פיני ביטון. באדיבות: אתר אשקלונים
הפועל אשקלון, לאן
בטרם אתייחס לסוגיה הכי בוערת כאן אצלנו, גלוי נאות: היכרותי את הנושא מקרוב והקשר הישיר שלי לחלק מהאנשים הנוגעים בדבר כמעט והניאו אותי מלהתייחס לנושא (עניין של אתיקה). עם זאת, אני מתקשה לצאת פטור בלא כלום, שכן הקבוצה הזאת יקרה לי ולכולנו. מאותם הטעמים שבגינם כמעט ולא התייחסתי, אמנע מלנקוט עמדה באשר לאחריות של מי מהנוגעים בדבר המצב שאליו נקלענו, לפחות למען ההגינות מהמקום שבו אני נמצא. אבל אגע בזהירות:
יש לי הערכה רבה לדרור אלמלם ולצוות שעבד איתו בשנים האחרונות.
ברמה המקצועית, יש לי תפיסת עולם מאוד מוגדרת לגבי מה באמת נחשב להצלחה של מועדון. ואני מדגיש: הצלחה של מועדון,לא של קבוצה. ההבדל ברור.
למצב שאליו נקלעה הפועל אשקלון, הקבוצה היקרה שלנו, אפשר היה לצפות. הייתי יכול להעלות כאן כתבה שלמה על איך ולמה הקבוצה הגיעה לאן שהגיעה. לא צריך להיות מומחה גדול בספורט או בפיננסים כדי לדעת זאת. עם זאת ובהסתכלות קדימה, רצוי וראוי מאוד שגם העמותה וגם העירייה יעשו צעדים זו לקראת זו על מנת להוציא את העגלה מהבוץ. הכיוון אכן חייב להיות שבעתיד הקבוצה תעבור לידיים פרטיות. איך עושים את זה? קודם כול דואגים שהקבוצה לא תתפרק!
אני עוצר כאן ומתפלל, כמובן יחד איתכם, שהשכל הישר, ביחד עם הרצון הטוב יתחברו. ויפה שעה אחת קודם.
תן לי עיתון, בבקשה
מוזר איך שהמושג הבנאלי הזה “לקנות עיתון” הפך כאן לגולת כותרת חדשותית. הרי פעם, לפני שהיה לנו אינטרנט, הפעולה הכי בסיסית על הבוקר הייתה לקנות עיתון וסיגריות במקרה שלי…
השבוע כשעלתה בדיון במשפטו של איתמר שמעוני סוגיית השליטה בעיתון "קול אשקלון" קשה היה לנתק אותה מהסוגיה הלאומית יותר: ביבי נתניהו ועיתון/ אתר וואלה. כאן וגם כאן מדובר לכאורה על ניסיון לקבל סיקור אוהד או תואם צרכים פוליטיים.
אני מניח שמשפטנים מכאן ופרשנים משם ימשיכו לאכלס פאנלים חדשותיים כשאחד טוען שגם סיקור אוהד יכול להיחשב לשוחד ואחר יטען שזה בסך הכול עבירה אתית או מקסימום הפרת אמונים.
ממרומי גילי וחרף ניסיוני הדל בעיתונות, אני מבקש לקבוע שאין מצב שסיקור אוהד ייחשב לשוחד.
מן הידועות היא מקדמת דנא וגם היום שיחסי הגומלין בין פוליטיקאים, עסקנים לבין אנשי תקשורת הם יחסים של קח ותן במקרים רבים.
כשאתה רוצה מידע בתחום מסוים, מידע שנמצא אצל מאן דהוא, אתה מלטף אותו מעט ברמה תקשורתית על מנת לפלס דרך למידע החשוב יותר. אולי יש בכך משום חציית קו אתית לכל היותר, אבל שוחד? אין מצב.
אם למערכת יחסים כזאת אפשר להדביק תווית של שוחד, רצוי מאוד שיתחילו לבנות אגפים חדשים בבתי הכלא הצפופים ממילא.
לרוץ לספר לחבר’ה 1
המצב הביטחוני המתוח והמורכב בגבול הצפוני ימשיך ככל הנראה ללוות אותנו חודשים ארוכים, לכל הפחות עד ערב הבחירות. מדיניות העמימות הביטחונית שניהלה ממשלת ישראל עד לפני כמה שבועות מפנה כעת את מקומה להצהרות לוחמניות בטרם ואחרי פעולה. כך זה התחיל בחשיפת המנהרות, וזה נמשך כיום לאחר תקיפת צה”ל בתגובה לירי טיל מסוריה. למעשה, מאז כניסתו של נתניהו לתפקיד שר הביטחון חלה התפנית המדוברת.
כמעט כל יריביו הפוליטיים של נתניהו מיהרו לתקוף את המדיניות החדשה.
“מדובר בתעמולת בחירות”. יש מי שטוען שביבי “מסכן את ביטחון המדינה ואף מקרב אותנו לעימות מיותר מול האיראנים”. מהליכוד לעומת זאת טוענים שהמדיניות החדשה באה לחזק את ידי צה”ל ולהרתיע את האיראנים, החיזבאללה והסורים מכניסה להרפתקאות מול ישראל.
צילום" דו"צ
אני מניח שאת תוצאותיה – לטוב ולרע – של המדיניות החדשה נדע רק במהלך החודשים הקרובים. עם זאת, ואפילו שאני לא מאמין שביבי עושה זאת מטעמי בחירות, אהבתי את המדיניות הקודמת. אהבתי שלא רצנו “לספר לחבר’ה”.
בעבר הורדנו להם כור אטומי שלם מבלי שאיש פצה פה וצפצף, ביצענו אלפי פעולות ללא תגובה, כאילו שהאויב ממש שמח על האפשרות לא להיות חייב בתגובה.
בשכונה שלנו, כידוע, היכולת להכיל חבטות נטועה גם בעובדה שלא הושפלת. אנחנו חיים במזרח התיכון, מקום שבו הגאווה הלאומית משחקת תפקיד משמעותי, בטח כשמדובר במשחקי המלחמה. להכות ביריב בלי לעשות מזה רעש משאיר לו מעט מהגאווה שלו. להכות בו ולצעוק את זה, משמעו להתרברב ולהשפיל. באיזשהו מקום החשש להתלקחות, שקיים ממילא, יכול להפוך ממצב של אפשרי לבלתי נמנע. השאלה היא אם ביבי – שיודע בוודאי יותר ממני על מה שמתחולל בסוריה – שואף לעימות רחב יותר מטעמים אסטרטגיים, מה שלא נראה סביר, לפחות לא על פי ההתבטאויות שלו. נמתין ונראה.
בני גנץ התחיל לדבר
וואלה הוא מדבר!
אשכרה מדבר. ולא רק מדבר, הוא אפילו מתרברב.
“מי חיסל את ג’אעברי? אני, בני גנץ!“
“מי דיבר עם ערפאת? נתניהו.”
טוב נו, הכיוון ברור. מניח שיהיה לזה המשך.
האמת היא שאני די מבין אותו. אחרי שבליכוד עטו על כל ציוץ שלו כהתבטאות שמתאימה לשמאלן וחיברו את רעייתו לנשות ווטש’ (אני עדיין לא יודע, היא שייכת לזה באמת?), הוא כנראה הבין שהוא קודם כול חייב לנער מעליו את אבק השמאלן התבוסתן. תכל'ס, הוא לומד מהר וזה בסדר. עם זאת, כשהציבור העיקרי שתומך בו מוגדר כימין לייט/ מרכז/ שמאל, שזה אומר לפיד ושות', לא בטוח שזה יחזיק מים. הסקרים הקרובים כנראה ידברו אחרת.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
לרוץ לספר לחבר’ה 2
עוד פוליטיקאי שכנראה היה חייב לרוץ לספר לחבר’ה הוא גדעון סער שמתמודד בפריימריס של הליכוד.
גדעון סער, שהיה אחת הבטחות של הליכוד בעבר והועלה על ראש שמחתו של ביבי, פרש וחזר. יש מי שאומר שחזר כאלטרנטיבה היחידה למקרה שביבי נופל בבית המשפט. חוק גדעון סער, זוכרים?
מטבע הדברים ולאחר שהתקבל בזרועות קרות (מה זה קרות? מקלחת של צוננים ופוסטים שהפכו אותו לשמאלן ממש!) בידי ביבי ופמלייתו. סער מתמודד היום לא רק על ליבו של חבר המרכז, מטבע הדברים הוא חייב לבנות עצמו מחדש. מה עושה אם כך הפוליטיקאי המוכשר? משתמש בביבי עצמו! את הקמפיין שלו מעטרים סרטונים שבהם מככב דווקא ביבי נתניהו כמי ששיבח את גדעון על היותו אחד משרי החינוך הטובים שהיו כאן. לטעמי, המהלך לא פחות ממבריק.
לאן ביבי יוכל לברוח מזה? ביטוי מרוקאי מוכר אומר: “לי ז’אב לעסא, יתכאללה ביההא!” ובתרגום סימולטני: המקל שהבאת, בו נשתמש כדי להלקותך. עם זאת, ביבי כמו ביבי הוכיח לא פעם לוליינות פוליטית. מעניין מה ינפק הפעם… נמתין.
