אני אוהבת את חג פורים, יש בו כל מה שצריך בחג. שמחה, משתה, הומור, סיפור טוב, תחפושות, חגיגה, הצלה, ניצחון ואישה אחת מהפכנית. אסתר היא פורצת דרך בכל קנה מידה, אישה צעירה שעוברת תהליכי שינוי שמשפיעים על גורלו של עם שלם. אכן, רובנו מזהים במגילת אסתר סיפור גלום על אחווה ועמיות יהודית, אך לא לשווא נקראת המגילה על שמה של אסתר (הבחורה שמעזה), ולא מגילת מרדכי או מגילת היהודים. אמנם דודה מרדכי הוא הלוחש לאוזנה, אך בסופו של דבר היא מגלה תושייה והופכת מנערה פסיבית ומובלת למנהיגה אקטיביסטית חדורת מטרה.
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
הקסם בסיפורה של אסתר כרוך וסבוך כולו בשאלות של זהות ושייכות, החל משמה הכפול, הדסה ואסתר, וכלה בהתפתחות האישית שהיא עוברת מנערה לאישה, מכלי, פיון פשוט במשחק, לאסטרטגית נבונה שמקדמת מהלכים והפיכות. קולו של מרדכי לאוזנה הוא חשוב והכרחי: “כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת” (אסתר ד', י"ד). כמה ציפייה טמונה בפנייה הזו הכמעט נואשת של מרדכי לאסתר, ולמעשה טמון בה כוח רב. אסתר מתרגמת את הדברים לפעולה מחושבת ומיידית שיש בה מידה רבה של סיכון, אבל הרבה יותר נחישות. כשאני קוראת שוב ושוב בפסוקים הללו, אני חווה את מרדכי כמצפן, קול פנימי של אסתר, שקורא לה לבטא בעוז את קולה, את עצמה, כי רק כך היא תוכל להשפיע ולשנות, ובפרט כשיש בידה את ההזדמנות.
אני אוהבת כשמעגל השנה היהודי נפגש במקרה או שלא עם לוח השנה הבינלאומי. ככה ממש יצא השנה שה-8 במרץ הוא גם חגיגת פורים לתלמידים וגם יום האישה הבינלאומי. כתבתי לא פעם על כך שכאישה איני מוצאת טעם בציון יום אחד בשנה להתייחס אליי אחרת או במיוחד. אני רוצה שוויון הזדמנויות אמיתי כל השנה, כל הזמן. עם זאת, אם נמנף את ציון יום כזה כראוי מעבר לרמה השטחית שקל לחטוא לה, נמצא שהמהות של יום זה היא יצירת שינוי באמצעות השמעת הקול, ממש כמו אסתר. נשים נדרשו זמן רב מדי לדכא את קולן ולהחריש, לא להביע דעה, עמדה או מחשבה. לכן מהדהד בראשי אותו הפסוק ממגילת אסתר כי הוא רלבנטי ומשמעותי עד היום, גם היום. “אם החרש תחרישי… ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות”. אין לנו את הפריבילגיה להחריש, להצניע, להשתיק, להסתיר, להתבייש, להתנצל על מי שאנחנו רק כי מישהו אחר החליט. ויש לנו את האחריות היום לוודא שהגענו לעת הזאת כדי להבטיח הזדמנות לשבירת פרדיגמות ותפיסות שמרניות על נשיות, מגדר ויחסי נשים וגברים בכלל. הזדמנות לשנות לטובה מציאות מגבילה, ממשטרת או מכפיפה. זה לא פמיניזם אלא התעוררות אנושית!
אני אוהבת את הגלוי והנסתר בארון הספרים היהודי. חוכמה עתיקה שמוצאת מקום בחיינו אלפי שנים ומלמדת מידות, מוסר ושוויון, טוב יותר ממפרשיה בני זמננו שחושבים שהתורה להם בלבד. הרי אין זה מקרי שהמגילה נקראה על שם אסתר, ואתם בהחלט יכולים לטעון שגם אני מעניקה פרשנות לטקסט, ייתכן. עם זאת, וסלחו לי מראש על בחירת המילים, איני אונסת את הטקסט ומחלצת ממנו בכוח דבר, אלא קוראת בו העצמה נשית מדהימה ומרגשת. כך מוגש סיפור המגילה, ממש כפי שהוא.
אני אוהבת תחפושות, להכין, לתכנן וללבוש. אנחנו נוטים לחשוב שיש במנהג הזה דווקא אלמנט של הסתרה והזרה מתוך חוויית הנהפוך הוא. למעשה, דווקא באקט של לבישת תחפושת יש שחרור להביע את עצמנו, בין שאנחנו מודעים לזה או לא. הדמות שאנחנו בוחרים לאמץ ולו ליום אחד משקפת צד מסוים באישיות שלנו שקל לנו מאוד להדחיק או להחביא ביום-יום. לפעמים הדמות הזו מבטאת רצון כמוס, דחף חזק או מעוררת בנו סקרנות. גם הורים שבוחרים לילדיהם תחפושת נוטים לעשות זאת מבלי משים. לא רק כי התחפושת זולה, זמינה או סתם יפה, אלא מבטאת מה שהם מייחלים לילדיהם – יופי, כוח, פופולריות, תשומת לב, יצירתיות, ייחודיות ועוד.
מציעה לכם להתנסות בתרגיל נחמד בפורים הזה – הביטו באנשים המחופשים סביבכם ואתם תיווכחו שאלו המחופשים למפחידנים הם בדרך כלל הפחדנים, תחפושת המצחיק היא בדרך כלל של הבחור היותר שקט, הבחורה שלובשת תחפושת פרובוקטיבית היא דווקא חסרת ביטחון שמחפשת הכרה ועוד. זה לא ההפך הגמור ממי שהם, אלא חלק מודחק שקיים בהם ורוצה לפרוץ החוצה. לא במקרה נבחר כנראה הנושא השנה להפנינג פורים בעיר – גיבורים. האמת היא שאנחנו באמת כאלה, ובעיקר הילדים שלנו, שמתמודדים באומץ רב כל השנה, נעים על המתח שבין פחד וחרדות להתנהגות בוגרת ואחראית בזמן אזעקות, מרגיעים את אחיהם הקטנים, קשובים ומכילים – גיבורים של ממש!
מאחלת לכולנו חג פורים שמח, מלא יצירתיות וביטוי עצמי, שינוי הגורל לטובה, שמחה והרבה ממנה!
