ברוך הבא אברהם
בימים חמים וטרופים אלה נעים לפתוח את הטור עם ברכת ברוך הבא לאיש פוליטי לא טיפוסי, אברהם עשור. למה "לא טיפוסי"? כי אני מעולם לא שמעתי אותו אומר: "אני ואני", "עשיתי ועשיתי" ועוד כהנה, אמירות טיפוסיות של פוליטיקאי מן השורה. הסופרלטיבים להם זכה בישיבת המועצה מכל קצוות הבית היו רק אישור למה שידעתי קודם, האיש הצנוע הזה הוא קונצנזוס.
שלא תטעו, זה לא שאני מתלהב מזה שאנשים אהובים על כולם, אני לרוב מעדיף פוליטיקאים שנויים במחלוקת – לא רק בגלל הפלפל והעניין שסביבם שזה הדלק שלנו אנשי התקשורת, אלא בעיקר כי זה מצביע על עמוד שדרה ציבורי – ובכל זאת, אברהם עשור היקר הוא קונצנזוס לא כי הוא לא מתנגח על מנת להביע את עמדותיו הוא קונצנזוס כי הוא משיג את אותה התוצאה בדרכי נועם ובצניעות.
ובכלל, כפי שאתם יודעים, צניעות ופוליטיקה לא הולך ביחד, אבל ישנם יחידי סגולה שמצליחים לתמרן בתוך הביצה הפוליטית בלי לשנות כהוא זה מאופיים ודרך חייהם. אברהם עשור הוא אחד כזה, פשוט, צנוע, ענייני, מסביר פנים ועדיין מביא תוצאות. עכשיו מן הסתם בכובע החדש של סגן ראש העיר, נטל ההוכחה גדל אבל גם הכוח והסמכויות גדלות ולכן אני סמוך ובטוח שהוא תוספת מבורכת לרשות, חרף זה, שהוא נכנס לנעליו הגדולות של הרב יעקב אביטן – השר לענייני דתות – אני אומר שעדיף תמיד נעליים גדולות מאשר נעליים קטנות ו"לוחצות". בהצלחה רבי אברהם.
פיני ביטון. צילום: פבל
ברוך הבא איתמר החדש
ועוד ברכת “ברוך הבא” לאיתמר שמעוני, חבר המועצה, ראש העירייה לשעבר. למה “ברוך הבא” ולמה “איתמר החדש”? אז ככה, מי שנכח כמוני בישיבת המועצה הופתע לגלות איתמר אחר, נינוח, מפויס, מפרגן. ישבתי הקשבתי, בהתחלה הרמתי גבה למשמע הדברים באופן כללי, אחר כך התחלתי להתעמק בתוכן. וואלה? איתמר האופוזיציונר הדומיננטי שם בצד את הפוליטיקה ומפרגן לגופו של עניין?
כפי שאמרתי בעבר, איני חסיד של אופוזיציות עקרות ואני מעדיף תמיד אופוזיציה לוחמת! לוחמת אבל עניינית. הנה במהלך יום שלישי העלה פוסט תקיף בנוגע להחלטת הרשות לבטל את ההסעות בגלל הקורונה. תקיף, ענייני, כמו שצריך. כמי שתקף כאן את איתמר שמעוני לא מזמן על כך שהוא משתלח באחרים ועוד בענייני טוהר מידות, ברמה האישית, אני מאחל לאיתמר שערעורו יתקבל ושישוב למרכז העשייה הציבורית. יכולותיו לא מוטלות בספק.
יחד עם זאת ועד אז, נעים לראות פוליטיקה עניינית. אני מניח שעוד תהיינה ישיבות סוערות ומעניינות אבל חשוב מאוד שהן תהיינה ענייניות וממוקדות מטרה. והמטרה היא תמיד אנחנו, התושבים.
חובק עולם
הוא אחד המנהיגים הגדולים בעולם. הוא אחד ואין שני לו. לא בניהול מדינה, לא בניהול קמפיין ובטח לא בקריאת המפה וביצוע מהלכים צעד אחד לפני כולם. האיש ענק, הוא לא מכאן, הוא פשוט מהחלל, אמרתי וכתבתי בכל הזדמנות. ותמיד התקוממתי כשערוצי התקשורת המרכזיים בישראל פשוט לא מסוגלים יותר לדווח באובייקטיביות – לפחות בכל הנוגע לראש הממשלה. הסכם השלום המיוחל עם איחוד האמירויות חשף בפנינו בפעם המי יודע כמה את יכולותיו הבלתי מוגבלות של נתניהו מחד, ואת הצביעות והתחסדות של השמאל הקיצוני.
הרי איש אינו חולק על חשיבותו של הסכם שלום עם מדינה ערבית כלשהיא. קל וחומר עם מדינה ערבית חזקה שלמעשה פותחת את ישראל לעולם הערבי המתון. כשאהוד יערי הפרשן משווה את נתניהו למראדונה, אני בהחלט מקבל את ההשוואה, בטח ככל שהדבר נוגע לווירטואוזיות המדינית של ביבי. נכון, לביבי אין אמנם מנגנון הרס עצמי כמו למראדונה תודה לאל, אבל אני קונה את זה שלביבי יש אישיות מעט מורכבת עד בעייתית. אז מה, בגלל "אישיות מורכבת" נוותר על היכולות של אחד ויחיד בדורו?
אני לא רוצה להתעסק עם פניהם החמוצות של המתנגדים לביבי. לא מוצא עניין לבזבז מלל על מי שטובת המדינה לא באמת מעניינת אותו. אני גם יודע שעד שזה לא נחתם ומתחילים לנוע גלגלי הנורמליזציה ביחסים, שזה אומר: קשרי מסחר, קשרי תעופה ובכלל יחסי גומלין בכל הפרמטרים המתקיימים בין מדינות ידידות. הסנונית הזאת שאמורה לבשר את בוא האביב האזורי. "אביב אזורי" בניגוד לאביב הערבי עשוי לייצר מציאות שלא הייתה כאן מעולם. מציאות שאפילו השלום עם מצרים ובוודאי עם ירדן לא יצרו. מערכת יחסים פתוחה עם מספר מדינות ערביות חזקות כלכלית וטכנולוגית בו זמנית. זאת מציאות כמעט חלומית!
אני לא רוצה להקדים את המאוחר אבל נראה לי שהסיטואציה הזו, שבה הזמן מהווה פקטור רציני עבור האמריקנים, וגם עבורנו, מהווה הזדמנות בלתי חוזרת לשנות את פני ההיסטוריה המזרח תיכונית מן הקצה אל הקצה.
שמעון פרס ז"ל שתבע את המושג מזרח תיכון חדש בוודאי צופה מלמעלה בקנאה, הסלוגן החדש של הליכוד, בטח ישתמשו בזה בבחירות הבאות, שאומר 'שלום תמורת שלום', יעני בלי לוותר על שטחים לא מרגש אותי יתר על המידה. יותר מרגשת אותי העובדה שיהיה משולש אינטרסים של כדאיות ביטחונית, מדינית וכלכלית. מה שיגדיל את השותפות לציר השלום ויקטין את ממדיו של ציר הרשע שמחבר את איראן, חיזבאללה וחמאס.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
אם בסוף המהלך ייווצר כאן סוג של בידוד לפלסטינים, יש סיכוי שהם יצטרפו למהלך של הסדר ארוך טווח. לא מדינה פלסטינית, אבל הסדר שיוכל להעניק לנו ולהם כמה שנים של שקט הכולל השקעה בכלכלה הפלסטינית, העלאת רמת ואיכות חיי התושבים ברצועה למול המשך בניית יסודות למהלך של הסדרה ארוכת טווח. אין לנו הרי אשליה שאפשר להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים בטווח של עשר השנים, אבל בהחלט ניתן לבנות מערך שיתופי פעולה שייטיבו את חיי האוכלוסייה וביחד עם התמיכה הכלכלית של המדינות הערביות החזקות ייווצר מצב שהפלסטינים יסכימו לדחות את השאיפות הלאומיות שלהם ל"ימים אחרים".
הרי אין בתוכנו מי שמשלה את עצמו שהפלשתינים יזנחו אי פעם את רעיון חיסולה של מדינת ישראל, אבל מציאות שבה ציר הרשע מתכווץ ולמול התחזקות של המדינות המתונות כשישראל מהווה חוליה מרכזית, הייתם מאמינים שדבר כזה אפשרי? כך או אחרת, עוף החול המכונה ביבי ממשיך להראות לכל מי שרק מנסה לחשוב על היום שאחרי, שהיום הזה רחוק עדיין לשמחתנו ולמגינת ליבם.
פרס נובל לשלום, לא פחות!
