קניון גירון. צילום: פבל
מתי החניה הזאת הייתה כל כך ריקה?
אין כניסה בקניון גירון
הכל סגור בקניון גירון
קניון גירון
מרכז נפתי
מתחם המרינה מול. צילום: פבל
מתחם המרינה מול. צילום: פבל
קפה לנדוור
כיכר העיר ריקה
גן סגור
מבט מלמעלה
הייתה מסעדה?
חניון המרינה
המדרחוב. צילום: פבל
לאחרונה ובעקבות הישיבה בבית יותר ויותר אנשים נחשפו לצד אחר של רונן שירז, צד שאני אישית, מכיר אבל הרבה אנשים לא כל כך.
רונן הוא חובב בישול מושבע. נוסף להיותו איש נדל”ן ועורך דין מוכר, הוא והמטבח חברים טובים.
לאחרונה הוא פתח קבוצה בפייסבוק שכל כולה עוסקת בבישול, ומדי יום הוא דואג להוסיף מתכונים וכמובן לפרגן לאחרים שמעלים.
עו"ד רונן שירז
את רונן פגשתי לראשונה במסעדת “לינדה”, ששם הייתי שף, ומאז ועד היום תמיד כיף לפגוש אותו, לשבת לארוחה ולהחליף רעיונות ומתכונים.
תמיד הוא מגיע באהבה ועם רצון ענק לפרגן.
הפעם החלטתי להרים את הכפפה ולארח אותו במדור שכולו פסח עם מנות מהמטבח הביתי המסורתי שלו, והוא כצפוי ישר נענה לאתגר.
אני אישית נהניתי ומאמין שגם אתם תיהנו.
בתקווה לימים שבהם האוכל יחזור להיות במקומות הבילוי והבריאות תהיה נחלת כולנו ושנדע ימים טובים ושמחים יותר.
חג פסח כשר ושמח.
קציצות קיפודי עוף ואורז – מאכל פרסי שמתאים לפסח לאוכלי קטניות
שפטה ברנגי. צילום: רונן שירז
חומרים:
לקציצות:
לרוטב:
אופן הכנה:
משרים את האורז במים רותחים 20 דקות ומסננים.
מערבבים היטב את חומרי הקציצות ומניחים בצד למנוחה.
את חומרי הרוטב שמים בסיר על חום גבוה ומביאים לרתיחה. מעבירים לחום נמוך.
שופכים את האורז שסיננו לתוך קערה קטנה.
את עיסת הקציצות מכדררים, מורחים בשמן זית ומגלגלים באורז עד שהכדורים יתעטפו ומהדקים היטב את האורז לקציצה.
מכניסים את הקציצות לרוטב כשהרוטב יגיע עד חצי מגובה הקציצה. מרגע זה לא נוגעים באוכל, לא מערבבים.
מכסים את הסיר ומבשלים 50-30 דקות עד שהאורז מוכן.
בהגשה סוחטים מעט מיץ לימון.
לפני כמה ימים היה אמור להתקיים טקס חגיגי במיוחד של חנוכת סניף חדש של ארגון החסד נר דוד אבי במרכז הרפואי ברזילי. אבל משבר הקורונה טרף את הקלפים, ובמקום חנוכת סניף חגיגית הגיע לשם מייסד העמותה הרב שמעון לוגסי לבדו וקבע מזוזה בפתח המקום.
ארגון החסד נר דוד אבי, למי שלא מכיר, הוא ארגון שעוסק בהשאלת ציוד רפואי כגון: מיטות רפואיות, כיסאות גלגלים, רחצה ושירותים, מנופי הרמה, מחוללי חמצן, הליכונים, קביים ואפילו ציוד כמו משאבות הנקה, אינהלציות ועוד.
הסניף החדש הסמוך לבית החולים ברזילי. צילום: ארגון "נר דוד אבי"
רבים מתושבי אשקלון נעזרו בשירותי הארגון הזה, ואין ספק שמדובר באחת הנקודות הכי מתאימות לפתיחת הסניף הזה. “צריך בברזילי סניף ואפילו חובה”, מסביר לוגסי, “כל בן אדם שיוצא מהמחלקה ומאגף השיקום וצריך ציוד רפואי כלשהו עובר דרכנו, משאיר פיקדון של סכומים סמליים ולוקח את הציוד שהוא זקוק לו לתקופה. ברגע שהוא מסיים הוא מחזיר את המכשיר ומקבל את הפיקדון בחזרה. השירות שלנו חינמי, כמובן מלבד הדברים שזה בלתי אפשרי מטעמי היגיינה, כמו למשל מתקן של מסכת אינהלציה שאנחנו לא יכולים להעביר ממטופל למטופל, אז אנחנו מוכרים את זה במחיר עלות.
“אני אתן דוגמה: בן אדם מגיע לבית החולים עם שבר ברגל, מגיע למיון ועושה גבס, ולאחר מכן הוא צריך ללכת הביתה בסופו של דבר. ומה יותר פשוט מלרדת מחדר המיון, לעשות סיבוב אפילו בלי לרדת מהכביש, להגיע אלינו ולקבל שירות ולמצוא את מה שנוח לו? בן משפחה נכנס, לוקח בשבילו, והחולה הולך הביתה מסודר.
"חובה בברזילי". לוגסי קובע מזוזה בסניף החדש. צילום: ארגון נר דוד אבי
“אני חייב לתת המון קרדיט לבית החולים ברזילי. מתחילת התהליך ועד עכשיו פרופסור חזי לוי, מנהל בית החולים, והדוברת איילת קידר ליוו אותי בכל צעד ושעל, מהמסמר הראשון שהונח פה. כמובן שגם כל הנהלת בית החולים עזרה ודחפה, הם נתנו את הפוש הזה כי הבינו כמה המקום הזה יכול לתת ולהעניק שירות טוב לאנשים”.
לוגסי מספר כי לפני שהחל משבר הקורונה הוא עסק גם בהקמת סניף בשדרות על שם אחת המתנדבות שהיו בארגון בתחילת הדרך ונפטרה. “דאגנו כבר לציוד והכול, אבל בעקבות הקורונה הקפאנו את הכול. יש לנו סניף גם בנתיבות, אבל ללא ציוד גדול כמו בברזילי, אבל כמובן שאם צריך משהו מיוחד, אז אפשר לספק מסניף אשקלון”.
הרב שמעון לוגסי, בן 52, סבא לתשעה נכדים. נדמה כי התגורר באשקלון מאז ומעולם, אך לא. הוא הגיע לאשקלון בשנת 1986 כאיש חינוך, כשהיה המנהל של ישיבת אשקלון.
"יש לי המון עיסוקים". הרב המזמר. צילום: קרן רפאלי
את הארגון הוא הקים לאחר שעבר תאונת דרכים קשה. “בשנת 1988 עברתי תאונת דרכים ונפצעתי קשה עד אנוש, רגל ימין שלי התרסקה לגמרי. לאחר שיקום ארוך בקפלן ובבית לוינשטיין ברוך השם הצלחתי להתאושש. לקחתי נדר שאעזור לציבור אם אצא מכל זה. לאחר שהתאוששתי חשבתי איך אני יכול לקיים את הנדר שנדרתי ולעזור לציבור בצורה הטובה ביותר. ברגע שעברתי את התאונה ובכל תהליך השיקום הייתי מרותק למיטה, וכדי ללכת הייתי צריך המון ציוד רפואי. בשנים האלה היה מאוד קשה להשיג ציוד כזה, וסבלתי מזה מאוד. ככה הגיע לי הרעיון. וכשקיבלתי את הפיצויים, החלטתי ללכת על הכיוון של השאלת ציוד רפואי”.
בשנת 1990 הוא התחיל בקיום הנדר שלו והחל בהקמת הארגון. שנה לאחר מכן הקים סניף ראשון ברחוב חמד. עם הזמן זה התעצם והוא הקים סניפים בנתיבות, אשדוד, שדרות, קריית גת ומיתר. חמש שנים לאחר מכן הוא התחיל להתעסק גם באחזקת אמבולנסים והסעת חולים, “הגענו למצב שהיו לנו חמישה אמבולנסים ורצף של 35-30 נסיעות ביום, כמות עוצמתית. לקראת שנת 2013 גנבו לנו אמבולנס, ובכלל נוצרו לנו בעיות קשות שבעקבותיהן החלטנו להפסיק עם נושא האמבולנסים. עברנו משבר בתקופה הזו. פינו אותנו מאחד הסניפים שלנו, והעירייה נתנה לנו מקלט באזור רחוב שלום עליכם. לאחר מכן התחיל מבצע עופרת יצוקה, וביקשו מאיתנו לפתוח את המקלט לתושבים. כשנגמר הסבב, נפלה עלינו עוד מכה כשגילינו שגנבו לנו ציוד רפואי ונעשה לנו נזק כספי רב. משם עברנו למקלט אחר ברחוב יוסף שפירא ליד מכבי האש. גם שם ביקשו מאיתנו לפתוח את המקלטים בצוק איתן ועמוד ענן, ובאופן כללי התקשינו לעבוד גם שם והחלטנו להתחיל לעבוד במתכונת של שירות עד הבית. היינו פשוט באים ונותנים את הציוד עד הבית, ללא קבלת קהל. בשנת 2014 התחלנו תהליך של מציאת מקום, וזכינו במכרז של שטח בתוך בית החולים. בית החולים נותן את השטח, ואנחנו לקחנו על עצמנו לבנות את המקום. היתר סופי לבנייה קיבלנו רק בשנה שעברה. לקח לנו כשנה לבנות את המקום. קיבלנו עזרה רבה מהמון אנשים טובים ויקרים, בעלי עסקים באשקלון שתרמו ועזרו לנו”.
כשלוגסי נזכר בתחילת הדרך שלו בשנים הראשונות של הארגון, הוא זוכר היטב מי עמד שם לצידו, “ הקמתי את הארגון ביוזמה שלי. לאחר שנתיים-שלוש נקלע אליי דוקטור יהושע רוזנר ז”ל, שהיה במקצועו רופא שיניים. הוא הגיע אליי למשרד וביקש ציוד כלשהו עבור חבר שלו. לאחר שקיבל שירות המשיך לשבת במשרד והתעניין בפרויקט שלנו ומה אנחנו עושים. הוא התפעל מאוד מהשירות והציוד החדיש והתחיל לשאול שאלות. הוא ישב בהתחלה רק עם המזכירה ואז ביקש לפגוש אותי. הוא אמר לי שאם אני צריך עזרה, הוא כאן. יהושע נכנס לי ללב, התרשמתי ממנו לטובה ובאמת נעזרתי בו בהרבה דברים”.
"אי אפשר לתאר את העזרה שלו לארגון". לוח ההקדשה לזכרו של ד"ר רוזנר
לאחר כמה חודשים כבר הצטרף ד”ר רוזנר כחבר עמותה ואפילו כמורשה חתימה בבנק. “אי אפשר לתאר את סדר הגודל של הדחיפה והעזרה שהוא נתן לארגון הזה, כולל הלוואות מכיסו הפרטי לטובת העמותה”, נזכר לוגסי, “לכל דבר שרציתי להעביר בישיבות הנהלה, כמו למשל רכישת אמבולנס, הוא היה אופוזיציה מאוד קשה. יהושע תמיד היה אומר לי שהוא לא מנסה להיות אופוזיציה ולהגיד לא בכוונה, אלא רוצה לשאול ולחקור כדי שאדע לקראת מה אני הולך. הוא תמיד היה אומר לי שהוא שואל את השאלות הקשות כדי שיהיו לי את התשובות הכי נכונות, ושבסוף הוא ידאג לי לכל מה שארצה שיהיה לי, אבל רק שיהיה בטוח שזה טוב עבורי. הרצינות והחוכמה שלו מאוד חיברה אותי אליו. לא פעם אחת ולא פעמיים הפניתי אליו אנשים מעוטי יכולת, והיה עושה להם טיפולי שיניים בחינם וביקש שלא אספר על זה לאף אחד, עשה מתן בסתר. לצערי ,יהושע נפרד מאיתנו לפני כמה שנים כשנפטר ממחלת הסרטן בגיל די צעיר. מתחת למחשב שלי יש לי תמונה שלו, ובכניסה למשרד עשינו לו לוח הקדשה עם התמונה שלו. זה המעט שאנחנו יכולים להחזיר לו על כל מה שהוא נתן פה”.
האם יש כוונה להחזיר את שירותי האמבולנסים כמו שהיו בעבר?
“בעזרת השם בשנה הקרובה אנחנו מתכוונים לחדש את שירותי האמבולנסים, ניתן שירות גם לבית החולים עצמו וגם לתושבים במחירים מסובסדים”.
לכמה אנשים עזרת בחייך?
“עשרות אלפי אנשים, באמת שאי אפשר למנות. אני זוכר שעוד לפני הרבה שנים, בתחילת הדרך, הייתה אישה אחת שהייתה בהיריון וכנראה שלקחה כדורים בזמן ההיריון. הרבה רופאים אמרו לה שכנראה התינוקת תהיה פגומה והכניסו אותה ללחץ. היא פנתה אליי לעזרה. נסעתי בשעה מאוחרת מאוד לרב גריינמן שהתעסק בכל הנושא של רפואה, הוא קרא את הרשימה של התרופות שהאישה לקחה ואמר לי שהכול יהיה בסדר. הלכתי אליה והרגעתי אותה שהתינוקת תהיה בריאה ושהכול טוב. התינוקת נולדה והכול הלך כשורה ברוך השם, והיום היא כבר בת 25, ואחותה הקטנה סגרה מעגל כשהיא מתנדבת אצלנו במשרד”.
"מתכוונים לחדש את שירותי האמבולנס". לוגסי עם אמבולנס של הארגון
משבר הקורונה, כאמור, פגע בפתיחת הסניף בשדרות וגם ביטל את חנוכת הסניף בברזילי, אבל מבחינת העבודה השוטפת, הקצב רק הוכפל, “חשבתי שבעקבות הקורונה אנשים יפחדו להגיע לבית החולים, והעבודה תופחת, מיד הבנתי כמה שזה בדיוק ההפך. בזמן הקורונה הילדים של הקשישים שנמצאים בבתי האבות מפחדים להשאיר אותם שם ומחליטים להביא אותם הביתה. כדי להביא אנשים כאלה הביתה צריך ציוד מיוחד. הכפלנו את העבודה בימים האלה, אנחנו יוצאים מהמשרד בתשע בערב. המון אנשים באים ולוקחים ציוד רפואי. כמובן שלא יכולתי שלא לראות את מצוקת האנשים לגבי החוסר בחומרי החיטוי והמסכות והבנתי שרשתות מפריזות במחירים של מוצרים אלה, ולכן שוחחתי עם כמה ספקים גדולים ורכשנו כמות גדולה של מסכות וחומרי חיטוי, אותם אנחנו מוכרים במחירי עלות רק לאנשים מעוטי יכולת. יש אנשים שמפחדים להגיע בתקופה הזו, אז הקמנו שירות מיוחד לתקופה הזו, אנחנו שולחים לאנשים האלו לינק, הם ממלאים את כל הפרטים הדרושים, ואז אנחנו פשוט שולחים מתנדב או מונית עם המכשיר הרצוי”.
ביום חמישי שעבר התקיימה ההלוויה של חנניה לוגסי בן ה-77, מוותיקי העיר אשקלון. במציאות אחרת, של טרום ימי הקורונה, ההלוויה הזאת הייתה בוודאי נראית אחרת לגמרי. מאות רבות של אנשים היו מגיעים וחולקים לו כבוד אחרון. אולם בשל הנסיבות רק כ-15 איש ליוו אותו בדרכו האחרונה. “קיבלנו הנחייה לפיה מותר שיהיו בהלוויה רק 20 איש, שישמרו על מרחק של שני מטרים לפחות האחד מהשני”, מספר חיים, בנו של חנניה, “חמישה אנשים היו חברי חברת קדישא ועוד 15 בני משפחה קרובים. הכירו את אבא הרבה מאוד אנשים, ואף אחד מהם לא היה יכול לבוא להלוויה וללוות אותו ברגעיו האחרונים. זה דבר מאוד-מאוד קשה”.
"הכירו את אבא הרבה אנשים, ואף אחד לא היה יכול לבוא להלוויה". הלוויתו של חנניה לוגסי ז"ל
לוגסי ז”ל נשוי, אב לחמישה וסב ל-11 נכדים, נולד וגדל במרוקו. מגיל צעיר מאוד ידע קושי כלכלי ומחסור. “אבא למד בישיבה של קודש וחול במרוקו, עד שאבא שלו נפטר, ואז הוא היה צריך לצאת לעבוד בגיל מאוד צעיר. הוא היה מספר לנו שלא היה לו כסף לספרי לימוד, אז הוא היה אוסף בדלי סיגריות, מרכיב מהם סיגריות חדשות ומוכר. בכסף הזה היה קונה ספרים”, מספר חיים. חנניה עלה ארצה בגיל 18, נישא למרים והביא לעולם חמישה ילדים. הוא עבד תחילה במגוון עבודות, עד שהחל לעבוד בסניף של חברת עמיגור בעיר. במשך שנים רבות היה סגן מנהל הסניף באשקלון, עד שיצא לגמלאות. “כל ותיקי העיר אשקלון מכירים את אבא מהתקופה ההיא. לא היה אחד שרצה לרכוש דירה ולא עבר דרכו”, מספר חיים.
מסכת החיים של חנניה לימדה אותה עד כמה חשובה ההשכלה, ולכן אחד הדברים שהיו הכי חשובים לו הוא שילדיו ירכשו השכלה גבוהה. “הוא כל הזמן רדף אחרינו שנלמד ודאג שיהיו לנו כל האמצעים לזה. גדלנו על ערך של תורה ועבודה, זה אחד מהערכים הכי חשובים שהוא הנחיל לנו. ברוך ה’ כולנו עם תארים אקדמיים, לרובנו יש גם תואר שני”, אומר חיים. “בנוסף, אבא מעולם לא החסיר מאיתנו דבר, היה לו מאוד חשוב שנחיה גם חיי שפע ולא נרגיש שחסר לנו משהו חומרי או שאנחנו זקוקים למשהו. אף פעם לא הרגשנו מחסור. אנחנו, האחים, דיברנו על זה בשבעה שאבא תמיד היה לארג’. זה בהחלט נבע מהמחסור שהיה לו כילד ונער. בכלל, כל חייו הוא חי במטרה לתת לנו דברים שלו עצמו לא היו ואִפשר לנו לחוות דברים שהוא עצמו לא חווה”.
חנניה לוגסי עם בניו נכדיו פורים. צילום באדיבות המשפחה
איזה בן אדם אבא היה?
“זאת שאלה מאוד גדולה ופתוחה. קשה לתאר אותו במספר משפטים. אבא היה איש דתי, וזה היה אחד הדברים הכי מהותיים באישיות שלו. זה בא לידי ביטוי בהמון-המון דברים ובמיוחד באהבה שלו ללימוד התורה. אני לא אגזים אם אומר שבמשך למעלה מ-50 שנה הוא לא פספס שיעור תורה אחד. הוא היה הולך כל יום לשיעורי התורה, ולא משנה אם הוא מרגיש טוב או לא או אם יש אירוע משפחתי או משהו אחר. הוא מאוד הקפיד על תפילות ומאוד-מאוד הקפיד על גמילות חסדים ועזרה לאנשים. יחד עם זאת, הוא לא היה אדם שחיפש גדולות, לא אהב להתבלט ולא רדף אחרי הנראות. אבא היה איש פשוט, שהמשפחה שלו הייתה כל עולמו”.
מאז פרוץ נגיף הקורונה בני המשפחה שמרו מאוד על חנניה, והוא כמעט שלא יצא מביתו. “הייתה לו סוכרת, אבל חוץ מזה הוא היה אדם בריא, שהתנהל בצורה עצמאית לחלוטין. כוחו היה עדיין במותניו”, אומר חיים. באחת השבתות הראשונות ביקש חנניה לצאת להתפלל בבית הכנסת. היה זה לפני כחודש, כשההנחיות עוד התירו התקהלויות של עד 100 איש. “זאת הייתה השבת היחידה שבה הוא הלך לבית הכנסת”, מספר הבן, “מי חשב בכלל שעלולים להיות בבית הכנסת אנשים חולים?!”.
מחלקת הקורונה בברזילי. צילום: דוד אביעוז, דוברות ברזילי
כבר יום למחרת התחילו בני המשפחה להבחין שחנניה אינו חש בטוב, אולם הוא עצמו לא אמר דבר. “אבא לא היה אחד שמתלונן, לא רצה להדאיג. הוא לא אמר כלום אבל אימא ואני ראינו שהוא מתנשף המון וקשה לו ללכת. אמרנו לו שאולי כדאי שילך להיבדק במרפאה, אבל הוא אמר שהכול בסדר, שזאת הזקנה. בדיוק שבוע לאחר מכן, ביום שבת, החל מצבו של לוגסי להידרדר ובני המשפחה הזמינו אמבולנס, ובו פונה לבית החולים ברזילי. “הוא פונה כבר במצב קשה, כשהוא לא היה יכול לעמוד על הרגליים, היה לו חום והוא איבד תחושת זמן”.
הבדיקות הראשוניות הראו שלוגסי סובל מדלקת ריאות. נלקחו ממנו גם בדיקות לקורונה, והוא הועבר למחלקה מיוחדת, שבה המתינו אנשים במצבו לתוצאות. בתוך זמן קצר הגיעה התשובה החיובית. “עד לרגעים הללו לא חשדנו ולא חששנו שזה קורונה. מבחינתנו אבא בכלל לא יצא מהבית, ולכן לא חשבנו שיש לנו סיבה לדאוג בעניין הזה. כשהגיעו התוצאות החיוביות, היינו פשוט בהלם. אז התחלנו לשחזר ומצאנו שנקודת היציאה היחידה שהייתה לו במשך כל הזמן הזה היא אותה שבת בבית הכנסת”.
שבוע טוב, קוראים יקרים. אני פותח בשבוע טוב יען כי נתבקשתי על ידי העורך להקדים ולכתוב טור לקראת החג. לא אלאה אתכם שוב באשר לקושי לכתוב משהו במוצ”ש ושיישאר רלוונטי עד יום רביעי. ובכל זאת, נכון לרגע כתיבת שורות אלה המצב בבני ברק רע מאוד. ההערכות מדברות על אלפי חולים שטרם אומתו. הקושי הגדול להגיע למידע מהימן על מה שקורה שם נעוץ באופייה הייחודי של האוכלוסייה הזאת. הפרדוקס: בני ברק היא עיר ואם בישראל, עיר במרכז הארץ, ממש בלב המרכז. עיר שיושבת על שטח מאוד קטן ומאכלסת בתוכה כ-200 אלף תושבים. העיר הכי צפופה בארץ.
אופייה הייחודי של אוכלוסיית בני ברק אינו מאפשר להתייחס אליה כאל כל עיר בישראל. יש שיאמרו כי האחריות למה שקורה שם נופלת על הרבנים ועל הציבור הלא ממושמע, אבל זה כל כך שטחי, לא הוגן ובעיקר לא מדויק! אתם זוכרים, כשהכול התחיל לגלוש לכאן וראש הממשלה העביר את המסרים שלו מדי ערב, בשפה ברורה ובאופן רהוט, כפי שרק הוא יודע, ראינו איך הציבור החילוני התנהג. אנשים, ולא כולם כמובן, פשוט צפצפו, גדשו את בתי הקפה ואת חופי הים, זוכרים? רק אחר כך זה התחיל לחלחל, ככל שהמספרים הגיעו מאיטליה, צרפת, אנגליה וכדומה. וזה כשמדובר על ציבור שמחובר למדיה, שומע חדשות בכל שעה ובעיקר צמוד לנייד, שמזניק בכל רגע נתון מבזקים עם נתונים מדאיגים.
פיני ביטון. צילום: פבל
עכשיו, תעצרו לרגע ותשוו את זה לציבור האחר, שחי במציאות שונה לחלוטין, שמנותק מהמדיה ומקבל את עיקר המידע במדרשיות בתי כנסת, כוללים וכדומה. והשפה? חברים, אתם יודעים כמה אנשים בתוך החסידויות שבבני ברק ובכלל דוברים רק יידיש? נכון שלרבנים ולשאר המנהיגים שם יש אחריות כוללת להעביר את המסר ולהטמיע אותו, אבל בל נשכח את התנאים שבהם חיים שם האנשים ואת הקושי להעביר וגם להחיל עליהם את ההנחיות.
נחזור לפרדוקס: בני ברק יושבת במרכז הארץ, במקום הכי מתקדם, ומתנהלת הכי רחוק משם ככל שהדבר נוגע לקִדמה וטכנולוגיה. הם לא נבערים חלילה, הם חיים כך כי כך הם רוצים. נוסיף לזה את הפלגים שבכלל מבקשים לחיות במנותק מכל מה שהמדינה מייצגת, והרי לך תערובת אנושית שלא ניתן לנתק אותה מחד, ומאידך לא ניתן למנוע את ההדבקה בתוכה בין הציבורים השונים שמעורבים פיזית אלה באלה.
הכותרת שלי מדברת על התקווה למשהו טוב שיֵצא מכל זה. תשאלו למה? אז ככה: ממחר – יום ראשון – מתחיל הצבא להיכנס לעניינים ולנהל את המשבר הזה. ההחלטה לבצע את הדברים בהסכמה ובתמיכת העירייה, שתכוון את הצבא לאן ללכת ואיך לפעול, מביאה אותנו למשהו חדש, סוג של בשורה. לתוך זה נכנס גם דובר צה”ל לשעבר עם צוותים גדולים. כחלק מהמהלך הכולל יופצו דפי מידע ביידיש, מה שיביא להבנה של פני הדברים.
ביום שישי הלך לעולמו הקורבן השני של הקורונה באשקלון, אשר אלחייאני ז”ל. ביום ראשון האחרון הוא נטמן בבית העלמין בעיר, כשפחות מ-20 איש מלווים אותו בדרכו האחרונה. “זה מוסיף על התחושות הקשות שלנו”, אומר אבי, בנו של אשר ז”ל, “אבא שלי כיבד בחייו כל אדם והיה מאוד אהוב ומוערך על ידי הרבה מאוד אנשים. אבא היה ראוי להלוויה המונית, אליה היו מגיעים כל האנשים שהוא אהב ושאהבו וכיבדו אותו. לצערנו, גם לזה הוא לא זכה, וזה מאוד כואב”.
גם אשתו של אשר, סימי, ובנו הצעיר קובי לא יכלו להיות שם, בשל העובדה ששניהם נדבקו בנגיף. קובי בן ה-40 מאושפז בטיפול נמרץ נשימתי בבית החולים ברזילי בעיר ומצבו קשה. בעוד שסימי הועברה למלון דן בתל אביב, ושם היא מחלימה ומצבה הרפואי מוגדר טוב. אלחייאני בן ה-76 הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ותשעה נכדים.
חדר בידוד במחלקת הקורונה בברזילי. צילום: דוד אביעוז, דוברות ברזילי
הסיטואציה שבה נמצאים בימים האחרונים בני משפחת אלחייאני בלתי נתפסת וכואבת עד מאוד. “עברנו ימים מאוד-מאוד קשים”, אומר אבי, “לא ראיתי את אבא, את אימא ואת האחים שלי הרבה מאוד זמן. בהלוויה היינו רק אחותי הגדולה, אחי ואני. כל הזמן הזה תקשרנו רק בשיחות וידיאו וטלפונים, עדכונים שוטפים על המצב של אבא, קובי ואימא. אחרי הבשורה הקשה על פטירתו של אבי הדבר הראשון שרציתי זה לחבק אותם ושכולנו נתנחם זה בזרועות של זה. נפגשנו בבית העלמין ואפילו להתחבק נבצר מאיתנו. עכשיו כל אחד יושב שבעה בבית שלו. את הניחומים והחיזוקים אנחנו מקבלים בטלפון. אנחנו נקרעים, למעשה, בין שלוש חזיתות. השבעה של אבא, הדאגה לקובי והדאגה למצבה של אימא, שלא יכולה להיות לידנו. זה פשוט סרט שלא יכולנו לדמיין שיקרה לנו”.
אשר אלחייאני ז”ל נולד וגדל במרוקו ועלה ארצה בצעירותו. בהכשרתו היה מסגר, שעבד רוב שנותיו במפעל באשדוד, עד שזה נסגר, ואלחייאני יצא לגמלאות. “הוא היה אבא שכולו נתינה, אהב מאוד את הילדים והנכדים. אדם צנוע ופשוט, ירא שמיים שמכבד כל אדם. לא גדלנו בעושר, אבל אבא תמיד דאג שלא נרגיש שחסר לנו משהו”, מספר אבי.
עד לפני כשלושה שבועות חיו בני משפחת אלחייאני את שגרת יומם הרגילה. בחג הפורים הגיע בנם קובי, מרצה בכיר באוניברסיטת באר שבע, שעושה עכשיו את לימודי הדוקטורט שלו, לביקור אצל הוריו והלך עם אביו לקריאת המגילה בבית הכנסת. “הם היו שלישייה בלתי נפרדת – סימי, אשר וקובי – משהו שלא רואים כל יום”, מספר רפי נבון, אחיה של סימי, “למרות שקובי לא גר בעיר, הוא היה מגיע לעיתים קרובות מאוד, ואי אפשר היה להפריד אותו מההורים שלו, הם כל הזמן היו ביחד. היה ביניהם קשר יוצא דופן”.
אבי אלחייאני. צילום: יוסי פרטוק
בני המשפחה מעריכים שבית הכנסת היה מוקד ההידבקות של השניים. זמן קצר אחר כך הם החלו שלא להרגיש טוב ופיתחו חום גבוה. “הם התקשרו למד”א ואמרו שיש להם חום גבוה, אבל דחו אותם. אז הייתה ההנחיה שבודקים רק את אלה שחזרו מחו”ל או כאלה שבאו במגע עם השבים מחו”ל, כך שעל פניו לא הייתה סיבה לבדוק אותם”, מספר רפי. “אחותי לא ויתרה והתעקשה להזמין להם רופא הביתה. הוא הגיע ובדק אותם, הורה על מנוחה ואמר שזה משהו שיחלוף. אבל הם המשיכו לא להרגיש טוב, והמצב שלהם החל להידרדר. אז אחותי התעקשה שילכו להיבדק בקופת החולים ושיעשו להם בדיקת דם. בבדיקות התברר ששניהם סובלים מדלקת ריאות. אשר וקובי נלקחו למיון, ושם עשו לאשר את בדיקת הקורונה. רק אחרי שהתוצאות שלו היו חיוביות בדקו גם את קובי, והתברר שגם הוא חולה”. מרגע הגיעם לבית החולים החל מצבם הרפואי של הבן ואב להידרדר במהירות. כעבור יומיים אשר כבר הורדם והונשם והועבר לטיפול נמרץ.
ביום השלישי גם קובי החל להתקשות לנשום, גם הוא הורדם והונשם ונמצא בטיפול נמרץ נשימתי זה כשבוע וחצי. “כבר כשהם אובחנו, ביקשה אחותי לבצע בדיקה גם היא, אבל זה לקח זמן. בסוף היא נבדקה וקיבלה גם היא תשובה חיובית ביום שני בשבוע שעבר. היינו צריכים להילחם בשיניים כדי שיעבירו אותה למלון הקורונה. מבחינה רפואית, היא בסך הכול מרגישה טוב וללא תסמינים, אבל היא נמצאת בחרדה גדולה מאוד וסערה. כל המצב הזה הוא מאוד-מאוד עצוב, סרט רע ובלתי נתפס”, אומר רפי.
מעבדה לבדיקת קורונה בברזילי. צילום: דוברות ברזילי
אשר אלחייאני הלך לעולמו בערב שבת האחרון, בדיוק בשעה שבה נהג ללבוש את החליפה שלו, לענוב עניבה ולעשות את דרכו אל בית הכנסת. “הסיטואציה היא פשוט בלתי נתפסת, וכואבת מאוד-מאוד. לא יכולנו לסעוד אותו, להיות איתו ברגעים באחרונים, להחזיק לו את היד, ללטף את הראש ולהגיד לו שאנחנו אוהבים אותו. לא הספקנו להיפרד אפילו. כל הדברים האלה נמנעו מאיתנו והתחושות הן מאוד-מאוד כואבות”, אומר הבן.
השבוע ניצלתי את הזמן בבית כדי לארגן את חדר העבודה שלי ולרענן את שלל הספרים שצברתי אחר כבוד בספרייה הביתית. בין ניגוב ספר אחד לאחר נתקלתי בספר “נער החידות ממומביי”, שכתב הדיפלומט ההודי ויקאס סווארופ. רובכם מכירים בוודאי את העיבוד הקולנועי לספר, שיצא לאקרנים בשנת 2008 וקטף פרסים רבים, בהם פרסי אוסקר וגלובוס הזהב. הספר מגולל את סיפורו של נער הודי, מלצר עני וחסר השכלה, שמצליח לזכות בסכום גדול ביותר של מיליארד רופי (כ-100 מיליון שקלים) בשעשועון הטלוויזיה “מי יגיע למיליארד?” באורח פלא הוא עונה בהצלחה על כל אחת מ-12 שאלות הטריוויה המוזרות והשונות בשעשועון ומגלה ידע עולם מרשים וחסר תקדים, שכן איש לא הצליח לעשות זאת לפניו.
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
מפיקי הטלוויזיה לא מאמינים לו ובטוחים כי הוא רימה באיזשהו אופן, ולכן מזמינים משטרה לעצור אותו. עורכת דין שמגיעה לבית המעצר מחלצת אותו ולוקחת אותו לביתה כדי שיספר לה – שאלה אחר שאלה – איך הצליח לענות את התשובות הנכונות. כל פרק בספר מתייחס לשאלה אחרת ומאפשר לקורא ללמוד דרך סיפור חייו הקשה כנער אשפתות כיצד בשל נסיבות חייו ענה על השאלה בהצלחה. מין תחושה כזו שלמרות שחייו היו קשים ומורכבים, הם הכינו אותו לרגע הזה ממש שבו יצטרך להפגין את כל הידע שצבר בדיוק ברגע הנכון, שעת המבחן, שבה עומד הגיבור, ואז הוא מגלה שבסל הכלים של חייו מצוי כל מה שהוא צריך כדי להצליח. אני אוהבת את הסגנון העלילתי הזה, שצירוף מקרים לכאורה מוביל את הקורא לשיא והפתרון שטמון בו.
כחובבת סיפורים מושבעת (אם אתם עוקבים אחרי הטור, אז אתם כבר מכירים אותי), אני יכולה להבטיח לכם שלכולנו יש השראה וחומר לכתיבה בשפע, כי ליל פסח תש"ף יהיה סיפור המורשת שיככב דורות בהיסטוריה התרבותית שלנו. אני מדמיינת את בני גילי בעוד 30 שנה בערב החג, מוקפים נכדים שמפצירים בהם לספר את הסיפור על ליל הסדר ההוא שכולם קראו לו בבדיחות "ליל הסגר". איך ניהלנו מלחמה עם הנגיף הבלתי נראה ובעיקר נלחמנו לשמור על הבריאות והשפיות בעידן של שפע ובדידות. "אתם לא תאמינו", אספר להם, לנכדיי שטרם נולדו: "חגגנו בהרכב מצומצם – ארבעתנו בלבד! תקשרנו עם ההורים והאחים שלנו דרך המסכים, בשיחות וידיאו בזום". הם בטח ישתעשעו מהמחשבה על הסיטואציה ההזויה והמכשור העתיק ששימש אותנו (בעוד 30 שנה הטלפונים החכמים של היום יהיו בוודאי שווי ערך לקופסאות אשל וחוט). אין ספק, זה יהיה סיפור טוב לנכדים ואולי אפילו רב מכר מוצלח!
הטור הזה נכתב טרם כניסת החג, ואני מודה שאני יכולה רק לדמיין איך הוא עשוי להיות מאשר לתאר לכם כיצד הערב התנהל בפועל. במהלך השבוע שקדם לליל הסדר ניסינו להתנתק קצת מהחדשות ולשחזר אווירת חג בבית עד כמה שניתן. הילדים שרו יום-יום בלופ את כל הרפרטואר העשיר של פסח, כולל "אחד מי יודע?" מהסוף להתחלה ולהפך. הסרט "נסיך מצרים" השתלט על הטלוויזיה, ואפילו הצלחנו לנקות ולצבוע חדר או שניים. את מצת השוקולד אנחנו שומרים כמו תמיד ליום החג. ההתלהבות של הילדים הצליחה בקלות להדביק אותי (מתנצלת מראש על בחירת המילים, אבל אלו הם חיינו לאחרונה), והם עוררו בי זיכרונות רחוקים על חוויית הפסח שלי כילדה. אני חייבת להודות שהיו פעמים שליל הסדר נתפס עבורי כטקס טרחני וארוך מדי, אבל עם השנים הטקסט של ההגדה קיבל משמעות עמוקה ומשפחתית יותר. מניחה שרוב הילדים ממצים את החוויה ב"מה נשתנה" ומשוועים שידלגו עליהם בקריאה, ולו רק שנגיע לחלק של הסעודה. יש גם כאלה שהגיל לא שינה אצלם דבר.
מה שכן, לאורך כל השבוע נחשפתי לתופעה מעניינת של חבר'ה צעירים שנאלצים כאמור לקיים את הסדר לבדם, אבל מהססים לגבי ניהולו בעצמם. אחרי הכול, הם סמכו עד כה על ההורים, סבא וסבתא או בית חב"ד (בטיול אחרי צבא) שהחג יתנהל כהלכתו – שולחן למופת, כולל אוכל משובח וסטוק של הגדות פסח לכל דכפין (החל מהגרסה המרוקאית, ההגדה המאוירת לילד והמהדורה החגיגית של הסתדרות העובדים משנת 1990).
בעקבות מגפת הקורונה נתכנס בסוף השבוע ונסעד בחוגים מצומצמים את ארוחות הפסח והשבת. השנה השאלה הקבועה מה “מה נשתנה?” עצובה לנוכח ההבדלים ביחס ללילות סדר קודמים, מבחינת פורום המשתתפים ומבחינת האווירה הכללית. למרות הכול, חשוב לא לתת לקורונה לפגוע לנו בחגיגה ההיסטורית וכן לא לשכוח את דברי המשורר, “עברנו את פרעה, נעבור גם את זה”.
המגפה הנוראית הזאת הזכירה לכולנו שהעם בישראל שלנו גדול מסך חלקיו, וכשאלה מתאחדים, אנחנו חזקים, חזקים מאוד. כשכולנו נשמעים להנחיות, אנו צולחים מכשולים. הקורונה עזרה לנו לחזור ולחשוב על הכול מנקודה עוצמתית וחשובה של קהילה המחוברת לכל גווניה, של חברה משותפת, של מדינה, של משפחה אחת. כולנו מבינים היטב ששלומנו קשור זה בזה בטוב וברע. חשוב שלא נשכח זאת גם כשהשגרה הברוכה תשוב, ואני מקווה שהיא תגיע במהרה. בימים המאתגרים חשוב שנצדיע לכוחות הביטחון והרפואה שעמלים קשה למען כולנו.
אייל חסאן. צילום: פבל
ברשותכם, ניגע בסוגיות הקשורות בליל הסדר ובהגדה שהינם השיעור הגדול בעולם, המתקיים בו זמנית במאות אלפי קבוצות לימוד.
אחד היסודות החשובים בהגדה הינו "והגדת לבנך", שמקדש את הזיכרון, הסיפור והדיבור. לא פעם פירטנו והסברנו את סכנות הדיבור השלילי ולשון הרע, והנה בהגדה ישר מתחילים עם "מגיד", זו מטרת הערב – להגיד. וכאן זהו המבחן האמיתי. איך אנו מדברים ועל מה אנו מדברים. זו בעצם היציאה מעבדות לחירות. ולכן בערב שבו יוצאים מעבדות לחירות הדבר המרכזי שעושים הוא לדבר. ערב קואוצ'ינג סביב נושא הדיבור. מדברים בו הרבה, אבל הדיבור מלא בחיוביות, בהכרה ובהוקרת הטוב, בתודה, באמונה, באופטימיות, באהבה.
היום היכולת לדבר, הרטוריקה, היא אחת המעלות הגדולות שקיימות, היא ארגז כלים הכרחי למנהיג, והנה בתורה שלנו משה גדול מנהיגנו היה ערל שפתיים. הדבר מעיד עד כמה גדול היה, שאף ללא כושר דיבור הנהיג בצורה נפלאה עם עבדים שלא הפסיק לדבר בו ובאל סרה.
ליל הסדר עוסק בשעבוד ובגאולה. ליל הסדר אינו האירוע היחיד במעגל החיים היהודי המשלב את זיכרון הטוב וזיכרון הרע. כמעט כל תולדות עמנו עוסקים בזיכרונות טובים ורעים. גם כעת, למרות ימים לא פשוטים, עלינו להתמלא גאווה במתנדבים ובכוחות הביטחון והרפואה שעושים לילות כימים בסיכונים לא פשוטים כדי לסייע בהתמודדות עם מגפה נוראית.
נראה שהימים המדאיגים כבר מאחורי העיר אשקלון ויש לקוות שלילה סדר לא יפגע במגמה. למעלה משלושת אלפים תושבים כבר נבדקו באשקלון ונכון לעכשיו רק 214 מהם נמצאו חיוביים לנגיף הקורונה.
מדובר בעליה של 2 חולים מהבוקר, זאת למרות שנבדקו היום 137 תושבים, כך שמדובר ב-1.4 אחוז. למה זאת בשורה טובה? כי במשך ימים ארוכים אחוז החיוביים בקרב האשקלונים שנבדקו היה גבוה ועמד על עשרה אחוזים בערך.
מעבדת הקורונה בברזילי. צילום: דוברות ברזילי
הנתון הגבוה זה נמשך לא מעט זמן, כך למשל ב-2 לאפריל בשעה 20:00, לאחר כמה שבועות של בדיקות, כאשר עד אז 1,614 תושבים נבדקו, מתוכם נמצאו 162 חיוביים שזה בדיוק עשרה אחוז מהם שזה היה הקצב הממוצע.
הירידה באחוזי החיוביים החלו כבר למחרת, זה עמד על 7 אחוזים וגם על 4 אחוזים, והיום כאמור הוא עומד על פחות מאחוז וחצי.
משטרת אשקלון מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחר הנעדר ישראל וונדה, תושב אשקלון, אשר נעדר מיום 10/3/2020 ומאז נותק עמו הקשר ואבדו עקבותיו.
תיאורו של וונדה:
בן 27, מבנה גוף רזה, גובה 1.65, יש קעקועים בצווארו ובידיו.
כל היודע דבר על מקום הימצאו או כל פרט היכול לסייע באיתורו, מתבקש להודיע למשטרה בטלפון 100 או לתחנת אשקלון 086771440
בדיקת התאריך שבו נעלמו עקבותיו של וונדה הוא יום לפני שעקבותיו של אסף ברוק נעלמו ואחריו נערכו גם היום חיפושים.
בעוד רבים מהציבור עסוק בקניות לכבוד חג הפסח ובהכנות הרבות לקראתו בצל התפשטות מגיפת הקורונה, מתנדבי יחידת הכלבנים לישראל (יכ"ל) הגיעו, לעוד יום חיפושים אחר עקבותיו של ברוק.
כלבן יחידת הכלבנים לישראל בחיפושים אחר אסף ברוק. צילום: דוברות יכ"ל
צוותי היחידה שבו היום (שלישי), יחד עם בני משפחתו של ברוק, עוד בטרם נודעה היעדרותו של וונדה, לצפון אשקלון כדי להשלים תאי שטח בחיפושים אחר כוכב הרשת בן ה-24 שהתפרסם בתכנית הצנרת. עקבותיו נעלמו בתאריך 11.3.2020, יום אחרי וונדה, כמו שכבר פורסם ב'כאן דרום'.
הכלבנים התמקדו באזור שמצפון-מערב לשכונת הרצוג, אזור האיכון הסלולרי האחרון של ברוק. המגמה הייתה להתחבר בדרום-מזרח, כדי להגיע עד למקומות שנסרקו על ידי יכ"ל – מהמקום שבו אסף החנה את רכבו.
מפת האזורים שנסרקו היום על ידי יכ"ל ובני משפחתו של ברוק
מרפאה לנטילת בדיקות נגיף הקורונה של מכבי שירותי בריאות נפתחה היום בשכונת אגמים באשקלון ותפעל בימים א'-ו'. היא מצטרפת לעשרות מרפאות מכבי בכל רחבי הארץ שהוסבו באופן זמני לתחנות לנטילת דגימות קורונה החל מהשבוע. המטופלים יופנו על ידי רופאי המשפחה והילדים על בסיס קריטריונים מוגדרים ויגיעו לביצוע הבדיקות בתיאום תור מראש.
עד כה מד"א בלבד היה אחראי על ביצוע בדיקות הקורונה בישראל אך עקב הביקוש הרב לבדיקות והעומס הגדול על מד"א מכבי תבצע בעצמה את כלל תהליך הבדיקה: נטילת דגימה באמצעות מטושים, בדיקה של הדגימה במעבדה המרכזית של מכבי ודיווח התוצאות למטופלים חברי הקופה.
מרפאה לבדיקות קורונה. צילום: מכבי שירותי בריאות
רופאי מכבי יפנו מטופלים לבדיקה על בסיס קריטריונים מוגדרים הכוללים תסמינים נשימתיים בשילוב גורמי סיכון נוספים כמו גיל ומחלות רקע. לאחר קבלת ההפניה מהרופא, צוות מכבי ייצור קשר עם המטופל לצורך תיאום תור בחלון זמן ספציפי עבורו. לא תתאפשר הגעה ללא תיאום תור מראש וזאת על מנת להבטיח מרחק בטחון בין מטופל למטופל ומניעת התקהלות. מטושי הבדיקה יועברו למעבדה המרכזית של מכבי והמטופלים יקבלו את התשובות ללא עיכובים.
הממשלה אישרה היום תקנות שעת חירום להגבלת הפעילות על מנת לצמצם את התפשטות נגיף הקורונה בישראל בתקופת חג הפסח. התקנות כוללות צמצום נוסף של היציאה למרחב הציבורי והגבלה על הפעלת מקומות העבודה עד לאחר חג הפסח.
הממשלה קבעה כהוראת שעה את התיקונים הבאים בתקנות שעת חירום (הגבלת פעילות):
החל מהיום, יום שלישי (7 באפריל 2020) בשעה 16:00 ועד למוצאי שבת (11 באפריל 2020) בשעה 20:00 לא יוכל אדם לצאת להצטייד מחוץ ליישוב מגוריו, במזון תרופות ומוצרים חיוניים וקבלת שירותים חיוניים, למעט אם ביישוב מגוריו לא קיימים שירותים אלו, ואז יוכל לקבלם ביישוב הסמוך ליישוב מגוריו.
כמו כן, יציאה ממקום מגורים תתאפשר רק למרחב הציבורי לזמן קצר ולמרחק של עד 100 מטרים. יציאה לסופר-מרקטים והמכולות תתאפשר עד מחר ב-15:00.
עוד יובהר כי ניתן יהיה להסיע ילדים בין הורים הגרים בבתים שונים.
ליל הסדר. צילום: מארק ניימן לע"מ
החל ממחר, יום רביעי (8 באפריל 2020) בשעה 18:00 ועד ליום חמישי (9 באפריל 2020) בשעה 7:00 תיאסר גם הצטיידות במזון ביישובים שמרבית תושביהם יהודים.
הממשלה חוזרת ומזכירה כי האזרחים נדרשים לחגוג את חג הפסח בבתים בהם הם גרים.
תחבורה ציבורית. צילום: מוטי מילרוד
עוד נקבע כי החל מהיום בשעה 20:00 ועד יום א׳ 12.4 בשעה 8:00, יופסקו שירותי התחבורה הציבורית ובכלל זה טיסות נוסעים בינלאומיות. טיסות נוסעים בינלאומיות יוכלו לפעול רק באישור מראש של שרי התחבורה והפנים. תותר הפעלה של שירותי הסעה ייעודיים לעובדים בהתאם להנחיות, וכן של מוניות על פי ההנחיות ולצורך חיוני בלבד.
שוטרים בודקים רכבים. צילום: פבל
כמו כן, קבעה הממשלה תיקון לתקנות שעת החירום (הגבלת פעילות) אשר אומר כי בנסיעה ברכב לצורך חיוני (המפורט בתקנות), המגבלה של 2 הנוסעים ברכב לא תחול על אנשים הגרים באותו מקום. כמו כן, נקבע כי מעסיק יאשר כניסת עובדים למקום העבודה רק בכפוף לאישור כי העובד אינו בעל תסמיני המחלה ולא היה במגע עם חולה מאומת. עוד נקבע כי יוסדר נוהל לביצוע מדידת חום לנכנסים למקום העבודה.
כחלק מהמאמץ הלאומי לחיסול נגיף הקורונה ובמטרה לסייע במניעת ההתפשטות הוציאו הרבנות הראשית לישראל ומשרד הבריאות הנחיות מפורטות בנוגע להלכות פסח ובכללם שריפת החמץ.
לראשונה מזה דורות רבים המנהג המאפיין ביותר את יום י"ד בניסן, ערב פסח, שיוצאים יהודים לחצר ביתם כדי לשרוף את החמץ שהימצאותו בפסח אסורה מהתורה. ההלכה הזו, עליה מקפידים יהודים לאורך כל ההיסטוריה גם בתקופות קשות, קיבלה השנה שינוי ברוח הזמן והתקופה ולפחות השנה הוא בגדר איסור מפורש.
אלא שהציבור כבר הוכיח שהוא לא סר תמיד להוראות הרבנות הראשית ולעתים עושה דין לעצמו, בשם ההקפדה על שמירת המצוות.
"לצערנו אנו מקבלים מידע על כך שחלקים בציבור עדיין מתכוונים לבצע ביעור חמץ סמוך לבתי מגורים ובניגוד להנחיות שפורסמו" מסרו היום ברבנות הראשית וcמשרד הבריאות שחוששים שההתקהלויות סביב המדורות יכולות להביא להדבקה נוספת ולחבל במאמץ הלאומי למניעת המשך ההתפשטות הנגיף.
ע"פ החלטת הרבנות השנה ההנחיה ההלכתית לביעור החמץ השתנתה ל"יבער את החמץ ע"י השלכתה לאשפה וישפוך על זה אקונומיקה כדי לבטלו מאכילת כלב או אם נשאר לו מעט יכלה את החמץ דרך האסלה".
השנה הוחלט בעירייה שכדי לסייע לתושבים לא לצאת מהבתים ולבער בעצמם יערכו ביעור חמץ על ידי רבני העיר וישדרו את הביעור בשידור חי בדף הפייסבוק של המועצה הדתית. השידור צפוי להתחיל מחר בבוקר החל מהשעה 10:00 בעת שהרבנים יאמרו את נוסח ביטול החמץ למצלמה.
הנחיות ביעור חמץ בצל הקורונה
מבלי קשר לסכנת ההידבקות בנגיף הקורונה, נציבות כבאות והצלה שבה ומזהירה, כבכל שנה, כי שריפת חמץ בסמוך למבנים ובמרפסות הבתים מסכן חיי אדם ורכוש וחל על כך איסור מוחלט.
רשת חינוך עתיד, המנהלת את בתי הספר בעיר אשקלון "תיכון עתיד אור חיה" ו"ישיבת עתיד אור מנחם" נמצאת בכשירות מלאה להמשיך את שנת הלימודים בבתי הספר בעיר אשקלון עד סוף שנת הלימודים הנוכחית במידה ותדרש לכך.
הרשת נערכה למשבר הקורונה מבעוד מועד עם מערכת שעות אלטרנטיבית מקוונת לכל כיתה, והיא מהרשתות המובילות בישראל במוכנות לשמר את הרציפות הלימודית והמסגרות הכיתתיות גם בלמידה מהבית. בתוך כך, נבדקו כל המערכות הטכנולוגיות וצוותי ההוראה הודרכו וקיבלו כלים ללימוד מרחוק.
המערכת ללימוד מתוקשב של רשת עתיד. צילומסך
עם תחילת המשבר, מנהלת התיכון "עתיד אור חיה", שרית אוריאן, ומנהל ישיבת "עתיד אור מנחם", בנימין ועקנין מינו רכזי תקשוב בתוך בתי הספר, אשר עבדו בשיתוף פעולה ובהכוונה של מנהלת טכנו-פדגוגיה של רשת עתיד.
רכזי התקשוב, יחד עם צוותי ההוראה והמנהלים בנו תוכניות לימודיות ומערכת שעות אלטרנטיבית מקוונת לכל כיתה וכיתה, המשלבת לימודי ליבה, כישורי חיים, לימודי קודש ולא ויתרו גם על שיח מורה – תלמיד שכה חשוב בימים אלו. רשת עתיד העמידה לטובת המורים וצוותי החינוך מאגר לימודי ייעודי לתקופה זו אשר מסייע להם לקבל מענה לחומרים איכותיים ללמידה חדשנית באמצעות הטכנולוגיה.
אתגר נוסף עימו התמודדו מנהלי בתי הספר בעיר הוא העובדה שלחלק מהאוכלוסייה החרדית אין יכולת להתחבר לאינטרנט וללימודים בצורה מקוונת. תלמידים אשר לא היה באמתחתם מחשב או אינטרנט זמין בביתם, קיבלו מענה מיידי וקו טלפון ייעודי לשיחות ועידה של רשת "אוהלי יוסף יצחק". תוך מספר ימים דאגה רשת עתיד גם להנגיש לאותם תלמידים קו אינטרנט והם הצטרפו ללימודים המקוונים יחד עם כולם.
לאחר שבועיים שבהם היה קצב העליה גבוה ומדי יום אובחנו חולים חדשים רבים, היום, כך מבשרים במשרד הבריאות, כי העיר אשקלון במגמת שיפור.
נראה שימי הסגר, לצד סגירת בתי הכנסת והדיווחים על זינוק במספר הנדבקים באשקלון עשו את שלהם. ביממה האחרונה עמד מספר הנדבקים על 5 בלבד, זאת לעומת ימים שבהם עמד על מספרים גבוהים פי שלושה ואפילו פי שבעה.
נכון להיום עומד מספר הנדבקים בעיר אשקלון על 212 בלבד, נכון להבוקר. אתמול בבוקר עמד המספר על 207. זה כמה ימים שמספר הנדבקים אמנם עולה, אך אינו מוכפל כמו בעבר.
בודקי קורונה. צילום: מוטי מילרוד
היום פרסם משרד הבריאות דוח על תמונת המצב בישראל ובו נכתב כי "בימים האחרונים ניכרת מגמת שיפור ביישובים אשקלון, מגדל העמק ומודיעין, אשר בשבוע שעבר הפגינו שיעור הכפלה גבוה יחסית".
הדבר מהווה בשורה לעיר אשר ממוקמת במקום הרביעי בארץ במספר הנדבקים למרות גודלה הבינוני. הנתונים אשר הדאיגו רבות את ממשלת ישראל, אף הביאה לכוונה להטיל סגר על העיר.
הנתונים אף הביאו למבצעי אכיפה של המשטרה, בהם חולקו עשרות דוחות למי שהפרו את ההנחיות.
הקורבן הראשון באשקלון: חנניה לוגסי ז"ל. באדיבות המשפחה
מאז פרוץ המגיפה, שני תושבי אשקלון הלכו לעולמם בשל סיבוכים של הנגיף: חנניה לוגסי ז"ל ובמהלך השבת מת גם אשר לחיאני, בן 67, בשל סיבוכי נגיף הקורונה. בנו שגם כן חלה בקורונה עדיין נאבק על חייו.
נכון לעכשיו במחלקת הקורונה במרכז הרפואי ברזילי מאושפזים 17 חולים בנגיף הקורונה. שלושה מהם במצב קשה, יתר המאושפזים בשלבים שונים של מחלת ריאה. עד כה החלימו 13 בני אדם שאושפזו בברזילי בעקבות הנגיף.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו:
⇔
⇔
⇔ 
ברמה הארצית ישנם 8,904 איש שנדבקו בקורונה, בהם 140 במצב קשה, 670 החלימו ואילו 57 מתו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע הערב כי החל ממחר בשעה 16:00 יוטל סגר כללי ברחבי המדינה. הסגר הכללי יימשך עד יום שישי בשעה 7:00. זה אומר שלא ניתן יהיה לצאת מהערים, אך עדיין ניתן להסתובב בתוך הערים לפי ההנחיות הקיימות.
ביום רביעי, החל מהשעה 18:00, לקראת ליל הסדר, יוטל עוצר מלא על המדינה וכולם יישארו בבתיהם עד השעה 7:00 בוקר.
לדבריו, ההגבלות הללו הוטלו מחשש להדבקה נרחבת כפי שאירע בפורים, "פסח לא יהיה פורים", הבהיר, "כל משפחה תסב לליל הסדר לבדה. תחגגו רק עם המשפחה המצומצמת שנמצאת עכשיו אתכם בבית".
עוד הוסיף ראש הממשלה כי אם תימשך מגמת ההידבקות הנוכחית, יהיה ניתן להתחיל לצאת מהסגר בהדרגה אחרי חג. "יש אפשרות ריאלית שאם המגמות החיוביות יימשכו, אנחנו נצא לאט לאט אחרי חג הפסח והמימונה".
העיר הממוקמת רביעית בישראל בכמות תושביה שאובחנו כחולי קורונה עוברת לאט מידי למשמעת קורונה.
במסגרת פעילות האכיפה של המשטרה באשקלון בבלימת התפשטות נגיף קורונה ובהמשך לכך שמבוצעות מידיי יום עשרות בקרות ברחבי העיר אשקלון, במהלך בקרה שגרתית שבוצעה ברחוב אלי כהן, ביום שישי האחרון נמצאה בעלת חנות לכלים חד פעמיים אשר הפעילה את העסק כבשגרה. ובמשטרה אומרים כי לקוחות נצפו כשהם עורכים קניות במקום, וזאת למרות שהפעלתו נאסרה, למעט באמצעות משלוחים.
קנס. צילום ארכיון: דוברות המשטרה
הוראות הצו והתקנות הוסברו לבעלת העסק אשר הוזהרה לבל תפתח בשנית ואף נקנסה בקנס בסך 5000 ש"ח בגין עבירה של הפעלת מקום או עסק בניגוד לתקנות לשעת חירום, שהינה עבירה פלילית.
אולם בעלת העסק המשיכה להפעיל את העסק באופן המסכן את שלום ציבור לקוחות העסק בפרט ושלומו ובריאותו של הציבור בכללותו.
אתמול במהלך בקרה חוזרת במקום ובניגוד לאזהרה שקיבלה בעלת העסק, היא הפעילה את החנות ולקוחות נצפו שוב בתחומי בית העסק.
207 חולי קורונה באשקלון ורשימת המקומות בהם ביקרו החולים מתארכת.
הרשימה הפעם כוללת מקומות חדשים כמו: מסעדת גאטוס שלא ברור באיזה סניף שלה שהה החולה, מוקד שירות הלקוחות של חברת תנובה באזור התעשייה הצפוני, מיקומים חדשים במרכז הרפואי ברזילי וכמה בתי כנסת שהחקירות האפידמיולוגיות של החולים חושפים שלמרות ההנחיה לא להתכנס בהם לתפילות עדיין המשיכו להתפלל ובכך כופים הסגר על כל מי שהשתתף בתפילות אלה.
לא מדובר במסלול של חולה אחד אלא של כמה וכמה חולים שבימים האחרונים הסתיימה החקירה האפידמיולוגית שלהם.
לרשימה זו קדמו עוד רשימות קודמות של מקומות נוספים. קישורים לכתבות הנוספות בתחתית הכתבה.
09:30-10:30 'זול ובגדול', שד' בן גוריון 5, סיטי
10:00-11:00 שוק העיר, קריית האקדמיה, אלי כהן 19
14:30-15:00 שוק העיר, קריית האקדמיה, אלי כהן 19
14:00-15:00 סופר פארם, הנשיא 3, מרכז אפרידר
סופר פארם מרכז דוד באשקלון
16:00-16:30 שופרסל ברנע, אדמונד דה רוטשילד
18:00-18:30 פר בקר, שד' התעשייה, אזה"ת הצפוני
08:00-09:00 ויקטורי מרכז, המרכז הנפתי, שד' בן גוריון
08:00-08:30 מוקד תנובה קול, הפלדה 23, אזה"ת צפוני
19:00-07:00 מחלקה פסיכיאטרית, המרכז הרפואי ברזילי
ויקטורי ברחוב יצחק בן צבי
15:30-16:30 חדר טיפול נמרץ מוגבר במחלקת ילדים, המרכז הרפואי ברזילי
08:00-09:00 ויקטורי מרכז, המרכז הנפתי, שד' בן גוריון
22:00-23:30 מוקד טרם, רחוב הפלמ"ח, מגדל
08:00-12:00 דואר ישראל, סניף קניון לב, ההסתדרות 42, שכונת שמשון
15:45:16:00 רמי פירות וירקות בשוק הישן, מגדל
15:30-15:45 אלה בסטת פירות וירקות בשוק הישן, מגדל
16:00-16:20 אטליז ברדה, רחוב העבודה, מגדל
15:00-15:30 חנות דני פרג'י, השוק הישן, מגדל
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו:⇔⇔⇔
13:00-15:00 בית כנסת 'סוד השבת' גבע 6, סיטי
בית הכנסת סוד השבת בסיטי. צילום: אלירם משה
07:30-08:00 ויקטורי אפרידר, בן צבי יצחק
07:00-19:00 מחלקה פסיכיאטרית, המרכז הרפואי ברזילי
12:00-14:30 מחלקה פנימית ג', המרכז הרפואי ברזילי
09:00-09:40 מוקד טרם, רחוב הפלמ"ח, מגדל
09:50-10:30 בית מרקחת סופר פארם, קניון גירון
18:00-19:00 שופרסל דיל, דוד רמז, מגדל
פרבורגר השבוע. צילום: אלירם משה
20:30-21:00 ויקטורי אפרידר, בן צבי יצחק
17:00-17:30 פרבורגר, אלי כהן, נווה הדרים
18:00-20:00 מיון פסיכיאטרי, המרכז הרפואי ברזילי
16:00-23:30 מסעדת גאטוס (לא ברור אם במגדל או במרינה)
10:00-10:30 קופת חולים כללית קריית אקדמיה, אלי כהן 19, אפרידר