סרט בידוד
“לפי חקירה אפידמיולוגית טכנולוגית היית בתאריך… בין השעות… ליד חולה קורונה. עליך להיכנס מיד לבידוד עד ל…”, רבים מכם נתקלו במשפט הזה בדרך כזאת או אחרת. אחדים בוודאי קיבלו אותו ישירות לנייד שלהם. מסתבר שזה תמיד שונה כשזה מגיע אליך. כשהמשפט הזה נחת לי על צג הנייד השבוע באופן רשמי היה בזה סוג של אישור מעשי, מן חותמת רשמית שהקורונה כאן ושהיא באה לבקר קרוב ועכשיו לך תדע אם אתה רק אורח במועדון הלא מכובד או ממש “חבר”.
כך או אחרת זה לא נעים. א. כי ההודעה מספרת שחבר יקר חולה ממש (שולח מכאן ברכת רפואה שלמה וחזרה לשגרה במהרה!) ואפילו מאושפז בעקבות זה. ב. סימני השאלה הופכים כל תחושה מעט שונה ל"תסמין" שמגדיל את החשש שהופך מדאגה קלה לחרדה של ממש, יען כי עבדכם הנאמן כבר לא צעיר ומזמן לא שייך כשחקן פעיל לקבוצת וותיקי הפועל אשקלון אבל בהחלט שייך לקבוצת סיכון, מה שמעלה את רף החרדה לגבהים. את הטור הזה אני כותב לכם כמי שמוגדר עדיין א-סימפטומטי, מקווה שבעת קריאתכם שורות אלה, הסטטוס הזה לא ישתנה.
פיני ביטון. צילום: פבל
אחרי הכל בינינו, אם להיות חבר בקבוצה בימים אלה אז רצוי כמובן בקבוצה שלילית (וכמה שההורים נלחמו עלינו בצעירותנו, שלא נתרועע עם חברים שליליים…). בהמשך מאחר ולא הייתי כאן בשבוע החולף מאחל לכם כעת שנה שבה תהיו קודם כל שליליים ואחר כך יבואו כל הדברים החיוביים בע"ה.
הפוליטיקה יכולה לחכות
בעת כתיבת שורות אלה ממש, ממשיכים להתקיים הדיונים בוועדת הקורונה לגבי האפשרות להטלת מגבלות נוספות, דהיינו, החמרת הסגר, והתמונה הכוללת מתחילה להתבהר. התמונה מדברת שבטיות. אנחנו עם של שבטים ושל קבוצות. וכשהקבוצות הופכות לקבוצות לחץ על פוליטיקאים, לצערנו, למערכת השיקולים נוסף מימד זר. מימד זר שפשוט מנותק לחלוטין מהשיקולים המקצועיים וזה פשוט מוציא מהדעת. איך אפשר לעזאזל לנהל מדינה שפויה בתקופה מטורפת כזאת כשלתוך מערכת השיקולים נכנסים שיקולים זרים?
הרי אם הייתה כאן מלחמה והיו עפים טילים באוויר אני מניח שכל קבוצות הלחץ המדוברות על טפם, היו ספונות במקלטים וחדרי ממ"ד. איש לא היה יוצא להפגין או להתפלל במקום לא ממוגן! אז איך זה שיש חיידק שיורה לכל הכיוונים ושלא ניתן להעיף מולו טיל כיפת ברזל מונחה, לא יורדות כל הקבוצות מרצון למקלט? למה עדיין ממשיכים כל אחד למשוך לכיוון המגזר/הקבוצה שלו? אני לא מצליח להבין את ביבי בימים אלה. אני בהחלט יכול להבין שיש כאן בג"ץ וכחול לבן וניגודי עניינים ושזה נראה רע מאוד שראש ממשלה עוצר הפגנות נגדו. אבל ממתי בחרנו בראש ממשלה שבעת חירום יעסוק באיך נראות ההחלטות שלו? יש כאן מערכת שיקולים הזויה. בעת הזאת, השיקול היחיד שאמור להיות מונח על השולחן הוא טובת הציבור והדאגה לשלומו. ואם הדאגה לשלומו מחייבת שכולם יהיו בסגר אז פשוט מורידים את השאלטר. אין תפילות, אין הפגנות, אין התקהלויות, אין שום דבר שחורג ממה שקובעים אנשי המקצוע. אנשי מקצוע, לא פוליטיקאים.
אני רוצה ועדת קורונה שבה משקלם של אנשי המקצוע הוא המכריע. לא יעלה על הדעת שהמימד הפוליטי יגבר על השכל הישר. לא יעלה על הדעת שתימשך גרירת הרגליים של הממשלה כשהחיידק ממשיך להשתולל ולא מחכה לאיש. אין לאף אחד מאתנו מושג ירוק מה נדרש במדויק, אבל בדבר אחד אני בטוח, בלי מנהיגות חזקה, המנותקת משיקולים של דעת קהל, לא ניתן להתמודד מול המגיפה שנפלה עלינו.
עשרת ימי שאלה
בימים אלה ש"בין כסה לעשור" – עשרת ימי תשובה. ימים בהם נהוג לעשות תשובה, חשבון נפש, לבקש סליחה מחברים, ברמה האישית וסליחה מהבורא והיקום ברמה עולמית רוחנית, על מעללינו בשנה החולפת, אני מניח שכולנו מבקשים/רוצים לעשות תשובה. משום מה דווקא בעת הזאת מרחפות באוויר כל כך הרבה שאלות שהמונח "ימי תשובה" הופך לתקווה של ממש. אני לא מאמין שנצליח לקבל תשובות לשאלות הרבות העומדות לפתחנו בימים אלה, אני רק מקווה שנהיה ראויים לתשובות לא רק כי "מגיע לנו" אלא כי עשינו משהו בשביל זה.
כשאני קורא וצופה במדיה איך כל כך הרבה אנשים "יודעים" בדיוק מה צריך להיות וזורקים את זה לחלל אני פשוט נבהל. קצת צניעות אני אומר. בואו, אנחנו לא באמת יודעים. אנחנו בעיקר תוהים. ואלה שלא תוהים, אוי לנו אם הם טועים. כאנשים בוגרים, בעלי משפחות ובכלל, מצופה מאתנו לגלות אחריות. לגלות אחריות זה קודם כל להרגיע את העט המקלדת והמגאפון. בואו ניקח אוויר וניתן למי שקיבל את המנדט לנהל את העניינים.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
נכון ,זה קצת קשה כשדף המסרים משתנה תדיר. אבל עדיף להיצמד בכל פעם לדף מסרים חדש מאשר להמציא דף מסרים משל עצמך ולייצר עוד מאותו חומר שעל גבול האנרכיזם. אין לנו ארץ אחרת ואין לנו עולם אחר. הכדור שלנו שהטכנולוגיה הפכה אותו לכפר גלובלי קטן המושפע כל כך מהתנהלות הפרטים החיים עליו, ממשיך להמתין שנחזור בתשובה. לחזור בתשובה ברמה עולמית זה אולי קשה, אבל ברמה ארצית מקומית ואחר כך ברמה האישית, זו פשוט חובה.
אז בואו נתחיל לפחות בזה שאנחנו מפסיקים להמציא את הגלגל ונשמעים להוראות בסיסיות בעת חירום. בואו לא נסבך את העניינים מעבר למה שהם. בואו נפסיק לשאול שאלות ונתחיל להשיב ב"נעשה ונשמע". זה כל כך פשוט, הרי ההנחיות הן בסיסיות: מסיכה, היגיינה, ריחוק. פשוט, פשוט, פשוט. לא יודע איך בדיוק תתקיימנה התפילות של יום כיפור, בקפסולות, במרחב פתוח או בבידוד, בדבר אחד אני בטוח: בכל הוורסיות, הכתובת היא אחת – בורא עולם. והוא, אין לו צורך במתווכים ואין לו בעיה איך בדיוק אתה מקיים את הוראת הבסיס: "ובחרת בחיים".
גמר חתימה טובה!
