הפועל אשקלון ממשיכה לשנות את פניה, ואחת הדמויות הוותיקות והאהובות שעוזבת אותה וגם את הארץ – פליקס אוסטונובסקי. פליקס הוא המעסה המיתולוגי של שחקני הקבוצה ומי שדואג לבריאותם של הספורטאים.
לאחר שארז את ביתו, השבוע הוא עלה על מטוס יחד עם אשתו וטסו לקנדה, “אני ואשתי כבר שנתיים בפנסיה”, הוא מסביר, “הבת הגדולה שלי שגרה בקנדה צריכה עזרה עם הילדים, אז אנחנו נוסעים כדי לחיות שם ולעזור לה. התכנון הוא להיות שם למשך מינימום שנתיים ואחר כך אולי נחזור, אי אפשר לדעת מה יהיה. הבת שלי הקטנה נשארת כאן בתל אביב”.
איך אתה מסכם את התקופה?
“אני בלב שלם יכול להגיד שהאנשים שעבדתי איתם בהפועל אשקלון הם אנשים זהב. המקום הזה הפך להיות הלב שלי. בשבועיים האחרונים התקשרו ואפילו הגיעו לבקר אצלי כל כך הרבה אנשים לאחר ששמעו שאני עוזב את הארץ, כמות של אנשים שאפילו אני לא האמנתי. שחקנים, מאמנים, אנשי הנהלה, גם אנשים לא אשקלונים, זה כיף גדול ומחמם את הלב, קבוצת כדורגל זה כמו משפחה. קיבלתי כמה הודעות אפילו מאנשים זרים. אני בישראל 30 שנה, זה הפך להיות הבית שלי וכולם נכנסו עמוק ללב שלי. אני רוצה להגיד תודה על הכל, קשה לי לעזוב וקשה לי לדבר אפילו, אני כל הזמן בוכה. אני מאוד אוהב את כולם”.
מסיבת הפתעה מרגשת
אוסטונובסקי בן ה-67, עלה לישראל מחצי האי קרים שבזמנו היה באוקראינה. מיד עם עלייתו לארץ השתכן באשקלון. הוא מספר כי הגיע כרופא לישראל, אך היה צריך לעשות קורסים רבים במשך שנים כדי לקבל רישיון. “קיבלתי רישיון זמני ואז קיבלתי מכתב בו כתוב שאני צריך ללמוד עוד 5 שנים ולעשות מבחן כדי לקבל רישיון קבוע”, הוא מספר ומוסיף: “לא היה לי זמן לתהליך הזה אז עשיתי קורס קטן והתחלתי לעבוד כפיזיותרפיסט בבית החולים ברזילי בעיר. לאחר שנתיים, פנו אליי מהפועל אשקלון בימים שחיים תורג’מן היה במועדון, ביקשו שאעבוד במועדון והסכמתי להצעה. משם הכל היסטוריה”.
איך התנהגו אליך השחקנים?
“כדורגל זה כמו פאזל. יכול להיות מצב בו גם קבוצה שהאנשים בה לא כוכבים תצליח מאוד אם יש אהבה וביחד. לאורך כל התקופה השחקנים התייחסו אליי באמת בצורה הכי יפה שאפשר. אני רוצה להגיד לכולם תודה רבה, טוב מאוד שהייתי בזמן הזה באשקלון ופגשתי את האנשים שפגשתי. 99 אחוז מהאנשים שעבדתי איתם הם אנשים זהב. אין שחקן אחד שלא הפך להיות חבר שלי”.
פליקס אוסטונובסקי בתחילת הדרך בהפועל אשקלון. צילום: ארכיון אשקלון ניוז
הוא אהב את כולם וכולם אהבו אותו. במהלך מחנה האימונים של הפועל אשקלון בבולגריה, כשהקבוצה הייתה בליגת העל החליטו בקבוצה לחגוג לו יום הולדת 65 בהפתעה. שחקני הקבוצה התכנסו בחדר האוכל, יחד עם צוות האימון וההנהלה, עוגה גדולה הוזמנה לכבודו וקישוטי פירות מיוחדים.
יומולדת 65 בהפתעה. פליקס אוסטונובסקי. צילום: שלומי לוי
כשהאורות כבו והעוגה הוכנסה פנימה, פליקס היה נרגש במיוחד, השחקנים עמדו על הרגלים, מחאו לו כפיים והחלו לשיר בקצב אחיד “אנחנו אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך”. פליקס לא יכל להסתיר את ההתרגשות ופרץ בבכי.
“המעסה המדופלם, הפיח בקבוצה רוח חיים”, אומר שלומי לוי, עד לאחרונה דובר הקבוצה, “הוא היה הדמות האהובה על כולם. מאמנים, חברי הנהלה ובעיקר שחקנים. המבטא, הצחוק המתגלגל והאהבה הרבה שהעניק לכל אחד במועדון, כאילו היו אחד מילדיו, הפכה אותו לנכס היקר ביותר של הקבוצה”.
פליקס אוסטונובסקי. צילום: שלומי לוי
פליקס, יש איזה סיפור שאתה זוכר במיוחד?
“אני זוכר שעם הקבוצה הראשונה שעבדתי איתה, יצאנו למחנה אימונים בהונגריה. טיילנו ביחד כל הקבוצה ועצרתי לקנות תחתונים חוטיני כאלה לבנות שלי. כמה שחקנים, עמי ג’רבי ושלומי גואטה ביניהם צחקו. עד היום, אחרי 20 שנה, כשהם רואים אותי הם אומרים לי ‘פליקס מה עם החוטיני?’ וצוחקים”.
אנשי הצוות גם היו באים אליך מדי פעם כדי להתפנק בעיסוי?
“בטח. הרבה מאמנים שעבדתי איתם היו מגיעים אליי כשהיו צריכים. אין מאמן שלא נשאר איתי בקשר עד היום. הייתי עושה עיסויים לכל אחד שהיה מבקש, אם יש לו בעיה בצוואר למשל או משהו כזה. הייתי במועדון עבור השחקנים והצוות המקצועי הרבה מעבר לפיזיותרפיסט. גם כשמישהו היה חולה בבית הוא היה מתקשר אליי ושואל מה לעשות. הייתי דואג להם לזריקות וכדורים”.
“תפקיד חשוב”
בעלי קבוצה כאלה ואחרים עברו בהפועל אשקלון, אוסטונובסקי לא שוכח את האגדי מבניהם – פרוספר אזגי, “האמת שפרוספר אזגי תמיד התייחס אליי בצורה טובה. היינו חברים והסתדרנו טוב לאורך כל התקופה בה הוא היה במועדון. לקראת הסוף רציתי לקבל פיצויים והוא לא רצה לתת, אבל בסוף הסתדרנו. אולי הוא עשה בעיות לאחרים, אבל לי לא. גם אם תשאל אותו הוא יגיד לך את אותו הדבר”.
פרוספר אזגי. צילום: נמרוד גליקמן
מה הייתה התקופה הכי מרגשת ומעניינת עבורך?
“כל שנה שעבדתי הייתה כיף גדול. היו תקופות שונות מהיום בהן שיחקנו פעמיים בחצי גמר גביע המדינה ופעם אחת אפילו בגמר. היה אחלה של כדורגל והגענו להישגים”.
עד כמה חשוב התפקיד של מעסה בקבוצת כדורגל? אתה זוכר שהיו מקרים שהצלת שחקנים מפציעות?
“תפקיד חשוב מאוד, אבל לא עבדתי לבד. בכמה השנים אחרונות עבדתי עם ד”ר פרץ, אורתופד מקצוען ברמה הגבוהה ביותר שעשה ועזר הרבה מאוד, ובהתחלה עבדתי גם עם ד”ר אדינסקי. זה לא קשור לפיזיותרפיסט או רופא, אם יש לב טוב הכל יהיה טוב ואנשים מבינים את זה, גם השחקנים ולכן מתייחסים בהתאם”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הפועל אשקלון תחזור למקומה הטבעי?
“אלוהים גדול. לדעתי הכדורגל היום הפך לביזנס, אם יש כסף, יש קבוצה טובה ומצליחים. אין באשקלון כיום כסף כמו בתל אביב או באר שבע אז קשה להצליח כמוהם. לדעתי זה משול לתיאטרון, כשיש יותר כסף מזמינים זמרים טובים יותר שמביאים יותר קהל והצלחה, ככה זה גם בכדורגל. אם יהיה כסף במועדון יגיעו גם לליגת העל. אבל זה לא משנה מבחינתי, בכל ליגה תמיד עבדתי לצד אנשים טובים ונהניתי מכל רגע”.
קשה לי לעזוב. פליקס אוסטונובסקי. צילום: שלומי לוי
עד כמה קשה לך לעזוב?
“קשה מאוד. בכל רגע שאני מדבר על העזיבה אני לא מצליח לעצור את הדמעות. אני רוצה להודות לכולם – שחקנים, מאמנים, מנהלים וכל האנשים שעבדתי איתם. תודה רבה, אני מאחל הרבה בריאות לכל המשפחות והרבה מזל, בכדורגל מזל זה 50 אחוז”.
