הקשר המרוקאי
אחרי שהבעתי תודתי לאבי גבאי לפני שבועיים על כך שהוא בדרך לפרק את מפלגת העבודה (הסקרים אז ניבאו להם גג 6 מנדטים) ואחרי שבשבוע שעבר הצבעתי על “שיפור קל במצב החולה” בדמות פריימריז מוצלח, שהציב נבחרת לא רעה בכלל ועלייה בסקרים (10 מנדטים), השבוע אני מתקדם עוד צעד קטן בדרך לפיוס קל עם המפלגה השנואה עליי. מה לעשות, מרוקאים לא שוכחים מהר. בעצם, לא עם המפלגה כולה.
זה מתחיל בשיחה טלפונית שהתקיימה ביני לבין אבי גבאי בתיווכו של חברי מר ישראל זיו – נציג מפלגת העבודה אצלנו – ונגמר ב”אצבעות רכות” על המקלדת – כן, כמובן ברגע כתיבת שורות אלה ממש.
ישראל זיו ואבי גבאי
אז ככה, אבי גבאי היקר: כפי שאמרתי לך בשיחה בינינו, אין לי איתך דבר וחצי דבר. להפך, יש לי הרבה הערכה לעובדה שוויתרת על תפקיד שר בגלל עקרונות. ברוב המקרים, דווקא העקרונות מפנים מקומם לכיסא, אתה עשית את ההפך. אבל ללכת למפלגה אוכלת מנהיגיה, בעיקר כשהם מרוקאים? נראה לי לא שפוי עד כדי אובדני. יחד עם זאת, העובדה שאתה ממשיך לצלוח מכשלות מבית, מצליח להשאיר את הראש (המפלגתי) צף מעל המים, יחד עם מתן קרדיט ובמה להנהגה צעירה ומבטיחה, כולל הליכה יד ביד עם איציק שמולי וחסימת אהוד ברק בדרך לעוד גחמה פוליטית – כל אלה נותנים לך בהחלט נקודות זכות.
חבל שאתה לא ממש ימין. ועוד חבל שאתה ממהר להודיע שלא תשב בממשלה בראשות ביבי. מה נשאר? אישית אהבתי גם את הזובור שהכנסת לציפי לבני ואת גילוי המנהיגות בהדחקת איתן באמצעות כבל ארוך לתחתית הרשימה לכנסת.
אמרתי שיש לי סימפתיה לבני העדה המרוקאית המצליחה, אמרתי? ואתה כבר מרוקאי דיילנא, שעומד על שלו, לא נבהל מסקרים, מצליח לשחות בתוך המים העכורים של העבודה. וואלה, זוז קצת ימינה ובכלל תהיה אופציה. טוב נו, אני לא באמת מאמין שזה יקרה. אבל איך אומרים אופירה וברקוביץ: “מה ששלו, שלו”.
אבי בוקר ז”ל – “חבל על דאבדין ולא משתכחין”
האלפים שליוו למנוחות את האיש היקר היו רק עוד עדות לאובדן הגדול שחוותה העיר עם לכתו. היכרותי איתו הייתה די שטחית, אף שפגשתיו רבות, זוכר אותו בעיקר כ”אבי החשמלאי, החבר של אחי”.
אבי בוקר ז"ל
איש חייכן ומצחיק, תמיד מתבדח, קליל כזה, כאילו החיים כאן לא עושים עליו יותר מדי רושם. איך אמרו הגששים “הוא עשה רושם על החיים”.
ההיכרות אכן שטחית, עד שקרה המקרה המצער והחלו להיחשף עוד ועוד סיפורים על האיש הפשוט הצוחק והמצחיק המיוחד הזה. הבן היקר שלו ציין את סמליות עובדת לכתו ביום י”ד באדר א’ (פורים קטן). הקשר ברור: “הוא היה ליצן”, כך אמר. “מה יותר טבעי מזה שהוא ילך ביום כזה, דווקא לעשות להם ליצנות בשמים לשמח אותם?”
מעשית, מעתה תהיה אזכרתו ביום פורים. כל כך סימבולי. כאילו הכול מכוון (בעצם הכול מכוון מלמעלה, לא?). העובדה שלכל כך הרבה אנשים דבר לכתו נגע, העובדה שכמעט בכל פינה בעיר דיברו עליו, מחזקת אצלי את ההכרה בכוחו של המשפט: “מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך”. האיש הפשוט והיקר הזה פשוט נגע בכולם. האיש היקר הותיר אחריו מלא “נכסים” בדמות משפחה מפוארת הספוגה בערכים אותם הנחיל על ידי מעשיו בעיקר.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
אין לך לימוד בעל ערך שאינו בא מדוגמה אישית, והוא היה כך הבנתי, כולו דוגמה, כולו מופת. מן הסתם, הוא כבר חסר בנוף שלנו. מלבד היותו אבדה עצומה ובלתי ניתנים לניחום למשפחתו היקרה, הוא בוודאי גם אבדה גדולה לעיר שלנו.
