את היום פתח דר׳ חזי לוי מנהל המרכז, שסקר את האתגרים הניהוליים בתנאי תחרות, הדילמות, ההיערכות של המרכז הרפואי להתמודדות עם המציאות המשתנה, עם הזדקנות האוכלוסייה, משאבים מוגבלים, התפתחויות טכנולוגיות רפואיות מתקדמות ומערכת הרפואה הציבורית בישראל כאשר בכל אלו – המטופל במרכז!
בהמשך, קיבלו העמיתים סקירה מסגן מנהל אדמיניסטרטיבי מר יהודה אביצור, אודות האתגרים הניהוליים במהלך תקופת הלחימה בימי צוק איתן.
את היום חתם ראש מטה הרפורמה בהון האנושי מנציבות שירות המדינה- מר רון צור.
במשך עשרות שנים שימש מבנה זמני במושב כוכב מיכאל כבית כנסת לטובת ציבור המתפללים תושבי המושב. בשנים האחרונות התגבשה במושב החלטה להקים מבנה ראוי ומכובד עוד יותר כדי שישמש בית כנסת. לאחר תהליך, של תכנון המבנה על פי הצרכים של המתפללים ולאחר איתור שטח וקבלת כל האישורים בתכנוניים התקיים לפני שנה, באוקטובר 2016, טקס הנחת אבן הפינה לבניית מבנה קבע במעמד ראש המועצה יאיר פרג'ון, האחראי על שירותי הדת במועצה מאיר ירימי, רב המועצה יעקב אביטן ויו"ר הוועד אמנון ברזין.
שר הדתות גוזר את הסרט. צילום: דוברות מוא"ז חוף אשקלון
ביום רביעי האחרון, יומיים לפני היכנס היום הנכבד והקדוש ביותר, יום הכיפורים, נחנך במעמד מרגש ובשעה טובה מבנה הקבע של בית הכנסת. המתפללים נשאו את ספרי התורה מבית הכנסת הישן, מרחק של כ-100 מטרים למשכנם החדש בליווי שירים וריקודים.
מבנה בית הכנסת משתרע על פני 150 מ"ר וכולל כיסאות חדשים, ממ"ד, מטבחון ונגישות לנכים. כמו כן בוצעו עבודות פיתוח סביבתי כולל מדשאה ותאורה.
"אני נרגש להיות כאן היום. כשביקשו להקים בית כנסת בכוכב מיכאל, ראיתי את הנחישות של הקהילה והתחלנו להתארגן. פנינו למשרד הדתות וקיבלנו תקציב מכובד, בנוסף למועצה. אגודת המושב הקצתה את הקרקע והביצוע היה של החברה הכלכלית שלנו. אני מודה לשר אזולאי".
ראש המועצה חותם על מגילת היסוד של בית הכנסת. צילום: דוברות מוא"ז חוף אשקלון
השר לשירותי דת, ח"כ אזולאי, אמר: "הגעתי היום לכבד את המקום והאנשים, למרות העומס בלוח הזמנים. בעוד פחות מ-48 שעות כולנו נעמוד בבית הכנסת, רגע לפני החתימה הגדולה ואתם תתפללו בבית הכנסת הזה, החדש והמפואר, ביום הכיפורים".
"אני שמח שהגענו לרגע הזה ובית הכנסת יכיל את מי שיבוא, באהבה" אמר נרגש יו"ר ועד המושב אמנון ברזין "המושב שלנו אמנם חילוני, אבל מה שיפה הוא שכמעט כולם היו שותפים להקמת בית הכנסת, מי בגלוי ומי בסתר ולהביא לפתיחתו רגע לפני יום כיפור. וזה יפה ומאחד את המושב".
האווירה אמש באצטדיון סלה ובעיר אשקלון לאורך כל שעות היום הייתה מעבר למקובל במחוזותינו. הקהל האשקלוני שכמיטב המסורת המתין לרגע האחרון בשביל להבטיח את מקומו בדרמה הגדולה שהתחוללה במשחק אמש. זמן רב לא נראה משחק כזה באצטדיון סלה, לא נגזים אם נאמר שמאז אותו ניצחון 5:4 על הפועל פתח תקווה שסגר את גורל העלייה כמעט הרמטית. במשך דקות ארוכות חיכו אוהדי הפועל אשקלון כדי להצטלם עם שחקני הקבוצה וגם עם שחקני היריבה, תופעה שתמצאו רק באשקלון. אחרי שנה בה אוהדים רבים טענו שהם אינם נהנים מהכדורגל שמציגה הקבוצה, חרף היותה בליגת העל, משחקים כאלה עוד יגרמו לכך שנראה את אצטדיון סלה מלא ולא רק נגד הגדולות.
ראלי לאחר שהוחתם בהפועל אשקלון. צילום: דוברות הפועל אשקלון.
בקבוצה סירבו להודות בכך טרם המשחק, אך כעת הם עושים זאת בפה מלא. רצף המשחקים זימן לה את מכבי תל אביב לאחר שתי ניצחונות, מצד אחד זה נתן ביטחון שניתן לעשות את הבלתי יאומן ולהוציא מהאימפריה הצהובה נקודות ומצד שני הוריד את השחקנים לקרקע למרות שני הניצחונות. בסוף המשחק מגן הקבוצה אלעד גבאי העלה לחשבון הפייסבוק שלו תמונה מרגעי השמחה ובחר לכתוב את המילה – "המשכיות". זה אכן שם המשחק אחרי שני ניצחונות ותוצאת תיקו שכולה ניצחון, הפועל אשקלון צריכה לדאוג לא להרוס את הרצף המצוין דווקא מול הקבוצה החלשה בליגה עד כה, מ.ס אשדוד בעוד שבועיים. גם עכשיו הפגרה באה בדיוק בזמן ותעזור להוריד את השחקנים לקרקע.
הצוות המקצועי שיבח כהרגלו את טל איילה שבהיעדר רודי חדד המושעה, לקח את המושכות ומסתמן כשחקן הכי חשוב בקבוצה של יובל נעים. "ככל שעובר הזמן, הוא צובר יותר ויותר ביטחון וזה ניכר במשחק שלו. במשך שנים הוא התפספס פה כי לא היה משהו שילטש אותו. הוא הגיע ליובל בזמן הכי נכון עבורו שהוא מבין שזו הזדמנות אחרונה והוא לוקח אותה בשתי ידיים בלי להביט אחורה". גיבור הערב, היה דלה איינוגבה שרשם אמש את הפנדל ה-7 שהוא עוצר במדי הפועל אשקלון. גם את בעיטת העונשין הראשונה של תל אביב הוא היה קרוב להדוף אך הבעיטה הייתה מדויקת מאוד. איינוגבה הגיע כדי להיות האקס פקטור של הפועל אשקלון והוא משמש ככזה. איינוגבה הוא שוער הפנדלים הטוב כיום בישראל ואחד משוערי הליגה הטובים שיש, עם 50% הצלחה בבעיטות עונשין, נתון מדהים שכל שוער היה מתברך בו. לא סתם נעים הגדיר אותו כיותר חשוב להפועל אשקלון מג'יאנלואיג'י בופון ליובנטוס.
צילומים: זאב שטרן, אורי קריספין
לקראת יום כיפור, בחרנו בסכסוך בין יובל נעים לשופטי ליגת העל כאחד הסכסוכים הגדולים בספורט האשקלוני. שני פנדלים נשרקו אמש נגד אשקלון, שניהם גבוליים ויכלו לעשות את ההבדל ותארו לכם מה נעים היה אומר אלמלא איינוגבה היה עוצר את הכדור האחרון של אצילי. אבל למרות זאת, אחרי דרמה ורגעים כל כך שמחים באצטדיון סלה גם נעים בחר לסלוח הפעם לשופטים ולא להעיר על השיפוט.
עוד אחד מגיבורי הערב היה עוז ראלי שכבש ובישל אמש ולמעשה היה הארכיטקט של התיקו. על המפגש הטעון נגד האקסית אמר ראלי, "אני לא מסתכל על זה כנקמה, כל משחק הוא בנפרד. אני בא לתת את המאה אחוז שלי ואני שמח שיצא לטובה". על היחסים עם הקהל שבתחילת העונה סימן אותו, אמר ראלי, "אני לא מבין מאיפה הבאתם את זה שהקהל נגדי, אמנם לא היה לי משחק טוב במחזור השני אבל הקהל תומך בי ועוזר לי. שמח שהחזרתי להם והכל בסדר. הם הובילו עלינו 2:0 משתי טעויות שלנו, מכבי לא נתנה פה משחק גדול של צירופין. אלה טעויות שאנחנו עובדים באימונים כיצד לא לעשות אותם ועשינו. חזרנו למשחק כמו גברים, האמנו בעצמנו והיה לנו קצת מזל בגול השני. יובל דוגל במשחק התקפי אבל במקביל להיות מחיובים לעמדות ולחזור למקומות. כל מי שנמצא בקבוצה אומר שהשנה יש כאן קבוצה טובה יותר משנה שעברה, גם מי שהיה כאן היה טוב ובגלל זה הוא נשאר בליגה אבל אין ספק שיובל עשה רכש יותר טוב משנה שעברה". אמנם ראלי התכחש לסכסוך עם הקהל אבל הוא שמח לפתוח דף חדש. בתום המשחק השחקנים בחדרי ההלבשה חיבקו את ראלי ואמרו לו, "זה הגיע לך, עכשיו אף אחד לא ישרוק לך בוז".
הועדה הארצית לתכנון ובניה של מתחמים מועדפים לדיור (הותמ"ל) הייתה אמורה להתכנס ולדון בכוונתה לשנות את שלבי הקמת שכונת 'עיר היין' באשקלון.
הדיון כלל שינוי בתנאים להקמת 'מחלף רבין. בתכנית המקורית נדרשו הרשויות להשלים את הקמת המחלף לצורך היתרי בניה נוספים. הועדה ביקשה לשנות תנאי זה ולדחות את הקמת המחלף לשלב האכלוס (טופס 4).
אלא שכוונתה של הועדה הארצית אינה עומדת בקנה אחד עם כוונותיו של ראש העירייה בפועל, תומר גלאם ששם לו למטרה למגר את בעיית הפקקים בעיר. לפי מדיניותו של גלאם לא יינתן היתר בנייה ולא תשווק ולו יחידת דיור אחת בשכונה, טרם הקמת המחלף וטרם יושלמו כל המחויבויות הציבוריות לטובת השכונה.
גלאם וכחלון. צילום: אחי בנאי
גלאם עסק בשבוע שעבר בהפעלת קשרים במשרד האוצר כדי לבטל את כינוס הועדה בכדי שלא תתקבל ההחלטה הנוגדת את מדיניותו. הלחץ עשה את שלו והוועדה לא התכנסה והשינוי שדרשו נציגיה, בוטל או לכל הפחות נדחה למועד מאוחר יותר.
"הקמת 'מחלף רבין' הוא האוויר לנשימה עבור עשרות אלפי התושבים בצפון העיר אשקלון שמתמודדים עם עומסי תנועה קשים במשך שעות רבות מיומם, ומייחלים ליום שבו תיסלל היציאה הצפונית מהעיר. לא יעלה על הדעת ששיווק הדירות עבור התושבים העתידיים בשכונה החדשה יימשך מבלי שאנו נותנים פתרונות הולמים לתושבי העיר הקיימים" אמר גלאם כשנשאל בנושא "אעמוד על כך שלא תשווק דירה אחת במסגרת 'עיר היין' במידה ולא יוקם המחלף. ניהלתי מלחמה של ממש עבור תושבי אשקלון ואמשיך להילחם למענם בכל שלב כשאצטרך. לשמחתי דבריי נפלו על אוזניים קשובות של שר האוצר, משה כחלון, איתו הגעתי להבנה שיש להוריד מסדר היום את השינוי עד מציאת פתרון בנושא המחלף".
הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, ביקר ביום חמישי האחרון בבתי הספר בקיבוץ יד מרדכי. הרב למפגש מול שכבה י"א בתיכון 'שקמה' ומול תלמידי בית הספר היסודי 'חופים'. ראש המועצה האזורית חוף אשקלון, יאיר פרג'ון ורב המועצה יעקב אביטן ליוו את הרב במפגש התלמידים.
בבית הספר 'שקמה' הרב סיפר על אדם שרכש מכונית יוקרתית שעולה המון כסף. כשהתלונן בחברה מדוע המכונית מקולקלת, התברר כי הנהג נסע כמה ימים בהילוך הראשון בלבד ובכך, לא מימש את יכולותיה של המכונית. הנמשל הוא אנו, בני האדם, שיכולים לחיות ב'הילוך ראשון'. כלומר, לאכול, לשתות, לישון אבל רק אם נעלה בהילוכים, נגיע לתכלית- למימוש עצמי, עד כדי תרומה לחברה ועוד. "באישיות של אדם יש יותר הילוכים, גם הילוך עשירי, שיכול להועיל לאנושות כולה ולהביא את פרס נובל" אמר הרב הראשי. "בימינו, ראש השנה וכיפור, זה הזמן לבדוק אם אנו מפעילים את המנוע בצורה נכונה או פחות יעילה ושנפיק מעצמנו את המיטב".
הרב לאו מול תלמידי בית ספר 'חופים' ביד מרדכי. צילום: דוברות מוא"ז חוף אשקלון
כאשר נשאל הרב האם הוא בעד גיוס לצה"ל, הוא שלף בגאוה תעודת קצין במיל' מכיסו והציג אותה לתלמידים: "אני גם רב וגם רב-סרן, בחיל המודיעין" אמר בחיוך לתלמידים המופתעים. לדבריו, סוגיית גיוס דתיים לצבא היא עניין פוליטי ושום פתרון לא יבוא בכפייה ובלחץ אלא בהידברות. "יש למצוא את נקודת האמצע כדי להגיע לפתרון, וזה יקרה רק אם נדע לדבר אחד עם השני ונמצא את המחבר". הרב בירך את התלמידים באחדות העם ואמר שכשם שאין אדם דומה לרעהו, כך גם מחשבת האדם שהיא ייחודית לו. היתרון שלנו כבני האדם היא לכבד את השני.
בבית הספר היסודי 'חופים', נכח הרב בטקס שהכינו תלמידי בית הספר. לאחר מכן הסביר להם על השופר: המצווה איננה בתקיעה בשופר, אלא בעצם ההאזנה לקול השופר. את המפגש חתם הרב הראשי בתקיעה בשופר, לא לפני שביקש מהתלמידים לשאת משאלה בליבם עבור יקיריהם.
ראש המועצה האזורית חוף אשקלון, יאיר פרג'ון, אמר לאחר המפגש: "גם אני התרגשתי כשהרב הראשי תקע בשופר וגם אני ביקשתי משאלה. ניכר היה שהתלמידים התרגשו ממעמד המפגש עם הרב וגם מהעובדה שבמהלך השיחה הם היו קשובים, שאלו שאלות בטוב טעם ונהגו בנימוס הראוי".
בדקה ה-24, שריקה לא נכונה של השופט הובילה לכדור קרן במקום לכדור חופשי למכבי תל אביב אותו הרים עומר אצילי לראשו של ניק בלקמן שכבש בקלילות על סף תיבת החמש. מכבי המשיכה ללחוץ ובדקה ה-38 בעיטה אדירה של שירן ייני זעזעה את הקורה של איינוגבה אך מיאנה להיכנס. 1:0 למכבי תל אביב במחצית.
חמש דקות בתוך המחצית השנייה עומר אצילי הצליח להטעות את טל מכלוף שספק הכשיל אותו, אך אוראל גרינפלד הורה על בעיטה מהנקודה הלבנה. אצילי ניגש לבעוט את הפנדל ולמרות שאיינוגבה זינק לפינה הנכונה הוא לא הצליח למנוע ממנו להכפיל את היתרון.
המשחק הפך להיות מעט מנומנם ואפילו האופטימיים ביותר לא הצליחו לנחש את אשר יתרחש בהמשך. בדקה ה-82, באבין הרחיק את הכדור לעברו של עוז ראלי שבעט מצוין וכבש נגד האקסית. שתי דקות לאחר מכן אשקלון בטירוף. ראלי מחליט להוציא קרן קצרה למילאן סמילאניץ' והארגנטיני השווה לתיקו 2:2.
חשבתם שנגמר? דקה 90, נגיעת יד של מכלוף הובילה את גרינפלד להורות על פנדל גבולי למכבי תל אביב שיכלה להכריע את המשחק אבל דלה איינוגבה, השוער הטוב בארץ בבעיטות העונשין, הצליח לעצור את הכדור ולהשאיר את הנקודה באשקלון.
אחלו המון 'מזל טובים' לשחקן הכדורגל האשקלוני ברק יצחקי שחגג השבוע יום הולדת 33 וקיבל מהאישה ספיר יודשקין ברכה כל כך מרגשת באינסטגרם שכמעט ודמענו. יום הולדת שמח
שותפות אשקלון בולטימור מולידה פעילות מבורכת למען החולים המאושפזים בבית החולים ברזילי. לקראת החגים, התנדבו כ-20 מחברי מועצת נוער העירונית יחד עם נציגי שותפות אשקלון – בולטימור לשמח את החולים במחלקות השונות במרכז הרפואי. הם חילקו לחולים המאושפזים שוקולד לשנה טובה ומתוקה, דובונים וברכות אשר נשלחו מבולטימור לאשקלון במסגרת פעילות השותפות.
את הדובונים והברכות יצרו חניכי מחנה הקיץ 'איירי' שבבולטימור במהלך הקיץ האחרון. שליחי הסוכנות היהודית במחנה העבירו תכנים לחניכים אשר עסקו בערכים כדוגמת תיקון עולם; צדקה; ביקור חולים ועוד. הם למדו על ישראל ועל תרומה ישראלית באזורים מוכי אסון בעולם ועל חשיבות העשייה ולשמח אחרים. מחצית מהדובונים והברכות של החניכים נשלחו לבית חולים לבולטימור ומחצית מהם הגיעו לאשקלון, כחלק משאיפת השותפות וחיזוק הקשר בין שתי הערים.
שותפות אשקלון-בולטימור פועלת בעיר זו השנה הארבע עשרה. מטרת השותפות היא לקדם קשר והזדהות עם השורשים היהודים וישראל בבולטימור ובאשקלון. השותפות שואפת לפעילות מתמשכת שבה כל יהודי בולטימור ואשקלון יתחברו אחד לשני, ליהדות ולישראל מתוך הכרה בשותפות הגורל וחיזוק העמיות היהודית. מטרה ושאיפה זו מתממשת על ידי יצירת פרויקטים משותפים וביקורים של משפחות ומשלחות בשתי הקהילות.
הוא הוקפץ מידי שעה לאירועי חירום, תאונות דרכים, התקפי לב ושלל אירועי חירום רפואיים, אך הפעם אריאל זוהר, כונן איחוד הצלה מצוות אשקלון נפצע בעצמו כאשר רכב על אופנוע איחוד הצלה בשדרות.
התאונה הקשה התרחשה בשד' מנחם בגין בשדרות, כאשר זוהר כאמור רכוב על אופנולנס וביקש לצאת משדרות לאשקלון. כשהגיע לצומת עם רחוב הרצל, התנגש האופנוע עם רכב אחר מסיבות שטרם הובררו ונחבל קשה.
הכונן הכי פעיל באשקלון. אריאל זוהר
כונני מד"א הצלה דרום הוזעקו לטפל בפצוע, ייצבו את מצבו ומיד פונה באמבולנס משדרות לצומת יד מרדכי, שם הועבר לניידת טיפול נמרץ ומשם לבית החולים ברזילי.
זוהר, בן 27, נשוי ואב לילדים, החל את דרכו באיחוד הצלה מגדל העמק ולפני מספר שנים הגיע לאשקלון. כונני רפואת החירום של מד"א ושל איחוד הצלה באשקלון מכירים אותו היטב. זוהר נחשב לכונן 'איחוד הצלה' הפעיל ביותר באשקלון ורבים מתושבי העיר מכירים אותו מתאונות הדרכים הרבות שהוא מגיע אליהן בתוך רגעים ומעניק בקור רוח טיפול ראשוני עד להגעת האמבולנס. במשך שנים השתמש זוהר באופנוע הפרטי שלו להגעה לאירועי חירום ולפני מספר חודשים זכה לקבל אופנוע מארגון איחוד הצלה.
יו"ר סניף איחוד הצלה באשקלון, חבר מועצת העיר, שמעון לוגסי, שיבח היום את זוהר וסיפר כי רק לפני חודש קיבל תעודת מתנדב מצטיין בטקס חגיגי. "הוא היה בצפון והגיע אלינו לאשקלון. קיבלתי עדכון שאני הולך לקבל מתנדב טוב אבל לא הבנתי עד כמה" סיפר היום לוגסי "הוא הגיע אלינו ונקלט יפה בסניף. הוא בחור מדהים לא רק בפעילות גם בעזרה רגילה לכל דבר. הוא חביב מאוד לא רק על הסניף באשקלון אלא על כל הדרום. מאז התאונה מתקשרים אלי מכל הדרום לשאול לשלומו. אני מחזק את המשפחה, נתפלל להחלמתו ונסייע למשפחה בכל אשר תבקש".
היום הוא אף הספיק להגיע לאירוע בסופו נקבע מוות לאישה בת 98 בשכונת ברנע, מאוחר יותר הגיע לרחוב שד' ירושלים, לגבר בן 50 שנפל מהאופניים החשמליים שלו ונחבל ברגלו בצורה חמורה.
זוהר סיפר הבוקר בגאווה לעמיתיו על תפקודו במהלך יום הכיפורים, כשהתארח בשכונת גאולה בירושלים ובמהלך הצום יצא למקרים דחופים. בארבעה מקרים אף נתן עירוי נוזלים למטופלים שסבלו מהתייבשות וככל הנראה בכך הציל את חייהם.
דוברת בית החולים ברזילי מסרה כי זוהר "סובל מפגיעה רב מערכתית, מצבו קשה ומטופל בחדר הלם". בוחני התנועה מרחב לכיש פתחו בחקירת נסיבות התאונה.
חבריו ביקשו להתפלל לרפואתו של אריאל חיים בן רות ואף ניתן להתגייס לקרוא פרקי תהילים לרפואתו בקישור הזה.
גופתו של אזרח זר בן 27, שטבע למוות, אותרה לאחר חיפושים שנמשכו מאז ליל אמש.
דיווח אודותיו התקבל במשטרה בליל יום שישי בשעת לילה מאוחרת ובו נמסר כי הצעיר יחד עם חבריו נכנסו שעות ספורות לפני כן אל הפארק באשקלון על אף היותו סגור ובהמשך ירדו אל חוף הים הסמוך. על פי עדויות, בשלב מסוים לקראת השעה שמונה בערב נכנס הצעיר עם חברו אל תוך הים והחל טובע תוך שחברו מנסה לסייע בידו להיחלץ אך לשווא. לאחר מכן יצא חברו מהמים ועזב את המקום. כשעתיים לאחר מכן התייצב חברו בתחנת המשטרה ודווח על שארע.
כוחות המשטרה החלו במידי בביצוע סריקות בקו החוף על מנת לנסות לאתר את הצעיר ובמקביל החלו סריקות ימיות על ידי יחידת השיטור הימי במשטרה וכוחות נוספים. סריקות אלו נמשכו אל תוך הלילה וחודשו מיד עם אור ראשון הבוקר.
זמן קצר לאחר שחודשו הסריקות, התקבל דיווח מסירת דיג כי יושביה מבחינים בגופה במים סמוך לחוף דלילה. שוטרים שהגיעו אל החוף משו את גופתו של הצעיר מתוך המים אל החוף וצוות מד"א שהוזעק למקום נאלץ לקבוע את מותו.
כאשר משה מנגבו החל לעבוד במרכז הרפואי ברזילי הוא נתקל לפתע במ’, איש שב”כ ותיק שפעל בגזרת עזה. “משה היה זה שזיהה אותי. הוא ניגש אליי והציג את עצמו. כמובן שזכרתי אותו”, מספר מ’. מנגבו הזכיר לו מיד פעילות מיוחדת שביצע בעזה, שבה התחפש מנגבו לאישה כדי ללכוד מחבל מסוכן. “כמובן שזכרתי אותו וזכרתי היטב את הפעילות המדוברת. זה היה מפגש מאוד מרגש וסגירת מעגל מבחינתו”, אומר מ’.
מנגבו בתקופת השירות צבאי
לפעילות ההסתערבות המדוברות גויס מנגבו, אשר שלט בשפה הערבית. “דיברתי קצת ערבית כי למדתי בסודן, אבל זו ממש לא הייתה שליטה מלאה בשפה, ואפילו לא קרוב לכך. למרות זאת הציעו לי לעשות את המבצע, ואני כמובן שמחתי על ההזדמנות שניתנה לי”, מספר מנגבו. הוא התחפש לאישה ונשלח לביתו של המחבל. “סיפרו לי שהוא אחראי לרצח של יהודי ושחייבים להביא אותו. דפקתי על הדלת, ואימא שלו פתחה, הוא לא היה בבית. אמרתי לה שאני חברה שלו מבית הספר ושאלתי אם אפשר להמתין”.
האם הסכימה, ומנגבו נכנס פנימה והמתין. בינתיים ניהלה איתו אמו של המחבל שיחת חולין ואף מזגה לו תה. “ישבתי ושתיתי, באותם רגעים לא חששתי, אבל כשהוא נכנס אל הבית והסתכל עליי הרגשתי שהנשמה שלי יוצאת”. השלב הבא בסיפורו של משה נשמע כמו סצנה מתוך סרט פעולה. “האם הבינה מיד שמשהו אינו כשורה, ותוך שניות הרימה את השטיח, שהיה מונח במרכז הסלון, והיה שם חור שהוביל אל מתחת לאדמה. הוא נכנס פנימה ונעלם. הזעקתי את הכוחות שחיכו לסימן ממני בשטח, הם נכנסו אל הבית, הרמנו שוב את השטיח ונכנסו להוציא אותו משם. הוצאנו לא רק אותו, אלא עוד ארבעה מחבלים נוספים, ומצאנו המון נשק ותחמושת ומדים של צה”ל. אני זוכר עד היום את הקללות שאימא שלו קיללה אותנו”.
מה עובר בראש ברגעים כאלה? “זה היה מפחיד, והלב שלי דפק, אבל עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות. כל משימה שניתנה לי במהלך השירות הצבאי נעשתה מכל הלב ומתוך הרצון לתת כמה שיותר. הרגשתי שאני חייב למדינה הזאת ומוכן לעשות למענה הכול. לאחר שהשתחררתי התנדבתי עוד ארבע שנים”.
“היינו זקוקים נואשות לדמות נשית לצורך הפעולה וחשבנו שמשה יכול להתאים”, מספר מ’, איש השב”כ לשעבר. “האמת, נדמה לי שהוא לא ממש הבין למה הוא נכנס, ואם היה מבין עד הסוף, לא בטוח שהיה מסכים. עצרנו שם מספר מחבלים והגענו לתוצאה שרצינו, וזה היה ללא ספק בזכות מה שמשה עשה שם. היום, במבט לאחור ובגילי המופלג, זה היה מטורף, ולא הייתי עושה את זה. הוא נשלח לשם כפיתיון, אבל אז זו הייתה תקופה אחרת וככה עבדנו”.
מאז אותה פעילות נפרדו דרכיהם של השניים עד שנפגשו שוב, כעבור שנים, במרכז הרפואי ברזילי. “אני חושב שהפעילות ההיא היוותה עבורו גם משהו נוסף”, אומר מ’. “אין ספק שכשאתה לוקח חלק בפעילות מסוג כזה זה מגביר את תחושת השייכות, והוא היה גאה בזה מאוד ובצדק. צריך להיות אדם מיוחד כדי לעשות את מה שהוא עשה, והוא אכן איש מיוחד, אהוב מאוד ומוערך”.
“קוברים וממשיכים ללכת”
בית החולים זה כמו הבית שלי. מנגבו השבוע. צילום: דוד אביצור
"מבצע משה" להעלאת יהודי אתיופיה היה מבצע מורכב. למעשה מדובר ב—16 מבצעים שנערכו בשנות ה-70 וה-80, ובהם עלו ארצה כ-8,000 יהודים. זה היה מסובך מבחינה מדינית וצבאית ודרש נחיתה של מטוסים צבאיים בלב מדינה עוינת. אך הגיבורים האמיתיים של המבצע הזה הם ללא ספק העולים עצמם. “שני הכוכבים האמיתיים של המבצע הזה הם המוסד ויהודי אתיופיה. העולים עשו מסעות ששום יחידה לא הייתה מסוגלת לעשות”, אמר לפני כשנתיים סא”ל (מיל’) וניצב בדימוס אליק רון, שפיקד על חלק מהמבצעים, בטקס במלאות 30 שנה למבצע.
חלום השיבה לארץ ישראל של קהילת יהודי אתיופיה ליווה אותם לאורך השנים. תחילת הגשמתו של חלום זה בשנת 1975, כאשר הרבנות הראשית הכירה ביהדותם של בני הקהילה ובהחלטה שקיבלה ממשלת ישראל בשנת 1977 להעלותם ארצה.
העולים, שרצו להגיע לישראל, נאלצו לעבור מסלול ייסורים בדרכם אליה. תחילה היה עליהם להגיע בסתר לגבול סודן. לצורך כך התארגנו בקבוצות קטנות ובשיירות ויצאו לדרך הארוכה. רובם צעדו ברגל ונתקלו בדרך בשודדי דרכים, רבים לא החזיקו מעמד ומתו בדרך. לאחר שחצו את הגבול לסודן שהו במחנות תקופה ארוכה והמתינו לעלייה ארצה. התנאים במחנות היו קשים, וגם שם מתו רבים.
מנגבו עלה לישראל ב-1984 בהיותו בן 18. הוא נשוי, אב לחמישה ומתגורר באשקלון. ב-25 השנים האחרונות הוא עובד משק במרכז הרפואי ברזילי. שם מספרים על עובד מסור, כזה שמתייצב בכל שעה שצריך, גם אם מדובר באמצע הלילה. “זה כמו הבית שלי כאן, אני מאוד אוהב את המקום ואת היחס המדהים של מנהל בית החולים והמנהלים שלי. אני עושה את העבודה מכל הלב, ובגלל זה גם כשצריכים אותי באמצע הלילה אני בא. בכל השנים שאני עובד לא לקחתי יום חופש אחד. אני חושב שהסוד הוא במה שאתה נותן — זה מה שאתה מקבל. כשאני מגיע באהבה ומתייחס ברצינות ובכבוד, זה גם היחס שאני מקבל חזרה”, הוא אומר.
יותר מ-30 שנה עברו מאז עשה את הדרך המפרכת מאתיופיה לסודן, והוא עדיין זוכר כל פרט ופרט, אבל מעדיף להדחיק. “הזיכרון שלי מת בסודן. אני מעדיף להתמקד במה שקורה כאן בארץ”, הוא אומר. לפני שיצאו הוא ובני משפחתו למסע שנמשך ארבעה חודשים, הוא יצא בעצמו לבחון את השטח. כמה ימים הסתובב לבד וחיפש את הדרך הטובה והבטוחה ביותר עבור העולים. כשחזר הם יצאו לדרך יחד — קבוצה של כ-30 עולים, בהם תינוקות וקשישים — עשו את דרכם אל ארץ הקודש. המסע במדבר נערך בעיקר בלילות בשל החשש משודדים והחום הכבד ששרר במדבר. “זאת הייתה דרך קשה. אני עשיתי אותה כשכל הזמן הזה אחותי הקטנה, שהייתה אז בת ארבע, על הגב שלי. הכנו הכול מבעוד מועד, אוכל ומים וקצת ציוד, אבל זה כמובן לא הספיק”, הוא משחזר. מנגבו היה אחראי גם למים, וכשאלה נגמרו היה מתנתק משאר הקבוצה ויוצא לחפש. “הייתי עולה על עצים ומנסה לאתר צמחייה ירוקה, כי ידעתי שזה אומר שיש בסביבתה מקור מים. ואז הולך לכיוון ומביא לכולם בכלים שהיו לנו”.
מה היה הקושי הכי גדול? “כל המסע הזה היה קשה בצורה בלתי נתפסת, כמעט לא הגיוני, אבל זה היה חשוב לנו, ולא ראינו שום דרך אחרת. ישראל היא הבית והיא היעד הסופי שלנו, לא משנה מה אנחנו צריכים לעבור בדרך. הדרך הייתה קשה בעיקר עבור הקשישים והתינוקות, והפחד הכי גדול היה שיגלו אותנו או שיבואו שודדים. הלכנו בלילות כדי שלא יזהו את התזוזה שלנו. בימים היינו עוצרים ודואגים לשמור על השקט. אפילו התינוקות הכי קטנים ידעו שאסור לבכות, אסור שיגלו אותנו. בדרך גם נפטרו המון אנשים”.
הלוחם האמיץ לא בוחל בשום עבודה. משה מנגבו. צילום: דוד אביצור
מה עושים כשמישהו נפטר? “קוברים וממשיכים ללכת, לא עוצרים אפילו לבכות. מבחינתנו, היינו במשימה, והיה אסור לעצור. היו המון קשיים, אבל לא יכולנו להרשות לעצמנו להישבר, כי אז פשוט לא היינו מגיעים. מתנתקים מהרגש וממשיכים. העדה דווקא ידועה היום ככזאת שבוכה הרבה ומקוננת על המת, אני חושב שזו התוצאה של אז, כשאסור היה לנו לעצור ולהתאבל, היום בוכים גם עליהם”.
מה ידעתם אז על ארץ ישראל? “לא הרבה, אבל ידענו שזה המקום שלנו, ככה נכתב לנו, ונעשה הכול כדי להגיע לארץ. באתיופיה היינו צריכים להסתיר את היהודות שלנו, להעלים את המסורת, חלק אפילו נאלצו להתנצר כדי לשמור על החיים שלהם. היה לנו ברור שככה אי אפשר להמשיך לחיות”. כשהגיעו לסודן המתינו במחנה פליטים ומשם עלו על משאית שלקחה אותם אל המטוס שהטיס אותם ארצה. הרבה שנים עברו מאז, אבל גם היום כשהוא מדבר על רגע העלייה, עיניו של מנגבו נוצצות מהתרגשות. “נחתנו בשדה התעופה בארץ, ופשוט לא האמנו שזה קורה לנו. אין לי מילים לתאר את ההתרגשות שאחזה בכולם. עברנו את כל מסע הייסורים הזה רק כדי להגיע לרגע הזה”, הוא אומר.
תנסה בכל זאת לתאר מה מרגישים? “חלום שהתגשם. סוף סוף אנחנו חופשיים, בארץ שלנו. כאן אנחנו יכולים להיות יהודים, לחיות את היהדות שלו ולא לפחד יותר. זה כמו מישהו שמגיע הביתה. ברגע אחד שכחתי את כל הקושי כי הכול התגמד”.
ובכל זאת היו קשיי קליטה? “מבחינתי לא. קיבלנו קרוואן באשקלון וגרנו כל המשפחה בקרוואן הקטן הזה ארבע שנים עד שקיבלנו דירה. אני בעיקר הודיתי על ההזדמנות שנתנה לי המדינה לחיות כאן. התפללנו לדרוך בארץ הזאת וזה קרה. זה לא היה קל, אבל לא היה בי רגע אחד של חרטה”.
המסמר שהפך ג’יפ
בשנת 1989, חמש שנים לאחר שעלה ארצה, התגייס משה לצה”ל. “דחיתי את הגיוס בכוונה, כי רציתי ללמוד עברית ולהגיע מוכן לגיוס”, הוא מספר. הוא ביקש להגיע למשמר הגבול, כי שמע על העבודה שהם עושים והרגיש ששם הוא יכול לתרום את המקסימום.
התהפכות בעזה עם מחבל מבוקש. הג'יפ רגע לפני שעלה באש
שלוש שנים שירת שם, את רובן עשה בתוך רצועת עזה. “הכרתי את האזור כמו את כף היד שלי. זו הייתה תקופה אחרת, כשהיינו בתוך הרצועה וביצענו פעולות מבפנים”. פעמיים במהלך השירות שלו קיבל תעודות הוקרה והערכה. בפעם הראשונה זה היה אחרי שעצרו מחבל, אך הג’יפ שנסע בו עם עוד חיילים עלה על מסמר והתהפך. “היה שם בלאגן גדול מאוד, והתחילו להתאסף סביבנו אנשים. אני נפצעתי, אבל החברים שהיו איתי נפצעו קשה הרבה יותר. דיווחתי בקשר שהתהפכנו וביקשתי חילוץ. החיילים שהיו איתי הצליחו איכשהו לצאת מהג’יפ. ואז קלטתי שהוא מתחיל לעלות באש, נכנסתי פנימה והוצאתי את הנשקים שלהם. למזלי, תוך מספר דקות כבר הגיע מסוק, חילץ אותנו והעביר אותנו לסורוקה”.
שבועיים היה מנגבו מאושפז בבית החולים, ועל תפקודו באירוע קיבל תעודת הערכה. לאחר שהתחזק חזר לזירת התאונה וחיפש את אותו המסמר שגרם להתהפכות הרכב וגם מצא. עד היום הוא שומר אותו אצלו וכן את התמונה שצולמה אז של הג’יפ ההפוך.
נדמה שמנגבו לא צריך סיפורי גבורה כדי להרגיש שייך. כל מה שהוא עושה בחיי היום-יום שלו ממלא אותו גאווה רבה ותחושת שייכות. שני ילדיו הגדולים חתמו לא מזמן קבע בצה”ל, ילדה שלישית היא סטודנטית, והשניים הקטנים הם תלמידי בית ספר. השורשים שהוא הצמיח כאן, בארץ שכל כך חלם להגיע אליה, הם מקור הגאווה שלו.
אתה נתקל לפעמים בגילויי גזענות? “אני חושב שזה עיניים של איך אתה בוחר להסתכל על דברים. אומרים שאני שחור. זה בסדר, זה הצבע שלי, ואני לא נעלב מזה ולא מתבייש במי שאני. ברמה האישית מעולם לא נתקלתי בגזענות. מדי פעם צצות כל מיני פרשיות של גזענות, וגם זה לא מעליב אותי, אני רק מצטער בשביל המדינה שלי שככה זה צריך להיות”.
פרשת אברה מנגיסטו היא אחת מאותן פרשיות? “לא. אברה מנגיסטו זה סיפור עצוב, אבל מסוג אחר. אני מכיר את המשפחה, הם שכנים שלנו, ומכיר גם את הילד. המדינה צריכה לעשות הכול כדי לשחרר אותו ולהחזיר אותו למשפחה שלו. אני רוצה להאמין שאכן הכול נעשה ושאין קשר בין זה שהוא עדיין לא חזר לזה שהוא אתיופי”.
הורים לילדים בגן חצב התאספו השבוע מול הגן ומחו על מה שהם מכנים הזנחה של העירייה. ההורים מספרים על מקרים שילדים חוזרים עם עקיצות ושלפוחיות לאחר ששיחקו בחול שבחצר הגן. “אני פניתי לא מעט. הילדה שלי הגיעה מהגן עם בעיות וגינליות וישבה שלושה שבועות בבית. הצוות מצוין, וחבל שהגן ככה. שלחתי לעירייה את כל הממצאים. מצאנו פה עטלף, יש פה חתולות עם הגורים שעושים צרכים, צואה. יש ילדים שהגיעו עם שלפוחיות הביתה, ויש ילדות שסבלו מתולעים והגיעו לרופא נשים בגיל שלוש—ארבע”, סיפרה אם לילדה בגן.
אב אחר סיפר: “הילדים חוזרים עם גירודים ועקיצות, החולות מטונפים, משרד הבריאות היה פה. כבר שנה שלמה אני רץ. פנינו כמה פעמים גם לתומר גלאם, שהפנה אותי לעוזר שלו שאמר אין תקציב. מה ביקשנו? רק קצת דשא סינטטי”.
“כל יום הילדים חוזרים עם עקיצות, ואמרו לי שיעבירו אותי גן. רק בגלל ענת הגננת נשארנו פה. אם לא ענת, מי היה נשאר פה?” אמרה אימא אחרת.
ההורים קראו למקום גם לעו”ד אבי עייש, המועמד לראשות העירייה, והוא מחה על התנהלות העירייה בעניין ואמר כי הדבר צריך לקבל קדימות לפני אירועים חגיגיים.
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: “במהלך שנת 2018 ייערך בגן חצב שיפוץ נרחב, פנימי וחיצוני. בהנחיית ראש העירייה בפועל תומר גלאם בזמן הקרוב יכנסו צוותי מנהל תפעול לשדרוג החצר, שיכלול התקנת דשא סינטטי”.
יוסי כהן, מחזיק תיק הספורט VS איתן קסנטיני, יושב ראש הפועל אשקלון לשעבר
צילומים: אורי קריספין, יח"צ
על הסכסוך שנוצר בין הממונה על הספורט בעיר אשקלון יוסי כהן ובין יו”ר הפועל אשקלון עד לא מזמן איתן קסנטיני אין חובב ספורט או פוליטיקאי בעיר אשקלון שלא שמע. חשבנו שאת מה שקסנטיני עשה במשך שלוש עונות בהפועל אשקלון איש לא יכול לקחת, אך נוכחנו לדעת שדווקא כן. בא יוסי כהן, שמעמדו בתור מחזיק תיק הספורט התחזק תחת ראש העירייה בפועל תומר גלאם, והחליט לנפות את קסנטיני מקבוצת הכדורגל בתואנה לניקוי המועדון מפוליטיקה. קסנטיני, שהביא את הקבוצה להישגים בלתי רגילים בדמות שתי עליות רצופות, גביע הטוטו והשארת הקבוצה כנגד כל הסיכויים בליגת העל, קיבל תמורה לא ראויה במהלך שהוביל כהן. אם זה לא מספיק, השניים החלו במסע הכפשות האחד כנגד השני, ולא פעם התכתשויותיהם לא הוסיפו כבוד לאיש מהם. הדם הרע ביניהם, שהחל בחודש יוני, נמשך כבר ארבעה חודשים. מי ירים את הכפפה ויזום סולחה?
אז פנינו לשניים, וזה מה שמסר לנו יוסי כהן: “חשוב לי להדגיש שהמהלך עם איתן נעשה ממקום ענייני ומקצועי ובלי שום עניין אישי”, אמר כהן. “למרות ההכפשות האישיות שיצאו, אני כמובן סולח ומוחל ומתרכז בדבר המרכזי, וזה הצלחת הספורט בעיר. אני שמח שהפועל אשקלון מנפקת תוצאות מצוינות בפתיחת העונה ובטוח ומאמין שהקבוצה תמשיך להביא כבוד לעיר. אם מישהו נפגע ברמה האישית, אז אני כמובן מתנצל ואשמח לשבת לקפה עם כל אדם שמרגיש פגוע ממהלך כזה או אחר כדי להבהיר את הדברים וליישר את ההדורים”.
קסנטיני לא ממש מוכן לסלוח: “יוסי כהן? מי זה? הוא לא שווה תגובה ובטח לא שיכתבו עליו בגללי”. ננסה שוב בשנה הבאה.
מני יאסו, בעלי מכבי אשקלון VS עיריית אשקלון
צילומים: דוד לוי, אורי קריספין
הכול התחיל כבר לפני שלוש שנים, עת עיריית אשקלון שכרה את הפועל אשקלון מידיו של פרוספר אזגי. בד ובד נכנס למשוואה גם אבי נמני, שהגיע לנהל בעיר אשקלון את בית הספר לכדורגל שלו, נימ-גרופ’. המפסיד הבלעדי בעסקה היה כמובן מני יאסו, שהגיש את הצעתו לאותו מכרז ויצא מופסד, לאחר שהעירייה החליטה לפסול את הצעתו ללא כל הסבר הגיוני. המתיחות הגדולה בין הצדדים נמשכה לאחר שקבוצת הבוגרים של יאסו, מכבי אשקלון המשחקת בליגה ג’, נתקלה בקשיים מתמשכים מצד העירייה, ולטענת יאסו סובלת מקיפוח, מקבלת תקציבים זעומים ומתנהלת בתנאים קיומיים קשים. יאסו לא מצא בעירייה אוזן קשבת והמשיך להלין על התנכלות. השיא היה הגשת עתירה בבית המשפט נגד עיריית אשקלון. הטענה המרכזית של יאסו היא באשר ליחס המועדף שמקבלות כלל קבוצות הספורט, ואילו, מנגד, קבוצתו סובלת לכאורה מאפליה וחוסר שוויוניות אשר מסבות לה נזק כלכלי רב.
על פי כתב התביעה, יאסו טוען כי העירייה גובה ממנו דמי שימוש גבוהים במגרשים העירוניים בצורה מכוונת, כאלו אשר נועדו לרסק את המועדון כדי למנוע כל תחרות בעיר, בשעה ששאר הקבוצות נדרשות לשלם סכומים נמוכים שממילא מקוזזים מכספי התמיכות, בשל היותן קבוצות "עירייה". הצדדים עד היום לא מצאו את עמק השווה, וספק אם יגיעו אליו מתישהו.
בעירייה תמיד אמרו שהיחס כלפי יאסו הוא קורקטי ולא מונע משום מניע אישי נגדו או נגד קבוצתו. אבל יאסו מצדו לא משלים עם הדברים. “אני לא חושב שיש סכסוך, יש פשוט מאבק צודק שצריך לתת עליו את הדעת בהקדם”, אמר יאסו. “היחסים שלי בעיריית אשקלון הם טובים מאוד, מלבד מספר פקידים בכירים שעושים דין לעצמם, והם לא רק יצטרכו לבקש ממני סליחה, אלא גם מילדי העיר ובעיקר מהתושבים המדהימים שיש לנו כאן. בהזדמנות זו אני רוצה להודות ולפרגן לתושבי העיר ושחקני הקבוצה הבוגרת המדהימים שנותנים לי רוח גבית ועורכי הדין מהשורה הראשונה אלון אייזנברג ותום שפלר שעושים עבודה מצוינת”.
יובל נעים VS שופטי ליגת העל
צילומים: זאב שטרן, אורי קריספין
הרומן הגדול מתנהל בין מאמן הפועל אשקלון יובל נעים ובין שופטי ליגת העל מהרגע שבו עלה המאמן עם קבוצתו אשתקד לליגה הבכירה. נעים, שידוע במזג החם והאימפולסיבי שלו, בטח במהלך משחק, לא זוכה להתעלמות מצד השופטים ומבקר לעתים די תכופות בבית הדין של ההתאחדות לכדורגל. פעם זה בגין העלבת שופט, פעם זה יציאה מהאזור הטכני, פעם זה מחאה קולנית מדי. הענישה היא בדרך קבע קנסות והרחקות. גם בעבר הלא רחוק, אי—שם בליגה הלאומית, השופטים לא עשו חסד עם נעים, והוא קיבל את הענישה שלו על מקרים דומים. נעים ניסה להגן על עצמו לא מזמן כאשר אמר: “אני לא אלישע לוי או מרקו בלבול, לי יש אמוציות במהלך המשחק”, בכך ניסה להסביר המאמן מאין נובעות ההתפרצויות השונות. כך או כך, עונת המשחקים רק החלה. ועל סמך היכרות עם נעים, הוא צפוי להמשיך בשלו, והאמת שלא נופתע כלל.
פרוספר אזגי VS משה ג’רפי
צילומים: שרון בוקוב, אורי קריספין
את פרוספר אזגי, הבעלים הססגוניים (לשעבר?) של הפועל אשקלון, לא באמת צריך להציג. אך את משה ג’רפי, עורך דין במקצועו ומנהל אגף בעיריית אשקלון, ייתכן שחלקכם לא מכירים. ג’רפי היה נציג העירייה במשא ומתן שהתנהל מול פרוספר אזגי על רכישת הפועל אשקלון והאיש שעמד בראש המהלך שנחשב לגדול בקרב אוהדי הפועל אשקלון. ככל שעבר הזמן ובתום שלוש שנים אינטנסיביות יש מי שמגדיר את היחסים בין השניים כאישיים. ג’רפי אינו רוחש סימפתיה לאזגי, וכך גם ההפך. השניים הפכו לצ’ילבות של ממש, כאשר כל אחד ניסה למשוך בחוטים ולצאת עם ידו על העליונה. איך שלא נהפוך את זה, העובדה שג’רפי צלח את המשימה ולקח את קבוצת הכדורגל מידיו של אזגי נחשבת בסופו של יום לניצחון גדול עבורו. מבחינתו של אזגי, הסיפור עוד לא גמור, ואם זה תלוי בו, ההתגוששות עם ג’רפי עוד צפויה להמשך.
שני ימי דין — ראש השנה ויום הכיפורים — לכאורה דומים אך מאוד שונים. בראש השנה אנו אוכלים ושותים, ואילו ביום הכיפורים צמים ומתענים. בראש השנה אנו עוסקים בתפילה בהמלכת ה' על העולם על ידי תקיעת ושמיעת קול, כנהוג בזמן המלכת המלכים, ובתפילה אין שום זכר לחטאינו ובקשת סליחה ומחילה, וידוי וכפרה עליהם. ואילו ביום הכיפורים כל הזמן עסוקים אנו בהזכרת חטאינו לפרטי פרטים ובבקשת סליחה, מחילה וכפרה עליהם, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בווידויים הרבים ובסליחות הרבות אשר אנו אומרים בתפילה בפירוט רב במהלכו של כל יום הכיפורים.
הרב ערן טמיר
מהו אפוא ההבדל העקרוני בין הדין האלוקי החל בראש השנה לדין האלוקי החל ביום הכיפורים, ומדוע נזקקים אנו לשני ימי דין שונים אלו?
מבאר הרב נבנצאל בשיחותיו לראש השנה שההבדל העקרוני בין שני ימי דין אלה מתבאר במשל שמבחין בין שתי הדרכים אשר באמצעותן ניתן לשבור ולהרוס קיר: הדרך האחת על ידי הכאה בקיר בפטיש חזק, לשבור לבנה אחר לבנה מהקיר, עד שאט-אט יתמוטט וייהרס
הקיר כולו. בדרך זו אנו מתמודדים עם הקיר בדרך ישירה, באופן חזיתי עמו ונגדו.
הדרך השנייה שונה לחלוטין: חפירה מתחת לקיר ללא נגיעה בו כלל, על מנת לערער את היסודות שעליהם ומכוחם עומד הקיר, עד אשר תהיה החפירה מספיק עמוקה, ולא יהיה לו על מה לעמוד וממילא יתמוטט וייפול.
והנמשל: חטאינו וחסרונותינו דומים לקיר גבוה קיר שלילי שבנינו כל השנה כולה על ידי מעשינו. בראש השנה — אשר כשמו כן הוא — הראש, השורש העומד ביסוד הכול, איננו מתעסקים כלל עם הקיר, דהיינו עם פרטי החטאים עצמם, שהם התוצאה המעשית החיצונית של הראש והיסוד המקולקל, אלא עוסקים אנו בסיבות העמוקות ובגורמים הפנימיים של החטאים, ביסודות שעליהם עומד קיר חטאינו. יסודות אלו הם המחשבה והרצון שלא היו מכוונים ליסוד האחד שבו הכול תלוי ועליו עומד הכול. כי לו היה ברור לנו שה’ מלך, שה’ מולך וה’ ימלוך לעולם ועד, אילו “שיוויתי ה’ לנגדי תמיד” היה חקוק בתוכנו באופן מוחלט, לא היינו חוטאים כלל, שהרי מחשבותינו ורצונותינו האנושיים היו מכוונים למחשבות והרצונות האלוקיים באופן מושלם ללא פוטנציאל חטא כלל!
לכן בראש השנה, שהוא הראש, היסוד והשורש לכל חטאינו המעשיים, עוסקים אנו בחפירה הרוחנית על מנת לתקן את שורש החטא וסיבותיו. אנו עסוקים בבניין התודעה והרצון שלנו באופן הנכון על ידי המלכת ה’ עלינו ועל חיינו ובשמיעת קולות השופר המהווים את מעמד ההמלכה (כדעתם של חלק מהמפרשים) בשיא עומקו ועוצמתו.
רק לאחר שעסקנו ביסוד החטא ובסיבותיו הפנימיות בראש השנה מגיע השלב השני ביום הכיפורים. ובו צריכים אנו לשבור את החטאים המעשיים לפרטי פרטיהם על ידי שלושת ממדי התשובה המעשית הנדרשת מאיתנו: א. הכרתנו את חטאינו, לקיחת האחריות עליהם, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בווידויים הרבים לפי סדר האלף-בית שאותם אנו אומרים במהלך כל תפילות יום הכיפורים. ב. חרטה, בקשת סליחה ומחילה עליהם, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בסליחות הרבות שאותן אנו אומרים בסופה של כל אחת מחמש התפילות שביום זה. ג. קבלה לעתיד. בקבלתנו לעתיד שנשתדל לא לעשותם שוב בהמשך חיינו.
מכאן גם מובן השוני באופיים של שני ימי דין אלו, ומתוך כך בהתנהגותנו בימים אלו. בראש השנה אנו אוכלים ושותים משום שאנו שמחים במעמד ההמלכה האלוקית עלינו ועל העולם כולו, המתקן באופן שורשי ויסודי את כל קלקולינו. זהו הגילוי החיובי הנובע מתוך הדין, ואילו ביום הכיפורים אנו מתענים עינוי המסמל את הצער הנובע מצמצום כוחות החיים החומריים שלנו, המתגלה בחמשת העינויים שביום זה על מנת לאזנם לאחר שנכנענו אליהם כאשר חטאנו. זהו הגילוי השלילי הנובע מתוך הד, אשר בא לידי ביטוי גס בווידויינו ובקשת סליחתנו. אם כן, שני ימי דין שונים זה מזה אך משלימים זה את זה.
סגן ראש העירייה רמי סופר קנה את כהונתו לאחר שתמך בראש העירייה בפועל תומר גלאם בבחירות שהתקיימו במועצה לבחירת מחליף לאיתמר שמעוני. לגלאם הייתה חסרה אצבע אחת, וסופר הסכים לתמוך, ובתמורה זכה בתפקיד הנכסף. אלא שמאז נכנס לתפקיד, ואף מונה לו עוזר אישי, דותן חיים, הוא לא קיבל כל שכר עבור תפקידו.
במכתב ששלח בסוף חודש אוגוסט מנכ”ל משרד הפנים מרדכי כהן נכתב כי מינויו של סופר לתפקיד תלוי בהחלטה של הוועדה למניעת ניגוד עניינים של משרד המשפטים. זאת מאחר שמנכ”ל העירייה חיים סופר נשוי לאחותו של רמי סופר. “יובהר כי אישור מינויו ושכרו מותנים בכך שהוועדה לניגוד עניינים של משרד המשפטים תאשר כי אכן אין ניגוד עניינים בכהונתו”, כתב כהן.
הוועדה אכן ישבה על המדוכה ודנה בעניין, ולבסוף החליטה כי אכן ישנו ניגוד עניינים בין שני נושאי התפקיד. כעת נותר לעירייה להחליט מי מהשניים יסיים את תפקידו: רמי סופר כסגן או חיים סופר כמנכ”ל.
הגיס והמנכ"ל, חיים סופר. צילום: דוד לוי.
בשיחה עם רמי סופר הוא מתעקש לטעון כי מינויו אושר על ידי משרד הפנים, זאת אף על פי שמשרד הפנים קבע כי מינויו אינו מאושר. “אני לא אפוטר ולא קשקושים”, אמר סופר. “מי שצריך לעשות את העבודה ולעשות סדר זה תומר גלאם. נבחר ציבור לא מפוטר מתפקידו. אף אחד לא יכול לפטר אותי, אושרתי במועצה, אושרתי במשרד הפנים. יש כרגע ניגוד עניינים, ואת זה צריך לפטור. זה הכול”.
בעקבות ההחלטה, שמכניסה את תומר גלאם למצב בעייתי, הוחלט להגיש ערעור לוועדה ולנסות לשכנע אותה כי בין השניים זורם דם רע ונוהגים כזרים זה בזה, ולכן אין כל סיכוי כי יהיה ניגוד עניינים בעבודתם.
רבקי (שם בדוי) בת 4 ילדה מקסימה, חייכנית וטובת לב, נולדה פגה וחלק ממערכות גופה נפגעו כתוצאה מהלידה המוקדמת. כיום רבקי היא ילדה בעלת צרכים מיוחדים הסובלת מעיכוב התפתחותי ניכר ומבעיות רפואיות.
רבקי הקטנה, מתקשרת עם הסביבה, מבינה ואהובה על הצוות המטפל בה. אבל היום היא זקוקה למשפחת אומנה מאזור אשקלון, אשדוד והסביבה שתפתח עבורה את ביתה ואת לבה.
"רבקי זקוקה לבית חם ואוהב, סביבה שתתמוך בה ותחזק את חוסנה הפיסי והרגשי", מסבירה מירה ורקר, מגייסת משפחות אומנה במכון סאמיט. "רבקי כמו כל הילדים צריכה לגדול בסביבה רגילה של בית ומשפחה. אנו מחפשים עבור רבקי משפחה שומרת מסורת, מאזור אשקלון, אשדוד והסביבה, עם הורים הפנויים לטפל ברבקי ולוות אותה לטיפולים הנדרשים. אין לנו ספק כי רבקי בדרכה המיוחדת והממיסה תחזיר הרבה אהבה למשפחה".
ורקר מדגישה את החשיבות במציאת משפחת אומנה לרבקי: "על פי מחקרים, משפחת אומנה הינה הסביבה הטובה ביותר להתפתחות תקינה ונורמטיבית של ילדים שהוצאו מביתם, משום שתמיכה רגשית, חיזוקים וכלים להתפתחות נפשית, רגשית ושכלית שילד כל-כך זקוק להם מגיעים קודם ממעגל האנשים הקרובים ביותר לילד, במקרה זה אלו הם בני המשפחה האומנת. משפחת אומנה הינה מסגרת משפחתית חלופית וזמנית המאפשרת לתינוק מיום היוולדו ועד לבגרותו (18), לקבל את הדרוש להתפתחותו הנפשית, הגופנית, החינוכית והחברתית ולספק לו את הצרכים להם הוא זקוק עד שתתאפשר חזרתו להוריו הביולוגיים. חשוב להדגיש כי בכל זמן שהיית הילדים באומנה המשפחות מלוות ע"י 'מכון סאמיט' ליווי רגשי ומקצועי ומקבלות החזר הוצאות חודשי ממשרד הרווחה".
משפחות אשר מעוניינות לפתוח את הבית והלב בפני רבקי ועוד ילדים שמחכים למשפחה מוזמנות ליצור קשר עם משרדי מכון סאמיט בטלפון: 08-8504011
ביום שלישי הקרוב יתקיים דיון ההוכחות השני במשפטו של ראש העירייה המושעה, איתמר שמעוני. עד סוף שנת 2017 יתקיים דיון הוכחות אחד בכל שבוע, והחל מינואר 2018 יתקיימו שני דיונים בכל שבוע. נכון לעכשיו, קבע בית המשפט כחמישים מועדים לדיוני הוכחות שיתקיימו עד לסוף חודש מאי 2018.
דניאל עמנואל
לדיון שיתקיים בשבוע הבא יגיעו שלושה עדי התביעה: הראשון דניאל עמנואל, עובד עירייה ובן משפחה של אשתו של שמעוני. כזכור, האיש נעצר עם פרוץ החקירה לאחר שהתברר כי העביר לשמעוני סכום כסף עבור כיסוי חלק מהוצאות הסכמי השתיקה. במשטרה חשדו בתחילה כי מדובר בכספי שוחד, אך לבסוף הוסר החשד ועמנואל שוחרר.
העד השני הוא עו"ד ריימן פולט, מי שכיהן עד לאחרונה כמנהל החטיבה להתחדשות עירונית בחברה הכלכלית של אשקלון. בבחירות האחרונות הביע פולט תמיכה בשמעוני. העד השלישי הוא החוקר הבכיר אלי ג'ודום מהיחידה הארצית לחקירות הונאה.
