כפי הידוע, לצערנו, לפני מספר חודשים החליטה חברת החשמל לסגור את הסניף שלה באשקלון ולהעביר אותו לאשדוד. המשמעות המידית: פגיעה בכל התושבים, מקבלי השירות האשקלונים. רמי גואטה, יושב ראש ההסתדרות מרחב אשקלון, פנה לחברת החשמל בבקשה להחזיר את הסניף לאשקלון וציין את הפגיעה הקשה בשירות לו זכאים תושבי העיר, המהווה גם מרכז אזרחי המשרת את כל יישובי הסביבה. בשיחה עם מר רמי גואטה הבנתי שהפנייה שלו טרם נענתה למרות שקיבל רמזים שדנים בכך בכובד ראש וקיים סיכוי לתשובה חיובית. מהיכרותי את האיש למוד המאבקים, אני סמוך ובטוח שלא ירפה עד שיוחזר המשרד לאשקלון.
אני מודיע כאן שלא רק נחזיק אצבעות לרמי גואטה במהלך הזה אלא גם נתמוך אקטיבית בכל יוזמה או מאבק בנושא. כפי שנמשיך להעלות כאן את הצורך בהחזרת הפארק הלאומי לתושבי העיר (או לחלופין בהצלתו ושיקומו!).
מלחמות היהודים
בוקר יום רביעי, בעת כתיבת שורות אלה מצפה לנו יום דרמטי בכנסת. יום שבעקבותיו יש מצב שמנגנון ההשמדה העצמי של הממשלה יופעל עם פתיל השהייה לא ארוך. מדובר תחילה על היוזמה של האופוזיציה להעלות הצעה להקמת וועדת חקירה ממלכתית בעניין הצוללות. הצעה שלכאורה אין לה סיכוי לעבור. זה בימים כתיקונם. לא בימים בהם קיימת ממשלה מקרטעת שנראה כי ימיה ספורים. הצבעה של כחול לבן בעד הצעה זו מפעילה את שעון החול הפוליטי לקראת בחירות.
בני גנץ בתקופת מערכת הבחירות. צילום: אלעד מלכה
אחר כך יש את הצעה ימינה להעברת חוק פסקת ההתגברות. אם לא תהיה משמעת קואליציונית קיימת סבירות להצבעה של רבים מחברי הליכוד בעד. למרות שהסיכוי לחוק הזה לעבור נמוך מאוד בגלל התנגדות החרדים, אך תהיה בכך אמירה ברורה של הליכוד ואז כבר ושעון החול לעבר הבחירות יתחיל לרוץ מהר יותר. במקרה כחול לבן עלולה, במהלך כמעט נואש, שאומר "תמות נפשי עם פלישתים" – להתחיל בחקיקה שתמנע מנתניהו לרוץ בבחירות הבאות. מהלך כזה שהסיכויים להתרחשותו נמוכים, אבל קיימים בהחלט לא רק שיביא לקיצה של הממשלה, זה מתכון כמעט בטוח למלחמת אזרחים! כן עד כדי כך. לא סביר בעיני שמהלך של חסימת נתניהו יעבור ככה – בטח לא בסיר החברתי הרותח שמבעבע כבר שבועות בהפגנות של בעד ונגד נתניהו – בעת קריאתכם את הטור קוראיי היקרים תהיו בוודאי חכמים ויודעים יותר ממני. אני רק מקווה שמישהו (גנץ/ביבי… אין באמת מישהו) יתעשת רגע לפני, כי הדבר האחרון שהמדינה הזאת זקוקה לו זה בחירות.
מנותקים, נמאסתם!
ובהמשך ישיר לנושא הקודם, כשהביטוי “הקדמת בחירות” מככב כמעט בכל אייטם חדשותי אני מנסה במעט התבונה שיש לי להבין מה באמת קורה פה?? הרי כמעט כל התחזיות גם האופטימיות ביותר מדברות על משבר כלכלי עמוק. כשארגון הבריאות העולמי אומר שלא בטוח שיימצא חיסון לקורונה או שבמקרה הטוב נצטרך לחיות אתה במסגרת המגבלות עוד שנים אחדות. כשבכירי הרופאים במערכת הבריאות מזהירים מקריסת בתי חולים בעקבות מה שצפוי כאן בחורף. כל זה עוד מחכה לנו ומה מעניין את הפוליטיקאים שלנו? הבחירות.
פיני ביטון. צילום: פבל
האופוזיציה באופן טבעי מדברת בחירות, לשם זה היא קמה, את זה עוד ניתן להבין. אבל כשהליכוד וכחול לבן מדברים על בחירות כמהלך מתבקש, בא לי לתלוש את שלוש השערות שעוד נשארו על ראשי!! בשם אלוהים, מה עוד צריך לקרות כדי שתעזבו הכל ותתעסקו רק במה שנחוץ? הלו! יש כאן מדינה במסלול התרסקות! מה יביאו הבחירות? ממשלה יציבה יותר? לא בטוח בכלל! מה שבטוח זה שהבחירות יגדילו את הבור התקציבי עד לכדי מיטוט הכלכלה באופן סופי. הקריסה הכלכלית זה דבר אחד. ומה עם אפשרות של מלחמת אזרחים ממש? וכל זה על מה בדיוק? הרי הממשלה קמה מהסיבות הנכונות! האמנו לכם כשאמרתם ש"בעת הזאת נדרשת אחדות" וש"המלחמה בנגיף דורשת התגייסות של כולם". אמרתם או לא אמרתם? אז מה נשתנה מאז? הנגיף עזב? הכלכלה התאוששה? השנאה ברחובות דעכה ונעלמה? תגידו מה נסגר? אנחנו חיים באותה מדינה? יש מצב שאתם חיים ביקום מקביל? אנחנו עם שיודע להתלכד תמיד בזמן מלחמה ומה עכשיו, אנחנו לא במלחמה? יש כאן מלחמה באויב בלתי נראה, בלתי נשלט, בלתי ניתן להבנה, כשכל כך הרבה סימני שאלה מרחפים באוויר, מאיפה יש לכם הפוליטיקאים את הביטחון וגם החוצפה לשחק בעתיד שלנו?
אנחנו העם הפשוט, לא מבינים בבריאות או בכלכלה. אנחנו מבינים בצרכי השעה. וצורך השעה הוא אחד: שתתחילו לעבוד ביחד, בשבילנו! בעת הזאת, אפילו מהאופוזיציה נדרשת סולידריות להתמודדות עם המשבר. אבל מה לנו כי נלין על האופוזיציה, כשבקואליציה פורקים עול ובורחים מאחריות? אני קורא, מתפלל ומייחל לחזרה לקרקע המציאות של כולם, כולל כולם! הציבור אינו כלי משחק בידיים הפוליטיות שלכם. די, נמאסתם. תתעוררו!
תושבים רבים שנסעו הבוקר בצומת הרחובות יעקב מרידור-יצחק רבין באשקלון הבחינו ברכב של מוקד האבטחה "ארזי – צוות 3" כשחלקו הקדמי ממש מונח על קורת בטון. צילומי הרכב מילאו את הרשתות החברתיות ורבים תהו הכיצד יכול כלי רכב להגיע למצב הזה, אלא אם כן מדובר ברכב שנסע במהירות גבוהה.
"לכלב ולסייר שלום". הרכב של חברת האבטחה. צילום באדיבות ארזי-צוות 3
בחברת האבטחה מסבירים כיצד זה קרה ומספרים כי בשעות הבוקר המוקדמות נסע סייר של החברה בצומת הרחובות יעקב מרידור-יצחק רבין, אלא שבמהלך הנסיעה נאלץ הסייר "לפתע לסטות מנתיב הנסיעה בעקבות התפרצות של כלב לכביש. על מנת למנוע אסון, הסיט את המכונית בחדות ובכך חס על חייו של הכלב שהפתיע אותו", מסרו מהחברה.
עוד הוסיפו בחברה כי "לכלב ולסייר שלום, לא היו נפגעים ולא נגרם נזק. משימת האבטחה המשיכה, כמובן, באמצעות ניידת הגיבוי של ארזי-צוות 3, שנכנסה למשמרת".
פרשת השבוע היא המשך נאומו של משה, המשלב בין דברי תוכחה, אזכור החטאים שביצעו במדבר, דברי עידוד לקראת הכניסה לארץ המובטחת ותיאור נפלא על אופייה המיוחד של הארץ. עם ישראל בדרך לארץ הנכספת לקראת השפע והשובע והפרשה מזהירה "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם". מדוע האזהרה הכפולה והנוקבת?
נתחיל ב"לחם" – הלחם הוא הוא החומריות, השובע, הוא ההגעה אל היעד. אולם דווקא השפע הזה מוביל בקלות לשאננות, המביאה לניתוק רגשי שבלעדיו נעלמים הקשר והמידות הטובות. לכן, ברור שההצלחה המלווה בגאווה והתנשאות, היא הרסנית וממנה יש להיזהר.
ומכאן ל"מוֹצָא פִי ה'" שאיננו רק דבר האל המורה את הדרך, מוצא פי ה' הוא גם החיפוש, הסקרנות והצורך המתמיד בגילויו. רק כך "יִחְיֶה הָאָדָם", רק כך לא "ירד מהפסים" רק כך יישאר חיוני ולא יעלם בתוך עולם השפע. לפיכך עלינו תמיד ללמוד ולהסתקרן, להקשיב, לשאול ולתהות, להעשיר את המוח ולא רק את הגוף. הדבר מכוון לחינוך בפרט ולחיים בכלל.
אייל חסאן. צילום: פבל
בני ישראל עומדים לסיים טירונות וגיבוש ארוכים של ארבעים שנה במדבר, כדי להתכונן לכיבוש הארץ. הם עברו אימון נפשי וגופני: חיי המדבר, ההסתפקות במזון מדברי מועט ובמן, היוו סדרת אימונים שנועדה להכשיר אותם לקראת המצבים הקשים הצפויים להם.
אבל תקופת המדבר עומדת להסתיים והעתיד הקרוב יזמן גם שפע, עונג, הנאות וחיים טובים יותר, ולכן צריך להכיר ולהוקיר טוב וגם להיזהר. ומה איתנו? בכל חופש גדול יש ריבוי בילויים ושפע זמין יותר וכעת, מצב רפואי, חברתי וכלכלי מסובך. התורה מדגישה את הערך הכל כך יפה של הכרה בטוב "וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לך" – (המופיעה גם בברכת המזון) זו בעצם אחת מאבני היסוד בחיים.
זאת אף זאת – בתחילת כל מסע\נישואין\דרך המציאות קשה, סובלים מעט, מסתפקים במועט. אחר כך המצב משתפר, החיים נוחים יותר וכאן הסכנה לשינוי המידות. ולכן, התורה מדגישה לנו לברך את האל, להודות על כל הטוב ולא לשכוח. שום דבר לא מובן מאליו – הכרת הטוב הכרחית ומועילה כל העת ובמיוחד בעת משבר הקורונה. המסר הזה חייב לחלחל גם לכל מנהיג, מפקד או מנהל – לא לשנות המידות כאשר מתקדמים הלאה.
ומכאן לכיבוש הארץ שבפתח: משה שוב מחזק את העם, ואומר להם שלא יפחדו מהאומות כי האל איתם. לצד ההבטחות, משה לא שוכח להוכיח אותם ואומר לעם כי הם זכו לרשת את הארץ בגלל השבועה שנשבע ה' לאבות, ולא בגלל צדקתם: "כי עם קשה עורף אתה". הארץ ניתנת לבני ישראל בתנאי שיכוננו בה "ארץ טובה", ארץ נקייה מכל עבודה זרה, ארץ מוסרית. זה תמצית החזון החינוכי שלנו – ארץ מוסרית וטובה, זה החזון שמייסדי המדינה כיוונו אליו.
גם אחרי כיבוש הארץ, מחכים לעם אתגרים: התורה יודעת גם יודעת כמה רבים הפיתויים בארץ, כמה השפע מסוכן לרוח ומזהירה: "פן תאכל ושבעת… ואמרת בלבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". התורה מבהירה בכל מצב ובמיוחד בעת שפע – אסור לשכוח את האל.
לאחר חבלי לידה ארוכים, הספר הראשון של רוני אליאב, ‘זאב אפור’, יצא לאור יחד עם הנגיף הקטלני שטלטל את העולם כולו. למרות התזמון הבעייתי, אליאב הוא לא מסוג האנשים שנותנים למהמרות כאלה בדרך להפיל את רוחו. “אכן התזמון פחות טוב” הוא אומר “אבל אף אחד לא תכנן את הקורונה ולא יכל לתכנן משהו בסדר גודל כזה. דברים קורים וזה בסדר”.
הוא כותב את הספר בחלקים כבר למעלה מעשור. זה התחיל בסיפורים שכתב, כמעט לעצמו, על אירועים שחווה בתקופת שירותו הצבאי, הלך וגדל, עד שהפך לספר. “כתבתי אותו לאורך שנים. הכתיבה הייתה בהתאם לאירועים כאלה ואחרים שהתרחשו בהווה והזכירו לי את העבר. בהמשך, התחלתי לפרסם חלקים בפייסבוק שלי וקיבלתי הרבה מאוד התעניינות ותגובות מאנשים. אחר כך כל זה ביחד התאגד לספר”.
כריכת הספר זאב אפור, מאת רוני אליאב
‘זאב אפור’ הוא סיפור חייו של ארז אליאב, לוחם ישראלי, המנהל את חייו על פי קודים של לוחם. הסיפור משתרע על פני 40 שנה ועובר דרך תחנות שונות שעבר בדרכו, הגיוס ליחידת קומנדו, ההכשרה, המבצעים, האהבות, אובדן ילדיו בפיגוע התאבדות וחזרתו לצבא כעבור שנים – ההתמודדויות שבהן נראה לעיתים שהוא מאבד צלם אנוש. “לקחתי קצת ממני וגם חלקים ממישהו אחר. הספר מבוסס על הרבה מאוד אירועים שחוויתי, באופן אישי, במהלך השירות הצבאי שלי וסביבו. יש שם דברים שהם אפילו כמעט ‘אחד-לאחד’. יחד עם זאת, אני לא מגדיר אותו כספר אוטוביוגרפי”.
בתיאורו של הספר נכתב כי זהו סיפורו של לוחם, המתגייס ליחידה מובחרת וסודית, ובתחנות שונות בשירות מגלה כיצד אירועי עבר משפיעים על החלטותיו, התנהגותו ולאט לאט צלם האנוש שלו עומד למבחן. לא סתם אומרים שאת השירות הצבאי, חווים גם לאחר הצבא.
תסביר מה זה אומר כשצלם האנוש עומד למבחן? “להיות חייל ביחידה מובחרת זה לפגוע באנשים וגם להרוג. וזה מביא אותך להתעמת עם כל מיני מקומות שאתה לא מתעמת איתם בשום סיטואציה אחרת בחיים שלך”.
והרגת רוני? “כן, יותר מפעם אחת”.
אתה יכול לשתף בתחושה? “זאת לא חוויה מבודדת, היא נמצאת בתוך שלל חוויות אחרות. כשאתה חייל ביחידה מובחרת אתה חי בפאזה אחרת, בעולם אחר אפילו. כשאתה חי בעולם הזה, הכל נראה גם אחרת. תמיד הייתה לזה הצדקה וזה נעשה למען מטרה”.
רוני אליאב בתקופת שירותו בסיירת מטכ"ל. צילום מהאלבום הפרטי
וכשאתה כותב ‘לא סתם אומרים שאת השירות הצבאי, חווים גם לאחר הצבא’, איך זה בא לידי ביטוי? “השירות הצבאי מאוד השפיע על מי שאני. כל חיי אני מתנהל כמו לוחם, כתבתי על זה גם בספר. כל החיים אני נמצא ברמה כזאת או אחרת של הישרדות והתעמתות. זה לא שאני מחפש מריבות, להפך. אבל אני כן לא בורח משום אתגר, לא מוותר גם כשאני מפסיד. ככה אני מנהל את החיים שלי. אני לא יודע אם זה בא דווקא מהצבא, אבל זה בטוח התפתח מאוד בצבא”.
“הבטחות של שלושה ראשי ערים”
בדיוק כמו הגיבור של ספרו גם אליאב נולד וגדל באשקלון ושירת ביחידה מובחרת בצה”ל. אלה, כאמור, לא הנקודות המשיקות היחידות בינו לבין גיבור הספר. הוא בן 62, אבא לארבעה ילדים ושני נכדים. עדיין מתגורר באשקלון יחד עם בת זוגו עו”ד שרית ברסקה. מאז 2003 הוא הבעלים של חברה גדולה להכשרת אנשי ביטחון, שפרושה בכל רחבי הארץ. יש לה שלושה מרכזי אימון בעין צורים, בדליה ובירושלים. ולפני שנתיים היא התמזגה עם חברה אחרת, יחד הקימו חברה נוספת לאימון תיירותי. הם מתאמנים בכל רחבי הארץ ומבצעים כ-50 אלף ימי אימון בשנה. למרות שאליאב מאוד רצה, לא הסתייע לו להקים סניף של החברה באשקלון. “יש רצוי ויש מצוי”, הוא אומר, “כבר שלושה ראשי ערים הבטיחו לי שטח, אף אחד לא קיים”.
רוני אליאב עם בת זוגו עו"ד שרית ברסקה. צילום מהאלבום הפרטי
אליאב גדל בשכונת גבעת ציון, שכונתה בזמנו ‘השיכון הדרומי’. בן אמצעי לאביו אורי, שעלה ארצה מרומניה. ואימו יוספה (ג’וזפין), ניצולת שואה שהגיעה מרומניה. השניים נפגשו כשאביו היה הרס”ר במחנה צבאי בצפון הארץ, בו שירתה האם. “אבא ברח מהשואה, הגיע לאיטליה ומשם עלה לארץ. אמא הייתה ניצולת שואה, אבל זה לא היה חלק מהאג’נדה בבית, ממש לא. אמא הייתה שייכת לדור שלא דיבר בכלל על זוועות השואה. היא הייתה חרדה מאוד לפרטיות שלה. היא הייתה אישה מאוד משפחתית. יחד עם זאת, אני מניח שלעובדה שהיא הייתה ניצולת שואה הייתה השפעה על הבית שלנו, גם אם זה היה מתחת לפני השטח”, מספר אליאב.
“ילד אשכנזי יפה”
ביסודי למד בבית-הספר ‘גורדון’ בעיר, אך התקשה מאוד להשתלב. “הייתי ילד אשכנזי יפה, עם עיניים כחולות, בקרב בני עדות המזרח, שלא אהבו את זה. זה לא היה קל, אבל נאלצתי להתמודד עם זה, ללמוד לעמוד על שלי. קיבלתי מכות וגם החזרתי. כל הזמן הרגשתי במלחמת הישרדות תמידית”.
הוא לא היה תלמיד טוב כי לדבריו באותם ימים להיות ילד מקובל משמע להיות גם תלמיד גרוע: “והרי אני תמיד ניסיתי להשתלב. מעבר לזה, הייתה לי הפרעת קשב וריכוז לא קלה. רק שאז לא ידעו לקרוא לזה בשם, אז פשוט הסתפקו בלכנות אותי ‘עצלן’”. בערך באותם הימים גם גילה את הספרים, אלה היוו עבורו מפלט ואי של שפיות במציאות הלא פשוטה שבה גדל. “קראתי הכל, בצורה אובססיבית. בעיקר אהבתי מאוד מדע בדיוני, אני אוהב את זה גם היום. אהבתי את זה שבזמן הקריאה הכל משוחרר, אפשר לעוף הכי רחוק בדמיון ואני לא כפוף למוסכמות ומסגרות”.
אחרי שסיים את לימודי היסודי עבר לתיכון ‘תגר’ בעיר, גם שם המשיך הנושא החברתי ללוות אותו. “שם כבר הייתי הילד מה’שכונות’, שהגיע לבית-הספר של בני הטובים. שם החלוקה לא הייתה עדתית, אבל אזורית. היום זה כבר לא קיים, אבל בתקופה ההיא החלוקה הזאת הייתה מאוד חדה וברורה. התחלתי את מלחמת ההישרדות שלי מחדש ומהר מאוד דווקא הצלחתי למצוא את מקומי. היו לי חברים, אהבתי מאוד ספורט והיה לי כיף”.
ההמלצה של אבי דיכטר
לקראת הגיוס שלו לצה”ל שמע אליאב על יחידת העלית של צה”ל – “סיירת מטכ”ל”. הוא קרא עליה, חקר והחליט שבדיוק לשם הוא רוצה להגיע. “כל הנושא של הלוחמה, המאמץ של הלוחמים וההתמודדויות שלהם מאוד משך אותי. אז התחלתי לחפש מישהו שהיה שם, ביחידת העלית הזאת, ולא מצאתי. סיפרתי לאבא שלי והוא לקח אותי לאבא של דיכטר שהפגיש אותי עם אבי והוא היה זה שהמליץ עליי ליחידה. במקביל איתרו אותי גם לטיס. אני זוכר שבשיחות מיון אמרתי שאני לא רוצה להיות טייס, אני רוצה להיות לוחם. שאלו אותי ‘טייס זה לא לוחם?’ אז אמרתי ‘לא. אני רוצה להיות לוחם שנלחם על הקרקע, עושה פעולות, ולא נלחם באמצעות ג’ויסטיק. אני לא בטוח שהתשובה הזאת נתנה לי הרבה נקודות זכות, אבל התקבלתי”.
אליאב הגשים חלום והתגייס ליחידת העלית הנחשבת, אבל מהר מאוד שוב עלו וצצו ההתמודדויות מהעבר. “שוב הרגשתי ‘ילד חוץ’. כולם היו קיבוצניקים, אני הייתי העירוני היחיד, ועוד מאשקלון. באתי עם ההרגלים ה’אשקלונים’ שלי, שלא היו לטובתי. לא ידעתי לשיר את השירים שהם שרים. לא ישבתי סביב המדורה. לא דיברתי ב’שפה’ שלה. ועוד הרבה מאוד ‘לא’ ו’לא’ ו’לא’”. מה שכן היה, הוא שאליאב היה חייל טוב, טוב מאוד אפילו, וזה לגמרי הספיק. “לא השתלבתי, אבל פילסתי לעצמי את הדרך. מהרגע הראשון ביחידה, הרגשתי שאני במקום שבו אני רוצה להיות. הייתי בצוות מאוד-מאוד תחרותי, היינו בתחרות מהבוקר עד הערב וזה מאוד התאים לי. לאט-לאט הפכתי לטוב יותר מהם והם נאלצו לקבל אותי”.
רוני אליאב
מבצע בשטח אויב
הוא סיים מסלול ומיד הציעו לו לצאת לקורס קצינים. “זה לא היה ברשימת החלומות שלי, ממש לא. עד אותו רגע להיות חייל בסיירת מטכ”ל הייתה פסגת שאיפותיי. אז אינסטינקטיבית אמרתי ‘לא’, זה היה נראה לי מוזר אפילו. תוך זמן קצר ה’לא’ הפך ל’כן’ והחלום נבנה משם”.
מה גרם לך להסכים לבסוף? “החלטתי שאני הולך על זה ואבנה צוות כמו שאני רוצה. זה מה שעשיתי. זאת הייתי אוכלוסייה מעורבבת. עשיתי אותם פראי אדם, צוות אגרסיבי ומאוד לוחמני, זה כלל גם הרבה מאוד מכות. קראו להם ‘החיות של רוני’ ולכולם היה ברורה ההגדרה הזאת”.
היום, בדיעבד, זה היה נכון? בוודאי, שזה היה נכון. אלה חיילים שצריך להכין אותם להיות מסוגלים להוציא את הפרעות החוצה כי זה מה שנדרש. כחייל כזה אתה צריך להתחבר למשהו חזק ואגרסיבי שנמצא בתוך תוכך, אחרת לא תצליח. אני תרגלתי ולימדתי אותם להתחבר לדבר הזה. עבדתי על זה מהיום הראשון שהתגייסו לצבא ועשינו בזכות זה דברים מדהימים”.
למשל? “הרבה מאוד פעולות מבצעיות מורכבות ביותר. למשל, היה מבצע אחד, שעשינו יחד עם השייטת, בירדן. מבצע מפואר מאוד, שהתרחש בשטח אויב. הוא אומנם הצליח הצלחה מדהימה, אבל בקושי הצלחנו לצאת משם”.
יש תחושת אחריות גדולה מאוד על החיים שלהם, לא? “יש. אבל הייתי בן 23, אז יותר מתחושת האחריות יש את הרצון העז הזה לעשות, לבצע וגם להצליח”.
יש גם פחד? “בוודאי שיש, מי שלא מפחד לא מסוגל לעשות דברים. הפחד הוא הכוח המניע, אם לא תפחד לא תצליח”.
פחד יכול גם לשתק. “פחד זאת תכונה אנושית בסיסית, שנועדה לתת לבן אדם את יכולת ההתמודדות שלו עם דברים. כשאתה מפחד, אתה מקבל אדרנלין, ומי שלא יודע להגיב לו נכון משתתק. אני לימדתי אותם להתמודד עם הפחד, להגיב לו נכון, לא לתת לו לשתק ולהפוך אותו לכוח המניע”.
יש בכלל מקום לרגשות? “יש מקום לכל דבר, אבל הכל צריך להיות מנוהל. אנחנו בני אדם וככאלה מרגישים כל הזמן, אבל צריך ללמוד גם לנהל את הרגש”.
מהשב”כ לפוליטיקה המקומית
בתום 7 שנות שירות השתחרר אליאב בדרגת סרן. היום הוא סגן אלוף במיל’ ועושה מילואים ביחידת עלית אחרת – שלדג. “חינכתי דורות של לוחמים ואני ממשיך לעשות את זה גם היום בשירות המילואים הפעיל מאוד שלי”.
לאחר השחרור התגייס אליאב לשב”כ. הוא התחיל כמאבטח מטוסים, היה קב”ט ברומא ולאחר שובה ארצה מונה למנהל אבטחה בשדה התעופה. הייתה זו קריירת אבטחה שנמשכה עשר שנים. “אהבתי את התקופה הזאת, בעיקר כי היה לי מאוד כיף בחו”ל. הכרתי מקומות חדשים, נחשפתי לתרבויות ופגשתי אנשים מעניינים. מבחינת העבודה עצמה, היא הייתה פחות מעניינת. צריך לעבור הכשרות והדרכות ולהיות ברמת יכולת גבוהה מאוד, אבל תכלס לא קורה כלום. אתה רק צריך להיות הכי מוכן שאפשר למקרה שיקרה משהו, וזה כמעט אף פעם לא קורה באמת. זה לא כמו בצבא, שם אתה באמת משתמש ומביא לידי ביטוי את היכולות שלך”.
משם המשיך לחברה למשק וכלכלה של המרכז לשלטון מקומי. שם הקים, בין היתר, את כל הנושא של אבטחת מוסדות החינוך בישראל, דבר שלא היה קיים עד אז. במקביל, בתחילת שנות ה-90 התגלגל מסלול חייו של אליאב לכיוון מפתיע ובלתי צפוי – הפוליטיקה המקומית. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות של 1994 הוא צורף, ללא ידיעתו, לרשימה של חיים ברדה והתגלגל משם. “לא היה לי שום קשר לפוליטיקה” הוא אומר “אבא שלי היה אדם פוליטי והיה גם יו”ר מפלגת העבודה בעיר, אבל לי אף פעם לא היה קשר לעולם הזה. ואז פנה אליי יוסי פרטוק והודיע לי שאני חלק מהרשימה של ברדה, שהיה אז פעיל שכונות פוליטי מוכר מאוד. איש מדהים ומנהיג עממי. אמרתי לו שאני לא רוצה, אבל הוא אמר שמאוחר מידי, שהרשימות כבר הוגשו ואני שם במקומות הראשונים. הייתה מערכת בחירות מעניינת מאוד והצלחנו להכניס 4 חברי מועצה, אני הייתי ביניהם. בני וקנין היה אז ראש עיר והיינו בעימות מתמיד. אחרי שנתיים במועצה החלטתי לפרוש, כי זה פשוט לא התחבר לי יותר. הרגשתי שזה סתם, שאין לחברי מועצה שום כוח להשפיע. לא יכולתי להיות במקום שבו לא יכולתי באמת לשנות. אז אמרתי ‘תודה רבה ולהתראות’”.
רוני עם בני משפחתו ליד שלט הרחוב שנקרא על שם אביו אורי אליאב. תמונה מהאלבום הפרטי
“השתלחתי בחריפות רבה”
באותה התקופה התחיל אליאב גם לכתוב טור דעה באחד מהעיתונים המקומיים. היה זה טור בועט, שלא חסך במילים ובביקורת והוא המשיך לכתוב אותו גם תוך כדי היותו חבר מועצה. הטור החזיק, לעומת זאת, הרבה יותר זמן. הוא כתב בהפסקות 10 שנים. “היו שאהבו והיו גם הרבה כאלה ששנאו. היו המון עימותים סביב הטור המסכן הזה”.
איך הרגשת עם זה? “בזכות הטור הזה הפכתי גם להיות אויב של הרבה אנשים, מבלי שרציתי או כיוונתי לכך. מנגד, הפכתי גם לדמות די מחוזרת על ידי אנשים אחרים”.
אתה אדם שלא חוסך בביקורת. “נכון ולא חסכתי גם שם. היו גם מקרים שבהם השתלחתי בחריפות רבה. לא כולם אהבו את זה וזה בסדר. אבל אני תמיד אמרתי את דעתי”.
רוני אליאב בטיול במזרח. תמונה מהאלבום הפרטי
יש בך רצון לחזור ולכתוב כתיבה מהסוג הזה? “לא. מבלי להעיב, אני גם חושב שהעיתונים מתו מזמן. אין להם את המעמד שהיה להם אז ואני לא יודע אם נותרו עוד אנשים שבכלל קוראים, למעט המבוגרים יותר. אנשים צורכים היום את המידע שלהם ברשת. אפילו אני, שהייתי צרכן אובססיבי של עיתונים, כבר זנחתי אותם. הביקורת עדיין מדגדגת לי, אז אני מעלה ברשת וזה מספיק. לאנשים אין גם סבלנות היו לטקסטים ארוכים, הכל צריך להיות קצר וקולע. דברים מאוד השתנו”.
זה קצת עצוב, לא? “כן, זה מעציב קצת, אבל לא באמת. העולם משתנה כל הזמן וצריכת התקשורת משתנה בהתאם. כל דור משאיר את הקודם מאחור, חושב, מתנהג ומתקשר בדרך שונה. צריך להסתגל לזה, אם לא תסתגל תישאר רק במחשבות ובזיכרונות על פעם. אני מעדיף להתקדם”.
לאחר הודעה שהתקבלה במוקד 102 של מחוז דרום על שריפה בחנות "יגאל חלפים" באשקלון הוזנקו למקום מספר צוותי כיבוי. לוחמי האש אשר הגיעו למקום זיהו עשן סמיך מהחנות הידועה שבאזור התעשייה הצפוני, מול בית הסוהר והחלו בפעולות פריצה למבנה.
שריפה ביגאל חלפים
לאחר פריצה לחנות זיהו לוחמי האש שריפה ודאית ועשן סמיך ובשלב זה מבצעים פעולות כיבוי בעזרת קצף וסריקה לאיתור לכודים. יש לציין שבגלל שמדובר בחנות לחלקי חילוף ישנם חומרים מעורבים כגון שמנים וכו' וכוחות הכיבוי מונעים התפשטות לחנויות סמוכות.
מתאמנים עם מתקנים בסיסיים ואולי חולמים להגיע לנינג'ה ישראל? בקרוב תכולו לעשות זאת עם המתקנים שתתקין העירייה בקרוב במתחם סטריט וורקאאוט חדיש בחוף 'דלילה'. מתחם ה-Street-WorkOut שיוקם יהיה חדשני ומתקדם וייתן מענה לקבוצת המתאמנים בעיר ההולכת וגדלה.
ההחלטה התקבלה במהלך סיור שקיים ראש העיר, תומר גלאם, ביחד עם נציגי המתאמנים ולאחר הצגת הדברים, הנחה את הגורמים המקצועיים להיערך להקמת מתחם ייעודי לתחום.
מהעירייה נמסר היום כי המתחם יהיה מהיחידים בארץ המאפשר אימון וקיום תחרויות Street-WorkOut, ובמקביל ישרת את כלל האוכלוסייה לאימונים פונקציונליים.
"מגיל 13 אני מתאמן בפארקים ציבוריים, מתאמן חזק, מתאמן לכיף ושומר על בריאות הגוף ועל תכלית לנפש." מסר היום רון אולקוב, מתאמן אשקלוני והוסיף: "באשקלון יש קהילה גדולה של ילדים, נוער, ומבוגרים שמתעסקים בספורט הזה. הוא חינמי, תלוי לגמרי בך ובכוח רצון שלך להתמיד. ראיתי אנשים עושים מהפכים מדהימים בזכות פארקים שכאלו, ולא רק מהפכים פיזיים. זה נותן לך מטרה ומרחיק אותך משטויות שיש בחוץ".
בשעה 15:20 התקבל במוקד 101 של מד"א דיווח על תאונת דרכים קשה בין משאית לשתי מכוניות פרטיות בכביש 4 סמוך למבקיעים.
צוותי מד"א וכוננים מארגוני ההצלה הוזעקו למקום.
לאחר שהגיעו התברר שאין מדובר בתאונה קשה אלא פחות מכך. החובשים העניקו סיוע ראשוני לשלושה פצועים שנים מהם קל והשלישי במצב בינוני.
זירת התאונה לפני שעה קלה בכניסה לפאוור סנטר מבקיעים. צילום: דוברות איחוד הצלה
יעקב ישראל בר יוחאי חובש באיחוד הצלה סיפר: "מדובר בתאונה עם מעורבות שני כלי רכב ומשאית. בסיוע חובשים נוספים מיחידת האופנועים של איחוד הצלה הענקנו סיוע ראשוני לשלושה נפגעים שפונו לאחר מכן למרכז הרפואי ברזילי באשקלון".
כאמור, השלושה פונו באמבולנסים של מד"א לטיפול במרכז הרפואי ברזילי.
זירת התאונה לפני שעה קלה בכניסה לגלובוס סנטר מבקיעים. צילום: דוברות איחוד הצלה
בוחני התנועה של מרחב לכיש פתחו בחקירת נסיבות התאונה.
זוג הורים מאשקלון בני 28 מואשמים כי התעללו בבנם התינוק בן השלושה חודשים מאז שהוא נולד. למרות שנגרמו לתינוק דימומים רבים וההורים כבר נעצרו פעם אחת, הם לא חדלו מלתקוף את התינוק ונעצרו גם פעם שנייה.
התינוק הקורבן נולד בתאריך 25.4.20 ויש לו עוד שלושה אחים. לאחר לידתו התקינה של התינוק בבית החולים "ברזילי" באשקלון, שבה האם עם התינוק לבית המשפחה באשקלון. על פי כתב האישום שהוגש על ידי עו"ד טל אדיר כהן, ראש שלוחת לכיש בפרקליטות מחוז דרום, ממועד זה תקף האב את התינוק וגרם לו לחבלות חמורות בראשו ובפניו. בין היתר גרם לו: לשבר בעצם הלחי, דימומים תוך גולגולתיים במספר מקומות בראש, דימומים בתוך ארובת העין, דימום ברקמות הצוואר, דימום בחוט השדרה, פצע בשפה העליונה ופצע קרע בפנים הפה, פצעי שפשוף בזרועות ועוד.
ההתעללות לכאורה, התגלתה לראשונה לאחר שבעודו בן חמישה ימים בלבד, לאחר שנבדק התינוק ב"טיפת חלב" הוא הופנה לבית החולים ברזילי באשקלון, שם הבחין הצוות הרפואי בחבלות על פני גופו של התינוק. בשל כך בוצעו לתינוק בדיקות מקיפות שכללו CT ראש ובדיקת MRI, אשר חשפו את חבלת הראש החמורה.
המרכז הרפואי ברזילי. צילום: אורי קריספין
התינוק אושפז במחלקת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים סורוקה בבאר-שבע, ובהמשך אושפז במחלקת ילדים בבית החולים ברזילי. עקב חבלת הראש החמורה התפתחו אצל התינוק אירועי פרכוסים והוא טופל תרופתית. הוא שוחרר מבית החולים ביום 17.5.20.
האב והאם נעצרו ונחקרו על כך. האב בחקירותיו מסר כמה וכמה גרסאות בניסיון להסביר כיצד נגרמו חבלות כה קשות לתינוק. בין השאר תיאר שחריף שאכל נכנס בשגגה לפיו של התינוק, שקית עם בגדים שהזיז נפלה על התינוק בשגגה, "עד שלבסוף טען שהתינוק החליק מידו ונפל לתוך מיטתו כשהרים אותו. לטענתו חשש ולכן לא סיפר על כך לאיש עד כה. אלא שגם גרסה זו בה דבק, נשללת מפורשות ע"י הרופאים ואינה מתיישבת עם חבלת הראש הקשה שנגרמה לתינוק", נכתב בבקשה להארכת מעצרם של ההורים.
האם בחקירתה אז תיארה מספר אירועים בהם האב טיפל בתינוק, האכיל אותו, הרים אותו, הרדים אותו וכו', כשהיא שהתה בחדר אחר, והיא שמעה שהתינוק בוכה והאב אינו מצליח להרגיעו. עוד העידה כי באחד מהמקרים הללו שמעה רעש שתיארה כ"בום" שלאחריו התינוק בכה, אך האב הרגיעה וטען שלא קרה דבר לתינוק.
תינוק. אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/ingimage
חוות דעת של ד"ר מיכל מימון שבדקה את התינוק לאחר האירועים הללו קובעת כי החבלות החמורות בראשו ובפניו של התינוק אינן תאונתיות – וזאת בניגוד לגרסאות של ההורים – אלא שהן מתיישבות עם חבלה עוצמתית בפנים "בדומה לעוצמה הנגרמת בתאונת דרכים חזיתית קשה", נכתב בבקשה למעצר עד תום ההליכים של ההורים.
עוד עולה מהבקשה כי יום לפני הגעת התינוק לבית החולים ובעודו בן 4 ימים בלבד, התארחו בני משפחתם של הזוג בביתם לרגל יום העצמאות והם העידו במשטרה כי כבר אז הם הבחינו בחבלות על פניו ועל גופו של התינוק, חבלות אשר עוררו את תמיהתם.
על פי כתב האישום, האב, בהיותו אחראי על התינוק חסר ישע, "עשה בו מעשה התעללות גופנית, תקף אותו וגרם לו לחבלות חמורות", כך נכתב.
ההורים נעצרו פעמיים. אילוסטרציה. צילום: משטרת ישראל
בעקבות המקרה הזה, ההורים כאמור נעצרו, נחקרו באזהרה מספר פעמים ושוחררו בתנאים מגבילים. אלא שלמרות זאת, הם המשיכו "להתעלל בבנם התינוק אשר עקב כך, חודשיים בלבד מאז שוחרר מבית החולים, אושפז בשנית עם חבלות חדשות", נכתב בבקשה.
במקרה השני שהביא שוב למעצרם הם שוב התעללו בתינוק. על פי האישום השני, מאז שחזר התינוק לביתם של ההורים בתאריך 24 במאי ועד לתאריך 22 ביולי, אז הוא אושפז בשנית, תקפו ההורים את התינוק וגרמו לו לחבלת ראש.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
ביום 22 ביולי, הביאה האם את התינוק לבית החולים ברזילי בשל דלקת בשתן ממנה סבל. הצוות הרפואי הבחין בחבלות על פני גופו של התינוק, חבלה עגולה בעכוזו וחבלה עגולה נוספת במפשעה מעל לאיבר המין. בשל כך בוצעו לתינוק בדיקות מקיפות שכללו CT ראש, במהלכו נחשפה חבלת ראש חדשה שמצאה את ביטויה בדימומים תוך מוחיים וחשד לשבר בגולגולת. התינוק אושפז ושוחרר מבית החולים ביום 27.7.20.
החודש האחרון התקבל אצל אנשי חינוך רבים במדינת ישראל ברגשות מעורבים. מסיבות הסיום שבימים רגילים היו מתקיימות ברוב פאר והדר, בוטלו עקב משבר הקורונה והפכו למצומצמות או בטלו. אבל עבור המחנכת אביטל טויטו, האושר והסיפוק היו גדולים גם ללא קשר לגודל המסיבה.
טויטו ה-36 מאשקלון, סיימה השנה בסיפוק רב את השנה, כמחנכת כיתה י”ב בתיכון “אורט צור ברק”. בית הספר אשר קולט תלמידים שלא מצאו מקום במסגרות הרגילות של מערכת החינוך וממוקם בבסיס עמנואל הנמצא על כביש 3 בין לקריית מלאכי לאשקלון.
טוויטו עם אחת התלמידות בצור ברק
החודש נערך טקס סיום מצומצם לתלמידי התיכון, כל התלמידים קיבלו תעודת סיום של 12 שנות לימוד, ותעודת מקצוע בתחומי המולטימדיה, עיבוד שבבי (CNC) ומסגרות מבנים. תעודות המקצוע, הן פרקטיות ונותנות לבוגרים כלים להצלחה בעתיד. כך למשל מי שמסיים תעודת מקצוע בעיבוד שבבי יכול להמשיך לעבוד בחברות היי-טק ומפעלים, ואף ללמוד תואר הנדסאי י”ג-י”ד, להשתלב בתחום ולהתפרנס בכבוד.
הטקס הזה הזכיר לטויטו מדוע היא בחרה במקצוע הזה ולא במהנדסת אלקטרוניקה. למה מהנדסת אלקטרוניקה? כי אחרי התיכון היא למדה לתואר הנדסאית אלקטרוניקה ובזמן השירות הצבאי צברה ניסיון מעשי בתור הנדסאית חשמל ואלקטרוניקה של טנקים בבסיס עמנואל וזה לא נגמר שם “בבית, המקצוע של אבי הוא מהנדס אלקטרוניקה ושנים ארוכות עובד בתעשיות הביטחוניות, שתי אחיותיי הן מהנדסות, אחת בתחום הביוכימיה אורגנית והשנייה תעשייה וניהול, אפילו יוסי, בעלי הוא הנדסאי חשמל ואלקטרוניקה, אפשר כבר לנחש מאיפה הכרתי אותו”.
בתום מכרז פומבי שנערך לאחרונה, בחרה ועדת המכרזים בעיריית אשקלון, פה אחד, במועמדת מירב שניר לתפקיד מנהלת האגף לתכנון ואדריכלית העיר.
שניר, תושבת אבן יהודה, הינה בוגרת הטכניון, והשכלתה כוללת תואר ראשון באדריכלות, תואר שני (מחקרי) בעיצוב עירוני ותואר שני נוסף בהנדסה עירונית. זאת, במקביל להשתלמויות מקצועיות כמו תמ"א 38 וקורס דירקטורים.
"תודתי להנהלת העיר על הבעת האמון שבבחירתי לתפקיד, ועל ההזדמנות להוביל את מערך התכנון של העיר אשקלון אל מול האתגרים הגדולים העומדים לפתחה", אמרה שניר לאחר היבחרה לתפקיד, "זאת אעשה במקצועיות, בשקיפות ובשיתוף פעולה עם כלל הגורמים השותפים לעשייה העירונית".
שניר מביאה עימה לתפקיד ניסיון מגוון מתפקידים אותם מילאה במגזר הפרטי והציבורי, במשרדי תכנון מובילים ובעיריית נתניה. בשלוש השנים האחרונות משמשת כיועצת למינהל התכנון, זאת לצד עיסוקה בהובלת תכניות מפורטות ומתאריות בקנה מידה רחב היקף. בתפקידיה אלו עסקה בפרויקטים ציבוריים ופרטיים בקני מידה שונים, החל ממבני ציבור ומגורים ועד לתכנון עירוני, הכנת מסמכי מדיניות והנחיות מרחביות, לרבות הקידום הסטטוטורי שלהם.
בשדה האקדמי שניר נמנית עם מובילי פיתוח מתודולוגיית CIM (מודלים אורבניים מבוססי דאטה – city information modeling) המכוונת אל עתיד ניהול ה-DATA העירוני בעידן הדיגיטלי.
מחזה לא שגרתי ציפה לנהגים שעמדו אתמול בצמתים שונים בעיר כמו הצומת של "ברזילי" או הצומת של היכל הספורט. צמד אמני קרקס, עשו מופע אקרובטיקה קצר לעיני הנהגים שעמדו בצמתים בזמן הרמזור האדום. לאחר המופע עברו השניים בין הרכבים והנהגים שהיו מרוצים ונהנו מהמופע הקצר נתנו להם מטבעות, אחרים חייכו והיו מי שצפרו. אין ספק שהמחזה הלא שגרתי הזה עשה לכמה מהם את היום.
"התגובות חיוביות". יונתן וג'ני באשקלון
"עברנו בכמה צמתים בעיר, בעיקרון אנחנו מחפשים רמזור שהוא עמוס ברכבים", מספר יונתן האמן שמופיע שם יחד עם השותפה למופע ג'ני, "היינו בינתיים רק יום אחד באשקלון ועד עכשיו כל התגובות אוהדות ושמחות. אנשים שמחים לראות אותנו, חלקם מאוד מופתעים אבל התגובות חיוביות".
לא רק לתל אביב מגיע. יונתן וג'ני באשקלון
יונתן וג'ני הגיעו אלינו ממצפה רמון, הם אמני קרקס והוא גם מלמד קרקס ומעביר סדנאות ומופיע. את המופעים בצמתים הם עושים לעתים יחד כמופע אקרובטיקה או בנפרד כמופע ג'אגלינג. הוא מודה שבתקופת הקורונה יש פחות הופעות ויש יותר זמן פנוי למופעי הרמזור הללו, אבל הוא עושה אותם כבר שנתיים, הרבה לפני שהתחילה המגפה.
"הייתי פעם אחת בתל אביב וראיתי מישהו שעושה את זה ואמרתי למה רק בתל אביב מגיע להם לצרוך תרבות ברחוב. זה צריך להיות בעוד מקומות ואין סיבה שלא וככה התחלתי את המסע. אני טיפוס של פריפריות", אומר יונתן ומאז הוא הופיע ברמזורים באשדוד, באר שבע, נתניה, ירושלים, חיפה ועוד.
העסקים הקטנים והבינוניים הם עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית. לפי סקר של הלמ"ס, בשנת 2019 פעלו בישראל כ-614 אלף עסקים שהעסיקו כארבעה מיליון שכירים. עם פרוץ משבר הקורונה העריכו מומחים כי לפחות 65 אלף יקרסו. הגל השני הביא להערכות קשות עוד יותר, כאשר בתחילת יולי מספר המפוטרים עלה מ-4.5% ל-7.6%, והיקף הפיטורים הרחב ביותר היה בענף שירותי המזון והמשקאות – שרובו מורכב מעסקים קטנים -13.5%.
השלכות הקורונה משפיעות לא רק על המציאות הנוכחית של העסקים הקטנים אלא גם על העתיד. ההנחה היא שבמהלך 2020 ייפתחו רק כ-40,000 עסקים חדשים בישראל, שיעור הנמוך ב-30% מהשנים הקודמות. כנראה שזו תהיה השנה הראשונה מזה זמן רב בה ייסגרו יותר עסקים מאשר ייפתחו. מחקר של לשכת ארגוני העצמאים בישראל קובע שמספר העסקים הקטנים צפוי להצטמצם בכ-17,000. מספר העצמאים במשק הישראלי ירד בכ-20%.
על רקע זה, בשבוע הבא תשיק רשת שוקן, בשיתוף בנק הפועלים, פרויקט מיוחד לעידוד קנייה בעסקים מקומיים, במטרה לסייע לעסקים אלה ולכלכלה הישראלית כולה. מדי שבוע יתפרסו בעיתוני ואתרי הרשת סיפורים של עסקים מקומיים ייחודיים ברחבי הארץ.
מאות סטודנטים פוקדים מידי יום את קמפוס המכללה האקדמית אשקלון, רובם המכריע רווקים, חלק נכבד מהם מוגדרים 'פנויים' כשבדך כלל יש תקווה תמידית שבמסדרונות, הרחבת הקמפוס או אפילו בכיתה תתפתח לה זוגיות שתכניס אור ועניין לחיים.
במכללת אשקלון יודעים כבר לספר על כמה זוגות שהכירו אחד את השניה בבין כותלי הקמפוס ואחד מהם הם שגיא ובת-אל שלמדו באותה כיתה, היו בקשר וכמעט נפרדה דרכם, אבל מישהו למעלה חשב אחרת.
שגיא ובתאל אסייג. צילום מהאלבום הפרטי
שגיא אסייג (30), כיום עובד סוציאלי במשרד הרווחה, מוגדר כלקוי ראייה, מספר כיצד נרקם סיפור האהבה עם בתאל שהיא בכלל מבוגרת ממנו בשנה אחת, ומסיימת בימים אלה לימודי תעודה הוראה בחינוך מיוחד. "שנינו למדנו חינוך ומשאבי אנוש במכללה האקדמית אשקלון. באחד משיעורי הסטטיסטיקה התחלנו לדבר, נוצר 'קליק', ונהיינו ידידים טובים. אחרי הלימודים, היינו נפגשים לתרגל את מה שנלמד בשיעור. בשנה השנייה ללימודים הידידות נקטעה בגלל שעברתי לחוג לעבודה סוציאלית, ולמדנו בקורסים שונים. למזלנו, נפגשנו שוב במקרה מחוץ למכללה, ומשם העניינים התקדמו" מספר שגיא.
במחלקות הקורונה שנפתחו במרכז הרפואי ברזילי ממשיכים לטפל בעשרות חולי קורונה תושבי האזור.
נכון להבוקר מאושפזים בברזילי 32 חולים בדרגות שנות כאשר 4 מהם מונשמים ומצבם מוגדר קריטי.
בנוסף לזאת 9 חולי קורונה במצב קל, 6 במצב בינוני ו-13 במצב קשה אך אינם מונשמים.
בתוך כך, מנתוני משרד הבריאות עולה כי נכון להבוקר 420 מתושבי אשקלון עדיין מוגדרים נשאי נגיף הקורונה, 133 מהם אומתו לנגיף רק בשבוע האחרון כשרובם המכריע במצב קל ומתמודדים עם הנשאות על ידי בידוד ביתי.
אתמול נוספו למצבת הנשאים עוד 20 מתושבי העיר. רוב הוחלים כאמור במצב קל ומבודדים בביתם יחד עם עוד 1125 מתושבי העיר שהוכנסו לבידוד לאחר ששהו או נחשפו ואדם שמאוחר יותר אומת כנשא הנגיף.
עד עתה 1079 מתושבי אשקלון כבר נבדקו בנגיף הקטלני מאז הגיעו לישראל, 655 החלימו.
תגידו מזל טוב לסתיו ודוד הזוג הראשון שנישא הערב, ערב ט"ו באב, בחופה שהקימה העירייה עבורם ועבור זוגות רבים בטיילת בר כוכבא כמענה לתקופת הקורונה.
ראש העירייה בא לברך. צילום: סיון מטודי
"אין דרך מושלמת יותר לפתוח את ט"ו באב מאשר בחתונה ראשונה ביוזמת העירייה מול השקיעה המדהימה בחוף בר כוכבא", אמר ראש העירייה, תומר גלאם, שהגיע לברך את הזוג, "המון מזל טוב לזוג המאושר ולזוגות הנוספים שמשתתפים במיזם. הצלחה בדרככם המשותפת וחיים טובים, בריאים ומאושרים".
בעקבות פניות של תושבים במושב שפיר על תחנת מעבר פיראטית לפסולת במושב, לאיגוד ערים לאיכות הסביבה נפת אשקלון, נשלחו למקום פקחים של האיגוד. הפקחים פתחו בפעילות אכיפה מתמשכת, אשר נערכה כמספר חודשים, ע"י איגוד ערים לאיכות הסביבה נפת אשקלון ביחד עם צוות דרום במשטרה הירוקה, רט"ג, מג"ב ותחנת משטרה קריית מלאכי.
בעקבות פעילות האכיפה הנ"ל נפתח תיק חקירה ובוצעו חקירות של בעל המשק, בעל החברה, נהג המשאית ומפעיל המחפרון.
אתר הפסולת המזהם שנחשף. צילום: דוברות איגוד ערים אשקלון
בנוסף לחקירות, נתפסה ונלקחה לחניון ייעודי מטעם המשטרה הירוקה משאית אשר פרקה פסולת בתחנת המעבר הפיראטית. באיגוד ערים לאיכות הסביבה נפת אשקלון מסרו היום כי מדובר במקרה חמור והם פועלים ביחד עם השותפים השונים לעצירת מקרים אלה.
משטרת ישראל ממשיכה במאבקה הנחוש בסחר בסמים כאשר חלק נכבד מהסמים מיוצר או ליתר דיוק גדל בכל מיני חממות ודירות סודיות שבהן מושקעים משאבים רבים כדי לגדל ולהפיק סם איכותי ומשובח.
בתום פעילות סמויה ממושכת, שערכו בלשי משטרת ישראל בשיתוף פעולה עם לוחמי מג"ב, בוצע הלילה פשיטה על בניין משרדים בראשון לציון. במהלך התפיסה חשפו השוטרים מעבדת סמים ענקית ובה מריחואנה במשקל כולל של כחצי טון.
אם אתם יוצאים מידי פעם לדוג במרינה או בחופי העיר תשמחו לדעת שאחד הפרויקטים שאליו תצא העירייה בקרוב הוא הקמת מזח ייעודי לדייגים בעלות של כ-5 מיליון שקלים. בעירייה מעוניינים להגדיל את היצע מקומות העגינה בחלקה הדרומי של המרינה מ-300 ל-600 בהתאם לתוכנית מתאר ארצית למעגנות. במסגרת זו, יינתן פתרון קבוע לדייגי האזור והעיר בתשלום שייקבע מראש.
הדייגים במרינה באשקלון, הבוקר. צילום: אלירם משה
זה רק פרוייקט אחד מיני רבים אותם אישרה אמש ועדת הכספים העירונית בעירייה כשחלק נכבד מהתקצוב הוא תקצוב ממשלתי.
עוד אישרה הוועדה ביצוע שורה של פרויקטים שיבוצעו בחודשים הקרובים ברחבי העיר:
אם אתם תושבי אפרידר או ברנע ומצפים בקרוב לתינוק תשמחו לדעת שפרויקט נוסף שאושר אמש הוא שיפוץ מבנה 'טיפת חלב' ברחוב קרייתי בשכונת 'אפרידר'. השיפוץ כולל הרחבה של המבנה בשני חדרים נוספים לרווחת המבקרים במקום. בעירייה הסבירו שמדובר במבנה ותיק שלא עומד בסטנדרטים וביכולת הקיבול של האוכלוסייה ההולכת וגדלה בשתי השכונות הצפוניות. בהתאם לכך, הנחה ראש העיר כי העירייה תבצע הרחבה של המבנה על מנת שההורים והילדים כאחד יקבלו את המענה והשירות הראויים להם במיקום חשוב זה. לאחר הוספת שני חדרי הטיפולים יש לקוות שבמשרד הבריאות יתקצבו גם משרות נוספות של אחיות שתוכלנה להגביר את הספק הצוות במקום בשני החדרים החדשים, שכן חלק נכבד מהמצוקה בטיפות החלב היא לא רק במקום פיזי אלא גם בתקני עובדים.
טיפת חלב של משרד הבריאות בשכונת אפרידר. צילום: אלירם משה
בנוסף, כחלק מההיערכות לפתיחת שנת הלימודים במתווה המסתמן של למידה מרחוק, ביקש ראש העיר לרכוש 800 מחשבים ניידים, כדי להיערך לחלוקה שלהם בקרב תלמידים שאין ברשותם מחשבים.
בשורה נוספת מקבלים יוצאי אתיופיה בעיר וגם אלה שהיו גרים בסמיכות למקום בו ערכו בני הקהילה את האירועים שלהם. בעבר התלוננו האחרונים על מפגעי תברואה, רעש ותחבורה בשל האירועים שהתקיימו במועדון בדרום העיר. אמש אושרה הקמת מועדון ומרכז מורשת לעולי אתיופיה, בעלות של כ-3 מיליון שקלים.
חג הסיגד בבית הספר האקולוגי רמב"ם
המועדון יאפשר להם לקיים את המנהגים והאירועים המסורתיים שלהם כראוי.
