סגן ראש העיר אשקלון יורם שפר הודיע כי בכוונתו להתמודד למועצת העיר בסיעה עצמאית שתרוץ עד הסוף. שפר ידרוש להיות ממלא מקום ראש העיר הבא עם סמכויות נרחבות: “אנחנו נציגים של התושבים ומגיעים כדי לשמור על ראש העיר הבא. התושבים חייבים להפריד את הפתקים ולהצביע לנו למועצת העיר ובפתק השני למי שיחפצו”.
יורם שפר, הרב יצחק ברדא ותומר גלאם.
שפר, שמסיים כעת קדנציה שנייה במועצת העיר, מזוהה בעיקר עם תחומי איכות הסביבה וניהול מאבקים סביבתיים כמו נגד הקמת תחנת הכוח הפחמית באשקלון. כיום הוא משמש ממונה על איכות הסביבה, יו”ר ועדת איכות הסביבה ושימור אתרים, הממונה על מנהל הנדסה, יו”ר ועדת משנה לתכנון ובנייה והממונה על התחבורה הציבורית.
ביום חמישי שעבר הגיע יו”ר מפלגת יש עתיד יאיר לפיד לביקור באשקלון ונפגש עם מאות תושבי העיר שמילאו את האולם במלון הרלינגטון. בכנס, שהתקיים בזכות ארגונו של מטה המפלגה בעיר בראשותו של המועמד לראשות העיר עו”ד אבי עייש וראש סיירת השטח באזור רונית יובל, פרט לפיד בפני הנוכחים את תכניותיו לעתידה של מדינת ישראל.
עו”ד אבי עייש נשא דברי פתיחה והצהיר על כוונתו להקפיא את הסכם הגג עד לשיפור התשתיות בעיר, בבחינת עניי עירך קודמים. כמו כן, התחייב להיאבק למען הכרה באשקלון כאזור עדיפות לאומית א׳ ולפעול להענקת הטבות מס לאשקלונים: ״אם לנהרייה מגיע, אם לאופקים מגיע, גם לאשקלון מגיע״, אומר עייש, שבימים האחרונים החל להחתים עצומה למען מטרה זו.
יאיר לפיד ועו"ד אבי עייש
בפתח דבריו אמר לפיד: “נזכרתי איך בצוק איתן הגעתי לאשקלון, נכנסתי לאחד המקלטים, והיה חם נורא. ישבו שם אימא והילדים והזיעו. שאלתי למה אין מזגן, אז הם אמרו שאין מזגנים בכל המקלטים האלה. תוך שבוע כשר האוצר היו מזגנים. מה שאנשים לא מבינים, אלו האנשים שהצביעו יש עתיד ב-2013 השיגו את כל זה. זה לא אני שמתי את המזגנים במקלטים, אתם עשיתם את זה. זה הרעיון בפוליטיקה. זה המהות של פוליטיקה שעובדת בשביל הדברים הטובים. היא יכולה לשנות חיים של אנשים. כשהיא רעה – היא משחיתה ומקולקלת, כשהיא טובה – פוליטיקה היא הדבר הכי נכון בעולם”.
לא אוהב משחקים פוליטים. יאיר לפיד. צילום: דודו בכר
לאחר מכן הוסיף לפיד: “אני לא משונאי נתניהו. אבל אני אומר לכם כמי שמכיר אותו יותר מ-20 שנה – קרה לו משהו. הוא לא היה כזה. לא יודע מה, לא תפקידי לברר. חקירות, משפחה, לא יודע. העובדה היא שהוא עוסק בעצמו במקום לעסוק באזרחים. העובדה היא שהוא תוקף את כל מה שמחזיק אותנו ביחד. משטרה, בית משפט, האופוזיציה. הם לא רוצים מדינה מאוחדת, הם לא רוצים עם אחד. הם הגיעו למסקנה שהכוח הפוליטי שלהם זה הפיצול בינינו. אם חצי עם ישנא את החצי השני, הם ינצחו. אנחנו הקמנו את המדינה הזאת כעם אחד ואנחנו נצליח להצעיד אותה קדימה כעם אחד. אין לנו שום ברירה אחרת, אלא להיות עם אחד. מי שמפרק את זה, בעיניי הפסיק להיות פטריוט”.
ביום שני השבוע, במסגרת משפטו של ראש העירייה המושעה איתמר שמעוני, התקיים דיון הוכחות די מסקרן. מי שעלה להעיד הוא מי שהיה יד ימינו של שמעוני והיום הוא המועמד לראשות העירייה – שלמה סויסה.
“כיום אני עוסק בפינוי-בינוי. עד לפני שנתיים עסקתי בעריכת דין משפחה אזרחי”, פתח סויסה.
התובעת עו”ד הילה גבאי: "ספר על הקשר עם איתמר". סויסה: “הקשר שלנו היה לפני 2008 מסוף 2006, כאשר הוא ניסה לרוץ בבחירות שהיו ב-2008. הכרתי בחור נהדר ונצמדתי אליו באופן הכי צמוד במשך שנתיים. הייתי ראש המטה, מוציא ומביא את רוב הפעילות של לפני בחירות ומנכ"ל עמותת חץ, שאיתמר היה הנשיא שלה. עשינו כמה פעילויות עמדתי בקשר מול העיתונאים, ישיבות עבודות וכל מה שצריך בצורה הכי הדוקה עם איתמר. אחרי הבחירות נפרדו דרכינו”.
התובעת: "למה?" סויסה: "עד חודשיים לפני הבחירות איתמר היה מאוד חיובי, וחודשיים לפני ראיתי התנהלויות לא מקובלות". בשלב הזה זינק עו”ד מנחם רובינשטיין הסנגור של שמעוני וביקש לעצור את העדות: “אנחנו עומדים בפרשה שרחוקה מאוד מ-2008. אם הכוונה היא להכפיש את הנאשם (שמעוני), אין להם מקום”.
סויסה המשיך והחל לספר על דברים לא תקינים לכאורה שראה, ואז השופטת שאלה אותו: "זה אתה אומר כמי שהיה צמוד לאיתמר שמעוני?" סויסה: "כן. צמוד".
השופטת: "על רקע זה אתה נפרדת ממנו?" סויסה: "לא. המשכתי עד הבחירות, ואחרי הבחירות שהסתיימו התנתק הקשר עד שקיבלתי טלפון במרץ 2015".
התובעת: "אתה מדבר על שיחה על איזה תפקיד". סויסה: "לא הובטח לי תפקיד. אני חשבתי שהעשייה למען העיר הייתה חשובה. באותם חודשיים שלפני הבחירות היחס מאיתמר היה מזלזל, וזה חרה לי. צורת ההתייחסות שלו אלי ולאנשים שעושים עבורו ימים ולילות. זה נדבך מהנתק. סיימתי את המשימה הזו של הבחירות". בשלב הזה עו”ד רובינשטיין שוב מתנגד: "אני מבין שיש צורך לספר על הקשר בין העד לנאשם, והוא מסביר את הקשר, וזה צריך להיות עד גבול ההכפשה".
שמעוני עם עורכי דינו באולם בית המשפט. עו"ד שלמה סויסה מאחור
התובעת מחליטה לעבור לנושא אחר: "מה הקשר שלך לעיתונות המקומית?" סויסה: "אני כותב טורים אישיים מאז שעיתון 'סטאר' הוקם, בערך 2006. ואני כותב טורים שונים בעיתונות המקומית. כתבתי בזמנו ב'סטאר' לפני 2008, שאז כתבתי טור נגד הרב ברדא, שעלה לי בהפסקת הכתיבה. חזרתי לכתוב ב'אובייקטיבי' בשנת 2014 כשאיילת טפירו הייתה עורכת' ומאז אני כותב שם".
התובעת מתחילה לשוחח איתו על בחירות 2013, אז כזכור עוד היה נתק בינו לבין שמעוני, שנמשך מאז בחירות 2008. התובעת: "נתקדם בזמן, איפה ישב המשרד שלך?" סויסה: "בבניין סולל בונה, בקומה ראשונה, קומה מתחת למשרדי קול אשקלון. אני מדבר על אוגוסט 13".
התובעת: "איזה קשר היה בינך לבין המערכת?" סויסה: "הקשר היה גיאוגרפי בלבד. הבניין בן שתי קומות".
התובעת: "איזה גורמי עירייה ראית נכנסים ויוצאים מערכת 'קול אשקלון'?" סויסה: "לא היו גורמי עירייה מכהנים. היו איתמר שמעוני, חיים סופר, כל צוות המקורבים, כמו חיה טופז ולילי קידר, עולים ויורדים לאורך כל היום".
סויסה הסביר גם כי היה מדובר באנשים שבעתיד הפכו להיות גורמי עירייה וכי באותו הזמן הם היו רק פעילים.
התובעת: "אם נשאל כמה פעמים בשבוע ראית אותם?" סויסה: "זה שלוש פעמים בשבוע, וזה רק בזמן שאני יוצא מהמשרד".
במהלך העדות מציגה התובעת שלושה מסמכים, שאותם מסר סויסה במהלך עדותו במשטרה ושואלת את סויסה עליהם. סויסה: אחרי הבחירות השכירות של העיתון הופסקה, והשכן שלי למשרד, שהוא סוכן ביטוח, עבר לשם וביקש שאעזור לו. אנחנו נכנסים פנימה וגיליתי את המסמכים מונחים שם, ואנחנו מסתכלים על הפעלת העיתון, ואלה המסמכים שהגשתי.
סויסה סיפר עוד כי פנו אליו כמה פעמים על מנת שיחזור לתמוך בשמעוני: "חלק מאותם חברים לשעבר היו פונים אליי, 'בוא תחזור'. ובאחת הפעמים שמעוני בעצמו ניגש אליי וניסה לשכנע אותי. זה היה בעקבות טור דעה בנוגע להצהרות שלו בנוגע לחינוך. זה היה באוגוסט-ספטמבר. הוא ירד ודיברנו על הכתבה. הוא שאל 'למה לא פנית אליי?'”
התובעת: "מה היה בטור?" סויסה: "אני ראיתי בהצהרות הללו שלו שאין להן בסיס, ואז אמר שנחזור לעשייה ביחד ובצורה מכובדת, ואני אמרתי שלא".
התובעת: "מהמסמכים אתה אומר ששמעון בן חיים (כיום הבעלים של עיתון 'אובייקטיבי') הוא המו”ל. מה אתה יודע?" סויסה: "אין לי משהו מעבר לזה, אז לא הכרתי את שמעון. היום אני מכיר אותו וכותב אצלו".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
התובעת: "מה דיברת עם שמעון בן חיים על יואל דוידי?" סויסה: "אחרי שנה שאני כותב, אני כבר מפתח יחסים עם שמעון והוא הסביר שיואל חייב לו 150 אלף שקל, וזה היה אחרי כתבה שדיברה גם על דוידי. ושאלתי אם זה מפריע כי הייתה הנחיה של שמעון להיות עדין עם שמעוני".
איתמר שמעוני ושמעון בן חיים. צילום: דוד לוי
התובעת: "אז הייתה הנחיה של שמעון להיות עדין?" סויסה: "כן, ודיברנו על אותה תקופה, ושמעון אמר, 'אני לא רואה אף אחד ממטר', ושמעון אמר, 'יואל חייב לי 150 אלף על מכירת העיתון'".
השופטת: "לגבי איתמר שמעוני קיבלת הנחיה להיות עדין. ההנחיה שמרה על עצמה?" סויסה: "עד 2016 כשהתחיל הסיפור של המעצר".
בהמשך נשאל סויסה על עיתון "קול אשקלון". סויסה: בכובעי כתושב, כמי שכותב שנים, אני לא זר לעיתונות המקומית, ויש אמירות ויש הלכי רוח מתי עיתון הוא צבוע ומתי הוא לטובת ראש העיר. כשאני קורא את 'קול אשקלון' אני רואה ביטאון אישי של שמעוני".
הוא נשאל גם על חיים סופר, והשיב כי חיים סופר הוא היה האיש הכי צמוד לשמעוני.
בשלב הזה מציגה התובעת תמליל שיחה שנתפסה בדיסק און-קי במשרד של שמעוני. התובעת: "אני מציגה תמליל שיחה בינך לבין אישה מסוימת. מה אופי התקשורת שלך עם איתמר שמעוני בשנת 2015?" סויסה: "אחרי הבחירות לראשות הממשלה אני מקבל טלפון מאיתמר שמעוני. חשבתי טעות במספר. אחרי כמה פעמים אני עונה לו. הוא שואל איפה אני, עניתי שאני בעיר, הוא אמר להגיע ליד מרדכי, ואז הוא מספר לי שהוא יודע שאני מנהל מאחורי גבו".
סנגורו של שמעוני מתנגד שוב והתשובה מופסקת. התובעת: "אני מציגה לך תמליל שיחה עם בחורה שלא נציג את שמה מפאת צנעת הפרט. באיזו שנה התקיימה השיחה?" סויסה: "סוף 2014, זה היה בתקופה שהיו מגעים עם יש עתיד לנהל את הסניף המקומי. אני יודע שהוקלטתי על ידי גברת א’, הגברת עצמה היא גברת שעברתי איתה תהליך. אחרי שהוא נעצר וגם היא נחקרת, הבנתי ממנה לפני שאשמע מגורמי חקירה שמר שמעוני שלח אותה".
מתחילה החקירה הנגדית מצדו של הסנגור של שמעוני עו”ד רובינשטיין. רובינשטיין: "כשהוא נבחר באוקטובר 2013, אתה ציפית שהוא יציע לך תפקיד". סויסה: "ממש לא. יכולתי להצטרף אחרי הבקשות שלו כי הרי היה ברור שהוא ינצח. יכולתי להצטרף ובחרתי שלא ולא הייתה לי כוונה להצטרף, ולכן לא הייתה לי ציפייה לקבל תמורה כלשהי".
כך זה נראה בבחירות 2013. התעמולה של שמעוני וסויסה. צילום ארכיון
רובינשטיין: "אחרי שאיתמר שמעוני נבחר בסוף אוקטובר 2013 הייתה לך טינה או יריבות אישית עם שמעוני". סויסה: "ממש לא. אם הייתה לי יריבות, יכולתי לפעול באותן שנים, היה חומר אצלי, וגם כשגברת א’ פנתה אליי לפני ההקלטה. אני כותב את הדעות האישית שלי. אתה יכול לראות מה אני חש כלפי שמעוני מהכתבות שלי ואלה ענייני העיר בלבד".
רובינשטיין: "שואלת אותך גברת א’ אם אתה בכסאח איתו, ואתה משיב, 'אנחנו בכסאח איתו, אחרי כמה חודשים הוא מתעלם?' ואני שאלתי אותך אם היה לך משהו אישי נגד איתמר, ואתה שללת, ואני הקראתי לך שורות ספורות שאתה בכסאח איתו". סויסה: "ההקלטה הזו היא חלק משבע שנים של שיחות. ב-2007 גברת א’ הגיע אליי למשרד לענייני מזונות לטפל בעניינה. ואז היא מספרת על נושאים של מעשים מגונים של מהצרי בה. זה התגלגל לחקירה. בין אותה גברת לשמעוני היה סיוע אחד לשני, אחרי 2008 היא הרגישה שהוא זנח איתה כי היא הרגישה שהיא עשתה עבורו המון".
רובינשטיין: "ההתייחסות שלך לכסאח עם איתמר". סויסה: "בשלב מסוים זה (הדברים של גברת א’) כבר היה נכנס מפה ויוצא משם. זה נאמר בשביל שהיא תחשוב שאני עושה משהו עם הדברים".
רובינשטיין: "אם עולה מהתמלול שאלה אם אתה בכסאח עם שמעוני?" סויסה: "זה סתם נאמר".
בשלב הזה הוקרן בבית המשפט קטע כתבה בערוץ 2, כתבתו של יוסי מזרחי תחת הכותרת “כך ניסו לתפור תיק לראש העיר אשקלון”.
רובינשטיין מפנה אותו לקטע בתמליל שבו הוא אומר לגברת א’: “יש כמה שיטות לעשות, להפיל את הבן זונה הזה. יש שיטות מלוכלכות ויש שיטות משפטיות”.
רובינשטיין: "מי הבן זונה?" סויסה: "השיחה היא על איתמר שמעוני".
רובינשטיין: "מה השיטות המלוכלכות ומה השיטות המשפטיות?" סויסה: "רוויתי כבר משיחות על האכזבות מאיתמר שמעוני, ואלה דברים שנאמרו בעלמא".
התשובה הזו מביאה את רובינשטיין לשאול את סויסה מדוע בריענון שלו – זה השלב שבו העד מגיע לפרקליטות לפני מתן עדותו -הוא לא אמר כי אלה דברים בעלמא ושגברת א’ הייתה אצלו 30 פעם, והוא אמר דברים כדי לרצות אותה. סויסה ענה שרק אמרו לו לקרוא את העדות שלו ולראות שהוא מזהה הכול ולא שאלו אותו מעבר לכך.
אבל רובינשטיין ממשיך להתעקש ולעמוד על כך: "השמיעו לך תמליל, ואתה לא אומר להם שאלה דברים בעלמא ו'היא הייתה אצלי 30 פעם'". סויסה: "זה הוצג לי בריענון, אמרו לי תקרא שזה אתה, ולא אמרו לי מה אני חושב על זה. ההתרשמות שלי הייתה שלא הייתה כוונת מכוון בריענון".
עו"ד מנחם רובינשטיין
רובינשטיין: "יש פה עוד דבר, בתקופה שאתה מקיים את השיחה עם א’, אתה אומר לה שהלכת למפלגה מסוימת, והם מתכוונים לעזור לך. האם באמת הלכת למפלגה הזו?" סויסה: "הייתי ראש המטה שלהם".
רובינשטיין מעלה הילוך בחקירה ושואל את סויסה על דברים שנאמרו בהקלטה: "אתה אומר שיש שתי שיטות להפיל את שמעוני, אחת חוקית אבל מסובכת, ויש דרך לא חוקית שזה לשלם למישהי שתשכב עם שמעוני. נכון?" סויסה: "אדם סביר מן היישוב וקורא את המלל שמדבר כנראה על כדורים כי אין תשובה שלמה".
רובינשטיין: "בעיניך אלה דברים בעלמא?" סויסה: "כן. אני אומר לה, 'את רוצה משהו, את רוצה לעשות את הלכלוך, תעשי את מה שאת יכולה לעשות את הלכלוך'. מגיעה בחורה שלכאורה באה להקליט. אין פה עקב בצד אגודל, יש פה מלל לא מסודר ולא תכנית".
רובינשטיין בשאלה הבאה מנסה לברר עם סויסה מהיכן הוא ידע באותו השלב כי יש חקירות נגד שמעוני: "אתה אומר לה 'יש חקירות יש זה ויש זה', נגיד שאנחנו באפריל 2015, החקירה הגלויה מתחילה בינואר 2016. בינתיים אנחנו יודעים שהייתה חקירה סמויה עם הקלטות. מאיפה אתה יודע באפריל 2015 שיש חקירות?"
תיק החקירות והראיות במשפט שמעוני
סויסה: "לא ידעתי, וזה מעיד על כל השיחה. אתה רואה שהתשובות הן כמו של ילד מפגר. בתקופה הזו היה אתר אינטרנט שדיבר על חקירות. האם היה ניסיון להפיל אותו? נשלחה בחורה? לא".
רובינשטיין: "אני אגיד לך למה לא, אתה ידעת שיש חקירה סמויה". סויסה: "אני האדם הראשון שיצא אחרי המעצר בכתבה של 'לא תשפוך את דם רעך', והכתבה מפורסמת, ושם אני מצר על המצב הזה".
רובינשטיין: "באה בחורה, ותסלח לי על הביטוי: באה מספרת לך סיפורים ומגלגלת שיחה, אז למה אתה לא אומר לה, 'אני לא רוצה נערת פיתוי ואני לא אשלם' ואתה אומר לה, 'תגידי לי מחר, אני מוציא צוות'?" סויסה: "אחרי הסיפור של מהצרי שחטו אותה, ואני ליוויתי אותה להיות כאוזן קשבת. אני בסך הכול ממשיך עם המשחקים שלה". רובינשטיין מתייחס כעת לחלק אחר בתמליל בו נאמר לכאורה לא’ “להפריח בלון לחברות האלה שפונטה (נאשם 4) מנסה להתחיל איתן”.
רובינשטיין:"אתה מציע לבחורה שיושבת מולך ללכת למשה פונטה, ואתה נותן לה עוד כיוון ‘תלכי גם לפונטה’". סויסה מתעקש שזה לא מה שנאמר: "אתה לא קורא נכון. מופיע לך ‘תפריחי בלון לחברות שלך’, וזה אומר שהרעיון ההוא נזנח כי הוא לא מעניין. אני לא אומר לה ללכת לפונטה. אני לא אומר לה, 'לכי לפונטה'. אני אומר שתפריח בלון, ואז אולי איתמר ידבר איתה. המטרה היא שאחרי שאיתמר עבר איתה הרבה עשייה. אז תגידי לחברות שלך שפונטה מתחיל איתך, ואולי איתמר יקרא לך. אני לא אומר לה לעשות משהו".
איתמר שמעוני, עו"ד עמיר ג'ורג'י ומשה פונטה
רובינשטיין: "אתה אומר לה 'מה שכן, את יכולה ללכת לב’ ותגידי לי מתי, מחר אנחנו אצלו, שמים מצלמה'. אתה יורד לפרטים. אתה יהודי שעבר את גיל ה-40, באה אליך בחורה שאתה מבין שאין לך כוונה, והיא סתם מבלבלת לך את המוח, ואתה לא אומר לה, ‘אני אפנה בדרך חוקית, לכי שלום. תודה, לא בבית-ספרי’. למה לא אמרת לה את זה?" סויסה: "אתה צודק לחלוטין. היא לא צריכה לבזבז את זמני".
רובינשטיין: "אתה אמרת לה שאם תהיה ראש עיר היא תהיה ראש הלשכה". סויסה: "כן, בצורה לא רצינית".
רובינשטיין מחליט לשוחח עם סויסה על נסיבות השעייתו מלשכת עורכי הדין, ובשלב הזה ישנה התנגדות כי הדברים אינם רלוונטיים. השופטת שאלה אם יש הליך משמעתי כנגד סויסה שקשור לאמירה שנאמרה שאינה אמת שנאמרה בהליך משפטי.
במסגרת אירועי 70 שנה לאשקלון בחרה ועדה מטעם עיריית אשקלון בעשרה תושבי העיר לקבלת עיטור "יקיר העיר אשקלון 2018". העיטורים מוענקים לאישים בעלי הישגים ותרומה לעיר כאות הערכה והכרת תודה על פועלם.
בין הנבחרים גם יהושע באבאי. “כל חייו עסק בהתנדבות, הקים גמ”ח בגינת ביתו”, נכתב בנימוקים להענקת האות. “יחד עם מתנדבים ממועצת הנוער, בפעילות יום-יומית, יהושע היה מגיע אל הסוחרים בשוק ובשווקים המקומיים וגייס תרומות של מזון. בחגים הגמ”ח הגביר את העבודה ובעזרת תורמים אנונימיים הצליח הגמ”ח לייצר כמות גדולה של אריזות מכובדות שחולקו לבתי המשפחות הנזקקות והכול בסתר”.
סלי מזון מוכנים לחלוקה בגמ"ח באבאי
בני משפחתו, ובראשם בתו הרבנית ליבנת בן ישי, הם אלה שהמליצו עליו לקבלת העיטור. “במשך שנים באים אלינו לגמ”ח, באופן קבוע, מתנדבים ממועצת הנוער”, מספרת ליבנת, “הם אלה שנתקלו במקרה במודעה שחיפשה מועמדים ראויים לקבלת העיטור ואמרו לי שחייבים להמליץ על אבא. האמת שלא חשבנו שהוא ייבחר, כי הבנו שיש בין המועמדים אנשים גדולים. למרות שבאמת מגיע לו, אבא בסך הכול איש פשוט מהשכונה הדרומית של אשקלון, ואני שמחה שהוא זכה בסופו של דבר להכרה על פועלו. באמת מגיע לו”.
בשנים האחרונות בריאותו של באבאי רופפת, ובתקופה האחרונה הוא בעיקר מתאשפז בבתי חולים לפרקי זמן ארוכים, ולכן מתקשה מאוד לדבר ומי שמסייעת לו לאורך השיחה היא בתו ליבנת. במעט הכוח שהצליח למצוא ביקש להודות על הבחירה בו, אף שהחשיפה הזאת אינה נוחה לו. “כל החיים העדפתי לעשות דברים בשקט ולא להיחשף, לא הרגשתי שיש איזושהי סיבה לפרסם את זה”, אומר יהושע, “לא ידעתי שהם המליצו עליי ואם הייתי יודע, כנראה שהייתי מבקש מהם לא לעשות זאת. יחד עם זאת, אני שמח מאוד על הבחירה וזה מרגש אותי”.
איך נודע לכם על הבחירה בך? יהושע: “ראש העיר התקשר לבשר ומאוד הופתעתי. הוא אמר דברים יפים ומילים חמות וזה מרגש, לא בכל יום ראש העיר מתקשר אלייך ומבקש להודות לך על העשייה, זה נחמד מאוד ומחמם את הלב”. ליבנת: “ראש העיר ביקש למסור לו תודה רבה בשם תושבי אשקלון, ואבא מאוד התרגש בשיחה הזאת ולא דיבר הרבה. הוא רק אמר שהלוואי והוא היה יכול לעמוד על הרגליים ולתרום עוד ועוד”.
“מניח ארגז תפוזים ובורח”
באבאי, בן 72, אב לחמישה ילדים וסבא ל-16 נכדים, עלה מפרס בשנת 1951 ישר למעברה באשקלון. כבר מגיל קטן יצא לעבוד כדי לפרנס את הוריו ושבעת אחיו. ליבנת מספרת כי כבר מגיל צעיר מאוד דאג לעזור לקשישים ולמעוטי יכולת, גם מהמעט שהיה לו. בצעירותו עבד במפעל פירות הדר, וכבר אז ביקש מהמנהלים להפריש מעשר למשפחות נזקקות. “הוא היה הולך ברגל מהפרדס למשפחה- משפחה, דופק בדלת, מניח ארגז תפוזים ובורח”.
בהמשך החל לעבוד לפרנסתו כקבלן עפר ועזר להקים עשרות בתי כנסת ברחבי העיר אשקלון ללא תשלום. “הכול הוא עשה באהבה גדולה ומתוך רצון לנתינה. השמועה התפשטה די מהר, וכל מי שנקלע לקשיים בבנייה היה פונה ליהושע באבאי, והוא היה מגיע עוזר בחפירות והכול בהתנדבות”.
“התחלתי לעבוד, הייתה לי הכנסה יפה והתפרנסתי טוב, ראיתי אנשים שמושיטים יד, אנשים שלא היה להם מה לאכול וזה כאב”, משחזר באבאי. “זה התחיל לאט לאט, ממספר קטן של אנשים בודדים וצמח. לא יכולתי להפנות ראש כשראיתי יד מושטת. זה לא קל לראות אנשים וילדים שאין להם מה לאכול, ואי אפשר להתעלם מזה”.
יהושע באבאי מטפל בגמ"ח
הרצון של באבאי לתת ולתרום הגיע מתוך המצוקה והקושי הכלכלי שממנו סבלה משפחתו בהיותו ילד, הוא זוכר עד היום את התורים הארוכים שבהם נאלצה אימו להמתין רק כדי לקבל חצי כיכר לחם עבור שמונת ילדיה. “על משחקים ומותרות בכלל אין מה לדבר. לכן כשהגעתי למצב שבו יכולתי לתת לאחרים, לא היה לי ספק שזה מה שאעשה. מעבר למוצרי המזון, שהייתי מביא בכל שבוע, הייתי נוסע פעם בחודש לשוק הכרמל בתל אביב, מביא טנדר עמוס במשחקים ומחלק לכל ילדי השכונה. רציתי שיהיה לילדים הללו כל מה שלא היה לי וריגש אותי לראות את האור שלהם בעיניים והציפייה שלהם לבואי. דאגתי לא רק לילדיי הפרטיים, אלא לכל ילדי השכונה, כאילו היו ילדיי. ידעתי היטב מה זה קושי ומחסור ורציתי שלא יחסר להם כלום”.
מאז שליבנת זוכרת את עצמה היה הבית שלהם עמוס בארגזים ובהם מצרכים שאסף יהושע עבור המשפחות הנזקקות. “אני זוכרת אותנו בתור ילדים קטנים, יושבים על ארגזים ועוזרים לאבא לעשות את החלוקה. כל הילדים לקחו חלק, אחר כך גם הנכדים, וככל שזה גדל גם הילדים של השכונה הצטרפו”.
באיזה בית גדלתם? “בית שחינך לערכים ונתינה מוחלטת, בלי להטיל ספקות ולשאול שאלות. אבא היה אומר תוציאו מהפה שלכם ותתנו לאחרים, ככה אלוהים יגמול לכם פי עשרה. אבא איש צנוע ובעל חסד, מעולם לא רצה פרסום והתרחק ממנו וככה גם אנחנו חונכנו, לעשות הכול בשקט ובצניעות. אימא באה ממשפחה חרדית בירושלים, אבא ממשפחה מסורתית, וזה היה בית ששמר שבת וחגים. לפני עשר שנים חזרתי בתשובה שלמה, אבא מעולם לא דיבר ולא הביע את דעתו בעניין הזה, אבל בשנים האחרונות משהו בו נפתח קצת והוא אמר שהוא מאוד מעריך את מי שגדלתי להיות. תמיד הייתי הילדה הקטנה שלו ויש בינינו קשר מאוד מיוחד וחזק, ואני מודה לו על מי שאני היום”.
“100 משפחות קיבלו ארגזים”
מפעל החסד של באבאי החל בקטן, אך עם הזמן צבר תאוצה. תחילה היה זה יהושע שעשה כמעט הכול לבדו. “הוא היה מכתת רגליים בין כל מושבי הסביבה ומביא מהחקלאים את הירקות והפירות הכי טובים”, מספרת בתו. “מעמיס בידיים שלו ארגזים של עשרות קילוגרמים ודואג לסחורה הכי טובה שיש. התחילו להכיר אותו וכך נוצרו שיתופי פעולה עם אנשים טובים מהעיר, בעלי עסקים ואנשים אמידים אחרים, שנתנו ותרמו מדי שבוע ביד רחבה. גם הסוחרים בשוק שלנו נרתמו ונתנו כל שבוע ברוחב לב, הם אנשים מדהימים. כולם תורמים בסתר ומבקשים שוב ושוב לא להיחשף. הגענו ל-100 משפחות שקיבלו מאיתנו ארגזים עמוסים בכל טוב, וכל זה מתוך גינה אחת בבית פרטי בשיכונים. אנחנו לא עמותה ולא מפעל, ולמזלנו התקבצו סביבנו אנשים טובים שלקחו חלק והגיעו להתנדב, בהם גם אנשים שלהם עצמם לא היה”.
לבנת באבאי ובני הנוער המתנדבים בגמ"ח
יש מקרים שריגשו אותך במיוחד? “היו הרבה משפחות שהחלו את דרכם כמשפחות נורמטיביות, התחתנו, לקחו משכנתא, ואז באו הילדים והם כבר לא יכלו לעמוד בתשלומים ובעול הכלכלי וברגע אחד קרסו. אלה משפחות שהתביישו לפנות לעזרה ובטח שלא פנו לרווחה ואנחנו דאגנו למלא להם את המקרר בשקט, מבלי שידעו מי אחראי לזה. היו הרבה מאוד מקרים בהם אחרי שהם התאוששו וחזרו לעמוד שוב על הרגליים, הם מצאו אותנו וביקשו לתרום ולהחזיר חסד וזה מאוד מרגש”.
“אבא הגיבור לא מצליח להחזיק כוס”
לפני כעשר שנים החלה בריאותו של באבאי להתרופף. במהלך השנים הוא עבר אירוע מוחי, התקף לב, שלושה צנתורים ואיבד חלקית את ראייתו ושמיעתו בשל מחלת הסוכרת. “הוא נאלץ להפסיק את עבודתו וגם היה לו כבר קשה לטפל בכל העניין הזה של הגמ”ח”, מסבירה ליבנת. “זה היה בבום אחד גדול, והוא לקח את זה מאוד קשה. היום, לצערי, הוא בעיקר בבתי חולים, מאוד חולה וחלש. האבא הגיבור שלי והגדול, זה שתמיד דאג לכולם, לא מצליח אפילו להחזיק כוס. אני עורכת הרבה מאוד הפרשות חלה ומתפללת עליו יום-יום שיזכה לגאולה, רפואה שלמה ואריכות ימים. המצב שלו מאוד קשה לי ואני חנוקה מדמעות”.
הפועל אשקלון סוף כל סוף מראה סימני התאוששות ומתחילה לבנות את עצמה לקראת העונה הקרובה. אם עד לפני כמה שבועות זה היה נראה רחוק מאוד, הרי שכעת במועדון החלו בהחתמות שחקנים לעונה הקרובה ומשדרים אופטימיות זהירה. היו”ר פרוספר וקנין נכנס לעניינים, ויחד עם חברי ההנהלה הקיימים דרור אלמלם וצ’יקו מגיה, השלושה עובדים יחד לאחר שקיבלו אור ירוק מראש העירייה בפועל תומר גלאם להרים קבוצה שתתמודד על העלייה לליגת העל, או לכל הפחות תדבר חזק בצמרת.
יחד עם הרצון הזה, כפי שכבר הכריז היו”ר הטרי וקנין, המטרה תהיה קודם כול להעניק דקות משחק לשחקנים מקומיים להבדיל מהנהוג בשנים האחרונות. בתוך כך, אשקלון צירפה שישה שחקנים בשבוע האחרון, אם כי מסע הרכש שלה עדיין רחוק מלהרשים ולעת עתה יכול רק לתת תקווה לאוהדים לקראת ההמשך.
יעקב הלל, סער בנבנישתי ופרוספר וקנין (צילום: דוברות המועדון)
לצד שמות מוכרים כמו טל מכלוף, מאי מזל וסער בנבנישתי, הוחתמו גם שחקנים שנחשבים לאנונימיים לחלק מאוהדי הכדורגל, כמו יואל גנון ותומר לוי, שני מגנים צעירים שטרם טעמו מליגת העל אך יכולים לסייע בליגת המשנה, וערן ביטון הצעיר, שגדל במכבי חיפה, ומגיע על משבצת הקשר ההתקפי.
באשר לטל מכלוף, הרי שהדרך לחזרתו הייתה די סלולה לאחר שהסכים לשלם להפועל כפר סבא פיצוי של כמה אלפי שקלים על מנת שזו תסכים להתיר את חוזהו. כזכור, הבלם האשקלוני חתם בשורות הירוקים לפני כחודש ימים, אך לאור העובדה שלא הצליחו להסתדר איתו ולהעביר את אימוני הקבוצה לשעות הבוקר, בחר השחקן להיפרד מוקדם מהרגיל ולחזור למועדון האם שלו. “טל הבין שהוא עשה טעות ותיקן אותה”, אמר גורם במועדון. “הוא יודע שאשקלון זה הבית שלו ושפה הוא ירגיש הכי בנוח. טוב עשה שחזר”. כזכור, על רצונו של מכלוף לעזוב את כפר סבא ולחזור לאשקלון פורסם לראשונה ב"כאן דרום".
בנוגע לקשר סער בנבנישתי, השארתו לעונה נוספת היא ללא ספק אנחת רווחה לאוהדי הפועל אשקלון שרצו מאוד לראות את השחקן ממשיך ולובש כחול. הקשר היה אחד מנקודות האור בעונה שעברה וכעת הוא צפוי להיות בורג משמעותי בהפועל אשקלון. מאי מזל, שיצא מאזור הנוחות ושיחק בשנים האחרונות במכבי יבנה ובמכבי קריית גת, חוזר לקדנציה נוספת במועדון שבו גדל והפעם ינסה להוכיח כי מגיע לו קרדיט גדול יותר משקיבל בשנים עברו.
קשה לדמיין את עונת הקיץ בעיר אשקלון ללא טורניר כדורגל החופים שהפך זה כבר יותר מעשור לאחד מאירועי הספורט האטרקטיביים והבולטים ביותר באשקלון. גם השנה תצא לדרך ליגת כדורגל החופים באותה מתכונת ואף תחגוג הקיץ עונה מספר 12. ליגת כדורגל החופים בעיר הדרומית, אשר תפסה את המשבצת של המרעננת הרשמית של חודשי הקיץ החמים, תיפתח ביום שישי 27.7 ותימשך כחודש ימים.
ישפוט את הטורניר. גל ליבוביץ'
הפעם נותנת החסות הראשית קרלסברג, שהייתה מזוהה ביותר עם הטורניר הססגוני, לא תעניק את חסותה לראשונה. מי שיתפוס את מקומה יהיה מוקד ח.א.ש מקבוצת נ.ג’אן, שיעניק את החסות הראשית לתחרות. את החסות המשנית תעניק רשת המזון יינות ביתן, שתמתג בין היתר גם את שופט הטורניר, השופט הלאומי גל לייבוביץ’, יליד העיר אשקלון.
חוף בר כוכבא שוב יארח
גם השנה הטורניר יתקיים בחוף בר כוכבא בעיר, ובדומה ל-11 השנים הקודמות, איש התקשורת שלומי לוי ימשיך להיות הראש ויעמוד מאחורי המיזם המבורך בשיתוף המחלקה לספורט בעיריית אשקלון. כשבוע לפני בעיטת השריקה ההכנות לקראת פתיחת האירוע נמצאות בעיצומן, ועוברי האורח במקום יכולים כבר כעת להבחין בתכונה הרבה ובהכשרת משטח החול לקראת התחרות.
התובעות בתיק שמעוני פנו אתמול לבית המשפט בדרישה לקיים דיון הוכחות דחוף, כבר במהלך פגרת הקיץ של בתי המשפט, ולהעלות להעיד את עד המדינה בתיק, חוסה לימברק.
בבקשה שהוגשה לבית המשפט, טענו התובעות עוה"ד קרן צבירן והילה גבאי כי כבר שלוש פעמים נדחתה עדותו של עד המדינה בתיק בשל בקשותיהם של סנגוריו של שמעוני. בפעם הראשונה נקבעה עדותו של לימברק לסוף חודש מאי, אלא שאחד הסנגורים של שמעוני טען כי אינו יכול להתייצב למועד זה בשל שירות מילואים. הפעם השנייה נקבעה לאמצע חודש יוני, אלא שאז טען אחד הסנגורים של שמעוני כי לא קיבל את כל חומרי החקירה של עד המדינה וכי מתנהלת בקשה בעניין. הפעם השלישית נקבעה ליום שני בשבוע שעבר, אלא שגם מועד זה נדחה מאחר ואחד הסנגורים של שמעוני לא יכול היה להתייצב לדיון מאחר והיה בחו"ל. בעקבות הדחיות הללו החליט בית המשפט כי עדותו של לימברק תישמע רק בחודש אוקטובר.
"לגבות עדות לאלתר" התובעות בתיק: עורכות הדין קרן צבירן והילה גבאי
בנקודה זו מקבל הסיפור תפנית מסתורית, התובעות טוענות בבקשה כי לאחרונה הגיעו לידי הפרקליטות "נתונים מהם עולה חשש ממשי לפיו ככל שלא תישמע עדותו של העד לאלתר, לא ניתן יהיה עוד לשמוע את עדותו במועד נדחה לאחר הפגרה". לאור זאת, מבקשות התובעות לקבוע דיון דחוף לשמיעת עדותו של עד המדינה.
בשעה 4.50 נמסר על חנות שעולה באש במרכז אפרידר. שלושה צוותי כיבוי אש מתחנת אשקלון הוזעקו למקום. כשהגיעו זיהו עשן ולהבות שיוצאות מפיצוציית הזהב. הכבאים החלו לכבות את השריפה תוך שהם משתמשים בדיסק לחיתוך המנעול שמנע מהם את הכניסה למבנה.
ספר דברים, הקרוי גם משנה תורה, הינו נאום סיכום של משה על כל 40 שנות הנדודים במדבר. משה רבנו, המנהיג הנדיר והנהדר שהצהיר על עצמו שהוא כבד פה וכבד לשון, נושא נאום תוכחתי ומוסרי כאחד. זהו חשבון הנפש של האומה כולה ולמשה לא מחמיץ שום תמונה מאלבום התמונות של המסע הזה.
והתמונות הן קשות, תמונות שכולן תוכחה על חטאי העם במהלך הנדודים. מנהיג תמיד חייב לשדר אופטימיות ותקווה ולא כעס ואווירת נכאים. מדוע משה לא מנסה לטפוח מעט על השכם? מדוע החזרה לחטאים ולמקומות החטא? מדוע דור הבנים שלא חטא נדרש לחזור לתמונות הקשות של הוריהם החוטאים? מדוע הסקירה הקשה הזו? הרי כל דור המדבר יומת ולא ייכנס לארץ. האם לא די במות הדור החוטא? האין מקום לקצת אופטימיות לפני הכניסה לארץ?
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
הרמב”ם בהלכות תשובה פב’ מסביר: “כשיחזור החוטא למקום החטא לא ישוב לחטאו”. לפיכך משה מזכיר בכוונה את החטאים כדי לחנך באמצעותם את העם שלא יחטא כאבותיו. למה הדבר דומה, למשל, אם בכיתה יש חמישה מאחרים, המורה נוזפת ומעירה כי העמידה בזמנים חשובה. למי? לאלו שהגיעו בזמן. ולמה? כדי לחנך את שאר הכיתה שלא יאחרו כחבריהם המאחרים.
מסכת גיטין (מ"ג עמוד ב’) משלימה את הרמב”ם ומוסיפה כי זיכרון החטא יתקן את דור הבנים וישמש חיסון לעתיד, שכן “אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם נכשל בהם”. במילים פשוטות, פרגון ושיתוף הצלחות הכרחי, אבל גם למידה מטעויות.
וככלל, ברור בגישה אימונית ובכלל שהכישלון הינו השיעור הטוב ביותר להצלחה, נכון שהלמידה האישית מהכישלון הינה דרך מצוינת להצלחה, אבל גם הלמידה מטעויות אחרים תורמת וחשובה.
נאומו התוכחתי של גדול מנהיגנו הוא גם נאום מוסרי מאוד.
משה מסביר באריכות כי כדי שנזכה בארץ המובטחת צריך בעיקר מערכת משפט צודקת. המטרה אינה רק הגעה לארץ המובטחת, אלא גם הקמת חברת מופת צודקת שהיסודות המקודשים ביותר בה הינם צדק ומוסר. חברה המבקשת לחיות בארץ ולדורות, בסיס קיומה הינו הצדק המשפטי השואף לצדק חברתי, וזהו המסר הראשון שמשה ביקש להדגיש בפני העם. לא קורבנות. לא תפילה. לא פולחן. משה דרש בתוקף שלכל אדם עשיר או עני, יתום ואלמנה, גר או גביר תהיה נגישות לצדק וגם לבירור הצדק.
דבריו של משה כה חדים, וכמה חבל שעם ישראל שכח מסרים אלו, והנביאים הקלסיים מחו כל העת שהמוסר קודם לפולחן: ישעיהו זעק (בהפטרת שבת ז"ו), “גם כי תרבו תפילה אינני שומע…. רחצו, הזכו, הסירו רוע מעלליכם…. שפטו יתום, ריבו אלמנה”, וכמוהו רוב נביאי בית ראשון. זה החזון שאותו טוו מייסדי המדינה. האם גם היום עמנו ומנהיגיו הולכים לאורו של חזון זה? האם כולנו פועלים למען חברה מוסרית וצודקת כל העת? הלוואי שהתשובה הייתה כן.
משרד החינוך חשף את הנתונים המספריים הכוללים של מערכות החינוך בכל הרשיות בארץ וגם באשקלון. במשרד רואים בפרסום הנתונים עוד צעד במגמת השקיפות לציבור וקורא לו "התמונה החינוכית" הכוללת את מגוון העשייה של בית הספר בתחום הערכים, הצוות החינוכי וההישגים הלימודיים.
הנתון הראשון מייצג למעשה את תכלית המסלול הלימודי אותו עוברים התלמידים בישראל ובו גם מתרכזת מערכת החינוך , לבד מהחינוך לערכים והוא הזכאות לבגרות. נתוני המשרד מגלים כי בשנת הלימודים הקודמת תשע"ז חלה עליה של 2.4% בזכאות לתעודת בגרות בקרב תלמידי אשקלון. בשנת תשע"ו היו זכאים 80.9% מסך התלמידים ובתשע"ז 83.3%. הנתונים אינם כוללים גם את תלמידי החינוך המיוחד שמטבע הדברים אחוז הזכאות שלהם נמוך בהרבה. אגב, הנתון הארצי והמחוזי עומדים על כ-67% כך שאשקלון מקבלת מקום של כבוד בהישג שהוא מעל הנתון הארצי והמחוזי.
שר החינוך עם עם תלמידים בישיבת צביה. אילוסטרציה: אייל אסרף.
תלמידי ישראל חזקים במספרים. לפחות לא לפי הנתונים שנחשפים. במקצוע מתמטיקה רק כ-17.7% תלמידי אשקלון ניגשו ל-5 יחידות לימוד ונתון דומה ניגשו ל-4 יחידות. הנתון הארצי ב-5 יחידות עומד על 14.3% ו-17% ב-4 יחידות, כך שאשקלון מצליחה להתבשם בעוד נתון מעל הממוצע. הארצי.
חישוב פשוט חושף את הנתון שלא פורסם אבל מוערך עם סיכוי לסטייה מינורית: רוב תלמידים שלמדו באשקלון אשתקד כ- 55% בערך מהתלמידים ניגשו ל-3 יחידות וניתן להניח אף שגם כמה אחוזים קיבלו ציון נכשל. הנתון הארצי העגום מתקרב ל-60% אחוזים שניגשו ל-3 יחידות.
באנגלית הנתונים יותר מעודדים: כ-35.5% מתלמידי אשקלון למדו ל-5 יחידות ו-38.3% למדו ל-4 יחידות. מה שמותיר רק כ-25% שלמדו ל-3 יחידות.
נתוני גיוס גבוהים
הנתונים גם חושפים את אחוזי המתגייסים לשירות צבאי ולהתנדבות במסגרת השירות הלאומי. מהנתונים שמתייחסים לשנת הגיוס 2014 בלבד עולה כי 89% מתלמידי אשקלון התגייסו באותה שנה לצבא (מקום 11 במחוז הדרום). במגדר הנשי התגייסו 65% מהתלמידות (מקום 14 במחוז הדרום) אך פער בין הבנים לבנות נובע מבחירתן של תלמידות דתיות להשתלב בשירות הלאומי במקום בצה"ל. 22% מהתלמידות באותה שנה בחרו להתנדב במסגרת השירות הלאומי ואם נצרף את שני הנתונים אצל הבנות, נגיע ל-87% שהשתלבו בצה"ל או בשירות הלאומי, נתון דומה לשל הבנים.
גלאם עם צעירי אשקלון שהתגייסו לצה"ל. אילוסטרציה: תומר שונם הלוי
היתר שאינם מתגייסים, בנים ובנות, משקף את אחוז הציבור החרדי בעיר, שכידוע רובו ככולו בוחר שלא להשתלב במסגרות הצבאיות או בשירות הלאומי ובנוסף להם ניתן להעריך כי אחוזים זניחים אינם מתגייסים מטעמי מצפון או בריאות.
נתוני מספריים
משרד החינוך גם חושף נתונים ידועים, אך כעת הוא מרכז אותם למסמך אחד שמקל על הבנת התמונה הכוללת. בשנת הלימודים הקודמת פעלו באשקלון 56 בתי ספר (עוד שניים נפתחו בשנה הזו שהסתיימה) בהם למדו 22,343 תלמידים (11,209 תלמידים ו- 11,087 תלמידות) . את סך התלמידים הללו לימדו 2,076 עובדי הוראה (311 מורים ו- 1765 מורות) ב-870 כיתות לימוד. הממוצע בכיתה הוא 27.4 תלמידים. העירייה ומשרד החינוך השקיעו 22,290 שקלים לכל תלמיד.
לומדים. צילום אילוסטרציה: אייל אסרף
בתחום גני הילדים חושף המשרד כי ברחבי העיר פעלו 264 גנים (מפוקחים ומוכרים) בהם למדו 7,195 ילדים (3,725 בנים ו-3,470 בנות). 294 גננות (292 גננות ועוד 2 גננים גברים) כאשר ממוצע בכל גן 27.3 ילדים. העירייה ומשרד החינוך השקיעו בכל ילד 14,274 שקלים.
חוקרי המשטרה שעסקו בחקירת האירוע האלים שהתרחש לפני שנה וחצי בבניין מגורים בשכונת הסיטי במהלכו גבר תושב אשקלון ירה לעבר בחורה תושבת העיר היה יכול להסתיים בלא כלום אך התעקשותם הביא השבוע למיצוי הדין עם מי שביצע את הירי המסוכן ולשליחתו לזמן ממושך מאחורי סורג ובריח.
האירוע כאמור התרחש לפני שנה וחצי. ניסים גואטה, תושב העיר בשנות ה-30 לחייו המוכר היטב לחוקרי המשטרה מאירועים אלימים אחרים בהם היה מעורב, הגיע בשעת ערב לביתה של הבחורה. גואטה נכנס לדירה בה היא מתגוררת עם אמה כשהוא חמוש באקדח. הבחורה לא נכחה באותם רגעים בדירה וגואטה סיפר לאמה שהיתה בבית כי בתה גנבה ממנו יהלום ושהוא מתכוון לרצוח אותה.
חלפו כמה דקות והבת הגיעה לבית. גואטה שלף את האקדח, תפס את הבחורה בגרונה מאחור וגרר אותה באיומי אקדח למעלית תוך כדי שהיא צורחת על נפשה. האם המבוהלת ניסתה לסייע לבתה וניסתה לשחרר אותה מידי גואטה עד שהגיעו למעלית. גואטה ירה לעבר האם ירייה אחת וכמעט פגע בה. הקליע פגע בארון החשמל שבלובי ובתקרת הקומה בה התרחש האירוע.
שוד. אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE
המעלית נסגרה וגואטה ירד עם הבחורה לקומת הכניסה, תוך שהוא אוחז בשערה וממשיך לאיים עליה. הבחורה צעקה, צרחה וניסתה להילחם ולהשתחרר ממנו. גואטה ירה לכיוונה שתי יריות שבדרך נס לא פגעו בה. אחד מהקליעים פגע ברצפה וגרם לריקושט ששפשף את סוליית נעלה וגרם לשטף דם פנימי שנראה ככתם כחול בכף רגלה השמאלית. קליע אחר פגע בגג רכב שחנה בסמוך.
לא היסס להשתמש באקדח לעבר האם ולעבר בתה. אילוסטרציה: דוברות המשטרה
האם התקשרה למשטרה ותיארה את מה שארע בבית. היא גם מסרה את שמו של גואטה ובכדי לא להתבלבל עם ניסים גואטה אחר שמתגורר בעיר, אפילו נקבה בשם אימו. שוטרי משטרת אשקלון שהיו בקרבת מקום הגיעו במהירות, סגרו את הזירה והחלו לבדוק מה ארע שם. האם אותה בדירתה וסרבה לשתף פעולה עם השוטרים. היא טענה שהכל בסדר ושאין צורך. הבת שגם היא חזרה בינתיים לבית גם היא סירבה לשתף פעולה עם השוטרים.
חוקרי המשטרה גבו גם עדויות מהשכנים שראו את האירוע במו עיניהם. החוקרים הבינו שמדובר באירוע חמור של ירי מסוכן שהיה עלול להסתיים בתוצאות טראגיות. שתי הנשים שחייהן עמדו בסכנה ממשית עמדו על סירובן לתת את המידע העיקרי שבלעדיו קשה יהיה להביא לדין ולהרשיע את העבריין.
מסרבת למסור עדות שתפליל את העבריין. אילוסטרציה: מוטי מילרוד
למחרת מאתרת המשטרה את גואטה ועוצרת אותו. הוא מכחיש כל קשר לאירוע ולמעשים. במשטרה מחליטים לעצור גם את האם ואת ביתה ולחקור אותן בנפרד כדי לא לאפשר לעבריין המסוכן להינצל ממיצוי הדין נגדו. השתיים נחקרות ומסרבות למסור גרסה שתביא להפללתו של גואטה.
הוקלטו בלא ידיעתן
במהלך החקירות הארוכות שהוקלטו בלא ידיעתן הצליחו החוקרים לדובב את השתיים. תחילה הודו שהופעל עליהן לחץ ואף איומים כדי שלא יעידו נגדו במשטרה.
"כמה יתנו לו? שנה שנתיים? הוא יצא. אני לא אומרת, לא מגישה תלונה עליו, לא כלום שום כלום. להתעסק עם האנשים האלה, הוא פסיכופט" הניסיונות להביא את האם לשיתוף פעולה שבעזרתו תוכל הפרקליטות לבסס את האישומים לא צלחו. "אני לא רוצה בבית משפט להגיד כלום… אין לי כח, אני לא בנויה לזה… אני לא רוצה שיצא שאני דיברתי ואני אמרתי". בהמשך אמרה האם שביתה "יודעת שהוא יחזור אליה. אמרו לנו אם תתלוננו פשוט הלך עליכם".
בית המשפט הסכים לקבל את תמלול ההקלטות שבהן מודות השתיים כי הופעל עליהן לחץ שלא להעיד. המשפט נפתח והשתיים התעלמו מהזימונים של בית המשפט להגיע לדיונים ולהעיד. באחד המקרים הגיעו שוטרים לבית וביקשו מהבת לפתוח את הדלת, אלא שזו איימה כי אם יפרצו את הדלת היא תזרוק את הילדים מהחלון. הצוות נאלץ לחזור על עקבותיו ללא המתלוננת העיקרית.
המשפט התנהל ללא עדותן ולמרות זאת באופן ראוי להערכה הצליחה התביעה להביא להרשעתו של גואטה בסעיפים של חבלה בכוונה מחמירה, חטיפה, נשיאת נשק ויריות במקום מגורים.
עבר עשיר
לפני שנגזר עונשו של גואטה הציגה התביעה את עברו העשיר: 22 רישומים פליליים בגין שורה ארוכה של אירועי אלימות, רכוש, סמים, נשק ומרמה עוד מהיותו קטין. גואטה נכנס ב-19 שנים האחרונות 9 פעמים לכלא, בכל פעם ריצה את תקופת מאסרו ושב לסורו וגם למאסרו.
קבוצת הורים לילדים עם צרכים מיוחדים החליטו להתמודד ברשימה משותפת למועצת העיר. ההורים מתכוונים להילחם על זכויותיהם של ילדיהם. על פי ההערכה, באשקלון מתגוררות 3500 משפחות, בהן אחד מבני המשפחה סובל ממוגבלות כלשהי, גופנית או שכלית או במילים אחרות מוגדר כנכה.
ארבעת ההורים שעומדים בראש הרשימה הם יורם גניש, מלי ברלינסקי, עפר סורין ויוסי בן יעקב, דמויות מוכרות בעמותת המש"ב (משפחות מיוחדות מובילות שינוי באשקלון) אם כי הם מבהירים כי אין קשר בין ההתמודדות למועצה לעמותת המש"ב.
"קיבלנו את ההחלטה לפני שבוע וזה ממש טרי" סיפרה היום מלי ברלינסקי, תושבת העיר בת 35, אם לארבעה שלאחד מהם צרכים מיוחדים "אנחנו עובדים על הקמפיין. כרגע אנחנו ארבעה שמובילים את המהלך. אנחנו לא מזוהים עם שום מתמודד לראשות העיר. אנחנו מחבקים את כולם ותומכים בכולם ומאחלים לכולם בהצלחה אבל מבחינתנו הילדים יותר חשובים".
ישבו מסביב לשולחן הזה? ישיבת מועצה בעיריית אשקלון
יורם גניש, 55, מוכר כבר שנים רבות כפעיל למען אוכלוסיית הצרכים המיוחדים. גניש, אב לבחור בן 22 המאובחן על הרצף האוטיסטי מסביר את מה שהוביל להחלטה לרוץ ולנסות לשנות מבפנים, אחרי שנים רבות שהוא מנסה מבחוץ לדחוף מהלכים ולהיטיב את מצב הנכים ובני משפחותיהם. "הקמנו קבוצת הורים, מנהיגות הורית, שהמשותף לכולם הוא שהם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. מה שקורה זה שיש התעלמות מוחלטת מהילדים האלה" מסביר גניש "לדוגמא אם יש תקציב פעילות פנאי בעירייה כ- 35 מיליון בשנה. מתוך זה לילדים עם צרכים מיוחדים נתנו 50,000 שקלים בשנה. הילדים האלה הם 7 אחוז מהאוכלוסייה. בגני המשחקים באשקלון אין מתקן אחד לילד נכה. קיימים מתקנים כאלה בשוק ומה שמצחיק זה שמייצרים אותם כאן באשקלון, הם נמכרים לרשויות בכל רחבי הארץ אבל לאשקלון לא" אומר גניש בלהט ועובר לדוגמא הבאה "ילד נכה שמגיע עם אח שלו לגן שעשועים באשקלון, ילד אחד יושב על הכסא ואח שלו מתגלש ומתנדנד".
"במתנ"סים הילדים האלה לא צורכים חוגים, כי לא מקבלים אותם למתנ"סים" אומר גניש ונותן דוגמא כואבת "היה לי מקרה עם חבר, שרצה לרשום את הבן שלו לחוג. הוא אמר להם 'שמעו, לילד שלי יש אפילפסיה אבל אני איתו, כל החוג אני לידו, לא זז מפה'. אמרו לו 'לא לא לא אין לנו מקום' אבל אחריו קיבלו עוד 10. אם ניקח את פרויקט מחשב לכל ילד. עיריית אשקלון חילקה 3,400 מחשבים בשלוש שנים. מתוך זה אפילו אחד לא הגיע לילד עם צרכים מיוחדים. כשבעצם, המחשב, זה החבר היחידי שיש לילד הזה. הבעיה שלהם היא חברתית. הוא לא יוצא החוצה, הוא לא יוצא עם חברים".
גניש וראש העירייה בפועל, תומר גלאם
גניש טוען וממשיך לטעון לשורת אפליות שחשבנו שכבר אינן קיימות במחוזותינו בעידן הנוכחי. "בתחום החינוך, יש עניין של סייעות. באים אליהן, שואלים אותן 'יש לך 12 שנות לימוד?', 'כן', 'רוצה לעבוד?', 'כן', 'בואי תהיי חונכת'. בלי שום הסמכה. יש היום הסמכה לחונכות אבל העירייה מקבלת כל אחת. זה כמו לתת לבן אדם לנהוג אוטובוס עם הילדים שלך בלי רישיון נהיגה. אנחנו לפני 4 שנים הקמנו פרויקט שנקרא 'החבר המיוחד שלי'. זה אומר שכל תלמיד צריך לעבור בגרות חברתית. אנחנו לקחנו אז ילדים מכיתות י"א- י"ב והם חנכו ילדים מיוחדים. פעם בשבוע היו באים אליהם לבית, לוקחים את הילדים, נותנים מנוחה להורים, לוקחים את הילד לסרט, משחקים איתו" אומר גניש באכזבה "הפרויקט הזה נפל. העירייה לא הסכימה להמשיך אותו בגלל פונקציה של רכזת". מבחינת גניש להמשיך ולמנות עוד ועוד דברים בעירייה שבהם לדעתו, הילדים בעלי הצרכים המיוחדים מופלים לרעה. משקצרה היריעה גניש מסכם "הילדים האלה שקופים לגמרי".
הקבוצה כרגע בשלבי התארגנות, ובשלבים מוקדמים אלה הם מסרבים להיות מזוהים פוליטית עם מי מהמתמודדים הרבים שהכריזו ריצה לתפקיד ראש העירייה. "אם מישהו ישב איתנו ויגיד לנו אני מתחייב לשנות את המצב ולקבל את ההכלה של הילדים האלה – אנחנו נלך איתו. אין לנו שום בעיה" אומר גניש ומסביר "מה שמעניין אותנו זה רק טובת הילדים. העיר הזו צריכה לעבור שינוי בתחום הזה".
נתיבי תנועה ותחבורה נוחים ויעילים הפכו כבר מזמן לאחד מהמרכיבים החשובים לאיכות החיים. המועצה האזורית חוף אשקלון חושפת היום שורה של פרויקטים שיבוצעו בקרוב כדי להפוך את הנסיעה בכבישים בתחומי המועצה לנוחים ובטוחים יותר. גם תושבי אשקלון שמשתמשים בכל יציאה מהעיר בכבישים שבתחום חוף אשקלון ייהנו מהשינויים.
כידוע, את שטחה השיפוטי של המועצה האזורית חוף אשקלון חוצים צירי תנועה מרכזיים כמו כביש 4, כביש 232 וכביש 35. בתקופה הקרובה חברת נתיבי ישראל ורכבת ישראל יבצעו, בתיאום המועצה האזורית, מספר פרויקטים הקשורים להסדרי תנועה בכבישים אלו במטרה להקל על עומסי התנועה בצירים המרכזיים ולאפשר גישה נוחה ומהירה לישובים. הפרויקטים המדוברים הם אלה:
צומת בת הדר. לאחר מאבק ממושך מצד התושבים והבטחות של המועצה לפעול בנושא, הוחל התהליך תכנון ותקצוב הפרויקט. במועצה מסרו היום כי אכן ניתן כבר צו להתחלת עבודות. החברה הקבלנית שזכתה במכרז מתארגנת והביצוע מתוכנן להתחיל בשבועות הקרובים.
צומת ברכיה כביש 4. צילום: יאיר הרוש
כביש 232: הכביש שתאונות מתרחשות בו בכל שבוע הוא הכביש המוביל בין צומת ניצנים לצומת הודיה. סמוך לקיבוץ ניצנים ישנם שני צמתים. צומת אחד מתחבר עם כביש הגישה לקיבוץ מצפון ובהמשך הכביש דרומה ישנו צומת נוסף המתחבר לכביש הגישה לבית הספר האזורי 'ניצן' שסמוך לקיבוץ. שני הצמתים הללו יהפכו בחודשים הקרובים לכיכרות. על פי המועצה מדובר בצעד שיקל על היוצאים והנכנסים לקיבוץ, בהתחשב שהקיבוץ גדל בשנים האחרונות והתנועה ממנו ואליו גדלה.
כביש 35 צומת משען: בצומת יבוצעו שינויים בהסדרי התנועה. התכנון הוא להרחיב את הנתיבים ליוצאים ולנכנסים למושבים ברכיה ומשען.
כביש 4 – צומת ברכיה: כיום, עשרות מטרים מצפון לרמזור קיימת פניה מערבה למתחם פזכים. נהגי האזור מכירים את הפניה הזו בזכות ניידות משטרה שעומדות בפניה באופן כמעט יומיומי. הפניה הזו תבוטל והגישה למתחם פזכים תהיה מצומת ברכיה עצמה, כאשר לצומת יתחבר ממערב כביש חדש וסמוך אליו כיכר שתאפשר ביצוע פרסה באופן נוח.
בצומת ניצנים או זו בשמה הרשמי 'צומת אשכולות' בוצעו עבודות להסדרת תנועה. הצומת משמש ליציאה וכניסה לישוב ניצן. פרויקט זה הסתיים לאחרונה כאשר ליוצאים מניצן התווספה פניה נוספת שמאלה לכביש 4 (לצפון) וכן פניה ימינה (לדרום).
אחת מהבעיות בצומת זו שלא ברור מדוע לא ניתנה הדעת עליה היא עומס התנועה בנתיב השמאלי לאלו הבאים מאשקלון ומתכננים לפנות שמאלה לניצן. בשעות העומס טור מכוניות ארוך משתרך אחורה ונאלץ להתמקם ולחסום את הנתיב השמאלי לאלו המעוניינים להמשיך בנסיעה צפונה לכיוון אשדוד. מלבד זה שמדובר בסיכון רב המצב גם גורם לפקקים רבים בשעות העומס – בוקר וערב.
עיריית אשקלון מביעה הערכתה והכרת תודה למפעל חיים של תושבי העיר באמצעות הענקת עיטור "יקיר העיר אשקלון 2018" במסגרת אירועי 70 שנה לאשקלון. העיטורים מוענקים לאישים בעלי הישגים ותרומה נאותה לעיר. כשהם נרגשים התבשרו עשרה מועמדים שהם אלה שנבחרו על ידי הוועדה שהוקמה בראשותו של פרופ' חיים יוספי. מהוועדה נמסר כי כל המועמדים היו ראויים אך עליה היה לעמוד בתנאים שקבע התקנון, לפיהם יבחרו עשרה מועמדים לכל היותר.
"התקשו לבחור", יור הוועדה, פרופ' חיים יוספי. צילום: אורי קריספין
"חברי הוועדה התקשו לבחור, שכן כל המועמדים היו ראויים. התרשמנו מאוד מקורות החיים הענפים של המועמדים, פועלם ותרומתם החשובה לעיר ולתושביה. היה דיון מעמיק והוגן, אשר בסופו נבחרו 7 זוכים, לאור ריבוי המועמדים הטובים וגידול האוכלוסייה בעיר הוגדל המספר ל-10 זוכים, וכל זאת בהתאמה לתקנון. אני מודה לחברי הוועדה ולעיריית אשקלון שמוקירה את תושביה ומוצאת לנכון להעניק את העיטור המכובד למי שתרם רבות לעיר". אמר פרופ' חיים יוספי, יו"ר הוועדה.
את ההמלצות להענקת עיטורים יכלו להגיש אזרחים, ארגונים ציבוריים וגורמים נוספים. להענקת עיטור "יקיר העיר" היו מספר תבחינים, בהם, על המועמדים להיות תושבי העיר במשך 25 שנים לפחות, בני 60 ומעלה, שעיקר פעילותם הציבורית הייתה באשקלון, למען העיר ולמען הקהילה. ואלה הם יקירי העיר אשקלון לשנת 2018:
דוד רוזנר: משמש בהתנדבות כיו"ר ארגון הקבלנים, כיהן כיו"ר וועדת דיור להשכרה בהתנדבות וכיו"ר הועדה לאיכות הסביבה במועצה נרשם לזכותו המאבק נגד הגדלת תחנת הכוח הפחמית. גם פרויקט הפחים המוטמנים בעיר הוקם בעזרתו. משמש כיו"ר עמותת בית הילדים "נווה הרוא"ה", משפחתו אימצה לחיקה 6 חיילים בודדים אותם הם מלווים עד היום כהורים לכל דבר.
דוד רוזנר. צילום: אלכס שטארק
מוטי אלבר: מתנדב בהנהלת אלק"א 18 שנים, יו"ר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, יו"ר האגודה למען החייל באשקלון במשך 30 שנה במהלכן הוא מסייע רבות לחיילים בודדים. הוציא ספר "נתינה וקבלה" ושותף בפרויקטים למען קשישים ונזקקים. נותן סיוע ללילדי "קו לחיים" ולכל הגמח"ים בעיר.
מוטי אלבר ואריאל דוד
דוד אריאל: יו"ר מתנדב באגודת ניצ"ן במשך 20 שנה, מרצה בפני תלמידים בבתי ספר בעיר אודות "השואה", סגן יו"ר עמותת י.ש.(ילדים יתומים מהשואה) סניף אשקלון – שותף יוזם בהקמת הסניף. מסייע רבות בשיפור רווחתם הכלכלית של ניצולי השואה ופועל רבות למען הנצחת השואה.
יהושע באבאי: כל חייו עסק בהתנדבות, הקים גמ"ח בגינת ביתו. יחד עם מתנדבים ממועצת הנוער, בפעילות יומיומית, יהושע היה מגיע אל הסוחרים בשוק ובשווקים המקומיים וגייס תרומות של מזון. בחגים הגמ"ח הגביר את העבודה ובעזרת תורמים אנונימיים הצליח הגמ"ח לייצר כמות גדולה של אריזות מכובדות שחולקו לבתי המשפחות הנזקקות והכל בסתר.
יהושע בבאי והדסה גור-אל
הדסה גור-אל: ניהלה בית ספר לסיעוד בבי"ח ברזילי. קידמה תוכנית עירונית מורחבת בנושא בריאות הציבור – מעל לזו המחייבת של משרד הבריאות. מתנדבת בקהילה במספר אירגונים, באגודה למלחמה בסרטן, בש.י.ל. (שירות ייעוץ לאזרח), בביטוח לאומי – ייעוץ לקשיש ובעמותת י.ש. ילדים יתומים מהשואה.
יום העצמאות אמנם כבר עבר אבל בעיריית אשקלון ובאגודה לתרבות הדיור שקיימו באותה תקופה תחרות הבית המדוגל ביותר בעיר ערכו לאחרונה את טקס הסיום בו גם הוכרזו הבניינים הזוכים.
בתצחרות השתתפו עשרות וועדי בתים. המטרה מלבד המראה החגיגי של הבניין ביום החגיגי: לשפר את איכות החיים והאווירה בבניין המשותף. הוועדים קישטו ושיפצו את הבניינים לקראת יום העצמאות השבעים למדינה – בדגלי לאום וצה"ל, בתאורה ססגונית ובאביזרים נוספים, כמו-כן קיימו בבניין פעילות בנושא יום העצמאות.
הבניין בבר כוכבא 3. צילום: יח"צ
בטקס שהתקיים כאמור בבניין העירייה, השתתפו ראש העיר מר תומר גלאם, מ"מ ראש העיר גב' סופה בליין, סגן ראש העיר מר רמי סופר, ממונה מחוז דרום באגודה לתרבות הדיור יחזקאל יגנה, מנהל סניף אשקלון מר דוד כהן ונציגי ועד הבתים.
הבניין בהסתדרות 26. צילום: יח"צ
ראש העיר עמד על חשיבות פיתוח השכונות וצמצום פערים, שיבח את המשתתפים שהם "פטריוטים מקומיים ולאומים" וציין את חשיבות הפעילות של הוועדים ואפילו חשף כי הוא בעצמו שימש בעבר יו"ר וועד בית ויודע כמה מורכב וחשוב התפקיד לשיפור איכות החיים ושמירה על הרכוש המשותף.
ההסלמה כמעט מאחורינו אבל בזירה הפוליטית-מקומית יש מי שמנצלים אותה להתגוששות שמאחוריה ניסיון לצבור רווח אלקטוראלי.
המועמד לראשות העירייה, עו"ד איתי סהר מגלה היום את מה שכולנו ידענו. סהר שלח היום מכתב לראש העירייה בתואנה ששכונת שמשון ובניינים רבים אחרים ברחבי העיר אינם ממוגנים. לכאורה דאגה אמיתית לביטחונם של תושבי העיר, אך מעבר לכך מדובר בסוגיה ידועה שנדונה בעבר על ידי כל ראשי הערים מול משרד הביטחון מאז החלה העיר לסבול ממתקפות טילים מעת לעת. בינתיים שדרות היא העיר היחידה שמשרד הביטחון הואיל לתקצב את מיגונה.
עו"ד איתי סהר. למגן את כל הבניינים הישנים. צילום: יח"צ
מערכת כיפת ברזל שנכנסה לתפקוד מבצעי לפני כמעט עשור מוכיחה את עצמה ובשל כך גם תקצוב מיגון עיר, בסדר גודל כמו זה של אשקלון שגם עשוי לגרור אחריו דרישה של ערים נוספות למיגון, כבר אינו בוער כבעבר.
אבל הדבר אינו מפריע לסהר להעביר ביקורת על ראש העירייה בפועל, הגם שמבלי תקצוב ממשלתי אינו יכול לעשות מאומה. "השכונות הוותיקות באשקלון לא ממוגנות. במשך שנים ארוכות של ירי, ולמרות תלונות – עיריית אשקלון לא פעלה לשפר את מצב המיגון בשכונות, למרות תקציבים ייעודיים לעניין" כתב סהר לגלאם. סהר מפרט את שמות הרחובות הרבים בשכונה הישנה, שכונת שמשון ומציין כי בבניינים רבים ברחובות אלה אין ממ"דים ואין מקלטים. לכל היותר כשיש מקלטים ההגעה אליהם בתוך 30 שניות, לדעתו של סהר, בלתי אפשרית.
היכן יחסו דיירים בבניין שהמדרגות בו חשופות? בניין בשכונת שמשון. צילום: אווה טוטאי
בבניינים בהם אין ממ"דים או מקלטים כשירים, ההנחיות הן לצאת לחדר המדרגות ולהמתין שם בפרק הזמן הדרוש. חדרי המדרגות במספר בניינים, זיהה סהר, "חשופים לחלוטין, לכן גם אין אפשרות בעת חירום לצאת למדרגות".
הנהלת הפועל אשקלון חתמה לפני מספר דקות עם סער בנבנישתי, על חוזה לעונה הקרובה, באמצעות סוכנו יעקב הלל.
בנבנישתי, שחקן מוערך בקרב הנהלת הקבוצה ובקרב האוהדים, ממשיך לעונה נוספת במועדון. בנבנישתי זכה לאחרונה בהתעניינות ממס' קבוצות שקל את דרכו בקבוצה אך בסופו של דבר בחר להישאר בקבוצה הדרומית.
במעמד החתימה אמר סער בנבנישתי: ״אני שמח מאוד להמשיך עונה נוספת בהפועל אשקלון התחברתי מאוד למקום, לקהל ולמועדון. יש לי צפיות גדולות מהעונה הזאת, להחזיר את הקבוצה לליגת העל ואני מאמין שגם נעשה את זה״
יו״ר הפועל אשקלון, פרוספר וקנין, אמר: ״זה לא סוד שרצינו מאוד להמשיך את ההתקשרות עם סער בנבנישתי. סער, שחקן חיובי מאוד למערכת, לחדר ההלבשה וכשרון יוצא דופן על כר הדשא. מאחל לסער ולנו הצלחה רבה בהמשך העונה״.
