה, וכל הזמן אמרו לנו שאנחנו משווים וכאן הטעות שלנו. אמרו שבנים שונים מבנות בהתפתחות ושבכלל כל ילד שונה מילד אחר, אבל אנחנו ידענו שזה יותר מזה".
"כולם נשארו פעורי פה". חברי המש"ב
בהמשך מצאו שיש לדור מים באוזניים והשליכו על זה את העובדה שאינו מתקשר. "טיפלנו בזה ועדיין לא היה שום שינוי. כשדור היה בן 3 אשתי, אדית, קראה כתבה על תסמונת אספרגר, אני זוכר את הכותרת שלה עד היום 'ילדי הבועה', קראו לה. היא באה אליי עם הכתבה ואמרה 'יורם תראה, זה דור'. לקחנו אותו לפרופסורית מומחית בהרצליה ובשביל להדגים לנו את המצב של דור היא הראתה לנו שתי תמונות וביקשה שנמצא את ההבדל, דקות ארוכות חיפשנו. לא מצאנו כלום גם אחרי רבע שעה. אז היא קראה לדור ושאלה אותו מה ההבדל בין התמונות, דור כמעט ולא הסתכל הצביע על הנעליים והלך. ככה התחלנו לאט לאט להיחשף לאספרגר ולנסות להבין מה עובר על דור ואיך הוא רואה את העולם", מספר גניש. בדיעבד ועם הידע שיש ברשותם היום, יודעים יורם ואדית לייחס את המצב של דור לחיסון של גיל שנה. כיום יש יותר ויותר עדויות של הורים, שמספרים שימים ספורים אחרי החיסון המדובר חלה אצל ילדיהם נסיגה ומילדים בריאים ומתקשרים, הם הפכו למנותקים ומכונסים בתוך עצמם. לעדויות הללו אין עדיין הוכחה מחקרית חד משמעית, ועל כל מחקר שמוצא קשר כלשהו יש רבים שמפריכים אותו. "אף אחד לא יבוא ויגיד את זה חד משמעית וגם מנסים להשתיק מחקרים או רופאים, שמוצאים קשר כלשהו ומנסים לדבר עליו בקול רם. זה ברור למה, השיקול הוא כלכלי. אף אחד לא יכול להרשות לעצמו שכל תעשיית התרופות והחיסונים תקרוס ואני בכלל לא מדבר על פיצויים שיצטרכו לשלם למשפחות האלה. אני יכול להגיד רק מהניסיון שלנו, דור התנתק אחרי החיסון של גיל שנה. הבנו את זה רק בדיעבד ועשינו את ההקשרים רק שנים מאוחר יותר", הוא אומר.
חיבוק והכלה
ההתמודדות לא הייתה קלה, הדבר היה אז חריג וההורים התקשו לקבל מענה ולא מצאו תמיכה ומסגרות טיפוליות מתאימות לדור. "חשבתי שאנחנו לבד, שאין עוד הורים שמתמודדים עם הדבר הזה. הבדידות היא איומה, גם שלנו וגם של הילד" הוא אומר. מתוך הבדידות הזאת הוא הקים את המש"ב, שמהווה מסגרת תומכת להורים, אך הילדים עדיין נשארים בבדידותם. "דור חוזר מהעבודה והוא לבד, לא יוצא ואין לו חיי חברה וככה גם שאר הילדים. אני לא נלחם רק על הילד שלי, הילד שלי כבר גדול והוא מסתדר. אני נלחם עבור שאר הילדים ובעיקר עבור הורים לילדים צעירים, כדי שיהיה לה כאן את כל מה שהם זקוקים. אנחנו נלחמים בעיקר כדי שהחברה תכיל ותחבק, כי הבדידות והניכור הם הרבה פעמים קשים יותר מהכל", הוא מסכם. מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "ראש העיר בפועל, תומר גלאם, שם את הטיפול והקידום בבעלי הצרכים המיוחדים בראש סדר העדיפויות. לראייה, בקשתו הראשונה משר האוצר, משה כחלון, בביקורו באשקלון בשבוע שעבר, הייתה לסייע במימון עבור השלמת המבנה הרב תכליתי לילדים בעלי צרכים מיוחדים, בקשה שכידוע, אושרה. לשאר הטענות המועלות בכתבה: במהלך תשע"ז הוקם מערך חוגים מגוון לילדים בעלי צרכים מיוחדים בקונסרבטוריון העירוני, בבריכה העירונית, במרכזי הספורט ובמרכזים הקהילתיים בסבסוד העירייה בגובה של 50 אחוז לכל ילד בעל נכות של למעלה מ-60 אחוז. במקביל, הופקו מספר אירועים ייעודיים לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים, בהם בחגיגות פורים ול"ג בעומר. בנוסף, קיים גן משחקים נגיש בשכונת נווה דקלים ומתקנים נגישים נוספים בפארק רוגוזין. נציין כי ראש העיר בפועל הנחה לקדם את בנייתו של גן המשחקים הנוסף המתוכנן להיבנות בשכונת 'ברנע' ויהיה מותאם כולו לילדים בעלי צרכים מיוחדים.
בגיל 41 דודי סעדה ממושב מבקיעים יודע בדיוק מה נחוץ לתושבי המועצה האזורית חוף אשקלון, וזה לא פחות ממהפך, לשיטתו. עם כלים שרכש בעשור האחרון, סיפור חיים מרתק ותכנית סדורה להצעיד את המועצה קדימה, הוא מכריז על התמודדות לראשותה. בראיון ראשון מסוגו הוא מדבר על מה שכואב לתושבים, על המהפך הבין-דורי שחייב להתרחש, לדעתו, וחושף את האסון המשפחתי. בעוד כשנה וחצי יתקיימו הבחירות המקומיות, ואת פעמיהן מתחילים להרגיש. התושבים צפויים למטר ביקורים של שרים וחברי כנסת, וגם יודעים שזה בדיוק הזמן להציף את הבעיות הקשות ולדרוש פתרונות. אבל סעדה מדבר על שינוי אחר. שינוי מהותי. שינוי בתפיסה. לדבריו, צריך להתחולל כאן מהפך בין דורי, שינוי שכל אחד מהתושבים ירגיש בחיי היום יום שלו. "אני נמצא על התפר בין דור ה-X לדור ה Y", מעיד סעדה. "הדור שלנו הוא דינאמי, מאתגר את עצמו ויש לו מודעות חזקה לסביבה. היסטורית, מהפכות קורות בדור השני והמועצה שלנו צריכה את המהפך הזה. מישהו צריך לנער את האבק מהתירוצים ולהוביל את המועצה שלנו לעתיד. יש הרבה עבודה, הרבה מקומות שצריכים שינוי יסודי והרבה רעיונות חדשים. אני מביא איתי תכנית מסודרת".
"אני נמצא על התפר בין דור ה-X לדור ה Y". סעדה. צילום: אדי ישראל
סעדה, נשוי ואב לארבעה, נולד באשקלון. בתקופת ילדותו עודדה הממשלה את התושבים ליישב את גוש קטיף והשכנים של משפחת סעדה אכן עברו. כשהוריו קפצו באחת השבתות לבקר את השכנים ביישוב רפיח ים, הם התאהבו במקום, השאירו את הילדים והלכו הביתה לארוז.
"דודיק, איפה אתה?"
אף על פי שהמשפחה בת 8 הנפשות הצטופפה בקרוון של פחות מ-50 מ"ר, סעדה זוכר את הילדות ברפיח ים כתקופה המאושרת בחייו. "עברנו לגוש קטיף בשנת 84'. הייתי אז בכיתה ג' וכילד זה היה חלום שמתגשם. מרחבים עצומים ביישוב שלא היו בו תשתיות, השירותים בחוץ, אפילו שבילים לא היו לנו. אני זוכר את היום שבו סללו לנו שבילים וביקשנו שיקנו לנו אופניים כדי שנוכל לנסוע עליהם. זו הייתה אטרקציה גדולה בשבילנו. חיינו בקהילה חילונית, מאד מגובשת. בילינו יחד את השבתות והחגים, הייתה הרגשה של ערבות הדדית של המשפחות ואנחנו כילדים ספגנו את זה בכל אספקט של החיים".
הוריו של סעדה התפרנסו ממתפרה שפתחו במקום וכשהוא השתחרר מהצבא, נרשם ללימודים במכללת אשקלון. את שני חודשי החופש שהיו לו בין השחרור לבין הלימודים החליט להעביר בחממות כדי לעזור בפרנסת המשפחה. "במבט לאחור לא בדיוק עבדתי", מחייך סעדה, "קמתי בבוקר, נסעתי למחסום להביא פועלים, ואז ישנתי במשרד עד 12:00. בכל יום באותה שעה הייתי שומע את אבא שלי קורא: 'דודיק, ארוחת צהריים, בוא'! ואחרי האוכל חזרתי לישון. קיבלתי קצת כסף מאבא וערב אחד ביקשתי לשוחח איתו. אמרתי לו שאני לא מבין למה אני צריך ללמוד, אם אני כבר מנהל את המתפרה. אבא לא הסכים, דרש שאלך ללימודים, אבל אני עקשן ונשארתי. למחרת בבוקר הגעתי למשרד, שמתי את הרגליים על השולחן והתכוונתי לישון, כרגיל, אבל לאבא שלי היו תכניות אחרות. אבא האמין, שלפני שאני הופך להיות המנהל הגדול, אני צריך לעבור את כל התפקידים מהתחלה. כך הפכתי לסבל, אחר כך קודמתי לסבל ונהג. עשיתי את כל התפקידים הכי קשים לצד אבא, המתפרה שגשגה וכולם הניחו לי בעניין הלימודים. כמה שנים אחרי זה הרגשתי שאני כבר יכול לעמוד בזכות עצמי ובגיבוי של אבא פתחתי מתפרה נוספת בחממות שלנו, צמוד אליו. עבדנו מאד קשה והעסקים פרחו. "באביב של 2001 אחד הפועלים הוותיקים והבכירים שלנו, אדם שהחשבנו כקרוב אלינו הטמין מטען ברכב שלנו. כנראה שהוא הסתבך שם עם החוטים כי המטען התפוצץ לו בפנים והוא נהרג במקום. הבנתי שבקלות אלה יכלו להיות אבא או אני. אבל החיים חזקים יותר מהאידיאולוגיות ושלושה ימים אחרי חזרנו לעבוד. "בסוף 2002 הגעתי בבוקר למתפרה ופרקתי סחורה. בדיוק ב-8:00 היינו עושים הפסקת קפה אבל אני איחרתי בכמה דקות ואבא התקשר. 'דודיק, איפה אתה?', הוא שאל. עניתי שאני מסיים לפרוק ומגיע. שתי דקות אחרי שניתקתי את הטלפון שמעתי פועל תאילנדי צועק 'יריות יריות'. כמה שבועות קודם לכן הגדלתי את המתפרה שלי ועברתי למבנה 200 מטר רחוק יותר, בדיעבד הבנתי שאני הייתי המטרה. "בגלל שהיינו מתורגלים בפיגועים, טסתי לשם, ראיתי רכב עם נער ירוי בראשו. זה היה הבן של השכן שלנו, אסף צפירה, נער מקסים, בן 18. המחבל שירה באסף רץ למתפרה. הבוקר הזה היה היום הראשון של צום הרמדאן. בדרך כלל ביום הזה, בכל שנה אבא נתן מפרעות לפועלים בגובה 50% מהשכר. "המחבל מצא את אבא שלי, ירה והרג אותו ואז יצא לחפש אותי, כך בעצם הוא פספס אותי. בינתיים הזירה החלה להתפתח. נכנסתי למשרד והבטתי באבא שלי, ירוי בראשו. לא משנה כמה אתה יודע שזה עלול לקרות, זה היה הלם. אבל לא יכולתי לאפשר לעצמי יותר מכמה שניות. ידעתי שאני חייב למצוא את המחבל, לפני שהוא ימשיך את מסע הרצח שלו. "בינתיים החלו להגיע החיילים, רכז הביטחון של היישוב הלך להזעיק אמבולנס, המחבל נתפס ונהרג ורק אז התפניתי לחשוב על אמא והמשפחה. נסעתי הביתה. בדרך התקשרתי לאחים שלי, ידעתי שאמא שלי תצטרך את כולנו סביבה. הזוגיות שלה עם אבא שלי הייתה אחד הדברים המיוחדים. הם העניקו לנו מודל מופלא של זוגיות ומשפחה". איך ממשיכים הלאה? "אחרי הרצח של אבא החיים השתנו. כבר בימי האבל הבנתי שאנחנו צריכים לחשוב קדימה. החיים חזקים יותר ולהישבר זו לא אופציה. ידעתי שכבכור הבנים אני צריך להנהיג את המשפחה ויחד עם אחי הצעיר, חן, שיקמנו את החלקות החקלאיות של אבי, וכך הפכנו לחקלאים בעצמנו. גידלנו ירקות ומכרנו אותם, הצלחנו לקום על הרגליים ולשגשג. אבל אז הגיע הפינוי. זה היה שבר נוסף שהיינו צריכים להתמודד איתו כמשפחה. הזיכרונות מהילדות הנפלאה בקהילה המגובשת לצד אבא וחברים שאיבדנו בפיגועי טרור, הפרנסה, זה לא פשוט לארוז אותם ולעבור. בגיל 30 מצאתי את עצמי שוב מתחיל מחדש. אנחנו טועים לחשוב שהחיים הם ליניארים, מתקדמים לעבר משהו טוב. אבל זו אנטיתזה, לפחות של החיים שלי, כי אני לא חוויתי התקדמות אחידה. יש עליות ויש נפילות וטרגדיות וצריך לדעת לקום, לנער את הפחדים ולהמשיך הלאה. מתים פעם אחת, חיים כל יום וכל יום הוא יום חדש. אני שם לוחות זמנים גם לאבל".
סעדה החליט לתפוס את החיים בשתי ידיים והחל לעבוד, בפעם הראשונה בחייו כשכיר במפעל רשפים. במקביל למד בספיר תואר ראשון במנהל ומדיניות ציבורית ולפני שנתיים סיים גם את לימודי התואר השני בייעוץ ופיתוח אירגוני במסלול מנהלים. בתואר הזה התמחה סעדה בניהול תהליכים ארוכי טווח, הכנת בסיס ניהולי, הכנת אסטרטגיה והוצאתה לפועל ומה שחשוב בעיניו יותר מכל – הכנת עתודה ניהולית כדי שהדורות הבאים ינהיגו את המקום.
"החיים ביישוב במועצה חסרים את התחושה שהייתה לנו בגוש. הערבות ההדדית, הציונות, החזון, כל אלה נדמה שהתחלפו בבירוקרטיה ולאט לאט נעלמה המשמעות שלהם מהחיים שלנו ולזה אני לא רוצה להתרגל. לכן חייב להתרחש כאן שינוי. במקביל ללימודים ולעבודה החלטתי לעבור תהליך של אימון אישי. שם שמעתי את המשפט ששינה את חיי ואמר שהדרך היחידה לחזות את העתיד הוא לשנות אותו בעצמנו. אני חושב שזה היה הרגע שהחלטתי לקחת חלק פעיל בחיי הקהילה ולחשוב על שינוי מקיף לי ולכל התושבים במועצה". מה רע במועצה כיום? "ראש המועצה הנוכחי, יאיר פרג'ון, הוא אדם טוב וכבודו במקומו, אבל היום התושבים מחפשים הנהגה דינאמית, צעירה, מחדשת. הנהגה שיודעת לתרגם את הערכים והאידיאולוגיה של התושבים עצמם. ההנהגה היישובית בראשותי תקבע לעצמה את החזון, אני אתן את הכלים והרוח הגבית להוביל כל ישוב, מושב וקיבוץ לחזון שלו. השאיפה היא לעצמאות כלכלית, ואני לא מוכן לשמוע 'אין לי כסף'. מבחינתי התפקיד של ראש מועצה הוא לדעת לגייס כספים ולהכפיל את התקציב. אני רואה כמו כל התושבים את המצב הקשה של החופים. הבעיה של החופים לא מתחילה בזכיין אלא מסתיימת בה, זה קשור לשני פרמטרים: תפיסה ציבורית ומתודות ניהול. אם התודעה הציבורית היא שהציבור הוא הריבון ולא הלקוח, הציבור לא צריך לשלם כי זה ממילא שלו. לתפיסה הזו מוסיפים את מתודות הניהול, במקום לאפשר לזכיין הפעלה על בסיס בי.או.טי ולהסיר אחריות של המועצה, אני אקח את ניהול החופים אל המועצה, אקים מחלקה שמטפלת רק בזה על בסיס תהליכי ניהול המורכבים משלושת הטווחים – קצר, בינוני וארוך. בטווח הקצר תוך שלושה חודשים שינוי פני החוף – ניקיון, הצללות, חנייה מוסדרת. בטווח הבינוני – הקמת מסעדה ראויה, בית ספר לגלישה וצלילה, ובטווח הארוך – בניית תשתית תיירותית ארוכת טווח שראויה לחוף הדרומי של מדינת ישראל, ויש לי על כך תוכניות מוכנות. איך יכול להיות שפנינת תיירות כמו חוף זיקים תראה כך? גם בחינוך נראה שהחלטות מתקבלות ללא יד מכוונת, כך גם בחינוך הבלתי פורמאלי. ההורים מרגישים את זה. צריך להשקיע מאד בדור הצעיר ובחיילים המשוחררים. אני אפעל להקמת אקדמיה לבני נוער, מלגות לחיילים משוחררים, הכוונה ללימודים ותעסוקה, פיתוח תעשייה, הגדלת מקורות התעסוקה, ובמקביל חשוב לי לייצר תהליכים חברתיים שיחזקו את השורשים. היום הציבור מודע לזכויות שלו ולא קונה את הסחבת והתירוצים".
"יש לי תוכניות מוכנות". סעדה. צילום: אדי ישראל
קשה להתמודד מול ראש מועצה מכהן, למה בכלל אתה צריך את זה? "תהליכי שינוי מהפכניים בחברה לא מתחילים עם בדיקת הסיכויים. המועצה כאן בפרוש צריכה מהפכה. התהליך שאני מתחיל כאן היום יניב פרי ללא קשר מה תהיה התוצאה. ברגע שמחוללי השינוי מתחילים לעבוד אי אפשר לעצור אותם. התהליך הזה לא יגמר בבחירות ולכן אני גם לא קורא לו מאבק אלא חגיגה דמוקרטית לתושבים. אנשים מזהירים אותי שיהיה קשה ויהיה מלוכלך אך זה ממש לא מפחיד אותי". הבחירה בחיים הפוליטיים בהכרח מקשה על פרטיות. אתה מוכן לוותר על הפרנסה שלך כמנכ"ל בחברת נדל"ן ולוותר על האלמוניות המבורכת של המשפחה? "מי שחווה פחד מוות בחייו, לא פוחד מדברים כאלה. אנשים מגיעים אלי עם כל מיני שמועות על תיקים שכבר תופרים לי, האזנות והקלטות וכל מיני סיפורים כאלה ואחרים. אבל בתורת המשחקים יש משפט שאומר שלשחק הגיוני מול יריב שאינו הגיוני זה לא הגיוני, אבל לשחק לא הגיוני מול יריב שאינו הגיוני, זה הגיוני ולכן כל שמועה כזו מחזקת אותי יותר".
"מנהיגים לא חושבים על בחירות אלא על הדורות הבאים". סעדה. צילום: אדי ישראל
סעדה מדגיש כי הקמפיין שלו לא יהיה נגטיבי, "אני לא מתכוון לנהל חלילה קמפיין נגטיבי ולא להשמיץ את יאיר פרג'ון כהוא זה. ההכרזה שלי על ההתמודדות שלי לראשות המועצה היא יריית הפתיחה של השינוי החברתי שאני מאמין בו. זה שינוי שיעביר את הריבונות מהמועצה לתושבים. זוהי בעצם הנחת העבודה הראשונה שלי. אני מתכוון לייצר תשתית הנהגתית שונה לחלוטין שתתבטא בקשר הישיר בין המועצה לתושב. פידה סקוצ'בורן, חוקרת המהפכות בנות זמננו, אומרת שאחד השינויים במהפכה נקרא שינוי קיצוני. השלטון הנוכחי והתפיסה התודעתית שלו עוברת מהעולם ומגיעה תפיסה חדשה שמקרבת את כל מי שהיה בנתק מההנהגה. אני לא מתכוון לעשות פה שינוי בין ימין לשמאל. השינוי שאני אביא למועצה מתחיל מהשורש, ולכן סיסמת הבחירות שלי היא 'המועצה חוזרת לתושבים'". בכל בחירות קם מספר לא מבוטל של מתמודדים, מסתמן שאלו יהיו בחירות סוערות. "התהליכים שאני מוביל מבוססים על ערכים, אידיאולוגיה ואמונה על כן אקבל את ההתמודדות בברכה. מנהיגים לא חושבים על בחירות אלא על הדורות הבאים, לכן חשוב לי לקדם מאד את נושא ההשכלה. התפקיד שלי יהיה ביסוס החברה שלנו ובניית הדור הבא של ההנהגה האזורית. כמו שאני גדלתי על סולידריות חברתית. אבא שלי תמיד אמר לי שאם אתה רוצה לעשות טוב לעצמך, תדאג לעשות טוב לכולם. כל החיים שלי גדלתי לאור הערכים האלה. אני יודע שאבא היה מתמלא גאווה אם היה זוכה לראות שאימצתי את הערכים הפטריוטים, את היכולת להתמודד עם מציאות לא פשוטה ולהוציא ממנה את המיטב. חסרונו של אבא שלי הוא גם נקודות השבר וגם מקורות הכוח שלי. אני רואה את עצמי כממשיך את דרכו. חשוב לי לקחת חלק פעיל ולהוביל את השינוי שהמועצה שלנו כל כך זקוקה לו. אני יודע שאני יכול לסלק את הייאוש ולהוליד תקווה חדשה".
לפני שעה קלה, חתמה הנהלת הפועל אשקלון, עם יובל נעים על חוזה לעונה הבאה, עונתו הרביעית בקבוצה. נעים כזכור, הצטרף לקבוצה כמאמן כאשר היא הייתה בליגה א'. מאז העלה אותה נעים עד לליגת העל ולפני שבועיים אף הצליח לכבוש יעד נוסף ולהשאיר אותה שנה נוספת בליגה הבכירה.
"אני שמח להמשיך את הפרויקט הנהדר שהתחלנו בהפועל אשקלון לפני שלוש שנים", מסר נעים. "אין זה סוד כי טוב לי במועדון, בעיר, בחיבור עם הקהל ובשיתוף הפעולה עם הנהלת הקבוצה. אני מאמין כי העונה הבאה תהיה אתגר נוסף עבורי ועבור המועדון ובטוח שנעמוד בו גם בסיום העונה הבאה".
יו"ר הקבוצה, איתן קסנטיני הוסיף: "יובל נעים, להפועל אשקלון הוא כמו כפפה ליד. אנחנו שמחים להמשיך את שיתוף הפעולה בינינו, שהוכיח עצמו בשלוש השנים האחרונות".
ספירת הקולות בבחירות להסתדרות המורים הסתיימה וכך גם המירוץ לראשות הסניף המקומי. מהתוצאות עולה כי מנהל בית הספר בית יחזקאל, אייל חסאן, ניצח עם 62% מקולות הבוחרים במרחב אשקלון. בכך ניצח חסאן את המתמודדים האחרים: אפרים ימין מהסיעה הדתית וליאורה פימה מסיעת נחל.
"אני נרגש מעוצמת הניצחון", מסר חסאן ל'כאן דרום', עם היוודע התוצאות. "ניהלנו קמפיין נקי מהשמצות. מוטי סיבוני ואני יחד עם חברי סיעה נהדרים פעלו בהרמוניה. לשמחתנו המורים ידעו שיש לי את הארגז כלים המקצועי ביותר. עלינו לשבת עם דוד מנצור המדהים שהיה האבא של המורים פה, ללמוד ממנו תודעת שירות מהי ולהמריא לדרך חדשה".
צייד הפדופילים אבי דוביצקי, בסיוע ציידים מתנדבים, התחזה לקטין ושוחח עם תושב ירושלים בן 37 שעובד בישיבה חרדית בעיר הבירה. האיש ניהל שיחות עם הציידים ומהם עלה כי הוא מקיים כבר קשר אינטימי עם קטין אחר. הם קבעו איתו פגישה באזור ושם המתינו שוטרים שעצרו את האיש שהועבר לידי שוטרי ירושלים. במשטרה אומרים כי החשוד נחקר במחלק הסייבר בירושלים בחשד למעשה מגונה בקטין מעל גיל 14, אספקת אלכוהול לקטין והדחת קטין לסמים. במהלכה קשר עצמו למיוחס לו. מחקירת המשטרה שנעשתה בסיוע הממצאים של דוביצקי והמתנדבים, עלה כי לפני מספר חודשים הכיר החשוד את הקטין ברשת החברתית, והתכתבו. בהמשך התכתבו בהודעות פרטיות דרך אפליקציית מסרונים.
עוד עלה, כי עפ"י החשד במהלך ההתכתבויות, פיתה החשוד את הקטין לקיים עמו מפגשים 'אינטימיים' בדירתו שבדרום העיר במהלך סופי השבוע בהם יצא הקטין לחופשה מהמוסד החינוכי בו לומד. במהלכם עפ"י החשד, סיפק החשוד לקטין אלכוהול, סמים וצפה עמו בסרטים בחדר השינה. עם מעצרו של החשוד ובחיפוש בדירתו נתפסו ממצאים הקושרים את החשוד לחשדות העולות כנגדו ביניהם חומר החשוד כסם וכלי המשמש לעישון סמים. החשוד נעצר השבוע ביום שני והובא ביום רביעי בפני בית המשפט שהאריך את מעצרו ב – 4 ימים. במשטרה מציינים כי מאמצי החקירה נמשכים בדגש לאיתור קורבנות נוספים וכי מעצרו של החשוד הביא ל'סיכול' המשך מפגשיו והתפתחותם עם הקטין.
