תחילה אפתח בתנחומים מעומק הלב למשפחת הנרצחים סמ”ר גל קיידאן והרב אחיעד אטינגר, ולהבדיל – רפואה שלמה לפצועים.
יפה טבג'ה. צילום: אדי ישראל
הפיגוע הכואב הזה שם לציבור תמונת מצב מדאיגה מלבד למציאות הביטחונית הקשה והעגומה שנכפתה עלינו. אנו נאלצים לשים את “האבל הלאומי” בצד ולראות כיצד נבחרי הציבור שלנו מתגוששים ולא עוצרים באדום גם באירועים לאומיים טראומטיים. אדם חף מפשע נרצח – המינימום זה רגע לשים הכול בצד, את המחלוקות הפוליטיות של הימין ושמאל.
כשאנחנו מאבדים חייל, אזרח, על רקע מעשה טרור, למחנות אין כל משמעות.
גם כאן נוכחנו לראות שהגבולות היטשטשו, ונבחרי הציבור היו עסוקים בלנצל את האירוע הכואב הזה לניגוחים פוליטיים ותעמולת בחירות. נוספו עוד משפחות שכולות שאיבדו אדם אהוב, אבא של ילדים, אח וילד שהיה אמור להעניק להוריו נכדים נשאר צעיר לנצח ובלי שהשאיר אחריו המשכיות.
חברי הכנסת הסתערו על כלי התקשורת ושאגו במילים מכובסות ומתעלמות מהכאב “תבחרו בנו”.
אסור לנו כציבור לתת למשחק הזה להתקיים, הוא נורא, ואם אנחנו ניתן לו לגיטימציה הוא יידרדר.
הקרקס הביזיוני הזה חייב להסתיים. זאת עליית מדרגה שאיבדה כל ערך שפוי בפוליטיקה הישראלית. לנו כציבור צריכה להיות מטרה לשים קו אדום וברור ולא לאפשר לשיח הזה להתקיים ושאנחנו נותנים לו לגיטימציה. חיי אדם הם לא הפקר.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
ויש רגעים שצריך לשים את המחלוקת בצד. עצוב לומר, מרגיש כמו דור ללא מנהיגים אחראיים.
אז אם אין מנהיגים, בואו נהיה אנחנו ציבור מנהיג, אחראי, מוביל שיח בריא ויודע לכבד כאב.
אני מאחלת לנו ימים של אחדות, ימים שבהם מותר לנו לחשוב שונה ועדיין לדבר אחד עם השני.
