אם היו אומרים לשחקני ואנשי הפועל אשקלון שאת הסיבוב הראשון הם יסיימו במקום הרביעי ובמרחק של שתי נקודות בלבד מהמקום הראשון, הם בוודאי היו קונים זאת בשתי ידיים. אחרי קיץ מנומנם, רכש לא הכי אטרקטיבי, סגל צעיר וחסר ניסיון ואי ודאות באשר לשלטון העיר, שלומי דורה והפועל אשקלון הצליחו להוציא יש מאין. קשה לומר שהם הבריקו והציגו כדורגל לא מהעולם הזה, אך במסגרת התקציב ועל פי כל התחזיות שניבאו כישלון, הפועל אשקלון היא בכל זאת אחת ההפתעות הנעימות ואחת המועמדות העיקריות לעלות ליגה בסיום העונה. ובטח שעם הטבלה קשה להתווכח.
פעם למעלה, פעם למטה. שחקני הפועל אשקלון צילום: דוברות הפועל אשקלון
אז מה היה לנו בסיבוב הראשון? הקבוצה של שלומי דורה רשמה שבעה ניצחונות, שבע תוצאות תיקו והפסד בודד בלבד, כל זאת ב-15 מחזורי ליגה. נקודת האור מבחינתה הייתה משחק ההגנה, כשלחובתה בסך הכול 10 שערי ספיגה – הנתון הנמוך ביותר בליגה. בכל מה שקשור למשחק ההתקפה היא עוד תצטרך להשתפר כיוון ש-17 שערים עבור קבוצת צמרת שרוצה לדבר חזק זה מעט מדי, בטח בהשוואה ליריבות לצמרת: הפועל קטמון כבשה 28 שערים, נס ציונה כבשה 33 שערים, הפועל כפר סבא הרשיתה 25 פעמים, ואפילו נצרת עילית עשתה זאת 23 פעמים. הנתון הזה מוכיח ומלמד שמה שהביא את הפועל אשקלון לעבר עמדת זינוק טובה ומקום טוב למעלה היא העובדה שהיא מצליחה לספוג מעט מאוד במשחקיה, וזה כמובן לזכותה.
ויחד עם ההצלחה המסוימת, באשקלון יצטרכו לדעת לשמור על יציבות בסיבוב השני, כיוון שלצד משחקים מעולים וניצחונות על הטוענות לכתר: קטמון, נס ציונה וכפר סבא, אשקלון גם הציגה לפרקים משחקים משעממים (כמו ביום שני האחרון) וירידה חדה ביכולת. כך או כך, צריך להכיר בכך שבהפועל אשקלון לא ציפו כלל להתברג בצמרת ולהוות איום ממשי על העלייה העונה, גם לא האוהדים. נכון שתמיד קיימת אופטימיות ותמיד מגדירים את היורדת מליגת העל כמועמדת טבעית להתמודד על חזרה, אך במקרה של אשקלון, ערב פתיחת העונה היה פסימי עבורה, לאור סגל נטול כוכבים ושמות שבנתה. על כך מחמאות גדולות לשלומי דורה, שועל ותיק, שמצליח להוציא כמעט את המקסימום משחקניו. כעת זהו זמן טוב לסכם את הסיבוב הראשון, לדקדק במצטיינים ולמצוא גם את אלו שצריכים עדיין להוכיח את עצמם.
האדריכל: שלומי דורה
שלומי דורה, שאימן עד כה בעיקר בצפון הארץ, עשה השנה צעד מאוד משמעותי בחייו. הוא נוסע מדי יום שלוש שעות לכל צד רק כדי להגיע לאמן את הפועל אשקלון ולהביא פרנסה הביתה. לא כל איש מקצוע היה מוכן להקרבה שכזו, אבל דורה הוא מקצוען אמיתי שהמרחק לא מצליח להשפיע או למנוע ממנו לעשות את הדרך לדרום. והאמת, שיותר קל ומהנה לעשות את הדרך כשקבוצה שלך מצליחה, כי תארו לכם ששלומי דורה היה מתגושש במרכז הטבלה או בתחתית ונאלץ לעבור קילומטראז’ שכזה מדי יום? הוא בוודאי היה זקוק לכמה כדורי אדוויל, עשליהם היה יכול להמליץ לו קודמו יובל נעים.
שלומי דורה. צילום: דוברות הפועל אשקלון
כך או כך, שלומי דורה הוא לבטח הדבר הטוב ביותר שקרה להפועל אשקלון העונה, בעיקר כי הוא קודם כול אישיות, ויחסי האנוש שלו הולכים לפניו. גם בתור מאמן הוא יודע לטפל בשחקנים ולהוציא אקסטרה מהם, והוא בעיקר מאמן של תוצאות וקבלות. לצד זה, הוא צריך לשפר את ניהול המשחק שלו ולדעת להגיב טוב יותר למתרחש על כר הדשא.
המצטיינים: גל צרויה וליאור חדריאן
גל צרויה הוא מעל כל ספק הרכש הטוב ביותר שביצעה אשקלון בקיץ האחרון. מלך השערים של הקבוצה כבש בסיבוב הראשון שבעה שערי ליגה, והוא חד משמעית השחקן מספר אחת של שלומי דורה.
צרויה בפעולה וירטואוזית צילום: לירון מולדובן, דוברות הפועל אשקלון
הוא בנוי לתלפיות, יש לו נוכחות ברחבה, שליטה טובה בכדור, משחק ראש נהדר ובעיטה חזקה – למעשה כל מה שחלוץ צריך כדי להיות קטלני. לא מעט מרימים גבה ולא מבינים מדוע הוא משחק בליגה הלאומית ולא בליגת העל, אך בריאיון שקיים אצלנו ב"כאן דרום" הוא הסביר כי לא בכל מחיר הוא יסכים לשחק בליגה הראשונה ולמעשה רמז על הצעות נמוכות שהגיעו משם. כך או כך, אשקלון היא המרוויחה העיקרית מכך, כיוון שצרויה יודע לשמור על יציבות, והתפוקה שלו מדברת בעד עצמה. רק לחשוב מה היה קורה לולא הפציעה שקטעה לו את ההצלחה והשביתה אותו לכדי כמה משחקים. אם נעבור לחולייה המקבילה, עמדת השוער, הרי שליאור חדריאן מגלה יכולת מדהימה בין הקורות, והוא ללא ספק יחד עם צרויה – המצטיין בשורות אשקלון בסיבוב הראשון.
מהמצטיינים בשורות אשקלון. ליאור חדריאן. צילום: דוברות הפועל אשקלון
לא מעט קולות קראו לכך שכבר בעונה שעברה יש לבצע חילופי משמרות בשער של אשקלון, אך דווקא דלה איינוגבה זכה לקרדיט כל פעם מחדש, וחדריאן נדחק לשולי הספסל. השנה, כחלק משינוי התפיסה והמדיניות באשר לשחקני הבית, חדריאן סוף כל סוף קיבל את המפתחות לשער של אשקלון והוא מצליח לנעול אותו בצורה מעוררת כבוד.
נקודות האור: צמד הזרים
מלבד חדריאן וצרויה, אם אפשר לסמן שחקנים שהביאו את אשקלון למקום שבו היא נמצאת, הרי שהבלם טאדאס קיאנסקאס והקשר סוטיריס ניניס ללא ספק ראויים להיכנס לקטגוריה הזו.
ניניס משמאל. יצא צולע מהמגרש. צילום: לירון מולדובן, דוברות הפועל אשקלון
השניים משדרגים את הקבוצה, כל אחד בעמדה שלו. קיאנסקאס עושה עבודה מצוינת במרכז ההגנה, יחד עם הבלם והקפטן טל מכלוף, ומצליח לבלום את התקפות היריב ולהפגין יכולת יציבה. ניניס הוא הקשר האחורי של הקבוצה, ומעמדה זו הצליח להבקיע שני שערי ליגה, אחד מהם הוא כבש בניצחון הביתי הגדול על הפועל כפר סבא, שהיה גם משחק הבכורה שלו בקבוצה. מעבר לכך, הוא ולוטם זינו נחשבים לקשרים אחוריים איכותיים שמשלימים אחד את השני ועושים עבודה טובה במרכז הקישור.
על העבודה הקשה: טל מכלוף, שי חדד ואליאור משעלי
הם אולי לא מספיק אטרקטיביים ובולטים במשחקם, אבל השלישיה הזו תרמה לא מעט בסיבוב הראשון. טל מכלוף הוא עמוד התווך בהגנת הכחולים, שחקן בית שמי שזוכר כבר היה חתום בהפועל כפר סבא בתחילת העונה ועשה קאמבק מהיר לקבוצת האם שלו, דבר שכמובן השתלם לשני הצדדים.
מכלוף. צילום: אורי קריספין
הוא חזק ופיזי, ויש לו את כל הנתונים להמשיך להתפתח ולהצליח להחזיר את הפועל אשקלון לקדמת הבמה. שי חדד הוא המגן השמאלי של הפועל אשקלון. מאחוריו יש רזומה מבטיח לאחר שגדל בבית”ר ירושלים והתברג גם בקבוצה הבוגרת, אך הקריירה הביאה אותו גם למקומות אחרים ופחות אטרקטיביים, כמו הקבוצה שבה הוא משחק כיום.
שי חדד (צילום: אורי קריספין)
באשקלון הוא מצליח לשמור על יציבות, משחק ההגנה שלו הוא מצוין והוא חורש את קו שמאל כמו שמגן אמיתי צריך לעשות. החלוץ אליאור משעלי מעט נבלע בין גל צרויה לשחר הירש, המוכרים יותר, אך התפוקה שלו היא נהדרת עד כה, והוא כבר עם ארבעה שערי ליגה. למשעלי נוכחות ברחבה ואופי עיקש, הוא יודע לעשות תנועה לעומק, והנקודה החזקה שלו היא משחק הראש המצוין.
המאכזבים: הקישור ההתקפי
אחת הסיבות לכך שהפועל אשקלון ממעטת לכבוש שערים נעוצה בעובדה שהקישור ההתקפי שלה לא מספק את הסחורה העונה. לצד שלושה חלוצים אימתניים ואיכותיים בדמותם של גל צרויה, אליאור משעלי ושחר הירש, הקישור של אשקלון לוקה בחסר בעיקר כיוון שאור חסידים וניסן דנון לא מצליחים להעלות את הרמה שלהם ולהזין מספיק את החלוצים.
ניסן דנון (צילום: דוברות המועדון)
השניים הללו הם תעלומה ואף שהם לא מגלים יכולת מרשימה, הם בכל זאת מקבלים קרדיט בלתי מוסבר מהמאמן שלומי דורה והם באנקר בהרכב. לפעמים שלושה חלוצים על הדשא לאו דווקא מבטיחים כיבוש שערים, בייחוד כאשר הקשרים בהרכב הם לא מספיק טובים. טוב תעשה אשקלון בחלון ההעברות הקרוב אם תתחזק בעמדות הקשרים הקדמיים.
השינוי: יותר שחקני בית
ליאור חדריאן וטל מכלוף הם עדיין שחקני הבית הבכירים בקבוצה והיחידים שגם מקבלים מקום של קבע בהרכב הפותח, אך מבט אל הספסל מלמד שהשנה יותר ויותר שחקני בית מקבלים את חולצת הסגל. במשחק הבית האחרון למשל מול אחי נצרת ישבו על הספסל השוער יאיר הדר, שליאל אוזן, גל אזולאי, לידור נקשרי, אסיף בן אבו ואוריאל פיניה. ספסל שרובו ככולו תוצרת בית.
הספסל האשקלוני בסוף העונה שעברה. צילום: אורי קריספין
במשחק עצמו שותפו אזולאי ופיניה, וכך נוצרה על המגרש נוכחות של ארבעה שחקני בית. מדובר כמובן במנטרה חוזרת העונה ובלא מעט משחקים ראינו מחזה דומה. בהנהלת אשקלון הצהירו מתחילת העונה כי הלך הרוח יהיה להעניק יותר ויותר דקות משחק לשחקנים אשקלונים, ולפחות עד כה רואים זאת גם הלכה למעשה. שלומי דורה זרם עם הדרישה הזו, ובמועדון יכולים רק לקוות שאת הפירות לכך יצליחו לקטוף בעתיד הקרוב.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
התקווה: שחר הירש
שחר הירש, שהצטרף רק במהלך חודש נובמבר ושיחק חמישה משחקים בלבד במדי הפועל אשקלון, הוא התקווה החדשה של אוהדי הקבוצה, שהתלוננו כל הזמן שהנטל בכיבוש השערים נופל רק על גל צרויה ושצריך חלוץ נוסף שיידע לעשות את העבודה בחלק הקדמי.
הירש בטירוף לאחר שער שכבש. צילום: לירון מולדובן, דוברות הפועל אשקלון
עד כה הוא כבש אמנם שער אחד בלבד, אבל הוא היה כזה וירטואוזי ומשמעותי, לאחר שנכבש מול הפועל קטמון, והוא בהחלט הצליח להשאיר טעם של עוד. אם בכל הסגל של אשקלון קשה למצוא שמות מפוצצים עם ניסיון, הרי שהשם "שחר הירש" הוא קרוב לוודאי היחיד שראוי לענות על ההגדרה הזו. בשל כך הציפיות ממנו הן באופן טבעי בשמיים, ובמועדון ירצו לראות אותו ואת צרויה כובשים בצרורות עד לסיום העונה.
